שפת אמת, דברים, לסוכות י״ג

א

תרמ"ה

ב

בקיצור

ג

כתיב בצלו חמדתי וישבתי. דרשו חז"ל כתפוח שאין לו צל והכל בורחין ממנו ובנ"י בצלו חמדו וישבו. והענין כמ"ש במ"א דמקודם כתיב כשושנה בין החוחים כו'. ולפי שבימי הדין נא' בכסה שבנ"י כוללין עצמן תוך כלל הבריאה. ואז נתברר שבחן של בנ"י שהם שושנה בין החוחים. וכמו כן מתגלה ג"כ אח"כ חיבת השי"ת לבני ישראל שבעבורם כביכול שוכן בתוכם גם שהם בגלות תוך האומות. ומתקיים בשמים ג"כ דודי בין הבנים. ומתגלה הצל סוכה. כי הגם שדרשו שתפוח אין לו צל. היינו שאין הצל של השי"ת מתגלה בעולם הזה כי הוא סתום ונעלם. אבל בזכותן של ישראל מתגלה בעולם:

ד

כתיב למען ידעו כו'. כי בסוכות הושבתי כו'. דאחר יציאת מצרים היו בנ"י כברי' חדשה וקטן שנולד. וקודם שבאו לדרך ישרה ולקבלת התורה הי' תעו במדבר כו'. ולכן היה להם רודפים כדאיתא וישמע הכנעני כו' שמע שנסתלקו ענני הכבוד וקסבר שניתן רשות להלחם. היינו שהיו עומדין ומצפין כל שהי' לבנ"י קצת עירבוב. כמ"ש ויבוא עמלק כו' ברפידים כל שרפו ידיהם קצת מיד נלחם עמהם. כמ"ש חז"ל הוא סיחון הוא ערד שדומה לסייח ולערד במדבר. היינו שהם החיות רעות שנמצאין במדבר כמ"ש נחש עקרב וצמאון. ולכן הוצרך הקב"ה להגן עליהם במקומות הללו בענני כבוד. ואיתא [בספרים] (במד') כי בסוכות אבדו בנ"י את סיחון וארצו ע"ש פ' חקת. ומסתמא כן הוא בימים הללו אחר יוכ"פ שנעשין כברי' חדשה וצריכין לקבל התורה מחדש. וקודם שבאין לכלל ישוב יש רדיפות וצריכין הגנה. ואח"כ יש שמחת תורה שנעשים ישרים בימים אלו כדאיתא במדרשות שבז' ימים אלו מתקנים כל מה שמתקנים בז' שבועות שבין פסח לעצרת. דהתורה ניתנה אחר שבנ"י מתיישרין כדכ' ויהי בישורון מלך דרשו על משה רע"ה ועל התורה. ולכן יש שמחה בימים אלו כדכ' ולישרי לב שמחה. ויתכן לרמוז על מצות הסוכה מ"ש ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם שנמשכין אחר הקב"ה כמ"ש לכתך אחרי במדבר. ופושעים יכשלו כמ"ש שלעתיד ע"י הסוכה יכשלו הרשעים. כדאיתא מצוה קלה יש לי וסוכה שמה כו'. א"כ סוכה הוא המבחין והעדות על אותן המבקשים דרך האמת. יש להם סיוע ועזר ע"י מצות הסוכה שהוא דרך ה'. ועל היוצאים מביתם לסוכה נאמר ישמח לב מבקשי ה'. ומצינו בפסוק כשנטל משה רע"ה אהלו מחוץ למחנה נאמר כל מבקש ה' יצא מחוץ למחנה ע"ש במדרש. שע"י הליכה זו נקרא מבקש ה'. וכמו כן במצות הסוכה:

ה

מצות הסוכה הוא מדת הבטחון בהשי"ת. כמ"ש רז"ל צא מדירת קבע שלא לבטוח בעושר ובנכסים רק לבטוח בה'. ולכן הוא זמן שמחתינו. כי אין שמחה כשמחת הבוטח בה' באמת כמו שמבאר בספר חובת הלבבות. ולכן נוסדו תפלות והושענות בחג הזה. לידע כי כל ברכות השנה תלוי' רק בעזר השי"ת ולא לבטוח באסיפת כל התבואות לבית. וכמ"ש בטחו בו בכל עת עם שפכו לפניו לבבכם. וע"ז רמז ניסוך המים לשפוך לב כמים לפניו ית'. ובודאי כן הוא מוטבע בלבות בנ"י שבכל עת שצריכין ישועה בוטחים בו ית'. ולכן השי"ת סוכך עליהם בימים אלו כמ"ש והבוטח בה' חסד יסובבנהו. וכמ"ש אלקים מחסה לנו. וזה החג הוא ברכה על כל ימי השנה. ונקר' חג האסיף כמו שבעוה"ז עתה הזמן להכין פרנסה על כל השנה. כן ברכת ה' עתה על כל השנה להבוטחים בו. והוא כמו חינוך בתחילת השנה ועל זה הוסד המזמור שיר חנוכת הבית. כי בר"ה נאמר בכסה ליום חגינו. שכל ההסתר הי' כדי לצמוח הישועה כמ"ש הסתרת פניך הייתי נבהל. אבל באמת רגע באפו חיים ברצונו. שכל הרצון הי' על הישועה שאח"כ כמ"ש הפכת מספדי למחול שנעשה מזה החג הסוכות פתחת שקי ותאזרני שמחה. ומביאין משמים בנ"י לתוך ההסתר בתחלת השנה. כדי שיכינו לבם להשי"ת ויהיו מוכנים לקבל הישועה הבאה בימים אלו כמ"ש ואני אמרתי בשלוי וכו':

ו

להושענא רבה. מה שקבעו חז"ל רוב הבקשות ביום הזה. כי הערבה הוא אותן שאין להם טעם וריח רק תפלה. וע"ז כתיב פנה אל תפלת הערער שהוא ער וריק מכל. [והרמז כערער בערבה] ותפלתו מתקבלת ביותר כדכתיב שם תפלה לעני כי יעטוף. ואיתא שהקב"ה מניח כל התפלות ומקבל מקודם תפלת העני. וי"ל בזה פירוש הפסוק ולא בזה את תפלתם ומדייק במד' אמור דהול"ל תפלתו. רק שבאמת כל הד' מינים אותן שיש בהם טעם וריח כו' כולם נושעו ע"י הערער. וע"י שמשתתפין עמהם גם אותן הפחותים נתקבל תפלת כולם. וערבה דומה לשפתיים כמ"ש כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה. דרשו חז"ל על ימי הגלות אותן שהם כמדבר שממה. נאה ועריבה תפלתם לפניו ית':