שפת אמת, דברים, עקב ב׳

א

תרל"ב

ב

במדרש הלשון אדם מישראל שיש לו מנורה של פרקים כו'. כי בריאת האדם הי' לחבר ולקשר כ"ד לשורשו. שכל העולם יש לו חיבור ושייכות להקדושה. וזה המנורה של פרקים נר ה' נשמת האדם. ובשבת מתגלה הארה הפנימיות בכל דבר וא"צ רק הרצון לקבל ההארה. וז"ש ז"ל המענג שבת נותנין לו משאלות לבו ואמר אא"ז ז"ל לראות עכ"פ להיות משאלות הלב לטוב ולשמים. ואפשר לומר שגם זה הפי' שנותנין לכל אדם מישראל רצון ומשאלות לב לטובה. אמת גם ע"ז שייך משאלות לב לבקש רצון אמת:

ג

אא"ז מו"ר ז"ל הגיד פי' הכ' כי תאמר כו' רבים הגוים כו'. אף שיאמרו כן יזכרו ביצ"מ. וזה לכל איש ישראל אף שיש לו כמה הסתרות צריך להתחזק עצמו לבטוח בהשי"ת ושלא לירא מהם. וזה הבטחה אף למי שיש לו מורך לב כו'. וי"ל עוד פשוט כי תאמר כפשוטו כי מקודם צריך האדם לידע כי מעצמו אין לו זכות וצריך לירא מהם. רק עכ"ז לא יירא מהם ע"י שיזכור מיצ"מ כנ"ל. איכה אוכל להורישם היינו מצד עצמו לא הי' בכחו לולי הקב"ה עוזרו כנ"ל:

ד

מה ה"א שואל כו' כ"א ליראה כו'. אף שחושב עוד כמה מעלות. רק שע"י יראה אמיתית יכולין לבא לכל השאר. וחז"ל למדו מכאן הכל ביד"ש חוץ מיראת שמים. הפי' שיראה הקדמה לכל דבר. ובאמת הכל מהשי"ת רק שע"י יראה יוכל האדם להרגיש הארת השי"ת שיש בכל דבר. וחז"ל אמרו על יראה שנק' מפתחות החיצוניות. שהחיצוניות מסתיר הפנימיות והעצה לזה שע"י היראה נופל פחד על החיצוניות ומתגלה הפנימיות כנ"ל. וכל דבר שמבקשין מהאדם נכלל בהקדמת היראה שעי"ז עוזר השי"ת על השאר. וכן אז"ל אל תקרי מה אלא מאה ולמדו ק' ברכות כו'. שיש בכל דבר ברכה מהשי"ת ורק ע"י הכנעת האדם לידע כי מה הוא וע"י השפלות והיראה מתדבק בהאחדות והוא כח השי"ת וזה פי' הברכה לדבק כל דבר בשורשו שהוא רק מהשי"ת. וזה א"ת מה אלא מאה כנ"ל: