שפת אמת, במדבר, פנחס י׳

א

תרמ"ב

ב

על המד' שאמרו השבטים הראיתם בן פוטי כו'. ותימה שחלילה לומר שלא הסכימו כל בנ"י לנקום מזמרי ומדינית. וי"ל דכ' בקנאו את קנאתי בתוכם. יש לפרש כי פינחס פעל קנאת ה' בלב כל איש ישראל ולכן היו כולם מוכנים לזה. ולכן אמרו. שלמה לקח לו פינחס זאת. אכן הפסוק מעיד כי מעשה פנחס הי'. וכאשר הבין משה רבינו ע"ה ואמר קריינא דאגרתא כו'. שראה כי הוא פעל זאת ההתעוררות אצל כל בנ"י. ורמז לדבר דכתיב השיב את חמתי וכתיב התם ורבים השיב מעון. פי' בקנאתו זאת התעורר קנאה ותשובה בלבות כל בנ"י כנ"ל. ולכן ניתן לו הכהונה שהיא עבודת הכ"ג לעורר במעשיו כל בנ"י שהוא השליח לקרב קרבנם ועבודתם לה'. וכבר כתבנו כי זכה לכהונה בדין. והכל הי' מוכן כי דור המדבר הי' בחי' תורה בחי' מרע"ה והוכן להם אהרן הכהן שהי' עוד נביא קודם מרע"ה. וכמו כן עתה התחיל בחי' א"י בחי' תפלה וקרבנות והוא התעוררות התחתונים ולכן הקדים כהונת פינחס קודם התמנות יהושע על בנ"י. וזהו ענין פרשת תמידין ומוספין שנאמרו כאן שהוא בחי' התקשרות כל המעשים אליו ית'. לכן התיקון גם בזמן כי בחי' תורה שבכתב למעלה מן הזמן וכ' העשוי' בהר סיני. דאמרו נעשה ונשמע. ודור המדבר הי' בחי' נשמע. ועתה התחיל בחי' נעשה. ורצה הקב"ה שע"י משה רבינו ע"ה יהי' חיבור בחי' תורה ותפלה. כענין מאמר חז"ל עד שאתה מצוני על בני צוה בני עלי כנ"ל. שבחי' מרע"ה הי' המשכת רצון מלמעלה למטה. ועתה התחיל השתוקקות מתחתונים למעלה כנ"ל. [ובזה פרשנו מאמרם ז"ל ע"י שאמר משה והדבר אשר יקשה כו' תקריבון אלי ושמעתיו הראה לו דין בנות צלפחד. ותימה הלא האיש משה עניו מאוד. וגם הא אמר ושמעתיו ולא תלה הגדולה בעצמו ח"ו. אכן הוא הדבר אשר דיברנו כי משה רבינו ע"ה היו כל מעשיו עפ"י הנהגה שבשמים כאשר חכמים הגידו אין מרע"ה אומר כלום רק מפי הגבורה. ועתה התחיל התחדשות ההנהגה עפ"י עבדי ה' שהיא בחי' תורה שבע"פ. כאשר היה במעשה פינחס קנאין פוגעין. אח"כ כן בנות צלפחד דוברות. דלכאורה מיותר דהול"ל נתן תתן כו'. רק להודיע כי ע"י דיבורם נעשה כך. ואח"כ כן כו' בני יוסף דוברים. וכן בבני גד ובני ראובן כו' שהתחיל בחי' התחדשות התחתונים. ובודאי בחי' מרע"ה הי' למעלה יותר אבל אין כל הדורות זוכין להתמשך אחר הנהגה עליונה ואין להאריך יותר]:

ג

קבעו חז"ל קריאת פרשת תמידין ומוספין בבין המצרים לעורר לבות בני ישראל להשתוקק על עבודת ביהמ"ק וגם הקריאה בש"ק יהי' חשוב לפניו כאלו הקרבנו. ובאמת גם בזמן המקדש הי' עיקר התפלה כדאיתא כהנים בעבודתן ולוים כו' שהי' בחי' מעשה ודיבור ומחשבה כמ"ש העשוי' בהר סיני. וע"י הקרבנות שהי' תיקון העשי' הי' מתגלה התחדשות והיו יכולין לוים לשורר ולזמר. וכמו כן עתה בזמני תפלה מתעורר הארת קדושה לתפלה כמ"ש אשר הלך חשכים בזוה"ק בלק. וע"ז התאוננו אז כמ"ש איך נשיר כו' שיר ה' על אדמת נכר. פי' שידעו שכל בריאתם לספר תהלות ה' כמ"ש עם זו יצרתי לי כו'. וזה השיר לא הי' כראוי רק בשעת הקרבנות כנ"ל. דוק כי קצרתי: