שפת אמת, במדבר, פנחס י״ט

א

תרנ"א

ב

הנני נותן כו' בריתי שלום. כי חתימת אות ברית קודש נק' שלום כמו שבת שנק' שלום כי השלמת הבריאה הי' בו כמ"ש מה הי' העולם חסר מנוחה באת שבת כו'. ואיתא במד' בראשית המשל טבעת שחסר בו חותם ע"ש. והכל ענין אחד כי כל ימי המעשה הם דברים פרטים. ושבת הוא הכלל וע"ז הכלל חתם השי"ת שמו כמ"ש יום הששי ויכולו השמים ר"ת שם הוי'. וכמו כן ממש סיום יצירת האדם הוא המילה שזה האבר כולל כל האדם ולכן חתם שמו ית' במצות המילה כדאיתא מי יעלה לנו כו' ר"ת מיל"ה ס"ת הוי'. ובאמת שזה מקום הכלל צריך שמירה ביותר. ולכן זכור ושמור בדיבור א' נאמרו. ואמרו כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה. הרמז הוא דכל מקום שיש זכירה שהוא התגלות המעין פנימי צריך שמירה. וכפי השמירה כך זוכין להתדבק בפנימיות המעין. והנה הסט"א הולכת בסוף אחר סטרא דקדושה כדאיתא כקוף בתר ב"א. ולכן בסיום הגוף יש ערלה. וכמו כן איתא בע"ש ביה"ש שלטו המזיקין וניתן השבת להשבית המזיקין. וכמו כן באדם במילה. דאיתא זכור ממי שבא להשכיחו כי הקב"ה הכין עצות לבנ"י ובכ"מ שיש כח הסט"א נתן לנו חקים ומצות לסייע לנו כמ"ש אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול. ולכן בסוף ימי המעשה נותן השבת וכמו כן באדם בגיד הנשה ששם מקום דשריא חילא דסט"א כדאיתא דמנשי פולחנא דמאריה. לכן ניתן לנו הזכירה ע"י מצות המילה. והנה כמו שהוא בפרט כן הוא בכלל. ובנ"י בכל הדורות מתחלת אבותינו הקדושים הוצרכו לתקן כל הקומה. וכ' בית יעקב אש כו' יוסף להבה כו' עשו לקש ודרשו חז"ל אש בלא להבה אינו שולט מרחוק כו' [והנה בחי' יעקב ויוסף הם בחי' גוף וברית. ומול זה יש ערלה חיתוך ופריעה. וכמו במוץ וקש דיש קש הנפרדת מן החטה לגמרי. ויש קליפה דקה הנטחנת עם הקמח. אך שצריכין לברר הפסולת בנפה. וכמו כן עור החיתוך הוסר לגמרי בכח יעקב והתורה. וקליפה הדקה ניתקן ע"י כחו של יוסף שהוא בירור אוכל מתוך פסולת]. וכמו כן קודם שנכנסו לכבוש הארץ הוצרכו לעמוד בנסיון. ובכח שמירת הברית כבשו ארץ כנען. ולא לחנם נזדמן כאן הנסיון בבנות מואב ופעור. והוצרך פינחס להיות במקום יוסף. שהגם שכחו של משה רבינו ע"ה הוא אש התורה. מ"מ הוצרך עתה כח הברית אש. וכתיב אשר כרת את אברהם כו' ויעמידה כו' לישראל ברית עולם לאמר לך אתן כו'. מה לאמר. הוא כמ"ש ז"ל לאמר זו גילוי עריות ובכח תיקון הברית כבשו הארץ כמ"ש ועמך כולם צדיקים כו' יירשו ארץ כו'. ובמשנה איתא כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב דכ' ועמך כולם צדיקים כו'. וכניסתם לא"י הי' הסימן שהם בני עוה"ב. וזה הי' חתימת שמו ית' החנוכי הפלואי כמ"ש רש"י ז"ל. דאיתא י' באיש וה' באשה כו' דאיתא בי' נברא עוה"ב ובה' עוה"ז. וכיון שחתם השי"ת י' במילה. זה עדות שבנ"י הם בני עוה"ב. דאיתא י' ע"ש המחשבה נאמר כי סוף מעשה במחשבה תחלה ולכן הברית תליא במחשבה וחתם באיש שבכחו להמשיך נשמה עליונה. וה' באשה שמביאה לידי מעשה. וזהו גן נעול היוד באיש. גל נעול ה' באשה. וכן דרשו בגמ' על השמינית זו מילה דתפילין ציצית מזוזה שבע ביום הללתיך ע"ש. והיא קדושה המתפשטת בז' מדות. ומילה היא למעלה מזה מעין עוה"ב. לכן היא בשמינית כמ"ש מי יעלה לנו כו'. והיא היו"ד שניתן לפנחס. ולפי שפינחס קינא על הזנות הוא אליהו שנאמר בו ויעל כו' בסערה השמים כמ"ש מי יעלה כו' השמימה. והוא עדות על כל הצדיקים שאפילו במיתתן קרויים חיים כמ"ש בן איש חי בשני עולמים: