שפת אמת, במדבר, חקת ט״ו

א

תרמ"ו

ב

בענין מי מריבה יען לא כו' לעיני בני ישראל לכן לא תביאו כו' כבר כתבנו במ"א כי לא הי' זה עונש רק הוכחה וראיה שאין דור הזה של באי הארץ נמשכים אחר הנהגתו הגבוהה של מרע"ה. כי משה רבינו ע"ה נתנבא באספקלריא המאירה ושאר נביאים באספקלריא שאינה מאירה והוא בחי' המלכות דלית לה מגרמה כלום וכעין דאיתא מאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי באפי'. וכל ענין א"י הוא כן שהיא מתנת חנם כמ"ש בפ' ואתחנן מזה. וזה עצמו החילוק בין הכאה לדיבור כענין דאיתא אסא אמר אני רודף כו'. ויהושפט אמר אין בי כח לרדוף אלא אומר שירה והם נופלים ובעת החלו ברנה כו'. כי בצור כתיב והכית כו' והיינו כחו של מרע"ה והוא מענין תורה שבכתב חקוקה ורשומה. וכאן כתיב ודברתם כו' לעיניהם היינו כפי כחן של בנ"י שלא יכלו להימשך אחר מדריגת משה רבינו ע"ה הנ"ל. וזה עצמו ענין מ"ש במדרש המורים את מוריהם. כי ע"י שלא נמשכו אחר הנהגה שלו (והוצרך) [*הוצרך] להיות כמו נחית דרגא. וכתיב המן הסלע הזה נוציא. דהנה נק' מי מריבה א"כ הי' בו ענין התערובות דהנה מרע"ה הי' בחי' כולו טוב בחי' עץ החיים דכתי' כי טוב הוא. ויש רמז דכתי' המן הסלע וכתי' התם המן העץ. שהי' כאן בחי' עץ הדעת טו"ר. ומרע"ה רצה להמשיך על הסלע מדריגה עליונה. דכמה בחי' יש בבאר. כענין שנאמר שתה מים מבורך. נוזלים מתוך בארך הוא המשכה מלמעלה. וז"ש המן הסלע הזה שלפנינו נוציא ורצה להמשיך בחי' נוזלים מתוך בארך. [וע' ברמב"ן שמבאר מעין פי' זה]. ולכן לא נזכר מרע"ה בשירת הבאר דכתיב בי' וממדבר מתנה. ויש לרמוז על כל הדורות חפרוה שרים אבהן. כרוה נדיבי י"ב שבטים. במחוקק ע' נפש. במשענותם ס' ריבוא דורו של מרע"ה. ואח"כ התחיל ממדבר מתנה. וזה הענין התחיל בדור באי הארץ. עלי באר ענו היינו ענין אומר שירה ונעשה מעצמו כנ"ל:

ג

אמו"ז ז"ל אמר פי' במחוקק במשענותם. כי לפי הבטחון שבנ"י בוטחין בתורה כך עושה חקיקה בלבבם כמ"ש במד' ע"פ עץ חיים היא למחזיקים משל הנטבע בנהר ונותנים לו חבל ואומרים לו הזהר לאחוז בו כי חייך תלוין בו ע"ש במד' שלח. והיינו כפי מה שמחזיקים בו כך נותן החיים עכ"ד ז"ל. וכ"כ אשרי אדם עוז לו בך בהקב"ה ובכ"ב אתוון דאורייתא שנק' עוז. ועי"ז מסלות בלבבם שנחקקו בלבבם דברי תורה. וכ"כ אסוף את העם ואתנה להם מים שע"י התאספות בנ"י נפתח פי הבאר. וזה ג"כ מה שנברא פי הבאר בע"ש ביה"ש כי בשבת מתאספין בנ"י ומתאחדין ברזא דאחד:

ד

בפסוק וישמע הכנעני דרשו חז"ל שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד וניתן רשות להלחם כו'. מה שיחסו מלחמות אלו בכחו של אהרן. דכתיב ואשים דברי בפיך כו'. והם ב' המתנות שני שדיך משה רבינו ע"ה ואהרן הכהן. דברי בפיך הוא התורה שניתן לנו בזכותו של מרע"ה וזה לנטוע שמים היינו החלק שבנ"י מעוררין בשמים בשורשן. ובצל ידי כסיתיך הוא בחי' אהרן הכהן וענני הכבוד והוא ליסוד ארץ היינו לקרב ולחבר בחי' ארץ לשמים, וזה הי' עבודת הכהן בקרבנות. וזהו צריך הגנה כי כל מלחמות הרשעים על בנ"י לבטל כח הקדושה שרוצין לעורר בארץ כי בחי' שורש בשמים אין להם שייכות. אך התורה ניתנה לנו כדי לקרב כל הדברים לשורש העליון. וזה ענין כח מעשיו הגיד שהוא בחי' התורה בעובדא ע"י המצות זה נקרא בצל ידי. ולכן כתיב ולאמר לציון עמי אתה דרשו אל תקרי עמי אלא עמי בשותפות מה אנא במילולא עבדית ארעא ע"ש בתקונים. ואשים דבריהם הטעמים של המצות כמ"ש תורה אור. ולשון שימה הוא כשולחן הערוך כמ"ש חז"ל בפסוק אשר תשים לפניהם לבאר להם הטעמים וזהו כחו של משה רבינו ע"ה שהוא הדעת ואמרו ז"ל לך אני מגלה טעם פרה: