שפת אמת, דברים, ראש השנה י״ט

א

תרנ"א

ב

זכרנו לחיים וכתבנו בספר החיים. כי הנה ר"ה בחי' יראה. אבל צריכין לראות שלא להיות יראה רק מעונש. אך יראת ה' לחיים. פי' שיהי' עיקר היראה שלא יהיו נדחין מעץ החיים שהיא התורה. וע"ז עיקר הבקשה להיות נדבקין בתורה. ונק' ספר החיים שיהי' החיים מבורר בלי פסולת:

ג

בפסוק תקעו כו' בכסה ליום חגינו. כי הנה בכל שלש רגלים יש מצות ראי' במקדש. ובר"ה הוא ראי' מרחוק. שע"י השופר אמרו חז"ל כיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי. ולכן רמזו שבר"ה הוא בחי' מרחוק ה' נראה לי. ולכן ראי' זו הוא בבחי' עקידת יצחק. כמ"ש היום בהר ה' יראה. רמז לזכות לראי' מרחוק. ולכן אפילו בזמן הזה שאין לנו ביהמ"ק ובכל רגל נחסר לנו מצות הראי' ועתה בחג של ר"ה יש לנו גם עתה בחי' כלפנים דמי:

ד

מצות שופר. כי הקול קול יעקב. התורה שהוא ירושה לנו. אבל ע"י החטאים נתקלקל ונתעקם הקול. וע"י תשובה יכולין לעורר הקול פנימי שנמצא בנפשות בני ישראל. וז"ש כל הקולות כשרין בשופר שע"י התשובה מתכשרין כל הקולות וחוזרין להיות קול פשוט ישר. וזהו הרמז פשוטה לפני' ולאחרי' ובאמצע שברים תרועה שאינו קול ישר. כי ראשיתן ואחריתן של בנ"י הוא טוב. ובקבלת התורה זכו בנ"י לקול ישר ושלם. ולעתיד ג"כ טוב אחרית דבר מראשיתו. והזמן שבנתים. אעפ"י שחטאנו. ע"י תשובה מתקנים החטאים ומתבטל קול נשבר שבאמצע לקול פשוט שלפני' ואחרי'. והרמז איסורא ברובא בטל. וזהו התרועה שמתבטלת אל קול פשוט כנ"ל. והזכותים שיש לבנ"י מרובין על החטאים וחד בתרי בטל כנ"ל:

ה

בנוסח התפלה תן פחדך הוא בירור מלכותו ית' על כל העולם. ותן כבוד מיוחד רק לבנ"י שהוא דרך התורה אין כבוד אלא תורה. ועתה בעונותינו הרבים בגוים אין תורה צריכין מקודם לבקש על תיקון מלכות שמים. ויקוים בנו כמ"ש חז"ל המתפלל בעד חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה דכ' ויתפלל אברהם כו' וה' פקד את שרה כו'. וכמו כן בנ"י שמבקשין תן פחדך על כל מעשיך. [ונ"ל כי ענין מתפלל בעד חבירו כו'. הוא כשחושש שנענש חבירו על ידו. כמו שהי' באברהם שנענש אבימלך ע"י. אבל בלא"ה למה יתפלל בעד חבירו קודם כיון שצריך לאותו דבר. וכזה הוא בדברינו הנ"ל שבנ"י חוששין שעל ידיהם נדחו האומות ומתפללין עליהם והם נענין תחלה]. וז"ש ז"ל אמרו לפני מלכיות שתמליכוני עליכם. ע"י שמתפללין בלב שלם שיחול מלכותו ית' על כל. זוכין אנו תחלה במלכות שמים: