שפת אמת, דברים, ראש השנה ל״ג

א

תרס"ה

ב

אמרו לפני מלכיות שתמליכוני עליכם. דכ' ותרועת מלך בו. כי באמת בני ישראל חפצים לקבל עול מלכות שמים עליהם. ורחמנא לבא בעי. ועבדי ה' אינם כעבדי מלך בו"ד אשר עושים כל תחבולות לצאת משעבוד המלכות. אבל בנ"י עושין כל תחבולות לקבל עליהם שיעבוד מלכות שמים רק שסט"א וכת דילי' מעכבין אותם. ולכן לא הביט און ביעקב כו' מאחר שבאמת רצונם להיות משועבדים אליו. לכן מתמלא עליהם רחמים כמ"ש חז"ל מי שיש לו בן יגע בתורה מתמלא עליו רחמים. שמייגע עצמו בתורה לידע איך לעבוד את ה':

ג

עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר. דהתקיעות הם לעורר ברית אבות כמ"ש במד' בחודש השביעי ירחא דשבועיא שנשבע הקב"ה לאברהם אע"ה לזכור העקידה לכפר על בנ"י. ובוודאי אין עיקר השבועה בעבור החוטאים. רק השבועה וכריתת ברית לזרעם להיות להם דביקות בהקב"ה כמ"ש ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם. ולכן מצד הברית מוחל עונותיהם ומסייע להם לחזור ולהתדבק בו. אבל כשהדור צדיקים אז עיקר הברית שיתעלו ויתדבקו בו ית' למעלה למעלה. והיא עיקר השופר. עלה אלקים בתרועה תיקון העונות. אבל ה' בקול שופר הוא עיקר הברית כנ"ל. ולכן יש תר"ת. בחי' אברהם אהבה זה כח המצות עשה. ובחי' יצחק המל"ת ולכן היא הכפרה ומחילת עונות. והשופר דיעקב הוא התורה שכולל מ"ע ומל"ת:

ד

איתא בגמ' שופר דלזכרון קאתי כלפנים דמי. וזהו שאמרו במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. ולכן בכל ג' רגלים המצוה להראות פנים במקדש. ואז מתגלה אור בעולם. ולכן קורין בהם ההלל. ובר"ה הוא בכסה. ובכח התשובה מתעלה השופר ומתגלה אור הפנימיות גם במקום החושך. כמ"ש באור פניך יהלכון. כי ההארה הבא בכח התשובה הוא למעלה מן המקום והזמן. בפרט בראש השנה שהוא חיות של כל השנה. וזה בא מכח שלמעלה מן הזמן שהמקום והזמן הם בכלל הבריאה. ור"ה בחי' שמקודם הבריאה והמקום והזמן: