שיחות עבודת לוי פ״ו

מאמר פ"ו – כח התשובה

א) דרשו ה' בהמצאו

איתא במס' ראש השנה (י"ח א'), "אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב, מניין לגזר דין של צבור וכו' אף על גב שנחתם נקרע שנאמר 'כה' אלקינו בכל קראנו אליו' (ואתחנן ד', ז'), והכתיב 'דרשו ה' בהמצאו' (ישעיה נ"ה, ו'), התם ביחיד הכא בצבור, ביחיד אימת, אמר רבה בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים".

ומבואר מזה שבעשרת ימי תשובה הקב"ה הוא קרוב לנו ביותר, ולכן הנביא צוה לנו לדרוש ולבקש את ה' בימים אלו. והנה זו היא הזדמנות מיוחדת לחזור בתשובה כיון שהתשובה מתקבלת ביותר בזמן זה שהקב"ה קרוב לנו, ותביעה גדולה היא על האדם שאינו מנצל את הזמן.

וכן כתב רבינו יונה בשערי תשובה (שער א' אות ב'), "ודע, כי החוטא כאשר יתאחר לשוב מחטאתו יכבד עליו מאד ענשו בכל יום כי הוא יודע כי יצא הקצף עליו ויש לו מנוס לנוס שמה והמנוס הוא התשובה, והוא עומד במרדו והנו ברעתו ובידו לצאת מתוך ההפכה ולא יגור מפני האף והחמה, על כן רעתו רבה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה על הענין הזה (קהלת רבה ז, ט"ו) משל לכת של לסטים שחבשם המלך בבית האסורים וחתרו מחתרת, פרצו ויעבורו ונשאר אחד מהם, בא שר בית הסוהר וראה מחתרת חתורה והאיש ההוא עודנו עצור ויך אותו במטהו, אמר לו, קשה יום, הלא המחתרת חתורה לפניך ואיך לא מהרת המלט על נפשך".

ועוד איתא במס' שבת (ל"ב א'), "עלה למטה ונפל יהי דומה בעיניו כמי שהעלוהו לגרדום לידון, שכל העולה לגרדום לידון אם יש לו פרקליטין גדולים ניצול, ואם לאו אינו ניצול, ואלו הן פרקליטין של אדם, תשובה ומעשים טובים, ואפילו תשע מאות ותשעים ותשעה מלמדים עליו חובה ואחד מלמד עליו זכות ניצול וכו'". ומבואר מגמ' זו, שההשקפה הנכונה של חולה צריכה להיות שחייו הוא בסכנה מחמת שדנים אותו בשמים אם יחיה או ימות, והדרך לזכות לחיים הוא על ידי תשובה ומעשים טובים.

וזו היא סיבה נוספת להנחיצות של תשובה בימים אלו, שהרי בימים אלו כולנו נחשבים כאילו "העלוהו לגרדום לידון", והדרך להנצל הוא רק על ידי תשובה ומעשים טובים.

ב) תשובת אדם הראשון

והנה עד היכן כחה של תשובה מתבאר מתוך דברי המדרש, שהנה איתא בבראשית רבה (פ' בראשית פרשה כ"ב סי' י"ג), "פגע בו אדם הראשון (בקין), א"ל מה נעשה בדינך, א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי, התחיל אדם הראשון מטפח על פניו, אמר כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע, מיד עמד אדם הראשון ואמר (תהלים צ"ב א') 'מזמור שיר ליום השבת וגו"".

המדרש הזה אומר דרשיני, שמה השייכות בין הכרת האדם שתשובה מועלת והפסוק של מזמור שיר ליום השבת?! ועוד קשה, למה לא ידע האדם שתשובה מועלת?

ג) מזמור שיר ליום השבת

ונראה לומר שאדם הראשון חשב שתשובה מועלת רק אם האדם התעורר לתשובה מעצמו, אבל אם התשובה היא מחמת אתערותא דלעילא ע"י תביעת הקב"ה אז אין תשובה מועלת. וזהו מה שלמד מקין בנו, שאע"פ שהתשובה לא היתה מאתערותא דלתתא, אלא שהקב"ה תבע את קין על חטאיו וקין שב בתשובה, אעפ"כ קיבל הקב"ה את תשובתו.

ולפ"ז יש לבאר למה אמר אדם הראשון באותה שעה "מזמור שיר ליום השבת", דהנה איתא בברכות (מ"ט א') שכוונת הברכה "מקדש ישראל והזמנים" היא מקדש ישראל דקדשינהו לזמנים, ור"ל שיו"ט אינו דומה לשבת, שיו"ט נקבע ע"י ב"ד של ישראל שקובעים את ראש חודש, אבל שבת נקבעת ע"י הקב"ה שהוא קבע שיום השביעי יהיה שבת. ונמצא שתשובה הבאה מאתערותא דלעילא דומה לשבת שגם היא באה ע"י הקב"ה, ולכן כשהכיר אדם הראשון שתשובה מועלת אפילו אם היא באה ע"י אתערותא דלעילא מיד אמר "מזמור שיר ליום השבת".

ונראה שיש בחינה נוספת בקשר שבין יום השבת ותשובה, שהנה יום השבת אינו רק יום אחד בשבוע, אלא היא במדריגה אחרת לגמרי, שהרי נחשב ל"מעין עולם הבא" (וכדאיתא בברכות דף נ"ז ב'), ונמצא שביום השבת העולם הוא כמציאות חדשה שאינה דומה לשאר ימות השבוע, וממילא הדמיון בין תשובה ויום השבת הוא שכשם שיום שבת הוא מציאות חדשה, הוא הדין מי שעשה תשובה נחשב כמציאות חדשה. ופשוט הוא שזהו רק במי ששינה דרכיו לגמרי, ולא די בזה רק להתחרט ולא להשתנות, אבל מי שבאמת משתנה זוכה להיות בריה חדשה.