מנורת המאור, ו; פרק המצות, המצות וישראל

א

חביבין ישראל שמקיימין את המצות, מה שלא היה יכול לקיימן אדם הראשון, שהיה ראשית של כל הנבראים מבני אדם, והיה הב"ה מפרנסו בכבודו, והיה חכם גדול וחכמתו מגעת מסוף העולם ועד סופו, שנא' (תהלים קלט, ה) אחור וקדם צרתני וגו', ולא היה לו שום אונס מלעכבו מלקיים את המצות, ואפי' הכי לא יכול לקיים אפי' מצוה אחת. כדגרסי' בבר"ר ויאמר ה' אלהים הן האדם היה כאחד ממנו וגו', א"ר יהושע, כשבראו בראו במדת הדין ובמדת רחמים וכשטרדו טרדו במדת הדין ובמדת רחמים. הן האדם לא יכול לעמוד בצוויו שעה אחת. דרש ר' יהודה בן פדיה, מי יגלה עפר מעיניך, אדם הראשון, שלא יכולת לעמוד בצוויך שעה אחת, והרי בניך ממתינין לערלה שלש שנים, שנא' (ויקרא יט, כג) שלש שנים יהי לכם ערלים לא יאכל. אמ' הב"ה, אדם הראשון יציר כפי, נתתי לו שבע מצות ולא היה יכול לעמוד בהן, והיאך אני נותן לו מאתים וארבעים ושמונה מצות עשה ושלוש מאות וששים וחמשה מצות לא תעשה, לאדם איני נותן אבל לבניו אני נותן, הה"ד זה ספר תולדות אדם. וגרסי' במדרש השכם א"ר שמעון בן אלעזר, מה אם בשבע מצות לא יכלו אומות העולם לעמוד, היאך יעמדו על התורה כלה. משל למלך שמינה לו שני אפטרופין, אחד על אוצר של תבן ואחד על אוצר של כסף וזהב. אותו שנתמנה על התבן נחשד, והיה מתרעם על שלא נתמנה על הכסף והזהב. אמרו לו, ריקה, על התבן לא היה לך אמנה, על כסף וזהב תהיה לך אמנה. והלא דברים קל וחומר, ומה אם בשבע מצות לא יכלו לעמוד, בתרי"ג מצות על אחת כמה וכמה.

ב

ולפי שקבלו ישראל את המצות, קידשן הב"ה, והבדילן מן אומות העולם. כדגרסי' בספרי ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. ר' אלעזר בן עזריה אומר, מנין שלא יאמר אדם אי איפשי ללבוש כלאים, אי איפשי לאכול בשר חזיר, אי איפשי לבא על הערוה, אלא איפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך, שנא' (ויקרא כ, כו) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. נמצא פורש מן העבירות ומקבל עליו עול מלכות שמים. ואל יהרהר על המצות ויאמר מה הפסד יש בשעטנז ובכלאים ובכיוצא בהן, אלא יעשה כל המצות כמאמרן וכמצות חז"ל, שהן חוקי האלהים ותורותיו, ואם בעיניו הם מצות נכריות, הוא מצד פתיותו, ולא מצד שום חסרון שיש במצות הב"ה חלילה חלילה. ועוד גרסי' בספרי את משפטי תעשו, אלו דברים הכתובים בתורה, שאלו לא נכתבו בדין היו לכותבן, כגון הגזילות והעריות וע"ז וקללת השם ושפיכות דמים, שאלו לא נכתבו בדין היה לכותבן. ואת חוקותי תשמרו, אלו דברים החקוקים בתורה שיצר הרע משיב עליהן ואומות העולם משיבין עליהם, כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז ולבישת כלאים וחליצת יבמה וטהרת המצורע ושעיר המשתלח, ת"ל אני ה' חקקתים, אי אתה רשאי להשיב עליהן. ללכת בהם, עשם ואל תעשם טפלה. ד"א ללכת בהם, שלא יהא משאך ומתנך אלא בהן, שלא תערב בהם דברים אחרים, שלא תאמר, למדתי חכמת ישראל אלך ואלמד חכמת האומות, ת"ל ללכת בהם, אי אתה יכול ליפטר מתוכן. וכן הוא אומר יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך. וכתי' (משלי ו, כב) בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך. בהתהלכך תנחה אותך, בעולם הזה, בשכבך תשמור עליך, בשעת המיתה, והקיצות היא תשיחך, לעולם הבא. וגרסי' במס' מנחות בפ' תכלת, ת"ר חביבין ישראל שסיבבן הב"ה במצות תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן וציצית בבגדיהן ומזוזה בפתחיהן, ועל זה אמר דוד שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך. ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו ערום, אמ' אוי לי שאני ערום בלא מצוה, וכיון שנזכר למילה שבבשרו נתיישבה דעתו. לאחר שיצא אמ' למנצח על השמינית מזמור לדוד, ר"ל המילה, שניתנה ליום השמיני.

ג

וגרסי' באלה הדברים רבה כי לוית חן הם לראשך. מהו לוית חן. אמ' ר' פנחס בר חמא, לכל מקום שתלך מצות מלוין אותך. בנית בית, מצות מלוין אותך, שנא' (דברים כב, ח) כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגנך. עשית לך דלת, מצות מלוין אותך, שנא' (דברים יא, כ) וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. לבשת בגדיך, מצות מלוין אותך, שנא' (דברים כב, יא) לא תלבש שעטנז. חרשת, לא תחרוש בשור ובחמור יחדו. קצרת, כי תקצור קצירך בשדך. אמ' הב"ה, אפי' לא היית עסוק בדבר אלא מהלך בדרך, המצות מלוין אותך, שנא' (דברים כב, ו) כי יקרא קן צפור לפניך בדרך. ושנינו במ' קדושין בפרק ראשון, כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין את ימיו ונוחל את הארץ, וכל מי שאינו עושה מצוה אחת אין מטיבין לו ואין מאריכין ימיו ואינו נוחל את הארץ. וכל מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אין זה מן היישוב, וכל המחזיק בשלשתן עליו הכתוב אומר והחוט המשולש לא במהרה ינתק. וגרסי' בספרי כל העושה מצוה אחת סמוך למיתתו דומה כאלו קיים את התורה כולה ולא היה חסר אלא אותה מצוה, וכל העושה עבירה אחת סמוך למיתתו דומה כאלו ביטל את [כל] התורה.

ד

וגרסי' באלה הדברים רבה אז יבדיל משה, זש"ה כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, [כל] מה שאתה [יכול] לעשות מצוה עד שכחך עליך עשה, שכשאדם בטל מן העולם בטלה מחשבתו, כל מה שאתה יכול לחטוף מצוה חטוף עד שאתה בחיים. וכן עשה משה, כיון ששמע שהיה עובר מן העולם, אמ' מה מצוה יש שאעשה אותה, ומצא מצות ערי מקלט ועשה אותה, שנא' (דברים ד, מא) אז יבדיל משה שלש ערים וגו'. וגרסי' בפרק חלק תניא ר' אליעזר אומר, בכל עיר שיש בה מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת, שנא' (דברים יג, יז) ושרפת באש את העיר ואת כל שללה, והיכא דאיכא מזוזה לא תעשון כן לה' אלהיכם. וגרסי' בפרק קמא דמ' ע"ז א"ר יונתן, כל העושה מצוה אחת בעולם הזה מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא, שנא' (ישעיהו נח, ח) והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך, וכל העובר עבירה אחת בעולם הזה מלפפתו והולכת לפניו, שנא' (איוב ו, יח) ילפתו ארחות דרכם יעלו בתוהו ויאבדו. אמ' ר' חייא בר אבא, כל המתחיל במצוה ואינו גומרה, גורם לעצמו שיקבור אשתו ובניו. ממי אתה למד, מיהודה, שהתחיל במצוה ולא גמרה. כיצד, כשבא יוסף אצל אחיו בקשו אחיו להורגו, שנא' (בראשית לז, כ) לכו ונהרגהו, עמד יהודה ולא הניחן, שנאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו, ושמעו לו, למה, שהיה מלך עליהם. ואלו היה אומר, נחזירו אצל אביו, היו שומעין לו. ועל ידי שהתחיל במצוה ולא גמרה קבר את אשתו ואת בניו, שנא' (בראשית לח, יב) ותמת בת שוע אשת יהודה, וכתי' (בראשית מו, יב) וימת ער ואונן. אמ' ר' לוי בשם ר' חנינא, כל מי שמתחיל במצוה ולא גמרה נקראת על מי שגומרה. כיצד. משה רבינו ע"ה התחיל במצוה ונטל עצמותיו של יוסף, שנא' (שמות יג, יט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו, ועל ידי שלא הכניסן לארץ נקראו על שמן של ישראל, [שנא'] ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם. אבל אם חשב אדם לעשות מצוה, ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתו' כאלו עשאה. כדגרסינן בפ' במה אשה יוצאה מאי ולחושבי שמו, אמ' רב אשי, אפי' חושב לעשות מצוה, ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתו' כאלו עשאה. אמ' ר' יהושע בן לוי, כל מצות שישראל עושין בעולם הזה באות ומעידות להם לעולם הבא, שנא' (ישעיהו מג, ט) יתנו עדיהם ויצדקו, אלו ישראל, ישמעו ויאמרו אמת, אלו אומות העולם, שיבואו ויעידו שישראל קיימו את התורה. יבא נמרוד ויעיד על אברהם אבינו ע"ה שלא נחשד על ע"ז, יבא לבן ויעיד על יעקב אבינו ע"ה שלא נחשד על הגזל, תבא אשת פוטיפר ותעיד ביוסף שלא נחשד על העריות, יבא דריוש ויעיד על דניאל שלא נחשד על התפלה, יבא נבוכדנאצר ויעיד על חנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם, יבא אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ויעידו לישראל שקבלו את התורה.

ה

אמר המחבר יראה שאליפז התימני וחביריו היו בימי איוב ובימי משה רבינו כשקבלו ישראל את התורה בהר סיני. והוא דארז"ל ספר איוב משה רבינו ע"ה כתבו.

ו

ואמ' ר' יהושע בן לוי, כל מצות שישראל עושין בעולם הזה באות ומטרפות לאומות העולם על פניהם לעולם הבא, שנא' (דברים ד, ו) כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון וגו', נגד העמים לא נאמר, אלא לעיני העמים. והמצות שישראל עושים בעולם הזה היא חכמתם ובינתם ונוייהן ותכשיטיהן. כדגרסינן בפסיקתא הנך יפה רעיתי וגו', הנך יפה במצות, הנך יפה בגמילות חסדים, הנך יפה במצות הבית, בחלה ובתרומה ובמעשר, הנך יפה במצות השדה, לקט שכחה ופאה, הנך יפה בכלאים, הנך יפה בסדין בציצית, הנך יפה במילה, הנך יפה בפריעה, הנך יפה בנטע רבעי, הנך יפה בערלה, הנך יפה בקרית שמע, הנך יפה בתפלה, הנך יפה בתפילין, הנך יפה במזוזה, הנך יפה בסוכה, הנך יפה בלולב, הנך יפה בתשובה, הנך יפה במעשים טובים. הנך יפה בעולם הזה, הנך יפה בעולם הבא. ועוד גרסי' בפרק קמא דמסכת ע"ז אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד, א"ר אלעזר, במצותיו ולא בשכר מצותיו. והיינו דתנן אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא היו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס, והשכר יבא מאליו. כי הב"ה אינו מקפח שכר כל בריה, ואפי' הכי יתכוין אדם בעשיית המצות מאהבה, וסוף הב"ה משלם שכר. כדגרסי' במה מדליקין אמ' רבא, הרגיל בנר חנוכה הויין לו בנים תלמידי חכמים, הרגיל במזוזה זוכה לדירה נאה, הרגיל בציצית זוכה לטלית נאה, הרגיל בקדוש זוכה וממלא גרבי יין. והב"ה מעיד, שעתיד לשלם שכר טוב לעושי מצותיו ולמתגברים על יצרם, ולהפרע מן העוברים על מצותיו. כדגרסי' בויקרא רבה אני ה', אני שפרעתי מאמנון ומשמשון ומזמרי, ועתיד אני להפרע ממי שעושה כמעשיהם, אני הוא שפרעתי שכר ליוסף וליעל ולפלטי בן ליש, אני הוא שעתיד לשלם שכר למי שעושה כמעשיהם. אמ' רבן שמעון בן גמליאל, יוסף משלו נתנו לו. פיו שלא נשק בעבירה, על פיך ישק כל עמי. צואר שלא הרכין לעבירה, וישם רביד הזהב על צוארו. ידיו שלא משמשו בעבירה, ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף. גופו שלא נגע בעבירה, וילבש אותו בגדי שש. רגליו שלא הלכו בעבירה, וירכב אותו במרכבת המשנה. מחשבתו שלא חשבה בעבירה, ויקראו לפניו אברך.

ז

וגרסי' במדבר סיני רבה מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא. אמ' ר' תנחום בר אבא, מי שאין לו נכסים ועושה צדקה וגמלות חסדים, מי שאין לו בנים ונותן שכר סופרים ומשניים, מי שאין לו בית ועושה מזוזה, מי שאין לו טלית ועושה ציצית, מי שאין לו בנים והוא מוהל ועושה ספרים ומשאילן לאחרים, אמ' הב"ה זה הקדים וקיים מצותי עד שלא נתתי לו במה לקיימן, עלי ליתן לו שכר וממון ובנים שיהו קורין בספרים. הוי מי הקדימני ואשלם, מי הקדימני לעשות מצוה ואשלם שכרו, למה, שאיני חסר דבר, שהעולם ומלואו שלי, שנא' (איוב מא, ג) תחת כל השמים לי הוא. וגרסי' בפסיקתא אמ' ר' ירמיה ב"ר אלעזר, עתידה בת קול להיות מפוצצת על ראשי ההרים, ואומרת, מה פעל אל, כל מי שפעל [עם אל] יבוא ויטול שכרו. ורוח הקדש אומרת, מי הקדימני ואשלם, מי קלס לפני עד שלא נתתי בו נשמה, מי מל לפני עד שלא נתתי לו בן זכר, מי עשה ציצית עד שלא נתתי לו טלית, מי עשה מזוזה עד שלא נתתי לו בית, מי עשה לי מעקה עד שלא נתתי לו גג, מי עשה לי סוכה עד שלא נתתי לו שכר ימים, מי הפריש לי פאה עד שלא נתתי לו שדה, מי הפריש לפני תרומות ומעשרות עד שלא נתתי לו גורן, מי הפריש לפני קרבן עד שלא נתתי לו בהמה.

ח

וגרסי' בויקרא רבה א"ר יצחק, למדה תורה דרך ארץ, שכשאדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שמח. שאלו [היה] ראובן יודע שהב"ה כותב עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם, בכתיפו היה טוענו ומוליכו אצל אביו. אלו היה אהרן יודע שהב"ה כותב עליו וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו, בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו. אלו היה יודע בועז שהב"ה כותב עליו ויצבט לה קלי, עגלים פטומים היה מביא ומאכילה. ר' נתן ור' יהושע דסכינין בשם ר' לוי, לשעבר אדם עושה מצוה והנביאים כותבין אותה, עכשיו, שאין נביאים, אליהו כותב ומלך המשיח והב"ה חותם על ידיהם, שנא' (מלאכי ג, טז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו. ועוד גרסי' בפסיקתא קחו מוסרי ואל כסף. אמ' ר' אבא בר כהנא, משכר לקיחה [זו] אתה לומד שכר המצות. כתי' (שמות יב, כב) ולקחתם לכם אגודת אזוב, בכמה טימין, בארבע מניי בחמשה מניי, היא שעמדה להם בביזת מצרים, בביזת הים, בביזת סיחון ועוג, בביזת שלשים ואחד מלכים, לולב שעומד בכמה דמים, בכמה מצות, על אחת כמה וכמה. וגרסי' בבבא בתרא בפרק המוכר את הספינה, אמ' ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מאי על כן יאמרו המושלים בואו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון. המושלים, אלו המושלין ביצרן, בואו חשבון, בואו ונחשוב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה, תבנה ותכונן, אם עשית כן, תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא.

ט

לעולם לא יחשוב אדם בדעתו ויאמר, חוטא אני ועונות רבות עשיתי, ומה יועיל עשיית המצות, אלא אם הרבה עבירות, יעשה מצות כנגדן. כדגרסי' בויקרא רבה כי בתחבולות תעשה לך מלחמה, אם עשית חבילות חבילות של עבירה, עשה כנגדן חבילות חבילות של מצוה. עינים רמות, והיו לטוטפות בין עיניך. לשון שקר, ולמדתם אותם את בניכם. ידים שופכות דם נקי, וקשרתם אותם לאות על ידכם. לב חורש מחשבות און, והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. רגלים ממהרות לרוץ לרעה, הוי רץ למילה שבין הרגלים. יפיח כזבים עד שקר, ואתם עדי נאם ה'. ומשלח מדנים בין אחים, אמור לחכמה אחותי את. וגרסי' במדרש, לעולם ישתדל אדם לעשות מצוה באותו האבר שחטא בו. כיצד. אם חטא בלשונו, ירבה בתורה ובתפלה בלשונו, היו ידיו מלוכלכות בעבירות, ינקה אותן במצות, כדי שיהיה לו פתחון פה לפני הב"ה ויאמר, אם עשיתי עבירות הרבה מצות עשיתי כנגדן. וגרסי' בפסיקתא שחורה אני ונאוה. שחורה אני במצרים ונאוה אני במצרים, שחורה אני במצרים, וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי, וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי, ונאוה במצרים, בדם הפסח ובדם המילה, הה"ד ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי, דם פסח ודם מילה. שחורה אני בים ונאוה אני בים, שחורה אני בים, וימרו על ים בים סוף, ונאוה אני בים, זה אלי ואנוהו. שחורה אני במרה ונאוה אני במרה, שחורה אני במרה, וילן העם על משה לאמר מה נשתה, ונאוה אני במרה, שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו. שחורה אני ברפידים, ויקרא שם המקום מסה ומריבה, ונאוה אני ברפידים, ויבן שם מזבח. שחורה אני במדבר ונאוה אני במדבר, שחורה אני במדבר, כמה ימרוהו במדבר, ונאוה אני במדבר, וביום הקים את המשכן. שחורה אני בחורב, ובחורב הקצפתם את ה', וכתי' (תהלים קו, יט) יעשו עגל בחורב, ונאוה אני בחורב, כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. שחורה אני במרגלים, ונאוה אני ביהושע וכלב. שחורה אני בשטים, ונאוה אני בפנחס. שחורה אני במלכי ישראל, ונאוה במלכי יהודה. אם בשחורים שלי כך, בנאים שלי על אחת כמה וכמה. באחאב מה כתיב, ויהי כשמוע את הדברים האלה ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו ויצם ויתכס בשק ויהלך אט. ביורם מה כתי', וירא העם והנה השק על בשרו מבית. ד"א שחורה אני ונאוה, אמ' ר' לוי, שחורה אני כל ימות השבת ונאוה אני בשבת, שחורה אני כל ימות השנה ונאוה ביום הכפורים, שחורה אני בעולם הזה ונאוה לעולם הבא. ועוד גרסי' בפסיקתא אני ישנה ולבי ער. אמרה כנסת ישראל לפני הב"ה, רבונו של עולם, אני ישנה מבית המקדש ולבי ער בבתי כנסת ובבתי מדרשות, אני ישנה מן הקרבנות ולבי ער בתפלה ובצדקה, אני ישנה מן המצות ולבי ער לעשותן, אני ישנה מן הקץ ולבי ער מן הגאולה.

י

לעולם לא יתכוין אדם בעשיית המצות להנאת עצמו כי אם לעשות רצון קונו. כדגרסי' במ' הוריות בפ' כהן משיח, אמ' רבה בר בר חנה, מאי דכתיב (הושע יד, י) כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן, אחד אכלו אכילת מצוה, ואחד אכלו לשם אכילה גסה. זה שאכלו מצוה, כתי' (הושע יד, י) וצדיקים ילכו בם, וזה שאכלו לשם אכילה גסה, כתי' (הושע יד, י) ופושעים יכשלו בם. ועוד משל לשני בני אדם, זה אשתו ואחותו בבית, וזה אשתו ואחותו בבית. לאחד נזדמנה לו אשתו, ולשני נזדמנה לו אחותו. זה שנזדמנה לו אשתו, וצדיקים ילכו בם, וזה שנזדמנה לו אחותו, ופושעים יכשלו בם.