שפת אמת, בראשית, חיי שרה י״ג

א

תרמ"ג

ב

ב"ה

ג

במדרש כשם שהם תמימים כך שנותיהם. דכתיב מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. תמיד הוא בלי הפסק כשיש התחדשות מהמקור. וזה ההתחדשות הוא על הכלל כמ"ש וירא אלקים את כל אשר עשה כו'. וכן כשמתאחדין השס"ה ימים ונעשה א' חל על זה השגחת ה'. כמ"ש עיני ה' כו' מראשית השנה. וזה נוהג בכל עת כשמתעלה הזמן להראשית והאחדות וזהו תלוי בעבודת האדם. שס"ה גידים נגד שס"ה מצות ל"ת. שעי"ז מחבר הגוף אל הנפש. שהדם הוא הנפש והגידין מקשרין הגוף להחיות. והרמז שע"י שס"ה ל"ת מתבטל הגוף להנשמה ונעשה אחדות. וכפי האחדות והתמימות שנמצא בהאדם כן הזמן והשס"ה ימים מתאחדין:

ד

ברש"י ואבוא היום אל העין מכאן שקפצה לו הארץ. ויש להבין למה הוצרך ה' לעשות נס. ומה בכך אם הי' מתאחר איזה ימים. וביאור הענין עפ"י המדרש שלשה נזדמנה להם זווגם על הבאר. ואם כפשוטו מי יעכב לכל הנושא אשה לילך להבאר. אך ידוע מדבריהם ז"ל כי הבאר היא מעיין הנובע. בחי' תורה שבע"פ. והיא בחי' ארץ ישראל. ואותן הג' נזדמן להם באר הזה בחו"ל. והיא קפיצת הארץ. וזה עצמו הענין שיצא מכלל ארור לברוך. והוא שאמר לבן כשראהו עומד על העין. בוא ברוך ה'. ועי"ז נבין מה שהוצרך אליעזר לערוך תפלה. כי מה לו לעשות יותר מלקיים שליחותו. אך הנה כתיב בפרשה הקודמת אחר העקידה הוגד לאברהם כי ילדה מלכה גם היא בנים כו'. ותמוה כי הלא בתואל כבר נולד. וכי לא שמע אברהם מזה עד עתה. אך הענין שהכיר אאע"ה ברוח קדשו כי יש עוד בבית אביו להמציא אלה הנשמות רבקה ורחל ולאה ולזה היו צריכין סיוע גדולה. והוא בעצמו לא הי' יכול לחזור לחו"ל. והוצרך לעשות זאת ע"י העבד. ואליעזר הבין זאת וידע כי צריך סייעתא דשמיא לזה השליחות:

ה

ובמדרש יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים. והוא פלא. אך הוא כענין שאמרו יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז. שחביב לפניו ית' מה שמתקדשין לעבודתו בזה העולם. כן בחי' העבד הוא הכנה ופרוזדור לבחי' בן. וכן שמעתי מפי אא"ז מו"ר ז"ל שיש ללמוד מפרשה זו לצאת מכלל ארור. ע"י ששרת אותו צדיק באמונה. מכש"כ עבדי ה' אם עוסקין באמונה זוכין אח"כ ליכנס לבחי' בן כו'. והוא בחי' ימי המעשה ובחי' שיחה ובחי' עבד. ועי"ז זוכין אח"כ לבחי' השבת. דשורה בו ברכה. והוא בחי' בן ובחינת תורה דו"ק ותשכ"ח: