שפת אמת

א תרנ"ז ב במדרש שלוחי מצוה דוחה השבת. הרמז כי באמת שבת הוא המנוחה והחזרת הנפש לשורשו כמ"ש שבו איש תחתיו ומעין שהי' הנשמה קודם השתלחותה בעוה"ז. אבל האדם נשתלח בעוה"ז וזה השליחות לעשות רצון הבורא ית' דוחה את השבת וכמ"ש נוח לאדם שלא נברא משנברא אעפ"כ הלא האדם עיקר חפצו ותשוקתו צריך להיות לעשות … להמשך קריאה

א תרנ"ו ב בפסוק עלה נעלה פרש"י אפילו בשמים ואומר עשו סולמות נצליח בכל דבריו. כי בודאי בדרך הטבע לא היו יכולין לכנוס לארץ ישראל כאשר ראו המרגלים. אכן כל הנהגות דור המדבר היו למעלה מן הטבע שכל דבר שלמטה יש לו שורש למעלה. וא"י וירושלים שניתן לבנ"י כתיב בפ' מסעי זאת הארץ אשר תפול … להמשך קריאה

א תרנ"ה ב בעזה"י מפ' שלח ג לפרשת ציצית איתא בגמ' אר"מ מה נשתנה תכלת מכל צבעונין לפי שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסה"כ. והענין הוא דאיתא בזוה"ק כי צריך האדם לתקן לעצמו מלבושים לעוה"ב. ובמצות מתקן לבוש לנפש. ובתורה לבוש להרוח. ובמחשבה ורצון לבוש להנשמה. ובנ"י זכו לאותן הג' לבושים. ביצ"מ … להמשך קריאה

א תרנ"ג ב בענין חטא המרגלים. ומצינו אחר שאמרו חטאנו כו' אנחנו נעלה ומ"מ לא נתקבל תשובתם דאיתא ואהבת כו' ובכל מאודך בכל מדה שמודד לך הוי מודה לו מאוד מאוד. והנה א"י שבחר לנו הקב"ה וב"ש בודאי היא הטובה לנו מכל הארצות כמ"ש עמד וימודד ארץ כו'. והמרגלים אמרו ארץ אוכלת יושבי' היא. והרמז … להמשך קריאה

א תרנ"ב ב במדרש לך אכול בשמחה כו' כבר רצה אלקים את מעשיך. זה כניסת ישראל לארץ ישראל ע"ש. דאיתא במד' מטות ג' מתנות בעולם חכמה וגבורה ועושר זכה בהם זכה בכולן אימתי כשהן מתנות שמים ע"ש וכ"כ אל יתהלל חכם כו' בזאת יתהלל כו' השכל וידוע אותי. וג' אלו נתן לנו הקב"ה. ביצ"מ איזהו … להמשך קריאה

א תרנ"א ב במדרש לך אכול בשמחה לחמך כו' המשך פרשת נסכים וחלה אחר המרגלים ע"ש. כי הנה בודאי כיבוש הארץ הי' דבר גדול מאוד שנתחבטו עליו אבות הראשונים והשי"ת נשבע להם להורישם הארץ. והוא בודאי תיקון כל החטא לברר הטוב מהרע להוציא הארץ מת"י כנען להיות נחלת ה'. והוא אינו בכח אנושי רק כמ"ש … להמשך קריאה

א תר"נ ב בפרשת ציצית. איתא בגמ' בכל עת יהיו בגדיך לבנים זה ציצית ושמן על ראשך אל יחסר תפילין. דהנה מצות ציצית הוא תיקון הגוף רמ"ח ושס"ה וכשנתקן הגוף שהוא נר מצוה יכולין לקבל אור תורה והוא רמז התפילין שהוא הארת הנשמה. וענין הציצית על כנפי בגדיהם. הוא כמ"ש בספרי מי שמבטל מצות ציצית … להמשך קריאה

א תרמ"ט ב במדרש שלוחי מצוה דוחין השבת כו'. הענין הוא כי בנ"י נשתלחו בעוה"ז לתקן העולם בב' בחינות תורה ומצות. דכ' וייצר כו' עפר מן האדמה ויפח כו' נשמת חיים. והתורה היא תיקון הנשמה. ומצות בעשי' תיקון הגוף. לכן כ' נר מצוה. ונרות הם במקום החושך וההסתר שצריך נר. שהמצות מאירין האיך לתקן כל … להמשך קריאה

א תרמ"ז ב – [תרמ"ח] ג בפרשת ציצית על כנפי בגדיהם. וענין עטיפת הטלית להתאחד בשורש האחדות. ובזוה"ק מביא הפסוק מכנף הארץ זמירות שמענו ע"ש. ואיתא בתוספת סנהדרין ל"ז ב' דכתיב שש כנפים בחיות ובכל יום אומרים שירה בכנף אחד ובשבת אומרים אין לנו עוד כנף ואומר הקב"ה יש לי כנף אחד בארץ ע"ש. ויראה … להמשך קריאה

א תרמ"ו ב בענין המרגלים בקצרה. כי דור המדבר נקראו דור דיעה דור שקיבלו התורה שנקראו בנים למקום אכן ארץ ישראל הוא בחי' עבודה דיש עובדא ומילולא, ובאמת כתיב אדם ובהמה תושיע ה' היינו שיהי' השתתפות ב' הבחי' כמו שאמרו חז"ל ערומין כאדם ומשימין עצמן כבהמה. ולכן אם היו נכנסין דור המדבר לא"י הי' השלימות … להמשך קריאה

א תרמ"ה ב בענין נסיון המרגלים. כי הם היו הדור שקיבלו התורה מהר סיני. וכניסת ארץ ישראל הי' תיקון הבריאה כענין שאמרו חז"ל מ"ט פתח בבראשית כח מעשיו הגיד לעמו כו'. וזה הארת התורה שהיא תוך מעשה בראשית והיא מעלה רמה וע"ז נאמר מה רב טובך אשר צפנת. ולכן קשה מאוד לתקן מלה דקיימא בעובדא … להמשך קריאה

א תרמ"ד ב בפסוק ויהס כלב את העם אל משה כו' עלה נעלה כו'. פרש"י ז"ל מהמדרש אפילו אומר לנו עשו סולמות ועלו לרקיע כו'. הענין הוא כי בודאי המרגלים הבינו וראו כי לא הגיע העת לרשת את הארץ כאשר באמת כך הי' צריך להיות עוד מ' שנה במדבר. אכן כתבתי במ"א ע"פ הפסוק לכל … להמשך קריאה

א תרמ"ג ב במדרש שלוחי מצוה דוחין השבת וכן פטורין מן הסוכה. הענין כי בנ"י במדבר היו בחי' השבת על פי ה' יחנו כו' שהיו דבקין תמיד כל אחד בשורש שלו כדאיתא בגמ' כיון דעל פי ה' יסעו כו' כלבנות במקומו דמי ע"ש פ"ב דשבת. וכן הי' תחת העננים שהוא ענין הסוכה. ולכן הי' קשה … להמשך קריאה

א תרמ"ב ב בענין חטא המרגלים כתבתי במ"א כי היו רוצין להשיג הכל בדעתם להיות מוכנים לכך. ובאמת בחי' ארץ ישראל היא בחי' דוד המע"ה דלית לי' מגרמי' כלום. אבל האמת כי מה שמוכנים לקבל הנהגה עליונה הוא גדול מאוד מהשגת האדם. וע"ז רמז המד' בפסוק יבש חציר כו' כמ"ש מקודם כל הבשר חציר כו'. … להמשך קריאה

א תרמ"א ב במדרש יש שמותיהן כעורים ומעשיהן כעורים אלו המרגלים כו'. נראה כי המד' בא למעט ולהקטין החטא שלהם כי הי' שליחות שלהם בהתלבשות והסתרות כנראה בפסוק שניתן להם שמות אלו על שם השליחות. וכמו כן בעשו וישמעאל להיפוך שהי' להם לבושים טובים ואעפ"כ קלקלו מעשיהם ואלו המרגלים שהיו מקודם צדיקים ואח"כ לא יכלו … להמשך קריאה

א תר"מ ב במדרש אין מפליגין בספינה ג' ימים קודם לשבת כו' שלוחי מצוה כו'. כי הבלי עוה"ז דומין למים רבים כמ"ש מים רבים לא יוכלו לכבות כו' האהבה. וע"ז רומז הספינה על הדביקות שעי"ז יכולין להתקיים גם בעוה"ז ולא ישטפוה נהרות. אכן הקרוב לקדושה מסתכן בירידתו למקום טומאה וזה הרמז לג' ימים קודם השבת. … להמשך קריאה

א תרל"ט ב שלח בקיצור ג יש להבין ענין שליחות המרגלים. ובאמת מצינו בדרשות חז"ל כמה טעמים על שאיחרן המקום ב"ה במדבר ארבעים שנה ע"ש א"כ מה הוי ס"ד מעיקרא. וכתיב לכל זמן ועת כו' שהי' עת מיוחד להכניסם לארץ ישראל. אבל כתיב תחת השמים. אכן למעלה מן תחת השמים יש חפץ בלי עת. וכן … להמשך קריאה

א תרל"ח ב במדרש שליחי מצוה דוחין השבת כו'. דאין מפליגין בספינה ג' ימים קודם השבת שלא לבטל מנוחת השבת. אמנם בכל מצוה בעת קיום המצוה היא בחי' שבת רק שבת הוא השביתה בכלל החזרת כל הבריאה לשורש. ובכל מצוה היא בפרט לדבר זה ולאדם זה המקיימה. וענין שליחות המרגלים שנפרשו מאנשי דור המדבר שהיו … להמשך קריאה

א תרל"ז ב במדרש חביב לפני המקום מי שנשתלח לעשות מצוה ונותן נפשו בשליחותו כו'. פי' נותן נפשו לבטל כל הרצונות כשבא לעשות רצון הבורא ית' כמ"ש בטל רצונך מפני רצונו ע"י שיש לאדם רצון אמת להשי"ת יותר מלהבלי עולם נמצא כשעוסק במצוה מתבטלין שאר הרצונות מרוב התשוקה ודביקות ברצון זה. וז"ש ועמך לא חפצתי … להמשך קריאה

א תרל"ו ב ב"ה מפ' שלח בקצרה ג במדרש אין מפליגין בספינה ג' ימים קודם השבת. הפלגה בדרך הוא דרך חדש שרוצה אדם להלוך בו בעבודת הבורא עפ"י מ"ש חז"ל כל הדרכים בחזקת סכנה. ג' ימים קודם לשבת פי' ג' בחי' כמ"ש בספרים שכל תוך ג' מדריגות אינו ריחוק כמ"ש כל ג' כלבוד כו'. אך … להמשך קריאה

א תרל"ה ב במדרש חביב לפני הקב"ה שלוחי מצוה שדוחה השבת כו'. בא לומר כי מצות שליחות מרגלים הי' עצת השי"ת לפי שחטאו בני ישראל באמרם נשלחה הי' זו עצה טובה אם היו מבטלין רצון עצמם לרצון המקום ב"ה לא היו מוציאין דיבה. ובאמת מצוה כזו שהאדם משיג טעם המצוה קשה ביותר לקיים המצוה לשם … להמשך קריאה

א תרל"ג ב בעזה"י שלח ג במדרש אין מפליגין ג' ימים קודם שבת לדבר מצוה רשאי חביב שליח מצוה ונותן נפשו שיצליח בשליחותו כו'. פי' מו"ז ז"ל אף דסתם מצוה אינו דוחה שבת רק ג' ימים קמי שבתא הוא הכנה לשבת וטירדת מצוה הוא ג"כ הכנה לשבת כו'. הכלל כי כל הנבראים וכל המעשים הם … להמשך קריאה

א תרל"ב ב במדרש אין חביב לפני הקב"ה כשליח שנשתלח לעשות מצוה ונותן נפשו שיצליח בשליחותו כו'. נודע דברי אא"ז מו"ר ז"ל כי כולנו שלוחי מצוה שנשתלחנו מהשי"ת בעוה"ז לקיים מצותיו כו'. ובודאי לא הי' אפשרות להמשיך קדושת השי"ת בעוה"ז. רק ע"י בנ"י בעבודתם. והי' העצה שיוכלו להתקיים בעוה"ז בקדושה ע"י המצות כדכתיב שלח אורך … להמשך קריאה

א תרל"א ב במדרש שליחי מצוה שנותנין נפשם בשליחותם. אא"ז מו"ר זצלה"ה רגיל לומר כי גם אדם המקיים מצות בוראו שנשתלח בעוה"ז כדי לעשות רצונו ית' נקרא שליחי מצוה בודאי. דקשה להמדרש מה ציווי השליחות מאחר שלא הוטב בעיני ה'. רק כי הי' עצה להנצל ע"י שהשי"ת עשה מזה מצוה והי' להם לילך בתורת מצוה. … להמשך קריאה

א תרס"ג ב במדרש שלך לעולם קיימת. הענין הוא דהקרבנות היו בחי' חיי שעה וכמו כן תפלה במקום תמידין ונק' בגמ' חיי שעה. וזה ענין הי"ב נשיאים די"ב שבטים הם לי"ב גבולין. שכל זה ענין הזמן והמקום שהוא בבחי' גבול וצמצום. אבל המנורה רומז לתורה אור והוא חיי עולם שהוא מאור הגנוז המאיר מסוף העולם … להמשך קריאה

א תרס"ב ב במדרש שבט לוי לא הי' בחנוכת הנשיאים וניחם הקב"ה לאהרן במנורה ע"ש. והענין שהנשיאים נתפעלו ע"י המשכן כמ"ש ויקריבו נשיאי ישראל כו'. שהרגישו הארת הקדושה בהקמת המשכן. אבל הלוים הם בעצמם בכללי כלי המקדש שהלוים נושאים הארון. והכהנים בעצמם נקראו כלי השרת ולכן לא היו בחנוכת הנשיאים שענין החנוכה להיות נשאר בהם … להמשך קריאה