שפת אמת, דברים, כי תצא י״ח

א

תרנ"ו

ב

במדרש הנולד מהול צריכין להטיף ממנו דם ברית מפני בריתו של א"א ע"ה דכ' המול ימול ד"א ב' מילות מילה ופריעה ע"ש המל צריך להיות נימול. והכל ענין א'. כי עיקר המילה הוא בנפש ולפי שאחר החטא של אדה"ר נעשה תערובת טו"ר בכל הבריאה לכן נתן הקב"ה שע"י מצות מילה הוסר הרע שנתערב בנפש כי הגוף מלבוש הנפש לכן כיון שיש ערלה בגוף הסימן שיש פסולת בנפש וע"י הסרת הערלה במצות מילה הוסר הערלה בנפש וזה ב' מילות וזה בריתו של א"א שנתן לו הקב"ה שיהי' בכח מצוה זו לתקן הנפש ולכן אפי' נולד מהול עכ"ז לתקן הנפש צריכין להטיף דם ברית ולכן דווקא הנימול יוכל למול. ויש ערלה שצריכין להסיר לגמרי וזה חיתוך ויש פריעה כי האדם כלול מכל העולמות ויש עולם עשי' שהרע גובר ביותר וזה עור החיתוך ויש עולם שהרע בשוה וצריכין לפרוע ולהכניע הרע אל הטוב. ויש אטיפא דדמא שהיא קצת פסולת. ואחר כל המילות אלו מתגלה סוד המילה שהוא פנימיות הטוב בלי רע. ומילה כולל כל מ"ע ולית. ובהסרת הערלה היא בחי' שמור שס"ה ל"ת. ובהתגלות ברית מילה הוא זכור רמ"ח מ"ע. ופי' ברית היא התקשרות שע"י אלו המצות שנק' בריתות חל שם שמים על האדם. ובפסוק כי תצא מחנה כו' ונשמרת מכ"ד רע. דרשו חז"ל דיבור רע כי ה' אלקיך מתהלך ב' מחניך כו' כי הנה ברית הלשון וברית המעור הם כלי זיינן של בנ"י כמ"ש רוממות א' בגרונם וחרב כו' ועל אלו כ' וחמשים עלו מזוינים שנק' צבאות ה' בכח ב' בריתות אלו ה"א מתהלך בקרב מחניך. מדת הרחמים והדין להצילך ולתת אויבך כו'. ובשניהם כ' זכור זכירת מרים ברית הלשון וזכירת עמלק ברית המעור ותלה הכ' שניהם ביציאת מצרים לומר כי עיקר הגלות והגאולה תלוי בב' בריתות אלו. וכפי שמירת הבריתות כך נק' צבאות ה' ונוצחין על הסט"א והם ברית מילה ושבת ומילה ותפילין כמ"ש במ"א. ולפי שבמלחמה צריכין סיוע ממדת הגבורה כמ"ש ה"א מההלך חרבא בנרתיקא לכן צריכין שמירה ביותר ועי' בתיקוני זוהר בתיקון כ"א (מ"ד ב'):