שמירת הלשון, חלק ראשון, שער הזכירה ט״ז

א

בּוֹ יְבֹאַר גֹּדֶל עֹנֶשׁ הַחוֹלֵק עִם רַבּוֹ.

ב

וְהִנֵּה עֲוֹן הַמַּחֲלֹקֶת הוּא אֲפִלּוּ אִם חוֹלֵק עִם אָדָם הַשָּׁוֶה לוֹ בְּמַעֲלָה, וְכָל שֶׁכֵּן, חַס וְשָׁלוֹם, אִם הוּא חוֹלֵק עִם תַּלְמִיד חָכָם אֲפִלּוּ אֵינֶנּוּ רַבּוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן אִם הוּא רַבּוֹ, בְּוַדַּאי גָּדוֹל עֲוֹנוֹ וְנִכְפְּלָה רָעָתוֹ. כִּי יָדוּעַ שֶׁדֶּרֶךְ בַּעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶּת לְבַזּוֹת בִּדְבָרִים לְצַד שֶׁכְּנֶגְדָם, וְיָדוּעַ גֹּדֶל עָנְשׁוֹ שֶׁל הַמְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם מִמַּה שֶׁאָמְרוּ בְּחֵלֶק, וְנִפְסַקּ כֵּן בְּיוֹרֶה דֵּעָה בְּסִימָן רמ"ג סָעִיף ו', שֶׁהַמְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם הוּא בִּכְלַל (במדבר ט"ו ל"א): "כִּי דְּבַר ה' בָּזָה וְכוּ' הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא עֲוֹנָה בָהּ". ואפילו בזמננו, אם הוא רק ראוי להורות ויגע בתורה נקרא תלמיד חכם, והמבזה אותו, אפילו בדברים בעלמא, ואפילו שלא בפניו, עוון פלילי הוא, וחייב נידוי על זה כדאיתא ביורה דעה (בסימן רמ"ג ס"ז ובסימן של"ד בש"ך סעיף קטן ס"ח), וְגַם אֵין לוֹ רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ עֲבוּר זֶה, כִּדְאִיתָא (בשבת קי"ט:) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל הַמְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם אֵין לוֹ רְפוּאָה וְכוּ'. וְגַם חֻרְבַּן יְרוּשָׁלַיִם הָיָה עֲבוּר זֶה הַחֵטְא כִּדְאִיתָא שָׁם: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם, אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁבִּזּוּ בָּהּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב' ל"ו ט"ז): "וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמְתַעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת ה' בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא". עוֹד אָמְרִינַן בִּבְרָכוֹת (י"ט.) אָמַר ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל הַמְסַפֵּר אַחַר מִטָּתָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים נוֹפֵל בַּגֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר וְגוֹ'.

ג

עוֹד אָמְרִינַן (סנהדרין ק"י.): אָמַר רַב חִסְדָּא: כָּל הָעוֹשֶׂה מְרִיבָה עַל רַבּוֹ, (פֵּרוּשׁ: שֶׁגּוֹרֵם בְּהַמְשָׁכַת דְּבָרָיו, שֶׁגַּם אֲחֵרִים יַחְלְקוּ עַל רַבּוֹ) כְּחוֹלֵק עַל הַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ"ו ט'): "בְּהַצֹּתָם עַל ה"'. אָמַר רַב חָמָא בַּר חֲנִינָא: כָּל הָעוֹשֶׂה מְרִיבָה עִם רַבּוֹ, כְּאִלּוּ עוֹשֶׂה עִם הַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ' י"ג): "הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה"'. עוֹד אִיתָא שָׁם בְּהַאי עִנְיָנָא, אָמַר ר' חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: כָּל הַמִּתְרַעֵם עַל רַבּוֹ, כְּאִלּוּ מִתְרַעֵם עַל הַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר וְגוֹ'. אָמַר רַב אַבָּהוּ: כָּל הַמְהַרְהֵר אַחַר רַבּוֹ, כְּאִלּוּ מְהַרְהֵר אַחַר הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר וְגוֹ'. וְד' מַדְרֵגוֹת דְּקָחָשִׁיב הַגְּמָרָא לְמַטָּה לְהוֹרוֹת לָנוּ, דַּאֲפִלּוּ הַהִרְהוּר לְבַד הוּא גַּם כֵּן אִסּוּר גָּדוֹל.

ד

וּמַה נּוֹאֲלוּ הָאֲנָשִׁים, שֶׁנָּקַל בְּעֵינֵיהֶם לַחֲלֹק עַל הָרַב וְהַבֵּית דִּין שֶׁבָּעִיר וּלְבַזּוֹתָם, וְאֵינָם חֲרֵדִים מֵהָעֹנֶשׁ הַגָּדוֹל הַמְעֻתָּד לָבוֹא עֲבוּר זֶה לָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְגַם בָּעוֹלָם הַזֶּה לֹא יִנָּצְלוּ מִן הַשְּׁפָטִים הָרָעִים עֲבוּר זֶה. בֹּא וּרְאֵה, מַה דְּאִיתָא בְּמִדְרָשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת פִּנְחָס עַל הַפָּסוּק (ויקרא י"ט ל"ב): "וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן" שֶׁהוּא קָאֵי עַל חָכָם כִּדְאִיתָא בְּקִדּוּשִׁין (דף ל"ב:) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְאֵיזֶה הִדּוּר שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה "וְהָדַרְתָּ"? שֶׁלֹּא יַעֲמֹד בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא יְהֵא סוֹתֵר דְּבָרָיו וְכוּ', שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בְּרַבּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת אֵלּוּ, נִקְרָא רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם, וְתַלְמוּדוֹ מִשְׁתַּכֵּחַ, וּשְׁנוֹתָיו מִתְקַצְּרוֹת, וּלְבַסּוֹף הוּא בָּא לִידֵי עֲנִיּוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ח' י"ג): "וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים", עַד כָּאן לְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ. וְהִנֵּה הַמִּדְרָשׁ אַיְרֵי אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ מְהַדְּרוֹ כָּרָאוּי, וְכָל שֶׁכֵּן אִם הוּא מַמְשִׁיךְ עָלָיו מַחֲלֹקֶת מֵאַנְשֵׁי עִירוֹ בְּוַדַּאי יֵעָנֵשׁ בְּכִפְלַיִם.

ה

וּלְפֶלֶא גָּדוֹל עַל בַּעַל הַמַּחֲלֹקֶת, הֲלֹא אִם אַחֵר יִפְגַע מְעַט בִּבְנוֹ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן, מִפִּיו לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ עָלָיו, וְכָל שֶׁכֵּן אִם יַזִּיק לוֹ בְּכַוָּנָה וְנָפַל עַל יְדֵי זֶה לְמִשְׁכָּב, אַף שֶׁנִּתְרַפֵּא, יְפַרְסְמוֹ לְאִישׁ אַכְזָרִי בְּעֵינֵי הַכֹּל עֲבוּר זֶה, וְלֹא יִשְׁקֹט וְלֹא יָנוּחַ עַד שֶׁיִּגְמֹל לוֹ כְּמַעֲשֵׂהוּ וּבְלִבּוֹ יִנְקֹט עָלָיו עֲבוּר זֶה שִׂנְאָה נֶצַח. וּכְשֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ מֵבִיא כָּל הַצָּרוֹת עַל בָּנָיו עֲבוּר זֶה, וְאֶפְשָׁר שֶׁיָּמוּתוּ גַּם כֵּן, חַס וְשָׁלוֹם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה בְּפֶרֶק ט"ו בְּשֵׁם הַמִּדְרָשׁ, שֶׁאֲפִלּוּ יוֹנְקֵּי שָׁדַיִם נֶעֱנָשִׁין עֲבוּר זֶה הַחֵטְא (וכהאי גונא איתא בתנא דבי אליהו פרק כ"א), לֹא יָחוּס עֲלֵיהֶם כְּלָל, וְאַדְּרַבָּה דֶּרֶךְ מִדָּתוֹ, שֶׁרוֹמֵז לְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ שֶׁיַּחֲזִיקוּ עִמּוֹ בְּמַחְלֻקְתּוֹ, כְּעֵין שֶׁמָּצִינוּ בְּדָתָן וַאֲבִירָם, שֶׁיָּצְאוּ נִצָּבִים פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם. וַהֲרֵי זֶה כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר הַכָּתוּב (ירמיה ז' י"ח): "הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ", אֵין זֶה כִּי אִם שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע מְסַמֵּא אֶת עֵינָיו וְשָׂם לְפָנָיו כָּל הַבּוֹרוֹת וְהַפְּחָתִים לְעֵמֶק שָׁוֶה.

ו

עוֹד בֹּא אָחִי וְאַרְאֶךָ גֹּדֶל כֹּחַ הַיֵּצֶר שֶׁיֵּשׁ בְּמִדַּת הַנִּצָּחוֹן, שֶׁכְּשֶׁנִּכְנָס בְּעֹמֶק הַמַּחֲלֹקֶת, אָז אַף אִם יִרְאֶה בְּעֵינָיו שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ חֹשֶךְ וַאֲפֵלָה וְיֵרֵד לַגֵּיהִנֹּם עַל יְדֵי זֶה, אַף עַל פִּי כֵן הוּא מִתְרַצֶּה יוֹתֵר לֵילֵךְ בְּעֹמֶק שְׁאוֹל לֹא יַחְשׂךְ מִן הַמַּחֲלֹקֶת. וִירֻשָּׁה הִיא לָהֶם מִין יֵצֶר הָרָע הַזֶּה מֵאֲבִיהֶן דָּתָן וַאֲבִירָם, הֵם הֵם אֲבִיהֶן שֶׁל כָּל בַּעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת, וְהֵם אָמְרוּ כֵּן בְּפֵרוּשׁ כִּדְאִיתָא בְּמִדְרָשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת קֹרַח, שֶׁאָמְרוּ: הֲרֵי אָנוּ מַעֲמִידִין דְּבָרֵינוּ, וְאֵין אָנוּ עוֹלִין מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם [פֵּרוּשׁ: אַף שֶׁאֵין אָנוּ עוֹלִין אַף עַל פִּי כֵן אָנוּ מַעֲמִידִין דְּבָרֵינוּ]. עַל כֵּן חוּס, אָחִי, וַחֲמֹל עַל נַפְשְׁךָ וְנֶפֶשׁ בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ וּמְנַע עַצְמְךָ מֵהַמַּחֲלֹקֶת.

ז

וַאֲפִלּוּ אִם כְּבָר נִכְנַס בְּעִנְיַן הַמַּחֲלֹקֶת וְקָשֶׁה לוֹ לְהִפָּרֵד מִשְׁאָר חֲבֵרָיו בָּזֶה, אַף עַל פִּי כֵן יִרְאֶה בְּכָל כֹּחוֹתָיו לְסַלֵּקּ עַצְמוֹ מֵהֶם, וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה אוֹן בֶּן פֶּלֶת, שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה בְּעֵצָה אַחַת עִם הַבַּעֲלֵי מַחֲלֹקֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, וּלְבַסּוֹף נִשְׁתַּמֵּט מֵהֶם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק חֵלֶק, וּלְכָךְ לֹא נֶעֱנַשׁ בְּבֹא עֵת פְּקֻדָּתָם. וְלֹא יִשְׁמַע לְדִבְרֵי הַיֵּצֶר הָרָע וְטַעֲנוֹתָיו, שֶׁמְּסִיתוֹ כִּי לֹא לְכָבוֹד יִהְיֶה לוֹ אִם יַפְסִיקּ בָּאֶמְצַע וְלֹא יִגְמֹר הַנִּצּוּחַ, כִּי מוּטָב לָאָדָם שֶׁיִּכָּסֵף בְּעָלְמָא הָדֵין לִפְנֵי אֵיזֶה אֲנָשִׁים יְחִידִים, וְלֹא יִכָּסֵף בְּעָלְמָא דְּאָתֵי לִפְנֵי כָּל הַפָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל (עדיות ה, ו) מוּטָב לָאָדָם שֶׁיִּקָּרֵא שׁוֹטֶה כָּל יָמָיו, וְאַל יִהְיֶה רָשָׁע שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי הַמָּקוֹם.