שפת אמת, בראשית, תולדות כ״ח

א

תרנ"ח

ב

ב"ה

ג

אברהם הוליד את יצחק. כי יצחק אע"פ שהוא בחי' מדה"ד מ"מ הכל לזכות בנ"י כדאיתא בזוה"ק יצחק נטל היכלא דזכות דכתיב ויתן לך האלקים בדין אם תהי' ראוי. כדאיתא במשנה רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות כו' למען צדקו כו'. כי זה הזכות שיהיו זוכין במעשיהם אל החסד. דמאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי בי'. ולכן עיקר הברכה נמסר ליצחק כי לאברהם נעשה נסים באור כשדים ובמלכים. אבל ביצחק כתיב וילך הלוך וגדל. ויברכהו ה'. היינו להיות הברכה שולט במעשיו. וכתיב בידך לגדל ולחזק לכל. הגדולה הוא מדת אברהם אבל לחזק הוא בחי' יד החזקה שהקב"ה מחזק את האדם כמו שהוא להיות הברכה שולט במעשה ידיו. וזה חסד גדול ביותר. לכן כתיב אברהם הוליד את יצחק לומר שמדת יצחק הוא ג"כ חסד. וכל זה הסדר נוהג בכל פרט שמתחלה הקב"ה עושה עמו חסד ואח"כ זוכה ביותר אל החסד במעשה ידיו עד שבא אל בחי' האמת מדת יעקב:

ד

בפסוק ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' ויתן לך כו'. אחז"ל יתן ויחזור ויתן. הוא מה שהקב"ה מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. והנה כשביהמ"ק היה קיים שם צוה ה' את הברכה ונקרא ריח שדה ששם שורש הברכה במקום. וכמו כן בנפשות ברך אותנו יצחק להיות ריח בני כריח שדה. להיות בבנ"י שורש הברכה והוא בחי' הקרבנות ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי. וגם אפילו כשאין ביהמ"ק קיים. תפלות במקום תמידין איתקין. כדאיתא במדרש שרומז גם על ימי החורבן באמרו שדה ע"ש:

ה

ובמדרש ויתן לך אלקותו. פי' להיות איש ישראל מקבל אלקות מכל הדברים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש. כי כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא והברכה שימצא אדם אלקותו ית"ש בכל מקום. ונתקיים אח"כ בקבלת התורה אנכי ה' אלקיך ז"ש ויתן לך האלקים כי התורה מלמדת ע"י תרי"ג מצות למצוא אלקותו ית"ש בכל דבר וזה עיקר הברכה: