בעל שם טוב, קונטרס מאירת עינים כ״ז

א

סיפר לי מורי חמי הרה"ק ר' אברהם מרדכי מפינטשוב, פ"א שאל את מרן אחד מתלמידיו ואמר מה יהיה מעשי, ואמר לו חזן, אמר אין אני יכול לנגן, ואמר לו הבעש"ט אני אקשר אותך בעולם הניגון, וסיפר לי מו"ה שהוא היה מביר אותו ולא היה בעולם מנגן כמוהו, ופ"א בא זה החזן אל רבינו אור שבעת הימים מו"ה אלימלך ז"ל מליזענסק זי"ע והיה מבוכה בין רבינו ובין בנו הצדיק מו"ה אלעזר ז"ל אם יכבדו החזן לקבל שבת, כי היה ירא הקדוש שלא יבלבל אותו מקדושתו, והיה להחזן משורר שקורין בס עם משורר זינגער, ואחר המבוכה הסכימה דעתם לכבד החזן להתפלל עם משוררים, וזה היה מגודל הפחד מקדושת מרן אלקי הבעש"ט, כי היה נקרא שמו הזן של הבעל שם טוב, ומשום כבודו ההכרח לכבדו ויהיה מה שיהיה, וכשהתחיל החזן לקבל שבת שלח רביו הר"ר אלימלך שהזינגער ילך לו והחזן והבס יחד יקבלו שבת, ואחר כך שלח רבינו הנ"ל שילכו להם, כי ירא שיתבטל ממציאות מגודל אור וקדושות עליונות והארות עליונות שנפתחו לרבינו על ידי שיר של צדיק זה, ואח"כ כיבד רבינו מאוד בכל השבת את החזן אבל לא היה מתפלל לפני התיבה, מיראה כנ"ל.

ב

ובמוצאי שבת קרא רבינו הרר"א ז"ל להחזן שיספר לו מקדושת מדרגות מרן אלקי אור ישראל, וסיפר לו עניינים נוראים לא שמעתן אוזן, ועיקר היה איך היה יראתו ואהבתו, והאיך עשה עליות נשמה בהקיץ ובלי זעזוע, בכל העולמות, לצפות בכל חדרי תורה ומרכבה, וכשהיה אומר הלל הגדול על כל פסוק מהשיר לא אמרו עד שראה את המלאך ושמע נעימות שיר שלו, ואמר עמו ביחד, והאיך היה קדושתו ופרישותו נורא מאוד מיום הוולדו, והאיך היה מדבר עם נשמת הצדיקים ועם אליהו זכור לטוב, ובפרטות עם מרן אלוקיי האר"י שהיה שכיח אצלו בכל שעה, ופעם אחת שאל מרן אלוקיי הבעש"ט את האר"י מפני מה דיבר הסודות כך באתגלייא ולא בדרך עבודה, והשיב לו שאם היה חי עוד שתי שנים היה הכל מתוקן, וסיפר עוד מעליית נשמתו והגוף מונח דומם, והאיך היה מדבר עם המשיח ועם רעיא מהימנא ומה היה תשובותיהם אליו, והיה בקי במעשה בראשית ובמעשה מרכבה ובכל התורה כולה, ובשיחות כל בריה ובריה, ושיחות מלאכי השרת, והיה מלא אהבת הש"י ויראת הש"י וכל מדות טובות חסידות וענוה ואהבת ישראל, ואמר על זה רבינו הנ"ל שכל המדרגות שנכתבו על מרן האר"י הכל היה למרן הבעל שם טוב ועוד יותר, אלא שזה שנכתב על מרן האר"י הוא כטיפה מן הים ממה שהיה לו באמת.