שפת אמת, בראשית, תולדות ח׳

א

תרל"ח

ב

ב"ה

ג

ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. ואלה מוסיף על הראשונים שכ' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם. ועתה ניתוסף קיום בעולם בבחי' יצחק כמ"ש ז"ל שאברהם תיקן את העולם בבחי' אהבה וחסד. ויצחק בבחי' יראה ומדה"ד. וראינו שעיקר הבירור נעשה ע"י יצחק שממנו נבררו יעקב ועשו כל אחד להיות בפ"ע. למדנו שהיראה היא העיקר. אמנם עיקר היראה היא הבאה ע"י אהבה. ומזה נולד נקודה של אמת. וז"ש אברהם הוליד את יצחק. כלומר שע"י שיראת יצחק באה מכללות אהבה של אביו. עי"ז נולד ממנו יעקב. וכל אלה הענינים צריך כל איש ישראל בפרט ג"כ לתקן עצמו שהוא עולם קטן בכל המידות. וכ' וכל הבארות כו' סתמום פלשתים. וישב יצחק ויחפור כו'. וכ"ז הי' כדי שיצטרך יצחק לתקן העולם בבחי' השייכה אליו. לכן נסתם דרכו של אאע"ה לפי שעה. אעפ"כ ע"י עבודת יצחק אבינו במדה"ד נתעורר גם בחי' אברהם. כמ"ש וישב בחי' תשובה כו'. ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו. לברר שאח"כ חזרו גם הארות הראשונים שתיקן אאע"ה. וכן נוהג בכל איש שאחר שמתקן עצמו בבחי' אהבה. נסתם הדרך. כדי שיצטרך לתקן שאר המידות. ואח"כ חוזרין כל הארות ויגיעות הראשונים לטוב:

ד

ונתתי לזרעך כו' עקב אשר שמע אברהם בקולי כו'. וקשה הלא איתא כל אחד מאבות כדאי לעצמו ולמה תלה לו ה' ית' בזכות אברהם. אבל הענין הוא כי המתנה לדורות לזרע ישראל א"א לתלות ביצחק שהיא מדה"ד. ורצה להנהיג הכל על קו הדין ממש. וכבר ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים ע"פ מדה"ד. לכן תלאו הכתוב במדת אברהם. הגם כי הכל במשפט. אבל יש משפט שדנין האדם אם ראוי לעשות עמו חסד. וזה הוא המשפט בבחי' החסד שבו מתנהג העולם. והנה מתנה זו נתן לו המקום בחסדו ית' והגם שזכה במדת הדין ג"כ רצה הקב"ה לתת לו במדת החסד ולכן תלאו במעשה אברהם והבן. ואפשר הי' זה הטעם שהזמין הבורא ית' להיות ברכת יעקב מאביו שלא מדעתו. כי רצון יצחק הי' לברכו ע"פ מדה"ד כמ"ש רש"י ז"ל ויתן לך האלקים בדין כו'. אך דינו של יצחק א"א להתקיים בו העולם. אכן בהיותו סבור כי הוא עשו ובלי ספק ידע יצחק כי גדלה מעלתו של יעקב מעשו רק שרצה לברך הבכור. וידוע כי לפי מדרגת הנשפט הוא המשפט. והמשפט של הצדיק הוא בוודאי ביותר דקדוק כמ"ש ז"ל מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. ונמצא ברכתו שבירך לעשו כפי דעתו במדה"ד. הרי הוא ליעקב במדת חסד ורחמים והבן. והי' כ"ז לטובתינו אנחנו זרע יעקב כי יעקב אע"ה בעצמו בלי ספק זכה בדין ג"כ. וז"ש לאמו הן עשו אחי איש שעיר ואנכי איש חלק. לפי הנ"ל הפי' שאיך יקח הוא ברכה המיוחדת לעשו אבל הי' לטובת בניו אחריו כנ"ל:

ה

כבר כ' במ"א דברי קדשו של מו"ז ז"ל על הבארות עשק ושטנה שהם בחי' ימי המעשה. ורחובות הוא שבת. סוכת שלום. ויש להרחיב הענין על פי מאמר חכמינו ז"ל ברחובות תתן קולה במקום שמרחיבין אותה כו'. דכתיב הקול קול יעקב פי' רוח הפנימיות שבכל איש ישראל. כמ"ש ויפח באפיו כו' לרוח ממללא ע"ש בתרגום. נמצא הקול עיקר חיות הרוחניות. אבל הידים שהוא מלבוש החיצון בגוף ומעשים גשמיים. המה צריכין תיקון. ונוכל לומר כי הקול נמשל לאורך הדבר כענין שנאמר לעולם שכולו ארוך פרשנו במ"א שהוא התדבקות הכל בשרשו עד שאין לו הפסק זאת נקרא אורכא דיומין. אמנם התפשטות הנקודה בכל המעשים להמשיך גם עשיי' גשמית אחר הקדושה הוא נמשל לרוחב הדבר והוא עיקר עבודת התחתונים. וכן ימי המעשה נמשך יום אחר יום וכל אחד יש לו ענין והארה מיוחדת. ובש"ק מתאספים כל השרשים של הימים לכן נקרא רחובות. ונ"ל שהוא ענין עמוק: