שפת אמת, דברים, ואתחנן ט״ו

א

תרמ"ז

ב

בענין זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו. ובזוהר איתא דזכור ושמור כללא דכל אוריתא נגד אנכי ולא יהי' לך ע"ש. הענין הוא דבעשרת הדברות כשאמר הקב"ה אנכי ה"א חל אלקותו ית' על נפשות בנ"י ונחקקו הדברים בלב כל איש ישראל כמ"ש ז"ל אנכי אנא נפשאי כו'. וע"ז נאמר לא יהי' לך אלהים אחרים על פני. פי' על זה האלקות ששוכן בכל איש ישראל. וזה אמת והבטחה ג"כ כי על צורה זו לא יוכל לחול שום דבר אחר רק שצריך כל א' להתעורר בכח תורה ומצות למצוא זו הנקודה בלבו. ובאמת בש"ק מתגלה זאת בלבות בנ"י. והיא עצמו הנשמה יתירה וחזרת הכתרים שמחזיר מרע"ה לבנ"י כמ"ש במ"א בפסוק דיבר ה' אל כל קהלכם. א"כ בש"ק דמתאחדין ברזא דאחד חל דבר ה' אנכי. ולכן בשבת לית שולטנא אחרא כמ"ש לא יהי' לך א"א. ועל ב' אלו נאמר זכור ושמור שצריכין למצוא בש"ק הארה מקבלת התורה וזה זכור כמ"ש חז"ל מזה שבשבת ניתנה תורה. ושמור לגרש אל זר. וע"ז כתיב שמע ישראל כו' ואהבת. ובמד' חלקי ה' אמרה נפשי כו'. כי החוקרים מקשים איך שייך ציווי על אהבה. אכן באמת אהבת השי"ת תקועה בלב איש ישראל משעת קבלת התורה כשאמר הקב"ה אנכי ה' אלקיך. וע"ז עצמו כתי' ואהבת את ה' אלקיך שקבלת בסיני. וע"ז כתיב מים רבים לא יוכלו לכבות כו' האהבה. והיא התורה. שיש בכל נפש ישראל אותיות התורה רק שצריכין לעורר אלה הכחות בעבודת ה'. במחשבה דיבור מעשה. כמ"ש והיו הדברים כו' על לבבך במחשבה ורצון. ודברת ושננתם בדיבור. וקשרתם וכתבתם במעשה. ובמד' מי לי בשמים כו'. כי ז"ש אנכי ה"א שהקב"ה מנהיג אותנו בלי אמצעי. כי לכל אומה יש שר. אבל על בנ"י ייחד שמו ית'. וזה עצמו עדות השבת שניתן לבנ"י שהם מוכנים לקבל הנהגתו ית' בלי אמצעיות. ולכן בראשונות כתי' כי ששת ימים עשה כו'. ובאחרונות כתי' וזכרת כי עבד היית כו' ע"כ צוך כו' לעשות כו' השבת. פי' כשהוציאנו השי"ת ממצרים נעשו בנ"י כלים לקבל הנהגה עליונה זו כנ"ל:

ג

והנה שבת סהדותא איקרי. דכתי' אתם עדי. דהנה כתי' אנכי ה"א אשר הוצאתיך מא"מ. ומקשין אמאי לא נאמר אשר בראתיך. אבל פי' אנכי ה"א שהכירו בנ"י וידעו את ה' והרגישו אלקותו ית' בנפשותם וזה בא ע"י יצ"מ כדאיתא בזוה"ק חמשין זמנין אידכר יצ"מ באורייתא לקבל נ' שערי בינה ע"ש [דכתי' אתה הראת לדעת לשון נפעל הוא כנ"ל עפמ"ש בזוה"ק ע"פ נודע בשערים מאן יכול למנדע אלא כל בר נש לפום שעורין דליבא ע"ש פ' וירא. וז"ש שע"י הנסים נפתחו שערי בינה בלבות בנ"י לידע כי אנכי ה"א. וז"ש הראת לדעת] והוא החירות דכמו דיש נ' שערי בינה שהוא תכלית הבריאה לכבודו ית' להבין ולהכיר גדולתו של יוצר בראשית. אך שיש בעוה"ז מול זה מ"ט שערי טומאה וחשכות הטבע שאין ניכר פנימיות הנהגה שהוא מאתו ית'. וכשיצאנו ממצרים יצאו מאותן המ"ט שערים ונגלה להם שערי בינה והכירו כבודו ית'. ולכן הזכיר נ' זימנין יצ"מ. וכ"כ בזוה"ק פרשה זו בהדי' ע"ש דף רס"ב. וכענין זה הוא בנ' שבתות השנה שבכל שבת נפתח שער מיוחד מהנ' שערי בינה כדכתי' ביום השבת יפתח ובנ"י שיצאו מארץ מצרים ונעשו בני חורין שזה עיקר החירות שבאין אל הבינה שהיא תכלית מה שבראנו בעולם לכבודו ית' יכולין להרגיש בכל שבת ההארות המתגלות בהם וז"ש וזכרת כי עבד כו' ע"כ צוך כו':

ד

וענין חמשין זמנין אידכר יצ"מ באורייתא דאין לך בן חורין אלא העוסק בתורה לכן נמצא נ' דרכים בתורה איך להיות בן חורין מכל שערי טומאה. ואלה השערים נפתחים בנ' שבתות השנה לכן הוא זכר ליצ"מ והוא נחלה בלי מצרים לכן א"צ תפילין בשבת שהתפילין הם לצאת מאלה המצרים בכח ד' פרשיות שבתפילין. ושבת הוא גופי' חירותא כנ"ל: