א
ערב שבת ליל ב'
ב
בתוס' הקשו מנ"ל דר"ה סבר מותר להשתמש לאורה, דילמא הא דאמר אין מדליקין בשבת משום דסבר כבתה זקוק לה ואין יכול להדליק בשבת, ונראה דהנה בטעם דמדליקין נ"ח מקודם והדר נר של שבת י"ל, דהנה בגמרא דמצותה עד דכליא ריגלא דתרמודאי, וברש"י שם אומה מלקטי עצים דקום ומתעכבין בשוק עד שהולכין בני השוק לבתיהן משחשיכה ומבעירים בבתיהם אור וכשצריכין לעצים יוצאים וקונין מהם, ויש לדקדק מה מוסיף סימן בזה ממה דאמר בהדיא עד שתכלה רגל מן השוק שהרי גם אלו בכלל, ונראה שהליטו בדברים האלו ענין פנימי כי התרמודים הבאים מתרמוד הם אומה חיצונית לגמרי, ובמ"ר פרשה נ"ו ויירש זרעך את שער שונאיו, רבי אומר זו תרמוד, אשוריו כל מי שרואה במפלתה של תרמוד שהיתה שותפת בשתי חורבנות וכו', והנה רגל הוא כינוי לחלק הפחות וכמ"ש משלחי רגל שור וחמור דפירש"י רגלי יצה"ר, ומדמוסיף לומר רגלי מכלל דעצם היצה"ר איננו כ"כ רע, ונצרך לחדוותא דשמעתתא, ובמדרש פרשה ט' כי טוב מאד זה יצה"ר וכי יצה"ר טוב מאד אתמהה אלא שאלולי יצה"ר לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליד ולא נשא ונתן וכו', אך רגלי יצה"ר הוא הפחיתות שבו, זה הוא רע בהחלט, וע"כ ריגלא דתרמודאי הוא הפחיתות שבחוצונוות, וזה שרמז שמצותה להאיר את החשכות שבפחיתות שבחיצוניות, שבאשר ידוע דהמשכת נ"ח הוא מרישא דכל דרגין, ע"כ לעומתו מאיר גם בתכלית החיצוניות, עומק תחת, הוא לפי עומק רום, ובכאן גלו ז"ל את הסוד של מצות נ"ח, דזהו תכלית הכוונה דלאחר זמן זה היינו שכבר כליא ריגלא דתרמודאי ואין כאן עוד פחיתות החיצוניות שוב אין עוד מצות נ"ח:
ג
והנה כתיב אם תשוב משבת רגליך, ויש לפרש הלשון רגליך היינו הפחיתות שלך, ויובן עפ"י מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בענין נר של שבת מפני שלום ביתו, דהיינו השלום בהאדם עצמו שבומות החול הנפש מושכת למעלה והגוף למטה, ובשבת שאפי' ע"ה אימת שבת עליו שוב הגוף איננו מתנגד להנפש ונעשה שלום עכ"ד, וא"כ הפחיתות שבאדם שוב חוזר מטבעו, וזהו הלשון אם תשיב משבת רגליך, וא"כ קו"ח הדברים אם הפחיתות שבאדם שבהכרח איננו כ"כ פחות כמו ריגלא דתרמודאי מ"מ נסתלק בשבת, מכ"ש ריגלא דתרמודאי נסתלקין בשבת וכלהו ערקין לנוקבא דתהומא רבא, וא"כ לעולם כשהגיע שבת נחשב הזמן כמו אחר דכליא ריגלא דתרמודאי ושוב איננו עוד זמן נרות חניכה, וע"כ בהכרח שמדליקין נרות חנוכה ברישא:
ד
ומעתה מיושב קו' התוס' דאפי' למ"ד כבתה זקוק לה היינו בעוד שהוא זמן נרות חנוכה היינו עד דכליא ריגלא דתרמודאי, אבל אחר שעבר הזמן בודאי כבתה אין זקוק לה אפי' להאוסרים מותר השמן שבנר, וא"כ בשבת דנחשב כאלו הוא אחר דכליא ריגלא דתרמודאי כ"ע סברי דאין זקוק לה:
שם משמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל ashoova@gmail.com האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לעשות נחת רוח ליצרנו ולעשות רצון בוראנו, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו. בפרט לעילוי נשמת משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם ומחבר הזוהר הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, אדוננו מורנו ורבנו ראש בני ישראל רבנו רבי נחמן בן פייגא זיע"א אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך מחבר ספר תהילים הקדוש וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת. ולתיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם בפרט בעיות רוחניות.
רבי נתן בליקוטי עצות כותב: עִקַּר רְפוּאוֹת הַחוֹלֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי פִּדְיוֹן. וְלֹא נָתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת…
[בְּשַׁבָּת ויו"ט אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ] יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדוֹ…
א סימן מ' הגם הלום ראיתי אחרי רואי גודל מעלת העוסק במקרא מדת בנין הבית…
א הועתק מספר קצוי ארץ בקצרה עם תוספת ביאור בסייעתא דשמיא כאשר יראה המעיין: ב…