שער האמונה ויסוד החסידות, פתח השער לבית יעקב ז׳

ענין ההסתר הוא שהקב"ה ברא ששה מדות שכשלעצמם אינם מבוררים, אבל ע"י בחירה שיעבוד ה' בכל מידה כראוי לה, שיגיע להם אור חב"ד בעולם שנה ונפש, אז הוא בנין שלם להאיר אור המלכות בשלימות.

וכדאיתא במדרש רבה קהלת (פרשה א') (דברים לב) זו מחצתי ואני ארפא, רבי חנינא בשם רבי שמעון בן לקיש ורבי יהושע דסיכנין בשם רבי יוחנן ורבי לוי בשם רבי יוחנן הכיתי אין כתיב כאן אלא מחצתי, מחיצה שעשיתי בין העליונים לתחתונים שהעליונים קיימים והתחתונים מתים בעולם הזה, אבל לעתיד לבא אין מיתה כל עיקר שנאמר (ישעיהו כ״ה:ח׳) בלע המות לנצח אמר רבי אבא אף אותה מחיצה אני חוזר ומרפא אותה, מחצתי מחיצתי אני ארפא. וענין המחיצה רומז על ההבדלה שיש בה מצד הטוב, כדי שיתחייב כח בחירה הנ"ל, ויצא מזה כבוד שמים. וכדאיתא במס' ראש השנה (לא.) בשני גדול ה' ומהלל מאד שחילק מעשיו ומלך עליהם, שע"י התחלקות מדותיו יצא מדת מלכותו יתברך ע"י בחירה הנ"ל, שקודם התחלקות אינו נקרא מלך כדאי' שם. בראשון לה' הארץ ומלואה, שקנה והקנה ושליט בעולמו, כי שליט היינו מושל בע"כ בלא מלוכה מכח בחירה, ולפי שמתחייב ממנה גם הסתרה המביאה לידי העלם וחשך לכן צריכה רפואה. וזה מרומז בזה"ק פ' בא (דף לה.) בענין מעשה בראשית ברזא דתנין הגדול וכדין כד האי אור אתגניז לעיולא ליה ההוא גנזא דקאמרן כדין נפיק חשך קדמאה ובטש על רישיה כו' דאתמתחא ביה ואתפרש חד חוטא בין ההוא נהורא ובין ההוא חשוכא דחשך דא דכתיב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך האי תנין תב בההוא פרישו דהאי חוטא דאפריש ואפריש לאינון יאורין גו חשוכא וכו' עיי"ש. והענין שהש"י ברא העולם התחתון בחסדו כמ"ש (תהלים פט) כי אמרתי עולם חסד יבנה, והוא שקבע בהעולם ששה מדות גבולי אלכסון, אשר מכללות הסתעפות גבולי האלכסון יצא כח בחירה, שהבחירה מוציאה מדת המלכות כנ"ל. וכדאיתא בפרקי רבי אליעזר הגדול, שמלוכה אינה אלא ע"י בחירה ורצון, והמדות הם בהתחלקות חסד גבורה תפארת וכו'. אכן כבר כתבנו לעיל שכל מדה מצד עצמה אין בה בירור לטוב, שכשישתמשו בה בתורת מדה בלא דעת אז ירחם על אכזרי וכדומה. אבל כשיאיר בהם אור החכמה והבינה והדעת, אז כשישתמש בכוללות המדות בכל אחת במקומה ובזמנה, אז הוא בנין שלם ואז יצא מדת המלכות תשלום כל המדות בשלימות בגינה, ויאיר אור מלכות שמים בשלימות. אכן שיגיע האדם להמשיך חכמה ובינה ודעת למדות האלו, וזה אינו רק ע"י עבודה וידיעת הש"י, וצריך לעבור דרך זמן אחר ששת הימים יום השבת. וכן באדם כשיעבוד את הש"י וימליך את הש"י ויקבל עליו עול מלכות שמים, ובעולם רומז לזה מקום המקדש שהוא מקום עבודה בהירה ששם מאיר הש"י בגודל אורו.

בשורש ששה מדות, נמצא מידת המלכות, שהיא משלמת הכל, וכן מדות העליונות חב"ד. וחטא אדם הראשון היה, שאמר דא"כ אין צריך לעבודה. וכן טעה בן זומא, שחשב שאם יגיע עד מקום בינה, די לו להאיר לכל פרטי המדות, והאמת היא שצריך להגיע עד שורש המדות שהם בחכמה, שם יוצאים הם מתואר מדות.

וזה היה חטא אדם כדאיתא בכתבי האר"י ז"ל עץ החיים ובליקוטי תורה (בראשית) שחטא אדם היה שחשב להגדיל כתר זעיר אפין קודם זמנו ולא הכניס בו אור. וכן חטאו בנוקבא שהחזיר מדכורא נוקבא. ולהיות כי אין כאן מקום אריכות ויתבאר אי"ה במקומו. אכן שורש חטאו הוא כדאי' בתיקוני הזהר (תיקון ס"ט דף קיז.) בענין חטא אדם ועיקר דארבע אתוון ועשר אתוון איהו מלכותא דאיהו כלילא מכל עשר ספירין וביה צריך כלא לאכללא דכל מאן דנטיל מלכות בלא תשעה ספירין איהו מקצץ בנטיעות ומאן דנטיל עשר ספירין בלא מלכות איהו כופר בעיקר ובתיקון י"ט (דף מא:) שאמר ליה ר"ש לרבי אלעזר אמר ליה ברי בכלא חאב במחשבה ובמחשבה סתימא וכו' את לרבות שכינתא תתאה וכו'. והענין שבשורש נמצא בכוללות ששת המדות, נמצא מדת מלכות שהיא תשלום כולם, כדאי' בכמה מקומות בתיקונים ובזוה"ק. וכן גם נמצא בהם השלשה מדות העליונים חכמה בינה דעת כדאי' ברעיא מהימנא פנחס (דף רנז.) ולית שביעי אלא מסטרא דאת יו"ד עטרה על רישיה חכמה עלאה אות הוא חכמה תתאה אות היא וכו':

וענין זה, שחשב אדם הראשון, שמאחר שבהעלם נמצא במדות הגלוים גם משורש החכמה והבינה והדעת, וכיון שהש"י בראו, הרי חפץ להיקרא מלך בתחתונים, וכיון שכן עלה הרצון וא"כ לרצון הזה נדמה לו שהוא מחויב המציאות, ולכן אינו צריך לעבודה. וממילא כיון שהוא כלול מהמדות, ממילא יצא ממנו כבוד שמים מכל פעולותיו, אלו הם שורש דברי האר"י ז"ל בקיצור.