א
ובה"ג פי' שהנתבע יוכל לדחות עצמו ולומר לב"ד הגדול קא אזלינא אבל ר"ת פי' דכל שכן שהתובע יכול לכוף להנתבע לילך לב"ד הגדול אם לא ירצה הנתבע משום דעבד לוה לאיש מלוה. אמנם אם הנתבע אומר אדון בעירי אין הר"ם ז"ל רגיל לכופו לילך לב"ד הגדול. והוה פלוגתא דה"ג ור"ת מי יוכל לכופו ולומר לבית דין הגדול קא אזלינא. לפירוש ה"ג דוקא נתבע ולפירוש ר"ת אפילו תובע. וב"ד הגדול היינו גדול הדור אבל לבית הועד היינו קהלה שיש שם שני בתי דינין ומקל ורצועה. ואומר אני דכל תביעות לבד מהלואות והודאות כל מי שאומר נדון בבית הועד כופין אותו ודן בעירו. וראיה מפרק זה בורר (דף כג) מאי פריך ואפילו לוה מצי מעכב והאמר רבי אלעזר לא שנו אלא מלוה. אבל לוה כופין אותו ודן בעירו. לישני דמתניתין מיירי בשאר תביעות. ודוחק לומר דאמתניתין דפ"ק קאי דהא אוקימנא בהלואות. ועוד אמר דאפי' בהלואות מצי לאוקמי. וכגון שכופר ואומר לא הלויתני דלא שייך למימר עבד לוה לאיש מלוה אבל היכא דאמר הלויתני ופרעתיך ניחא דפריך שפיר במאי אוקימתא מתניתין דזה בורר. אי בשאר תביעות קשה מתרווייהו. דכל אחד ואחד יכול לכוף חבירו לדון בעירו. ואי בהלואות מוקמת לה שהאחד אומר הלויתיך והלוה אומר אין הלויתני ופרעתי. נהי דממלוה לא תקשי ליה דמצי מעכב. מכל מקום לכל הפחות מלוה תקשי ליה היכי מצי מעכב והאמר רבי אלעזר וכו'. וצ"ע בתוספות דזה בורר (דף לא):
תשב"ץ קטן
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
רבי נתן בליקוטי עצות כותב: עִקַּר רְפוּאוֹת הַחוֹלֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי פִּדְיוֹן. וְלֹא נָתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת…
[בְּשַׁבָּת ויו"ט אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ] יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדוֹ…
א סימן מ' הגם הלום ראיתי אחרי רואי גודל מעלת העוסק במקרא מדת בנין הבית…
א הועתק מספר קצוי ארץ בקצרה עם תוספת ביאור בסייעתא דשמיא כאשר יראה המעיין: ב…