שער האמונה ויסוד החסידות, הקדמה ט״ז

לקוראי דבריו בחפזון נדמה, שאינו מאמין שהעלה נפל מהאילן בהשגחה. אבל אם יצרפו את כל דבריו, יראו שדבריו מתאימים לזוה"ק, שהאיש השלם תהיה השגחה בו יותר, ויתבאר שמצד זה ולצורך זה הכל בהשגחה, אפילו נפילת העלה מן האילן.

ואין כאן מקום להאריך בביאור ענין זה רק למען אזכיר כי לא באו לתוכן כוונתו. שבחלק ג' (פרק יז) שחושב שם חמש דעות בהשגחה, והחמישית היא דעת תורתנו הקדושה, וכתב שם שלא יאמין שהעלה נפל מן האילן בהשגחה ולא שזה העכביש טרף זה הזבוב בגזירה מאת ה', ומזה נדמה לקוראי דבריו בחפזון שאינו מאמין בהשגחה פרטיית. אכן גם שם רמז בדבריו אמונת ההשגחה, ושם סיים בדבריו, ואולם ההשגחה האלהית לפי דעתי ולפי מה שאני רואה, היא נמשכת אחר השפע האלהי, והמין אשר נדבק בו השפע ההוא השכלי, עד ששב בעל שכל ונגלה לו כל מה שהוא גלוי לבעל שכל, הוא אשר התחברה אליו ההשגחה האלהית ושערה לו כל פעולותיו על צד הגמול והעונש וכו' ע"ש בכל הפרק. ורומז בזה למה שמבאר בפרק נ"א משלישי, ושם גמר דבריו בענין זה, וביאר וגילה דעתו באמונה בענין ההשגחה, שכתב שם, והנה נגלה אלי עיון נפלא מאד יסורו בו ספקות ויתגלו בו סודות אלהית, והוא שאנחנו ביארנו בפרקי ההשגחה (כוונתו על הפרקים הנ"ל שהבאנו), כי כפי שיעור שכל בעל שכל תהיה ההשגחה בו, והאיש השלם בהשגתו אשר לא יסור שכלו מהשם תמיד, תהיה ההשגחה בו תמיד. והאיש שלם ההשגה אשר תפנה מחשבתו מהשם קצת עתים, תהיה ההשגחה בו בעת חשבו בהשם לבד, ותסור ההשגחה ממנו בעת עסקו. ולא תסור ממנו אז, כסורה ממי שלא ישכיל כלל, אבל תמעט ההשגחה ההיא, ממה שהיא שורה עליו בעת ששם מחשבתו בהשם, וכן הוא מבאר שם כל הענין. והוא מתאים עם דברי זה"ק (וירא קג:) אלא ודאי נודע בשערים בעלה דא קוב"ה דאיהו אתידע ואתדבק לפום מה דמשער בלביה, כל חד כמה דיכיל לאדבקא ברוחא דחכמתא ולפום מה דמשער בלביה הכי אתידע בלביה. ועתידים אנו לבאר ענין זה לקמן בהקדמתינו אי"ה, ושם יתבאר שמצד זה המאמין והעובד את הש"י מצד זה ולצורך זה הכל הוא בהשגחה, אפילו נפילת העלה מהאילן וכמו שביאר הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לפירוש המשנה לסדר זרעים (בחלק הששי) שיש אדם שמחלק מעותיו לאומנים, לבנות לו יסוד על טבור הארץ בסיד ואבנים כדי להקים עליו קיר שיעמוד שנים רבות, והוא יודע שלא נשאר משנות חייו מה שיוכל בהם לבלות בנין העשוי מן הגמא. היש שטות ושגעון כזה וכו' יצוה לעבדיו לבנות ארמון כליל יופי ולנטוע כרם חשוב וכו' ואפשר שיהיה הארמון ההוא מזומן לאיש חסיד, יבא באחרית הימים, ויחסה יום אחד בצל קיר מן הקירות ההם ויהיה לו סבה להנצל ממות וכו' או יקחו מן הכרם ההוא כוס יין יום אחד לעשות ממנו צרי, וימלט בו מן המות איש תמים ושלם וכו'. הרי שמצד זה האיש, כל סבות בנין הבית וכל הנצרך לו, והשגחה שנים רבות בקיומו והערכתו בשביל ידיד ה' אשר אהבו, וכן נטיעת הכרם וכל סיפוקו וגידולו היה בהשגחה, עד שהגיע לתשלום ההשגחה על איש ישר הולך תמים. וכן איתא בגמרא עבודה זרה (דף מ:) שרבי חש במיעיו ומצאו יין תפוחים של שבעים שנה ושתה ונתרפא, ואמר ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים. שהיה ההשגחה על זה מראשית צמיחתו ועשייתו וכל זמן עמידתו וקיומו אצל בעליו שלא ישתה אותו, וזה ודאי בשבעים שנה שוב לא היה אצל בעליו הראשונים, והכל היה בהשגחה פרטית:

האמת היא שמצד השי"ת הכל בהשגחה, ורק מצד הבריאה מקבל ההשגחה כפי כלי קבולו, ומצד השי"ת אין חילוק.

ובאמת מצד הש"י כל הסדר הכל הוא בהשגה פרטית לתכלית כוונתו, ורק מצד הבריאה מקבל ההשגחה כפי הכנת כלי קבולו, שמצד השי"ת אין חילוק. וכמו שמבאר שם (בפרק י"ז משלישי) ולא יתחייב לי גם לפי זה הדעת, השאלה לומר, למה השגיח בבני אדם ולא השגיח בהשגחה ההיא לשאר בעלי חיים, כי השואל צריך שישאל עצמו ויאמר, למה נתן שכל לאדם ולא נתן לשאר מיני בעלי חיים, כי מענה זאת השאלה האחרונה, כן רצה ה' או כן גזרה חכמתו יתברך וכו' ובאלו המענים בעצמם יענה על השאלה הראשונה וכו' שאני לא אאמין שיעלם מהשם יתעלה דבר או איחס לו ליאות, אבל אאמין שההשגחה נמשכת אחר השכל ומדובקת בו:

וכן מה שכתב שגם האיש השלם אם יפנה מהשם קצת עתים, תהיה ההשגחה בו בעת חשבו בה' לבד, ג"כ נזכר בזה"ק (שמות יז:) שתיק רבי יוסי והרהר במילי דעלמא וכו' חמא ר' יוסי חד חויא דהוה רהיט אבתריה. ומסיים שם וכל שכן תלמידי חכמים דלא בעי קוב"ה דיתפרשון מעץ החייים אפילו רגעא חדא: