שפת אמת, דברים, ראש השנה ט״ו

א

תרמ"ו

ב

ב"ה מר"ה

ג

בענין תקיעת שופר בכסה. דאיתא במדרש בפסוק ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו שאמר בלק לבלעם אם אין אתה יכול להם מפני משה רבם עשה לדור שלאחריו והשיב ותרועת מלך שגם יהושע מריע ומפיל חומה. דע"י תקיעת שופר בז' ימים הפילו חומת יריחו שהיתה סוגרת ומסוגרת והיא הי' יסוד של א"י. והוא ענין תורה שבע"פ כי מרע"ה הי' בחי' תורה שבכתב עין בעין נראה כבודו ית' בתוכינו וזה ה' אלקיו עמו. ובחי' תורה שבע"פ הוא בהסתר כמ"ש וחיי עולם נטע בתוכנו. והפנימיות בכחה להפיל החומה ולהסיר כל הקליפות ולהאיר מתוך החשיכה. וזהו עצמו העדות על בנ"י כמ"ש במ"א שמזה נעשה אח"כ חג הסוכות. ועל זה הענין כתיב הקול קול יעקב שנאמר זה כשהתלבש עצמו בבגדי עשו ואעפ"כ הפנימיות קול יעקב הגביר הקדושה וביטל כוחו של עשו. ועי' בר"מ פ' אמור. ובאופן זה נברא האדם שהוא דמות וציור כל העולם. והאברים החיצונים הגוף והידים. והקול הוא הפנימיות שצריך להטות כל האברים להקול והדיבור שעל שם זה נק' מדבר. וכן המה בנ"י בכלל העולם. ותרועת מלך פרש"י הרצון של המלך הוא בהם פי' כדאיתא במד' נעשה אדם במי נמלך בנשמתן של צדיקים. דכל מה שברא הקב"ה בעולמו לכבודו ברא וזה ע"י בני ישראל שנקראו צדיקים כמ"ש ועמך כולם צדיקים והמה זוכרין את הבורא ית' ומעידין עליו בכל יום. [ויתכן שזה עצמו רמז שמיעת קול שופר שאפילו אין לישראל רק זכות שמע ישראל כדאי הם להינצל כמ"ש רש"י בפ' שופטים במאמר משוח מלחמה. וכמו כן בר"ה יום מלחמה מזכירין קולן של בנ"י]. וע"י שעלה לפניו ית' זה הזכות של בנ"י ברא את העולם כמ"ש לתת שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם כו'. ולכן צריכין לקבל מלכות שמים בר"ה שבכל שנה הקב"ה נמלך בנשמתן של ישראל כנ"ל. והמה חפצים לקבל החיים לכבודו ית' ובאופן זה הקב"ה מחדש החיים בכל שנה. וכאשר מבקשין מלוך על כל העולם כו' צריך להיות עיקר הבקשה על עצמינו שכל אדם מישראל נק' עולם בפני עצמו. וכפי מה שמקבלין על עצמינו כך נמצא מזה הארה לכל הכלל. כי הפרט תלוי בכלל. ולכן כמו כן ע"י הרשעים מרגישין הצדיקים שא"י לקבל על עצמן בשלימות ולכן מבקשין מלוך כו'. ודו"ק ותבין:

ד

בפסוק אשרי העם יודעי תרועה דרשו חז"ל שיודעין לרצות את בוראם בתרועה. דאיתא אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם כו' ובמה בשופר. דכ' עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר כי באמת בנ"י נקראו בנים. והמה ממליכין אותו ית' בבחי' מלך על עבדיו וזה התפארת שהגם שהם בנים יודעים הם כי אינם כדאי אף להיות עבדיו. וזהו הנוסח שתקנו אם כבנים אם כעבדים. שבנ"י יודעים הגם כי יש להם בחי' בנים על כל זה עבדיו הם ומחבבים את קבלת מלכותו עליהם. וזהו שתמליכוני עליכם ובמה בשופר יתכן שקאי על המלכות ג"כ שהגם שהם בנים עכ"ז המה ממליכים אותו. וזהו עיקר העדות של בנ"י כמ"ש במ"א. וזהו עצם הדעת כמ"ש חז"ל שערומין בדעת כאדם ומשימין עצמם כבהמה. ומכלל דכ' יודעי תרועה משמע שהשופר נותן דעת לבנ"י. והוא עפ"י המשנה חביב אדם שנברא בצלם חיבה יתירה נודעת לו כו' וזהו החיבה יתירה הוא רק לבנ"י כמ"ש אתה הראת לדעת. והוא שזוכין לקבל הנשמה יתירה שהיא עצם הצלם והדמות של האדם שע"ז נאמר אדם אתם אתם קרוין אדם וע"ז הצורה חל נועם ה'. והוא שופרא דאדם והוא השופר שנמשך הארת הנשמה והדעת ע"י הקול שופר. ולכן עי"ז באור פניך יהלכון. ועל ידי זה מתעורר הרחמים בשמים כמ"ש חז"ל כשבנ"י תוקעין הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים. כי עיקר הרחמים למעלה על הנשמה שהם מעשה ידיו של הקב"ה כמ"ש ונשמות אני עשיתי כמ"ש בס' שערי תשובה מר"י ז"ל. וכמ"ש כרחם אב על בנים ומי שיש לו בן יגע בתורה מתמלא עליו רחמים כדאיתא במד' תולדות. ולכן ע"י השופר שמתעורר הנשמה של בנ"י הקב"ה יושב על כסא רחמים: