שולחן ערוך, חושן משפט ק״כ: הזורק חובו סתם או בתורת גיטין וזרקו ונאבד ובו ב"ס. – עם 18 מפרשים

הזורק חובו סתם או בתורת גיטין וזרקו ונאבד ובו ב"ס.
המעות באחריות הלוה עד שיפרענו ליד המלוה או ליד שלוחו ואם זרקן בפניו ונאבדו חייב אפי' אמר זרוק לי חובי וזרקו ונאבדו חייב אבל אמר לו זרוק לי חובי והפטר וזרקו אפי' רחוק למלוה ונאבד קודם שיגיע לידו פטור שהרי הרשהו בכך אמר לו זרוק לי חובי בתורת גיטין היו המעות קרובות ללוה עדיין הם באחריותו היו קרובות למלוה נפטר הלוה מחצה על מחצה אם אבדו משם או נגנבו משלם הלוה מחצה: הגה כיצד זרק לו לתוך ד' אמותיו של מלוה פטור חוץ לד' אמותיו אם המלוה יכול לשמרו ולא הלוה פטור ואם הלוה יכול לשמרו ולא המלוה הלוה חייב שניהם יכולי' לשמרו הוה ליה מחצה על מחצה ושניהם חייבי' (טור) אבל שניהם אין יכולין לשומרו הוה ליה כזורקו למקום האבוד וחייב הלוה (ב"י):

במה דברים אמורים בסתם שלא גלה המלוה דעתו שאינו רוצה לקבלם לפיכך אם זרקו לו ונאבד חייב שאומר לו אילו נתתם לי הייתי שומרם אבל אם אמר לו הלוה הילך מעותיך ולא רצה המלוה לקבלם וזרקם לפניו אם הוא במקום שמלוה משתלמת שם נפטר ואינו צריך להביאם לב"ד דפרעון בעל כרחו פרעון וכן אם אמר לו הנה מעותיך צרורים בביתי בא וטול מעותיך (וע' לקמן סי' ע"ד ס"ו) והמלוה מסרב מלקחתם ונגנבו או נאבדו פטור הלוה אלא א"כ פשע בהם ונגנבו או אבדו: הגה ויש חולקים בזה (מרדכי שם פ' מי שאחזו) אם פרע לאשת המלוה אם היא בת דעת נפטר הלוה בכך כאילו נתנו למלוה עצמו (תשו' הרשב"א אלף צ"ו) ראובן שהיה חייב לשמעון וכשהגיע זמן הפרעון א"ל שמעון שיתעסק בהן למחצית שכר ונאנסו אח"כ ביד הלוה חייב בכל האונסין כמו בתחילה מאחר שהיו תחיל' באחריותו ולא נשתנה מכח דיבור בעלמא (מרדכי פ' החובל):

רחוק. היינו דוקא לענין ממון א"נ לקידושין ולחומרא אבל לענין גטין לקולא קרוב לה דוקא בעינן וכמ"ש הט"ו בא"ע סימן קל"ט ע"ש עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשו' רש"ך ס"ב ר"ס י"א וק"א (וכל שעדיין לא זרק לו יכול המלוה לומר אי אפשי שתזרקנו מהרי"ט חח"מ סימן קי"ח. כנה"ג):

לשמרו. ולענין גטין כתב הט"ו בא"ע שם דאין סומכין על מה שהיא יכולה לשמרו כשהוא חוץ לד' אמותיה אבל לענין קידושין סומכין על זה ומקודשת כמ"ש שם סי' ל' ע"ש ואע"ג דגם קידושין ענין אישות הוא ויש בו נ"מ לקולא אם קדשה אחר מ"מ כיון דבמה דהיא מתקדשת עתה חומרא הוא אוקמוה אדינא דמן הדין מחשב ברשות' כיון דיכולה היא לשמרו. סמ"ע:

יכולים. פירוש כל אחד בפ"ע או שניהן יחד דוקא ואין שום אחד מהן יכול לשמרו לבדו כן נ"ל מוכח מפירוש התוס'. שם:

חייבים. פי' יש חיוב והפסד לשניהן לכל אחד המחצה. שם:

לשמרו. פירוש אפי' יחד א"י לשמרו. וכל הני פרטי דינים אפי' לא א"ל והפטר אלא זרוק לי בתורת גטין לחוד נמי הוי דינא הכי לכ"ע ודלא כב"י וד"מ ע"ש ואם א"ל זרוק בתורת גטין והפטר אפי' א"י לשמרו פטור. שם:

צרורים. עיין בסמ"ע ובש"ך מה שחילקו בין ההיא דהכא למ"ש הט"ו בסימן קצ"ח סי"ז במוכר שחזר במקחו איך דין המעות שקיבל ע"ש ובתשו' רש"ך ס"ב סי' צ"ט (אפי' באחרא דקנה המלו' אם הי' שם אונס שא"י להצילו כגון שבא אנס והקדים ולקחה קודם שהי' המלו' יכול ליקח לא הוי פרעון מהרי"ל בתשוב' סימן ק"א. כנה"ג):

פשע. ואם א"ל איני רוצה להיות תו אפי' ש"ח אפי' מפשיע' פטור כ"כ המרדכי הביאו הד"מ ע"ש עכ"ל הסמ"ע:

חולקים. כלומר ואפי' פשע פטור וכן הוא בדברי הראבי"ה וכן נראה שהבין הסמ"ע אבל הב"ח כתב בסי' ע"ד ס"ה דר"ל די"ח דהלוה חייב והוא דעת ריב"א וע"כ כתב הרמ"א בסי' ע"ד דחייב הלו' וקשה דהא ריב"א מספקא לי' וראבי"ה פשיטא לי' וע"ק דה"ל להרמ"א לכתוב כאן דהעיקר כי"ח כיון שכתב סתם בסי' ע"ד אלא ודאי שאני כאן וכמ"ש לעיל ולענין דינא דעת מהרש"ל דפטור אפי' מפשיע'. ש"ך:

דעת. דקדק וכתב בת דעת משום דבשואל לא סגי אם מחזיר דבר השאול בידו לבניו ובני ביתו דמשאיל וכמ"ש הט"ו בסי' ע"ב סעיף ל"א ונראה דדמי הלוא' לשאלה דבשניהן כל הנאה דידי' ומ"ה כתב בת דעת ור"ל שנושאת ונותנת תוך הבית וכ"כ בתשו' הרשב"א בהדיא וע"ל סימן ש"מ ס"ח ולעיל סי' ע"ג ס"ח עכ"ל הסמ"ע. והש"ך כתב דמהרש"ל חולק ופסק דבהלוא' אפי' נושאת ונותנת תו הבית לא נפטר בכך ועיין בתשו' מהר"מ אלשיך סימן ל"ט:

בתח ה. ע"ל סימן קע"ו ס"א מ"ש מענין זה ע"ש. סמ"ע:

טור והרמב"ם ריש פט"ז מה' מלוה וכתב ה"ה זה פשוט בכמה מקומות

מימרא דר' אסי א"ר יוחנן גיטין דף ע"ח ע"ב וכפרש"י שם. זרוק ושומרו קאמר

אוקימתא דגמרא שם

ל' הטור והב"י לא כתב מוצא דין זה ולעד"נ שלמדו מדברי התוס' שם בד"ה אי הכי וכו' שכתבו דהא דקרוב ללוה פטור [חייב] דמפרש לו שיזרוק לו למקום שיוכל לשמרו הוא ע"כ דמשמע דאם לא פי' לו כן אפילו זרקו רחוק מן המלוה פטור וכן מצאתי בב"ח וכתב עוד שכנ"ל דעת הרמב"ם רפ"ז [פט"ז] מה' מלוה ולכן כתב בסתם פטור דמשמע דאפילו זרקו רחוק מהמלוה ולא כמ"ש ה"ה שם בשם הרשב"א ע"ש

משנה שם ע"א ואוקימתא דגמרא שם ע"ב וכ' ה"ה בשם הרשב"א שבל' זה ממש קאמר ליה ולא יותר

ל' הרמב"ם שם וכתב ה"ה ודין הגיטין מבואר בפ"ה מהל' גירושין (דין י"ג וי"ד) והביאו המחבר בא"ה סימן קל"ט סי"ג ועיין במ"ש שם ופי' ה"ה בדברי הרמב"ם שם שהוא פסק כדאמר שמואל לרב יהודא שיננא וכו'

זה היא לדעת הטור שפסק כרב שם מ"א ובחוץ לד"א אמות פסק כר' יוחנן שם ע"ב וס"ל דלא פליגי רב ור' יוחנן אלא בחוץ לד' אמות ופסק כר' יוחנן וכמ"ש הב"י והב"ח בשם הרא"ש ונלע"ד דע"כ לא איירי הטור אלא בסמטא או בצידי ר"ה כמ"ש בא"ה סי' ל' סעיף ד' וכמ"ש שם ע"ש ומ"ש המחבר מדברי הרמב"ם איירי בר"ה ובחצר שאינ' של שניהם כמ"ש הרמב"ם שם בפ"ה והמחבר בא"ה בסימן קל"ט סי"ג ע"ש ודברי הרב רמ"א שהביא דעת הטור ועשאן ביאור לדעת רמב"ן הוא צ"ע לפענ"ד והרב סמ"ע לא העיר בזה וצ"ע

כ"כ התו' שם

טור ס"ד בשם הרמב"ן וכ"כ ה"ה בשמו שכ"כ בת' ותשובה זו הביאו בה"ת בשער נ' וסיים לה וכי איצטריך הלל לתקוני לשכה (משנה ערכין דף ל"ח ע"ב) שלא בפניו אבל בפניו הוי נתינ' בלישנא בתרא דרבא (שם דף ל"ב ע"א) שהכל מודים דפרעון בע"כ הוי פרעון וכו' וכיוצא בזה כתב ר' ירוחם נ"י וכ' טור וכן בפקדון אם החזיר לו בע"כ ביישוב

מעובדא שם דשומשמי ב"מ דף מ"ט ע"א כמ"ש הרי"ף שם ומהרש"ל בהגהותיו השיג ע"ז גם הסמ"ע הביא ראי' מכמה דוכתא ☜דבמלו' לא סגי בא"ל תא שקול זוזך ופי' הסמ"ע דמ"ש הטור והמחבר דפטור אדלעיל קאי דא"ל הילך מעותיך ולא רצה לקבלם והשליכם לפניו דפטור ע"ז כתב וכן אם לא השליכם לפניו אלא הוליכם לביתו וא"ל הנה מעותיך צרורים וכו' עכ"ל וכן ראיתי במרדכי בשם ריב"א דבהכי מיירי

המעות כו'. פ' שני דקדושין ופ"ח דגטין וספ"ק דגטין ופ"ט דב"ק:

אבל אמר לו כו' אפי' כו'. עבה"ג וכ"ה בירושלמי שם וע"ל סי' ר' ס"א:

כיצד זרק לו כו'. עתוס' שם ד"ה ר' יוחנן וקשה כו' וי"ל כו' ועבא"ע סי' קל"ט סי"ג וסי"ד וענין פסול וספק מגורשת הוא כמ"ש הרמב"ם שם פ"י כ"מ שאמרנו בחבור זה שהגט בטל או אינו גט או אינה מגורשת ה"ז גט בטל מן התורה כו' וכ"מ שאמרנו בחבור זה שהגט פסול ה"ז פסול מד"ס בלבד כו' ואם נשאת לא תצא כו' וכ"מ שאמרנו בחבור זה ה"ז ספק גירושין כו' ע"ש ועש"ע שם סי' ק"נ ונראה שהרמב"ם ז"ל מפרש שר' יוחנן ל"פ אדרב כמ"ש תוס' והרא"ש שם כנ"ל וכו' הא דאמר שמואל לרב יהודה שיננא ל"פ ארב דהא פריך שם ארב יהודה דאמר שם היתה ידה כו' אמאי הא כו' כו' אלא דפליג על ר' יוחנן דאמר הוא יכולה לשמרו נק' קרוב לה ואינה ספק מגורשת ואמר דעד כדי שתשוח ותטלנו הוי ספק מגורשת וקרוב לה בכדי שתשוח ותטלנו ולאו לפרושי מתני' אתי דודאי מתני' מיפרשא כר' יוחנן דבקדושין ובחוב כר' יוחנן אלא דבגטין החמירו דעד כדי שתשוח ותטלנו דין ספק מגורשת וא"א לומר דלחומרא כדין כל חומרא דרבנן מדאמר שיננא כדי כו' ואת כו' מ' דמטי גיטא הוא חומרא ונק' פסול אבל רישא קאי אדינא דמתני' ומ"מ דוקא בגטין לבד כמו ואת לא תעביד כו' דהוא בגטין לבד וא"א ג"כ לומר דפליג אר' יוחנן וס"ל דפי' דמתני' קרוב לה בכה"ג דא"כ לא הוי קרוב לה דומיא דקרוב לו ומתני' סתמא קאמר ועוד דמחצה על מחצה מאי היא וכ"ז קאי א"ר יוחנן אבל ארב לא קאי דבתוך ד"א שלה א"צ לתשוח ותטלנו דטעמא דתשוח ותטלנו משום שיכולה לשמרו משא"כ בד"א א"צ לשומרו והוא יכול לשומרו או היא יכולה לשמרו לא מעלה ולא מוריד כל שהוא בתוך ד"א של א' מהן דר' יוחנן ל"ק אלא בשאינו בתוך ד"א של א' מהן וכמ"ש שם קרוב לה שנינו אפי' מאה אמה כו' משום דמתני' ברחוק אפי' מאה כאן החילוק בין יכול לשומרו אבל מ"ש שמואל ואת לא תעביד כו' קאי נמי אמילתיה דרב דידה ודאי לאו משום יכולה לשומרו הוא דדי בכדי שתשוח ותטלנו וז"ש זרקו לה ברה"ר כו' דהיינו שאין בתוך ד"א של א' מהן ואח"כ כ' בא הוא תחלה כו' דכאן לא מהני יכולין לשומרו. ואמר בא הוא תחלה כו' הוא מילתא דגמ' שם ה"ד מחצה ע"מ אר"ש בר ר"י כגון שהיו כו' וליחזי כו' וכמ"ש הרשב"א בחידושיו שם שהקשו בתוס' ל"ל למימר במתני' קרוב לה ובתוך ד"א שלו דאפי' אינו בתוך ד"א שלו כל שחוץ לד"א שלה אינה מגורשת ותי' דאשמעי' דקדם איהו אע"ג דהוי בתוך ד"א שלה ג"כ אינה מגורשת אפי' ספק לא הוי וכ"כ הרמב"ם בא הוא תחלה כו' ע"ש ומ"ש אע"פ שאם כו'. ר"ל שזהו קרוב לה ברחוק ד"א. ומ"ש אע"פ שהוא מחצה למחצה ל"ד אפי' קרוב לו. ומ"ש בהגה שם אבל אם זרק כו'. כ"כ הרא"ש שם אע"ג דפליג בהא ארמב"ם דס"ל גם כדי שתשוח ותטלנו קאי ג"כ ארב וגם כ' ששני הדברים של שמואל לחומרא בעלמא ואמר ואת לא כו' ר"ל שראוי להחמיר כך ואת תחמיר יותר אבל כ' דחומרא דשמואל ל"ק אד"א שלה דרב אלא אמחצה על מחצה דרב שמפרש כגון שהיו שניהן כו' ושם אמרי' ליחזי היכי קדים ובזה אמר שמואל כדי שתשוח ואת כו' משום דחששא שמא יקדים הוא תחלה וכן אמילתיה דר' יוחנן אבל כל שהוא תוך ד"א שלו לבד לא החמיר שמואל ואפשר שגם הרמב"ם יודה לזה שהרי דין זה לא הזכיר כלל כאן וכ"ז בגיטין אבל בקידושין וחוב לא קאי שמואל כלל אפי' כדי שתשוח א"צ וכמ"ש הרא"ש וע' בא"ע סי' ל' ס"ד וס"ה ובסעיף ד' שם העתיק ל' הטור שכ' סימטא או צידי רה"ר וכמ"ש תוס' שם בד"ה ר' יוחנן ועוד קשה כו' א"נ י"ל דהכא כו' וכמ"ש בב"מ שם ר' ששת אמר כי תקינו כו' כ"מ לאתויי צידי רה"ר אבל בס"ה העתיק ל' הרמב"ם משום דבזה אין חילוק בין רה"ר לסימטא וכמ"ש שם כי תקינו רבנן כו' מ' דד"א דמציאה תקנתא דרבנן ובהא תיקנו בהא לא תיקנו אבל בגיטין וקידושין דע"כ מדאוריית' הוא אין חילוק וכ' הרמב"ם או ברשות שאינה של שניהם כ"מ בירושלמי בגיטין שם דדינו כרה"ר ומביא הירושלמי שם ראיה מדיני קניה לענין ממון וע' ב"ב פ"ד ב' ופ"ה א' ופשטא דמתני' כהרמב"ם מ' דקתני היתה עומדת ברה"ר אבל הם מפרשים דל"ד וכמ"ש בב"ב שם פ"ה א' כאן בסימט' ואמאי כו' ושם מאי לאו ברה"ר ממש לא כו' וכ"כ הרשב"א:

אבל כו'. ע' תוס' שם בד"ה שניהם כו' וע' בחידושי הרשב"א שהניח בצ"ע שהקשה דבכה"ג מ"מ אגיד גביה כאן שצריך לשמירתו ע"ש והרמב"ם וש"ע אהע"ז סי' ל' וסי' קל"ט סתם כל' מתני':

בד"א בסתם כו'. כלישנ' בתרא דרבא בגיטין ע"ה א' ואע"ג דמתקיף עלה ר"פ לא שבקינן ודאי דרבא משום ספיקא דר"פ וכ"פ רב האי שם והרמב"ם והש"ע פ' שם דהגט פסול נראה שפסק ג"כ כלישנ' בתרא אלא משום חומרא דא"א החמיר כר"פ שם וז"ש פסול שהוא חומרא כנ"ל וכ"כ הרשב"א דלענין גיטין וקידושין אזלי' לחומרא וגט פסול הוא אבל לענין ממונא קי"ל כלישנא בתרא ועוד דלענין פרעון חוב אפי' לישנא קמא דרבא מודה כמו שהוכיחו תוס' שם ממ"ש בסוף ב"ק לא יחזיר לו במדבר הא ביישוב מחזיר לו אפי' בע"כ וע"ש ד"ה מכלל כו' וז"ש כאן במקום שמלוה משתלמת כו' ואע"ג שבקידושין י"ג א' אמר ומי דמי התם כו' אי שדינא כו' כבר פי' הראב"ד שם מיירי בפקדון לזמן ובתוך זמנו שהרי קיבל שמירתו עד הזמן וז"ש לעיל סי' ע"ד ס"ג בהג"ה לוה כו' בזמן ר"ל בסוף הזמן וכמ"ש ש"ך שם וסמ"ע כאן ומשום פקדון שאמר אבל בפקדון בכה"ג פטור. ועוד תי' הראב"ד והרמב"ן שם תירוצים אחרים וע' בסה"ת ש"נ ס"א:
(ליקוט) בד"א כו' אבל כו'. בתוספת' בפ' הגוזל מי שבא בדרך והיו בידו מעות וראה אנס בא כנגדו וא"ל טול את אלו שאני חייב לך אם קיבל עליו פטור וא"ל חייב טעמא דראה אנס הא לאו הכי אע"ג שלא קיבל פטור ואמרי' הלוהו ביישוב לא כו' אבל ביישוב צריך לקבל בע"כ וע' לעיל סי' ע"ד וע"ל סי' קצ"ח וע' נ"י פ' הזהב בעובד' דשומשמי (ע"כ):

וכן אם א"ל כו'. ב"מ מ"ט א' ואע"ג דהרי"ף כ' שם דלא קי"ל כהאי עובדא דהוי כהלואה אלמא דבהלואה חייב היינו משום דלא יכול לחזור לו עד שיקבל מי שפרעכמ"ש הרי"ף והרא"ש שם הלכך אע"פ דלא כו' ומ"ש שם וכ"ש דאי אפיקינן לצרכיה כו' נמי קודם שיקבל מי שפרע וע"ל סי' קצ"ח סעיף ט"ו אבל אם הוציאן כו' ויש מי שאומר שאפי' הוציאן כו' והוא דעת הרמב"ן שבכאן ואע"ג ששם פ' ב' וכולן שאמרו כו' ש"ח ע' תוס' שם מ"ט א' ד"ה אלא כו' וע' סי' ש"ו ס"א בהג"ה ואם אמר טול כו' וכ"כ המרדכי פ' מי שאחזו וכ"כ רש"י בב"מ פ"א א' ד"ה ש"ח נמי כו' וד"ה קמ"ל כו' דמשמע הא אם אמר בהדי' איני שומרו עוד דפטור ומ"מ אין ראיה לדין זה דפקדון שאני וכמש"ל סי' ע"ד ס"ג וז"ש אא"כ פשע כו' דמ"מ ש"ח היה וע"ז כ' בהג"ה ויש חולקין בזה ר"ל אפי' פשע פטור וכמ"ש במרדכי וכ"כ בד"מ ע"ש וכ"כ בש"ך סק"ד אבל צ"ע על עיקרא דדינ' שפטור מאונסין הא הבעה"ת כ' בשם הרמב"ן וכמ"ש בהלכות בעובד' דשמשמי כו' התם משום דל"ל לקבלינהו כו' ועוד דההיא תא שקול זוזי א"ל ולא שדנהו קמיה אלא בביתיה דמוכר וברשותיה מחתי וכ"כ לקמן ס"ס קצ"ח ויש מי שאומר שאפי' הוציאם כיון שקבל עליו מי שפרע ונותנם לו אע"פ כו' אלמא דבעינן גם נתנם לו וכ"ש לסבר' הראשונה שם שאפי' בכה"ג חייב ולכאורה נראה אע"ג דהמ"מ כ' בל' פלוגת' מ"מ מלשונם משמע דל"פ דודאי אם נתנם לו פטור דנתינה בע"כ הוי נתינה כנ"ל וסבר' ראשונה לא הזכיר דנתן לו אלא שקיבל מי שפרע לבד וכ"כ הרמב"ן שם על ההיא דקדושין דאי שדי ודאי מחייב אע"ג דבפקדון בידה עד דאמרו ליה מעיקר' תא שקול זוזך מיד ליד וא"ל לא מקבלינ' ושדי ליה אז פטורה ושם לא מיירי דטענה עמו דאי טענה עמו טפי הול"ל לא בעינא לקדושין וכן מחלק במרדכי שם בהדי' וכ' וה"מ דפטור היינו היכא דבידו מזומנים להחזיר לו וזה אינו רוצה לקבלם וזה הניחם לפניו כו' אבל אם אין תופס מזומנים כו' ומביא ראיה מהא דקדושין כנ"ל וכ' זה אפי' לדעת ראבי"ה דפוטר אפי' במלוה וסובר דנתינה בע"כ הוי נתינה והוכיח מסוף ב"ק לא יחזיר לו במדבר כו' ומ"מ בכה"ג חייב ונראה כדעת ב"ח דויש חולקין הוא המרדכי דמחייב אף באונסים כנ"ל וכ"כ לעיל סי' ע"ג ס"ג בהג"ה ואע"ג דשם פוטר בפקדון בהא לא ס"ל כמרדכי אלא כמש"ל דההיא דקדושין בתוך זמן איירי דלכן כ' והוא בזמן ועוד דטול את שלך כיון שאמר בפי' שאינו רוצה באחריות אף המרדכי מודה וכמ"ש במרדכי שם טול את שלך איצטריכא לזה ופירש"י דאינו תופסו על שכרו אבל בפקדון ל"ל למימר הכי וע"כ צ"ל דמדין פקדון סליק נפשיה וכ"ש היכא דקאמר בהדיא אבל מ"מ במלוה לא מהני כנ"ל עד שיתן אותו לידו ולא ירצה לקבל וכן משמע ברי"ף שם בעובדא דשומשמי שאמרו כ"ש דאי אפיקינין לצרכיה דאפי' אי הוי פקדון גביה ואפיקינין כו' מ' דאף במקום שא"צ לקבל מי שפרע חייב באונסין מדקאמר אפי' אי הוי פקדון כו' ושם מבואר להדיא החילוק שבין הלואה לפקדון משום טעם מי שפרע אין חילוק בין מלוה לפקדון ודברי טוש"ע צ"ע וכן מה שמחלקין אונסין לפשיעה צ"ע אי טעמא דלית ה' כעובדא דשומשמי משום מי שפרע אפי' מפשיעה פטור ואי משום דהוי הלואה אפי' באונסין לחייב כמ"ש הרי"ף שם בין אונסין לגניבה ואבידה מצינו שם הואיל ונהנה כו' או הואיל ומתרמי ליה זבינא כו' כמ"ש שם פ"א א' ושם מ"ג א' וכלל הענין דבפקדון לאחר הזמן כל שאמר טול את שלך פטור כמ"ש בב"מ פ' ופ"א דאפי' גמרתיו אינו ש"ש וכן שואל לאחר ימי שאילתה אינו שואל וכ"ש טול את שלך אלא דמ"מ באומן ש"ח הוי דלא סילק עצמו משמירתו משא"כ בפקדון וכ"ש אי אמר בהדיא דאפי' באומן פטור ונראה דאף שואל פטור דדוקא בלא אמר אמרי' שם דהוה ש"ש דבאומן הוי ש"ח אבל היכא דבאומן פטור לגמרי ה"ה בשואל דהא שם מדמי שואל לאומן דקא מרמי להו להדדי ולא משני שאני שואל הואיל ונהנה מהני אבל בהלואה חייב אפי' סילק נפשיה בהדיא כ"ז שלא נתן לו וכמ"ש הרי"ף שם בעובדא דשומשמי כיון דלהוצאה ניתנו ודידיה במה זכה המלוה כ"ז שלא נתן לו דדוקא בשנתן לו אמרי' נתינה בע"כ הוי נתינה וכן בעובדא דשומשמי בס"ס קצ"ח אם הוציאן וקבל מי שפרע אם נתן לו ולא רצה אז פטור אבל באומר טול חייב וכמש"ל:

אם פרע כו'. וכ"כ לקמן סי' רצ"א סכ"א בהג"ה והיא מת' מהר"ם במרדכי פ' המפקיד ות' מיימוני ס' משפטים ס"ג ע"ש וכ' לא מבעיא לרבא שם ל"ו ב' משום את מהימנת כו' כאן שהיא בת דעת ומניחה לישא וליתן הרי הימנה על כל אשר לו ואפי' לאביי דאמר אין רצוני הכא פטור כמש"ש בההיא סבתא ועוד כמ"ש שם כל המפקיד כו' וכן שם מ"ב ב' וכ"כ בת' הרשב"א סי' אלף צ"ו והיא ת' מהר"ם אות באות וכידוע שהרבה מתשובותיו שם אבל הרשב"א חולק ע"ז וכמש"ל סי' ש"מ ס"ח בהג"ה וע' ט"ז סי' קכ"ט סי"ב וכ"כ רש" ל וכ"כ לעיל סי' ע"ב סל"א ודחקו עצמן האחרונים דל"פ אבל המעיין במקורן יראה דפליגי ודברי הרשב"א עיקר דבחזרה ל"ל ע"ד אשתו ובניו דהא משנה שלימה שם צ"ח ב' השואל כו' וכן כו' וכן בהלואה כמ"ש בב"ק ק"ד א' ע"ש דמדמי לשואל דאמר שם תנן השואל כו' וכמש"ל ר"ס קכ"א וכדר"א שם נ"ז א':

ראובן כו'. כמ"ש שם צ"ג א' ול"ק הא דאתא לידיה בתורת שמירה כו' אע"ג שאח"כ א"ל לקרוע לא הוי כאתא לידיה בתורת קריעה ובב"מ צ"ד א' ושאני הכא דמעיקרא כו' אבל אם שיעבד נפשיה מעיקרא לא מהני מה שמתנה אח"כ:

אפי' רחוק למלוה. עיין בהה"מ שפי' דברי הרמב"ם בקרוב למלוה ע"פ דברי הרשב"א בשם ירושלמי דסתמא היינו קרוב למלוה מיהו בתו' פ' הזורק משמע דאפי' רחוק למלוה חייב אלא דמתני' מיירי דמפרש ע"ש ד"ה א"ה מאי למימרא ועיין בפי' המשניות להרמב"ם פ' הזורק וז"ל היתה עומדת על ראש הגג כו' ועל מנת שנאמר לו זרוק חובי בתורת גיטין לפיכך אם הגיע הממון קרוב מן המלוה נפטר הלוה שכבר הגיע לו הממון כמו הגט והוא כבר נתפייס ממנו בקבלת הממון בזה הענין אבל אם אמר לו זרוק לי חובי ותפטר ולא אמר בתורת גיטין וזרקו לו ונאבד או נשרף קודם שיגיע ליד המלוה ה"ז אינו פטור עכ"ל. והוא תמוה דהא בש"ע משמע להדיא דאומר זרוק והפטר א"צ שיגיע ליד המלו' ועכ"פ לא גרע מתורת גיטין דקרוב למלוה פטור והיכי כתב דאינו פטור עד שיגיע ליד המלו' וצ"ע:

מחצה על מחצ'. בפ' הזורק (גיטין דף ע"ח) אוקי רבה ורב יוסף מחצ' על מחצה בשני כתי עדים אחת אומר' קרוב לו וא' אומרת קרוב לה ור' יוחנן מוקי קרוב היינו ביכול לשומרו ומחצ' על מחצה בשניהם יכולים לשמרו כתבו תוס' שם ד"ה מחצה על מחצ' ז"ל הכא לא שייך לומר הממע"ה דאין כאן ספק עכ"ל וז"א אלא אליבי' דר"י אבל לרבה ורב יוסף דמוקי בשני כתי עדים הדרא קושי' לדוכתי' ומהרש"א כתב דתוס' מפרשי כדברי המרדכי דמיירי דהחוב עדיין בעין ברה"ר אלא שהוא תוך זמנו ואמר המלו' ללוה זרוק לי בתורת גיטין קרוב למלו' זכה המלו' ומחצ' על מחצה בשני כתי עדים והלו' רוצה לחזור יחלוקו כיון דאי' בעינא ע"ש אבל קשה דאי ס"ל לתו' כפי' המרדכי א"כ לא הי' התחלה לקושי' דנימא הממע"ה ולר' יוחנן נמי נימא דמיירי תוך זמנו ונרא' דס"ל דלר' יוחנן ע"כ צריך לפרש באבד החוב דבשלמא קרוב בד' אמות א"כ שפיר מצינו לפרש תוך זמנו ושלא יהא הלוה יכול לחזור כיון דכבר זכה המלו' בד' אמותיו אבל לר' יוחנן דמיירי קרוב ביכול לשומרו וזה אינו אלא בגיטין וקדושין וא"כ בשלמא לפטור הלו' מהני בתורת מחיל' כיון דאמר זרוק בתורת גיטין אבל אם הוא תוך זמנו לא מצי המלו' זכי בי' כיון דאינו חצירו ביכול לשמרו אלא בגיטין וע"כ לר' יוחנן מיירי באבד החוב ומש"ה הקשו דנימא הממע"ה ותי' דאין בזה ספיקא אבל לרבה ורב יוסף שפיר מצי מיירי בתוך זמנו ולענין חזרה דלוה ורש"י שפי' באבד החוב משום דאנן קי"ל כר' יוחנן ודו"ק. ומדברי המרדכי פ' הזורק משמע דלמסקנא נמי מיירי כשהוא בעין לענין חזרה דלוה וקשה לר' יוחנן דמיירי ביכול לשומרו למה לא יוכל הלו' לחזור ובמה זכה המלו' ועיין בטור דמשמע נמי דזה המלו' אלא דיש לפרש דמיירי בד' אמות ומדין חצר:

למחצית שכר דכיון דאתי לידו בתורת שמיר' אע"פ שאמר לו דבר שנרא' ממנו שאינו חושש באביד' והלך ואבד' חייב כי היכי דאמרינן בקרע כסותי היכא דאתי לידי' בתורת שמיר' דאינו פוטר אלא א"כ אמר והפטר כן הוא שם במרדכי פ' החובל וא"כ לפי"ז אם אמר לו בפי' לך התעסק בהם והרי אתה פטור מחיוב שהי' לך בשמירתן ודאי פטור ועיין ש"ג פ' המפקיד. ומיהו נראה דאפי' אמר לו בסתם יהיו לך בתורת עיסקא לא גרע מאומר בתורת גיטין דפטור אפי' לא אמר והפטר דכיון דתורת עיסקא ה"ל פלגא פקדון הרי פוטר אותו מחיוב אונסין במחציתו והמרדכי לא קאמר אלא באומר לו סתם שיתעסק בהם למחצית שכר דבזה אע"ג דנראה ממנו שאינו חושש באונסין לא מיפטר כי אתי לידי' בתורת שמיר' אבל אומר יהיו בידך בתורת עיסקא הוי לי' כאומר בתורת גיטין דפירושו דכל דין גיטין יהי' לזה החוב א"כ ה"ה בתורת עיסקא הוי לי' כמפרש שיפטר מחיוב אונסין ופטור:) (

אפי' אם אמר זרוק לי חובי כו'. דמסתמא זרוק ושמור קאמר ליה ועיין בסי' שאחר זה ס"א שכתב דאפי' אמר שלח לי ע"י עכו"ם או חרש שוטה וקטן ושלח על ידן ונאבדו המעות דפטור הלוה דשאני התם דלא מסתבר לומר דכוונתו היה שישלח וילך ג"כ עמהן בדרך לשמרם וע"ש בפריש':

וזרקו אפי' רחוק למלוה כו'. והיינו דוקא לענין דין ממון א"נ לקידושין ולחומרא אבל לענין גיטין ולקולא קרוב לה דוקא בעינן וכמו שכ' הטור והמחבר בא"ע סי' קל"ט ע"ש:

בתורת גיטין היו המעות כו' כיצד כו' כל הני פרטים הן מדברי הרמב"ם והטור והן ע"פ משנה וגמ' ר"פ הזורק (גיטין דף ע"ח) ששם יש אוקימתות בגמרא כן לענין גטין ולענין ממונא ע"ש ובדריש' ושם כתבתי דאף דלא א"ל והפטר אלא זרוק לי בתורת גיטין לחוד נמי הוי דינא הכי לכ"ע ולא כב"י וד"מ ע"ש ובדריש' ואם א"ל זרוק בתורת גיטין והפטר אפי' א"י לשומרו פטור ועפ"ר:

לתוך ד' אמותיו של מלוה. דתקנו לכל אדם שיקנו לו ד' אמות בסימטא או בצידי ר"ה כמו חצירו וידו כמ"ש הטור והמחבר לקמן בסי' דס"ח:

אם המלוה יכול לשומרו. ולענין גיטין כ' הטור והמחבר בא"ע סי' קל"ט דאין סומכין על מה שהיא יכולה לשומרו כשהיא חוץ לד' אמותיה אבל לענין ממונא כהאי דינא ואפי' לענין קדושין סומכין ע"ז ומקודשת וכמ"ש הטור והמחבר באה"ע סי' ל' ע"ש ואע"ג דגם קידושין ענין אישות הוא ויש בו נ"מ לקולא אם קדשה אחר מ"מ כיון דבמה דהיא מתקדשת עתה הוא חומרא אוקמוה אדינא דמן הדין מחשב ברשותה כיון דהיא יכולה לשומרה ועד"ר:

שניהן יכולין לשומרו. פי' כל אחד בפ"ע או שניהן יחד דוקא ואין שום אחד יכול לשומרו לבדו כן נ"ל מוכח מפי' התו' ועד"ר:

ושניהן חייבין. פי' יש חיוב והפסד לשניהן לכל א' המחצה:

אבל שניהן אינן יכולין לשומרו. פי' אפי' יחד אינם יכולין לשומרו ה"ל כזורקו למקום האבוד כו' עד"ר שם כתבתי דנ"ל מוכח דהטור לא ס"ל הכי:

במקום שהמלו' משתלמת שם. בריש סי' ע"ד נתבאר ע"ש בדברי הטור והמחבר:

הנה מעותיך צרורים בביתי כו'. עפ"ר ודרישה שם כתבתי שכדי של"ת ממ"ש הטור והמחבר כאן למ"ש הטור (וגם המחבר רמזו) לקמן בסי' קצ"ח סי"ז דהמוכר שחוזר במקחו המעות שקיבל הן בידו כדין הלוא' ואפי' אי אמר למרי זוזי תא ושקול זוזך ואתנסו חייב בהן ע"ש וכן חזר וכ' שם בסוף הסי' בשם הרמ"ה שצריך לעשות בהן השבה גמור' כדין מלוה כו' ש"מ דבמלו' לא סגי בא"ל תא שקול זוזך. גם לעיל סי' ע"ד ס"ג כתב מור"ם בהג"ה דלוה אינו נפטר בא"ל בא וטול זוזך. וי"מ דשם בהג"ה מיירי בא"ל כן בתוך "הזמן וכמ"ש שם ז"ל והוא בזמן וז"א דא"כ בפקדון נמי הוה חייב ושם כ' דבפקדון פטור וע"כ צ"ל דמ"ש "והוא "בזמן רצה לומר שכלה הזמן והגיע זמן הפרעון ואפ"ה חייב באונסין לכן נראה לי דמ"ש כאן דפטור דאינו נפטר בזה כי אם כשאמר ליה תחלה הא לך מעותיך וכשלא רצה המלו' לקבלם אמר ליה מאחר שאינך רוצה לקבלם הנה אוליכם לביתי ויהיו שם מונחים צרורים ואתה תבא אחרי לכשתרצה ותטלם משם ומ"ש הטור והמחבר סתם וכן אם אמר ליה הנה מעותיך צרורים כו' אדלעיל מיניה קאי דאמר ליה הילך מעותיך ולא רצה לקבלם והשליכם לפניו דפטור על זה כתב וכן אם לא השליכם לפניו אלא הוליכם לביתו ואמר ליה הנח מעותיך כו'. ועוד יש לומר דמ"ש הטור והמחבר כאן הנה מעותיך צרורים בביתי בא וטול אינו רצונו לומר בא לביתי אחריהן אלא ר"ל הכן לנפשך לקבלם ואתנם לך כי מעותיך צרורים בביתי ואביאם ליתנם לך בכל עת שתרצה והמלוה מסרב בזה דוקא קאמר דפטור ועיין דרישה מ"ש עוד מזה:

אלא אם כן פשע. ואם אמר ליה איני רוצה להיות תו אפי' ש"ח אפי' מפשיעה פטור כן כתב המרדכי הביאו הד"מ ע"ש:

אם היא בת דעת נפטר. דקדק וכתב בת דעת משום דבשואל לא סגי במה שמחזיר דבר השאול בידו ליד בניו ובני ביתו דמשאיל וכמו שכתבו הטור והמחבר לעיל בסי' ע"ב סעיף ל"א ושם כתבתי דנראה לדמות הלואה לשאלה דבשניהם כל הנאה דידיה ומשום הכי כתב בת דעת ור"ל שנושאת ונותנת בתוך הבית וכ"כ בתשובת הרשב"א זו בהדי' ושהיא בת דעת נושאת ונותנת הבית דידה כידו דמיא וע"ל סי' ש"מ ס"ח וגם לעיל בסי' ע"ג ס"ח מ"ש עוד בזה:

חייב בכל אונסין כמו בתחלה ע"ל סי' קע"ו ס"א מ"ש מענין זה ע"ש:

זרוק לי חובי. עסמ"ע ס"ק א' עד דלא מסתבר לומר דכוונתו הי' שישלח ולילך ג"כ עמהם בדרך לשמרם עכ"ל. וקשה דלדברי הסמ"ע אם אמר זרוק לים דג"כ א"א לומר זרוק ושמור אצ"ל והפטר וכן אם הקטן היה עמו בצדו והמלו' אומר תן לקטן זה היה חייב שתן ושמור קאמר וזה אין סברא כלל ועוד דדברי הסמ"ע דהטעם הוא דזרוק ושמור קאמר א"כ באונס היה לו לפטור ומשמע דכל דין לוה עליו עד שיגיע לידו. ולפענ"ד הדבר פשוט דודאי אם אמר זרוק לים או הנח במקום הפקר צ"ל והפטר כמבואר בב"ק ס"פ החובל באתי לידו בתורת שמירה צ"ל והפטר וע' מ"ש באה"ע סי' ל' ס"ק י"ח דמה"ט אם אמרה זרוק לים ואתקדש אני לך או ואתחייב אני לך לאו כלום הוא דתן מנה לפלוני הוא מדין ערב ובכה"ג אין הערב משתעבד כיון שלא בא ליד אדם. ולפ"ז נראה דאם אמר תן לחש"ו ואתחייב אני לך או ואתקדש אני לך דמהני כיון שבא ליד האדם וראיה ברורה לדין זה מתוס' קדושין י"ט ד"ה אומר אדם שכתבו דאפילו הי' אומר תן מנה לפלוני ואתקדש וכו' וכ"ש בתו אף דבבתו קטנה הוא א"כ כשאומר תן לחש"ו ואתחייב ודאי חייב רק דבחוב צ"ל ואתחייב דכשלא אומר ואתחייב רק אמר סתם תן מנה לפלו' לא קיבל שום חוב על עצמו אבל אמר תן חובי לפלוני ודאי דפטור דהוי כמפרש שהוא מקבל על עצמו ועדיף מאתחייב לך דמהני כי טעם ע"ב וכן בשיטה מקובצת בב"מ צ"ח דשלח ע"י חש"ו הוא מטעם ערב וקתני התם וכן בשעה שמחזירה אלמא דבשעה שמחזירה ג"כ הוא מטעם ערב ולכן מהני ג"כ בשלח ע"י חש"ו מטעם ערב ועיין עוד ביאורים סי' קכ"א ס"ק ד' מ"ש שם משא"כ באומר הנח במקום הפקר דלא מהני בקידושין ובחוב לא מהני ג"כ בחוב לענין פטור עד שיאמר והפטר ועוד דלפי מה שחילקו הפוסקים דזרוק לים הוי במקום הפקר משא"כ תן מנה לפלוני דהוא משתמר והתו' כתבו בב"ק ט' בד"ה ולר' יוסף דחש"ו שומרים הן ע"ש:

וזרקו. עסמ"ע ס"ק י"ב עד אי נמי לקידושין ולחומרא וכו'. פי' כשאומר ואתקדש אני לך כמבואר שם בב"ש סי' ל' ס"ק י"ח:

הנה מעותיך צרורות. עסמ"ע סי' ע" ס"ק י"ז ובסי' ע"ד ס"ק ח'. עט"ז שם שהקשה על הסמ"ע דהא בתוך הזמן נ"כ יכול ליפרע בע"כ. ועוד דבתוך הזמן אפי' בפקדון חייב וכו' ע"ש. ולפענ"ד נראה ליישב דבעה"ת שער נ' כ' לחלק הא דבטול את שלך באומנין הוי ש"ח ובב"מ י"ט גבי שומשמי והוא בס"ס קצ"ח לא הוי אפי' ש"ח וכ' וז"ל התם באומן הא דא"ל טול את שלך לאו לאפוקי נפשי' מתורת שומר אלא מחמת שיכול לעכב בשביל השכירות ורצה להודיע שאם יבואו ויטלנו לא יעכבנו בשביל השכירות וכו' אבל כאן אף דאפי' שתק הוי ש"ש מ"מ בזוזי ל"ל למימר שקול זוזך פשוט דלמשקלינהו קיימי דהא אינו יכול לעכב אלא לאפוקי נפשי' משומר קאתי וכו' ה"נ בהלואה בשלמא אח"ז הפרעון דבלא"ה זוזי למשקלינהו קיימי ובוודאי כשאומר טול את שלך לאפוקי נפשי' משומר קאתי משא"כ בתוך הזמן די"ל להודיע קאתי שלא יעכבנו בשביל הזמן אבל לא לאפוקי נפשיה מלוה קאתי ובהאי הנאה דאי מתרמי עיסקא כמ"ש הב"י חייב באונסין ומה שהקשו בהא שכתב הרב בהג"ה סי' ע"ד בהא דפטור בפקדון דא"י לחזור בתוך הזמן נראה לתרץ דהרב בהג"ה מיירי שם לענין גניבה ואונסין כמ"ש שם ונגנבו או נאבדו ובזה קאמר דבפקדון כה"ג היינו במקום שחייב בפקדון בגניבה כגון במעות מותרין דהוי מעצמו ש"ש משום הנאת שימוש מש"ה כתב הרב שפיר שם דבפקדון כה"ג שאומר הנה מעותיך צרורים הרי מסלק עצמו מהנאת שימוש ובזה אין אנו יכולים להכריחו שיקבל עליו רשות שימוש ולא גרע מלוה גמור בתוך הזמן דכשאומר טול את שלך דנפטר מגניבה ואונסין דבמעות פקדון אי"ל שיאמר לו כן להודיעו שאינו מעכב דבמעות מותרין א"י לעכב בתוך הזמן כמבואר בסי' רצ"ב כנ"ל ומפשיעה לא מיירי התם דבפשיעה ודאי חייב בתוך הזמן ונראה דלא נפטר כשהמלוה מסרב רק דאחר שלא רצה המלוה לקבל אמר הלוה מאחר שאינך רוצה לקבל' וכו' כמ"ש הסמ"ע ס"ו ע"ש אבל כשהמלוה אמר שאינו רוצה לקבלם ושיהי' מכאן ולהלאה ג"כ הלואה והלוה שתק נראה דחייב דהוי כקיבל עליו ומה שהקשה הסמ"ע מסי' קצ"ח סעיף י"ז נראה ליישב דעיקר הפטור כיון שהמלוה לא רצה לקבלם והוא אמר מאחר שאינך רוצה לקבלם אוליכם לביתי וכו' כמ"ש הסמ"ע ועיקר הפטור מטעם דהוי פרעון בע"כ כמבואר בכל הפוסקים ושם בסי' קצ"ח מיירי שאמר טול את שלך והלה שתק ודאי דלא הוי פרעון וחייב וממילא י"ל ג"כ דהפוסקים שם לא פליגי ומאן דפוטר מיירי כשהלוה סירב מלקבלם ומאן דמחייב מיירי שאמר בסתם טול את שלך דטול את שלך לא מהני רק בפקדון דאפי' הרי שלך לפניך מצ"ל משא"כ בהלואה דכ"ז שהמלוה לא קני לי' להמעות של הלוה לא מיחשב כפרעון וע' בסי' ע"ז מ"ש מזה רק כשהמלוה מסרב מלקכלם מטעם פרעון בע"כ ואם המלוה נתרצה ואמר הנח במקום פלוני ואטלם ואח"כ נגנבו מבואר בסי' קכ"ו סעיף ט' בהג"ה דפטור והוא מדברי הב"י ובנ"י מבואר שם כן:

למחצית שכר. עמ"ש בסימן קע"ו מזה:

זרוק לי חובי. ע"ב דחייב אפילו באונסין ואפילו אמר לו זרוק לים חייב כשלא אמר והפטר אבל אם אמר תן לחש"ו או לעכו"ם אצ"ל והפטר:

שניהם יכולים. או כ"א בעצמו או שניהם בצירוף סמ"ע:

מעותיך צרורים. וע"ב דבתוך הזמן בהלואה אף שיכול לסלק אף בתו"ז בע"כ מ"מ חייב אבל בפקדון מעות מותרין דהוה כש"ש משום רשות שימוש כשאומר הנה מעותיך צרורים פטור מגניבה רק בפשיעה חייב אבל אחר זה פטור ודוקא כשהמלוה סירב ואמר הלוה אחר כך אם כן אוליכם לביתי ואניחם שם צרורים אבל אם שתק כשהמלוה סירב חייב וכן אם אמר מעותיך צרורים ובוא לביתי ואתנם לך חייב אפילו סירב המלוה ודוקא כשאמר הכן נפשך לקבלם ואביאם לך פטור כשהמלוה סירב לקבלם ואם נתרצה המלוה ואמר הניחם בביתך ואטלם אחר כך ונגנבו פטור וע"ב:

וי"ח. היינו אפילו בפשיעה פטור:

זרוק לי חובי והפטר. עיין במל"מ ר"פ ט"ז מה' מלוה שכתב וז"ל הא דאמרינן דבזרוק לי חובי והפטר דנפטר הזורק נ"ל דלסברת רבינו ישעיה שהביא הטור ס"ס י"ב דבמלוה בשטר מחיל' בעי קנין הכא מיירי במלו' על פה דאלו בשטר בדברים לא מיפטר דהכא מדין מחילה נגעי בה כו' עכ"ל ובספר שער משפט חולק עליו וכתב דנראה דכאן כ"ע מודו דאף במלוה בשטר נפטר הלוה כו' ע"ש:

אם היא בת דעת. עיין בה"ט וט' בת' ושב הכהן סימן ט"ז מ"ש בזה:

[שו"ע] אבל אם א"ל זרוק לי חובי. נ"ב ואף בלא קנין כיון דמחילה א"צ קנין כ"כ הרא"ש והתוס' פ' המקבל וכ' במ"ל דלפ"ז לדעת הר' ישעי' בטור לעיל סי' י"ב ובסמ"ע שם ס"ק כ"א במלוה בשטר לא מהני במאי שאומר זרוק לי חובי והפטר ע"ש וע' במהרי"ט ח"ב חח"מ סי' קי"ח:

[שו"ע] שהרי הרשוהו בכך. נ"ב ואם בא אחר וקדם וזכה בה יש לעיין בזה דלכאורה י"ל דהוי כזוכה מן ההפקר כיון שהלוה סילק ידו מהם והוציאם מרשותו דהמלוה עדיין לא זכה בהן בקנין שיהי' המעות אלו שלו ויש לדמות לדינא דלקמן סי' קצ"ד ס"ב. שוב מצאתי בשט"מ ב"מ דף ע"א ע"ב (ובדפוס ברלין היא דף קכ"ו ע"א) שכתב בשם הרשב"א וז"ל אם אמר ישראל לגוי הניחם א"ג קרקע והפטר והניחם איהו ואסתלק לי' וישראל לא זכה בהו וכי הדר שקלינהו ישראל שני מן ההפקר זכה בהו ע"ש וצ"ע לדינא:

[שו"ע] אא"כ פשע בהם. נ"ב אבל בפקדון וא"ל תא שקול אפי' ש"ח לא הוי כדמשמע מדברי רי"ו ס"ט ח"ד כמש"ל בגליון סס"י קצ"ח ולאחר העיון משם אין ראי' די"ל דכונת הרי"ו דלאחר שקיבל מי שפרע נעשה פקדון ונעשה כש"ח שאמר תא שקול ודומה לזה בפני יהושע בב"מ דף מ"ט ע"ש. אבל בש"ש שאמר תא שקול י"ל דהוי ש"ח וזו דעת תוס' בב"מ שם ד"ה אלא אפי' ע"ש. אבל דעת הנ"י שם דאפי' ש"ח לא הוי ע"ש וכן נראה דעת הש"ך לקמן סי' ש"ו סק"ב:

[ש"ך אות ג] וע' בת' ר"ש כהן. נ"ב וע' שו"ת מהרי"ט סי' י"ט:

המעות באחריות כו'. עיין בתשובת ר"ש כהן ספר ב' ר"ס י"א וק"א:

ונאבד קודם שיגיע לידו. וכ"כ הרמב"ם והטעם דס"ל כמ"ש התוס' בגיטין ד"ה א"ה מאי למימרא כו' ע"ש ולא כמ"ש הרשב"א והה"מ ולזה כוון בסמ"ע ס"ק ג' וכ"כ הב"ח ע"ש והוא נכון ודוק:

הנה מעותיך צרורים. ע' בסמ"ע ס"ק י' עד גם לעיל סי' ע"ד ס"ג כ' מור"ם בהג"ה דלוה אינו נפטר בא"ל בא וטול זוזך ולפע"ד דשאני התם דלא א"ל הלוה שהם צרורים רק שמור"ם כתב שהם צרורים לכך חייב מטעם המפורש במצאתי כתוב שם אילו מזדמן ליה עסק מי לא מזדבן בהו אבל הכא שא"ל שהם צרורים מיד שא"ל כך הרי הם ברשו' מלו' ושוב לא יוכל להשתמש בהן לכך פטור ובזה מתורץ נמי מה שהקשה מלקמן סי' קצ"ח סי"ז וכן הוא בדברי רחבי"ה במרדכי פ' מי שאחזו וה"מ דפטור היינו היכא דבידו מזומנים להחזיר לו וזה הניחם לפניו או בביתו והמלוה או המפקיד הלכו להם אבל אם אינו תופס מזומנים ואומר אני אביא לך פקדוניך כו' ואע"ג דראבי"ה אפילו בפקדון קמחייב באינו תופס מזומנים י"ל דהיכי שאומר טול את שלך מודה ראבי"ה דפטור בפקדון כמ"ש מור"ם בסי' ע"ד ע"ש ע' בתשובת ר"ש כהן ס"ב סי' צ"ט:

ויש חולקים בזה. כלומר אפילו פשע פטור וכן הוא בדברי רחבי"ה במרדכי שם וכן נראה שהבין הסמ"ע ע"כ הקשה בסק"י דברי מור"ם אהדדי אבל הב"ח כ' בסימן ע"ד ס"ה דר"ל דיש חולקין דהלוה חייב והיא דעת ריב"א במרדכי שם. וע"כ כ' מור"ם בסי' ע"ד דחייב הלוה וקשה דהא ריב"א מספקא ליה וראבי"ה פשיטא לי' וע"ק דה"ל למור"ם לכתוב כאן דהעיקר כהיש חולקין כיון שכ' סתם בהג"ה בסימן ע"ד א"ו שאני כאן וכמ"ש לעיל ולענין דינא גם מהרש"ל פרק י' דב"ק סימן נ"ג פסק כראבי"ה דפטור אפילו מפשיעה:

אם היא בת דעת כו'. ומהרש"ל פ"ט דב"ק סי' ל"ט חולק ופסק דבהלואה אפילו נושאת ונותנת בתוך הבית לא נפטר בכך ע"ש. עיין בתשו' מהר"מ אלשיך סי' ל"ט:

חייב בכל האונסים. עיין במרדכי ולעיל סי' ע"ב:

אמותיו וכו' כתב הסמ"ע בס"ק ד' דתקנו לכל אדם ד' אמות בסימטא או בצדי ר"ה כמו חצירו וידו עכ"ל מדבריו למדנו דד"א דנקט הכא היינו בסימט' במקום דקונין לקמן בסימן רס"ח ע"ש ובאמת סתימת לשון הש"ע אינו מורה כן דה"ל לבאר ובאמת לפי מ"ש בש"ע א"ע סימן קל"ט דתופס לעיקר כדעת רשב"א דגבי גיטין משום עיגון תקנו ד' אמות אפילו בר"ה ועיין א"ע סימן למ"ד ובב"ש שם בסימני' הללו וא"כ זהו שאמר זרוק לי חובי בתורת גיטין סביר וקיבל על נפשו כל דיני גיטין ומה דמועיל לענין גט יועיל נמי לענין פטור הלזה וכל דבר שבממון תנאי קיים ובפרט לענין מחילה. ולכך סתם הש"ע הדין דבכל ד"א פטור ודוק:

ה"ל כזורקו למקום איבוד הא דצריך לזה הטעם ולא בפשוט כיון דא"ל בתורת גט ובגט הא לכ"ע אינה מגורשת אפשר לענין פקדון נ"מ דא"ל זרוק פקדוני בתורת פקדון וזרקו באופן הזה ואח"כ נאנס משם אם הטעם דלא נפטר הואיל אינו בתורת גיטין א"כ ברשותו של שומר קאי ופטור באונסין ולכך נאמר הטעם דה"ל כזרקו לאיבוד וה"ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס דחייב וא"ש:

אפי' אמר וכו' דזרוק ושמור קאמר ולא דמי לאמר לו שלחו ביד חרש וגוי דשם ודאי לא אמר לו שילך עמו סמ"ע:

שהרי הרשהו בכך אם לא דאמר לו זרוק במקום משתמר אבל מסתמא זרוק בכל אופן מיירי תוס' וב"ח ודרישה ע"ש:

בתורת גיטין כיון דא"ל בלשון הזה אפילו לא אמר והפטר כלל מ"מ הדין כמבואר סמ"ע וכתב דלא כב"י ולא נמצא בב"י סתירה לזה:

לתוך ד"א עיין תומים דהעליתי אפילו ד"א בר"ה ע"ש:

שניהם יכולים לשומרו או כל אחד בפ"ע או שניהם בצירוף סמ"ע:

כזרקו למקום איבוד עיין תומים דצ"ל לענין פקדון אבל בהלואה בלא"ה כיון דאינה מגורשת אף חובו לא נפטר:

אם הוא במקום שהמלוה משתלמת עיין מש"ל סי' ע"ד באריכות:

הנה מעותיך צרורים וכו' עיין מש"ל סימן על דרך באריכות. התי' של אחרונים:

ס"ב בהגה אם פרט לאשת המלוה אם היא בת דעת נפטר הלוה בכך נ"ב נלפע"ד מכ"ש אם מת המלוה שיכול לפרוע לאשתו וק"ו הוא דבחיי המלוה אין לה רק דין שליח בלבד ובשאר שלוחין אם לא צוה המלוה שיתן לידו לא הוי פרעון ואעפ"כ באשתו מהני מכ"ש אחר מותו כיון שמגיע לה הכתוב' הרי הוא כשותף עם היורשים גם הרי הלוה משועבד לה מדר"נ שבודאי יכול הלו' לפרוע לאשתו ונפטר בכך ואדרב' כ"ע מודים בזה אף החולקים כן נראה נכון לדעתי וכן כתבתי בתשובה לק"ק אדעססי ודוק ועיין בש"ך כאן שהמורש"ל חולק על דין זה ועיין בחבורי לחו"מ מהדורא ג' סימן רס"ט מ"ש שם ראי' דהעיקר כדעת המהרש"ל ומה שהסברתי דבר זה בטעמו ודו"ק: