בית אהרן, דרושים על התורה ומועדים, מר' אהרן מקארלין, ספר בראשית, ויצא

א

ויצא יעקב מבאר שבע. הנה זה ידוע שכל העשיות והעובדות של האבות העולם היו הכל ע"י הבאר. כי באמת כל האומה הישראלית וגם כל העולם בכלל מקבלים מזאת המדה הנקרא באר שבע רק ישראל עלו במחשבה תחלה. והאבות הן הן המרכבה ובמי נמלך בנשמותיהן של צדיקים וזהו שנאמר שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. כי באמת כל איש ישראל ע"י עובדות ומצות שלו יכול להעלות כל העולמות עד המחשבה הקדומה לעולם אשר משם נחצבו נשמות ישראל. ונוכל לומר שיכול להיות שזהו הפי'. מה שאמרו דע מאי"ן באת. היינו מבחי' הנקרא אי"ן. הגם שאתה מטפה סרוחה עכ"ז נשמתך לקוחה ממקום גבוה כי באמת בכל העובדות שאדם עושה לשם יחוד קוב"ה ושכינתי' בפרט בזה המצוה יכול להאיר ולהעלות עד מקום שאין מלאך ושרף כו' וזה הבחינה נקראת בא"ר. וזהו וילך חרנ"ה. בזה העולם שצריך להעלות הכל כפי שדיברנו:

ב

ויפגע במקום. זה ידוע שהקב"ה נקרא מקום כי אין מקום פנוי מכבודו ית' מתהום ארעא ועד רום רקיע. וכתיב ומלכותו בכל משלה. וכל הדברים וענינים המתהוים בעולם הכל הוא עפ"י רצונו יתברך. וזהו ויפגע במקום. שצריך להתפלל ולבקש מאתו כביכול. ב"ה וב"ש. ולראות לייחד הכל לרצונו הפשוט. וכשהאדם עושה כך כאשר דברנו אזי. וילן שם. הגם שהוא בזה העולם השפל כמו לינת לילה. עכ"ז. כי בא השמש אתא שמשא. כי מזה העולם מאיר לו לכל העולמות ומייחד לכל העולמות. כי באמת אבות העולם ע"י המעש"ט שלהם ייחדו כל העולמות לבחי' שנלקחו משם הנקראת בא"ר. וזהו פי' ונשקפה על פני הישימון. עומד בהר הכרמל ורואה כמין כברה בים. ולזה איתא במדרש משל לאחד שנאבדו ממנו אבנים טובות ומרגליות לקח וכבר החול בכברה ונשארו האבנים טובות בתוכה. כי באמת היה הבורא ית' בונה עולמות ומחריבן בונה עולמות ומחריבן עד שברא זה העולם על ידי האבות. בהברא"ם באברה"ם. והם נשארו בהכברה שזהו הבאר. וצריך כל אדם לתקן מעשיו ודבוריו בכדי שלא ינתק חבל נחלתו מן הבאר ההוא. ואח"כ ויק"ח מאבני המקום. וישם מראשותיו. כי ידוע שיש אותיות ותגין וטעמים ונקודות. וזהו ויקח מאבני המקום. הם האותיות. וישם מראשותיו. תגין וטעמים ונקודות שהם למעלה ראש מן האותיות כמבואר בספרים וייחד הכל היינו האותיות להתגין והנקודות והטעמים:

ג

וישכ"ב במקום ההוא. ישכ"ב. י"ש כ"ב אותיות לתורה כמו שדברנו מקודם שצריך האדם לקשר כל הבחינות האותיות עם הטעמים והתגין והנקודות. ואז

ד

ויחלו"ם. יכול לעשות מהנקודות חול"ם. כי כשהנקודה עומדת למטה היא חירי"ק. וכשהיא עומדת באמצע האותיות היא נקראת מלאפו"ם. ומי שזכה יעלה אותה למעלה ונעשה ממנה חולם. והנה באמת כוונתינו על הנקודה שבלב כל איש ישראל. והוא

ה

סולם מוצב ארצה. ובאמת הנקודה ההיא הולכת למעלה למעלה עד שראשו מגיע השמימה. ואח"כ

ו

והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. כי כמו שבתפלה עולים מדרגות מדרגות כמו שמבואר שצריך לילך כמה עולמות עד שמגיע לתפלה בלחש. ואח"כ נפילת אפים. ואח"כ הוא ירידת השפע ממעלה למטה. כן הוא בכל מצוה ומצוה הוא מייחד ומקשר כל העולמות ומהמצות נבראו מלאכים. וזהו

ז

עולים ואח"כ יורדים. ומורידים השפע למטה לזה העולם. וכשהאדם עושה הכל כמו שדברנו. אז

ח

והנה י"י נצב עליו. ממשיך עליו החיות משם הוי' ב"ה וב"ש. וכפי דאיתא ע"ז במדרש. צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. כשם שנפשי צמאה לך כן כל רמ"ח אברים שבי צמאים לך והיכן בארץ ציה ועי"ל כו'. כי באמת כל החיות וכל השלימות אין אדם יכול להשיג רק ע"י זה העולם הנקרא ארץ ציה כו'. וכשמייחד הכל. אח"כ. כן בקודש חזיתיך ונתייחדו כל העולמות ממטה למעלה ראש שזה היא ראשית המחשבה קודש ישראל לי"י ראשית תבואתו:

ט

עוד איתא במדרש על הפסוק הנ"ל צמאה לך נפשי. כמה לך בשרי כבהמות הללו שצמאות למים. היכן בארץ ציה ועיף בלי מים. כן בקודש חזיתיך. בקדושה חזיתיך. לראות עוזך פמליא שלך. וכבודך והנה י"י נצב עליו: עכ"ל המדרש

י

אמר איזה העת שמשתוקק בר ישראל לי"י. כשרואה ומתבונן בעצמו שאין בו שום לחלוחית אז היא העת כן בקודש חזיתיך. כי הצדיקים כל מה שהם מרבים לעשות הם רואים יותר שעדיין לא התחילו לעשות:

יא

וייקץ יעקב משנת"ו. גם ממשנת"ו כדאיתא בבעה"ט וכולל בלשונו שלמד הרבה תורה ויחודים ע"י חלום הזה. ואח"כ חזר הרב לפרש עפ"י פשוט משנתו משינה שלו. ויאמר אכן יש י"י במקום הזה. בכאן ג"כ יש י"י. בשינה ג"כ יש י"י שגם בשינה יש עבדות לי"י כי מסתמא כשקבע י"י י"ת הנהגת העולם בזה מסתמא גם בזה הוא עבדות לי"י כששוכבים לישן כאשר נצרך. י"י עוזר לו שיישן כראוי לאיש יהודי. וקם משינתו כיהודי. וגם כל היום כולו כראוי וכן הולך כסדר כל היום ובכל יום ובכל עת יותר טוב:

יב

מה נורא המקום הזה. אי"ן. עס איז אי"ן. אין ביכולת לדעת פארט ז"ה. הגם אמת שאין לדעת ואין ביכולת להשיג רק ממה שרואין השגחתו בעולם מכל שבת. מכל מועד. מכל יום. מכל שעה. מכל רגע. מכל נשימה. יכולים ליקח מזה יראת י"י. א"א מו"ר זצ"ל אמר. כי רגע באפו. כל מי שהרגע אצלו באפ"ו. ר"ל שהרגע יקר מאד אצלו. אז חיים ברצונו: אין זה כ"א בית אלקים. הבית אלקים הוא בכאן. וזה שער השמים. וזה השער הוא בשמים כי עיקר דירתו בתחתונים:

יג

וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם. ונוכל לומר על דרך שפירש האוה"ח הקדוש על פסוק זה וילך ארצה בני קדם שארץ בני קדם הלך לקראתו עד"ז יש לומר וילך מי הלך ארצה הלך אל בני קדם. והבן:

יד

עוד נוכל להוסיף. וישא יעקב רגליו וילך ארצה. כיון שראה יעקב אבינו רגלי"ו. היינו מה שיהיה בסוף. היינו בעיקבא דמשיחא: מה עשה. וילך ארצ"ה. היינו שייחד כל הבחי' ארציות עד בני קדם. שיגיעו עד בני קדם. יעקב היה לו בחי' רגלים ארוכים עד שהגיעו לבחי' ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים. שייחד כל העולם עד החכמה:

טו

וירא והנה באר בשד"ה. כי יש שד"ה מסטרא דקדושה שדה דחקל תפוחין. ויש ג"כ שדה מסטרא דמסאבותא. איש שד"ה. וזהו וירא והנה באר בשדה. באר שאין לו הפסק עולמית. בשד"ה דווקא. בשד"ה הידוע. היינו שדה דחקל תפוחין:

טז

והנה שם שלשה עדרי כו'. היינו שלשה אבות:

יז

כי מן הבא"ר ההיא ישקו העדרים. כי כל המצות נקראים בא"ר. כמו שדברנו הרבה פעמים מזה. תפילין נקראים בא"ר וכמו כן ציצית ושבת. וכן כל המצות כולם נקראים בא"ר כי כמו באר נובעת תמיד מים חיים כן המצות. מהם באים כל החיות וכל הקדושות:

יח

והאבן גדולה עפ"י הבאר. דאיתא במדרש. והאבן גדולה זו השכינה:

יט

ונוכל לומר. מאיזה כח והאבן גדולה. מעל פי הבאר. כי באר נקרא תורה שבכתב כמו שנאמר הואיל משה בא"ר את התורה. ועל פ"י הבאר הוא תורה שבע"פ ומשני התורות שבכתב ושבע"פ האב"ן היא השכינה. גדולה. והבן:

כ

עוד נוכל לומר. ויצא יעקב מבאר שבע. היינו שהוציא מהבא"ר כל שבע המדות. אלו הם שבעת ימי הבנין כמ"ש חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה. ואחר שהשפיע מהחכמה אל תוך המדות. אזי וילך חרנה. היינו שהלך החרון אף מן העולם:

כא

ויפגע במקום. ויפגע הוא לשון תפלה. שהתפלל לפני הקב"ה שבכ"מ שיהי' שלא יהיו לבו חלוק על המקום ובכל מקום יהי' לבו שוה עם המקום. כמו שאומרים בשם הרב הקדוש ר' שלמה קארלינר זצוק"ל. על מה דאיתא במדרש וכן פירש"י בחומש על פסוק ואהבת את י"י אלקיך בכל לבבך פי' שלא יהיה לבך חלוק על המקום. ואמר הפי' על המדרש אשר בכל מקום שהוא. יעבוד את השי"ת. כי יש ב"א כשהם באיזה מקום ואינם עובדים להשי"ת אומרים שהמקום גורם כי אם היה באיזה מקום אחר בוודאי היה עובד להשי"ת. ע"ז אמר המדרש שחלילה לומר כן. לזה אמר שלא יהי' לבך חלוק על המקום. כי לא המקום גורם ח"ו איזו מניעה לעבודתו ית'. כי כיון שהכל מאתו ית' ורצון השי"ת הוא שיהיה האדם כעת במקום הזה מסתמא גלוי לפניו ית' שזה המקום לא יגרום שום מניעה ח"ו לעבודתו יתברך רק המניעה הוא מצד האדם. לכך אמר המדרש שלא יהיה לבו חלוק על המקום שהוא שם. וע"ז התפלל יעקב אבינו ע"ה שבכל מקום שיהיה לא יהיה לבו חלוק על המקום. ואח"כ אמר הכתוב

כב

וילן שם. כי לפעמים יש עת באדם שהעבודה קשה עליו ואין לו שום תענוג מהעבודה שלו עד שיש לו עג"נ ותלונה על עצמו. ובקל שיבא מזה לידי עצבות ח"ו. והעצה לזה אמר בשם אביו זצוק"ל בזה הלשון. בעת שאני ששה עשר לייטיג אני זוכר מה שלפעמים אני שני לייטיג. ובעת שאני שני לייטיג אני זוכר שלפעמים אני ששה עשר לייטיג. ועי"ז לא יפול חלילה ויעבוד עבודתו שלימה כי יבטח בי"י שיעזור לו להיות כמקדם ביתר שאת ויתר עוז ויקבל תענוג וחיות הבורא ב"ה. ונוכל לומר שזהו פי' הכתוב

כג

ויקח מאבני המקום. היינו בעת שראה לבו קשה כאבן אזי וישם מראשותיו. שזכר שהי' לו עתים לטובה שדבק עצמו בהשי"ת וגם יהי' לו עתים לטובה בעזהש"י:

כד

עוד י"ל ויקח מאבני המקום. אבני הם האותיות שבכל תיבה. כי בכל דבר ובכל מקום האותיות הם הנותנים חיות. ומזה נעשה צירוף תיבה או דבר או מקום. כי כל האותיות נלקחין מן כ"ב אותיות של התורה. והתורה היא הנותנת חיות בכל דבר. כי אורייתא וקוב"ה חד הוא. וזהו ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו. והאמין כי כל דבר וכל מקום הוא מאתו ית' ומחיות התורה ע"כ אין לו לדאג כלל כי הכל מאתו יתברך. ובזה

כה

ויחלו"ם. נעשה כחול"ם הזה שהוא רק נקודה. וכשהוא למעלה הוא חול"ם וכשהוא למטה הוא חיריק ובאמצע הוא מלאפו"ם. וכך הוא האדם ג"כ מקשר עצמו עולה ממטה למעלה ובתחילה הוא רק בחי' חירי"ק עד שעולה. וזהו ג"כ הפירוש

כו

והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. כי כן הוא דרך לפעמים מוצב ארצה ויכול להיות שראשו מגיע השמימה. היינו כשיאמין שהכל מאתו ית' ולפעמים להיפוך. אף שראשו מגיע השמימה אעפ"כ יכול להיות שהוא סולם מוצב ארצה. וזהו שאמר והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו:

כז

גם נוכל לומר. סולם מוצב ארצה. קאי על התפלה שבתחלה הוא מוצב ארצה. היינו עולם העשי' ואח"כ כו' עד שיגיע לשמונה עשרה שראשו מגיע השמימה שהוא עולם האצילות. וזהו מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. לא שיורדים חלילה אלא שמורידין ומשפיעין מלמעלה לארץ כל טוב וכל ההשפעות אמן:

כח

עוד אמר. על מה דאיתא במדרש. והנה י"י נצב עליו. זהו שאמר הכתוב. צמאה לך נפשי כמ"ה לך בשרי כו'. ככמהות הללו שהם מצפים למים. ורבנן אמרי כשם שנפשי צמאה לך כך כל רמ"ח איברים שבי צמאים לך כו'. כן בקודש חזיתיך. כן בקדושה חזיתיך כו' לראות עוזך וכבודך וכו' והנה י"י נצב עליו: עכ"ל המדרש

כט

פתח ואמר. ויצא יעקב מבא"ר שב"ע. מבא"ר שכולל כל השבע"ה וכמאמרם ז"ל מבארה של שבעה. וכמ"ש חכמות בנתה ביתה חצבה עמודי' שבעה. והחכמות הן ב' חכמות. חכמה בראש. ראשית חכמה יראת י"י. ועוד חכמה שהיא ג"כ ראשית. ובין שניהם הם כל השבעה והכל נכלל בבאר. וזהו ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה הלך כל חרון אף מן העולם:

ל

ויפגע במקום. פגיעה הוא ל' תפלה ולשון פגישה ממש היינו שצריך להתפלל שיפגע במקום המיוחד לו. ואין כוונתי למעלה אלא בעוה"ז ג"כ צריך שיפגע ויתייחד במקום שהוא. וכמו שאמר הרב הצדיק הקדוש רש"ק זצוק"ל. שלא יהי' לבך חלוק על המקום. המקום שהוא שם שלא יקלקל אותו:

לא

וילן שם. לשון תלונה ותרעומות:

לב

כי בא השמש. ששקעה האור כי לא כל העתים שווים אצל האדם:

לג

ויקח מאבני המקום. יש לומר מאבני לבו שנטמטם. מאותן אבנים יכול ליקח המקום. שצריך להתיישב ולחשוב מאיזה אופן בא לו זאת הלא הי' צריך להיות לבו פתוח ולהתלהב בראותו נפלאות הבורא וחסדו:

לד

ועוד י"ל. ויקח מאבנ"י המקום. הם האותיות כמ"ש אבנים שלמות תבנה. ועוד ראי' כי הם בנין כל העולמות שהכל נבנה בהכ"ב אותיות. ויש עוד טעמים ונקודות ותגין. וכל אחד רומז למקום יותר גבוה. כי זה הכלל כל שהוא ממקום יותר גבוה. ההרגש תנועה יותר מועט. כי הטעמים פועלים שינוי באותיות ע"י נגינה. והנקודות הם יותר מורגשים והתגין הם סתומים ואינו נרגש שינוי באותיות. והכלי המחזיק הם האותיות כי הכל נעשה על ידיהם:

לה

וישם מראשותיו. העלם להראשית. וישכ"ב במקום ההוא י"ש כ"ב אותיות במקום ההוא. ויחלום לשון חול"ם. כי הנקודה כשהיא למטה היא חיריק ובאמצע היא מלאפו"ם. ולמעלה הוא חול"ם. כאשר דברנו מקודם:

לו

והנה סולם מוצב ארצה. כל דבר הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. וגם י"ל על האדם שהאדם הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והאריך שהאדם צריך להיות על דרך הממוצע ולא יגביה א"ע יותר מדאי ולא ישפיל א"ע יותר מדאי. והנה מלאכי אלקים כו'. קאי ג"כ על האדם כי אינו יכול לעמוד תמיד על בחי' אחת ופעם עולה כו'. ועפ"י פשוט קאי ג"כ על מלאכי מעלה שהכל תלוי בהאדם:

לז

ועוד נוכל לומר זה הפסוק על ענין תפלה והנה סולם מוצב ארצה. זהו סדר הקרבנות וקטורת השייך לעולם העשי'. ארצ"ה ארץ ה'. וראשו מגיע השמימה. בכל פעם עולה יותר עד שמ"ע. והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. עולים. הוא עליית העולמות ע"י התפלה. ויורדים בו. הוא הורדת השפע. ע"ז קאי המדרש והנה י"י נצב עליו לאחר שהוא כן הכל כנ"ל. זש"ה צמאה לך כו' כמ"ה כו' ככמהות הללו שמצפים למים. ורבנן אמרי כשם שנפשי צמאה לך כן רמ"ח אברים שבי צמאים לך כמו שאמרנו מקודם. סולם מוצב ארצה וכו'. כן בקודש חזיתיך. בקדושה חזיתיך. לראות עוזך וכבודך והנה י"י נצב עליו. והבן:

לח

וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם. יש לומר כי ארצה מורה על זה העולם. ארץ ה'. והלך הארץ לבחי' בני קדם. כמאמר הכתוב תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. וד"ל:

לט

וירא והנה בא"ר בשדה בא"ר. רומז למה שרומז. בשד"ה יש כמה בחי' שד"ה ורומז למה שכתוב לכה דודי נצא השד"ה בואו ונצא לקראת כל"ה. והנה שם שלשה עדרי צאן. והנה יש ע"ז כמה אופנים במדרש:

מ

כי מן הבאר ההוא ישקו ל' עתיד. עתידים להשקות. והאבן גדולה עפ"י הבאר (חסר):

מא

עוד יש לפרש. ויצא יעקב מבאר. שיעקב הוציא כל השבע מדות מהמדה הנקרא באר. היינו על פי מאמר הכתוב חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה כי באמת יעקב אבינו עשה יחוד גמור בין כל המדות. ומאין נלקחו המדות מזאת המדה הנקראת בא"ר עד מדה אחרונה. כי אית יראה ואית יראה. וכמו כן החכמה כידוע ראשית חכמה יראת י"י נקראת ראשית. ועוד יש ראשית חכמה המשפעת לכל המדות עד זאת המדה הנקראת ג"כ ראשית חכמה יראת י"י. ואז כשעשה יעקב יחוד השלם כפי שדברנו. אזי. וילך חרנ"ה. הלך כל החרון אף והלכו ונתבטלו כל החרונות מן העולם ונמתקו כל הדינים ונעשה הכל רחמים גמורים מדתו של יעקב:

מב

ויפגע במקום. היינו שבא ופגע לאותו מקום שנצרך לתקן ואח"כ ויפגע ל' תפלה. שהתפלל לפני המקום ב"ה שיתקן כל העולם ולייחד ולהעלות כל העולמות התחתונים למעלה. וזהו וילן שם. היינו לינת לילה שזהו בחי' חושך היינו ממקום נמוך מאוד. כי בא השמש. שנטה שמשא והעלה הכל למעלה. ויקח מאבני המקום. ידוע שיצה"ר נקרא אבן. וזהו עיקר העבדות של כל איש ישראלי אשר מיצה"ר גופא יקח לו מזה עבדות הבורא ית'. כי זה צריך כל איש ישראל לידע שזה תכלית הבריאה וגילוי אלקותו בעולם בכדי לעבוד אותו ולעשות יחוד גמור בין המדות ולהעלות הכל לרצונו הפשוט. ובאם שח"ו היצר בא ומסית אותו ר"ל לעשות איזה דבר נגד רצונו הפשוט. ואפי' ח"ו הנאת עוה"ז אזי יחזק עצמו נגדו ובזה גופא יעבוד בכל את הבורא ב"ה וב"ש. וכשעוזר לו הקב"ה שמתחזק עצמו כנגד האבן הזה. אזי יוכל להיות

מג

ויקח מאבני המקום. כפי דאיתא בספרים שהאותיות נקראים אבנים. וכפי שדברנו מזה כבר שיש אותיות והם נקראים הכלים אשר בהם מלובשים כל התורה כולה והם נגד הנפש. ויש נקודות וטעמים ותגין. כנגד רוח ונשמה חיה. ונראה באמת כי האותיות ונקודות וטעמים יש בהם דבורים ונגינה. אבל התגין אין בהם שום דבר רק שהם נרשמים למעלה מן כולם והם נקראים רא"ש. וזהו ויקח מאבני המקום. היינו מהאותיות שהם אבני המקום ההוא וייחד אותם למעלה:

מד

וישם מראשותיו. היינו ראש לכל העולמות העליונים אשר שם פשיטות לגמרי והם נגד התגין. ואח"כ

מה

ויחלום. כי זה ידוע כמו שדברנו כבר אשר הנקודה העומדת תחת התיבה נקראת חירי"ק. ובאמצע התיבה נקראת מלאפו"ם. ולמעלה מן התיבה נקראת חול"ם. הכל כפי שדברנו מקודם אשר ייחד כל העולמות למעלה ראש ונקראת הנקודה חולם:

מו

והנה סולם מוצב ארצה. כי צריך כל אדם לידע אשר הוא כמו הסולם מוצב ארצה. עכ"ז צריך לעלות את הכל לראש המגיע השמימה. כי זהו כל תשוקתו של הקב"ה שמזה העולם השפל יתעלו כל העולמות. והעיקר הוא יראה. שזה נקרא סולם מוצב ארצה שכל דבר מתחיל מן היראה:

מז

וראשו מגיע השמימה. שיתייחדו כל העולמות. ואח"ז והנה מלאכי אלקים. היינו מלאכים ממש. וגם אנחנו ישראל נקראים מלאכי אלקים. עולים. היינו שמעלים כל העולמות ממטה למעלה ראש. ואח"ז יורדים בו. שמביאים אחר כך חיות הבורא לזה העולם. וזה נקרא אור ישר ואור חוזר:

מח

והנה י"י נצב עליו. היינו שאח"כ משרה עליו קדושת של שם הקדוש וכפי דאיתא ע"ז במדרש. צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ככמהות הללו שהם צמאים למים כן נפשי צמאה לך. כי מקודם צריך להתחיל מן הנפש כמ"ש לעיל:

מט

ויקח מאבני המקום. שהאותיות הם נגד הנפש. ואח"כ כן בקודש חזיתיך. היינו קודש ישראל לי"י ראשית תבואתו שמייחד את הכל לחכמה העליונה הנקראת קודש:

נ

עוד נוכל לומר: ויצא יעקב מבאר שבע. כי איתא במדרש אשא עיני אל ההרים אלו האבות למלפני ולמעבדני:

נא

הנה כבר דברנו מזה כמה פעמים אשר האבות הקדושים ייחדו כל העולם להקב"ה והכל ע"י הבאר וייחדו הכל להבאר מעיין גנים לבאר מיים חיים. וזהו שאמר

נב

ויצא יעקב מבאר שבע. שייחד כל השבע מדות להבאר מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון. כי הבאר אינו נפסק לעולם. וכמו כן הוא העבדות של צדיקים בעולם לייחד כל העולם להבאר. כי קודם השינה אנו אומרים ב"ידך א"פקיד ר"וחי ר"ת בא"ר. וכמו כן היא התפלה קרבנות ופסוקי דזמרה ויוצר אור וק"ש. ופשיטא תפלת ש"ע הכל הוא לייחד כל היחודים בכדי להעלות כל העולם להבאר. וכשמייחד כל העולמות אזי נעשה וילך חרנה. שהולך החרון אף מן העולם:

נג

ויפגע במקום. שפגע א"ע עם המקום ב"ה. כידוע שהקב"ה נקרא מקום. וכשמייחד כל העולמות אזי נעשה יחוד גמור. ומפגישים א"ע זה בזה. כידוע שיש העלאת מיין נוקבין והורדת מיין דכורין. וזהו וילן שם כי בא השמש. ויקח מאבני המקום. כפי שדברנו כבר כמה פעמים. שהאותיות נקראים אבנים והם הבחי' הקטנה מכל הד' בחי'. שיש טעמים נקודות. תגין. אותיות. וייחד גם האותיות להראש. ואח"כ. ויחלום. כמו שדברנו שלקח את האות יו"ד ועשה ממנו חול"ם. כי אות יו"ד הוא רק נקודה ובכ"מ שהיא עומדת היא נקודה. אמנם כשהיא עומדת למטה היא חירי"ק. ובאמצע מלאפו"ם. ולמעלה היא חול"ם. וזהו האות הא' ג"כ כידוע א הוא יו"ד למעלה ויו"ד למטה וא"ו באמצע. וייחד הנקודה שלמטה להנקודה שלמעלה. וזש"ה

נד

והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. כי זהו עיקר שיתייחדו שני היודי"ן. יו"ד תתאה נקרא ארץ ויו"ד עלאה נקרא שמים. וכמו כן האדם נקרא. סולם מוצב ארצה וגו'. כי צריך כל דבר להעלות ממטה מן הארץ עד לשמים. היינו ע"י התורה ותפלה ומעש"ט שלו ולא יעשה ח"ו שום דבר מצות אנשים מלומדה. רק ילך תמיד מחיל אל חיל לפי כחו ומוחו אשר על ידו יקושר הארץ לשמים. ואז

נה

והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. מלאכי אלקים נקראים הצדיקים. ומי יכול להשיג היחוד האמיתי שמתייחד הקב"ה עם הצדיקים. וע"י היחוד האמיתי מעלים כל העולמות למעלה ומורידים חיותו וקדושתו לזה העולם. וזהו היחוד שעשה יעקב אבינו שייחד כל העולמות ממטה למעלה. ואח"כ ייחד כל הארבע רוחות וזהו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. זהו ג"כ ממטה למעלה לפי בחי' כל אחד ים וקדם ועוד צפון ודרום. וייחד יעקב אבינו כל הששה קצוות. וזהו אשא עיני אל ההרים. למלפני ולמעבדני. היינו שייחד הכל ממטה למעלה. והרי"ם נקראו אבות. כי הם העלו כל דבר להר הזיתים. ואח"כ מאי"ן יבא עזרי כמו שאמר א"א אדומו"ר זצוקלה"ה. החכמה מאי"ן תמצא מבחינת אי"ן תמצא. שהוריד אח"כ קדושתו מבחי' אי"ן לזה העול"ם. לזאת א"ל הקב"ה

נו

והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך. הבטיח לו לשמור אותו בכל אשר ילך. היינו אפי' בדבר הרשות ישמור אותו ג"כ שלא יטה לבו ח"ו לתאוות עוה"ז רק להעלות כל דבר הרשות להקב"ה:

נז

כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך. ופרש"י לצרכך ועליך. היינו כי זה היה עיקר בריאת העולם אשר ע"י מעשה הצדיקים יתעלה כל דבר גשמי לרצונו הפשוט. לזה כתיב אח"כ

נח

וייקץ יעקב משנתו. היינו כשמעורר א"ע מתרדמת הזמן ומתבונן בלבו אשר בכל דבר יש חיות הבורא ב"ה:

נט

ויאמר אכן י"ש י"י במקום הזה. היינו כי בבחינת י"ש היינו העוה"ז יש בזה ג"כ חיות הבורא. כמו שאנו מדברים תמיד מזה. כל ישראל י"ש להם חלק לעוה"ב. היינו ע"י הי"ש של העוה"ז כידוע שברא השי"ת י"ש מאין ומשיג חלקו בזה לעוה"ב. כי בעוה"ב אין שום עשיה רק ממה שעובד את השי"ת בזה העולם. להנחיל אוהבי י"ש. וע"י הי"ש אוצרותיהם אמלא. נתמלא האוצר של הקב"ה. ומהו האוצר. יראת י"י היא אוצרו. ובאמת כל דבר הן אכילה ושתיה ושינה נקראים י"ש ומחוייבים להעלות הכל להקב"ה. ולזה אמר

ס

ואנכי לא ידעתי. ופירש"י שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה. היינו אם היו ידוע לי אשר בכל דבר הרשות יש בזה עבודתו י"ת לא הייתי ישן במקום קדוש כזה בתרדמת הזמן כי באמת חיוב גדול על כל אדם שלא יישן ח"ו אפי' שעה אחת מעבודתו יתברך כי היא שעה עוברת:

סא

אשא עיני אל ההרים. אמר בשם אביו הק' זצוק"ל אל ההרים. היינו אל האבות. מאי"ן יבא עזרי. היינו מבחי' אי"ן יבא עזרי. וזהו אי"ן מזל לישראל. היינו הבחי' הנקרא אי"ן הוא מזל לישראל. ומהו הבחי' הזאת כמאמר הכתוב. והחכמה מאי"ן תמצא. כי אי"ן הוא דבר שאין בו השגה ואינו גוף ואין בו שום גשם כלל ולא שום תפיסה. ואנו מתפללים שע"י הבחינה הזאת אל יתן למוט רגלך אל ינום שומרך:

סב

עוד י"ל על פסוק ויקח מאבני המקום. מאבני אותו מקום שהיא שם אפי' ממדריגה נמוכה. וישם מראשותיו. שהפעיל ממדריגה הנמוכה עד למעלה ראש. ומה שהיו מחשב ביום חלם לו בלילה:

סג

ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. סול"ם מה שהוא סולם. הוא האדם שהוא בריה פחותה שבכל הברואים. בגשמיות הוא בוודאי פחות מכולם ואפי' ברוחניות הוא פחות מכולם אם ח"ו לא זכה. וראשו מגיע השמימה. פי' ראשיתו התחלתו. מגיע השמימה. כמו שאמרו חז"ל שלכך האדם הוא ראשון למחשבה ואחרון ליצירה שאם זכה וכו'. וזהו וראשו מגיע השמימה. וד"ל:

סד

והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. כי כל העולמות וכל המלאכים שעליהם נאמר ואשר משרתיו כולם עומדים ברום עולם. כולם יש להם עליה ע"י האדם ויורדים בו. כי בתפלה עולים בכל פעם מהיכל להיכל למעלה למעלה כידוע עד שבאים למקום שצדיקים יודעים ובאים להקב"ה כמו שכתוב ויפגע במקו"ם. ויפגע התפלל במקום. עם מקו"ם ב"ה. וילן שם כי בא השמש. אתא שמשא עד שבא האור. ואח"כ יש בתפלה ירידת השפע כידוע וד"ל. ומה נעשה מזה והנה י"י נצב עליו וכו'.

סה

וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. שני פעמים עשר. הנה ידוע כי יש עשר פעמים עשר כידוע. בעשרה מאמרות נברא העולם. עשרה נסים נעשו לאבותינו. עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו. והכל עולה למספר מאה אל תקרי מ"ה אלא מא"ה וזהו הפי' עשר אעשרנו כי יעקב אבינו העלה ותיקן את כל העולם מן עשר דלמטה עד עשר דלמעלה כידוע שתמונת אות א הוא י' למעלה וי' למטה וא"ו באמצע. כי אות יוד הוא רק נקודה. ומהנקודה מתפשטים כל האותיות. ואות ו' הוא התפשטות. וזהו עיקר עבדות של צדיקים לקשר שני העולמות ולייחד הכל מזה העולם לעולם העליון למעלה ראש לנקודה העליונה כמו שדברנו מזה כבר לעיל על תיבת ויחלו"ם. כי נקודה למטה היא חירי"ק וכשהיא למעלה היא חול"ם. ויעקב אבינו קישר כל העולמות לנקודה העליונה. היינו לחכמה העליונה וזהו יו"ד למעלה יו"ד למטה וא"ו באמצע. כי יש חכמה עלאה וחכמה תתאה. לזה אמר יעקב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. היינו שייחד הכל להחכמה העליונה. וזהו וישא יעקב רגליו. היינו כל הבחי' הנקראים רגלים. וילך ארצ"ה. היינו כל הבחי' התחתונות שנקראים ארץ ורג"ל העלה את הכל לבחינה העליונה הנקראים קד"ם. היינו חכמה הקדומה. וכמו כן כתיב במשיח ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים שיתעלה כל הבחי' רגלין אל החכמה העליונה ויתייחדו ויתעלו כל העולמות כידוע שמן זית נקרא חכמה וכפי שדברנו:

סו

וירא והנה באר בשדה. איתא במדרש: רבנן אמרי בזה שית שיטין וכו' ע"ש:

סז

ונוכל לומר. כי הנה נראה ביעקב כתיב הכל בוא"ו. והיה י"י לי לאלקים. והאבן הזאת. וכל אשר תתן לי. כי יעקב נקרא בריח התיכון היינו הוא"ו שמייחד כל הששה מדות ולזה נקרא יעקב אמ"ת תתן אמ"ת ליעקב. והחייתם את אבי כו' ונתתם לי אות אמ"ת. כי ייחד כל העולמות ממטה למעלה כפי שדברנו. א הוא יו"ד למעלה ויו"ד למטה וא"ו באמצע. והוא"ו הוא בחי' יעקב. לזה כתיב והיה בוא"ו כי הוא אמר י"י לי לאלקים שייחד שני הבחי' בייחד היינו ג"כ היו"ד למעלה והיו"ד למטה והוא"ו באמצע. ואח"כ אמר והאבן הזאת זה ידוע הבחי' הנקרא אב"ן הזא"ת יהיה בית אלקים ויתייחדו כל המדות עד למעלה. ואח"כ וכל אשר תתן לי. היינו ג"כ התפשטות המדות. עשר אעשרנו לך היינו שני היודי"ן עישורא תתאה כעישורא קדמאה. שיתייחדו הכל למעלה היינו שני היודי"ן עם הוא"ו. לזה אמרו רבנן שית שיטין זהו בחי' יעקב אבינו שקושר כל העולמות להנקודה ראשונה. כי באמת היו"ד הוא רק נקודה. כי אין בה שום התפשטות רק נקודה קטנה. עכ"ז מתפשטין ממנה כל האותיות. לזאת ייחד השני יודי"ן ובתוכו התפשטות הוא"ו וזה נקרא באר מים חיים שהם נובעין תמיד ומה שממלאים מהם יותר מים הם נובעים עוד יותר מים חיים. והנה אברהם אבינו ויצחק אבינו חפרו את הבאר. אבל יעקב אבינו מצא את הבאר מוכן לפניו מן אבותיו רק עכ"ז הוא בשד"ה הגם ששדה הוא ג"כ טוב עכ"ז הכניס אותו לתוך הבית והעלה כל הבחי' הנמוכין למעלה ע"י אותו הבאר. לזה כתיב וישא רגליו. שהעלה כל הבחי' הנמוכים בארץ. וילך ארצ"ה והטיל לה ה"א בסופה כידוע. כי עוה"ז נברא בה"א. בני קד"ם. לבחינה הנקרא קד"ם וזה היה העבדות של כל האבות הקדושים ולזה נקרא אהבת הקדמונים שייחדו כל העולמות הנמוכים והשפלים לבחי' שהיא קודם לעולם ולהשפיע לזה העולם כל טוב ואורו של הקב"ה מן הבאר. וזהו שאמר הכתוב

סח

כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים. ל' להבא כי זה העובדא הוא לעולם להשקות ולהשפיע לישראל מן הבאר עד שיהיו שלימות הגמור רק כעת והאבן גדולה על פי הבאר. היינו היצה"ר שהוא נקרא לב האבן:

סט

ונאספו שמה כל העדרים. היינו כשישראל מתקבצים יחד בציבור ומשימין על לבם מהו רצון הבורא ב"ה בזה העולם שעיקר השלימות הוא רק עי"ז העולם לשבור את האבן. אזי

ע

וגללו את האבן מעפ"י הבאר והשקו את הצאן. היינו שמשפיעים אז כל טובו וחיותו של הקב"ה. ואח"כ

עא

והשיבו את האבן כו'. כי היצה"ר עושה את שלו. כפי דאיתא במדרש על זה עיין שם:

עב

ויאמר להם הידעתם את לב"ן. כפי דאיתא במדרש ע"ז הידעתם במי שמלבין עונותיהם של ישראל:

עג

ויאמרו ידענו. ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן. כדאיתא במדרש צאן אלו ישראל היינו שמצפים לגאולה העתידה ע"י רחל היא השכינה כדכתיב רחל מבכה על בניה:

עד

ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה. היינו שעדיין לא הגיע העת הטובה שיהיו שלימות הגמור. רק

עה

השקו הצאן. תראו להשפיע להם כל טוב לישראל:

עו

ולכו רעו. היינו לרעות את ישראל במרעה טוב. פירוש להדריכם בדרך השי"ת:

עז

ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את היצה"ר הנקרא אב"ן. כי היצה"ר מתגבר עלינו בכל יום. רק כאשר יהיה קיבוץ גליות ויאספו כל ישראל. אז

עח

וגללו את האבן מעל פי הבאר. שיתבטל היצה"ר. אז

עט

והשקינו הצאן. נוכל להשפיע לישראל כל טוב אמן:

פ

עודנו מדבר עמם. היינו שמתווכח עמם כל כך על הגאולה העתידה.

פא

ורחל באה עם הצאן. ונעשה יחוד שלם. יה"ר שיהיו ב"ב אמן: