ספר החינוך תקכ״ב

א

שֶׁלֹּא לְהַסִּיג גְּבוּל – שֶׁלֹּא נַסִּיג גְּבוּל. וְהָעִנְיָן הוּא, שֶׁלֹּא נְשַׁנֶּה גְּבוּל שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵינוּ וּבֵין זוּלָתֵנוּ עַד שֶׁיִּתָּכֵן לַמְּשַׁקֵּר שֶׁיֹּאמַר שֶׁאֶרֶץ זוּלָתוֹ הִיא שֶׁלּוֹ, וְכֵן אִם שִׁנָּה סִימָנֵי הַגְּבוּל וּקְבָעָם בְּתוֹךְ קַרְקַע שֶׁל חֲבֵרוֹ וְיֹאמַר שֶׁלֹּא שִׁנָּהוּ וְשֶׁהַקַּרְקַע הוּא שֶׁלּוֹ עַד הַגְּבוּל, עַל כָּל זֶה נֶאֱמַר (דברים יט יד) לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ וְגוֹ', וְאָמְרוּ בְּסִפְרֵי לֹא תַסִּיג גְּבוּל וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר לֹא תִגְזֹל. וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תַסִּיג? מְלַמֵּד שֶׁכָּל הָעוֹקֵר תְּחוּמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין, יָכוֹל אַף בְּחוּצָה לָאָרֶץ? תַּלְמוּד לוֹמַר בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין, בְּחוּצָה לָאָרֶץ עוֹבֵר בְּלָאו אֶחָד. נִמְצָא הָעִנְיָן כֵּן, הַמַּסִּיג גְּבוּל אֲפִילּוּ מְלוֹא אֶצְבַּע, אִם בְּחָזְקָה עָשָׂה עָבַר עַל לֹא תִגְזֹל, וְאִם בַּסֵּתֶר עוֹבֵר עַל לֹא תִּגְנֹב, וְזֶה יִהְיֶה בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין.

ב

שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה בְּכָל עִנְיַן גֶּזֶל יָדוּעַ הוּא, כִּי הוּא דָּבָר שֶׁהַשֵּׂכֶל מֵעִיד עָלָיו, וְתוֹעֶלֶת הַכֹּל הוּא.

ג

דִּינֵי הַמִּצְוָה. קְצָרִים [ח"מ סימן שעו].

ד

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה עָבַר עַל לָאו, אֲבָל אֵין לוֹקִין עָלָיו, מִן הַכְּלָל הַיָּדוּעַ לָנוּ, שֶׁלָּאו הַנִּתָּן לְתַשְׁלוּמִין אֵין לוֹקִין עָלָיו.