שפת אמת, במדבר, חקת כ״ג

א

תרנ"ז

ב

זאת חקת התורה. שיש מצות שנקראו חוקים שאין להשיג טעמם כי המצות הם מול תרי"ג איברים וגידים. וכמו ביצירת האדם יש כמה אברים וגידים שאין נודע פעולתם בדרך הטבע רק כפי ציור הפנימי של האדם הם צריכין להיות כך. כמו כן במצות. ולכן נק' חוקים שהם רמזים ורשימות ממדריגה גבוה שא"י לבוא לידי התגלות. והם אינם מקבלים שינוי ולכן נקראו חוקים. ולכן יש בהם כח הטהרה כמ"ש מי יתן טהור מטמא לא אחד שהם בשורש האחדות לכן אין מקבלים שינוי. ולפי שהאדם בטבע ומקבל שינוים אינו יכול להשיג טעמי פרה. ולפי שמשה רבינו ע"ה כתיב בי' משה משה בלי פסוק שלא נשתנה מתחלתו עד סופו. לכן לו נגלה טעמי פרה. וטהרת פרה מבחי' תשובה שהוא למעלה מבנין הטבע וע"י תשובה זוכין לטהרה כנ"ל:

ג

בענין מי מריבה דכתיב קח את המטה כו' אתה ואהרן כו' ודברתם כו' ונתן מימיו והוצאת להם מים כו'. ונתן הוא בחי' מתנה כמ"ש אסוף את העם ואתנה להם מים. וכ"כ וממדבר מתנה. וזהו בחי' באר כי בור הוא מה שמכניס שם האדם ובאר הוא התגלות שורש המעין והמקור וזה בחי' מתנה. ומעין זה בימי המעשה הוא בחי' בור. וש"ק שנק' מתנה טובה הוא בחי' באר. ז"ש פי הבאר נברא בע"ש כי לעולם זה הבאר משקה לכל הברואים אבל בשבת נפתח פי הבאר שורש המעין כנ"ל. ויש דברים שצריכין להיות בבחי' עובדא ומלולא כדאיתא בזוה"ק בצלותא. ונראה שכן הי' הרצון בכאן דכתי' קח את המטה בחי' עובדא. ודברתם בחי' מלולא. ומשה רבינו ע"ה הוא בחי' מלולא. ואהרן ע"ה בחי' עובדא. והי' צריך להיות כלול משני הבחי' כדאיתא לקחת מתנות בלקיחה ניתנה לו ובמתנה. כי יש מעלה בבחי' לקיחה שנעשה בכח האדם ויש לו יותר דביקות בזה. ויש מעלה בבחי' מתנה שהוא כפי כח הנותן לאין סוף אבל לקיחה רק כפי הכנת מעשה האדם. וכאן הי' ב' הבחי' לכן כתיב ונתן מימיו וגם והוצאת להם. אבל אח"כ דכתי' רק ויך את הסלע כ' ויצאו מים ולא כתי' לשון מתנה. ולכן איתא כי אהרן לא חטא כי בחי' עובדא הי' בלי חטא רק בבחי' מלולא הי' חטא. ולכן איתא אם לא הי' החטא בסלע לא היו שוכחין את התורה כי הי' בבחי' מתנה בדביקות שורש המעין כנ"ל:

ד

במדרש וישלח ישראל מלאכים אל סיחון. בטח בה' ועשה טוב כו' בקש שלום ורדפהו בכל המצות אם בא לידך כו' ושלום בקש במקומך ורדפהו חוץ ממקומך כו'. כי מצינו רדיפה בשני דברים באמת ושלום. צדק תרדוף בקש שלום ורדפהו. כי ב' דברים אלו הם היפוך מעוה"ז כמ"ש אמת ושלום אמרו אל יברא דכולא שקרים דכולא קטטה. ואין דברים אלו בנמצא בעלמא דשקרא. לכן צריכין רדיפה להשיג סייעתא דשמיא כמו שזכו בנ"י אל תורת אמת מן השמים. כמ"ש ה' עוז לעמו יתן כו' יברך את עמו בשלום. ומרע"ה הי' בחי' אמת בכל ביתי נאמן והוריד תורה מן השמים. ואהרן בחי' שלום. ואל השלום זכו בנ"י בזכות המדבר שהוא חוץ מן הישוב זהו רדפהו חוץ ממקומך. ולפי שבטחו בה' ונמשכו אחריו במדבר זכו אל בחי' השלום. ולכן נקראו בנ"י השולמית. וכ' אני שלום. ולפי שיש לבנ"י בחי' השלום הי' בכחם לקרב כל האומות אל השי"ת. אבל המה קשי עורף ולא רצו להתקרב. וז"ש ואשלח מלאכים ממדבר קדמות ע"ש במד' ורש"י. שבכח זה השלימות שהמשיכו בנ"י הי' בכחם לקרב ושלחו דברי שלום. והרשעים מיאנו בדבר. וכמו כן איתא וישמע הכנעני שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד וסבר ניתן רשות להלחם בישראל. והכל ללמד על רשעת הגוים. כי כאשר נתגלו בנ"י. אם היו חפצים להתקרב הי' להם לחשוב שניתן רשות שיתקרבו. והם חשבו הכל לרעה ולכן מוטב לרשעים שיהיו סומין כמ"ש במד' בלק: