שפת אמת, בראשית, מקץ ב׳

א

תרל"ב

ב

ב"ה

ג

חלום פרעה שנא' בתורה וגם כתיב חלום אחד הוא. נראה שיש ללמוד ממנו לעבודתו ית' שהוא ממקום האחדות והפנימיות. וי"ל שמרמז כי גם ימי הרעב הוא רק ע"י הסתרת ימי הטבע בהם כמ"ש ששת ימי המעשה יהי' סגור כו' ומכוסה בקליפות והסתרות שהם ימי הרעב ומזה נעשה הרעב. וז"ש ביוסף ויפתח כו' אשר בהם. בהם דייקא. שנמצאת הקדושה בהסתר בהם למי שיכול לפתוח. והוא בחי' יוסף גם בחי' שבת דכתיב ביום השבת יפתח. והיינו התקשרות הכל בנקודה העקריות. וי"ל שנקרא יוסף ע"ש שהכל רק תוספות על העיקר כי לעולם לא נשכח ממנו היניקה מהעיקר כנ"ל:

ד

מה שלא הכירו בו השבטים שהוא יוסף. כי זה כח יוסף הצדיק ויהי בבית אדוניו כו' שיכול להסתיר עצמו כו'. במד' ולא פנה כו' זה יוסף. וי"ל הפי' כי בודאי יוסף הצדיק לא בטח בשר המשקים רק בהקב"ה. ומה שאמר כי אם זכרתני משמע שע"י החלום הי' נראה לו שמרמזין לו שיהי' ישועתו ע"י שר המשקים שהרי כך הי' אח"כ. ולכך אמר כי אם זכרתני. אבל באמת הי' רצון הקב"ה שממילא יזכירנו השר המשקים. ולא ע"י רצון וזכירת שר המשקים. רק שבעבור כי ביוסף נתקיים שלא פנה לרהבים כו' שאף שסבור שע"י יהי' הזכירה. אעפ"כ באמת לא בטח בו. לכך עזרו הקב"ה והציל אותו שאף שאמר כי אם זכרתני שכחו. כי החוטא בזדון כ' הלעיטהו וימות כו'. אבל אשרי הגבר כו'. שבטח באמת בהשי"ת. מצילו הקב"ה אף שבא לידי טעות כנ"ל. וז"ש נער עברי עבד לבזותו הכל מסיבת הקב"ה שלא ירצה להזכירו בעצמו. וזהו חיבה גדולה מהקב"ה כנ"ל. וז"ש זה יוסף כנ"ל:

ה

יוסף משלו נתנו לו. כי מה שהאדם נותן משלו להשי"ת לבטל רצונו עבור רצון השי"ת זה נקרא שלו מה שמבטל ומכניע רצון עצמו. כי לעשות מעש"ט רק מעזר השי"ת. אבל למנוע ולגבור נגד תאותו ורצונו זה נקרא משלו. וכמ"ש במדרש ירא ה' בני ומלך המליכהו עליך כו'. ע"ש פ' ואתחנן. הוא ביטול רצונו כנ"ל. ועי"ז ג"כ נותנין לו מלוכה. מלך על יצרך. כי כאשר האדם מכניע א"ע כראוי להשי"ת. ממילא נכנע הטבע וכל הבריאה אליו. כי כיון שהוא נכנע נמצא כי ע"י הכנעת הכל אליו נכנעים להשי"ת וזה תשוקת כל הנבראים והטבע ג"כ וזה ומלך כו':