א ובתוס' שם ז"ל, ומיהו תימה לר"י דהיכי מצינו למימר דאי לאו חזקת ממון דהכא הוי אזיל ר' יהושע בתר חזקת הגוף והא הוי חדא במקום תרתי דהעמידנה בחזקת פנויה, וכ"ת אדרבה העמד אותה בחזקת שלימה והשתא הוא דנעשה מום הרי מום לפניך, דכי ה"ג חשבינן תרתי לריעותא גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר כו', ונראה … להמשך קריאה
א תמן תנינן סוף פרק המדיר (כתובות דף ע"ה ע"א) היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה שמשנתארסה היו בה מומין הללו ונסתחפה שדהו, נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו והיה מקחו מקח טעות, ואמרינן עלה בגמ' טעמא דמייתי האב ראיה הא לא מייתי … להמשך קריאה
א בו יבואר חזקת הגוף וחזקת ממון, ודין ברי ושמא הסבר על זכויות יוצרים שב שמעתתארשיון: Public Domainמקור: he.wikisource.org
א אמנם לענ"ד נראה דהתוס' שכתבו דמוציאין ממון ע"פ ספק ספיקא, לא כתבו אלא גבי כתובה דגם רובא מהני ביה, וכן הוא במרדכי בהגהות פרק אלמנה ניזונית וז"ל תשובות רבינו מרדכי, על ששאלת ראובן הלך לעולמו בלא בנים והניח אח קטן ואשה מעוברת ואחר פטירתו ילדה ומת הולד תוך שלשים יום והיא תובעת מזונות ממה … להמשך קריאה
א והא דמבואר מדברי תוס' דמהני ספק ספיקא להוציא ממון, כבר כתבנו במה דקשיא ליה להפני יהושע נהי דנימא דספק ספיקא הו"ל כמו רוב, אכתי תיקשי בממון היכי מהני ס"ס, כיון דאין הולכין בממון אחר הרוב, הובא בפ"כ, ע"ש שהעלה דהתוס' לא כתבו דמוציאין ממון בס"ס אלא גבי ברי ושמא ובקונטרס אחרון הוסיף לפרש דבריו … להמשך קריאה
א בש"ך יורה דעה סי׳ ק"י הביא בשם תשובת הרשב"א לדמות ולהשוות ספק ספיקא בחזקת איסור לספיקא דרבנן בחזקת איסור, ואי נימא ס"ס לקולא נגד חזקת איסור באיסור תורה, א"כ ה"ה בספיקא דרבנן נמי לקולא אפילו נגד חזקת איסור וע"ש ונראה דלא מהני ספיקא דרבנן לקולא נגד חזקת איסור, מהא דאמרינן פ"ב דחולין דף [כ], … להמשך קריאה
א מיהו לפי מ"ש הש"ך בסי' ק"י דתרי ספיקי הוא דלא מהני בחזקת איסור, דספק הראשון נגד חזקה הו"ל כגופו של איסור, אבל תלתא ספיקי מהני ע"ש, והתם נמי איכא תלתא ספיקי, דבתוס' שם ד"ה שליא שיצאתה מקצתה ז"ל, תימה דסוגיא דהכא מוכח דשרי ר' אלעזר בשליא שיצתה מקצתה אי הוי ס"ס באכילה, ובסוף בהמה … להמשך קריאה
א למדנו מדברי תוס׳ דס"ל דבס"ס מוציאין ממון, וכ"כ מוהרי"ן לב בספר ג' סי' כ"א בשם התוספות פ"ק דכתובות בהאי סוגיא דפ"פ מצאתי וע"ש ולשיטת תוספות דס"ל דבס"ס מוציאין ממון, א"כ מכ"ש דמהני ס"ס בחזקת איסור, וכן דעת הרשב"א בתשובה סי' ת"א דס"ס מהני אפילו היכא דאתחזק איסורא, דהא ס"ס הוי כרובא ואפשר דעדיף מרובא, … להמשך קריאה
א בפ"ק דכתובות דף ט' [עמ' ב'] בתוס' ד"ה אי למיתב לה כתובה וז"ל, וקשה דאמאי הפסידה כתובה והא הוי ספק ספיקא, ספק אם הוא בקי בפ"פ אם לאו, ואת"ל פ"פ, הוי ספק באונס ספק ברצון דאפילו אשת כהן באונס לא מפסדה כתובה, ואין לומר דאפילו בס"ס מפסדה כתובה משום דמוקמינן ממונא בחזקתיה, דהא לקמן … להמשך קריאה
א הלכה מרווחת דספק ספיקא לקולא, אמנם כתבו הפוסקים דבעינן שיהיו שני הספיקות שקולים, אבל אם ספק א' אינו שקול הוי ליה כמאן דליתא, וכמבואר בתוספות פ"ק דכתובות דף ט ד"ה ואבע"א, שהקשו אכתי נוקמה בחזקת היתר ונימא באונס, ותירצו דאונס קלא אית לה ורובא ברצון, והקשו דא"כ בס"ס נמי תיאסר, דספק אונס כמאן דליתא, … להמשך קריאה
א בפ"ח דנזיר [נ"ז] תנן, שני נזירים שאמר להם אחד ראיתי אחד מכם שנטמא ואיני יודע איזה הוא מכם, מגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה כו', ופריך עלה בגמ' שני נזירים והאי דקאי גביה הא תלתא הו"ל ספק טומאה ברשות הרבים וכל ספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור, אמר רבה בר רב הונא באומר ראיתי טומאה … להמשך קריאה
א כתב הרמב"ם פ"ב מהלכות סוטה [הלכה ד'] ז"ל, קטנה שהשיאה אביה, אם זינתה ברצונה נאסרה על בעלה, לפיכך מקנין לה, לא להשקותה אלא לפוסלה מכתובתה ע"ש, וכ"כ שם בריש פרק הנזכר ז"ל, ואלו הן הנשים שאינן ראויין לשתות כו', אלא יוצאות בלא כתובה משיבואו עדי סתירה אחר עדי קינוי ויאסרו על בעליהן לעולם, וחמש … להמשך קריאה
א ובעיקר קושיית התוספות שזכרנו פ"ט בהא דתנן כל הנשים דיין שעתן וב"ה נמי מודו לחולין, ודוקא לתרומה וקדשים מחמרי וברה"י דספיקו טמא אפילו איכא חזקת טהרה, א"כ אמאי דיה שעתא, דהא בספק טומאה ברה"י אפילו איכא חזקה ספיקו טמא, ע"ש. ב ונראה לענ"ד לפי מה דמבואר בסוגיית הש"ס סוף פרק המדיר (כתובות דף ע"ה) … להמשך קריאה
א ובשיטת הרמב"ם דסבירא ליה דבעד אחד כשהעיד כשנטמאה לוקה עליו משום זונה, נראה דהרמב"ם לשיטתו, שכתב בפרק ט"ז מסנהדרין [הלכה ו] זה לשונו, ואין צריך שני עדים אלא בשעת מעשה אבל האיסור שבו בעד אחד יוחזק, כיצד אמר עד אחד חלב כליות הוא זה, כלאי הכרם הם פירות אלו, גרושה או זונה אשה זו, … להמשך קריאה
א בסוטה בריש פרק כשם (סוטה כח), ת"ר ג"פ טומאה אמורים בפרשה אם נטמאה נטמאה ונטמאה למה א' לבעל וא׳ לבועל וא׳ לתרומה דברי ר׳ עקיבא, אמר רבי ישמעאל קל וחומר ומה גרושה שמותרת לתרומה אסורה לכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שאסורה לכהונה, ופריך עלה ור׳ ישמעאל דאמר ר' עקיבא תרומה ומהדר ליה איהו … להמשך קריאה
א ולשיטת מוהרש"א דהיכא דליכא חזקה לטהר ילפינן שפיר מסוטה למפרע לטומאה ודאית, איכא למידק בהא דתנן פ"ב דנדה דף יד נמצא על שלו טמאין וחייבין בקרבן, נמצא על שלה אותיום טמאין וחייבין בקרבן, נמצא על שלה לאחר זמן טמאין מספק ופטורין מקרבן, איזהו אחר זמן כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה ואח"כ מטמאה מעת … להמשך קריאה
א ולשיטת הרב המנהיר, הא דחזרו והקשו מרשות הרבים, היינו משום הא דכתבו בתחילה דלא ילפינן מסוטה טומאה דלמפרע, לאו מצד גזירה הוא דכתבו לומר דוקא בטומאה דלהבא הוא דטימא הכתוב ולא למפרע, דמאי שנא, אלא סברא הוא דאמרוהו דיש פנים לחלק ולומר דלמפרע קילא מטומאה דלהבא. ב ולפי מ"ש תוספות פרק כשם [סוטה] דף … להמשך קריאה
א תמן תנינן ריש נדה (ב' ע"א) שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן, הלל אומר מפקידה לפקידה ומסקינן בגמרא דחומרא דהלל אינו אלא לקדשים ולתרומה, אבל לחולין מודה הלל דיה שעתה, ומשום דמוקי לה בחזקת טהרה והקשו התוס' שם, דאמאי לא הוי טומאה ודאית גם לחולין, כיון דכל ספק טומאה ברשות היחיד ודאי טמא, אפילו … להמשך קריאה
א ואכתי איכא למידק מהא דתנן בטהרות פרק ה' משנה א, השרץ והצפרדע ברשות הרבים, וכן כזית מן המת וכזית מן הנבלה כו' וחכמים מטהרין, עיין שם וכיון דספק טומאה ברשות הרבים טהור אינו אלא משום דכל הספיקות מדבריהם, וכמו שכתב הרמב"ם פרק ט"ז מאבות הטומאה, ושרץ וצפרדע, או כזית מן המת וכזית מנבילה, ודאי … להמשך קריאה
א כתב הר"ש פרק ה' דטהרות, בהא דתנן שם עד אומר נטמא ועד אומר לא נטמא, שנים אומרים לא נטמא ושנים אומרים נטמא, ברשות היחיד טמא, ברשות הרבים טהור וכתב שם הר"ש ז"ל, ברשות הרבים ספיקו טהור, משמע הכא דבתרי ותרי נמי ברשות הרבים ספיקו טהור, וקשה, דלא משמע כן בפרק בכל מערבין (עירובין דף … להמשך קריאה
א הלכתא גמירי לה מסוטה, דספק טומאה ברשות היחיד ספיקו טמא, וברשות הרבים ספיקו טהור והוא בש"ס בכמה מקומות (עיין סוטה כח ב) והוכיחו בתוס' חולין דף ט' ובריש נדה דברשות היחיד ספיקו טמא ואפילו היכא דאיכא חזקת טהרה, וברשות הרבים ספיקו טהור ואפילו היכא דליכא חזקת טהרה והקשו התוס' שם בחולין ובריש נדה, כיון … להמשך קריאה
א הרמב"ם (פרק ט"ז מהלכות איסורי ביאה הלכה א') ז"ל, פצוע דכא וכרות שפכה אסורים לישא ישראלית ומותרים בגיורת ומשוחררת, ואפילו כהן שהוא פצוע דכא מותר לישא גיורת ומשוחררת, לפי שאינו בקדושתו, ואפילו נתינה או אחת מהספיקות מותרת לו, הואיל ופצוע דכא אסור לבא בקהל לא גזרו בו על הנתינים ולא על הספיקות, אבל אסור … להמשך קריאה
א איברא לענ"ד הקלושה והרטושה נראה מוכח כדברינו לפרש דפליגי אביי ורב שימי ורבא בספיקות דאורייתא, ולאו דוקא בספק הבא מחמת מקרה, דאי נימא דלא פליגי אלא בספק שנתחדש מחמת מקרה אבל ספק הבא בתולדה לכו"ע אסור, א"כ תיקשי למ"ד ספק הבא מחמת מקרה שנתחדש מותר מן התורה, הא דתניא פ"ק דנדה דף י"ד נמצא … להמשך קריאה
א ואחר העיון בזה נראה דהוא מחלוקת ביני אמוראי בש"ס דילן אם ספק אסור מן התורה בפרק קמא דחולין דף ט, בעי מניה ר' אבא מרב הונא בא זאב ונטל בני מעיים מהו מי חיישינן שמא במקום נקב ניקב, א"ל אין חוששין שמא במקום נקב ניקב, איתיביה ראה צפור המנקר באבטיח חוששין שמא במקום נקב … להמשך קריאה
א אמנם נראה להוכיח כשיטת הרמב"ן והרשב"א דספק אסור דבר תורה, מהא דפריך פרק קמא דמציעא בהא דתנן הספיקות נכנסין לדיר להתעשר, אילימא ספק בכורות יהיה קדוש אמר רחמנא ולא שכבר קדוש, אלא ספק פדיון פטר חמור וע"ש, ואי נימא דספק מותר מן התורה, א"כ ספק בכור מותר בגיזה ועבודה כחולין גמור והיכי ה"ל קדוש … להמשך קריאה
א ועיקר נראה דאיצטריך למשרי ספק ממזר בנתערב במחבואה ממזר בולד כשר, דכהאי גוונא בעלמא אסור דאיקבע איסורא ובממזר ספיקו מותר, ובמשנה למלך פרק ט"ו מאיסורי ביאה כתב דאף על גב דספק ממזר שרי, מכל מקום ממזר שנתערב לא שריא, כיון דבכהאי גוונא מביאין אשם תלוי ובספק אחד אין מביאין אשם תלוי ע"ש ואין דבריו … להמשך קריאה