שפת אמת, בראשית, ויצא י״ט

א

תרנ"א

ב

ב"ה

ג

במדרש והנה ה' נצב עליו. י"א על הסולם וי"א על יעקב. ומסתמא ב' הפירושים אמת כי לפעמים על הסולם והוא בימי המעשה שההנהגה ע"י המלאך והוא במדריגות ושליבות וצמצומים רבים לכן יש לכ"א כך שליבות כו' ע"ש במדרש. אבל בשבת קודש ההנהגה מאתו ית' בלבד והיא המיוחדת לבנ"י. ובזה בחר יעקב אע"ה. ולכן אמרו חז"ל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים נחלת יעקב ופרצת ימה כו'. כי היא בלי גבול וקצבה. ומה שאמרו במד' בכל זאת חטאו כו' על שלא רצה יעקב לעלות. נראה הפי' כי הי' ראוי לתקן ולהעלות כל הסולם וכמו שיהי' לעתיד ה' אחד ושמו אחד. אכן מצד כי יעקב אע"ה הי' כולל כל הדורות ולאשר אנחנו חטאנו וראה שיעמוד ממנו דורות שנאמר עליהם לא האמינו בנפלאותיו. לכן לא הי' יכול להיות התיקון כראוי:

ד

ויפגע במקום שתיקן תפלת ערבית. דכתיב שפת אמת תכון לעד. ולכן מדתו של יעקב דכ' ביה תתן אמת ליעקב הוא נוקב ויורד עד התהום כמ"ש תפלת ערב אין לה קבע וזמנה כל הלילה. כי תפלת שחרית ומנחה היא בזמן מיוחד אבל תפלת ערבית היא לעולם. ואיתא בזוה"ק כוננת לעד לא כתיב רק תכון זמינא דיתקן כו' ע"ש. פי' שכל עובד ה' באמת יש לו להאמין כי נשאר לו מזה תיקון הגם שאינו מתגלה בפועל ממש. ואיתא כי יעקב נכנס בעובי הקורה וע"י שהי' איש אמת לגמרי הי' יכול להכניס עצמו בכל המקומות לברר האמת מן השקר וכל החושך ברח מפניו והוא בחי' שבת כמ"ש חז"ל יעקב שכתוב בו שמירת שבת. וזהו עצמו הרמז ויצא יעקב מבאר שבע שהוא השבת אור שבעת הימים ובזה הכח תיקן כל ימי המעשה שהשבת נותן הארה לתקן כל הימים כי בכל יום יש ערב ובוקר. ושבת כולו אור כי טוב. ראי' לדבר דיש בכל איש ישראל ב' אותות מילה ותפילין ובשבת מילה ושבת. ומצות תפילין מימים ימימה למעט לילות שאין אור התפילין מתגלה בלילה. אבל אות שבת שהוא כמו תפילין מאיר ביום ובלילה וכן מזה הכח יכולין לקבל הארה לתקן כל הלילות:

ה

במדרש עד אמצא מקום כו'. פי' כמ"ש יגעתי ומצאתי כי בכל מקום גנוז הקדושה כמו שכתוב במטמונים תחפשנה. ולשון אמצא כמ"ש במדרשים כאדם שממצא החביות ומעמידו על שמריו. ודו"ק: