שפת אמת, דברים, כי תבוא ל״א

א

תרס"א

ב

ולקחת מראשית. בנ"י נק' ראשית לפי שנותנין הראשית אל הבורא ית"ש. ועמלק ראשית גוים שלוקח לעצמו הראשית לכן אחריתו ע' אובד. וכ' בראשית ברא בתורה שנק' ראשית דרכו שמלמדת להתדבק בראשית. ונתקיים בבנ"י בפועל ראשית תבואתו שמעלין אליו הראשית. כי כל מה שברא הקב"ה לכבודו. לכן יש כל אלה השינוים בזמנים ובנ"י מתפללין ג' תפלות בכל שינוי הזמן נעשה התחדשות שיבין האדם שהכל מהבורא ית"ש שמשנה עתים. וכמו כן ראשית הצמחים בכל שנה ושנה הכל עדות אל הבורא אשר לו הראשית והאחרית:

ג

במדרש תנחומא ראה מרע"ה שבהמ"ק עתיד לחרב וביכורים עתידין לפסוק תיקן ג' תפלות נשתחוה ונכרעה נברכה כו' ע"ש. דאיתא בזוה"ק כ' עבדו את ה' בשמחה וכ' ביראה כאן כד שראן בארעא קדישא כו'. דכ' והי' כי תבא אז השמחה למעלה ולמטה. דכ' לו הגדלת השמחה משמע דיש בשמחה קטנות וגדלות. והוא בחי' מיעוט הירח וחוזרת ומתגדלת. והכל בעבור בנ"י עשה הקב"ה כן שבכח עבודת בנ"י השמחה מתגדלת ובנ"י משתתפין בשמחה זו בבהמ"ק. וכמו כן בגלות משתתפין בירידתה. ולכן עתה עיקר פולחנא ביראה נשתחוה נכרעה. דלפעמים כד כייף אינש דעתי' טפי מעלי. ולפעמים כד פשיט דעתי' טפי מעלי כדאיתא בגמ'. ופרש"י משום נשא לבבינו אל כפים והוא עצמו בחי' תרומת ידך אלו הביכורים שהיא כח התרוממות בנ"י. וכמו כן בשבת קודש זמן השמחה כמ"ש ז"ל ביום שמחתכם אלו השבתות ולכן אומרים ישמחו במלכותך שומרי שבת. ובימי המעשה ומכ"ש בגלות כד כייף אינש דעתי' טפי מעלי נשתחוה נכרעה נברכה. וב' הבחי' הם עדות על בנ"י דכ' גם בתוכחה והיו בך לאות ולמופת כו'. שגם הגלות הוא אות. וכמו בביכורים הי' מצות מקרא פרשה להתודות לפני הקב"ה ולהעיד כי קיים הבטחתו שנשבע לאבותינו והכניסנו לא"י ובהמ"ק. כמו כן בגלות צריך להעיד ולהתודות כי קיים בנו כל התראות שהתרה בנו ולקבל העונש באהבה ולהשתוקק לחזור לבית מקדשו. ובזמן המקדש היו בנ"י מתרוממים יותר מכל האומות לעדות על ה' וישראל. ובגלות שפלות בנ"י למטה מכל האומות וגם זה עדות על דבקות בנ"י בהקב"ה. ולכן הקב"ה מנהיג בנ"י כפי מעשיהם ולכן עולים ויורדין. ולכן מונין ללבנה שיש בה עלי' וירידה. וכל האומות העולם כמנהגו נוהג ע"פ הטבע רק הנהגת בנ"י כפי מעשיהם וזה ברית התוכחה של פרשה זו:

ד

במדרש והי' א"ש תשמע. אשרי א"ש לי לשקוד ע"ד כו'. דלתותי יום יום משמע שבכל יום יש פתיחת דלתות אלו והם ב' דלתות לצדיקים ולבעלי תשובה. הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח. ובוקע חלוני רקיע בקוע הוא בכח כמו שהקב"ה חותר חתירה לבעלי תשובה: לשמור מזוזות פתחי משמע דקאי על זמנים מיוחדים שנפתח שערים גדולים כמו אלול ותשרי דכ' בהמצאו. רק שצריך האדם כל ימיו לשמור ולהשתוקק לפתיחת השערים האלה ואז כשבאו ימי רצון אלו מרגיש בהם הארה. וכפי מה ששוקד על הדלתות יום יום. כך זוכה לפתיחות הנפתחים בימים מיוחדים. כנ"ל: