שפת אמת, דברים, ראה י״ד

א

תרמ"ו

ב

בברכה כתי' אשר תשמעו ולהיפוך כ' אם. כי הטוב בבנ"י בעצם. והחטא במקרה. לכן בישראל מחשבה טובה מצרפין ולא לרעה. כי בכלל בוודאי שמעו וקיבלו בנ"י. לכן גם אם כי נפלו אח"כ מזה. יש להם בכל יום בחירה חדשה כמ"ש אנכי נותן לפניכם היום. אנכי מצד קבלת התורה נתחדש לבנ"י בכל יום אלה ב' הדרכים. וכך צריך להיות קבלת מלכות שמים בק"ש בכל יום היינו אשר תשמעו. ולכן אף שנמצא איזה חטא כי גם בצדיק כתי' אין צדיק כו' א"י טוב ולא יחטא. רק שהוא בדרך עראי:

ג

בפסוק עשר תעשר כו' ואכלת לפני ה"א כו' למען תלמד ליראה כו'. אמר אמו"ז ז"ל להוכיח מזה כי אכילת מצוה מביא יראת שמים. וכ"כ באכילת שבת שהיא אכילת מצוה. והענין כי יש תערובות טו"ר במאכל. וצריך בירור. אבל אכילת המעשר א"צ בירור. וכמו כן אכילת שבת לכן מביא יראה כו'. וביאור הדברים כי המזון צריך להיות מזון בנפש כמו בגוף. ורק התערובות מעכב. לכן כשנתברר הטוב מהפסולת. אז עוד המאכל מוסיף קדושה. וכמו כן בש"ק כמ"ש בפרשה הקודמת לא לרעתך נתתי לך השבת כו'. כי בשבת הוא כולו טוב. לכן אתה אוכל כו' ואני נותן לך שכר כו'. וכמו שהמעשר הי' מניח קדושה לכל התבואות כמ"ש מו"ז ז"ל כי התרומה והמעשר מניחין הקדושה בכל השיריים. ונ"ל רמז לזה עשר תעשר שיהי' המעשר דבוק בהשיריים שכל תבואות זרעך יהי' מעושרין. וכמו כן השבת נותן ברכה על כל ימי השבוע. והנה גם בזה"ז יכולין לקבל הארה מדורות הראשונים. שהיו דורות הראשונים המעשר והחלק גבוה שניטל מכל דורות בנ"י. וכ"כ בספרי תלמד ליראה כו' ה"א כל הימים אף בח"ל. ע"ש שנדחקו בפי'. אבל הפשוט כמ"ש שנשאר מדורות הראשונים הארות גם לכל הדורות. ובפרט ע"י המצות שתיקנו חז"ל. תפלות במקום תמידין. וע"י שמשתוקקין לקיים מצות המקדש וכל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב. ובמ"א פרשנו כי ירחק ממך המקום כו' על דורות אלו. ונתת בכסף היינו הרצון והתשוקה. כנ"ל: