שער האמונה ויסוד החסידות, פתח השער לבית יעקב ח׳

וכן הם דבריו בטעות בן זומא, שחשב, שאם יגיע בעבודתו עד מקום בינה שבחכמה, יגיע להשיג ששרשי המדות קבועים במקום בינה, די לו להאיר לכל פרטי המדות, שבמקום זה מורה ששם כל המדות מתאחדים, אבל עדיין הם בתואר מדות, אך שאין מתנגדים זה לזה, וכמו שנתבאר במקומו בביאור לעץ החיים. ובאמת צריך להגיע בעבודה עד שורש המדות שהם בחכמה, ששם הוא החסד הגמור, כדאיתא בתיקונים (תיקון ס"ט קז.) חסד דא חכמה, ועין בכמה מקומות בזה"ק ותיקונים, ששם אינם כלל בתואר מדות ורק שכשירדו להתלבש למטה יצאו בתואר מדות וכמ"ש במקומו:

וזה שנזכר במדרש הנ"ל שאמר, צופה הייתי בין מים העליונים ותחתונים ואין ביניהם אלא כשנים או שלשה אצבעות, ובחגיגה (שם) נזכר לשון שלשה אצבעות. והענין של שתים שלש אצבעות רומז למדות העליונות, וזה שנזכר במדרש הנ"ל לשון שתים, כמו שביאר האר"י ז"ל שסבר שכשיגיע למקום בינה אז יושלמו השכלת כל המדות. וזה ענין שהיה מרעיש את כל העולם, למה נאמר ויעש אלהים את הרקיע והלא בדבר ה' שמים נעשו, שזה רומז על המחיצה וההבדלה. שבהשגת בן זומא היה המרחק בין המדות והחכמה בשורש, ונדמה לו שאי אפשר מצד האדם ליחדם בעבודתו שיתאחדו ממש, שכל זמן שלא נתאחדו כל המדות עם שרשם אין בהם יחוד גמור כדאי' בתיקוני הזהר הנ"ל:

רק מצד האדם יש הסתר, כדי שיאחד את המדות עד לשרשם ע"י עבודתו, אבל מצד הש"י האמת היא שהכל אחד.

ובאמת צריך לדעת ולהבין, שמצד הש"י הכל אחד, ורק מצד האדם יש הסתר והבדלה, והש"י נתן באדם כח עבודה בבחירתו, שיאחד כל המדות עד לשרשם, שיראה שאינם בתואר מדות כלל. וזה ענין שהרעיש את כל העולם, והלא כתיב בדבר ה' שמים נעשו, וכאן אחר שכתוב ויאמר אלהים יהי רקיע נאמר ויעש אלהים את הרקיע, הרי שיש הבדל במקום זה בין האמירה להעשיה. וזה שנזכר בש"ס חגיגה הנ"ל עדיין בן זומא מבחוץ אלא כתרי כסי וכתרי גלימי דסחיפי אהדדי, שאין בהם הפסק כלל, ורק כפי עבודת האדם כן תהיה הסתרת מחיצתו, ולכן לא נאמר בהללו את ה' מן השמים אלא מים העליונים ולא מים התחתונים, שתהומות אינם רק כלי קיבול ולא המים, שכשהמים התחתונים מהללים אז הם העליונים וכלולים יחד. והש"י עוסק תמיד לרפאות המחיצה הזאת, כדאי' במדרש קהלת הנ"ל מחיצתי אני ארפא, וזה מרומז גם בזה"ק ויגש (דף רז.) כונן שמים בתבונה כונן מאי כונן אלא כונן כל יומא ויומא ולא פסיק ולא אתתקן בזמנא חדא אלא בכל יומא אתקין. אלא שזה הציב הש"י, שמצד הבריאה יהיה הפסק, וכל מה שירד להתלבש למטה יהיה נראה הפסק יותר. וכדאיתא בזה"ק בראשית (דף כב:) קמו כלהו חבריא ואמרו רבי רבי וכי אית פרודא בין אבא ואימא דמסטרא דאבא איהו באורח אצילות ומסטרא דאימא בבריאה. אמר לון חבריא חברייא לאו הכי הוא דהא אדם דאצילותא דכר ונוקבא הוה מסטרא דאבא ואימא ודא איהו ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור, יהי אור מסטרא דאבא ויהי אור מסטרא דאימא, ודא איהו אדם דו פרצופין, אבל להאי לית ביה צלם ודמות אלא אימא עילאה הוה ליה חד כנוי דסליק לחושבן אלהים, וההוא כנוי איהו אור וחושך ובגין ההוא חשך דהוה בההוא כנוי אמר אבא דעתיד למחטי לאדם דאצילות דאדם דבריאה עתיד למחטי. וכן מוכח מזה"ק קדושים (דף פג.) ומתיקוני הזהר (תיקון ס"ז דף צח:) דבאצילות אין החטא נוגע כלל: