שפת אמת, דברים, דברים ד׳

א

תרל"ה

ב

במדרש ספרים נכתבין בכל לשון מרפא לשון עץ חיים כו' דוודאי לכל הע' לשונות יש להם איזה אחיזה בתורה רק שנתפשטו בענפים נפרדים. ונק' לשונות כמו לשון של ים שהמעין משפיך נחלים קטנים. ולבנ"י ניתן גוף המעין. אך בכח התורה כשממשיכין חיות התורה לאותן הלשונות מתרפאין. ומתיר את הלשון. פי' שהלשונות הם נחלים קצרים שא"י להתפשט רק ע"פ הגבולים אבל ע"י הארת התורה מתבטלים הגבולים. וכמו כן בשבת נחלה בלי מצרים כנ"ל. וז"ש הואיל משה באר אה"ת בשבעים לשון פירשה להם כנ"ל שיהי' בכח בנ"י להרחיב אור התורה גם באותן הנחלים הקצרים. וז"ש כח מעשיו הגיד כו' לתת להם נחלת גוים. והלא הי' יכול הקב"ה לתת מיד כל הארצות לבנ"י. אך זה עיקר הנתינה שיוכלו להמשיך אותן הנחלות הנפרדים להעלותם לשורשם בתורה:

ג

בפסוק וייטב בעיני הדבר. והקשו למה אמרן בתוכחות. אבל נראה כי גם ע"ז הוכיחן שגרמו להיות הוטב גם בעיניו. דכתיב איכה אשא לבדי כו'. פרש"י הרים אתכם על דייניכם. ופי' מו"ז ז"ל כי הדיינים תלוין במעשיהן של ישראל. ולכן כשהי' מרע"ה בעצמו מנהיג הכל. הי' חטא שלהם נוגע גם בו. לכן העמיד שרים כנ"ל. ובכאן כתי' ותקרבון אלי כולכם פירש"י ז"ל בערבוביא כו'. ולכן שהיו כולם באים אליו נשלחה כו'. גרמו שהוטב בעיניו. וזה צריך כ"א לידע שמעשיו מגיעין גם למנהיגם הן למטה הן למעלה ועי"ז ישמור מעשיו כראוי:

ד

התוכחות שהוכיחן מרע"ה על החטאים של דור הקודם כי כל דור צריך לתקן חטא הדור שקודם להן. כי כמו שהם יורשים זכות דור הקודם שהניחו להם. לכן הם במקומם לתקן חטאם. וזה ענין פוקד עון אבות ע"ב. ולכן חזר כל החטאים שניתקנו אח"כ. ולכן איתא כל דור שאין בהמ"ק נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו שאם היו מתקנים חטא הקודם הי' נבנה מיד כנ"ל:

ה

ויהי בארבעים שנה כו' דיבר משה כו' ככל אשר צוה ה' אותו אליהם. דאיתא בגמ' אין אדם עומד ע"ד רבו עד ארבעים שנה, וכל ימי דור המדבר היו כל הדיבורים ממרע"ה להמשיך לבן של ישראל אליו. עד ארבעים שנה שאז נתקרבו אליו כראוי שיוכל לדבר עמהם ממש ככל אשר צוה כו'. ולכן חזר עמהם עתה כל התורה וזה שנקרא משנה תורה. ע"פ מה ששמעתי מאא"ז מו"ר ז"ל פי' מ"ש חז"ל ככלותו לדבר אתו מלמד שחזרו ושונין הדיבור כו'. ע"ש ברש"י פ' תשא. ופי' הענין כי לא הי' בכח מרע"ה להשיג דיבור הש"י ממש כפי כח המשפיע כביכול. לכן חזר הקב"ה ושנה עמו באותו השגה שהשיג כדי שיהי' השגתו ממש כמאמר הקב"ה כו' ע"ש ודפח"ח. וכן הענין כאן שבנ"י לא היו יכולין ג"כ להשיג כפי השגת מרע"ה לכן חזר ושנה עמהם עתה כפי כח השגתם. אעפ"כ כתיב ככל אשר צוה כי עמדו עתה ע"ד רבם כמ"ש. וז"ש אלה הדברים פסל את הראשונים שהדיבורים עתה היו באופן המעולה יותר מקודם ארבעים שנה כנ"ל: