שפת אמת, במדבר, חקת כ״ז

א

תרס"א

ב

בפסוק וישמע הכנעני אמרו חז"ל שמע שמת אהרן והפסוק מסיים שבאו דרך האתרים. והנה אמרו חז"ל אם לא שלחו מרגלים לא היו צריכין לכלי זיין. דכתי' והידים ידי עשו. וע"י שהוצרכו לכלי זיין בדרך מלחמה זה דרך האתרים לכן קדם להם עמלק. כי הקול מיוחד רק לבנ"י וכשבני ישראל דבקים בבחי' הקול קול יעקב אין לעמלק מגע בהם. אכן בבחי' התחתונה שהיא בחי' ידים יש מלחמה. והעצה לזה הרמת הידים כדכתיב כאשר ירים משה ידו. וזה הכח הי' לאהרן כדכ' וישא אהרן כו' ידיו. וזה בחינת נשיאת כפים והוא בחי' מלה דקיימא בעובדא שאהרן ע"י מעשה העבודה וקרבנות הקריב מדריגה תחתונה למדריגה עליונה ואז לא הי' לעמלק שליטה גם בבחי' ידים. ואיתא בזוה"ק ירים ידו כתי' דבעי לארמא ימינא על שמאלא ואהרן בחי' ימינא. ירים גי' אהרן עם ד' אותיות אהרן. ועיין בזוה"ק ד' קפ"א ב'. ובזה הענין יש לפרש ג"כ ענין מי מריבה דכתי' שמעו נא המורים ועי"ז המאמר הי' שם מגע עמלק והוצרך להרים ידו, רמז לדבר דכתי' המן הסלע ושם כתיב המן העץ. הסלע' גי' הע'ץ. ורמזו בגמ' המן מן התורה מנין המן העץ. שהי' כאן שליטת הסט"א וכת דילי' ולכן כתיב וירם כו' ידו כו' במטהו שהוא העצה נגד עמלק. ויר'ם גי' אהרן דבאמת משה ואהרן אחד הם וכל כחו של אהרן נמסר למשה. וכן מפורש בתורה ואהרן וחור תמכו בידיו ולכן נענש גם אהרן כמ"ש במד' המשל שנטל ב"ח חלקו וחלק שכנו ע"ש. ורצון השי"ת ה' שיתן המים שלא ע"י מריבה. דיש מי מריבה בבחי' מלחמה וסתם מלחמה הוא בעמלק כדכתיב מלחמה לה' בעמלק. ויש מי מנוחות והוא בחי' שבת קודש שנק' יום מנוחה יום שכולו תורה בחי' הקול יעקב כמ"ש ודברתם אל הסלע:

ג

בענין מי מריבה דאיתא במדרש שנענש על שאמר שמעו נא המורים. והרמב"ן הקשה ע"ז הטעם שהרי בודאי חטאו בזה דכתי' ויקציפו על מי מריבה וגם מ"ט לא האמנתם בי. וגם ענין לקיחת המטה כיון שלא הי' הכוונה להכות ע"ש. ונ"ל דכתי' בפרשת קרח השב כו' מטה כו' לפני העדות כו' לאות לבני מרי ותכל תלונותם כו'. כי באמת בנ"י מאמינים בני מאמינים. אך ע"י החטא ניטל מהם שורש האחדות. והקב"ה נתן אות המטה שבזה יתדבקו למטות אבותם כמ"ש מטהו יפרח להיות דבוק בשורש ובזה נתעלו כל מטות בנ"י. ולכן אמר קח כו' המטה והקהל את העדה שבזה יבואו אל האחדות ויפתח להם הבאר כמ"ש אסוף את העם ואתנה להם מים. ומיד שראו המטה נתהפכו להיות מאמינים בני מאמינים. ובזה שגג משה רבינו ע"ה שקרא להם המורים עתה. ולכן כל הקלקילים שכתוב במדרשים שנעשה בזה שהכה במטה ופעמים. הכל הי' בשביל שחשב משה רבינו ע"ה שעדיין הם מורים ואינם ראוים להתמשך אחר נס העליון ונשתנה הנס למדריגה שלמטה כמ"ש בזוה"ק בפסוק תוחלת ממושכה כו' ועץ חיים תאוה באה כמ"ש במ"א מזה. וז"שלא האמנתם בי להקדישני לעיני בנ"י א"כ הכל מיושב. כי בזמן שבא הארה עליונה מתהפכים בנ"י כמו בש" בכח הנשמה יתירה. כי גם המטה שהוא במשכן לפני העדות הכל ענין אור הגנוז שמאיר מסוף העולם ועד סופו. וכשבא הארה משם מתאספין בני ישראל אל השורש ונתקן הכל ונפתח להם הבאר והכל ענין אחד: