שפת אמת, דברים, כי תבוא י״ז

א

תרמ"ז

ב

בתנחומא היום הזה ה"א מצוך כו'. ג' תפלות במקום ביכורים ע"ש. מכלל שנא' ה"א מצוך לעשות. א"כ בכח איש ישראל לעשות התחדשות בכל יום. ובמד' לשקוד על דלתותי יום יום כו' א"כ יש פתיחת שער בכל יום. דלתותי לשון רבים הם ג' זמנים שמיוחדין לתפלה בכל יום ויום. והקב"ה מחדש בטובו שהוא התורה בכל יום מ"ב. וזה הכח ניתן לבנ"י בקול ודיבור למצוא זה התחדשות. את ה' האמרת וה' האמירך. כי בנ"י מעידין על הבורא ית' כי הכל במאמרו קיים כמ"ש במשנה ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין העולם שנברא בע"מ. פי' שמבררין שכח המאמרות מקיים העולם ושהכל ברא לכבודו. אכן באמת דרשו בראשית בשביל בנ"י שנק' ראשית היינו שכל המאמרות הי' בעבור בנ"י וזה ה' האמירך. והכל א' כי ברא הכל בעבור בנ"י שיעידו עליו ית'. והנה הדיבור הוא עיקר ההנהגה וזה נתן השי"ת לנו כמ"ש מגיד דבריו כו'. וזהו ה' האמירך. וכמו כן בנ"י צריכין למסור כל הפה והלשון אליו ית' כמ"ש הפה לא נברא אלא להודות לך. וזהו את ה' האמרת שפיהם של בנ"י רק בשבחים והודאות בתורה ותפלה אליו ית'. יה"ר שנזכה להוציא אלה הכחות אל הפועל בב"א. ובזמן המקדש בכח הקרבנות הי' כל זה בפועל ממש. וכן ע"י הביכורים דכ' וענית ואמרת. והשתחוית. ושמחת בכל הטוב. לשון נפעל שממילא נפתח הפה של כל איש ישראל להיות מלא בהלל ושבח אליו ית'. ורמזו במשנה מי שא"י מקרין אותו. וזה עצמו מה שביכורים טעונין שירה הגם שא"א שירה [*אלא] על היין רק שזה הי' כהוראות שעה למעלה מסדר ומדרגה הרגילות. מיהו בגמ' ערכין (ד' י"א) הקשו כן ע"ש ובתוס' שהניחו בדוחק:

ג

במדרש יפתח ה' לך כו' אוצרו הטוב ג' מפתחות בידו של הקב"ה ע"ש. והם בני חיי מזוני שהם למעלה מהנהגת הטבע לכן לא בזכותא תלי'. וזה מיוחד רק לבנ"י וע"ז כ' מה רב טובך אשר צפנת. ומזה יש התגלות בכל שבת כדכ' ביום השבת יפתח. כי בחול ההנהגה ע"י מלאך. ובש"ק כביכול בידו של הקב"ה בעצמו. ולכן הג' סעודות מיוחדים לאלה הג' בח"מ [ובליל ש"ק יתכן שהוא בחי' מזוני. וביום השבת חיי. ובסעודה ג' בני כפי מ"ש בתיקונים בכמה מקומות ע"ש ד' ס"ז סע"ב. ולכן בליל שבת בעי למיטעום מכלא דבי' שרי' ברכה במזוכי כנ"ל] ומיני' מתברכין ימי המעשה ג"כ כנ"ל: