שפת אמת, דברים, ראה ח׳

תר"מ

במדרש שמעו כו' אל תגבהו. אל תגבי' את הטובה מלבוא בעולם. כי הברכה וקללה שניתן ביד בנ"י היא ברכת כל העולם. ובכחן של ישראל להמשיך הברכה לכל העולם. והברכה אשר תשמעו כי כל הברכות הם בתורה. ובמדרש תנחומא לב חכם ישכיל כו' ועל שפתיי יוסיף לקח. כי כפי יגיעת בנ"י בתורה נפתח שורש התורה כמ"ש נותן התורה תמיד. והיא חיות העולם שיכולין בנ"י לעורר בכל יום אשר ע"ז נאמר נותן לפניכם היום כמ"ש מחדש בטובו בכל יום כמ"ש במ"א. ולכן צריך איש הישראלי לשום על לבו אשר הכל מסור בידו ולא יעכב הטובה מלבא בעולם כי בו תלוי. וצריכין להיות תמיד מוכן לשמוע דבר ה' כמ"ש אשר תשמעו. שמיעה היא האזנה להאזין תמיד לקבל דבר ה'. וכפי הבנה לקבל כך נשפע משמים. וכתי' והקללה אם ל"ת כו' אחרי אלהים אחרים כו'. פי' כי לולי שנפלו בנ"י בחטא ע"ז. לא הי' נמצא הקללה בעולם והי' תיקון הכולל:

בפסוק אבד תאבדון. לעוקר ע"ז שצריך לשרש אחרי'. כבר כ' במ"א מזה רק בשביל מה שנתחדש בו. סמיכות הפסוק ל"ת כן לה' אלקיכם ופירש"י שלא יגרמו העוונות לחרבן בהמ"ק. והענין הוא כי אם הי' מקוים כראוי אבד תאבדון. והיו משרשין אחר כל ע"ז לעקור כל שורש ע"ז לא היו באין אח"כ לידי ירידה. ולא הי' חרב בהמ"ק. כי כפי הקיום סור מרע בשלימות. כך יוכל אח"כ להיות ועשה טוב. וכן הוא ללמוד לכל פרט. כי כפי הנהגות הכלל כך הפרט. וכבר כ' פי' לשרש אחרי' לעשות לשם שמים. כמו במצוה. כן בסור מרע צריך להיות הכוונה לעקור שורש הרע למעלה. לשם ה':