שולחן ערוך, חושן משפט קנ״ט: היזק ראייה שמגג לגג וכיצד יסירוהו ובו ד סעיפים: – עם 18 מפרשים

היזק ראייה שמגג לגג וכיצד יסירוהו ובו ד סעיפים:
שני בתים זה בצד זה והיו גגותיהם עשויים לדירה אפי' היו בשני צידי רשות הרבים זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לחצי גגו שהוא דר בו זה שלא כנגד זה ומעדיף כדי שלא יראו זה את זה אע"פ שבני רשות הרבים רואים אותו יכול לומר כל אחד לחבירו אלו אין רואים אותי אלא ביום בעת שאעמוד על גגי אבל אתה רואה אותי תמיד: הגה ואם הגג שפל עד שבני רשות הרבים רואין אותו כמי שעומד בגג אין כאן היזק ראייה (טור בשם ר' יונה):

גג הסמוך לחצר חבירו עושה לו מעקה גבוה ד' אמות אבל בין גג לגג משאר הגגים אינו זקוק לד' אמות שאין בני אדם דרים בגגות לפיכך אין בגגות היזק ראיה אבל צריך לעשות מחיצה בין שני הגגים גבוה י' טפחים כדי שיתפוס אותו כגנב אם נכנס לרשותו: הגה וי"א דוקא שהגגין סמוכין זה לזה אבל אם אויר מפסיק ביניהן לא שנא אויר רה"י או אויר ר"ה בעינן מעקה וכדרך שנתבאר בסמוך (טור ס"א והגמ"יי והמגיד פ"ג משכנים) וכן נ"ל עיקר:

אם הא' אומר החצי שלי אבנה אותו לרוח מזרח והשני אומר לא כי אלא אני אבנה אותו רוח יפילו גורל ואם בא אחד לפנינו ותבע ואמר לחבירו או תעשה אתה המעקה ואני אתן לך חצי ההוצאה או תן לי ואעשנו שומעין לו אבל אם המתין עד שעשה חבירו החצי שלו ואמר לו הואיל והתחלת גמור אם הלה אינו רוצה אינו יכול לכופו:

אם הגגים רחוקין בענין שאין מסתלק היזק ראייה במה שיבנה כל אחד מעקה לחצי גגו ויעדיף וצריך לבנות כל המעקה אם יכולים להסכים שיבנה האחד הכל ויקבל חצי ההוצאה מחבירו הרי טוב ויבנה הכל ויכתוב שטר לחבירו שהחצי הבנין הוא שלו ואם לאו יטילו גורל ביניהם מי יבנה הכל ויקח חצי ההוצאה מחבירו:

בצד. רצה לומר שאחד אינו גובה מהשני שאז צריכין למעקה ד' אמות לאפוקי אם גג א' גבוה מחבירו דאז על כל פנים אין צריך מעקה גבוה ד' אמות כשהגג דלמטה אינו רחב לעמוד ולהציץ מרחוק כמ"ש הטור ע"ש. סמ"ע:

צידי. פירוש אע"ג דבלא"ה בעי לאצנועי מבני ר"ה העוברים ביניהם וכ"ש כשהן סמוכין ועומדים זה בצד זה ורה"י עובר ביניהן. שם:

ומעדיף. ר"ל שא' עושה על גגו לרוח מזרח והב' למערב וכ"א מוסיף קצת נגד סתימת חבירו כדי שלא יראו זא"ז ע"ש בטור ונראה דגם להרמב"ם א"צ האי העדפה אלא כשהגגין זה כנגד זה דאז יכולין להציץ מן הצד אבל כשהבתים והגגין הן זה בצד זה ממש א"צ להעדפה זו שהרי כשעשה זה החצר לצד מזרח וזה למערב תכופין זה לזה שוב א"י לראות מזה לזה. שם:

תמיד. פי' אפי' בלילה ואפי' כשאני יושב ואף בלא כונת ראייה אלא דרך הלוכך משא"כ בני ר"ה כ"כ הסמ"ע (והט"ז כתב דק"ל מסימן קנ"ד ס"ג דפותח אדם לרה"ר פתח כו' מפני שא"ל הריני כא' מבני רה"ר אמאי לא יאמר לו רבים לא חזו לי בליל' וצ"ל דטעם זה שרבים אינם רואים אותו כשהו' יושב הוא העיקר וטעמים האחרים לא אמרי אלא לרווחא דמילתא ולצירוף בעלמא כו' ע"ש) ועיין בתשובת רא"מ סי' ח':

הסמוך. פירוש סמוך בגובהו אבל בסמוך במרחק אין נ"מ דגם כשהן רחוקין זה מזה צריך בעל הגג לעשות מעקה לגגו גבוה ד"א מה"ט דאיכא מיני' היזק ראייה לבעל החצר. סמ"ע:

לכופו. ל' הטור שיכול לו' למה לא התחלת אתה לעשות כולו על שלך אלא שלא רצית לקלקל חומת ביתך להכביד עליה בבנין גם אני מה"ט איני רוצה לעשותו. שם:

ויעדיף. דכשמרוחקין זה מזה טובא אינו מועיל ההעדפה שעדיין רואין כל א' מן הצד לגגו של חבירו עד שיבנה אחד כל המעקה. טור. שם:

ל' הרמב"ם פ"ג מהלכות שכנים דין ה':

כתב ה"ה פי' שאינן משופעים והדין מימרא פרק קמא (דב"ב דף ו' ע"ב) אמר אביי ב' בתים וכו' וחילוק זה שכתב המחבר בין עשויין לדיר' לשאינן עשוין הרבה מהמפרשים כתבוהו לחלק בין זו לאותה דרב נחמן (שם) שנזכיר בסמוך:

מפורש בגמרא שם:

שם דין ו' ממימרא דרב נחמן אמר שמואל שם

פי' שאינן עשויין לדיר':

מימרא דרב נחמן שם

בשם יש שכתבו לחלק בין זו דרב נחמן להא דאביי דכשהגגין סמוכים זה לזה כל שחבירו בא להשתמש בגג ירגיש ויצניע עצמו ודי במחיצה עשרה כדי שיתפוס עליו כגנב משא"כ כשהגגין רחוקין זה מזה ולזה הסכים הרב הרשב"א

טור ס"ה:

שם בגמ' לא צריכא דקדים חד מינייהו וכו'

שם ס"ז מדברי הרא"ש בפסקיו אהא דמסיק בגמ' לא צריכא וכו' דכ"כ התוספות שם בד"ה מהו דתימא:

עשויים. כן פי' הר"י מיגאש ועבה"ג:

כדי שלא. עסי' קנ"ד ס"ג ואם הוא לחצר אחרת כו':

אע"פ. והשמיט מ"ש בגמ' רבים כי קא מעייני כו' משום דבשביל זה א"צ העדפה רק כ"ש כמ"ש בסי' קנ"ד ס"ג ועמ"ש שם ובגמ' לא אמרו אלא טעם על עיקר המעקה ואעפ"כ כלל אותו בתיבת תמיד כמ"ש בסמ"ע:

ואם הגג. וכ"כ הרי"מ ממ"ש שם ס' א' ועסי' קנ"ד ס"ג:

לפיכך אין. ירושלמי וכ' הרי"מ והא דלא פי' אביי בעשוי לדירה לפי שלא בא כאן לבאר אם יש היזק ראיה שו לא רק לבאר כיצד תיקונו:

וי"א. תוס' שם ד"ה בשני:

ל"ש כו'. גמ' ורצה בזה כלפי' הזה מאי קאמר בס"א אפי' היו כו' ולפי' דוקא רחוקין ולכן כ' ל"ש ר"ל דהרבותא הוא נגד אויר רה"י כמ"ש גמ':

אם האחד. דבזה ג"כ קפידא וצריך גורל ועתוס' דקדושין מ"ב א' ד"ה ובוררין. ור"ת כו':

ואם בא. תוס' ב"ב שם ד"ה מ"ד וע"ש:

אבל אם. גמ' שם:

אם כו'. כנ"ל:

ואם הגג שפל. כת' הריב"ש בסי' ת"ח וז"ל ומה שנסתפק לכם מאי איכא בין האי דאביי בשני בתי בשני צדי רה"ר דמצי אמר בני רה"ר ביממא חזי וכו' ובין אותה ששנינו בפ' חזקת אבל פותח הוא פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון ברה"ר דמצי אמר ליה סוף סוף בעי אצטנועי מבני רה"ר מבואר הוא דבהאי דאביי יש זמן שזה יכול לראותו בעומדו בגגו כדרכו ובני רשות הרבים אין דרך לראותו כגון בלילה אבל בהאי דפתח נגד פתח אין דרך לעמוד בתמידות בפתח ביתו ואם יעשה זה במקרה פעם אחת גם בני רשות הרבים עושין כן לפעמים כשיזדמן לדבר זה עם זה ע"ש. ולפי מה שכת' הרמ"א דאם הגג שפל עד שבני רשות הרבים רואין אותו אין כאן היזק ראיה והוא בטור בשם ר' יונה אם כן בלאו הכי לא קשה דגבי האי דפתח נגד פתח הוי ליה כמו הכא בגג שפל. וכן כת' הרב המגיד פ"ג משכנים דמיירי שהגגין גבוהין ד' אמות דאי לא שפיר קאמר ליה הא בעית אצטנועי מבני רשות הרבים וכדתנן פרק חזקת פותח פתח וכו' עכ"ל הרשב"א ז"ל ע"ש ואע"ג דבגמרא שם אמרו בני רה"ר ביממא חזי לי בלילה לא חזי לי וא"כ היכא דהגג שפל עד שבני רה"ר רואין אותן יאמר ביממא חזי לי כו' כבר כת' שם בלחם משנה דהיינו נמי דוקא היכא שגבוהין ד"א לא מצי בני רה"ר למיחזי אלא ביום שהאור רב אבל אם נמוך מד' אמות מצי בני רה"ר למיחזי בלילה כמו ביממא ע"ש:

שני בתים זה בצד זה כו' כדי לעמוד על מ"ש המחבר בסעיף זה ובסעיף שאחריו ועל מ"ש מור"ם בס"ב בהג"ה די"א דוקא כו' וגם על מ"ש המחבר בר"ס ק"ס אעתיק ל' הגמ' והנאמר עלי' והוא דבפ"ק דבתרא (דף ו' ע"ב) גרסי' אמר אביי ב' בתים בשני צידי ר"ה זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לחצי גגו זה שלא כנגד זה ומעדיף ופריך מאי אירי' בר"ה אפי' ברשות היחיד נמי ומשני בר"ה איצטריכ' ליה דל"ת סוף סוף הא בעית לאיצטנועי מבני ר"ה קמ"ל כו' תו גרסי' שם אמר רב נחמן גג הסמוך לגג א"צ מעקה ד' אמות אבל צריכין למחיצת עשרה כו' ע"ש ולכ"ע ל"פ אביי אהא דרב נחמן אלא שנתחלקו בישובם דהרמב"ם מחלק דאביי איירי בגגין שעשויין לדירה מ"ה צריכין לעשות מעקה ביניהן גבוה ד' אמות משום היזק ראי' ורב נחמן איירי בגגין שאין עשוין לדירה מ"ה במחיצה שגבוה י' שיהא נתפס ע"י כגנב סגי וז"ש המחבר נמי בסעיף ב' אבל בין גג לגג משאר גגין ור"ל משאר גגין שאינן כל א' עשויים לדיר' אבל רשב"ם ותוס' כתבו דהא דאביי איירי בגגין שאינן סמוכין זה לזה וכמ"ש אביי ששני צידי ר"ה דכיון שאינן סמוכין כ"א משתמש מגגו ואינו מרגיש בביאת חבירו ומזיקו בהיזק ראיי' לכך מצריך למעקה גבוה ד' אמות ור"נ איירי בגגין הסמוכין זה לזה שבשע' שבא לשמש בגגו רואה את חבירו שם ומשמר נפשו ממנו ומ"ה סגי בי"ט וכ"כ הטור ע"ש וזהו שכ' מור"ם בס"ב די"א דהא דסגי בי"ט היינו דוקא שהגגין סמוכין זה לזה אבל אם אויר מפסיק כו' בעינן מעקה כו' ר"ל גבוה ד"א ומ"ש וכדרך שנתבאר בסמוך ר"ל בס"א ומזה שכתבתי נלמד דמור"ם שכתב די"א דוקא כשהגגין סמוכין איירי אפי' בגגין העשוין לדירה כל שסמוכין סגי בי"ט ומטעם שכתבתי ובזה כלל דבריהן מבואר ועכשיו אבא לבאר פרטי דברי המחבר:

מ"ש זה בצד זה ר"ל שאח' אינו גבוה מהשני (שאז עכ"פ צריכין למעקה ד"א כיון דעשוין לדירה לאפוקי אם גג א' גבוה מחבירו דאז א"צ מעקה עכ"פ גבוה ד"א כשהגג דלמטה אינו רחב לעמוד ולהציץ מרחוק וכמ"ש בטור ע"ש) דאל"כ לא הל"ל זה בצד זה כיון דמסיק דדין זה הוא ג"כ אפי' כשהן בשני צידי ר"ה אלא הל"ל הן שהן זה בצד זה הן שהן בשני צידי ר"ה גם מ"ש המחבר בסעיף שאחר זה גג הסמוך לחצר כו' נראה דפי' כן שהוא סמוך ואינו גבוה מהחצר מ"ה בעינן שיעשה עכ"פ מעקה גבוה ד"א וכמ"ש:

ומ"ש עשויים לדירה פי' שהוא מקורה ושוה ולאפוקי כשהוא משופע:

ומ"ש אפי' היו בשני צידי ר"ה. ר"ל אע"ג דבלא"ה בעי לאצטנועי מבני ר"ה העוברים ביניהן וכל' הגמ' הנ"ל וכדמסיק ג"כ המחבר וכ"ש כשהן סמוכין ועומדין זה בצד זה או זה נגד זה ורה"י עובר ביניהן וק"ל:

ומ"ש זה שלא כנגד זה ומעדיף פי' הא' עושה על גגו לרוח מזרח והב' לצד מערב וכל א' מוסיף קצת כנגד סתימת חבירו כדי שלא יראו זה את זה ע"ש בטור ונרא' דגם להרמב"ם א"צ האי העדפה אלא כשהגגין זה כנגד זה דאז יכולין להציץ זה על גג זה מן הצד אבל כשהבתים והגגין שעליהן הן זה בצד זה ממש אז אין צריך להעדפ' זו שהרי כשזה עשה החצי לצד מזרח וזה לצד מערב תכופין זה לזה שוב אין יכולין לראותו מזה לזה וק"ל:

רואה אותי תמיד פי' אפי' בלילה ואפי' כשאני יושב ואפי' בלא כוונת ראיה אלא דרך הלוכם משא"כ בני ר"ה ועד"ר ובפרישה:

גג הסמוך לחצר כו' פי' סמוך בגובהו וכמ"ש (ובר"ס שאחר זה יתבאר מקור דין זה וטעמו ע"ש) אבל בסמוך במרחק אין נ"מ דגם כשהן רחוקין זה מזה צריך בעל הגג לעשות מעקה לגגו גבוה ארבע אמות מה"ט דאיכא מיניה היזק ראייה לבעל החצר ואי משום דבאינו סמוך לו לא שייך טעם דנתפס כגנב ואין צריך לסייעו בעל החצר כלל דז"א דהא דברי המחבר הם דברי הרמב"ם והרמב"ם ס"ל דאפי' בסמוך א"צ לסייעו וכמ"ש בדרישה ובד"מ בר"ס שאח"ז והא דכתב המחבר ר"ס שאח"ז דבעל החצר מסייעו לי"ט הוא כדעת התו' והרא"ש והטור ומשום דהמ"מ והב"י הניחו להרמב"ם בצ"ע בזה. מ"ה פסק המחבר דלא כותיה ובדרישה כתבתי טעם להרמב"ם והוא דכיון דבעל הגג הוא המזיק עליו לתקן מחיצה גבוה ד' אמות ממילא נפטר בעל החצר ועד"ר:

אבל בין גג לגג משאר גגין כו' וי"א דוקא כו' כבר כתבתי פירושו ובמאי פליגי:

שהגגין סמוכין זה לזה ל' הטור מתוך שסמוכין זה לזה יכול לראות מתי יעלה חבירו לגגו ויזהר ממנו גם אין בגגין תשמיש קבוע עכ"ל דלאפוקי חצירות הסמוכין ששם יש בהן תשמיש קבוע ועפ"ר:

שומעין לו ל' הטור שמרויחין בזה ההעדפה (שהיו צריכין לעשות כל א' בגגו מעט יותר מהחצי נ"ל בס"א) וגם שאין שום א' יכול להסתכל כלל בשל חבירו:

אינו יכול לכופו ל' הטור שיכול לומר למה לא התחלת אתה והיית עושה כולו על שלך אלא שלא רצית לקלקל חומת ביתך להכביד עליה בבנין גם אני מה"ט איני רוצה לעשותו:

אם הגגים רחוקים כו'. כשמרוחקין זה מזה טובא אזי אין מועיל ההעדפה שרואין עדיין כל א' מן הצד לגגו של חבירו עד שיבנה האח' כל המעקה טור:

גג הסמוך לחצר נראה דה"ה בגג העשוי לדירה הסמוך לגג שאינו עשוי לדירה לשטת המחבר שהוא דעת הרמב"ם מחוייב בעל הגג שאינו עשוי לדירה לעשות בעצמו המערה גבוה ד"א:

זה בצד זה היינו שאחד אינו גבוה מהשני דלהמחבר אין חילוק בין שהוא סמוך בין שהוא בשני צידי רה"ר ומיושב הא דאמר אביי בב"ב דף וי"ו ע"ב שני בתים בשני צידי רה"ר צריכין לעשות מעקה דמיירי בגג העשוי לדירה פי' שהוא מקורה ושוה והא דאמר ר"נ דבין גג לגג א"צ מעקה מיירי בגג שאינו עשוי לדירה (דהיינו שהוא משופע) ולשיטת הי"א דבסמוך שהוא שיטת הרא"ש יבואר בסמוך: (סמ"ע):

ומעדיף פי' אחד עושה לצד מזרח והב' לצד מערב וכל אחד מוסיף קצת כדי שלא יראו זה את זה וכשהגגין סמוכין זה לזה א"צ העדפה דכיון שעושין המחיצות תכופין זה לזה שוב אינן יכולין לראות:

גג הסמוך לחצר ☜ וה"ה גג שאינו עשוי לדירה הסמוך לגג שעשוי לדירה והא דכתב בסמוך פירושו שאינו גבוה אחד מחבירו דלשטת הרמב"ם אין חילוק דבין הוא סמוך בין הוא רחוק צריך בעל הגג לעשות כל הד"א ואין בעל החצר צריך לסייע אפילו למחיצה יו"ד שלא יהא נתפס כנגב והטעם כיון דבעל הגג הוא המזיק ועליו לתקן מחיצה ד"א ממילא נפטר בעל החצר:

אבל בין גג לגג זהו שטת הרא"ש שמחלק דהא דאמר אביי דבשני צידי רה"ר עושין מעקה הטעם כיון דהם בשני צידי רה"ר אינו מרגיש בביאת חבירו ומזיקו בהיזק ראיה ור"נ דאמר בין גג לגג לא צריך מיירי בגגין הסמוכין זה לזה שיכול לשמור נפשו מלשמש כשרואה חבירו בגג ואינו מחלק כלל בין עשוי לדירה או לא:

שומעין לו שמרויחין ההעדפה וגם שאין שום אחד יכול להסתכל כלל בשל חבירו:

א"י לכופו שיכול לומר כשם שלא רציתי להתחיל לבנות כולו על שלך שלא יתקלקל חומת ביתך גם אני איני רוצה מה"ט:

הגגים רחוקים דכשמורחקין טובא אינו מועיל העדפה שרואין עדיין כל אחד מן הצד לגגו של חבירו (סמ"ע):

שני בתים וכו' עיין בסמ"ע ס"ק ח' עד ומזה שכתבתי נלמד כו' והב"ח לא כ"כ ע"ש ואין דבריו נראין ודו"ק:

ל"ש אויר רה"י כו' עיין בספר א"א דף פ"ט מ"ש בזה על מור"ם ולא הבינותי דבריו ודברי הסמ"ע הם ברורים למבין וע"ש:

(סעיף א' שאעמוד) ק"ל ממ"ש בסי' קנ"ד ס"ג אבל פותח אדם לרה"ר פתח כו' מפני שא"ל הריני כאחד מבני רה"ר כו' אמאי לא יאמר לו רבים לא חזי לי בלילה כמ"ש בגמרא ובטור ועוד יש טעם ג' בגמרא רבים לא חזו לי אלא דוקא כי מעייני בי כמ"ש ב"י וזה נמי שייך בסי' קנ"ד וכזה יש להקשות גם ע"ז ממ"ש הטור בשם הר"ר יונה מביאו רמ"א דאם הגג שפל כו' וצ"ל דלא חששו אלא לטעם שרבים אינם רואים כשהוא יושב דאלו הטעם הא' דהיינו שאתה רואי אותי בלילה אין זה היזק גדול כי אין דרך אדם לעשות עסקיו בלילה וכן במה שרבים דוקא מעיינים לראות אין זה היזק גדול כ"כ כי כמו שרבים לא יעשו עבירה לעין כדי לראות כמו כן לא יעשה זה וירחיק עצמו מלראות בכל מה שיוכל ותלמודא דנקט שלשה טעמים לרווחא דמלתא ולזה נתכוון הטור במ"ש כשאני עומד ביום ולא זכר טעם הג' אלא כוונתו דהעיקר תלוי בעומד אלא דמצרף ליה עוד טעם של ביום וכן טעם הג' אינו אלא צירוף בגמרא: