שפת אמת, בראשית, וישלח א׳

א

תרל"א

ב

ב"ה

ג

ויחן את פני העיר במדרש ע"ש הי' וקבע תחומין כו'. פי' זה [כאן נחסר מעט בכת"י] כי שבת הוא לפי עבודת ימות החול כי כתיב ששת ימים תעבוד כו' כל מלאכתך ויום השביעי שבת פי' שבת הוא עליות כל דבר וביטולו להשורש שהוא חיות השי"ת כח הפועל בנפעל. ומ"מ ע"כ גם בימות החול יש חיות מהשי"ת רק הוא בבחי' מלאכים כמ"ש בזוה"ק בחול ע"י מלא' כו' ע"ש פ' תרומה. ופי' מלאכה מה שיכול אדם למצוא ע"י עשי' ממש. כי הרי הבריאה הי' ע"ז שימצא האדם התחדשות ע"י המעשה וע"ז ניתן המצות. כי המצוה במעשה ויש בה כח ה' מה שהוא ציווי השי"ת. ועי"ז מתקרבת המעשה אל הכח חיות השי"ת שיש בה. וז"ש בספרים כי ע"י מצוה נברא מלאך כן הוא כי בימות החול החיות ע"י מלאך הידוע. וזה תלוי בשמירת המצות. וז"ש עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי זה הי' העצה נגד עשו כי יעקב בעצמו הוא בחי' שבת הגדול. רק עבודתו בבחי' מלאכה ועבודה הי' רק כדי לדחות ענין לבן ועשו. וז"ש וישלח מלאכים שזה ע"י עבודה ומלאכה כנ"ל. שהתרי"ג מצות הצילוהו מעניני רשעת לבן. וז"ש מלאכיו יצוה לך לשמרך כו' כי בחי' מלאכים ע"י המצות כנ"ל כדי להיות נשמר גם בעולם עשי' כנ"ל. והבן זה. ועי"ז אח"כ שגבר נגד לבן ועשו ויבא יעקב שלם שהוא השלימות כנ"ל. שכם שמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה ר"ת שכם שם כבוד מלכותו. והוא כנ"ל המשכת רצונו ית' גם בתוך הטבע. ולזה צריך שמירה. ודינה יצאתה יותר מדאי. ועיקר העצה על זה הוא המצות כי כל נברא יש לו חיות מתורה ומצות הכתובים בה כמ"ש בזוה"ק שהעולם מכוון נגד תרי"ג אברים וגידים של אדם ע"ש פ' תולדות. וע"י כל מצוה שמכוון נגד אבר מיוחד ניתקן מה שתלוי בהבריאה באבר וגיד זה ועי"ז ניטל ההסתר ויוכל האדם לעשות עשי' גשמיי בדבקות השי"ת:

ד

אא"ז מו"ר זצלה"ה הגיד בשם הר' מלובלין פי' קטונתי מכל החסדים שגם זה שקטן בעיניו ג"כ מחסדי השי"ת. וי"ל עוד שעל ידי החסדים שעשה עמו השי"ת הכיר כי קטן הוא. כי כן הוא שע"י גודל חסדיו ית' שרואה האדם עי"ז מבין קטנותו: כמדומה שנדפס עתה בס' זכרון זאת:

ה

באוה"ח כי חנני כו' וכי יש לי כל. כתב כי ע"י המתנה לא יחסר ע"ש פי' מכל כל. והפי' כי לכאורה כל יותר מרב שאמר עשו. אך איך יוכל אדם לומר כל והרי כמה דברים הי' שלא הי' לו. אך מי שדבוק בשורש עליון מה שיש לו הוא בחי' כל. כי כל דבר יש בו נקודה חיות מהשי"ת ובנקודה זו כלול הכל כמ"ש במדרש הכל בחזקת סומא כו' גבי הגר שמצאה הבאר ע"ש. והפי' שבכ"מ יש הכל ממש ע"י שיש בו חיות מהשי"ת וזה שנק' ה' שלום שכל נקודה מכח השי"ת נמצא שם הכל. ועי"ז מי שמדבק כל דבר בשרשו יש לו הכל ואין חילוק אם יש לו רב או משהו. וזהו בחי' שבת שכל חפציך עשוים ואין חסר כלל כי הוא שלימות הכל. אבל עשו אמר רב והוא הרבוי שבא מכח האדם. כי מה שבא בכח ה' הוא אחדות ושם נמצא הכל. וז"ש ז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט מכל חיי עוה"ב ומכש"כ חיי עוה"ז כו' ופי' שעה אחת הוא כנ"ל להיות הכל באחדות דבוק בשורש עליון. ולכך אמר יעקב יש לי כל והבן: