הספר: ספר מנחת שי דף הבית › ספרי קודש אונליין › ספר מנחת שי סעי' א' – אסור לקרא ק"ש כשליבו רואה את הערוה, אלא חוצץ בטליתו על ליבו וקורא. – ספר מנחת שי סעי' ב' – היה במים צלולים יכסה ליבו בבגד ולא ביד כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה, ובמים עכורים מותר לקרא. – ספר מנחת שי סעי' ג' – אם האדם מחבק גופו בזרועותיו, דיינינן ליה כהפסקה. – ספר מנחת שי סעי' ד' – הנשים יכולות לברך ולהתפלל כשהן לבושות החלוק, אע"פ שאינן מפסיקות למטה מהלב. – ספר מנחת שי סעי' ה' – אחד מאבריו נוגע בין בערותו בין בערות חבירו, אסור לקרות ק"ש או להתפלל. – ספר מנחת שי סעי' ו' – כשהוא ערום ממותניו ולמעלה מותר בק"ש ואסור בתפילה. – ספר מנחת שי סעי' א' – אסור לקרוא ק"ש כנגד טפח מגולה באשה ואפילו היא אשתו. – ספר מנחת שי סעי' ב' – אסור לקרוא כנגד שער באשה, ובשער הבתולות מותר. – ספר מנחת שי סעי' ג' – יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת קריאת שמע. – ספר מנחת שי סעי' ד' – אסור לקרות כנגד ערוה, אפילו של עו"ג. וכן כנגד ערות קטן, אסור. – ספר מנחת שי סעי' ה' – ערוה בעששית, אסור לקרות כנגדה, דכתיב: ולא יראה בך ערות דבר והא מתחזיא. – ספר מנחת שי סעי' ו' – החזיר פניו או עצם עיניו, או בלילה, וכן סומא מותר לקרוא נגד ערוה. – ספר מנחת שי סעי' א' – צואה בעששית מותר לקרות כנגדה דכתיב וכסית והרי היא מכוסה. – ספר מנחת שי סעי' ב' – צואה בגומא מניח סנדלו על הגומא וקורא ובתנאי שלא יגע בה הסנדל. – ספר מנחת שי סעי' ג' – העבירו צואה לפניו, אסור לקרות כנגדה. ופי חזיר כגרף של רעי. – ספר מנחת שי סעי' ד' – היתה צואה על בשרו ומכוסה בבגדיו, או שהכניס ידיו בבית הכסא נכון להחמיר שלא יקרא {{{ {.} }}} – ספר מנחת שי סעי' ה' – צואה בפי טבעת, אפילו היא מכוסה, אסור לקרות לדברי הכל. – ספר מנחת שי בהמשך – סע' ו' – היה לפניו מעט צואה, יכול לבטלה ברוק עבה. ומועיל כל עוד שלא נימוח ונבלע בה. – ספר מנחת שי סעי' ז' – מקום שספק אם יש בו צואה, בבית מותר באשפה אסור. ספק מי רגלים אפילו באשפה מותר. – ספר מנחת שי סעי' ח' – קרא במקום שראוי להסתפק בצואה, ומצאה חוזר, אבל מצאה במקום שאינו ראוי להסתפק בו לא חוזר ומי רגלים אפילו מצאן במקום שראוי להסתפק לא חוזר. – ספר מנחת שי סעי' א' – אסור לקרות כנגד מי רגלים, עד שיטיל לתוכן רביעית מים. – ספר מנחת שי סעי' ב' – רביעית שאמרו, למי רגלים של פעם אחת; ולשל שני פעמים, שתי רביעיות; ולשל שלש, שלשה {{{ {.} }}} – ספר מנחת שי סעי' א' – מי רגליו שותתין פוסק עד שיפסיק לשתות וממשיך לקרוא אפילו יש על בגדיו טופח על מנת להטפיח ואם נפלו על הארץ מרחיק מהם ד' אמות. שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק. – ספר מנחת שי בהמשך – בביה"ל ריש סימן עט' הביא הקדמה לסימנים אלו מהפמ"ג ובתוספת נופך. – ספר מנחת שי סעי' א' – צואה מאחריו או מצדדיו מרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח, ומלפניו כמלא עיניו אפילו בלילה. – ספר מנחת שי סעי' ב' – צואה ברשות אחרת ורואה אותה להרא"ש מותר לקרות ולהרשב"א אסור כיון שרואה. ולא מועיל הפסקה לריח רע. – ספר מנחת שי קודם 1 … 8 9 10 … 34 הבא
