שולחן ערוך, חושן משפט רכ״ו: המוכר שדה שלא באחריות או יצא עליו קול ערעור ובו ו סעיפים: – עם 18 מפרשים

המוכר שדה שלא באחריות או יצא עליו קול ערעור ובו ו סעיפים:
ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ובא לוי והוציאה מיד שמעון אם רצה ראובן לעשות דין עם לוי עושה ואין לוי יכול לומר מה לי ולך והרי אין עליך אחריות שהרי ראובן אומר לו אין רצוני שיהיה לשמעון תרעומת עלי שהפסיד בגללי (אבל אם נתן לו במתנה לא יוכל לטעון בעדו דהא ליכא כאן תרעומת) (ב"י בשם הרשב"א):

ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות וחזר ולקחה משמעון באחריות ובא ב"ח של ראובן לטרוף אותה ממנו אינו יכול לחזור על שמעון שאע"פ שלא קיבל עליו אחריות לשמעון אחריות עצמו קבל שלא יהי' הוא המוכר והוא המוציא לעצמו אבל אם בא ב"ח של יעקב אביו וטרפה מיד ראובן חוזר וגובה כל הדמים משמעון:

המוכר שדה לחבירו שלא באחריות חייב באחריות דנפשיה ודוקא בזכות שיש לו בשעת מכירה אבל אם בא לו זכות לאחר מכאן חוזר עליו:

אפוטרופסים שמכרו בנכסי יתומים לא אמרי' דאחריות דנפשייהו קבילו:

המוכר קרקע לחבירו ואחר שקנה הלוקח בא' מהדרכים שקונים בהם קודם שישתמש בה יצאו עליו מערערין ה"ז יכול לחזור בו שאין לך מום גדול מזה שעדיין לא נהנה בו ובאו התובעים לפיכך יבטל המקח ויחזיר המוכר את הדמים ויעשה דין עם המערערים ואם נשתמש בה הלוקח כל שהוא ואפי' דש אמצר שלה ועירבו עם הארץ אינו יכול לחזור בו אלא עושה דין עם המערער ואם הוציאה מידו בדין יחזור על המוכר כדין כל הנטרפין: הגה כל זה מיירי בערעור שלא נתברר עדיין לגמרי אבל ב"ד רואין שיש אמתלא בדברי המערער אבל אם לא יצא רק קול בעלמא אפי' לא נתקיים המקח לגמרי לא יכול לבטל המקח בשביל דברים בעלמא (טור) ואם חזר הלוקח מחמת ערעור אע"פ שנתבטל הערעור אח"כ נתבטל המקח ושניהן יכולין לחזור בו אם בא ערעור על השדה מחמת שהמוכר היה חייב לאחרים והמוכר אומר שיש לו שוברים על החובות מקרי ערעור ויכול הלוקח לחזור בו וא"צ לקנות דבר ולשמור שוברו לעולם (שם בשם הרא"ש):

אסור למכור לחבירו קרקע או מטלטלין שיש עליו עסק ודין עד שיודיעו שאע"פ שהאחריות עליו אין אדם רוצה שיתן מעותיו וירד לדין ויהיה נתבע מאחרים:

רצה. (והרש"ך ח"ג סי' י' כתב דקושטא דמלתא דחייב לילך ולדון עמו ומאי דקאמר מצי כו' היינו שלא יוכל לדחותו אבל חייב ללכת ולדון עמו. בני חיי):

ולך. בטור מפורש הנ"מ דיש לשמעון במה שראובן מכניס נפשו לבע"ד (דהא בלא"ה יכול להיות מורשה שלו או שהב"ד עצמן יטענו עבורו דהא קי"ל טוענין ללוקח כו') והוא שבאם עשה הלוה שדה זו אפותיקי סתם לבע"ח אפ"ה יכול ראובן לסלקו במעות משא"כ שמעון הלוקח א"י לסלקו במעות ועוד יש נ"מ באם עשאו לו ראובן אפותיקי ולא הלוה לו אלא שיעור ארעא בלא שבחיה דאם גובה משמעון הלוקח גובה גם השבח וא"צ ליתן אלא כדי הוצאתו כדין היורד לשדה חבירו שלא ברשות וכמ"ש הט"ו בסי' קט"ו ס"ב ובסי' שע"ה משא"כ כשגובה מראובן אינו גובה אלא כשיעור חובו וכ"כ הרא"ש ונ"י עכ"ל הסמ"ע וכבר כתבתי בסי' קט"ו שם די"ח וס"ל דלעולם אינו נוטל יותר מחובו. ש"ך:

מכאן. כגון שהיה שמעון חייב ליעקב אבי ראובן ואחר שמכר ראובן השדה לשמעון מת יעקב וירש ראובן החוב מאביו בזה יכול ראובן לטורפו משמעון דזהו זכות הבא לו אח"כ ואע"ג דהוא המוכר והוא המוציא דה"ל כאילו הלוהו ראובן אחר המכירה ונשתעבדו לו שדות שמעון דפשיטא הוא דגובה מידו. סמ"ע:

שמכרו. דה"א איך יהיה הוא המוכר והוא המוציא לנפשו בחובו שיש לו על היתומים קמ"ל דלא אמרינן כן דהא לא מכרו לנפשם כלום וה"ל כב"ד שמכרו נכסי שמעון לראובן בחובו דפשיטא הוא דאם יש לב"ד שטר מוקדם על שמעון דחוזרין וגובין מידו וע"ל סי' קמ"ז ס"ב וס"ד מ"ש הרמ"א בהג"ה ומ"ש שם בישובו. שם:

הדמים. כן הוא ל' הרמב"ם אבל הרא"ש והטור לא ס"ל הכי אלא פירשו לדין זה האמור בש"ס דאיירי דעדיין לא נתן להמוכר דמי השדה אלא שקנאו באחד מדרכי הקנאה גם מה דס"ל להרמב"ם והמחבר דהאי דש אמצרי דאמרו בש"ס ר"ל שדש קרקעות המצר מגבהותו והשוהו לשאר השדה ושזהו תקון השדה ובמעשה תלוי עיקר הקנין. הרא"ש והטור לא פירשו הכי אלא דר"ל כעין זה שהולך אמצר השדה לראות אם היא כאשר א"ל המוכר וגם לראות מה היא צריכה ואליבייהו אם כבר נתן המעות אין הלוקח יכול להחזיר להוציא המעות מתחת ידו אפילו רואין הב"ד אמתלא גמורה בערעור שיוצא על השדה משום דהמוכר מצי למימר ליה אחוי טרפך ואשלם לך וכמ"ש הרא"ש בתשובה שהביא הטור ומהתימא שלא הזכיר הרמ"א כאן מכל זה דבר עד כאן לשון הסמ"ע וכתב הש"ך דכ"פ מהרש"ל פ"ק דב"ק סי' י"ט והוכיח כן מהש"ס ע"ש ועיין בט"ז מ"ש בביאור דברי הרמב"ם בזה:

לגמרי. הרא"ש והטור כ"כ על אם לא נתן המעות עדיין וכתבו דמיירי דלא נתברר עוד הערעור אלא שבא א' ואמר יש לי עדים ושטר שהשדה שלי הוא וכתבו עוד דאם נתברר הערעור דהראה השטר לפנינו אע"פ שאינו מקוים עדיין אפי' כבר דייש אמצרי אין מוציאין המעות מיד הלוקח אבל הרמ"א שכתב דבריו אדברי המחבר דאיירי שכבר נתן המעות אלא שעדיין לא נשתמש בו כלל נ"ל דבכה"ג ס"ל דאפי' נתברר הערעור כנ"ל דאין הלוקח יכול לחזור ולהוציא מיד המוכר המעות עד שיהיו השטרות מקויימים לגמרי דאז אפשר דגם הרמב"ם ס"ל דיכול לחזור ולהוציא המעות מידו כיון דלא נשתמש בו עדיין אפי' לא הוציא בדין מידו עדיין כ"כ הסמ"ע. (ועמ"ש הט"ז לבאר דברי הרמ"א בזה ע"ש):

חזר. נראה דלאו בחזרת הלוקח מעצמו תלוי הדבר כי אם בהורמנא דב"ד ואם נתבטל הערעור קודם שנתנו הב"ד רשות לחזור בו א"י הלוקח לחזור אם לא שהערעור היה מחמת שיצא שט"ח על המוכר ואינו לפנינו לקורעו בזה כתב דלא מהני כתיבת שובר. סמ"ע:

א) רמב"ם פי"ט מה' מכירה דין ט' מימרא דאביי פ"ק דב"ק דף ח' ע"ב וכאיכא דאמרי התם וכתב ה"ה בשם הרמב"ן שנפקא מינה דאיהו ידע למיטען טפי

ב) שם דין ו' מימרא דרמי בר חמא פ"י דכתובות דף צ"א ע"ב

ג) כדא"ל רבא שם ריש דף צ"ב וכפי גי' ההלכות והגאונים נהי דאחריות דעלמא לא קיבל עליה אחריות דנפשיה מי לא קיבל עילויה

ד) שם ושם בגמ' ומודה רבא וכו' וכ' ה"ה פי' שדה זו באה לראובן בירושה מיעקב אביו ומכרה לשמעון שלא באחריות וחזר וקנאה ממנו באחריות וטרפה ב"ח של יעקב ומפורש שם בגמ'

ה) ב"י בשם הר"ן שכ"כ אהא דבעי מיניה מרב ששת מוכרו למזונות מהו שתחזור ותטרוף וכו' ופשט דאחריות דנפשה קבילה שם דף צ"ז ע"א

ו) שם ושם בשם הרא"ש וכ"כ הרמ"א לעיל סי' קמ"ז ס"ב וע"ש

ז) ל' הרמב"ם פי"ט מה' מכיר' ממימרא דאביי דפ"ק דב"ק (ריש ד"ט) וכ' ה"ה ופי' המחבר כך הוא שקנהו שמעון באחת מדרכי הקניות עד שלא החזיק פי' נשתמש וכבר ידעת דעת המחבר דשמוש הוי חזקה לקנות כדאיתא בפ"א (ולעיל סי' קמ"א) וכאן אפי' לאחר קנייה יכול לחזור בו קודם תשמיש ואע"פ שנתן דמים וכתב הכ"מ בשם העיטור להרי"ף ☜ודוקא דאית ליה נכסיה לאשתלומי' מיניה הא לאו הכי יכול לחזור דמצי א"ל אדהכי והכי אכלת להו לזוזי וליכא לאשתלומי מינך

היינו קודם שדייש אמצרא כמבואר לעיל:

ח) שם דין א' וכ' ה"ה דינו של הרב ז"ל פשוט הוא בטעם שלא יהי' זה פחות משאר האונאות שהן אסורות והרי זה כמוה ובפרק שבועת העדות אמרינן ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו זה הלוקח שדה שיש עליו עסיקין וכיון שהלוקח לא טוב עשה נראה שאסור למוכר למכור אותם בסתם ולא יודיעו ופירות עסיקין עוררין מלשון התעשקו עמו (שם דף ל"א ע"א משמיה דשמואיל)

(ליקוט) אם רצה כו'. אבל אין מכריחין אותו ממש"ש ובב"מ י"ד א' אחוי טירפך כו'. נ"י בב"מ שם ע"ש (ע"כ):

אבל אם כו'. נלמד מהנ"ל:

ודוקא כו'. דה"ל כאלו הלוהו. ר"ן שם ועסמ"ע וע' סוף כתובות קי א':

(ליקוט) ואמר שקנה כו'. והרשב"א כ' קודם שקנה ע"ש (ע"כ):

(ליקוט) בא' מהדרכים. וכ"פ בתוס' שם ד"ה משהחזיק כו' וכל הפוסקים דלא כרש"י (ע"כ):

(ליקוט) ויחזיר כו'. אבל תוס' שם והרא"ש והטור וש"פ כ' דוקא בלא נתן מעות (ע"כ):

ואפי' דש כו'. כפי' הרי"ף שם ע"ש כגון שהיתה אותה שדה כו' ועמש"ל סי' קצב:
(ליקוט) ואם נשתמש כו' ואפי' כו'. כפי' הרי"ף אבל תוס' ורא"ש פ"ק דב"מ והטור וש"פ פי' שהלך אמצרי השדה לראות עניני השדה (ע"כ):
(ליקוט) ואם נשתמש כו'. ותוס' ורא"ש ורשב"א ונ"י וש"פ פי' שהלך לראות השדה כו' (ע"כ):

וכ"ז כו' אבל אם לא כו'. כ"כ הטור בשם הרא"ש והוא בתשו' כלל צז ס"ד וביאר דג' חילוקים הן דאם יש אמתלא כגון שמביא שטר שאינו מקויים ואומר שרוצה לקיימו בתוך ל' יום אפי' דייש אם לא נתן המעות עדיין אין מוציאין מידו וכ"ז מבואר בתוס' שם מ"ו ב' ד"ה שאין כו' והרמ"א הרכיב דין אמתלא בדין הראשון שסובר שהן ב' חילוקים ולא היא וכ"כ ב"ח:
(ליקוט) וכ"ז מיירי כו'. ערא"ש שם וכ"כ בתשו' ס"ס כלל צ"ז וכן העתיקו רי"ו אבל הטור גורס בדבריו ונראה דמיירי שלא נתברר הערעור כו' ואני רוצה להביא השטר שאם לא יצא אלא קול אפי' לא נתקיים המקח לגמרי א"י לבטל המקח דמשום דברים כו' ונמצא ג' חילוקים דבקול לעולם א"י לבטל ובאמתלא לעולם יכול לבטל כ"ז שלא נתן מעות ובעירעור הוא החילוק ונראה שכן צ"ל אבל אם ב"ד רואין אמתלא בדברי המערער אפי' נתקיים המקח לגמרי יכול לבטל המקח אבל אם לא יצא כו' ואף שי"ל שהרב כ"כ אדברי המחבר דנתן מעות מיירי מ"מ מאי אבל ב"ד והיה צ"ל ואפי' ב"ד כו' ועד חילוק א' כ' הרא"ש והטור אם יש אמתלא אלא שמרחיק עדיו וחילק בין אמיד המוכר או לא ור"ל ג"כ אחר שהחזיק וג"כ מיירי שלא נתן מעות כמש"ש אין לו לדיין להוציא המעות. והרב סמך אמ"ש בסי' עג ס"י ועברא"ש שם ונר' דה"ה בערעור וכמש"ש וכן נמצא תשובה לרב אלפס כו' (ע"כ):

ואם חזר כו'. כמ"ש בפ"ד דב"מ שתות קנה ומחזיר אונאה יתר משתות בטל מקח מ' אע"ג דמחזיר אונאה:

היה חייב כו' וא"צ כו'. כמ"ש בב"ב קע"א ב' דאין כותבין שובר משום אבד שוברו יאכל הלה כו' וכמ"ש במתני' שם נמצא זה צ"ל כו' ואפי לפי מאי דקי"ל כותבין שובר משום דעבד לוה כו' משא"כ כאן. וכ"ז קודם שדש אמצרי:

אסור כו'. שמטעם זה יכול לחזור:

(רמ"א ס"א אבל אם נתן לו במתנה כו'). נ"ב יעוין בפ' חז"ה דף מ"ג ד"ה מפני שמעיזה:

(מחבר ה') לפיכך יבטל המקחו ויחזור המוכר כו'. נ"ב יעוין בפי' רש"י בדין זה אינו אלא כשעדיין לא נתן המעות:

סעי' ב' (אינו יכול לחזור על שמעון) אחד קנה יי"ש מחברו שקנה מחברו והי' המדובר שמיום פ' יהי' הפחת מהיי"ש על הקונה השני. וביום ההוא הניח קונה השני חותמו על היי"ש שעמד בבית מוכר הראשון ואחר זמן מה מכר הקונה השני היי"ש למוכר הראשון. ואמר לו בשעת המקח שבשביל שרואה שהיי"ש הי' פוחת והולך לזה הוא מוכר לו ועי"ז ינצל מהפחת. ומוכר הראשון אומר שכוונתו הי' רק הפחת שמאז והלאה. והמוכר השלישי שהוא קונה השני הנ"ל אומר שכוונתו הי' שגם כל הפחת שעד אז לא יחול על עצמו. הנה אלו הי' מכירה זו לאדם אחר בלשון זה לא הי' ראוי לכלול בלשון הנ"ל הפחת שעד המכירה גם שהי' ידוע להם בפרסום מאימתי חתם היי"ש כנ"ל. וגם אם הי' המוכר השלישי מוחזק נגד קונה השלישי. מ"מ אין להכניס בלשון כנ"ל מה שאינו מהסברא שאין שום סברא לומר שיחול על קונה שלישי פחת מזמן שקודם קנייתו ובין אם נקל להבחין הפחת ע"פ מבינים בשומא. בין אם הפחת עומד להתברר ע"י מה שהכלי הי' מלא בתחלה או ע"פ שהאמינו למוכר ראשון כמה הי' מדתו בשעת תחלת הקנין בשעת הנחת החתימה בשעת המקח שעם קונה השלישי. הי' נוטה שעד אז יובחן הפחת כמה הי' ויחול על מוכר השלישי. ואז יוכלו למדוד או להבחין כמה הוא היי"ש אז בשעת מכירה השלישית. ואם אח"כ עבר זמן מרובה ולא הבחינו בזה. לא שייך עי"ז לומר הוכיח סופו של הלוקח השלישי על תחילתו שסבר וקיבל על עצמו כל הפחת שמהנחת החתימה והלאה. כי אולי אח"כ הוא שנתרשל לעמוד על הבירור בזה וסמך את עצמו שיבחינו לפי אומדנא לפי ערך הזמן. שמתחלה ועד סוף ואימת הי' זמן מכירה השלישית. וגם שלא כל הזמנים שוות. ויש פחת ייבוש רק בימי קיץ מה שאין כן בימי חורף. מ"מ יוכלו להעריך גם בזה. ואם לא יוודע (חסר תיבות) שיוודע בקירוב בערך לא הקפיד עי"ז על פורתא. וכיון שמ"מ יש הערכה בזה למבינים. ומכל שכן שמעשים בכל יום ויום לשום עתה בזה אומדנא היטב. אך בזה שמוכר ראשון שהוא מצטרך להטיל הפחת שמשעת המקח שממנו על שקנה ממנו. הוא חזר וקנה ואמר לו מוכר השלישי שע"י הפחת הוא שחוזר ומוכר. אולי שייך בזה אומדנא שהוא מקבל על עצמו שלא יצטרכו עוד שום הבחנה בזה. ואולי יש לדמות זה למאי דקיימא לן שלגבי אחריות טעות סופר אחריות שלא מחמתי' איננו מקבל על עצמו כשחזר זכות זה לגבי המוכר שהשעבוד שעל השדה שייך לו עסי' רכ"ה רכ"ו. וכן י"ל בזה באולי. ואולי גם במוכר לאינש דעלמא מכר השלישי. אין על המוכר השלישי שום פחת עתה"ד ז"ל סי' שי"א באומדנות וצלע"ע היטב:

רצה ראובן לעשות דין עם לוי. פ"ק דמציעא דף י"ז כתבו תוס' ז"ל עוד נפקא מיניה שאם יש לראובן עליו שבועת התורה יגלגל עליו שבועה דאורייתא שלא פרע ע"ש. ועמ"ש בסי' צ"ד סק"א להסתפק אם נשבעין שבועת התורה ע"י גלגול בנוטלין כיון דכתיב ולקח בעליו ולא ישלם משמע בכל שבועת התורה אפי' ע"י גלגול בעינן ולא ישלם. ומדברי תוס' כאן משמע דאפי' בנוטל אי' שבועת התורה ע"י גלגול ואפשר דמיירי בתר פרעון וכהאי דפ' הכותב דאמר רב פפא אי פקח כו' וכן משמע ממתני' דפ' כל הנשבעין דאמרו כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין ומשמע כל שבועת התורה אינו אלא בנשבעין ולא משלמין ואכתי צ"ע:

באחריות דנפשי'. פ' אלמנה נזונית דף צ"ז בעי מיניה מרב ששת מוכרת למזונות מהו שתחזור ותטרוף לכתובה קמבעיא לי' בדרב יוסף דאמר רב יוסף ארמלתא דזבין אחריות איתמי ובי דינא דזבין אחריות איתמי מאי כיון דאחריות טרפא או דלמא מצי אמרי לה נהי דאחריות דעלמא לא קבלית עלך אחריות דנפשי' מי לא קבלי' אמר ליה תניתוה מוכרת והולכת עד כדי כתובתה וסמך לה שתגבה כתובתה מן השאר ש"מ שיירא אין לא שיירא לא וע"ש בר"ן. ואיכא למידק מאי קא מבעיא לן לפמ"ש בש"ע סי' ק"ד סעיף ט' אם ב"ד מוכרין קרקע להגבות למוקדם אין בע"ח מאוחר יכול לטרוף והוא מדברי הרשב"א בתשובה מירושלמי פרק אלמנה ניזונית כו' אלמא כל שלקח מב"ד או מאלמנה כדי למפרע כתובתה או מלוה שזמנו מוקדם הרי הוא כאלו שעבודו של מלוה דאשונה עדיין קיימת הובא בב"י סי' ק"ד ע"ש וזו שמוכרת למזונות נמי ה"ל כאלו עדיין שעבודה של מזונות קיים וא"כ היכי מצי הדרא וטורפה לכתובתה כיון דלוקח נמי יש לו שעבוד מזונות ומה שגבה גבה אפי' בזמנים שוין כיון דהי' הגביה ע"פ ב"ד והרשב"א דנקט במלוה מוקדם ודאי ה"ה מכרו לבע"ח שזמנו שוה כיון דלוקח ב"ח בכח שעבוד של מלוה ששוה זמנו לזה ודאי מה שגבה גבה כיון דע"פ ב"ד גבה ועמ"ש בסי' ק"ד ס"ק י' וע"ש בתשובת הרשב"א שכ' שאין חילוק והפרש בין הגבו לשמעון עצמו גוף הקרקע בשומא בין ששמו ומכרו לאחרים ע"ש בב"י וכיון דהלוקח בא בשעבוד מזונות היכי הדרא וטרפה מיניה לכתובה והנה לשטת הפוסקים למלוה ע"פ מוקדם ומלוה בשטר מאוחר אין למלוה ע"פ במקום מלוה בשטר ניחא דמזונות חשיב מלוה ע"פ דאין מוציאין למזון האשה ובנות מנכסים משועבדים ומש"ה הדרא וטרפה לכתובה שהיא מלוה בשטר. אבל לשטת הפוסקים דמלוה ע"פ מוקדם קודם וכן פסק בש"ע סי' ק"ד סעיף י"ג וכיון דאין למלוה בשטר דין משועבדים קשיא אמנם לפי שמזונות דרבנן שאר חוב קדים וכמ"ש בש"ע סי' צ"ז ועמ"ש שם ס"ק י"ב וכתובה דאורייתא לשטת תוס' והרא"ש פ"ק דכתובות מש"ה הדרא וטרפה לכתובה משום דאפי' יש ללוקח כח שעבוד מזונות כתובה קדים. ובזה ניחא הא דבעי לה במוכרת למזונות מהו שתחזור ותטרוף לכתובה ולא בעי לה במוכרת למקצת כתובה מהו שתחזור ותטרוף למותר כתובה. ובשטה מקובצת שם כתב בשם הרא"ש דה"ה דהוי מצי למיבעי במוכרת למקצת כתובה כו'. ולפמ"ש ניחא כיון דלוקח יש לו כח ושעבוד כתובה ג"כ מה שגבה גבה כיון שזמנן שוין. אמנם לפמ"ש הב"י בסי' צ"ז בטעמא דאין לאשה מזונות עד שיפרע לבע"ח משום דלמזונות דלהבא חשיב המלוה מוקדם ע"ש א"כ הכא דהכא לאחד אמרי' מה שגבה גבה אפי' במאוחר וכמ"ש תוס' ר"פ מי שהיה נשוי דהא דאמרו בערכין בע"ח מאוחר מה שגבה גבה וכתבו משום דהכל להקדש ע"ש וה"נ כיון דמוכרת למזונות ה"ל כאלו גבתה וע' תוס' פ' אלמנה ניזונית דף צ"ח ד"ה אלמנה שמוכרת שוה מנה ז"ל דכיון שנתכוונה להוציא מרשות יתומים ה"ל כאלו קנתה ממש בכתובתה ע"ש וכיון דגבתה תו לא מצי טרפה מלוקח בעד כתובתה דמה שגבה אפי' בע"ח מאוחר מה שגבה גבה היכא דהכל לאדם אחד ועמ"ש בסי' פ"ג סק"א אלא דלפמ"ש בסמ"ע משום דמזונות דרבנן ניחא ומשום דכתובה דאורייתא מש"ה טורפה ממזונות לכתובה ובתוס' שם ד"ה מאי סמך לה ש"מ שיירא אין לא שיירא לא ז"ל וא"ת תיקשי מהכא לרמי בר חמא דהוי בעי למימר לעיל גבי ראובן שמכר שדה לשמעון דאפי' אחריות דנפשי' לא קביל עלי' והא בהך ברייתא אמרי' דאחריות דנפשיה מיהא קביל וע"ש. ולפמ"ש י"ל דרמי בר חמא ס"ל דכתובה נמי דרבנן ומה"ט לא מצי הדרא וטרפה משום דשניהן שוין והלוקח יש לו שעבוד מזונות וכמ"ש ודוק:

אם רצה ראובן לעשות דין כו' פי' לעשות נפשו בעל דין ולומר שהשדה הוא שלו ובכחו:

שהיה לשמעון כו' בטור מפורש הנ"מ דיש לשמעון במה שראובן מכניס נפשו להיות בעל דבר (ולא תימא הלא אף שלא יהיה בעל דבר מ"מ יכול להיות מורשה של שמעון או הב"ד יטענו עבור הלוקח דהא קי"ל דטוענין להלוקח כל מאי דהי' מצי המוכר למטען) והוא שבאם עשה ראובן הלוה שדה זו אפותיקי לב"ח אע"פ כן יכול ראובן לסלקו במעות דהא לא א"ל אלא אם לא אפרעך במעות לא יהיה לך פרעון אלא מזו והרי הוא פרעו במעות כמו שהלוהו משא"כ שמעון הלוקח דלא יכול לסלקו במעות כיון שעשאו אפותיקי ועוד יש נ"מ באם עשאו לו ראובן אפותיקי לב"ח וב"ח לא הלוה לו אלא שיעור ארעא ולא שיעור שבחי' דאם היה גובהו משמעון הלוקח היה גובה ממנו גם השבח ולא היה נותן לו אלא כדי הוצאתו כדין היורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות וכמ"ש הטור והמחבר לעיל סי' קט"ו ס"ב ולקמן סי' שע"ה משא"כ לגבות מיד ראובן דאינו גובה מידו אלא כשיעור חובו דהא כתבו באפותיקי היינו שאם לא יפרענו לו במעות לא יהיה לו פרעון אלא מזו והרי נותן לו מקרקע זו כשיעור חובו וכ"כ ג"כ הרא"ש ונ"י:

תרעומת עלי ואם מכרו לשמעון באחריות פשיטא דמצי למידן עמו להיות כבעל דין דהא יש לראובן ריוח ממון בזה השבח דיטול לוי משמעון ושמעון יחזור באחריות על ראובן ודו"ק:

אבל אם נותן לו במתנה כו' פי' וגם לא נתנו לו באחריות כסתם מתנה דא"כ היה לו הפסד ממון מחמת השבח וכמ"ש לפני זה:

ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות. פי' שהתנ' עמו בפי' שלא קיבל עליו אחריות:

שאע"פ שלא קבל עליו אחריות. פי' מתחלה כשמכר' לשמעון ואם אז בא ב"ח דראובן וטרפה מידו דשמעון לא היה יכול לחזור על ראובן מ"מ לא אמרינן דהשתא נמי כשחזר ראובן וקנה מידו באחריות הוה ליה כאנו השדה עדיין ביד שמעון והב"ח טורפה מידו והמעות שנתן לו ראובן בעד השדה יחזירנו לו דזה ודאי קיבל עליו ראובן שלא יהא הוא עצמו המוכר והמוציא לעצמו כגון זה שחזר ובא להוציא המעות מידו דשמעון לעצמו ועפ"ר שיש פירושים וגירסות אחרות בזה אבל לדינא אין בו נ"מ כ"כ דכל הנוסחאות היא דאמרינן דאחריות דנפשיה ודאי קיבל עליו שלא יהא הוא עצמו המוכר והמוציא לעצמו:

ב"ח של יעקב אביו. פירוש השדה היתה של יעקב וראובן בנו ירשה ממנו ומכרה לשמעון ובא ב"ח דיעקב לטרפה:

חייב באחריות דנפשי'. כגון זה שכ' בסעיף שקודם זה שהוא המוכר והוא המוציא וכל כיוצא בזה וזכות הנ"ל היה לו בשעת מכירה דבשעה שמכר ראובן השדה לשמעון שלא באחריות היה זכות ראובן בזה שאם יבא ב"ח שכבר לוה לו ויטרוף משמעון שלא יחזור עליו בזכות כזה אמרינן דאע"פ שמכרו לו שלא באחריות מ"מ אחריות כזה קיבל אנפשו שלא יהיה הוא עצמו המוכר והמוציא אבל אם היה ☜חייב שמעון לאבי ראובן שהוא יעקב ואחר שמכר ראובן לשמעון השדה מת יעקב וירש ראובן החוב מאביו בזה יכול ראובן לטורפו מיד שמעון דזהו זכות הבא לו לאחר מכאן ואע"ג דהוא המוכר והוא המוציא דהוה ליה כאלו הלוהו ראובן אחר המכירה ונשתעבדו לו שדותיו דשמעון דפשיטא הוא דגובה מידו:

אפוטרופסים שמכרו כו' והדין הוא דאחריות דמכירה לאו על נכסייהו דאפטרופסים הוא כ"א אנכסי יתומים וכמ"ש הטור והמחבר לעיל סי' ק"ח וק"ט אלא שתאמר איך יהיה הוא המוכר והוא המוציא לנפשו בחובו שיש לו על היתומים קמ"ל שאינו דומה שכאן לא מכרו לנפשם כלום אלא הן כבית דין שמכרו נכסי שמעון לראובן בחובו ופשיטא הוא דאם יש לב"ד שטר מוקדם על שמעון דחוזרין וגובין מידו ועיין לעיל סי' קמ"ז בס"ב וד' מ"ש מור"ם בהג"ה ומ"ש בסמ"ע בישובו:

קודם שישתמש כו' "עד ויחזיר המוכר את הדמים כו'. כן הוא ל' הרמב"ם פי"ט דמכירה אבל הרא"ש והטור לא ס"ל הכי אלא פירשו לדין זה האמור בגמ' דאיירי דעדיין לא נתן להמוכר דמי השדה אלא שקנאה בא' מדרכי הקנאה גם מה שתלה הרמב"ם והמחבר שלא יחזיר במה ששימש אפי' כל שהוא שדש אמיצר כו' וס"ל דהאי דישה במיצר הנזכר בגמ' ר"ל שדש קרקעות המצר מגבהותו ומשווהו לשאר השדה ושזהו תיקון השדה ובמעשה תלוי עיקר הקנין וכמ"ש הרמב"ם בהדיא בפ"א דמכיר' והטור כ"כ בשמו בסי' קצ"ב אבל הרא"ש והטור לא פירשו הכי אלא פירשו דש אמיצר הנאמר בגמ' כעין זה שהולך אמצר השדה לראות אם היא כאשר א"ל המוכר וגם לראות מה היא צריכ' וכמ"ש כל זה בפריש' מילתא בטעמ' למה תלו החזרה בזה ואליבייהו אם כבר נתן המעות אין הלוקח יכול להחזיר ולהוצי' המעות מתחת ידו אפילו רואים הבית דין אתמלא גמורה בערעור שיוצא על השדה משום דהמוכר מצי למימר לו אחוי טרפך ואשלם לך וכמ"ש הרא"ש בתשוב' שהביא הטור ומהתימ' שלא הזכיר מור"ם מכל זה כאן דבר:

בערעור שלא נתברר עדיין כו'. הרא"ש והטור כ"כ אכשעדיין לא נתן המעות וכתבו דמיירי דעדיין לא נתברר הערעור אלא שבא א' ואמר יש לי עדים ושטר ששדה שלי הוא. וכתב עוד דאם כבר נתברר הערעור והראה השטר לפנינו אע"פ שאינו מקוים עדיין דאפי' כבר דייש אמיצר אין מוציאין המעות מיד הלוקח אבל מור"ם שכתב דבריו אדברי המחבר הנ"ל והוא איירי כשכבר נתן המעות אלא שעדיין לא נשתמש בה כלל נלע"ד דבכה"ג ס"ל דאפי' נתברר הערעור דהיינו שהראו שטרות ואינן מקויימין אין הלוקח יכול לחזור ולהוציא המעות מיד המוכר עד שיהי' שטרות מקויימים לגמרי דבזה אפשר דהרמב"ם ס"ל דיכול לחזור ולהוציא המעות מידו כיון דלא נשתמש בו עדיין אפי' לא הוציא עדיין בדין מידו:

ואם חזר הלוקח מחמת הערעור כו'. זהו מתשובת הרא"ש שכתבה הטור אלא נראה דלא בחזרתו דלוקח מעצמו תלוי הדבר כ"א בחזרתו בהורמנא דב"ד ואם נתבטל הערעור קודם שנתנו הב"ד רשות לחזור בו ל"מ הלוקח לחזור בו אם לא שהערעור היה מחמת שיצא ש"ח על המוכר והשט"ח אינו לפנינו (לקוראו) לקורעו דבזה כתב דלא מהני כתיבת שובר וכמ"ש גם הרמב"ם ז"ל אחר זה ע"ש:

ויכול הלוקח לחזור בו כו'. עדיפא ה"ל לכתוב דאפי' המקצת מעות שכבר נתן להמוכר על המקח צריך להחזירם לו בעינם ולא אמרינן בו ידו על התחתונה ליתן לו קרקע כשיעור המעות שנתן וכמ"ש הטור והמחבר בסי' ק"ץ דשאני הכא דאנן סהדי דלא הקדים זה קצת מעות כדי לקיים מקצת המקח וכמו שהאריך בזה הטור בשם הרא"ש בתשובה זו שכ' מור"ם בדין זה:

שיהיה לשמעון. עסמ"ע ס"ק כ' ועוד יש נ"מ וכו' וא"ל דא"כ אפילו גובה מן הלוקח לא יתן לו השבח שיכול לומר לו אי שתקת שתקת ואי לא מהדרינא שטרא למרי' דז"א דכשמהדר שטרא דומה כחוזר ומוכרו לו וא"כ בשלמא גבי בינונית וזבורית דלעיל בסי' קי"ט דאפילו קנה זיבורית אחרים אינו גובה מלוקח והדבר תלוי של מי הוא השדה יכול לומר אי שתקת ומטעם שכתב הר"ן מה מכר א' לשני כל זכות שתבוא לידו והיינו הזכות שיש להמוכר בגוף השדה מכר ללוקח משא"כ הכא דכיון דבשעה שהיה ביד הלוקח כשהשביח יכול הבע"ח לומר ארעאי אשבח אף כשחוזר ומכרו להלוה מ"מ בשעה שהשביח ארעא דב"ח אשבח ואין הדבר תלוי בגוף השדה של מי הוא רק מי הוא הבע"ד דאם הלוה בעצמו בע"ד א"י לומר נגדו ארעאי אשבח אפילו אם השדה של לוקח משא"כ אם הלוקח הוא בע"ד יכול לומר נגדו ארעאי אשבח א"י לומר אי שתקת כיון שאין הזכות תליא בגוף השדה ל"ש לומר מה מכר א' לשני וכן לענין סילוק במעות דאם לא היה הדין נותן שיהיה יכול להיות בע"ד אף שהיה נותן המעות להלוה אם לא היה נותן לו המעות במתנה והלוה היה מודה שהמעות הוא של לוקח לא היה יכול לסלקו בהם:

אע"פ שנתבטל העירעור. אף שכ' הרא"ש הביאו הסמ"ע ס"ק י"א דאם אמר המערער יש לי עדים או שטר דמקרי עירעור אין לטעות ולומר דגם בכה"ג אפילו נתברר אח"כ שלא היה לו עדים או שטר כלל דנתבטל המקח דא"כ לעולם יהיה יכול הלוקה לבטל המקח כשיראה שהוזל המקח שיבקש מאחר שיערער ויאמר יש לי עדים או שטר ויבטל המקח לעולם ועוד דעיקר הטעם דהוי חוב כמקח מפני שצריך לעמוד בדין תיכף וכ"ז שאין המערער מביא עדים א"צ לעמוד עמו לדין לא הוי מום א"ו דלענין שיתבטל המקח לעולם בעינן עירעור גמור שמביא עדים או שטר ואז באמת אף שכבר נתברר שהעדים שקרים או שהשטר מזוייף מ"מ כיון שצריך לעמוד עמו לדין קודם שנשתמש כשרה מיקרי מום ולא כתב הטור הדין דמיקרי עירעור אף כשבא א' ואמר יש לי עדים רק לענין שא"צ להוציא המעות מת"י כשעדיין לא נתן המעות עד שיתבטל העירעור בב"ד כנ"ל:

ראובן לעשות דין. הנ"מ אם עשה ראובן שדה זו אפותיקי יכול ראובן לסלקו במעות כשראובן יהיה הבע"ד וכן כשנשבח הקרקע אינו גובה ממנו רק כפי חובו משא"כ כשהלוקח יהיה הבע"ד א"י לסלקו במעות וגם גובה ממנו השבח אפי' יותר מחובו ואינו נותן להלוקח רק הוצאותיו להרבה פוסקים בסי' קט"ו (סמ"ע):

תרעומת ומכ"ש כשמכר האחריות דיש לו הפסד ששמעון יחזור עליו (סמ"ע):

במתנה ולא קיבל אחריות דאל"כ יש לו הפסד (סמ"ע):

בע"ח של יעקב אבינו פי' שירש שדה מיעקב ומכרה לשמעון יבא בע"ח של יעקב וטרפו ממנו (סמ"ע):

בשעת מכירה והיינו באחריות דנפשיה כגון זה שכ' בסעיף הקודם שזכות זה היה לו בשעת מכירה אבל אם היה חייב שמעון ליעקב אבי ראובן ואחר כך מכר ראובן שדה לשמעון ואח"כ ירש ראובן החוב מיעקב יכול לטרוף שדה שמכר לשמעון אע"ג דהוא המוכר והוא המוציא דה"ל כאילו הלווהו ראובן אחר מכירה ופשיטא דגובה ממנו חובו (סמ"ע):

אפוטרופוס שמכרו. ואפוטרופס בעצמו שיש לו חוב על הלוקח יכול לטרוף השדה שמכר ואף שהיא המוכר והוא המוציא (סמ"ע):

דש אמצרא ועירבו עם הארץ כגון שהגביהו דזה הוי תיקון שדה אבל הרא"ש ס"ל דדש אמצרא היינו שהלך על מצר השדה לראות אם השדה הוא כמו שאמר המוכר (סמ"ע):

בעירעור שלא נתברר עדיין. בדין זה חולקים הרמב"ם והרא"ש הרמב"ם ס"ל שדין זה אפילו בנתן מעות והרא"ש והטו' ס"ל דדוקא כשעדיין לא נתן המעות ואז אם לא נתברר הערעור אלא שבא א' ואמר יש לי עדים ושטר א"צ ליתן מעות ואם נתברר העירעור כגון שהראה שטר אע"פ שאינו מקוים אפי' דיש כבר אמצרא א"צ ליתן המעות אבל אם כבר נתן הדמים אפילו אם רואין הב"ד אמתלא גמורה יכול לומר אחוי טירפא אם לא שהשטרות הן מקוימים ולפ"ז דברי הרמ"א תמוהין שכ' דבריו אדברי המחבר דמיירי שכבר נתן המעות ובכה"ג אפילו נתברר העירעור דהיינו שהראה שטרות שאינן מקוימים אין הלוקח יכול להוציא עד שהראה שטרות מקוימים (סמ"ע):

דאם חזר הלוקח ואפילו אם לא חזר עדיין רק שנתנו הב"ד רשות להלוקח לחזור ואם נתבטל העירעור קודם שנתנו לו הב"ד לחזור אף הלוקח א"י לחזור אם לא כשיש טענה שצריך לשמור שוברו: (סמ"ע):

ויכול הלוקח לחזור בו. אפי' אם כבר נתן מקצת המעות צריך להחזי' לו בעינא ול"א דידו על התחתונה כמו בסי' ק"ל (סמ"ע):

מה לי ולך. עבה"ט שכ' בטור מפרש הנ"מ כו' ועיין בתשובת חתם סופר חח"מ סי' מ"ו שכ' דנ"ל עוד נ"מ במה דאזיל ראובן ע"פ המבואר לעיל סי' ל"א ס"ב גבי ב' כתי עדים המכחישות זא"ז כו' מלוה שיש לו על לוה א' שני שטרות כו' וי"א דטוב לו שישרוף הקטן שלא ישביעהו הלוה שיש לו ב' שטרות שאלו העדים חתומים עליו ולפע"ד בבא לטרוף מהלוקח ע"י השטן לא מצי הלוקח למימר ליה שום דבר דא"ל מה לי ולך הלא כשאטרף ממך שדה זו יותר אין לי עליך א"כ מה איכפת לך אם יש לי עוד שטר או לא ומעתה אי לא הוה מצי ראובן המוכר לאשתעי דינא בהדיה אז היה גובה הקטן מהלוקח ואח"כ היה הקטן כאילו נשרף והיה בא על המוכר עם הגדול לכשיהיה לו זוזי אח"כ ולא יכול להשביעו שיש לו עוד שטר אחר כי אין לו אבל השתא דמצי ראובן לאשתעוי דינא בהדיה אז ידו על התחתונה עכ"ד. ועיין בנ"צ מ"ש על דברי השער משפט לעיל סי' כ' בענין זה:

אבל אם נתן לו במתנה. עמ"ש לעיל סי' ל"ז סט"ו בנ"צ בד"ה ויטרפנה בחובו:

אחריות עצמו קיבל. עיין בתשובת רע"ק איגר זצ"ל סי' קמ"ח שנסתפק אם בשדה גזילה שהוציא הנגזל מיד המוכר הראשון אם יכול לחזור על המוכר לו ואופן הספק למ"ש הנ"י פ"ק דב"מ והוי יודע דג' מיני אחריות הם כו' יעו"ש ומבואר דאחריות דבע"ח מקרי אחריות דמיניה ואחריות דגזילה מקרי אחריות דעלמא והטעם דבע"ח טריף מכחו כיון דבעל הקרקע משועבד לו אבל בגזולה אין הנגזל טורף מכחו אלא בכל מקום שמוצא שלו נוטל א"כ י"ל דוקא בבע"ח אמרי' אחריות דעצמו קיבל ראובן כיון דבהע"ח טורף מכחו דראובן אינו בדין שיחזור על שמעון לגבות אבל בגזולה כה"ג דאינו טורף מכח ראובן הוי כאחריות דעלמא וכעין דאמרינן בע"ח דיעקב כבע"ח דעלמא דמי הכי נמי יש לומר בגזולה הוי תמיד כמו מעלמא וכ' דלכאורה מוכח כן מדברי התוספות ב"מ דף י"ד ד"ה עד שלא החזיק כו' ומסיק דלדינא צ"ע ע"ש:

לאחר מכאן. עבה"ט שכ' כגון שהיה שמעון חייב ליעקב כו' עד דזהו זכות הבא לו אח"כ. ועיין בתשובת שבו"י ח"א סי' קס"ה שתמה עליו וכ' וז"ל לא ידעתי מה קאמר דבנדון כזה אפילו מת יעקב קודם שמכר ראובן לשמעון את השדה יוכל אח"כ לטרוף ממנו שזה היה פקח שמכר לו את השדה וכדאיתא לעיל סי' פ"ה והוא מפ' שני דייני גזרות ובודאי הסמ"ע אגב רהיטא לא עיין במקור הדין שהוא הר"ן בפ' מי שהיה נשוי גבי האי דזבין כתובת אמו בטובת הנאה וקאי אם השעבוד על השדה עצמו כמו אלמנה דזבין אחריות איתמי מ"מ א"י לטרוף שדה זו בכתובתה ע"ש בהר"ן עכ"ל:

[שו"ע] הרי זה יכול לחזור. נ"ב ובר"ן הביא בשם הרמב"ן דאם נמצאת שאינו שלו אין יכול לחזור רק כ"ז שלא בטלו ויכול זה להחזיר השדה אבל אם כבר טרפן ממנו אין יכול לחזור אם הי' שלו באחריות:

[שו"ע] אינו יכול לחזור אלא. נ"ב עיין לעיל סי' ע"ג סי"א:

[הגה] שיש לו שוברים. נ"ב בב"י כתב בשם רי"ו בשם רשב"א דעסיקי' היינו דוקא עוררים בגוף אבל יצא עליו חובות אפי' לא החזיק בה אינו יכול לחזור. עוד כתב בשם הרי"ו אדם שקנה בית בק"ס ולא החזיק בו עדיין חזקה גמורה ולא נתן מעות ונפל הבית. י"א דיכול לחזור וי"א דאין יכול לחזור ועיין תוס' בב"ק דף ט' ד"ה ויצאו עליו עסיקי'. וכן משמע לכאורה דדינא דשלא החזיק בה יכול לחזור זה אפשר אף באונסי' א"כ ה"ה בנפל ויש לדחות דתוס' באו להוכיח דע"כ עסיקי' היינו עוררים. א"כ ממילא קיימא דבאונסי' אפי' קודם שהחזיק א"י לחזור כיון דבלא"ה מוכח דעסיקי' היינו עוררים ודו"ק ועיין תשו' רמ"א סי' י"ט:

שהיה לשמעון כו' ע' בסמ"ע ס"ק ב' עד הי' גובה ממנו גם השבח כו' וכבר כתבתי בסי' קט"ו ס"ק כ"ו די"ח וס"ל דלעולם אינו נוטל יותר מחובו:

המוכר שדה כו' עיין בנ"י פ"ק דמציעא דג' מיני אחריות הן:

(אפוטרופסים שמכרו כו') [המוכר קרקע לחבירו כו'] כן הוא ל' הרמב"ם פי"ט דמכיר' אבל הרא"ש והטור לא ס"ל הכי אלא פירשו לדין זה האמור בש"ס דאיירי דעדיין לא נתן להמוכר דמי השדה אלא שקנאו בא' מדרכי הקנאה ומביאם ג"כ בסמ"ע ס"ק ט' וז"ל [ול'] אחוי טרפך ואשלם לך משמע כהרמב"ם ועיין מ"ש בסמ"ע בשם הרא"ש והטור דס"ל פירו' דש אמיצר הנאמר בש"ס כעין זה שהולך אמיצר השדה לראות אם היא כאשר א"ל המוכר וגם לראות מה היא צריכה וכ"פ מהרש"ל פ"ק דב"ק סי' י"ט ע"ש והוכיח כן מהש"ס:

המוכר קרקע לחבירו כו' עיין ביש"ש סי' הנ"ל:

(סעיף ה' קודם שישתמש כו') מל' זה משמע דמ"ש בסיפא ואם נשתמש בה הלוקח כו' מיירי ג"כ שכבר קנה בא' מהדרכים הקונים דהא ע"ז קאמר הפוכא דרישא קודם שנשתמש וא"כ קשה הא בתשמיש לחוד קנה השדה כמ"ש בסי' קצ"ב ונ"ל דאה"נ דקנה בזה אלא דכאן בעינן שלא יהא בענין שהוא מום דהיינו דוקא כ"ז שלא נהנה מקרי העירעור מום כמו שמורה הל' כאן שכתב שעדיין לא נהנה ובאו התובעים כו' דאלו נהנה קצת כבר סובל אח"כ ערעור התובעים ומש"ה בעינן כאן תרי מילי הא' עיקר הקנין והב' סילוק מומין דהיינו שאחר הקנין נשתמש בה ונתחייב עליו קצת ולא איכפת ליה אח"כ בערעור ומש"ה אי לא היה שם שום קנין אלא נשתמש בה דרך דייש אמצרי לחוד הרי זה במקום קנין וחסר עדיין סילוק מומין דערעור דאכתי מיחשב למום כנ"ל ביאור דברי הרמב"ם:

(וערבו עם הארץ) פי' עם שדה שלו הסמוכה לזה וכפי' המ"מ ורבינו בשם הרא"ש כ' כאן שיטה אחרת ותימא על רמ"א שלא הזכיר בשם י"א ד"ר:

(אבל ב"ד רואין) כו' דברים אלו כתבו רבינו בשם הרא"ש אלא ששם כ' ג' חלוקות דהיינו אם היה הערעור בדברים לחוד שאמר שיביא עדים אז דוקא אם החזיק אין יכול לחזור וקודם זה יכול לחזור ואם יש אמתלא כגון שאמר המערער יש לי שטר רק שאינו מקוים נטרינן ליה ל' יום לקיימו ואם גבר אמוד הוא נטרינן ליה טפי לפי ראות הדיין ואם אין שום ערעור לפנינו רק קול יוצא שיש ערעור אז אפי' לא החזיק לא יוכל לחזור ובדברי רמ"א כאן משמע דביש אמתלא אם החזיק אין יכול לחזור בו גם יש לתמוה למה לא כ' רמ"א דין דנטריה ל' יום כמש"ר ולק"מ דרמ"א קאי ארמב"ם שהעתיק המחבר דמיירי שכבר נתן המעות כמ"ש הסמ"ע סק"ח מש"ה אין שייך כאן רק ב' חלוקות דהיינו אם יש ערעור אם החזיק אינו יכול לחזור ואין שייך כאן להמתין ל' יום לקיים שטרו דהא כבר נתן המעות להמוכר לא מהני אמתלא רק שיוכל לחזור קודם שהחזיק והמוכר יחזיר לו מעותיו משא"כ בלא אמתלא א"י לחזור אפי' קודם שהחזיק זה נ"ל ברור וראיתי מי שחולק על רמ"א מכח דברי הטור שזכרתי ואין בזה ממש כי דבריו נכונים שם לפי מ"ש והוא פשוט: