שם משמואל, חנוכה מ״ח

שנת תרע"ט. ליל א'

ע"ד הקושיא בנס חנוכה למה הי' צורך הנס כל עיקר, הלא טומאה דחוי' בציבור, נראה ליישב, דהנה במד"ר והארץ היתה תהו ובוהו וחושך ע"פ תהום, תוהו זו מלכות בבל, ובוהו זו מלכות מדי, וחושך זו יון, ע"פ תהום זו מלכות הרשעה, ועוד במדרש והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו, חשיכה זו יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירתם כו', והנה חושך יש בתרי גווני, יש חושך שהוא העדר האור בלבד, ויש חושך שהוא כמין ענן עב עד שיש בו ממש, ושניהם הי' במצרים שלשה ימים הראשונים, לא ראו איש את אחיו שהי' העדר האור בלבד, ועוד שלשה שלא קמו איש מתחתיו שהי' בו ממש וכעדות הא"ע שם, ונראה דחושך שנמשל בו מלכות יון איננו העדר האור בלבד, שהרי הוזכר בכתוב קודם מאמר יהי אור, וא"כ להעדר האור בלבד לא הי' צריך קרא למימר, ומוכרח שהכוונה על חשכת הענן ואידים שהיו עולים מן התהום, ועל חושך כזה רמז בזוה"ק פ' פינחס שיש עננין חשוכין דמכסיין על נהורין וכל האור שבא בהן נטבע בהחושך כדמיון שבע פרות הרעות שבחלום פרעה שאכלו את שבע פרות הטובות ולא נודע כי באו אל קרבנה, ע"כ אינו מועיל להם שום אור זולת אור שנברא ביום ראשון שאדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו, אור הזה יש בכחו לדחות את אידים ועננין המחשיכין ומכסיין על נהורין, ועל חושך כזה ברוחניות הי' מלכות יון שהי' מכסה על נהורין וע"כ לא הי' מועיל אור בהמ"ק שהי' קיים אז, אף שממקום בהמ"ק אורה יוצאה לעולם, ובודאי הכוונה ברוחניות:

ומעתה כשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום מוכרח לומר אשר הי' מאיר אז מאור שנברא ביום הראשון ברוחניות, שכמו שדוחה החשוכין דמכסיין על נהורין שהי' ביום ראשון בגשמיות, כן הוא ברוחניות, ואור ההוא הי' מדחה את חושך של יון:

והנה ענין טומאה שדחוי' בציבור אין הפירוש שקדושת הציבור דוחה ומדחה את הטומאה שלא תהי' בנמצא כאן, אלא שמחמת חביבות הציבור נתקבל עם הטומאה וכענין רש"י שה"ש בפסוק אכלתי יערי עם דבשי, יש דבש שגדל בקנים כענין שנאמר ביערת הדבש וכו' ומוצצין הדבש ומשליכין העץ ואני מרוב חיבה אכלתי הקנה עם הדבש את שאינו ראוי עם הראוי עכ"ל, וכענין זה הוא ענין טומאה דחוי' בציבור, שמרוב החיבה נתקבל הטומאה שאינו ראוי עם הראוי, וראי' מש"ס פסחים פסח הבא בטומאה מקרי פסח פסול לגבי דין שבירת עצם דכתיב בו בכשר ולא בפסול והאי פסול הוא, ואם איתא דנדחה הטומאה עד דנחשב כליתא למה איקרי פסול, ומוכרח כדברינו, שנחשב כאיתא, אלא שמתקבל מחמת רב החיבה, וכן הוא מצד הסברא שהרי כל ענין המיתה הוא מחמת שהנשמה הקדושה מסתלקת מחמת שאינה יכולה לסבול את כחות הטומאה שבאין אז באדם המסתלק מהעולם, על היפוך מ"ש מפני שרי גברתי אנכי בורחת, ובענין המיתה אינו כן אלא הם באין בעוד הנשמה קיימת, וע"כ נמי טומאה הנמשכת מחמת המת אינה נדחית ומסתלקת מפני קדושת הציבור אלא שנתקבלת כנ"ל:

ומעתה אם היו אז מסתפקין בדין טומאה דחוי' בציבור אפי' בטומאת מת, הי' זה היפוך הניצוח את היוונים, שהי' מתבקש אז לדחות את הטומאה דוקא עד שתשיב כמאן דליתא ושם טומאה חד הוא:

ונראה דמש"ה הי' התפשטות הקדושה אף חוץ מגבול הקדושה מאחר דנחשבת כמאן דליתא, ע"כ התקינו נמי הנ"ח על פתח ביתו מבחוץ רה"ר עלמא דפרודא:

תוכן עניינים הצג

1 הסבר על זכויות יוצרים

הסבר על זכויות יוצרים

שם משמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il

מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל ashoova@gmail.com האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לעשות נחת רוח ליצרנו ולעשות רצון בוראנו, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו. בפרט לעילוי נשמת משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם ומחבר הזוהר הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, אדוננו מורנו ורבנו ראש בני ישראל רבנו רבי נחמן בן פייגא זיע"א אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך מחבר ספר תהילים הקדוש וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת. ולתיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם בפרט בעיות רוחניות.