שולחן ערוך, חושן משפט קנ״ד: חזקת חלונות ופתחים וכמה צריך להתרחק מהן. ובו לב סעיפים: – עם 18 מפרשים

חזקת חלונות ופתחים וכמה צריך להתרחק מהן. ובו לב סעיפים:
אחד מהשותפין בחצר שלקח בית בחצר אחרת אינו יכול לפתוח פתחו לחצר השותפים שלו (שכל אחד מבני החצר אין לו רשות לשנות כלל אלא כמו שבנאו או קנאו או ירשוהו יש להם לנהוג בו) (טור סע"ב) אפי' בנה עלייה על גב ביתו לא יעשה לה (פתח) לתוך החצר לפי שמרבה עליהם את הדרך נעשה כמי שהיה לו שכן אחד ונעשו לו שכנים הרבה אבל יכול הוא לבנות עלייה על גב ביתו בנין חדש ובלבד שלא תהא פתוחה לחצר אלא לתוך ביתו ואצ"ל שאם רצה לחלוק (ביתו) לשנים חולק כיון שאינו פותח פתח אחר לחצר בד"א שאם לקח בית בחצר אחרת אינו יכול לפתוח פתחו לחצר השותפים בפותחו לחצר ממש אבל יכול לפתחו לתוך ביתו והוא שיסתום הפתח שהיה לו בחצר אחרת (ויש חולקין דאפי' לתוך ביתו אסור לפתחו) (טור בשם הרא"ש):

אחד מהשותפין בחצר שהביא לביתו אנשי בית אחרת יש לחבירו לעכב עליו מפני שמרבה עליו את הדרך וכן המשכיר ביתו לבעל הבית אחד ואח"כ הביא עמו קרוביו או מיודעיו לשכון עמו כאחד בבית זה הרי המשכיר מעכב ואם הם סמוכים על שלחנו אינו יכול לעכב עליו לא השותף ולא המשכיר: הגה וי"א דשותף יכול למלאות ביתו אכסנאי' ודיורים כל שאינו מוסיף בנין חדש (טור בשם רשב"ם ונ"י בשם הרי"ף והרמב"ן וריטב"א) אע"פ שחולק ביתו לדיורים ויש להן בית הכסא אחד ביחד ולא יוכל השני למימר הם ממלאים לי הבית הכסא שנים שיש להם בשותפות בית אחד אין האחד יכול להרשות לאחרים להשתמש בחלקו אע"ג דבחצר אין להקפיד בכה"ג מיהו בבית קפידי אינשי (כ"ז מרדכי פרק חזקת ):

לא יפתח אדם חלון לחצר חבירו ואפי' א' מהשותפים בחצר שבקש לפתוח לו חלון בתוך ביתו לחצר מעכב עליו שותפו מפני שמסתכל בו ממנו ואם פתח יסתום ואם נתנו לו השותפים בחצר רשות לפתוח חלון או פתח רשאי והוא שלא יפתח פתח כנגד פתח או חלון כנגד חלון: הגה ופתח כנגד פתח לא מהני חזקה וה"ה בחלון נגד חלון (ב"י בשם רשב"ם) וי"א בחלון נגד חלון מהני (טור בשם הרמ"ה) ואם באו שניהם לפתוח בבת אחת פתח נגד פתח או חלון נגד חלון אם אחד מהן אינו חסר וחבירו נהנה כופין על מדת סדום ואם שניהם כאחד חסרים יעשו פשרה ביניהם (נ"י פ' חזקת) אלא ירחיק משהו זה מנגד זה ואם הוא לחצר אחרת שנתנו לו רשות לפתוח פתח או חלון צריך להרחיק מכנגד פתחו או חלונו של חבירו עד שלא יוכל לראות בו כלל אבל פותח אדם לר"ה פתח בית כנגד פתח בית וחלון כנגד חלון אם אינם גבוהים ד' אמות מפני שאומר לו הריני כא' מבני ר"ה שרואים אותך: הגה והבא לבנות ראשון בעלייה אם חבירו שכנגדו יכול לעכב עליו לומר היום או מחר אפתח ג"כ ותעכב עלי ע"ל סי' זה סעיף י"ד ט"ו וי"ו וי"ז ולמבוי כל שיש למטה ממנו ג' בתים יש מי שאומר שדינו כר"ה וי"א שכל שאינו מפולש אין דינו כרשות הרבים פתח לר"ה ויש בזה היזק ראייה לחצר שבצד רה"ר שכנגדו חבירו יכול למחות בו (נ"י ומרדכי פ"ק דב"ב וד"ע מדקדוק הפוסקים ) ואע"פ כן לא יפתח אדם חנות כנגד פתח או חלון חבירו מפני שזה היזק קבוע תמיד שבני ר"ה עוברים ושבים ואינם מביטים בו תמיד וזה יושב בחנותו כל היום ומביט בפתח או בחלון חבירו לפיכך צריך להתרחק עד כדי שלא יהא יכול לראות בו כלל: (י"א שצריך ליזהר אדם מלהסתכל בבית חבירו עד שהוא נתפס כגנב בראייה ההיא כיון שאין לו טענה) (נ"י פ' חזקת):

היה פתח של אחד מהשותפין בחצר קטן אינו יכול להרחיבו שהרי שותפו אומר לו בפתח קטן אני יכול להסתר ממך בשעת תשמיש ואיני יכול להסתר ממך בפתח גדול ואם היה הפתח גדול לא יעשנו שנים שהרי אומר לו בפתח אחד אני יכול להסתר בשנים איני יכול אבל מי שהיה לו פתח קטן לר"ה ורצה להרחיבו או היה רחב ורצה לעשותו שנים אין חבירו שכנגדו מעכב עליו ואצ"ל בני ר"ה שאינם יכולים לעכב עליו (היה לו פתח גדול יכול לעשות שם פתח קטן אבל לא במקום אחר) (טור וב"י בשם הרמב"ם):

אחד מהשותפים בחצר שהיה לו פתח פתוח לחצר והיו לו שתי דלתות ורוצה לעשותה דלת אחת יש מי שאומר שאינם יכולים לעכב עליו אע"פ שנפתח כולו תמיד משא"כ שהיה בשתי דלתות: הגה אבל היו לו שני פתחים של שני שני אמות לא יוכל לעשות פתח א' של ד' אמות (גמ' פ' חזקת):

מי שבא לפתוח חלון לחצר חבירו בין חלון גדולה בין חלון קטנה בין למעלה בין למטה בעל החצר מעכב עליו שהרי אומר תזיק לי בראיה ואע"פ שהוא גבוה תעלה בסולם ותראה:

הרי שפתח חלון לחצר חבירו ומחל לו בעל החצר או שגלה דעתו שהניחו כגון שבא וסייע עמו או שידע הניזק ולא ערער הרי זה החזיק בחלון ואינו יכול אח"כ לחזור ולערער עליו לסתום: הגה כן ראוי להורות מאחר שכבר החזיק זה בחלון אע"פ שרבים חולקים וסבירא להו דאין חזקה מהני בהיזק ראיה ואפי' למ"ד יש לו חזקה היינו לגופו של חלון דלא יוכל בעל החצר לסתמו או למחות בו אבל הוא אסור לעמוד בחלון ולראות בחצר חבירו כדי שלא יזיקנו בראייתו ובזה איסורא קא עביד ולא מהני ליה חזקה וזה יוכל בעל החצר למחות בו (ב"י בשם הרשב"א) אבל כל זמן שאין לו חזקה יוכל לערער עליו וצריך לסותמו אע"פ שעכשיו א"צ לבנות בצדו ואי בעינן חזקה ג' שנים יש בו מחלוקת וכמו שנתבאר לעיל סי' קנ"ג לענין זיזין ושאר דברים כיוצא בו (וע"ל סי' קנ"ה סעיף ל"ה):

בד"א שיש חזקה להיזק ראייה בעושה מעשה כגון פותח חלון על חצר חבירו אבל חצר השותפין אע"פ שעמדו שנים רבות בלא מחיצה כיון דממילא בלא עשיית שום מעשה הם מזיקים זה את זה בראייה אין להם חזקה וכופים זה את זה לעשות מחיצה:

הרי שפתח חלון לחצר חבירו וידע בעל החצר ולא ערער ונפל הכותל שהחלון בו לא הפסיד זכותו וכשיבנה הכותל יחזיר בו החלון:

כיצד דינו של חלון זה שהניח לפתחה אם ראשו של אדם יכול ליכנס ממנה או שהיתה למטה מד' אמות אע"פ שאין ראשו נכנס ממנה אין בעל החצר יכול לבנות כנגדה או מצדדין אא"כ הרחיק ד' אמות כמו שיתבאר (בסכ"א) היתה חלון קטנה שאין ראשו של אדם נכנס ממנה והיתה למעלה מד' אמות בעל החצר יכול לבנות כנגדה או מצדדין שהרי טוען ואומר לא הנחתיך לפתוח אלא מפני שהיא קטנה וגבוה אבל שתחזיק עלי עד שארחיק הבנין לא הנחתי בד"א כשפתחה לתשמיש או כדי שיכנס בה הרוח אבל אם פתחה לאורה אפי' היתה קטנה ביותר (וגבוה) ביותר הואיל ולא ערער החזיק ואין בעל החצר יכול לבנות כנגדה או מצדדיה עד שירחיק ד' אמות כדי שלא יאפיל עליו שהרי מחל לו על האורה (ובענין איזה חלון עשוי לאורה תלוי בעיני הדיין ולפי ענין החלון) (טור וב"י בשם הרשב"א):

י"א דהא דיש חזקה לחלון דוקא כשיש לה צורת הפתח או מלבן דבלא"ה לא הוי אלא כחור שחררוהו עכברים (וי"א דהכל לפי ענין בני המדינה (ב"י בשם הרשב"א) וכנ"ל):

וכן מי שהיתה לו חלון מוחזקת ובא חבירו ובנה כנגדה או מצדדיה בלא הרחקה או סתמה ושתק בעל החלון אינו יכול לחזור ולערער לפתוח החלון או להרחיק הבנין שכיון ששתק מחל שאין אדם עשוי שסותמים אורו בפניו ושתק אא"כ מחל: הגה ומיד הוי מחילה וי"א שצריך טענה שאם בעל החלון יש לו שטר או ראייה על החלון צריך שיטעון זה שקנאו וסתימתו [בפניו] הוא ראייה לדבריו ואם אין לו ראיה על החלון אלא החזקה שהחזיק לבד אין זה צריך טענה אחרת רק שיאמר שחזקתו טעות היתה (טור בשם ר"ת והרא"ש) וכל זה כשסתם בעל החצר ושתק בעל החלון אבל כשבעל החלון בעצמו סתם חלונו לא הוי מחילה במה שסתמו לפי צורך שעה אלא אם פרץ פצימי החלון שניכר שאינו רוצה לפתחו עוד או שבנה בנין גמור לפניו וכיוצא בזה (מרדכי פ"ק דב"ב) ואם בעל החלון אומר אני סתמתי ולא הוי מחילה ובעל החצר אומר שהוא סתמו והוי מחילה בעל החלון נקרא מוחזק ועל בעל החצר להביא ראיה (ב"י בשם הריטב"א) וע' לקמן (בסעיף כ') ובסי' קנ"ה סעיף ל"ה:

מי שהיו לו חלונות למטה בכותלו ובא חבירו לבנות בפניהם ואמר ליה אני אפתח לך חלונות אחרות בכותל זה למעלה מאלו הרי זה מעכב עליו ואומר לו בעת שתפתח החלונות תרעיד הכותל ותקלקל אותה ואפילו אומר אני אסתיר כל הכותל ואבנה אותו לך חדש ואעשה בו חלונות למעלה ואשכיר לך בית שתדור בו עד שאבנה יכול לעכב עליו שאומר לו אין רצוני שאטרח ממקום למקום אפי' אינו משתמש בו אלא בעצים לפיכך אם לא היה שם טורח כלל ואינו צריך לפנות אינו יכול לעכב עליו אבל בעל החלונות שרצה לשנות מקום החלונות בין למעלה בין למטה אפי' היתה גדולה ואמר אפתח אחרת קטנה ואסתום זו בעל החצר מעכב עליו וכן אינו יכול להרחיב בחלון כל שהוא: הגה כותל שבין ראובן לשמעון והכותל של אחד מהן יכול לסתור כשירצה ואין חבירו יכול לעכב (מרדכי ריש ב"ב):

הבא לפתוח ראשון בעלייה שכנגד עליית חבירו לה"ר יונה אינו יכול לפתוח אלא עד חצי עלייתו כדי שישאר השאר לכשנגדו ולהרא"ש ולהרשב"א אינו יכול חבירו לעכב עליו ולומר היום או למחר אפתח ותעכב עלי שר"ה הפקר הוא וראשון שפתח הוי כזוכה מהפקר:

וה"מ במקום שאין אדם רשאי להוציא זיזין וגזוזטראות מעלייתו לרשות הרבים אבל במקום שרשאי להוציאם לא הוי האור שלפני עלייתו הפקר אלא הוי כחצר השותפין וכשפתח זה חלונו כנגד אויר שלפני עלייה שכנגדה שלא כדין פתח כיון שגם האחר יכול להוציא בניינו לרשות הרבים:

דעת הרא"ש שהפותח חלון לרשות חבירו שעכשיו אינו מזיקו בהיזק ראייה אין שכנו יכול לעכב עליו בטענת שהיום או למחר יבנה הוא המקום ההוא ויזיקנו זה מחלון זה בהיזק ראיה מפני שכיון שעכשיו אינו מזיקו אינו יכול לעכב עליו דזה נהנה וזה אינו חסר הוא וכיון שאינו יכול לעכב עליו אין לו חזקה וכשיבנ' הלה יכפנו לסתמו כדי שלא יזיקנו בהיזק ראייה וכן יכול לבנות כנגד אותו חלון בלא הרחקה ועל פי הדברים האלה פסק בראובן שהוציא עלייתו לחוץ ופתח בו חלון ולסוף נמלך שמעון שכנו שכנגדו להוציא גם הוא בליטת עלייתו וטוען ראובן שירחיק בניינו מכנגד חלונו כדי שלא יאפיל שהדין עם שמעון מפני שכיון שמנהג המקום שרשאי להוציא זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים הוי כחצר השותפין וכשפתח ראובן חלונו כנגד האויר של עליית שמעון שלא כדין פתח כיון שגם שמעון היה יכול להוציא בניינו ועד עתה לא היה שמעון מקפיד כי לא היה מזיק לו ולכן לא היה יכול למחות בידו הילכך אין חזקה לראובן ויכול שמעון לבנות כנגד חלונו ומטעם זה פסק בראובן שבא לפתוח חלון לחורבת שמעון אינו יכול למחות בו כיון שאין מזיקו וכיון שאינו יכול למחות בו אין לו חזקה לפיכך אם נמצא חלון פתוח לחורבה אין לו חזקה אם לא שיביא עדים שהחזיק בו קודם שנעשה חורבה ואדם שיש לו חלון פתוח לרשות חבירו ונחרב טוב הוא שיעמיד עדים שהחזיק בחלון זה קודם שנחרב המקום ויכתוב עדותם להיות בידו לראיה ומטעם זה פסק בגגים שהם מכוסים רעיפים ואין עליהם תשמיש שיכול לפתוח עליו חלון ואם אחר זמן יפתח זה גגו ויכול לראות מאותו חלון לחצר כופהו לסותמו הלכך חלון הפתוח לחצר חבירו והוא במקום גבוה ובא חבירו לבנות תחתיו ולעשות על הבנין גג של רעפים ואותו הבנין מנעו מלהסתכל בחצר יכול למחות בידו מלעשות הבנין והגג כי יאמר לו היום או למחר תסתור הבנין שלך ותכפיני לסתום חלוני כי תאמר אין לך חזקה כי היה פתוח על גגי ואני לא אוכל למצוא עדים שהחזקתי בו בעוד שהייתי יכול להסתכל בחצרך אבל הרשב"א כתב שראובן הבא לפתוח חלון על חצר שמעון במקום שאינו מזיקו עכשיו בהיזק ראיה ושמעון טוען שהוא יבנה בשלו היום או למחר ויזיקנו בראייה שהדין עם שמעון לעכב על ידו דלא בעי למיקם בהדיה למחר בדינא ודיינא כשיבא לבנות ואפי' אם רצה לכתוב לו שטר הודאה בכך אין שומעין לו דנמצא זה צריך להיות שומר שוברו מהעכברים וכן דעת הראב"ד ולזה הסכים הריב"ש וכתב שכן דעת הרבה מהאחרונים וכן דעת ה"ר יונה והרמב"ן והכי נקטינן (ובמקום שיש מנהג הולכין אחר המנהג) (ריב"ש סימן תע"ב) ומיהו כתב הרמב"ן שנ"ל שאינו יכול להחזיק עליו הואיל ואינו מזיקו עדיין: הגה ואפילו למ"ד שיש לו חזקה הואיל והיה יכול למחות הני מילי בפותח לרשות חבירו אבל בפותח לרשות הרבים וכדומה שאין בידו למחות כלל לכולי עלמא לא הוי חזקה ראובן שהיו לו חלונות בביתו נגד חצירו או גינתו של חבירו וכותל ביניהן ונפל הכותל ועי"ז ראובן רואה לרשות חבירו צריך לסתום חלונותיו אע"פ שעשאם בהיתר כן כתב הרא"ש בתשובה (הביאו הטור סכ"ב) מיהו אם היה בית מפסיק והיה ג"כ של ראובן או של אחר שהיה רואה מאותו בית לרשות חבירו ונפל ועל ידי כך רואה מבית אחר א"צ לסתום חלונותיו דמאי שנא (שרואין) מבית זה או מבית אחר (טור שם) מיהו יש חולקין וס"ל דהיזק ראייה מיקרי היזק דממילא ומאחר שעשה בהיתר על הניזק להרחיק עצמו ועיין לקמן סימן קנ"ה:

ראובן שפתח חלון לחצר שותפין והאחד איננו פה והתנה עם זה שהוא פה שכשיחלוקו אם יפול חלקו אצל ראובן לא יוכל למחות בו אין תנאי זה כלום:

ראובן יש לו בית אצל עכו"ם ופתח חלון על גגו של עכו"ם לאחר ימים מכר העכו"ם ביתו לישראל ובא הלוקח להגביה ביתו בענין שסותם החלון של ישראל וטוען ראובן אתה מאפיל על אורות חלוני אף על פי שהלוקח בא מחמת עכו"ם אסור לו לסתום כדין ישראל עם ישראל דלא אשכחן דקאי במקום עכו"ם אלא לגריעות' : הגה וי"א דהואיל והעכו"ם היה יכול לסותמו גם הלוקח הבא מכחו יכול לסתמו וכן כל כח העכו"ם יש לישראל הבא מכחו וכן הורו מהר"ם והרא"ש וכנ"ל להורות וכ"ש במקום דאיכא דינא דמלכותא דאזלינן בתרה וצריך הלוקח להזהר שיחזיק בקרקע העכו"ם קודם שיתן לעכו"ם המעות כי אם יתן לו המעות קודם החזקה מיד נסתלק העכו"ם והוי כהפקר וזכה הישראל השני בחלונות אלו קודם שיחזיק הישראל השני (מרדכי פרק חזקת) וכל זה מיירי שידוע שחצירו של עכו"ם היה קודם לחלונות של זה אבל אם ספק אם החלונות היו קודמין והחזיק בשל הפקר על הלוקח הבא לסתום להביא ראיה (תשובת רמב"ן סי' י"ו) ואין חזקה מועלת נגד עכו"ם הבא מכחו אא"כ החזיק בו לאחר שלקחו מן העכו"ם (תשו' רשב"א) ועיין לקמן סי' קצ"ד:

ראובן שהיה לו בית אצל חצרו של עכו"ם ופתח עליו חלונות כי כן דיניהם של עכו"ם ועתה מכר העכו"ם חצרו לשמעון ואמר שמעון לראובן סתום חלונותיך הדין עמו ואפילו טען ראובן שלקח מהעכו"ם. הגה וכבר נתבאר בסמוך דיש חולקין. ראובן שהיה לו בית אצל עכו"ם והעכו"ם פתח לו חלונות לחצרו של ראובן וקנה שמעון הבית מן העכו"ם ובא ראובן לסתום החלונות ומראה שטר שכן כתב לו העכו"ם שיוכל לסתום ושמעון אומר כי הבית שקנה היה כבר של ישראל והוא החזיק בחלונות קודם שמכרו לעכו"ם אם העכו"ם היה צריך לסתמו בדיניהם או שכתוב בשטר שמראה ראובן שאין לו חזקה בחלונות כי נעשו שלא כדין או בדרך שאלה שמעון הבא מכח עכו"ם לא עדיף מיניה אבל אם העכו"ם לא היה צריך לסתמן גם לא הודה שאין לחלונותיו חזקה רק שכתב אני אסתום כשתרצה וחייב עצמו במה שלא היה מחוייב מדינא אין צריך שמעון לסתמן (תשובת רשב"א אלף קכ"ט) ועכו"ם שהחזיק בחלונות אינה חזקה מאחר שבדיניהם אינם יכולים למחות בהן א"כ החזקה אינה חזקה (שם):

ישראל שהיה לו חלון פתוח לחצר העכו"ם וסתם אותו מבחוץ והניחו פתוח לצד פנים לאחר זמן מכר העכו"ם חצרו לישראל ואותו הישראל בונה כותל נזדמן קרן כותלו לסתום החלון וטען הישראל אני מפני העכו"ם סתמתה מפני היזק ראייה ועתה ארצה לפתחו אינו יכול לחזור ולפתוח כיון שסתם חוצה לו ושייר הכותל כולו לפנים גילה בדעתו שעקרה מלהשתמש לאורה ועשאה כחלון שאדם עושה בתוך ביתו ועוד יכול הקונה לומר אני מצאתי חלון זו סתומה מנין שפתוח היתה ונסתמה יש לחוש שמא העכו"ם סתמה ונעשית חזקה כדאמרן ולסתום לאלתר הוי חזקה:

מי שהיתה לו חלון בכותלו ובא חבירו ועשה חצר בצדו אינו יכול לומר לבעל החלון זה סתום חלון זה כדי שלא תביט בי שהרי החזיק בהיזק זה אם בא חבירו לבנות כותלו כנגד החלון כדי שיסיר היזק ראייתו צריך להרחיק את כותלו מכנגד החלון ד' אמות כדי שלא יאפיל עליו וכיון שהרחיק ארבע אמות אף על פי שמאפיל אינו צריך להרחיק יותר היתה החלון למטה בכותל כופה את חבירו לבנות כנגדה ברחוק ד' אמות ולהגביה בנין ד' אמות כדי שלא יביט בו מהחלון היתה החלון למעלה בכותל ובנה חבירו כותל כנגד החלון מלמטה אם היה מראש הכותל שבנה עד החלון גובה ד' אמות או יותר אינו יכול למנעו אע"פ שלא הרחיק מהכותל כלום שהרי לא האפיל עליו ואינו מזיקו בראייה אבל אם נשאר גובה מראש הכותל עד החלון פחות מד' אמות כופהו למעט הכותל כדי שלא יעמוד על ראש הכותל וישקיף מהחלון או יגביה הכותל על החלון ד' אמות ויהיה הכותל רחוק מהחלון ד' אמות כדי שלא יאפיל ולא יציץ ויראה: הגה וכל זה בבונה נגד החלון שעל גבי חצר אבל חלון שהולך לר"ה אין לו חזקה כמו שנתבאר סעיף י"ו ולכן יכול לבנות כנגדו אע"פ שמאפיל עליו (תשובת הרשב"א אלף פ"ה ואלף קל"ה וב"י דייק לה מלשון הטור) ועיין לקמן סימן זה סעיף ל"א ול"ב:

בנה כותל בצד החלון צריך להרחיק מהחלון טפח ומגביה הכותל ארבע אמות על החלון או כונס ראש הכותל כדי שלא ישב עליו ויציץ ויראה: הגה ומודדין טפח זו מן החלון עצמו ולא מן השקיפה וכל מי שיש לו חלון יכול לשקפו אח"כ בין מבחוץ בין מבפנים ואין חבירו יכול לעכב ולכן השקיפה אין לה חזקה (מרדכי פ' לא יחפור):

בנה כתלים משני צידי החלון צריך להיות ביניהם רוחב ד' אמות והחלון באמצע הארבע ולא יסכך על גביהם אלא א"כ הרחיק הסיכוך מהכותל שיש בו החלון ד"א כדי שלא יאפיל עליו:

עשה גג משופע אצל חלון חבירו אע"פ שאין עליו תשמיש קבוע צריך להשפיל ממנו ד' אמות:

אם פתח בתקרה עלייתו כעין ארובה ומשם נכנס אור לביתו אם בא שכנו לבנות א"צ להרחיק כלל הגה ראובן שבנה בביתו חדר לאוצר יין ושמן וצריך אויר לקרר היין ובא חבירו לבנות כותל כנגדו יכול ראובן למחות בו אע"פ שהרחיק ד' אמות דמאחר שהחדר מוכן לאוצר ועשאו בביתו ברשות אין חבירו רשאי לעשות לו היזק בבניינו (ב"י בשם הרשב"א):

אחד מהשותפין שרצה להגביה הכותל המשותף ביניהם (על) הוצאתו יותר על ד' אמות אע"פ שהוא מאפיל החצר אין חבירו יכול לעכב עליו:

שני אחים שחלקו חצר מדעתן ושמו הבנין והעצים זה כנגד זה ולא השגיחו על שומת האויר והגיע לא' מהם בחלקו תרבץ החצר ולשני האכסדרה אם רצה בעל החצר לבנות כותל בסוף חלקו בונה בפני האכסדרה ואע"פ שמאפיל עליו שהרי לא שמו האויר והוא הדין אם היו חלונות פתוחות מחצר של זה לשל זה יכול לבנות בפניהם מיהו כל שלא בנה בפניהם אינו יכול לומר לו סתום חלונותיך אע"פ שיש היזק ראיה. הגה וי"א דיכול לומר לו סתום חלונותיך (טור בשם הרא"ש ונראה מהרמב"ם פ"ז דשכנים) ודוקא באכסדרה שיש לו אור יותר מדאי אבל החלונות הצריכים לבית אינו יכול לבנות כנגדן וכל שכן שלא לסתמו דבית בלא אור אינו שוה כלום (טור וכ"כ הרא"ש):

ראובן שנתן או מכר כאחד הבית לשמעון והחצר ללוי והיו חלונות פתוחים מהבית לחצר אם רצה אותו שזכה בחצר לבנות בפניהם (הרשות בידו) וה"ה אם מכר או נתן החצר ושייר הבית לעצמו דרשאי אותו שזכה בחצר לבנות בפני החלונות (וי"א דאין יכול לבנות) אא"כ הרחיק ד' אמות: הגה מכר הבית ושייר החצר לעצמו י"א דאינו יכול לסתום חלונותיו דמוכר בעין יפה מוכר וה"ה לנותן (ר' ירוחם נל"א ח"י וב"י) ויש חולקין (נ"י ס"פ לא יחפור וב"י בשם הריטב"א) (ועיין לקמן סי' קנ"ה סעיף כ"ה):

מי שהיה מזיק את חבירו בהיזק ראיה וכשראה שהיה חבירו תובעו נתן אותו הכח לבנו קטן אין אומרין נמתין עד שיגדיל אלא מסלקין ההיזק מיד (ואם קדם ומכר הבית לעכו"ם כופין המוכר לסלק היזקו (ב"י בשם רשב"א ):

מי שיש לו חלונות על חצר חבירו והן סתומות מכמה שנים אלא שלא נפרצו הפצימין (פי' המשקוף מלמעלה ומלמטה מימין ומשמאל ב"י א"נ שיווי החלונות נקרא פצימין וכשרוצה לסתום פורץ השיווי כדי לחבר הכותלים ערוך) אם רצה לחזור ולפתחן הרשות בידו מאחר שלא נפרצו הפצימין:

כתב הרשב"א שאע"פ שהפותח חלון לרשות הרבים אין חבירו שכנגדו רשאי לפתוח חלון כנגד אותו חלון אם בא להגביה כותלו מגביה ואינו נמנע ואף על פי שאין ביניהם ד' אמות ובלבד שיגביה ד' כדי שלא יציץ ויראה:

ראובן שזכה בחורבה של הפקר ובנה בה בתים ועליות בחלונות ופתחים ובא שמעון וזכה גם כן מההפקר ובנה בתים ועליות כנגדו ונמצא השני ניזק מהראשון מהיזק ראיה ותובע מהראשון שיסיר הזיקו אין בדברי השני כלום שהראשון זכה ואין השני יכול למנעו ולא עוד אלא שאם בא השני להזיקו בהיזק ראיה גם הוא כגון שרוצה לפתוח חלון כנגד חצרו של ראשון או לחצרו אינו רשאי:

בחצר. עיין בתשובת רש"ך ס"ב סי' ח' ובתשובת ר"ל ן' חביב סי' מ"ד מדינים שבסי' זה ובסי' ק"י. ש"ך:

בנה. פי' אפילו היא בנויה כבר ע"ג ביתו והיתה פתוחה להבית אסור לפתוח לה אח"כ פתח להחצר. סמ"ע:

עלייה. ה"ה דבונה בית חדש ופותחו לתוך ביתו אלא אורחא דמלתא נקט. שם:

לפותחו. פי' בית שבחצר אחרת אבל לבנות ע"ג עלייתו או אחורי ביתו בחצר זו ולפתחו לביתו מותר דהחצר משועבד להחדרים המצורפים לבית זה שעומד כבר בה רק שלא יפתחנה להחצר כ"כ הסמ"ע ועיין בתשובת רש"ך ס"ב סי' מ"ח:

קפידי. נרא' דאפילו לא דר השותף עמו בבית מ"מ יכול למחות לזה שלא להכניס אחרים בביתו כי יקלקלו חלק ביתו מחמת ריבוי הדיורים ולא אמר דיכול למלאות ביתו אכסנאים ודיורים אלא כשהבית הוא לו לבדו ודוקא מחמת רבוי הדיורים הוא דמצי למחות אפילו השותף שאינו דר עמו בבית אבל כשרוצה א' מהשותפים להושיב אחרים במקומו ולא ירבה בדיורים לא מצי שותף השני לעכב עליו אפילו הוא דר שם א"י לו' עמך אני יכול לדור ולא עם זה שאתה מכניס במקומך דדוקא בשני שוכרים הדין כן וכמ"ש הט"ו בסי' שי"ז ולא בשותפים בגוף הבית דהא אם רוצה יכול למכור חלקו לזה שמכניס ואם אין השותף רוצה לדור עמו יחלק עמו הבית במדה או בגוד ואיגוד משא"כ בב' שוכרים וכמ"ש הטור שם זה נ"ל ברור ודלא כע"ש כו' עכ"ל הסמ"ע ועמ"ש הט"ז בזה:

מעכב. הטעם איתא בש"ס דמצי למימר שותפו עד השתא כשהיית בביתך לא בעי אצטנועי ממך השתא תראני דרך חלונך אפילו כשאתה בביתך עיין בתשובת מהרי"ט סי' פ"ז ופ"ח וסי' ק"ז:

חזקה. הטור מסיק הטעם משום דבאיסור עשוי ור"ל דלמדו מדכתיב וירא את ישראל שוכן לשבטיו ודרשו שלא היו פתחיהן מכוונין זה כנגד זה ומה"ט נרא' דאפילו יש עדים שמחל לו או נתן שטר וקנין ע"ז לא מהני אבל להי"א דס"ל דבחלון כנגד חלון מהני מפני דהאיסור בקפידא תליא ובחלונות דלא רגילי להקפיד כ"כ מהני בהו חזקה ס"ל נמי דבפתח כו' נמי מהני מחילה גמורה או שטר וקנין דלא עדיפי מקוטרא ובית הכסא. סמ"ע:

לר"ה. (וכנגד אוצר חרוב ג"כ יכול לפתוח וא"י לעכב בידו שמא היום או מחר יבנהו בית דירה מהר"ם גלאנטי סי' ל"ו ועיין בתשובת רש"ך חלק א' סי' קמ"ד ובתשובת ן' לב ס"א סי' פ"ה. כל שבזמן שהי' בנוי אין אומרים לו לסתור אפילו נשרף או נהרס לא איבד זכותו. מהרי"ט ח"א סי' קי"ד. כנה"ג):

גבוהים. פי' הסמ"ע דכשחלל הפתח או החלון מתחילין מלמטה קצת תוך ד' אמות אע"ג דגבהו נמשך למעלה מד"א יכול זה לפתוח כנגדו דהא בלא"ה בני רה"ר יכולין לראות בו דרך אותו חלון או פתח דסתם עיני בני אדם ההולכים בר"ה רואין כל מה שנגד עיניהם מן הצד תוך ד' אמות ע"כ והש"ך כתב דאין דבריו נכונים:

שאומר. עיין בתשובת רמ"א סי' ל"ב:

היזק. ר"ל שמזיקו בענין שאין בני ר"ה מזיקין אותו כגון שהוא גבוה יותר מד' וכה"ג וכן מוכח בד"מ להדיא עיין שם. ש"ך:

כנגד. לאו דוקא נגד אלא צריך להרחיק עד שלא יוכל לראות בביתו וכדמסיק. סמ"ע:

ליזהר. נרא' דהרמ"א בא ללמדנו דאף שאין כוונת הרואה לראות ולהזיק בראייה ההיא וגם אפילו אם אינו רואה לשם מ"מ אסור לעמוד נגד בית חבירו להסתכל דרך שם מפני שהוא נחשד בעיני הבריות שעומד שם כדי לראות והשתא א"ש דתלהו בנתפס כגנב גם סיים כיון דאין לו טענה דכיון שלדעת בני אדם אין לו טענה למה עומד שם יחשדוהו שלראות נתכוין. שם:

פתח. וה"ה חלון יש לו כל דין פתח בזה וכ"כ הטור ס"ד ופשוט. ש"ך:

א'. דאף שהוא גדול מ"מ אין דרך בני אדם להניחו פתוח תמיד ויכול להשתמש שם כשהוא סתום משא"כ בשני פתחים קטנים דדרך להניח א' מהן פתוח כן נראה לי מפירוש רשב"ם. סמ"ע:

גדול. נרא' פשוט דדוקא בכה"ג דהי' שם מתחלה פתח או חלון גדול הוא דיכול לעשות ממנו שם פתח או חלון קטן אבל כשהי' פתוח שם הכל והוא רואה משם לחצר חבירו א"י לסתום שם ולעשות במקומו פתח או חלון קטן דעד הנה אף שראה בשל חבירו מ"מ כשירצה זה יעשה מחיצה לפניו דהא לא אחזיק עליו משא"כ כשיעשה זה פתח או חלון ויסתום השאר במחיצה ע"י מעשה זה יחזיק בו לבסוף ולא יהא בו כח למחות מלראות עליו וה"ז דומה למ"ש בר"ס קצ"ז גם בסי' זה כת' בסמוך דחצר השותפים אע"פ שעמדו כך שנים רבות בלא מחיצה כיון דבלא עשיית שום מעשה מזיקים זא"ז אין להם חזקה ועוד דבעי בעל החצר לאצטנועי מיניה טפי כשיהי' לו חלון מבשהוא פתוח לגמרי. שם:

לעשות. הטעם דפתח גדול הראייה שולטת יותר מאשר שולטת בב' פתחים אף שההפסק ביניהם הוא קטן א"נ בפתח גדול התשמיש מצוי יותר דיכולין להוליך שם משאות גדולות ובעי לאצטנועי טפי כ"כ הסמ"ע והט"ז דחה דבריו וכת' דדין זה תמוה בעיניו וגם אינו מבואר בש"ס ובהרי"ף אלא בתרי של ד' לא יעשה א' של ח' ושם טעמא אחרינא איכא ע"ש):

אבל. כתב הסמ"ע דצ"ע מה חידש הרמ"א בזה הלא המחבר כ"כ ברס"ג וס"ו דהא ג"כ בחלון שיש בו היזק ראייה איירי ואפשר דבא ללמדנו דבעל החלון צריך לסותמו ול"ת דדוקא בעל החצר יבנה כנגדו עכ"ל ועיין בתשו' מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' כ"ג וח"ב סי' צ"ו ובתשובת רשד"ם סי' רנ"ד ובתשו' מהרי"ט סי' ק"ז וסי' קי"ד ובתשובת רש"ך ס"ב סי' צ"ח וסי' ר"ח ובתשובת מהר"י לבית לוי סי' ב' דף ט' וי"ג:

דממילא. אבל אם יש עדים שמחלו זע"ז על היזק ראייה שוב א"י לחזור בהן כ"כ הטור בשם הרא"ש סי' קנ"ז ע"ש שכ' טעם אחר לדין זה וכ"ש דמהני מחילה לטעם שכ' המחבר כיון דממילא כו' עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשובת ן' לב ס"א כלל י"ד סי' ס"ב וסי' פ"ג:

יחזיר. מדברי הרשב"א מבואר החילוק דלא דמי לנעיצת קורות בסי' קנ"ג דשם השעבוד היה על הכותל והרי אזדא לה מה שאין כן בחלון שהשעבוד היה על חצר חבירו ליהנות מאורו. סמ"ע:

צורת. ע"ל ס"ס רי"ד ובתשובת מהר"א ששון סימן קפ"ג:

מוחזקת. עיין בתשובת מבי"ט ח"א בשאלות שניות סי' קכ"ה דף קכ"ו ובתשובת מהר"א ששון סי' ס"ח. ש"ך:

מוחזק. לשון הריטב"א בעל החלון הוא היה מוחזק ואינו יוצא מחזקתו אף ע"פ שנסתר כו' ועיין בתשובת רש"ך ס"ב סי' קע"א ובתשובת ר"י לבית לוי סי' ב' דף י'. שם:

אינו. הטעם משום דכופין על מדת סדום טור ועיין בתשובת מהרי"ט סי' ק"ז:

אחרת. פירוש במקום אחר דע"ז קאי במה שהתחיל ואמר שרוצה לשנות מקום חלונו. סמ"ע:

לסתור. פירוש יכול לסתרו לצרכו ולו' לחבירו אחר שאסתור כותלי נבנה כותל אחר על הוצאות שנינו להסתלק מהיזק ראייה וא"ל ממ"ש הרמ"א בססי"ו ראובן שהיו לו חלונות בביתו כו' צריך לסתום חלונותיו אע"פ שעשאם בהיתר ותאמר דמה התם דנפל הכותל צריך לסתום חלונותיו ולסלק היזקו כ"ש כאן דלא יסתור כותלו לכתחלה שאני התם דכשנפל הכותל והוא יראה מחלונו יהיה הוא המזיק לבעל הגינה ואין בעל הגינה מזיקו משא"כ כאן דשניהן שוין בהיזק. שם:

חצי. לאו דוקא הוא דהא צריך להרחיק עוד כדי שלא יראהו שכנגדו. שם:

הפקר. א"ל ממ"ש הרמ"א בסי"ו אבל בפותח לר"ה כו' לכ"ע לא הוי חזקה התם מיירי לענין שחבירו יכול לבנו' בשלו אע"פ שמאפיל בבנינו ממילא על זה שכב' פתח והכא אמר שזכ' מההפקר בראיה מתוך חלונו לענין זה שאין שכנגדו יכול ג"כ לפתוח חלון ולראות מתוכו וחילוק זה מבואר להדיא בתשו' הרשב"א. שם:

במקו'. הסמ"ע כ' שדברי המחבר סתומין בזה מאד ע"ש באורך והב"ח השיג ע"ז וע"ש שהאריך ליישב דעת הרא"ש ועמ"ש הט"ז בזה:

דעת. עיין בתשו' מהרי"ט ס"ס קל"ב ובתשובת רש"ך ח"ב סי' ס"ב וסי' צ"ח ד' ס"ו ע"ב וסי' קל"ב ובתשובת מהרשד"ם סי' רמ"ב ורנ"ז. ש"ך:

גבוה. דאלו במקום נמוך א"י לבנות תחתיו משום דיציץ בחלון מהבנין בהציגו עליו. סמ"ע:

להחזיק. פירוש אע"ג דיש בידו למחות אפילו בדבר שאינו מזיקו עדיין מ"מ אם לא מיחה בידו אין לבעל החלון חזקה בחלונו דיכול זה להתנצל ולומר לא רציתי למחות בו כ"ז שאינו מזיקני עכ"ל הסמ"ע עיין בתשו' מהר"א ששון שהקשה מזה אתשובת ריב"ש שלא כ"כ בשם הרמב"ן ע"ש סי' פ"ז ופ"ח ועיין שם עוד בסי' קצ"ב. ש"ך:

וכדומה. עיין בסמ"ע שהעתיק תשובת הרשב"א מה שהוא כלל גדול להרב' דינים שכתבו המחבר והרמ"א בסי' זה וסי' קנ"ה ע"ש:

כלום. ול"ד למ"ש הרמ"א בהג"ה ר"ס קמ"ט דמועיל החזקה נגד זה שנשאר כאן שאני הכא דרצה להחזיק באויר שבצד חלונו שהוא מיוחד דוקא לחלק זה משא"כ התם שרצה לעמוד בשותפות עם השני כמו שהי' עמו בשותפות זה שהי' כאן וטוען שקנאה ממנו. סמ"ע:

עובד כוכבים. ובדיני עובדי כוכבים אין חזקה לאורה אלא כל אח' הוא פותח לתוך רשות חבירו וכשרוצה חבירו סותם את אורו בפניו אפילו החזיק בו כמה שנים. טור. ועיין בתשובת רש"ך ס"ג סי' פ"ה ובתשובת ר"ל ן' חביב סי' מ"ד ובתשו' מבי"ט (ח"א) [ח"ב] בשאלות השניות סי' נ"ג דף קכ"ג ע"ד וסי' צ"ג ובתשובת בן לב ס"א כלל י"ד סי' פ"ד וריש כלל ט"ו סי' פ"ה (ועי' בט"ז שכת' דיש כאן מקום עיון ויש להקשות מסי' מ"ה וסי' ס"ז ע"ש מה שמיישב דיש לחלק בזה):

לסתמו. פירוש לסתום אותו ע"י הבנין שבונה לפניו אבל בלא בנין אינו יכול להכריחו שיסתום חלונו דלא עדיף מעובד כוכבים ובדיניהון אינו יכול להכריחו לסתום כי אם לבנות בחצירו לפני החלון כשירצה. סמ"ע:

ספק. (קשה ממ"ש המחבר סי"ו באם נמצא חלון פתוח לחורבה אין לו חזקה עד שיביא עדים וכו' י"ל דוקא הכא שזכות המחזיק הוא מטעם שזכה בחלון מהפקר וא"כ מי יוכל להוציאו מחזקתו משא"כ בסי"ו דטוען שבעל החצר מכר או נתן לו נמצא דעיקר זכותו מצד שבעל החצר לא מיחה בו צריך להביא ראייה שזה הי' יכול למחות ולא מיחה כדין כל המחאות שצריך לברר אכילתו. ט"ז):

עמו. עיין בסמ"ע שכת' ז"ל גם כאן איירי אפילו אם כבר החזיק בחלונו כמה שנים וכן כת' הרשב"א כו' ותימא הלא כבר כת' ופסק המחבר בסי"ח דאסור להלוקח אפילו לבנות בחצירו לפני חלון ראובן כיון דהחזיק בחלונו וכל שכן דאינו יכול להכריחו לסתמו כו' עיין שם מה שמחלק בזה ועיין בס' א"א מ"ש בזה ור"ל דבסעיף י"ח מיירי שישראל האחד פתח כדין על גגו עיין שם והב"ח הכריע דהרשב"א חולק בזה אמ"ש בסי"ח ע"ש. ש"ך:

נתבאר. דברים אלו צ"ע ודו"ק. שם:

שטר. עיין בתשו' ר"ב אשכנזי סי' ל"ד:

לו'. ול"ד למ"ש הרמ"א בסי"ב דאם בעל החלון אומר אני סתמתי כו' על בעל החצר להביא ראיה שאני הכא דאין העובד כוכבים לפנינו ואיכא למימר דלמא הי' מביא ראיה שהוא סתמה והיותר נרא' דשם איירי שהיו פצימין עדיין בתוך החלון והן ראיה שלא בא לסתום לגמרי וכאן איירי דלא הי' ניכר אם היו שם פצימין מעולם וכי"א שכת' בסי"א בהג"ה דהולכין אחר מנהג המדינ' דאם נהגו להחזיק בלא פצימין הוי חזקה עכ"ל הסמ"ע (והט"ז כת' דתירוצו זה תמוה מאד הא מיירי כאן שהחלון ניכר לצד פנים כמו שהוא וכ"ז ראיה שלא סתם לגמרי ולעד"נ דבסי"ב מיירי שהי' לבעל החלון חזקה גמורה אלא שע"י הסתימה בא לגרע כחו משא"כ כאן לא היה לו חזקה ברורה מעולם דאפשר שנסתם תיכף ואת"ל דאינו כן אימר העובד כוכבים סתמה ועשה לו חזקה וכיון שאין בירור לחזקה תחלה יש לזה לטעון כן ומצאתי בס' מוגה שכתוב בו כך ונסתמה ועוד יש לחוש כו' והוא נכון עכ"ל):

חצר. כת' הסמ"ע דלאו דוקא הוא אלא מיירי נמי כשפתח חלון לחצר חבירו המוקדם לו והחזיק בו כנ"ל כו' ע"ש (והט"ז פי' בענין אחר ע"ש):

ולהגביה. המ"מ כתב די"א הא דסגי בד"א היינו דוקא כשלא הרחיק הכותל אלא כדינו ויתר מכאן מעט אבל אם הרחיק ריחוק גדול כ"ש שירא' משם כשיגביה ד"א מחלונו של זה וכן פי' תנא דברייתא שצריך להגביה כדי שלא יציץ ויראה עכ"ל. סמ"ע:

כלום. היינו היכא דליכא חששא דדוושא כמ"ש הט"ו בסי' קנ"ה ס' י"ב וי"ג ע"ש. שם:

כונס. פי' עושהו בשפוע וחדוד באופן שא"י לישב עליו ולהציץ. שם:

טפח. לשון הטור וכל אמות סתמא בש"ס הן של ו' טפחים והטפח הוא ד' אגודלין עכ"ל ובתשו' מיי' ס"ס קנין סי"ד כ' דמודדין ברוחב אגודל בפרק ראשון שבאגודל והביאו בד"מ ע"ש ולא ידעתי למה השמיט המחבר כל זה. שם:

באמצע. ל"ד באמצע קאמר אלא ר"ל שיהא בין ב' הכתלים ד"א עם רוחב החלון שהוא בכלל המרחק דד' אמות ומ"ש באמצע כאלו אמר בכלל הד' אמות ודלא כמ"ש הטור דצריך ד"א זולת רוחב החלון עכ"ל הסמ"ע וכ"כ הריב"ש סי' רכ"ה בשמו ובשם הריטב"א ורמ"ה ע"ש וכן עיקר. ש"ך:

משופע. והא דכת' בסי"ו דבעל החלון יכול למחות מלעשות תחתיו גג משופע צ"ל דהכא מיירי דהגג הי' בנוי מן הצד או רחוק קצת באופן שלא עכבתו לראות מהחלון לחצר. סמ"ע:

לאוצר. ואע"פ שעכשיו אין שם יין וכ"כ בתשובת הרשב"א בהדיא וע"ל סי' קנ"ה ס"ב וס"ג. שם:

עליו. לקמן סי' קנ"ז ס"ט כת' הט"ו דאם ירצה הא' לבנות על הוצאתו גבוה יותר מד"א יכול חבירו לעכב עליו וה"ט שם די"ל אני משתמש בחצי עובי הכותל שלי והכא מיירי דחבירו בא להגביה רק חצי עובי כותל שלו דמותר וכמה שכ' הרמ"א שם ג"כ. שם:

הבנין. משא"כ אם שמו סתם עילוי הבית מחצר אזי ג"כ העילוי בשביל האויר ודלא כי"ח בטור עיין בב"י וע"ל סי' קע"ב ס"ב וסי' קע"ג ס"ג דה"ה אם בעל החצר נתן דמים בשביל איזה עילוי לבעה"ב אז ג"כ יש לו חלונות וכ"כ הב"י שם ועיין בתשו' ן' לב ס"ג ס"ב ובתשו' רש"ך ח"ב סי' ס"ב ובתשו' מבי"ט ח"ב סי' שכ"ג ובתשו' מהרשד"ם סי' רנ"ח ורע"ב ורע"ט ובתשו' רש"ך ס"ג סי' צ'. ש"ך:

סתום. ואם בא הוא לסתום על הוצאתו עמ"ש דינו לעיל סי"ד ולקמן סי' קע"ג. סמ"ע:

וי"א. וכ"פ הב"ח ודוקא דהזיקו הוא כו' ע"ש ובתשובת ר"א ששון סי' קצ"ב דף ר"א ע"ג. ש"ך:

כא'. דקדק לכתוב כא' דאז אליבא דכ"ע יכול לבנות לפני החלון משא"כ כשמכר להן זא"ז דבזה יש פלוגתא כמו בדין כשמכר החצר ושייר לנפשו הבית דמה מכר ראשון לשני כל זכות שהי' בידו ודין שנים שקנו מא' וחלקו או שנים שקנו משנים או מב' אחים שחלקו נתבאר לקמן סי' קע"ג ס"ג. סמ"ע:

חלונות. (בדברי רבינו הי' כתוב החלונות בה"א הידיעה וכנ"ל עיקר ונ"מ בזה בעיקרי החלונות שהיו לבית זה פתוחים וא"כ בזה סותם לגמרי אור ביתו אפ"ה הרשות בידו וראיה מדלא חילק רבינו בכך והא דבסמוך סכ"ו חילקו לענין תוספת אורה דוקא היינו דשם נתן בעה"ב לבעל החצר עילוי דמים מסתמא נחשב ג"ז בכלל העילוי משא"כ כאן דאימר מכר לזה הבית בלא אורה וכנ"ל מדברי הרא"ש פ"ק דב"ב כו' עכ"ל הט"ז וע"ש):

וי"א. (לכאור' תמוה הוא הא הלכה רווחת מוכר בעין יפה מוכר ונרא' דהי"א ס"ל כדעת התו' דגבי בית אמרי' שא"י להאפיל עליו לגמרי וכאן מיירי במאפיל לגמרי ובזה לא אמרינן בעין יפה מוכר. ט"ז):

מיד. ע"ל סי' ק"י ס"ס ד':

ביניהם. והיינו כשהי' זה כבר מוחזק בחצירו כשפתח חבירו החלון וכמ"ש לעיל בס"ס ט"ז ובסכ"א ע"ש. סמ"ע:

ל' הרמב"ם בפ"ה מהלכות שכנים דין ח' משנה ב' דף נ"ט ע"ב וכדמפרש בגמרא שם דף ס' ע"א

כתב הכ"מ שם רבינו מפרש כהרי"ף שכתב בתשובה בזה שיכול לפתחם לתוך ביתו אבל לא לחצר השותפין וכו' וכמ"ש המחבר בסוף הסעיף ושכ"כ הרמב"ן

כן כתב ה"ה והכ"מ שם שדעת רבינו ז"ל בפי' הסוגיא כדעת הרי"ף שיכול לבנות העליה לתוך ביתו והטעם שכל שהיא פתוחה בתוך ביתו אינו עשוי להכניס שם דיורין כיון שאין שם דרך אלא עליו וכ"כ הרמב"ן ז"ל וכ"כ הנ"י בשמם ושהריטב"א ז"ל כתב שהדעת מכרעת כן

מבואר במ"ש לעיל ס"ק ב' וכתב ה"ה וכבר פירשו הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל הסוגיא לדעת הרי"ף ומבואר בתוספת כדבריו וכ"כ הנ"י בשם הריטב"א

כ"כ הכ"מ שם בשם תשובת הרי"ף ושזה דעת רבינו אע"פ שאין אדם עשוי להכניס דיורין שיעברו דרך עליו כדאמרי' גבי עליה י"ל דבעלי אותה חצר כשיהיה הפתח פתוח עושין משם קפנדריא דרך חצר השותפין וכ"כ התוספת שם כדי שלא יכנס ממנו לחצר השותפין

וכ"כ ה"ה בשם קצת מפרשים:

הרמב"ם שם פ"ה דין ט' וכתב ה"ה זו סברת המחבר וראייתה בצדה (פי' מדין הנזכר בסעיף דלעיל) ומבואר בגמרא שם (דף ע' ע"א) מפני שמרבה עליהם הדרך:

כ"כ ה"ה שם לפרש דברי רבינו וליישב השגת הראב"ד דכל כי הא יהא ביתו פתוח לרוחה ותבא עליו ברכה

וביאר שם הא דקיימא לן בר"א בן יעקב דאמר יכול לומר לתוך של חבירך אני נכנס (משנה נדרים דף מ"ז ע"א) י"ל ה"מ בחצר וכו' דאהילוך דחצר לא קפדי אינשי אבל אהילוך דבית קפדי אינשי

שם במשנה וכדמפרש לה שם בגמרא

מעשה שם בברייתא וכרבי חייא

ל' הטור ס"ה בפירוש המשנה לא יפתח אדם פתח כנגד פתח וכו' שם דף ס' ע"א דבלא רשות אפילו פתח שלא כנגד פתח וכו' אסור לפתוח כדתנן שם במשנה שזכרתי בריש הסעיף

טור ס"ה בשם הרשב"ם וכתב עליו הרמב"ן דאף ע"ג דכי מרחוק משהו אכתי חזי ליה כיון שאינו רואהו בדרך תשמישו תדיר אינו יכול לעכבם עליו לפי שאינו יכול לומר שלא תסתכל בי לדעת דסוף סוף אי בעי קאי בחצר וחזי ליה ב"י וכ"כ ה"ה שם דין ו' בשם הרשב"א

שם בב"י בשם הרמב"ן

שם במשנה

ב"י בשם ר' ירוחם וכדרך שכתב הטור ס"ו בשם הרמב"ן וה"ה שם בשם הרשב"א

ה"ה שם בשם הרשב"א ור"ה דקתני לאו דוקא אלא שהרבים בוקעים בו

טור ס"י בשם הר"י ברצלוני

וכן כתב בסימן קכ"ה סעיף כ"א בהג"ה

תוספתא כתבוה הרי"ף והרא"ש ס"פ חזקת ופסקה הרמב"ם בפ"ה שם דין ז' והטור ס"ט

כ"כ הב"י

שם בשם הרמב"ן והרשב"א:

ל' הרמב"ם שם דין י"א משנה וגמרא שם דף ס' ע"א:

שם במשנה וגמרא:

שם במשנה:

כדמפרש טעמא בגמ' שם סוף סוף הא בעית אצטנועי מבני ר"ה שרואין בביתך

ב"י בסוף סעיף ד' בשם נ"י בשם הריטב"א

שם דף ס' ע"א

ל' הרמב"ם פ"ז מה"ש דין ה' כ' ה"ה ס"פ חזקת (בבא בתרא דף נ"ט ע"א) וכר' אילעא וכן בהלכות ומוסכם הוא

שם דין ו' וכתב ה"ה כבר כתבתי שדעת המחבר ורבו ז"ל שיש להיזק ראיה חזקה כשהניז' רואה שעושין מעשה כנגדו ושותק ולפי שטה זו תהיה הסוגיא והמשנה שבפ' חזקת (בבא בתרא דף נ"ח ע"ב) כפשטן בחלון שיש בו היזק ראיה ומחלוק' רבי זירא ר' אלעא הוא בחנון מצרי שאין ראשו יכול ליכנס בו אבל בחלון הצורי שראשו של אדם יכול ליכנס לתוכו אפי' למעלה מד' אמות יש לו חזקה וזהו שטת הרב אבן מיגש

פי' לכל מר כדאית ליה להרשב"ם מיד וכן כ' הטור בשם הרמב"ן והרמ"ה וכן דעת הגאונים ולר"ת והרא"ש דוקא בחזק' ג' שנים

ה"ה בפ' ב' מה' שכנים דין י"ד לדעת הרמב"ם וכדעת רבו

שם ברמב"ם וכפי' ה"ה

טור סכ"ג בשם תשובת הרא"ש והכי אמרי' בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף ס' ע"ב) במימרא דרב הונא נפלה חוזר ובונה אותה וכ"כ בתשובה להרמב"ן סי' י"ז וחילק בין דין זה לדין מי שהחזיק לקבוע קורות בכותל חבירו ונפל הכותל ובנאו שאין לו חזקה בכותל החדש ונתן טעם לשבח

ל' הרמב"ם שם בפ' ז' מה' שכנים דין ה' ומבואר במה שכתבתי לעיל ס"ז בשם מ"ש ה"ה שם

שם דף ז' וכתב ה"ה דין האורה מימרא דשמואל שם והרבה פירושין נאמרו שם בה ושטת רבינו כלשון רבו ז"ל

כ"כ נמ"י שהסכימו האחרונים וכתב הב"י שלמדו מהתוספתא שכן אמרו שם משמי' דרבי מאיר ותנא דמתני' היינו ר"מ דסתם מתני' ר"מ ופי' מלבן משקוף מלמעלה ומלמטה מימין ומשמאל ופי' צורת הפתח משקוף מלמעלה ומן הצדדים מחס"ה:

ל' הרמב"ם בפ"ז מה"ש דין ז' וכ' ה"ה בגמרא (ב"ב ריש דף ס') אמר רב נחמן ולסתום לאלתר הוי חזקה וכו' דדעת המחבר דבכלל לסתו' הוא לבנות כנגדו וכן פר"ש ז"ל

כן הוא בטור סט"ו

שם ברמב"ם ד"ח ממעשה שם דף ז' ע"א וכדאמר רב חמא שם

טור סל"ו שם בגמ' הא קמ"ל וכו'

רמב"ם שם וכ' ה"ה אע"פ שלא נזכר זה פשוט ומוכרח ג"נ שם אחר שהצריכו להחזיר טענה נראה שבלא טענה כופין אותו

שם דין ט' וכ' ה"ה זה אינו מבואר בגמ' וכו' ודעת המחבר כדעת רב משה גאון ז"ל שכ' שאפי' לשנותן למעל' אינו יכול וקצת ראי' יש מאותה דההי' אחד וכו' סוף פ' חזקת הבתים (משנה שם ד' ס' ע"א)

טור ס"ח בשמו וכ"כ הנ"י בר"פ לא יחפור בשמו

שם ושם וכ' עוד הנ"י שכ"כ ר"ת ור"ח ז"ל

דין זה למדו המחבר ממ"ש הטור שם סי' א' בשם תשובת הרא"ש כלל צ"ט סי' ז' שלפי השאלה משמע שהמנהג בעיר שכל אדם מוציא זיזין וגזוזטראו' ואין יכולין למחות בו וכו' ובזה לא הוי האור הפקר וכו' מבואר בסעיף ט"ז וע' תשובת הרשב"א בסי' אלף ופ"ה ואלף וקל"ב ותתק"ג ובהריב"ש סי' שי"ג

שם בתשובה והשאלה וכ"כ בפסקיו ריש פ' לא יחפור והביאו הטור בסי"ח

שם סי' א' בתשו' הנזכר לעיל סעיף ט"ז

וכ' שם ☜שמצוה לומר לשמעון שאינו מחויב להרחיק דהשבת אבידה היא

שם סי"ח כ"כ בפסקיו ריש פ' לא יחפור והריב"ש בסי' תע"א כתב על דברי הרא"ש וז"ל הרב הלך לשטתו שסובר דהיזק ראיה יש לו חזקה ושחזקת נזקין היא חזקת ג' שנים ובא בטענת מכירה או מתנה או מחילה ומתני' דחלון המצרי וכו' וחלק עליו והאריך בזה ע"ש וכמ"ש המחבר בסוף הסעיף

שם סי"ט

שם ס"כ.

שם סכ"א

בתשובת שאלה כך קבלנו מהרב רבינו ומההיא דסתם חרבות עשויות לבנות (ירושלמי) וזו היא במחלוק' אביי ורבא (שם בבלי דף י"ז ע"ב) בבא לסמוך מצד המיצר דלרבא סומך דאע"ג דקי"ל דכופין על מדת סדום (שם דף נ"ט ע"א) כיון שאם בא לבנות הרי הוא ניזוק מיד בגירי של בעל החלון עד שמעמיד חבירו בדין ודיין וכו' הביאו הב"י בסט"ז

בתשו' והביא ראיה מהא דסתם חורבות עשויות לבנות כדאי' בירושלמי ויש הוכחה לזה בריש פ' לא יחפור (בבא בתרא ד' י"ז ע"ב) דמקשה לרבא דאמר הבא לסמוך אינו סומך וכו'

בתשו' סימן תע"א שזהו שנ"ל לדין הגמ' לפי דעת הגאונים והרמב"ן והרשב"א והרבה מהאחרונים

כ"כ הרא"ש בשמו ריש פ' לא יחפור וכ' בנ"י שם שהראב"ד והרשב"א והרי"ף ורש"י סוברים כה"ר יונה

בחידושי בפ' לא יחפור

מבואר לעיל סעיף י"ד

טור סכ"ח בשם תשו' הרא"ש וביאר שם דדמי לאומר שדה זו לכשאקחנה תהא קנויה לך דלא קנה (מבואר לקמן סי' רי"ב):

שם סכ"ט בשם תשובה לגאון הביאו בפ' חזקת גבי הא דאמר רב יהודה אמר רב ישראל הבא מחמת עכו"ם וכו' (שם דף צ"ה ע"ב) ומסיים בה "אבל ראובן ושמעון שקנו מן מעכו"ם ושניהם באים מכח העכו"ם התם הרי הוא העכו"ם בין ליפות כחו בין להרע כחו וכ' הב"י שם שדברי תשובת הרשב"א שכתבתי בסמוך כדברי הגאון:

ובאין בו היזק ראיה איירי וכמ"ש לקמן בסעיף כ':

כדלעיל סי' קמ"ט ס"ט והא דאמרינן לענין שטרות של עכו"ם דהבא מכח עכו"ם דינו כעכו"ם כמבואר לעיל סי' מ"ה סעיף ז' וסי' ס"ו סכ"ה וסי' ס"ו סעיף ז' בהגה נלע"ד ליישב לדעת הגאונים והרשב"א דשאני התם דהוא לענין ממונ' ודינא דמלכות' דינא אבל היזק ראיה דאיסור נמי איכא כמבואר בסעיף ז' בהג"ה לא שייך לומר דינא דמלכותא דינא בדבר איסור.

וכן פסק מוהרש"ל

מבואר בסי' קל"ד ע"ש:

הרשב"א בתשו' אחר' מחס"א יבואר שם ואם היו פותחים עליו חלונות שלא ברשות ועמדו כמה שנים היה סותם אותם כל זמן שירצה:

וביאר שם דכיון דאין לו חזקה הרי הוא חייב לסתו' מפני שהוא מזיקו בהיזק ראיה דגיריה נינהו וכ"כ הראב"ד בשם הגאונים ואל תשיבני ממי שפוסק היזק ראיה יש לו חזקה דהתם בבא מחמת טענה והניזק קבל עליו בפי' נזקיו אבל זה לא קבל נזקיו ע"כ משא"כ לעיל ס"ט דהיה החלון פתוח על הגג ולא היה בו היזק ראיה:

כצ"ל וכן הוא בב"י ושם בתשוב' הרשב"א:

וסיים שם ☜ומ"מ אם דינו של עכו"ם לסתמו ישראל הבא מחמתו הרי הוא כמוהו כדקמרי' בפי' חזקת (סוף ד' צ"ה)

פי' לא שיכול לסתו' את החלון אלא שאם רוצה בונה בפני':

טור ס"ל בשם תשובה לגאון

כלומר כדי שלא יזיקנו העכו"ם בראייתו:

מבואר במ"ש לעיל סעיף י"ב:

לשון הרמב"ם ריש פ"ז מה' שכנים וכתב ה"ה זה פשוט ומפורש בפ' לא יחפור (בבא בתרא דף כ"ב ע"א) ובהרב' מקומו'

שם במשנה וכדמפרש בבריית' שם ע"ב

הרשב"א בתשובה וביאר שם ששיעור מוחלט הוא שכך שיערו חכמים וכו' וכל ששיערו חכמים כך הוא במ' סאה הוא טובל במ' סאה חסר קורטוב א"י לטבול מחס"כד:

לשון הרמב"ם שם פ"ז דין ב' במשנה וברייתא דלעיל:

שם דין ג':

כתב ה"ה אע"פ שלא נזכר בפי' בגמ' פשוט הוא שהרי ההרחקה אינה אלא כדי שלא יאפיל וכדאיתא בברייתא ובכיוצא בזה הרי אינו מאפיל וכמ"ש הוא ז"ל:

שם דין ד'

פי' כגון שהכותל שהחלון בו משוך ממזרח למערב וזה מושך מצפון לדרום:

כגי' הרי"ף והרא"ש שגורסין שם בגמ' טפח וכ"כ ה"ה

כסב ה"ה ודעת המחבר כשהקשו שם דף כ"ב ע"ב והלא מציץ הוא בשאינו מגביה הכותל ד"א על החלון וכו' דאי במגבי' ודאי לא בעי מידי אחרינא וכ"כ דעת הרב ן' מיגאש ז"ל כו' ומדברי רש"י שם נראה שאפי' במגביה ד"א צריך שיכנוס ראש כותלו ודברי תימה הם דאדרבה כיון שגבוה הוא והוא סמוך לו לא יכול להציץ כמו שיציץ ברחוק וזה דבר מורגש לחוש אלא דודאי דברי המחבר עיקר ע"כ והתוס' שם פירשו כיון דקאי מן הצד ואורך הכותל לרחבו של חלון יכול לעמוד בסוף הכותל ולשחות ולהציץ אפי' במגבי' ד"א וכן כתב הרא"ש שם בפסקיו והטור סל"ב וגם את זה לא ידעתי שלא כגיה עליו הרמ"א בכאן דעת רש"י ותוס' והרא"ש והטור:

שם דין ה' וכתב ה"ה מפורש שם בגמר' ובהלכו' והרבה פירושין נאמרו בה ושהעיקר כדברי המחבר ומ"מ יש שכתבו שאף על פי יש בין ב' הכותלים ד"א צריך שלא תהא א' מהן סמוך לחלון פתוח מטפח שהרי מן הצד מרחיק טפח אע"פ שהצד השני פנוי לגמרי וזה פשוט וכיוצא בזה כתב הרא"ש והטור:

כתב ה"ה אע"פ שאין זה מבואר בגמ' פשוט הוא. שהרי הסכוך הוא נגד החלון וכבר נתבא' שכנגד החלון צריך להרחיק ד' אמות:

טור סל"ד בשם תשו' הרא"ש כלל ק' סי' ו' מפני שלפעמים עולין עליו לתקנו ואיכא היזק ראיה ☜ וכל אמות שבתלמוד הם ו' טפחים והטפח הוא ד' גודלין:

הרשב"א בתשובה מחס"א:

תשובת הריב"ש בסי' רפ"ט וביא' שם שלא אמרו להרחיק ד"א כדי שלא יאפיל אלא בחלונות שהאור' הנכנס' לבי' מהחלונות נכנסת מכנגדן כו' אבל בחצר שהיא מגולה והאורה נככסת בה מלמעלה וכו' וע"ל סי' קנ"ז ס"ט:

ל' הרמב"ם שם ספ"ז מעשה שם דף ז' ע"א:

שם בגמ' וכי בשופטני עסקו' וכתב ה"ה ויש שפירושו ששמו ואמדו כמה בנוי שוה יותר מן הפנוי וכו' ואפשר שלזה נתכוין המחבר

פי' ר"מ גינה שבצד (האכסדרה) שהיתה מאירה לתוכו

שם בגמ' אספלידא וכפי' התוס' שם:

טור סל"ז בשם הרמב"ן מהא דא"ר נחמן אמר שמואל האחין שחלקו וכו' שם ע"ב וכ' ה"ה בפ"ב דין י"ב שפי' רש"י שם וכפי' הרמב"ן וכ"כ הרשב"א:

לשון הטור ספ"ט:

וכ"כ הרשב"ם שם בפ"ב וכתב ה"ה שם זה פשוט דאחין לאו דוקא ו:ב"כ הר"י מיגש:

הוא כדע' הרמב"ן ורש"י והרשב"ם הביא' בסעיף דלעיל:

שם ס"מ בשם הר"י ברצלוני ושכן הכריע וכ"כ ה"ה בשם הרשב"א שם בפ"ב דין י"ג:

שם בשם הר"י ברצלוני בשם י"א:

וביאר שם משום דנזקו לא מכר ליה וזה מזיק לו מיד ☜אבל אם מכר ליה בית הפתוח לחורבה שלו אע"פ שעשוי לבנות אף כשיבנה זה החורבה אין לו לסותמו סמ"ע:

הרשב"א בתשובה והביא ראיה מהגוזל בתרא (דף קי"ב ע"א) גבי בר חמוה דר' ירמיה טרק גלי וכו' עד התם דלא קיימא בחזקת אבוה וכו' והכא נמי דכוות' היא דהא מזיק את זה וכו' מחסכ"ז

כדין מוכר חצר לעכו"ם סמוך לחצר חבירו בסי' קע"ה סעיף מ':

גם זו הרשב"א בתשו' מחס"כ:

גם זו הרשב"א בתשו' ס' חלף וכ"ה מחסי"ב וכן דקדק הב"י מל' הטור שם סעיף ל"ב:

ריב"ש סי' שכ"ב מח"ס י"ח:

א' מהשותפים בחצר. מתני':

שכ"א. ב"מ קיז ב' תחתון שבא לשנות כו' והקשו מב"ב ו' א' אחזיק להורדי כו' ותי' הרא"ש בב"ב שם בשם הר' יונה דבב"מ מיירי שקנאו או ירשוהו ובב"מ הוי כמו בנאו דאז יכול לשנות ע"ש. אבל בב"מ שם תי' בשם הראב"ד דכפי המנהג יכול לשנות אבל בלא"ה לא ולא חילק בין בנאו לקנו וירשוהו ופי' הטור כאן כראב"ד וכ"פ בסי' קסד ע"ש בטור:

אפי' בנה. מתני' שם:

לפי. גמ' שם:

נעשה. ל' הרמב"ם:

אבל יכול כו'. רמב"ן בחידו' בשם תוספתא והמ"מ וכ"מ בשם תשו' הרי"ף שכל שאין לו פתח בחצר אין עשוי לדירה ואין חשש ריבוי הדרך ופי' בגמ' אימא סיפא כו' והלא מכבה כו' דקס"ד שיש להחזיר פתח לחצר וכן העלייה ומפני שהם פתוחים ג"כ לתוך ביתו מותר וע"ז הקשו והלא ומשני ששניהם מיירי שאין פתוחין רק לתוך ביתו עליה אפתא וכמ"ש הרי"ף ברפ"ד פי' אפתא כו' ואמרי' בפ' חזקת הבתים כו' ופרקינן מאי עלייה אפתא כלומר שהאפתא אין לה פתח בתוך החצר כמו עלייה כו' ע"ש:

ואצ"ל שאם. מתני' וגמ' שם מאי חדר כו' וכן לשון הרמב"ם אבל פותח הוא פתח העלייה לתוך ביתו ואם רצה לחלוק חדרו לשנים חולק ובעלייה העתיק הש"ע ל' תשובת הרי"ף ולכן כ' בחדר ואצ"ל כו' ולפי שלא כ' הרי"ף מזה אם רוצה לעשות בנין חדש לא בהלכות ולא בתשובה אבל הרמב"ן כ' שאף אם בונה בנין חדש מותר ג"כ כיון שאין לו פתח אחר וזהו שחלק לשנים ששניהם נקראין חדר א' וע' בחידושיו בסוף פ"ג:

בד"א כו'. תוספתא פ' בתרא דב"מ וכ' הרמב"ן בחידושיו וכ"כ המ"מ ונ"י בשמו וכ"מ בשם הרי"ף:

והוא שיסתום. שם ושם מהא דב"ב אחד מבני מבוי שבקש כו' ופי' שבני מבוי שהוא דר בו מעכבין עליו ע"ש ברא"ש:

ויש חולקין. תוס' ד"ה לקח והרא"ש שם וכ' הטור ומ' מדברי הרא"ש שבעלייה וחדר מודה להרי"ף כיון שהכל בחצר שלו וכן דעת ב"ה:
(ליקוט) וי"ח כו'. תוס' ס' א' ד"ה לקח כו' וכ"מ מדקא' במתני' בסיפא ופותחה כו' (ע"כ):

אחד כו'. כפי שיטתו שכ' לעיל ס"א נעשה כו':

וי"א דשותף. כפי שיטת הרשב"ם שם וכמ"ש בד"ה מאי בונה כו' ע"ש:

אע"פ כו'. שהרי יכול למלאות ביתו בלא"ה וממלאים בהכ"ס וכמ"ש רשב"ם בד"ה הנ"ל ואין עושה היזק בחילוקו את הבית וכמ"ש שחלקו בשנים:

אין האחד. כנ"ל מפני שמרבה כו' ובכה"ג אף הי"א מודים:

אע"ג דבחצר. עבה"ג:

אין להקפיד. דההיא דנדרים משום קפידא הוא כמ"ש בב"ב נז ב':

לא יפתח. גמ' שם:

ואפי'. מתני' שם:

מפני. גמ':

ואם נתנו. עבה"ג וכ"ה בירושלמי וכמ"ש לקמן:

ובפתח כנגד. רשב"ם במתני' שמפ' מתני' איירי בהחזיק דבלא"ה אפי' שלא כנגד אין יכול ליפתח דבאיסורא לא מהני חזקה:

וי"א. שמפ' מתני' בנתן רשות כנ"ל ועסמ"ע:

ואם כו' כופין. שם נט א':

ואם שניהם כו'. שם ו' ב' שני בתים בשני כו' משום פתח נגד פתח ופי' בבאו לפתח בבת א' כמ"ש הריב"ש דבלא"ה השני עושה כל המעקה כמ"ש במתני' כאן:

אלא ירחיק. רשב"ם במתני' ועבה"ג וצ"ל דהרמב"ן מפרש בגמ' שם עד האידנא בחצר כו' כפי' לשון [א'] שני שברשב"ם ואין מקום לקושית תוס' שם ד"ה בבית כו' כיון שעדיין יכול לראות ולכך א"צ להרחיק כדי שלא יוכל לראות דהא הטעם שלא יפתח לחצר משום שלא יוכל לראות כשאני בבית וכיון שנתן לו רשות מהני שיוכל לראות בבית וע"כ לא יפתח חלון נגד חלון שלא יראנו תדיר אבל לפי' הראשון [ב'] כשאתה בבית המשהו אינו מועיל דק' קושית הגמ' עד האידנא כשאני בחצר כו' אבל עכשיו אפי' כשאני בבית:

ואם הוא. דשם אין יכול לראותו כלל דאין רשאי לכנס לחצר וכמ"ש שם ו' ב' שני בתים כו' ומעדיף ופי' עד שלא יוכל לראותו כלל כמ"ש בסי' קנט ס"א וס"ד:

אם אינן. הר"י מיג"ש בפ"ק דב"ב והרמב"ן בחידושיו מהא דשני בתים הנ"ל שאמרו שם ר"ה איצטריכא ליה מ"ד כו' והקשו מהא דכאן שאמרו סוף סוף הא בעית כו' ותי' דכאן מיירי שאינם גבוהים ד"א שהוא שיעור היזק ראיה כמ"ש במתני' ה' א' מחייבין אותו לבנות עד ד"א כו' דלא כרשב"ם ורא"ש בספ"ג שם:

ולמבוי כל כו'. שהקשה הדיוקים אהדדי שברישא קתני חצר הא מבוי ש"ד ובסיפא קתני ר"ה ותי' דר"ה לאו ר"ה ממש אלא כל שהרבים בוקעין בו והוא שיעור שלשה בתים דשלשה נק' רבים כמ"ש בגטין מו א' וכר"נ דקי"ל שם כוותיה:

וי"א שכל. דמפולש ודאי דינו כר"ה כמ"ש הרי"ף בפ"ק גבי א' מבני מבוי שבקש כו' ע"ש אבל אינו מפולש לעולם אין דינו כר"ה וכמ"ש בירושלמי הכא אתמר פתח כנגד פתח מותר והכא אתמר אסור הא במבוי והא בחצר והתניא כשם שבני החצר יכולין למחות זע"ז בחצר כך בני המבוי יכולין למחות זע"ז במבוי א"ר אילא כאן בשנתנו רשות כאן בשלא נתנו רשות אלמא דבלא נתינת רשות אסור משא"כ בר"ה אבל אין דינו כחצר דשם לא מהני רשות וז"ש אין דינו כר"ה וע' בנ"י:

פתח לר"ה כו'. גמ' דא"ל סוף סוף הא בעית כו' אבל אם יש היזק מצד פתחו אסור כמ"ש שם ו' ב' בני ר"ה כו' וכן מתוספתא והביאו ש"ע למטה ואעפ"כ לא כו':

לפיכך צריך. כנ"ל ואם הוא לחצר אחרת כו'. וכמ"ש שם:

י"א שצריך. שם נט ב' וערשב"ם שם ד"ה ושאני הכא כו':

ואצ"ל בני. לשון מתני' אבל פותח הוא לר"ה כו':

היה לו פתח. מדקא' א' לא יעשנו שנים ומפ' בגמ' בר ארבעה לא לשווייה תרי בני תרתי תרתי או בר תמניא כו' ואם איתא אפי' א' בני תרתי אין יכול:

אבל לא. ר"ל דשם אין יכול לעשות כלל וכמ"ש בסי"ג אבל בעל החלונות כו' ועמ"ש שם שכן מוכח מירושלמי הנ"ל וע"ש:

א' מהשותפים. דמתני' לא איירי בשינוי דלתות מדסבר רמי ב"ח למימר משום דשקיל תמניא בחצר שאין שייך בדלתות:

אבל היו. כן מ' מדברי הנ"י הנ"ל דמ' דבפתחים כה"ג אסור וכ"ה בגמ' דבפתחא זוטא מצינא כו' ולהרמב"ם שכ' לעיל ובסי"ג דאין יכול לעשות במקום אחר כלל צ"ל למסקנא דבבא דקטן לא יעשנו גדול מיירי בכה"ג דאל"כ הא אפי' בלא טעמא דבפתחא רבא כו' אסור שפותח במקום חדש אפי' סותם את הישן:

מי שבא. עבה"ג וכפי' ר"ת שם שהסכימו עמו כל הפוסקים וכמ"ש לקמן בס"י.

הרי שפתח. מתני' חלון המצרית ומפ' כשיטתו הכל לענין לבנות כנגדה אבל לגוף החלון שלא לסתום אין חילוק וכמ"ש בזיו וסולם:

ומחל. מ"א א' והא אחיל:

או שגלה כו'. שם דאתא וסייע כו' וכ"ש היכא שמחל להדיא:

או שידע. מירושלמי וכמ"ש בגמ' ס' א' ולסתום לאלתר כו' שאין כו' ואין חילוק בין לסתום וליפתח רק שיתברר הנזק כמ"ש הרמב"ן והמ"מ והרמב"ם בפי':

כן ראוי להורות. ר"ל דהיזק ראיה יש לו חזקה:

מאחר שכבר. עבה"ג ועוד ר"ל דוקא היכא שיש חזקה בחלון לענין לבנות אבל במקום שאין לו חזקה יכול אפי' לסתום דלא כרמב"ם וש"ע וכמ"ש למטה אבל כ"ז שאין כו' וכשיטתו בריש סי' קנג ס"א וי"א דבזיז שאין כו':

אע"פ שרבים. וראייתם מפ"ק ב' ב' אלמא היזק ראייה שמיה היזק והקשה הרי"ף בתשובה דלמא לעולם אימא לך לא שמיה היזק ושאני התם שכבר החזיק וכ"ש לשיטת הגאונים שלאלתר הוי חזקה ותי' דאין חזקה להיזק ראיה וענ"י שם ועוד הביאו ירושלמי ספ"ג דב"ב הפותח חלון בכותל חצירו במעמד חבירו פותח בשמאל ונועל בימין הגע עצמך כו' היה מושיט לו צרורות יכול מימר ליה מגחך הוינא בהאי גברא אע"ג שבגמ' מ"א א' אמרו שסייע מהני וצ"ל דאין חזקה להיזק ראי' וע' בהשגת הראב"ד וההיא דחלון צורי אוקמוה בחלון שאינו לראייה וערמב"ן ורשב"א אבל הר"י מיג"ש בריש ב"ב חלק עליהם ותי' ההיא סוגיא דשם כמ"ש בס"ח ועוד תי' אחרים כמ"ש ברא"ש שם וההיא ירושלמי אמרו שחולק על גמ' שלנו וס"ל דסייע לא מהני בכל חזקה ומתני' אתי כפשטיה בחלון לראיה וכן מתני' דזיז משום היזק ראיה כמ"ש בגמ' שם והנ"י תי' שם דבזיז אף הרי"ף מודה ע"ש:

ואפי' למ"ד. וכ"כ הר"י מיגש בריש ב"ב:

אסור כו' ובזה. כנ"ל מהא דזיז שאמרו מהדרנא כו' כמ"ש בס"ג:

ולא מהני. מהא דלא יפתח פתח נגד כו' וכנ"ל בס"ג:

אבל כ"ז כו'. ס' ב' יגע וסתום ועמש"ל:

בד"א. מהא דפ"ק כנ"ל:

הרי. עסי' קנג ס"ה אבל כו':

כיצד כו'. כפי פירושו דכ"ז לענין לבנות וז"ש אבל שתחזיק עלי עד כו':

קטנה ביותר. מ' דאפי' פחות מטפח כלשון גמ' אפי' כ"ש דלא כמ"ש בהג"מ ומרדכי ע"ש ועיין בהגה:

וי"א דהכל. זה קאי על חלון העשוי לאורה דאפי' כ"ש וא"א לומר בו מלבן וצ"ה ועי' בב"י בשם הרשב"א ובבד"ה:

ומיד. גמ' שם ור"ל אפי' להאומרים דכל חזקה בעינן ג"ש:

הוי מחילה. זהו לדעת הרמב"ם וסייעתו דכל חזקה א"ל טענה וכנ"ל אא"כ מחל:

וי"א שצריך. לשיטת האומרים דבעינן ג"ש וטענה אע"ג דג"ש לא בעינן כאן מ"מ טענה בעינן וכ"כ הרשב"ם בד"ה שאין אדם כו' אבל אם יש לו שטר או ראיה א"א לומר כן וצ"ל שטוען שקנאו וכמ"ש בטור:

אבל כשבעל. וכמ"ש לענין ד"א בפ"ק יא יב וכ"ה בתוספתא מפורש כאן בענין החזקה ספ"ב פתח בחצר אע"פ שסתמו אין לו חזקה פרץ פצימיו יש לו חזקה ור"ל חזקה לזה שכנגדו:

ואם בעל כו'. כמ"ש כ"ה ב' ספק זה קדם כו':

ואבנה אותו. ר"ל אפי' רוצה לבנות כל הבית מחדש כמ"ש בגמ':

לפיכך. עבה"ג וסמ"ע וכמ"ש בגמ' נט א':

אבל בעל החלונות כו'. כן מוכח בירושלמי הנ"ל שאמורו הכא אתמר מותר והכא אתמר אסור ותי' כאן במבוי וכאן בחצר וחזרו והקשו והתניא שאף במבוי אסור ותי' כאן ברשות כו' ואם איתא הל"ל תי' האחרון תיכף על חצר אלא שבלא רשות אף שלא נגד פתח אסור כנ"ל וע"כ צ"ל דאין יכול לשנות דאל"כ הי"ל דהיה לו במקום אחר:

וכן אין. מתני' ס' א' וכנ"ל:

כותל שבין. ר"ל דאין יכול לטעון טענת מחילה על סילוק היזק ראיה והחזיק דא"כ מאי אמרו במתני' ה' א' עד שיביא ראיה שלא נתן דאף אם יביא ראיה יכול לומר מחלת כיון שהחזקתי ולאלתר הוי חזקה לשיטת הגאונים:

להר' יונה. כמ"ש שם ו' ב' זה עושה מעקה כו' ואע"ג שהאחד פתח ראשון:

ולהרא"ש כו'. עתוס' יז ב' ד"ה אביי. וקשה לרשב"א כו' וי"ל כו' דאל"כ כו' וכן בחנות ורפת שכ"א מותר להקדים אע"ג שיפסד האחר ועתוס' ד"ה אביי. אור"י כו' ושם י"ח ב' תוס' ד"ה ואי. פר"י בשלמא כו' ואף לשיטת רש"י והרי"ף שם כאן מודים שר"ה הפקר הוא וכן אמרו לא יפתח פתח נגד פתח וצריך להרחיק השני כל השיעור ואין מצריכין לראשון לסתום חצי הפתח ועתוס' הנ"ל וההיא דשני בתים הנ"ל אוקמוה בפתחוהו בבת א' כמ"ש הריב"ש וכמ"ש בס"ג:

וה"מ כו' שלא כדין. ר"ל לאחר שפתח השני צריך גם הראשון להרחיק כמ"ש הר' יונה וכמ"ש בסט"ז וע"פ הדברים האלה כו' ובשפתח כו':

דעת הרא"ש. כמ"ש נ"ח א' לימא בכופין כו' ושם ב' ושאני הכא כו':

וכיון שאינו. דכל שאין לו חזקה אין יכול למחות כמ"ש. בזיז וחלון:

שלא כדין כו' ויכול. עתוס' הנ"ל ד"ה ואי:

אבל הרשב"א. כמ"ש שם יח א' טעמא דאיכא כו' ועתוס' ד"ה מרחיקין. ותימא כו' ותי' הר' יונה שמא יחזיק עליו ויטעון חזקה וכמ"ש רבא דאינו סומך דל"ק דכל מרא כו' אלא לר"י וכאן הכל מודים כמ"ש בירושלמי על מתני' דלא יפתח פתח נגד פתח שאפי' בחורבה אסור חורבות עשוי להבנות ע"ש וכ' הריב"ש כיון שיש חזקה יכול למחות אע"פ שאין היזק ראייה דלר' זירא נ"ט א' דלמעלה מד"א אין היזק ראייה ואעפ"כ בחלון צורי יכול למחות מפני שיש לו חזקה:

ומיהו. דלא כהמפ' הנ"ל שכ' שיש לו חזקה ואעפ"כ יכול מטעם שכ' בש"ע:

אבל בפותח. ר"ל לענין לבנות נגדו כמ"ש בסל"א:

ראובן כו'. דס"ל דמזיקו בידים וכמו בעובדא דפפי יוצאה וכמ"ש תוס' שם ד"ה עני. ועוד דהכא כו' והג"א שם וכמש"ל בסי' קנה סט"ו:

מיהו. כמ"ש סי' א' סוף סוף כו':

מיהו יש כו'. כמו ברפת וחנות כנ"ל בתוס' הנ"ל וז"ש ועיין כו' ר"ל בס"ב וסט"ו:

ראובן. עבה"ג דהאחין שחלקו לקוחות הן כמ"ש בקדושין מב ב' וכן שותפין כמ"ש בסי' קטו:

ראובן כו'. ר"ל שפתח והחזיק כדין:

דלא אשכחן. ר"ל בעובדא דחזקה. שם וכפי' בעל העיטור והביאו בתשו' הרמב"ן סי"ו דה"ק ה"ה כעכו"ם כמ"ש בב"ק קיג א' ישראל ועכו"ם שבאו לפניך כו':
(ליקוט) ראובן כו' דלא כו'. הג"א פ"ג סכ"ד ד"ה ודוקא כו' (ע"כ):
(ליקוט) דלא אשכחן כו'. וכ"כ במרדכי והג"א הנ"ל ועסי"ט (ע"כ):

וי"א. כפשטא דגמ' שם ואשכחן נמי למעליותא בפ"ק דבכורות יא ב' דא"ל קאתינא מכח כו' וכ"פ בסי' מ"ה וס"ו וס"ז ע"ש וז"ש וכן כל כו' ועסמ"ע ס"ק מד:

וכ"ש במקום. ב"ב נה א':

וצריך כו'. שם נד ו':

וזכה. ר"ל שזכה שלא יוכל לבנות נגדו שזכה באוירו:

וכ"ז מיירי כו' ואין חזקה כו'. לא שייך כאן אלא בסי"ט בחר דברי ש"ע ראובן כו' שלקח מהעכו"ם ששם מיירי שחבירו של עכו"ם קודם לחלונות כמ"ש שם והלוקח בא לסתום חלונותיך של ישראל אבל כאן שאין רוצה לסתמו רק לבנות נגדו ואפי' החלונות קודמין והחזיק בשל הפקר יכול לבנות נגדו וכמ"ש בסט"ז וסל"א וכן ואין כו':

ראובן שהיה כו'. ר"ל שפתח על העכו"ם שחצירו של עכו"ם קדם ובדין ישראל היה יכול לסתמו וטוען שיסתום החלון וזהו דעת שלישית שכ' המרדכי בשם הגאונים דא"א ישראל הבא מחמת העכו"ם ה"ה כעכו"ם אפי' לגריעותא כיון שבא בדין עם ישראל וע"ש ובהג"מ סוף משפטים ומ"ש ישראל הבא כו' ר"ל כיון שלא היה יכול למחות לכן אין לו חזקה אפי' לישראל הבא מכחו וכמ"ש בהני דבי ריש גלותא כו'. וכאן שייך הגה דלעיל וכ"ז מיירי כו' כיון שזכה בשל הפקר אין יכול לסתום כמ"ש בסי"ד ועל הלוקח כו' מהא דפ"ב ספק זה קדם כו' כנ"ל:
(ליקוט) ראובן כו' הדין כו'. הג"א סכ"ד ד"ה ודוקא כו' (ע"כ):

ואפי' טען. שהוא טענה בלא חזקה כמ"ש מ"א א' כל חזקה כו' שמכרת לי כו' ואמרו שם בירושלמי וצריך חזקה וכ"ה בגמ' בכמה מקומות ובאן שייך הג"ה דלעיל ואין חזקה מועלת כו' ור"ל אפ"ה הוי טענה בלא חזקה וכמ"ש למטה מאחר שבדיניהם אינם כו' והוא פשוט בכמה מקומות דכ"מ שאין יכול למחות אין לו חזקה:

וכבר נתבאר כו'. דאפי' למעליותא ה"ה כמוהו ואף לס' ראשונה בסי"ח לגריעותא הכל מודים:

ושייר הכותל. עסמ"ע:

גילה בדעתו. ובמעשה הניכר אפי' סתמו בעצמו מועיל כמ"ש בסי"ב ובסי' קנג ס"ו:

ועוד כו' יש לחוש כו'. עט"ז שר"ל בדרך את"ל שהיתה פתוח יש לחוש כו' ואע"ג שכ' בסי"ח שבספק על הלוקח הבא לסתום להביא ראיה כאן דספק ואין ידוע אם היה פתוח מעולם עליו להביא ראיה וחדא טענה הוא ועוד כו' ויש כו' כנ"ל. ב"ח. וכמו בחזקת [בקרקע] אם אין עדים שהיתה של המערער א"צ לחזקה ג"ש כמ"ש בסי' קמ וכ"ז לשיטת הש"ע בסי"ח דאין ללוקח לבנות:

ולסתום. עסמ"ע:

מי שהיתה. כנ"ל בס"ו מתני' נ"ח ב':

ואם בא. ך"ב א':

וכיון שהרחיק. מדקתני ד"א ול"ק כדי שלא יאפיל:

אע"פ שלא כו'. אע"פ שזה פשוט יש לו סמך בגמ' מדפריך והלא מציץ ולא פריך והלא עומד ורואה:

אבל חלון. כנ"ל בסט"ז וסל"א:

ומגביה כו' או. וקושית הגמ' והלא מציץ מדלא יהיב שיעור בגובה ש"מ שא"צ כלל בגובה:
(ליקוט) בנה כו'. ולא כ' במדיר דגמ' ל"ק אלא לס"ד דמתני' לא איירי מן הצד ומדל"ק שיעורא בגובה ש"מ דא"צ שיעור בגובה אבל למאי דפריך והא אנן תנן כו' דמתני' איירי מן הצד וכמש"ש תוס' ד"ה והא כו' א"צ לאוקמי במדיר (ע"כ):

ומודדין כו' וכל מי כו'. דהשקיפה אינו מזיק לו דאם רוצה יקלוש הכותל בכדי השקיפה ולכך אין לו חזקה כיון שא"י למחות כמש"ל:

בנה. עבה"ג וסמ"ע:

אע"פ שאין. דלא גרע מכותל מן הצד ובתשמיש שאינו קבוע יותר יש לחוש כמ"ש ב' ב' לדידך לא קביעא לך תשמישתיך כו':

אם פתח כו'. כמ"ש בסכ"ו אחד כו' כיון שנכנס האור מלמעלה וע"ש:

אע"פ שהרחיק כמו ברפת וחנות:

אחד. מדקתני אין מחייבין משמע שג"כ אין יכול למחות ועסי' קנז ס"ט שהרא"ש חולק ושם ית' מירושלמי.

ושמו כו' ולא כו'. וכ"כ בהג"א שם וכגון שלא כו' וז"ש שחלקו חצר מדעתן דאלו ע"פ ב"ד ע"כ ב"ד עשו כהוגן ושמו האויר:

מיהו. הרא"ש בשם הראב"ד בעובדא דגמ':

וי"א דיכול. הרא"ש שם דומיא דדרך שם:

ודוקא. תוס' שם ד"ה א"ל וכפי' ר"י:

ראובן שנתן או מכר. כמו אחין שהן לקוחות וה"ה לנותן דמוכר ונותן בעין יפה וכמ"ש תוס' ד"ה אין כו':

וה"ה אם כו' מכר הבית. כמו בדרך וכמ"ש תוס' שם:

וי"א כו' ויש חולקין. כמ"ש נ"י דבהיזק ראיה לא אמרי' בעין יפה מוכר:

מי שהיה. כמ"ש בב"ק קיב ב' תינוק שתקף כו':

ואם קדם. שם קיג:

מי שיש כו'. כנ"ל בסי"ב:

כתב הרשב"א שאע"פ. כמ"ש לא יפתח פתח נגד כו' ואע"ג שאם באו לפתוח בב"א שניהם היו צריכין להרחיק וכמש"ל בסי"ד ע"ש:

אם בא. דבזה לא זכה להשתמש באויר שלו ואע"ג שהחזיק כיון שאין יכול למחות א"ל חזקה כנ"ל:

ראובן. כנ"ל בסי"ד וסל"א:

[סמ"ע ס"ק מ"ח] ול"ד למ"ש מור"ם לפני זה. נ"ב י"ל בפשיטות דהתם היה לבעל חלון בודאי כבר חזקה גמורה בזכות בחלון שלא יהיה ביד בעל החצר לסתמו בע"כ ע"כ מספק משארין אותו על חזקת זכות ואמרי' שהסתימה לא עקרה זכות ותלינין שלא נעשית ע"י בעל החצר ונתרצה בעל החלון דאם אין אומרי' כן מבטלינין זכות חזקתו גמורה שהיה לבעל החלון מקודם אבל כאן אף לפ"ד הבעל החלון גם בעוד היה החלון פתוח לחצר הנכרי היה כח תמידי להנכרי בעל החצר לסתמו בכל עת שירצה. ואי אמרי' עתה שמא סתמו הנכרי לא עקרינין כלל בזה חזקת זכותו דהא מעולם לא הוחזק הישראל בחלון בחזקת זכות דהכא שלא היה ביד הנכרי לסתמו ובסבר' זו הסכימו עמי דיינים במותב ב"ד בדין א' שהוחזק בחלון פתוח על גגו על השני שיש מחלוקת הפוסקים כדאי' לעיל סעיף ט"ז שאין לבעל החלון דין מוחזק דלדעת הפוסקים שאין חזקה לחלון הפתוח של הגג לא יהי' לזה מעולם זכות חזקה. והא הספיקא דמחלוקת בזה כספק על חזקה עצמה אם הוחזק או לא ולבעל החצר יש חזקה דמעיקרא שהיה לו ודאי קודם שנעשה החלון ואין ספק מוציא מידי ודאי:

סעי' ג' (פתח נגד פתח) אודות מניעת פתח נגד פתח. אולי אין זה רק בפתח בית משא"כ פתח חצר או פתח רפת נגד פתח רפת כיון שאין שם תשמישים קבועים צנועים כ"כ אולי אין שם קפידא בזה בין להסוברים שיש בזה דררא דאיסור בין להסוברים שהוא רק מצד קפידתם וצל"ע:

(שם) (חלון כנגד חלון) ב' בתים וביניהם פנוי ורצה לעשות חלון נגד חלון וגם שמשוך קצת לצד מ"מ כל שאינו בחצר השותפין הגבול הוא כל שיכול לראות צריך להרחיק בתכלית הריחוק עד שלא יוכל לראות כלל רק שהי' חזקה על חלון נגד חלון בבנינים ההם שהי' במקומות אלו ונפלו וחוזרים ונבנים וא' בנה כבר כמקדם והב' רוצה עתה לעשות חלון. ובש"ע אין הכרע בין הדיעות אם מהני חזקה לחלון נגד חלון והי' יכול למחות מספק בפרט שהוא דררא דאיסורא. גם מכבר הי' רק חתיכה א' זכוכית ירוק עגול שגם דלגבי חלון נגד חלון נראה שא"צ להיות כדי להכניס בו ראשו כי זה רק לגבי האפלה מ"מ כיון שהי' הזכוכית ירוק ולא הי' אפשר להביט דרך זכוכית חשוך אין חזקה לכ"ע כי בזכוכית דאז לא הי' כלל ראי' משא"כ בלבנונית דזכוכית דעתה שאפשר לראות דרך ב' זכוכית ג"כ גם יש ספק בסברת הרשב"א ע"ה כמ"ש בסמ"ע ע"ה סי' קנ"ד ס"ק כ"ה יעו"ש. ואולי י"ל שכיון שנפלו שני הבנינים ונשאר המקום חרב לגמרי לא שייך עוד שיעבוד כלל בזה וצל"ע בזה כעת:

שם (ירחיק משהו) חלון כנגד חלון המניעה רק בשוה ולא על ידי ראי' בעיקום. אך בגובה גם שא' תחתיתו גבוה מעליונות חלון שכנגדו כיון שבחדר עליון קרקעיתו גבוה ויכול לראות מבפנים למטה דרך חלון שכנגדו יש למנוע החלון וצלע"ע: גם שכתבתי במק"א [נמצא לקמן סעי' ט"ו] מצד ההיא דסי' קנ"ד סט"ו שגם מקום פנוי שבין בתים במקום שנהגו להרחיב גבולם במקום פנוי ההוא הרי זה כמו חצר מכל מקום לגבי פתח נגד פתח אין מקום פנוי כנ"ל נדון כחצר [השותפין שא"צ להרחיק רק משהו] כי קולא דחצר [השותפין] משום דבלאו הכי אי אפשר לאצטנועי שם מה שאין כן בזה וצל"ע: גם שכעת החלונות בזכוכית שייך היזק ראי' כי בסמוך יכול לראות דרך הזכוכית. ומכל מקום הוחזק רק חלון כנגד חלון בזכוכית ורוצה לפתוח פתח שם בלי זכוכית מוחים עליו כי על ידי זה תוספות ראיה:

סעיף ו' (לבנות כנגדה) שנים התנו ביניהם שלא יאפיל אחד לחלונותיו דחברו הפתוחים לרשות הרבים. והי' כתוב ביניהם בזה הלשון שלא יהי' שום גרם פגיעה של קלקול לחלון של המרתף כו'. נראה פשוט שיש בהרחקת ד' חמות די. כיון שקבעו חז"ל גבול ד' אמות גם אם נראה כהאפלה וגם אם הי' תנאי שלהם בחלון הפתוח לחצר שגם בלי תנאי צ"ל הרחקה ד' אמות מכל מקום אין דורשין בלשון התנאי לומר שהכוונה בקפידא ביותר מזה (כל שכן בזמנים הללו שאין תוקף למשפטים דעל פי התוה"ק וצריכים להתנות בשטרות גם במה שאין צריך לפי דין תוה"ק) ומסתמא הבחינו חז"ל שאין להקפיד על יותר מד' אמות ובפרט שיד בעל השטר על התחתונה וצלע"ע קצת:

סעיף ט"ו (כחצר השותפין) גם שאין מרחיקין מן פתח יותר מן ד' אמות מכל מקום מפתח שבחצר קיימא לן שמרחיק לגמרי ומונעו לגמרי מלעשות פתח משום שגורם קלקול דריסת הרגל כברס"י קנ"ד. ושם בסעי' ט"ו מבואר שבמקום שיש לכל אחד רשות להוציא זיזין הוי לי' האויר כחצר השותפין שאין רשאי לפתוח לשם כן הוא ממילא בהפנוי שלפני פתח במקום שרשאי להוסיף שם בנין כמו שהוא כאן במדינות אלו ועל כל פנים רשאי לעשות שם לפני הפתח ככל אדם בחצר שלו ממש. ממילא הו"ל כחצר שותפין ממש ואין חברו רשאי לפתוח לשם חלון או פתח שיגרום קלקול כל דהו לשמושו של חברו לפני פתחו. וגם אם הי' לו פתח מכבר ורוצה לעשותו מחדש בסגנון שמקלקל ביותר כפי דעת השכנים מהקלקול שהי' מכבר נראה שיכול למחות בו. וגם שהב"ח ז"ל חולק אההיא דסעי' ט"ו כמ"ש הש"ך ז"ל בשמו אין ספה"ק ב"ח ז"ל כעת לפני לעיין בו בזה מכל מקום משמע שהט"ז ז"ל חולק על הב"ח ז"ל בזה. וגם שלא הביאו מכל מקום מסתמא ראה דבריו ומכל מקום סבירא לי' כהב"י ז"ל. וכן סבירא לי' להסמ"ע ז"ל. וממ"ש הש"ך ז"ל בשם הב"ח ז"ל סתום אין הכרע שמסכים עמו להלכה רק רשם שיש לעיין במ"ש הב"ח ז"ל בזה וצלע"ע היטב. וכפי שראיתי כעת בלשון הסמ"ע והט"ז ז"ל משמע שאין הב"ח ז"ל חולק כלל עמ"ש שהוא כחצר השותפין כשהי' רשותו ממש להוציא זיזין וחלונות ומ"מ צלע"ע בספה"ק הב"ח ז"ל::

סעיף ט"ז (לחורבת שמעון אינו יכול למחות) ב' הדיעות לבנות על ניגוד חורבת חברו ואחר כך יסתור י"ל ששייך להדיעות בשס"ג בזה נהנה וזה לא חסר שמכל מקום יכול להיות נהנה. וגורם י"ל שספק בכך אם כגרמי דחמיר או גורם לממון שאינו כממון ובספק י"ל דשייך אם מהתוה"ק כל גורם לממון אינו כממון וגרמי חמיר מדרבנן וכמ"ש הש"ך ז"ל או כהסוברים דחמיר מהתוה"ק. וקרקע בחזקת בעלי' ספק חמיר רק י"ל דכיון דזה נהנה וזה לא חסר וגורם לממון אינו כממון אין עוד שייכות חזקת קרקע בכך ומכל מקום י"ל דחזקת קרקע בכך כיון דגורם חייב בדיני שמים. פותח לחורבה של חברו שהנהוג פה כהדיעה שאין לו חזקה וסותם אח"כ לא שייך כן לגבי פיתח לפנוי שבין בתים שקורין לי"ק כי לא קנה המקום והפותח קנה המקום לאוירו וגם אם כתוב בשטר שמהשררה רוחב המקום ביני ביני אולי נתן רשות לבנין וכיון דלא בנה ולא קנה זכה שפתח לשם ואולי אם הי' דעתו לקנות בהבנין בסגנון נעל גם שפתוח מהרבה צדדים כיון דגדר מקום והי' דעתו לקנות וצ"ל דעתו ועל ידי פועלים יודים רק בנתיבות המשפט יצ"ו כתב פועל גוי גם כידו וצלעע"כ כנ"ל במק"א שבמח"א יצ"ו כתוב פלוגתא בכך ומסתמא י"ל שאין הדיעה על שבחוץ. וכי"ל במ"ש במק"א שקורין פצינע דשייך קנין היטב:

סעיף כ"ג (אא"כ הרחיק הסיכוך) מפורש שתקרה על גבי חלונות צריכה הרחקה ד' אמות אין מועיל הרחקה כן בגובה כיון דהאור הוא מהגובה וגם גבוה הרבה צ"ל הרחקה ד' אמות מכנגד החלון כלו:

סעיף כ"ז (האכסדרה) סס"י קנ"ד אכסדרה כו' כל שלא כנגד החלון ממש אינו כאכסדרה אך על ידי שבחלונות הבית זכוכית זכה והחלון מן בית לבית אין בו זכוכית כל שמכוון נגד החלון הו"ל כאכסדרה גם שבחמץ חמיר ואולי גם אם בבית חברו חלון בלא זכוכית מ"מ אין חלון שבין הבתים לאורה:

סעיף כ"ח (מנר כאחד) בחלונות מוכר או משייר כו' ב' שקנו ע"י מעשה ב"ד ואחד קנה קודם אולי שניהם שווים:

סעיף ל' (נפרצו הפצימין) פתח שסתמו ועשה ממנו חלון ופצימין דהחלון אינם פצימים דהפתח אולי הו"ל כסתם פצימים ואולי כיון שאפשר להכניס ולהוציא דרך חלון ג"כ ובפרט כשעשוי כן לפתחו הרבה לא נפקע ד' אמות לפירוק משא ואינו יכול לבנות כנגדו גם כשאינו מאפיל וסיתום פצימים אולי היינו כולם דוקא וכעת לא ראיתי אודות פצימים [לבנות כנגדו] רק בחלון ואולי ממילא כן הוא גם בפתח אך בעשאו חלון צלע"ע. עושה מדרון נגד חלון תוך ד"א כשכל שהוא מהגובה נגד כל שהוא מן תחתית החלון אולי ג"כ יכול לעכב עליו גם שאורך החלון א"צ כולו לאורה: עמוד כנגד חנות חברו והוא החזיק בהנחת מטלטלין עליו כמה שנים רק אז הי' פתח וחלון חנות חברו רחוק מהעמוד ועתה קרוב יותר ומחשיכים המטלטלים אם גוף העמוד שייך לחברו הו"ל חזקה (אם הוא בטענה או גבי לוקח גם בלא טענה) ואינו כחלון לחורבת חברו דנהוג דאין למחות ועל ידי זה אין חזקה כי במחזיק במקום של חברו גם שאז לא הי' צריך להמקום והי' אז כזה נהנה וזה לא חסר מכל מקום מוטל למחות ומהני חזקה ואם העמוד אינו שייך לחברו אם כהפקר הרי זכה מקודם. ואם שייך לבעל כלל הבית והבנינים דלשם ומכר לזה חנות ולזה חנות גם שהעמוד מכוון נגד חנות א' מכל מקום אינו נכלל אם אינו מפורש בשטר המכירה ונגד בעה"ב הכולל מהני חזקה אם אינו של יורשים ומכל מקום בעל החנות אינו יכול לבטל חזקתו:

ואע"פ שהוא גבוה. בפ' חזקת (בבא בתרא דף נ"ט) א"ר זירא למטה מד' אמות יש לו חזקה ויכול למחות למעלה מד' אמות אין לו חזקה ואינו יכול למחות ור' אלעאי אמר אפי' למעלה מד' אמות אין לו חזקה ויכול למחות לימא בכופין על מדת סדום קמפלגי דמר סבר כופין ומ"ס אין כופין לא דכ"ע כופין ושאני הכא דא"ל זמנין דמותבת שרשיפא תותך וקיימת וכ' הרמב"ן בחידושיו וז"ל ואיכא דמקשי מ"ש הכא דחיישינן ומ"ש גבי חצר דתנן למעלה מד"א אין מחייבין אותו לבנותו טעמא דמלתא דלא עבידי אינשי לאותובי שרשיפא בחצר ועוד דבחצר חבירו רואהו ומתיירא ממנו אבל בביתו אין חבירו רואהו ואינו מתיירא ממנו הראב"ד ז"ל עכ"ל. ולי נראה דלק"מ לולי דברי הרמב"ן דהא אי לאו דכופין עמ"ס ודאי היה יכול למחות שלא לפתוח חלון על אויר חצר חבירו לפי שנהנה מאויר חצרו אלא משום דכופין עמ"ס בדבר שזה נהנה וזה לא חסר ולזה קאמר דכ"ע כופין ושאני הכא דא"ל זמנין דמותבת שרשיפא וכיון דזמנין דאית ליה היזק תו לא שייך ביה מדת סדום אע"ג דאינו היזק ממש כל שחסר קצת ומיעוטא דמיעוטא נמי תו לא הוי ממדת סדום והתם גבי למעלה מד"א בחצר נמי אין כופין על מדת סדום מה"ט דהוי חסר קצת וכמ"ש תוס' פ"ק דב"ב (דף ה') גבי למעלה מד"א וז"ל ואע"ג דזה לא נהנה וזה לא חסר פטור הכא זה חסר הוא שגורם לו שהגביה הכותל למעל' מד"א כדי שלא יהיה לו היזק ראיה ממנו בשום ענין עכ"ל והיינו נמי מה"ט דזמנין דאית ליה היזק ראיה ה"ל חסר קצת ואפ"ה אין כופין לבנות למעלה מד"א כיון דאינו היזק גמור וא"כ השתא דמחייבין אותו גבי למעלה מד"א לשלם משום זה נהנה וזה חסר קצת מכ"ש דאין בזה משום כופין עמ"ש כיון דזמנין דמותבת שרשיפא וחסר קצת דתו לא הוי מדת סדום וכמ"ש:

כיון דממילא ז"ל הסמ"ע הרא"ש כת' טעם אחר שהביאו הטור בסי' קנ"ז ז"ל דלא שייך כאן חזקה דטעמא דחזקה הוא כיון שלא מיחה הפסיד והיינו דוקא היכא דהמחזיק מזיק ואינו ניזק כגון מי שיש לו חלון פתוח לחצר חבירו אבל היכא שמחזיק ניזק כמו שהוא מזיק יכול לומר לא חששתי למחות כיון שאני מזיקך כמו שאתה מזיקני והייתי ממתין אולי תפתח אתה לתבוע וגם היזק תדיר הוא ודמי לקיטרא ולא דמי לחלון דהתם לאו היזק תדיר היא שלאורה הוא עשוי ולא להסתכל לחצר חבירו עכ"ל. ונפקא מיניה בין הטעמים בהיזק ראיה שבין גג לחצר ומבואר בסי' ק"ס דבעל הגג מזיק לחצר ואין בעל החצר מזיק לגג דלפי טעם הראשון כה"ג מהני חזקה להיזק ראיה כיון שהמחזיק מזיק ואינו ניזק ולפי טעם השני גם בין חצר לגג לא מהני חזקה כיון דדמי לקוטרא:

חלון קטנה. כ' הרמב"ן בחידושיו וז"ל ומסתברא בחלון שאין לו חזקה כגון מצרי או למעלה מכיון שא"צ הוא לסותמה אע"פ שאין לו מכנגדו כדי שלא יאפיל עליו אבל מלמעלה שלא יציץ ויראה ומלמטה שלא יעמוד ויראה יש לו שאם אתה מתיר לו היזק ראייתו אתה מצריכו לסותמו ולא יהא אלא בבאין שניהם לבנות בבת אחת אינו בדין שנתיר לזה היזק ראיה שגירי' הוא וכיון שאינו מצריך להרחיק אין לו למחות בידו לו' או סתום או אזיק אותך בגיראי וראיתי למקצת מחברי' אחרוני' שטעו בזה עכ"ל. ונראה דהרמב"ן סובר כדעת היש מפרשים שהביא הרא"ש ס"פ חזקת דהא דאמרינן חלון למעלה אין לו חזקה היינו דוקא לענין זה שלא יכול לכופו לזה להרחיק ד"א אבל גם זה אינו יכול לכופו לסותמו וע"ש ועש"ה ס"ל להרמב"ן דאינו רשאי להזיקו בגירי' דה"ל כסותם אבל לפי דעת הרא"ש שם דהיכא דאין לו חזקה יכול לכופו לסותמו וכן דעת הטור וב"י א"כ פשיטא שיכול להזיקו בראיה כיון שיכול לסותמו ומ"ש הרמב"ן ואפי' באין שניהם לבנות בבת א' כו' כיון דקי"ל כרבי אלעאי דגם למעלה מארבע אמות יכול למחות א"כ ודאי פשיטא דכשבאו שניהם לבנות דיכול הוא למחו' על החלון ואפשר דהרמב"ן מיירי מחלון מצרי ולטעמיה שכ' בחידושיו דחלון המצרי מד"א לכ"ע אינו יכול למחות ע"ש ומש"ה כ' דכשבאו לבנות שניהם בבת אחת צריך זה להרחיק שלא יזיקנו בראי' וא"כ לדידן דקי"ל דאפי' במצרי ולמעלה מד"א יכול למחות א"כ ודאי כשבאו שניהן כאחד לבנות מוחה הוא על החלון ויכול לבנות למעלה ולמטה ומכ"ש לדעת הרא"ש והטור דס"ל דאפילו העמיד כבר את החלון יכול הוא לכופו לסותמו דודאי יכול לבנות למעלה ולמטה אפי' במקום שמזיקו בראי' וכמ"ש ועוד נראה דאפילו לדעת היש מפרשים שברא"ש דאילו יכול לכופו לסותמו מודי דיכול הוא לבנות למעלה ולמטה כיון דעיקר הטעם בגמר' דף נ"ט הא דיכול לבנות למעלה מד"א היינו משום כופין עמ"ס כיון דאויר חצירו דידיה הוא ולא הוי מדת סדום אלא במקום שזה נהנה וזה לא חסר ואם אנו כופין את בעל החצר שלא יבנה למעלה ולמטה בכדי שלא יזיקנו בראיה אין לך חסד גדול מזה ואין זה מדת סדום אלא שלי שלי ושלך שלך ולכן נראה לענ"ד עיקר כדברי מחברים האחרונים ודו"ק:

ומיד הוי מחילה כ' הסמ"ע וז"ל הרא"ש וסייעתו מודים בזה מטעם שכ' המחבר שאין אדם עשוי שסותמין אורו בפניו ושותק אלא א"כ מחל והרמב"ם שכ' ג"כ טעם זה בסתימת החלון אע"ג דס"ל גם בשאר נזיקין ה"ל חזקה מיד היינו דוקא כשאנו יודעין שהרגיש בנזק ושתק וכמ"ש המחבר בסעיף ז' וכאן בסתימה קמ"ל דמסתמא הרגיש דחזקה הוא דאין אדם וכו' ע"ש: ומ"ש הסמ"ע דבשאר נזקין דוקא כשאנו יודעין שהרגיש אינו מדוקדק דהא כתב הרמב"ם להדיא פי"א משכנים מי שהחזיק בנזק וכו' והניזק אומר עכשיו הוא שראיתי ולא ידעתי מקודם כו' וכיוצא בהם על הניזק להביא ראיה וכ"כ בש"ע סי' קנ"ה. ומ"ש בש"ע סעיף ד' או שידע הנזק ולא ערער היינו לאפוקי אם נתברר שלא ידע הא סתמא אמרינן ידע ואין הניזק נאמן לו' לא ידעתי כמו בחזקת שלש שנים שאינו נאמן לו' לא ידעתי וכמ"ש הרב המגיד פ' י"א משכנים ע"ש. אלא דהחילוק בין לאלתר של שאר נזקין ובין לאלתר דסתימת חלון דבשאר נזיקין נהי דאין צריך שלש שנים אבל עכ"פ זמן מה בעינן שיעורא שיכול להתברר לניזק ובתר שיעורא הנזכר תו אין הניזק נאמן לו' לא ידעתי ובלאלתר דסתימת חלון לא בעי שיעורא כלל ומשום דהנזק תיכף מתברר וכמ"ש הריב"ש בסימן קע"א וכמ"ש בסי' קנ"ג סק"א:

וכיון שאינו יכול לעכב אין לו חזקה והוא דעת הרא"ש אבל הריב"ש בסי' תע"א כתב וז"ל ומ"ש הרא"ש ז"ל שהפותח חלון על גג של רעיפים אין בעל הגג יכול לעכב כיון אינו מזיקו בהיזק ראיה ולכן כשיבוא לבנות כנגדו א"צ להרחיק שאין לחלון זה חזקה כיון שאינו יכול למחות כו' כדאמרינן בגמרא דטעמא דרבי אלעאי בלמעלה מארבע אמות משום דמייתי שרשיפא וחזי ליה הוכיח הרב ז"ל דהיכא דליתיה להאי טעמא וליכא היזק ראיה כלל כגון גג של רעיפים אינו יכול למחות דכופין עמ"ס וממילא כיון שאינו יכול למחות אין לו חזקה והוא עשה מן המסובב סיב' ומן הסיבה מסובב שהרי לפי הנראה מל' הגמ' היסוד והסיבה היא החזק' ומדין החזקה יצא לנו אם יכול למחות אם לאו ולדבריו אף אם אינו יכול לעכבו מלפותחו למה אין לו חזקה של שלש שהרי הי' לו למחות בסוף כל שלש ושלש שלא יחזיק עליו לענין שאם יבא לבנות כנגדו לא יצטרך להרחיק וכיון שלא מיחה יש לנו לו' שיש לו חזקה וכיון שיש לו חזקה חזר הדין שיוכל לעכב דמצי אמר מחזקת עלי ולא מצינא דאטרח למחות בסוף כל שלש ושלש ולאו מדת סדום הוא וכו': וכן יש הוכחה לזה בריש פ' לא יחפור דמקשי לרבא דאמר הבא לסמוך אינו סומך ממתני' דתני כולהו הרחקות דכותל טעמא דאיכ' כותל הא ליכא כותל סמוך אלמ' לרבא אע"ג דליכא כותל והשתא ליכא היזקא כלל וליכא טעמא דכל מרא ומרא מרפי לי לארעאי אפ"ה לא סמיך וכו' ולא מצי אמר אסמיך בי' האידנ' וכי עבדית לכותל אשקלי' שכיון שסמך קשה הוא לסלקו ונמצאו כל היום מתעצמין בדין עכ"ל. והנה מ"ש הריב"ש על הרא"ש שעשה מן המסובב סיבה כו' שהרי הי' יכול למחות בסוף כל שלש שלא יחזיק עליו כו' לכאור' נרא' כן בפ' חזקת (בבא בתרא דף ל"ה א)"ל רב אשי לרב כהנא ואי לפירוי אחתי' מאי ה"ל למיעבד א"ל איבעי' ליה למחויי דאי לא תימא הכי הני משכנת' דסורא דכת' בהו במשלם שנין אלין תיפוק ארעא דא בלא כסף אי כביש לי' לשטר משכנת' גביה וא"ל לקוח הוא בידי ה"נ דמהימן מתקנין רבנן מידי דאתי בי' לודי פסידא אלא איבעי' לי' למחויי ה"נ איבעי' לי' למחויי:

אמנם לאחר העיון נראין דברי הרא"ש דודאי כל שיש לו רשות לפתוח החלון ליכא תורת חזקה כלל ואין הבעלים צריכין למחא' כל עיקר וראי' לזה מהא דאמרי' פ' חז"ה דף מ"ט בהא דתנן אין לאיש חזקה בנכסי אשתו ע"ש דפריך עלה פשיטא כיון דאית לי' פירא אכיל פירא וע"ש. וה"נ כיון דאית ליה רשות בפתיחת החלון הו"ל כמו הך דבעל וע"ש פי' רשב"ם שכ' וז"ל דהכל יודעין דלפירי נחית כיון דאית ליה פירי ולא דמי למשכונ' דצריך למחויי שירד לפירות כי היכא דלא ליחזק התם שמא ע"י אורך הזמן ישכח הדבר שירד בתורת משכונא מש"ה צריך למחויי וע"ש וא"כ הא דצריך למחות שלא יחזיק היכא שירד לפירי היינו היכא דלא נודע אם ירד לפירי אבל היכא דידוע דאית ליה פירא מסתמא לפירי נחית ואינו צריך למחות כלל וה"נ כיון דאית ליה פתיחת חלון אין כאן חזקה כל עיקר וא"צ מחאה כלל וז"ב. והיינו נמי טעמא דאומן אין לו חזקה כלל דאמרי' שירד בתורת אומנות וא"צ מחאה שירד לאומנות דסתמא הכי הוא: ובחידושי הרמב"ן פ"ק דב"ב דף ז' בהא דאמרו האחי' אין להם חלונות זה על זה וז"ל ומה שאמרו אין להם חלונות זע"ז אומר רש"י ז"ל דוקא שלא החזיק בחלונות לאחר חלוקה אבל החזיק מעכב עליו שלא לבנות כנגדו ותמהני מאחר שאינו יכול למחות ולסתום במה החזיק ואפשר שהי' לו למחות ולו' אחר חלוקה איני מוחל לך על חלונותיך שתחזיק בהם עכ"ל וזה מורה כדברי הריב"ש דאפי' במקום דאית ליה רשות צריך למחות שלא יחזיק וכ"ת א"כ אמאי לא יוכל לסתום נמי מה"ט באחין שחלקו כי היכי דלא ליחזקי וכמו בגג של רעיפים משום דבאחין שחלקו לפי דעת רש"י אמרי' מסתמא אדעת' דהכי חלקו להיות חלונות ואמת המים כמו שהי' בחיי אביהם אלא שיוכל נמי לבנות כמו בחיי אביהן וכיון דאדעת' דהכי חלקו שיעמדו שם חלונות ואמת המים היאך יוכל למחות ולסותמו ואם מתיירא שלא יחזיק יעשה מחאה בשטר ובע"כ צריך לשומרו משא"כ בגג של רעיפים אין אנו כופין אותו בחנם לשמור שטר מחאה ומש"ה יכול למחות דלא ניחזקי אלא דהרמב"ן בחידושיו נרא' דס"ל כדעת הרא"ש ע"ש דף י"ח גבי סמיכת מזיקין היכא דליכא דבר הניזק דכ' דאין אדם יכול למחות ביד חבירו שלא לסמוך וכשיבא הלה לסמוך הוא מוחה בידו ומשום דלמא מחזיק עלי ליכא למיחש שכיון שאינו יכול למחות אין לו חזקה עכ"ל. וא"כ צ"ל דהא דכ' גבי חלונות להיפך היינו אליב' דרש"י דס"ל דאינו יכול למחות ואפ"ה הוי חזקה ולדידיה לא ס"ל:

אמנם נראה דודאי היכא דידוע מלתא בודאי דאית ליה רשות בכך אינו צריך מחאה כלל וכמו שהוכחנו מהך דבעל דאית לי' פירי דאין צריך מחאה כלל שלא יחזיק אלא דגבי חלונות דאחין כיון דטעמא דאית להן חלונות כ"ז שלא יבנה זה כנגדו אינו אלא משום דאמרי' סתמא דמלתא כיון שחלקו בסתם אדעת' דהכי חלקי שיהי' להם חלונות כמו בחיי אביהן וכמו כן יבנה כנגדו כמו בחיי אביהן אבל אם רצו האחין לחלוק בפירוש באופן שלא יהי' להם חלונות ודאי אין להם זה על זה חלונות בע"כ אא"כ עלו בדמים שיקנה החלונות לגמרי וא"כ היכא דאית ליה חזקה מצי טעון שקנה החלונות לגמרי משא"כ בגג של רעיפים דבע"כ אית ליה חלונות משום דכופין על מדת סדום וה"ל כמו בעל דאית ליה פירי בע"כ דאין צריך מחאה כלל אבל באחין דבע"כ אין להם חלונות רק היכי שחלקו בסתם ולא התנו אמרי' אדעתא דהכי חלקו שיהי' להם חלונות אבל מחאה צריך שלא יחזיקו כמו במשכנת' דפירי כיון דאינו ידוע בודאי דלפירי נחית ומצי טען בתורת לקוח כל זמן שלא עשה מחאה ואינו נאמן לו' לפירות הורדתיו כיון דאין ידוע וה"נ באחין אינו ידוע אם נחית בתורת חלוקה להיות לו רשות לחלונות או שעלו בדמים להיות החלונות שלו לגמרי בתורת לקוח כיון דאין לו בע"כ חלונות על חצרו אבל בגג סל רעיפים דבע"כ אית ליה הו"ל כמו הך דבעל אית ליה פירי וז"ב. ומ"ש הריב"ש דיש לזה ראיה מהא דפריך ר"פ לא יחפור מכל הנסמכין לרבא דאמר אינו סומך וכו' כבר כת' הרא"ש שם בהא דפריך לרבא דאמר אינו סומך בשם הר"ר יונה דכ' להוכיח מזה דאפי' ליכא דבר הניזק יכול למחות שלא יחזיק עליו וחולק עליו בראי' זו דהתם גבי בור מרפי לארעי' ובאינך נמי כיון שטרח' גדולה לסלק אמרי' שלא לסמוך אבל בגג של רעיפים ועושה חלון עליו אין טורח בסילוקו כיון שבונה הכותל בצדו ע"ש:

וכותל ביניהם ונפל הכותל. והנה דעת הרא"ש דצריך לסתור חלונותיו ובתשובת הגאונים כתבו להתיר כיון שעשה בהיתר. ועיין ר"פ לא יחפור דפריך שם לרבא דאמר אינו סומך מהא דתנן לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אא"כ הרחיק ממנו ארבע אמות וטעמא משום עבודת הכרם הא לאו הכי סמוך אע"ג דאיכא שרשין דקא מזקי הבמ"ע דאיכ' צונמ' אי הכי אימא סיפא היו שרשין יוצאין בתוך של חבירו וכו' ואי דמפסיק צונמ' מאי בעי התם הכי קאמר ואי לאו צונמ' והיו שרשין יוצאין בתוך של חבירו מעמיק שלשה טפחים. וכ' שם הרמב"ן בחידושיו ז"ל והא דאמרי' ואי לאו צונמ' קשיא לן אמאי לא יעקור הכל וראיתי בפי' הראב"ד ז"ל שפי' הכי קאמר ואי לאו צונמ' השתא שבשעה שסמך הית' צונמ' ואתרמי מלתא שנטלה הצונמ' משם וליתי' השתא ולא מחוור לן שאם לא סמך אלא משום שהיתה שם צונמ' כשנעקרה יעקור הוא את האילן עכ"ל. ונרא' דה"ה הך דכותל ביניהם ונפל הכותל תליא בזה דתשובת הגאונים שהתירו משום שעשה בהיתר סברי כדברי הראב"ד. והרא"ש סובר כשטת הרמב"ן וכיון דלא סמך החלונות אלא משום שהי' כותל ביניהם כשנפלה הכותל צריך לסתום החלונות כמו בהך דצונמ':

דמאי שנא שרואין בית זה. שם בתשובת הרא"ש ראובן יש לו בית ושמעון יש לו בית נגד בית של ראובן והיו בבית ראובן חלונות פתוחים נגד ביתו של שמעון ולאחר זמן מכר שמעון לראובן את ביתו והי' ללוי גינה אחת נגד הבית שקנה ראובן משמעון ובאותו הבית היו חלונות פתוחים לגינתו של לוי ומן החלונות של ראובן לא הי' ללוי היזק ראיה לגינתו כי הבית שלקח משמעון מפסיק בנתיים אבל מחלונות שהי' בבית שקנה ראובן משמעון היו רואין לגינ' וכו' אמנם בטענ' האחרת אני מזכה את ראובן כיון שהחלונות של בית שמעון היו פתוחים לגינת לוי ולא הי' יכול לסותמן א"כ לא נתוסף שום היזק לגינת לוי בנפילת בית שמעון דמעיקר' נמי הוי בעי לאצטנועי מהדרים בבית שמעון ולא הי' יכול לעשות שום תשמיש צנוע ועוד אם ירצה ראובן יחזור ויבנה הבית שקנה משמעון ויפתח חלונות כבתחלה ומה לו חלונות של בית ראובן ומה לו חלונות של בית שמעון עכ"ל. ויראה דהיינו דוק' אם ראובן קנה בית המפסיק בזה הוא דקאמר הרא"ש דאינו צריך לסתום חלונו כיון דשלו הוא אמרינן אי בעי בלי ליה אבל אם היה בית המפסיק של אחר בזה נראה דראובן צריך לסתום חלונו דאע"ג דאי בעי בעה"ב המפסיק בני לה מ"מ כל זמן שלא בנה לה אין ראובן רשאי להזיק ללוי כיון דהשת' שנפל יוכל לוי לעשות דבר הצנוע בביתו אין ראובן רשאי להזיק כיון דלא בדידיה תליא מלת' לבנות כנגדו:

ועוד יכול הקונה. וקשה דהא כתב הרמ"א בסעיף י"ב דאם בעל החלון אומר אני סתמתי כו' בעל החלון נקר' מוחזק. ועמ"ש בסמ"ע בזה ליישב ונרא' דהתם בסעיף י"ב הטעם כמ"ש הריטב"א דבעל החלון הי' מוחזק בחלון ואינו יוצא מחזקתו אע"פ שנסתר ומש"ה על בעל החצר להבי' ראיה ועיין ש"ך סקי"ד והיינו משום דבעל החלון מיקרי מרא קמא אבל הכא לא שייך לאקומי בחזקת מרא קמא כיון דנגד הכותי לא הי' מוחזק וא"כ השת' שהחלון סתומ' לא נודע אם הי' מעולם בחזקתו דשמא הכותי סתמה. ואע"ג דבספק חלון קדם הוי חזקתו חזקה וכמ"ש הרמ"א בסעיף י"ח. היינו אם החלון לפנינו פתוח ואזלינן בתר השת' לו' שהי' פתוח כבר קודם לכותי אבל היכא שנמצ' סתום לפנינו דליכ' חזקה דהשת' וגם חזקה דמעיקר' ליתיה דשמא כותי סתמה וכיון דליכ' חזקה דמעיקר' ולא חזקה דהשת' מש"ה יכול הקונה לו' שמא הכותי סתמה. והיכ' דידוע בודאי שחלונו קדם לכותי הוי בחזקתו ואין הקונה יכול לו' שמא הכותי סתמה דמוקמינן בחזקתו:

חדר לאוצר יין ושמן. כת' הב"י בשם הרשב"א וז"ל נחלקו על מיעוט האויר ששמעון ממעט אויר אוצרו של ראובן בזה אני אומר שמתוך הדברים ניכר שהאוצרות אשר שם צריכין אויר שיכנס ממנו הרוח לקרר היין והמונע ממנו האויר מפסידו ואם הדבר כן ונהוג שם כך הדין עם ראובן שכל שקדם האוצר אע"פ שעכשיו אין שם יין ושמן הרי הוא מוכן לכך ואין הלה רשאי לעשות בביתו דבר שמזיק את האוצר עכ"ל. והנה מדברי הרשב"א נרא' שהי' אוצר מיוחד ליין ושמן אלא שעכשיו אין שם יין ושמן ומש"ה כת' כל שקדם האוצר כו' אין הלה רשאי וכו' דבר שמזיק לאוצר. אמנם מדברי הרמ"א נראה שבנה בביתו חדר לאוצר יין ושמן ועדיין לא הי' בתוכו יין ושמן וכמ"ש הרמ"א חדר לאוצר יין ושמן וא"כ קשה דהא זה הוא בעיא דלא איפשט' בש"ס ר"פ לא יחפור בנה עליה ע"ג ביתו ריבה בה חלונות רמי בה תמרי ורימוני מהו ומבואר בסי' קנ"ה בכל אלו לכתחלה בעל החצר מעכב ואם עבר ועשה אינו יכול להסירו. ואפשר דכיון דקי"ל כרבא דאמר אינו סומך ובגמ' פריך לה לרבא מהא דתנן אם רפת בקר קודם לאוצר מותר ומשני דיר' שאני ועי' רש"י שאין לנו לאסור דירתו כל שעדיין ליכא דבר הניזק וא"כ הכא דליכא דירה אלא כותל צריך להסיר אע"ג דעדיין ליכא אוצר דאינו סומך אלא בדיר': מיהו נרא' דליתיה דבפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ"ב) ד"ה וקמא היכי סמיך דהקשו שם לרבא דאמר אינו סומך וקמא היכי סמיך וי"ל דלא אסר רבא לסמוך אלא מלתא דמגופה אתי היזק אבל הכא הכותל אינו מזיק כלום אלא שגורם למעט דוושא וע"ש. וכ"כ הרמב"ן שם דאפי' לרבא אם בא לסמוך סומך שאין זה מזיק אלא מונע טוב מבעליו בעלמ' הוא וכל אימת דליכא כותל אחר אין כאן בעלים וע"ש וא"כ ה"נ אם הכותל קדמה לאוצר אע"פ שכותל אינו דירה כיון שאינו מזיק אלא שמונע אויר ואינו אלא כמו מונע דוושא וכל אימת דליכ' בעלים מותר וזה ברור: אמנם גם בעיקר הדין קשיא לי טובא והוא דנרא' דאפי' אוצר קדים וכבר הי' בתוכו יין ושמן נמי אינו צריך להרחיק הכותל כיון דמניעת אויר אינו אלא כמו מונע דושא וכמ"ש וכבר כת' הרמ"א בסי' קנ"ה סעיף י"ד דכל זה לא מיירי אלא שקנו הקרקע מן ההפקר או מן המלך אבל בלא"ה יכול לסמוך כותל לכותל וכמ"ש הרב המגיד פ"ט משכנים בהא דצריך להרחיק מכותל לכותל משום דושא וז"ל יש מקשים במה נשתעבד ראובן לשמעון בהרחקה זו ופי' דהמשנה מיירי דוקא בלוקח מן המלך דמסתמ' נשתעבדו לו ארבע אמות קרקע חוץ לכותל דושא וחבירו הלוקח מן המלך צריך להרחיק ד' אמות שכבר נשתעבדו לו עכ"ל. וכ"כ בהגהת מיימוני שם ז"ל פסק ריצב"א דמשום דושא אין צריך להרחיק אלא בלוקח או ביורש שהחזיק הראשון בדושא וכן לענין חלונות אם הוא לוקח או יורש השני מרחיק ואם לאו כל כמיני' של ראשון לפתוח חלונות דהא תנן לא יפתח אדם חלונות לחצר השותפין ואם שביל של רבים מפסיק שאינו יכול לאסור הפתיחה עליו מ"מ אין להם זה ע"ז כלום לענין האפילה ואם עשה הראשון חלונות א"א לו להכריח השני להרחיק את כותלו שלא יאפיל וכן השני א"א לו להכריח הראשון לעשות חצי ההרחקה בשביל שלאחר זמן יעשה גם הוא חלונות דמדמינן אורה לדוושא דלמה יתן לו באור' שבא מאורה שלו הלא אין לו באויר חבירו כלום ואין זה דומה למזיק חבירו בקרקע שלו כגון חרדל ומשרה ובצלים דלעיל אין לו היזק אלא מונע האורה מלבא שם וזה אין לו כח אלא א"כ החזיק בה כגון לוקח ויורש ועיקר ע"כ בתוס' ועוד האריכו עכ"ל: וזה נראה מבואר כדברי המ"מ אלא דהה"מ מפרש לה בקונה מן המלך והגהות מיימוני מפרש לה בהחזיק וא"כ ה"נ במה נשתעבד לקרר את יינו באויר שלו. ולכן נרא' דהרשב"א ס"ל כשטת תוס' והרמב"ן דאינהו סברי דאפי' לא החזיק קמא וגם לא קנה מן המלך ומהפקר נמי אסור לסמוך מכותל לכותל ומחויב להניח לו דוושא ויתבאר דעתם בסי' קנ"ה סק"ח. ויותר נרא' דהרשב"א מיירי במקום שנהגו בכך להניח אויר לחצר חבירו וכמ"ש הרשב"א שם ואם הדבר כן ונהוג שם כך אבל היכא דליכ' מנהגא לא וכמ"ש. וכיון דכבר פסק הרמ"א בסי' קנ"ה דאי לו להניח דושא אלא בקונה קרקע מן המלך או מן ההפקר א"כ הכא נמי אם לא קנה קרקע מן המלך או מהפקר וגם לא החזיק בכך נמי אינו צריך להניח אויר שלו לקרר יין חבירו וזה ברור):

ראובן שזכה בחורבה של הפקר. והוא בריב"ש סי' שכ"ב ע"ש בנדון זה שסמך ברשות בעוד שהיה קרקע חבירו הפקר וז"ל ועוד אני אומר שאין המזיק הסומך קודם שיהי' שם הניזק צריך לסלק היזקו כשהניזק יבא אח"כ אלא היכא שהניזק אינו מזיק עתה לראשון אבל אם הניזק גם הוא מזיק אז השני צריך להרחיק ולא הראשון שכך אני מפרש על דרך פי' רש"י וגרסתו מה שאמרו בגמ' לעולם קסבר ר' יוסי על המזיק להרחיק והכי קאמר להו לרבנן בשלמא הני תרתי הני מזקי הני והני לא מזקי הני אלא חרדל ודבורים כו' כיון ששניהם מזיקין תועיל לבעל החרדל קדימתו וכו' לפי שיכול לו' לבעל דבורים כיון שאני קדמתי ברשות ואתה בא עתה להזיקני הרחק אתה כל ההרחקה כדי שלא תזיקני שעל המזיק להרחיק ואני כיון שקדמתי זכיתי ולא ארחיק לעולם שהרי לא היה לי להרחיק אלא כשיהי' שם הניזק ולא יהי' הניזק כאן לעולם כיון שגם אתה מזיק וצריך להרחיק ולפי זה ר' יוסי מתיר בחרדל ואוסר בדבורים דמאי דקאמר הרחק דבורך מן חרדלאי דינא קאמר ליה ועתה אין להקשות דה"ל למימר מתיר בחרדל ואוסר בדבורים שהרי לפי פירוש זה איסור דבורים הוא העיקר והיתר החרדל הוא שתולה רבי יוסי באיסור הדבורים וא"כ כבר מפורש הכל בדבריו זה נראה לי אע"פ שהרמב"ן ז"ל לא פירש כן אלא שפירש שניהן כופין זה את זה להרחיק והאמת יורה דרכו. והוא שטת תוספות בסוגיא דחרדל ויבואר בסי' קנ"ה ס"ק י"ב:

אפילו בנה עלייה. פי' אפילו היא בנויה כבר ע"ג ביתו והיתה פתוח' להבית אסור לפתוח לה אח"כ פתח להחצר ואח"כ כ' דאפי' לבנות העלייה עתה מחדש מותר כשאינו רוצה לפתח' בחצר ומתחל' נקט המחבר לשון הרמב"ם ואח"כ מן אבל יכול הוא לבנות כו' אינו ל' הרמב"ם אלא שכך למד הב"י מדברי הרי"ף וכ' שהרמב"ם ג"כ ס"ל הכי וכ"כ הרמב"ן בחידושיו ועד"ר:

אבל יכול לבנות עלייה כו'. ה"ה דבונה בית חדש ופותח לתוך ביתו אלא אורחא דמילתא נקט דמסתמא רוחב ואורך של החצר הוא של בני החצר ביחד ואין לא' מהם רשות לבנות בצד ביתו בלתי רשות כל בני החצר משא"כ ע"ג ביתו וגדול' מזה כ' המחבר אחר זה דאפי' קנה בית אחר בחצר אחר' דיכול לפותחו לתוך ביתו אלא דכאן קמל"ן דאפילו עליה דע"ג ביתו לא יפתחנה להחצר וק"ל:

לחלוק ביתו לשנים. פ' ואינו מוסיף בנין חדש בגובה ביתו:

דאפילו לתוך ביתו אסור לפתחו. פירוש בית שבחצר אחרת אבל לבנות ע"ג עלייתו או אחורי ביתו בחצר זה ולפתחו לביתו מותר דהחצר משועבד להחדרים המצורפים לבית זה שעומד כבר בה רק שלא יפתחנה להחצר:

וי"א דשותף כו'. דוקא שותף קאמר דמותר למלאות את ביתו אבל לא שוכר בזמן שכירתו כמבואר לקמן בסימן שט"ו ושי"ז בהטור והמחבר ע"ש:

אע"פ שחולק ביתו לדיורים כו'. האי אע"פ שחולק כו' נמשך למ"ש אחר זה לא יוכל השני למימר כו' והוא מהמרדכי דס"פ ח"ה דכ' בהאי לישנא דאע"פ דיש להן בית הכסא ביחד וראובן בא לחלוק ביתו אע"פ שנתוספו ע"י החלוקה הדיורים אין שמעון יכול לעכב החלוק' כו' ע"ש ועפ"ז צריך למחוק הוי"ו של ולא יוכל וצ"ל לא יוכל בלא וי"ו וק"ל:

אע"ג דבחצר אין להקפיד כה"ג כו'. ז"ל המרדכי שם אע"ג דקי"ל כראב"י דתנן משמו בנדרים פרק השותפין היה אחד השוק מודר הנאה מאחד מהן מותר לכנס לחצירו המשותף לו עם אחרים דאומר לתוך של חבירך אני נכנס ואיני נכנס לתוך שלך ה"מ בחצר דאהילוך דחצר לא קפיד אינש ובדבר דלא קפדי ומוותרי' מותר גם במודר הנאה אבל אהילוך דבית קפדי אינשי עכ"ל והן דברי מור"ם שבכאן ואין להקשות מהא דאיתא בגמרא וכתבו המחבר לפני זה דלכ"ע לא יפתח א' מן השותפין בחצר פתח לחצר לצורך הבית שיש לו בחצר שבצדו מפני שמרבה עליו שותפו הדרך ש"מ דגם אהילוך שבחצר קפדי דשאני התם שיהי' לו הילוך תדיר ותשמיש קבוע בחצר מן הבית שקבוע ועומד בחצר האחר משא"כ מחמת הילוך בני אדם הבאים מהשוק להחצר באקראי בעלמא ומה"ט נמי לא תיקשי להרמב"ם דאסר למלאות אפילו את ביתו שבחצ' זה מאנשי' אחרים מפני שמרב' הדרך בחצר של השותפין וכמ"ש המחבר בריש סעיף זה והר"א בן יעקב מתיר לכנוס לחצר דשאני הכא כשימלא את ביתו שיהיה להן הילוך ותשמיש קבוע וק"ל:

מיהו בבית קפידי. נראה דהיינו אפילו לא דר השותף עמו בבית מ"מ יכול למחות לזה שלא להכניס לאחרים בביתו כי יקלקלו את חלק ביתו מחמת ריבוי הדיורים ולא אמרו דיוכל למלאות את ביתו אכסנאים ודיורים אלא כשהבית הוא לבדו ודוקא מחמת ריבוי דיורים הוא דמצי למחות אפילו השותף שאינו דר עמו בבית וכמ"ש אבל כשרוצה א' מהשותפין להושיב אחרים במקומו ולא ירבה בדיורים לא מצי השותף השני לעכב עליו אפי' אותו השותף השני דר שם ולומר עמך אני יכול לדור ולא עם זה שאתה רוצה להכניס במקומך כי דוקא בשני שוכרים הדין כן וכמ"ש הטור והמחבר לקמן בסי' שי"ז ולא בשותפים בגוף הבית דהא אם רצה יכול למכור חלקו לזה שמכניס ואם אין השותף רוצה לדור עמו יחלק עמו הבית במדה או בגוד ואיגוד משא"כ בשני שוכרים וכמ"ש הטור שם זה נ"ל ברור ולא כע"ש שכ' טעם דין זה דיכול למחות בבית משום דאין דעתו לסובלו ולדור עם אלו כו' ע"ש כי ז"א וגם ל' המרדכי הנ"ל אינו כן ודו"ק גם יש לתמוה על הב"י דכ' בשם המרדכי או בחצר ועיין בהגד"מ מ"ש ודו"ק:

ואפי' אחד מהשותפין כו' פי' ול"ת דשותף דפתח ביתו פתוח לחצר ונכנס לחצר כל עת שירצה מותר לפתוח ג"כ חלון לחצר קמ"ל דלא והטעם איתא בגמ' משום דמצי למימר שותפו עד השת' כשהיית בביתך לא בעי אצטנועי ממך השתא תראני דרך חלונך אפי' כשאתה בביתך:

לא מהני חזקה הטור מסיק בטעמא משום דבאיסור עשוי ור"ל דלמדו רז"ל מדכתיב בפ' בלק וירא את ישראל שוכן לשבטיו ודרז"ל שלא היו פתחיהן מכוונין זה כנגד זה ומה"ט נראה דאפי' כשיש עדים שמחל לו או שנתן לו שטרו קנין ע"ז לא מהני כיון דיש איסור בדבר אבל להי"א דס"ל דבחלון כנגד חלון מהני וס"ל דהאיסור בקפידא תליא ומ"ה בחלון נגד חלון דלא רגילי להקפיד כ"כ מהני בהו חזקה ס"ל נמי דמהני אפי' בפתח נגד פתח מחילה גמורה או שטר וקנין דלא עדיפי מקוטרא ובית הכסא ועד"ר:

אלא ירחיק משהו כו'. הא דסגי בחצר השותפין בהרחקת משהו ובחצר אחרת צריך להרחיק עד שלא יוכל לראות וכדמסיק המחבר הטעם מבואר בחדושי הרמב"ן ז"ל דבחצר השותפין אע"ג דאכתי חזי ליה מ"מ כיון דאינו חזי ליה דרך תשמישו תדיר אינו יכול לעכב עליו ולומר תסתכל בי לדעתיך דיאמר אי בעינא לאסתכולי בך לדעת יכול אני לכנס לחצר ולהסתכל בך שהרי הוא שותף עמו בחצר משא"כ בפותח חלונו לחצר האחרת כו' ועד"ר וזהו דלא כמ"ש ? בע"ש הטעם ז"ל דכיון שהן שותפין כבר אין נזהרין כל כך זה מזה כו' ע"ש אלא הטעם הוא דבלא"ה לא מצי למזדהר וכמ"ש:

אם אינם גבוהים ד' אמות כו'. פי' כשחלל הפתח או החלון מתחילין מלמטה קצת תוך ד' אמות אע"ג דגבהו נמשך למעלה מארבע אמות יכול זה לפתוח כנגדו דהא בלאו הכי בני ר"ה יכולין לראות בו דרך אותו חלון או פתח דסתם עיני בני אדם ההולכים בר"ה רואין כל מה שהוא נגד עיניהם מן הצד תוך ד"א:

חנות כנגד פתח כו'. האי כנגד לאו דוקא הוא אלא צריך להרחיק עד שלא יוכל לראות בביתו וכדמסיק:

כיון שאין לו טענה נראה פשוט דאינו ר"ל שאין לו טענה שקנהו מאתו או מחל לו לראות בביתו דהא לעמוד ולהסתכל לא מהני ביה חזקה וטענה וכמ"ש מור"ם בהג"ה בסמוך ס"ז ע"ש ועוד דא"כ לא הל"ל כיון דאין לו טענה דמאי פסקת דאין לו טענה אלא הל"ל אם אין לו טענה ולכאורה נראה דה"ק צריך ליזהר בראיה שהוא נתפס כגנב עליה והיינו שאין לו טענה למה הוא רואה לתוכו אלא שאכתי קשה למה בא מור"ם ללמדנו בהג"ה זו כאן וכתבה בשם י"א וגם תלהו בנתפס כגנב סתם ובסמוך בס"ז כתב דלכ"ע אסור לעמוד בחלון ולראות בחצר כו' ולא הזכיר שם דהיינו דוקא ראיה דנתפש עליה כגנב וגם קשה כיון דדבר איסור הוא לא ה"ל לתלותו בנתפס כגנב דנתפס כגנב אינו שייך כ"א במי שאינו משגיח בדבר איסור ויראת בני אדם עליו יותר מיראת שמים ובאדם כזה לא הוה ליה למימר צריך ליזהר דאינו בר אזהרה הוא ומעצמו אינו עושה מיראת בשר ודם לכן נראה דמור"ם כתבו ללמדינו דאף דאין כוונת הרואה לראות ולהזיק בראייה ההיא וגם אם אפילו אינו רואה לשם מ"מ אסור לעמוד נגד בית חבירו להסתכל דרך שם מפני שיהא נחשד בעיני הבריות שעומד שם כדי לראות והשתא א"ש דתלהו בנתפס כגנב וגם במה דסיים וכ' כיון דאין לו טענה דכין שלדעת בני אדם אין לו טענה למה עומד שם אזי יחשדוהו שלראות נתכוין ☜ וראיה לפי' זה הוא מהנ"י בעל מאמר זה דכתבו שם בפח"ה (ריש דף קצ"ב) אהא דאמרו שם בגמרא דבעל חצר יכול למחות בבעל הגג מלשמש בזיז שלא החזיק בו (וכמ"ש הטור והמחבר בר"ס קנ"ג) וכ' שם הנ"י והוא מהגמ' ז"ל ולא יכול לומר בעל הגג אשתמש בהזיז בחזרת פנים ואם אסתכל בחצרך כיון שאפשר לי לשמש בו בלי הסתכלות אהיה נתפס כגנב דמצי א"ל בעל החצר דתראה ותתנצל בטענת למה ראית בחצירי כו' ע"ש. וע"ז כ' הנ"י שם מכאן נראה שצריך ליזהר מלהסתכל כו' כדברי הג"ה דמור"ם הנ"ל ומדכתב מכאן נראה מוכח דכוונתו דנ"י הוא כמ"ש דלמדו מדס"ד דגמ' דאין בעל החצר יכול למחות בבעל הגג מלהשתמש בזיז דהא יצטרך לשמש בו בחזרת פנים בלי ראות כדי שלא יהא נתפס כגנב והיינו שיחשדוהו שכדי לראות בו נטה פניו כנגד החצר ולא משום צורך השימוש מזה יש ללמוד דאסור לבני אדם לעשות כן דאע"ג דאין כוונתו לראות אלא שעוסק בשימושו וק"ל והשתא א"ש נמי דכתב ל' צריך ליזהר ולא כתב ל' איסור וגם כ' ל' מלהסתכל ולא כתב ל' לראות דלשון הסתכל שייך לומר אהסתכלות בעלמא בלי כוונת ראות ומ"ש הנ"י ומור"ם אסור להסתכל בבית חבירו ל"ד בית קאמר אלא ה"ה לחצר חבירו דהא שם למדו מראייה בחצר חבירו וכנ"ל וגם זיל בתר טעמו ודוק:

בפתח א' אני יכול להסתר כו' דבפתח א' אף שהיא גדולה מ"מ אין מדרך בני אדם להניח פתוחה תמיד ויכול להשתמש שם כשהיא סתומה משא"כ בשני פתחים קטנים דדרך להניח אחד מהן פתוח כן נ"ל מפי' רשב"ם ע"ש (דף ס' ע"א):

יכול לעשות שם פתח קטן. נראה פשוט דדוקא בכה"ג דהיה שם מתחלה פתח או חלון גדול הוא דיכול לעשות ממנו שם פתח או חלון קטן אבל כשהיה פתוח שם הכל והוא רואה משם לחצר חבירו אינו יכול לסתום שם ולעשות שם במקומו פתח או חלון קטן דעד הנה אף שראה בשל חבירו מ"מ כשירצה יכול לעשות מחיצה לפניו דהא לא אחזיק עליו משא"כ כשירצה לעשות מחיצה והניח בו חלון או פתח קטן דע"י מעשה זה יחזיק בו לבסוף ולא יהי' בו כח למחות בו מלראות עליו דהא זה הוא דומה להא דאיתא במשנה וגמ' וכתבה הטור והמחבר בר"ס קנ"ז גם בסמוך בסי' זה כתב דחצר שותפין אע"פ שעמדו כך שנים רבות בלא מחיצה כיון דממילא בלא עשיית שום מעשה מזיקים זא"ז אין להם חזקה ועמ"ש בסמ"ע סכ"ג עוד ט"א בשם הרא"ש וכתבתיהו בסמוך וה"ה בכה"ג ועוד דבעי בעל החצר לאצטנועי מיניה טפי כשהיה לו חלון דאז אפי' כשהוא בביתו יכול לראות בו משא"כ כשהוא פתוח לגמרי וכמ"ש לעיל בסמ"ע בס"ק ט' דמה"ט אין השותף יכול לפתוח חלון בחצר ע"ש ודו"ק:

אבל היו לו ב' פתחים של ב' ב' אמות כו' הטעם דבפתח גדול הראיה שולטת יותר מאשר היה שולטת בב' פתחים אף שההפסק שביניהן הוא קטן משא"כ בשני דלתות קטנים דיכול ג"כ לפתוח כא' כשירצה מה"נ יכול לעשות מהן דלת א' א"נ בפתח גדול התשמיש מצוי יותר דהא יכולין להוליך שם ג"כ משאות גדולות ובעי אצטנועי מיניה טפי מאשר הוא כשהפתחים חלוקין לשנים משא"כ בשני דלתות דהא ג"כ יכול לפתחן כאחד ולהוציא דרך שם מה שירצה וק"ל:

בין חלון גדולה בין חלון קטנה בין למעלה כו'. עיין בטור ובפרישה ודרישה ותמצא כתוב שם שני שיטות בסוגיא זו והמחבר נמשך אחר ל' הרמב"ם ועמ"ש בסמוך ס"י:

ומחל לו בעל החצר כו' הרמב"ם והמחבר לא זו אף זו קאמר דל"מ היכא דמחל לו בפי' דמהני חזקה אלא אפי' לא מחל לו בפי' אלא בגילוי דעת דסייעו ולא עוד אלא אפי' לא סייעו אלא שידוע שידע הענין ושתק הרי זה החזיק והרא"ש וסייעתו דמצריכין ג"ש היינו בידע ושתק גם בסייעו וכמ"ש הטור והמחבר בשמו ס"ס קמ"ב ע"ש אבל אם מחל לו בפי' ג"כ מודה דה"ל חזקה מיד וכמ"ש בסי' קנ"ה סל"ו וק"ל:

מאחר שכבר החזיק זה בחלון ר"ל לכל מר כדאית ליה להרמב"ם מיד ולהרא"ש דוקא כשהחזיק ג"ש וכדמסיק בסוף הג"ה זו ולא בא כאן אלא לומר דמהני חזקה להיזק ראייה:

אסור לעמוד בחלון כו' עיין לעיל בסמוך בסמ"ע ס"ס (ס"ק י"ד) י"ד מ"ש שם דל"ת מזה למה שכתב שם:

אבל כל זמן שאין לו חזקה כו' אדלעיל אריש הג"ה זו קאי דאמר כן ראוי להורות מאחר שכבר החזיק וע"ז כתב אבל כל זמן כו' וצ"ע מה חידש מור"ם בזה הלא כבר כתבו המחבר ברס"ג וס"ו דהא גם כאן בחלון שיש בו היזק ראייה איירי דהתחיל בזה וכתב דאין חזקה מהני בהיזק ראייה כו' ואפשר דבא ללמדינו דבעל החלון צריך לסותמו ולא תימא דבעל החצר יבנה כנגדו ולא שבעל החלון צריך לסותמו:

כיון דממילא בלא עשיית שום מעשה הרא"ש כתב טעם אחר והביאו הטור בסי' קנ"ז ז"ל דלא שייך כאן חזקה דטעמא דחזקה הוא כיון שלא מיחה הפסיד ☜ והיינו דוקא היכא דהמחזיק מזיק ואינו ניזק כגון שיש לו חלון פתוח לחצר חבירו אבל היכא שהמחזיק ניזק כמו שהוא מזיק יכול לומר לא חששתי למחות כיון שאני מזיקך כמו שאתה מזיקני והייתי ממתין אולי תפתח אתה לתבוע וגם היזק תדיר הוא זה ודמי לקוטרא ול"ד לחלון דהתם לאו היזק תדיר הוא שלאורה הוא עשוי ולא להסתכל לחצר חבירו עכ"ל:

אין להן חזקה אבל אם יש עדים שמחלו זה ע"ז זה על היזק ראייה שוב אין יכול לחזור בהן כ"כ הטור הרא"ש שם סי' קנ"ז ☜ וכ"ש דמהני מחילה לטעם שכתב המחבר כיון דממילא כו':

ונפל הכותל שהחלון בו. ול"ד למ"ש המחבר בסי' קנ"ג בראובן שהחזיק בנעיצת קורות בכותל הידוע לחבירו ונפל הכותל וחזר חבירו ובנאו דאין לו לנעוץ קורות על אותו כותל חדש דהרשב"א בתשובה הביאו ב"י בסי' קנ"ג מחס"א חילק וכתב ז"ל כל שגוף הדבר שנשתעבד לו ישנו בעולם לא נסתלק השיעבוד שאלו מי שיש לו שיעבוד על כותל חבירו לנעוץ בו קורה אע"פ שנשברה אותו קורה לא נסתלק השיעבוד שאין השיעבוד לאותו קורה אלא לנעוץ בו קורה וכן לא נשתעבד החצר לשפיכת מים של אותו מרזב וכן הדין לחלון העשוי לאורה אע"פ שנפל הכותל לא נסתלק השיעבוד שאין השיעבוד לאותו חלון שבאותו הכותל אלא לחלון של אותו חצר כו' ע"ש הרי לפנינו החילוק מבואר דבנעיצת קורה השיעבוד היה על הכותל והרי אזדא לה משא"כ בחלון שהשיעבוד היה על חצר חבירו ליהנות מאורו וק"ל:

צורת הפתח או מלבן. ז"ל ב"י פי' מלבן משקוף מלמעלה ולמטה ומימין ומשמאל ופי' צורת הפתח משקוף למעלה ומן הצדדין כדאמרי' בעלמא קנה מכאן וקנה מכאן וקנה ע"ג ואין לו משקוף למטה עכ"ל והוא מדברי נמוקי יוסף פח"ה (דף קנ"א ע"א) וע"ל ס"ס רי"ד:

ומיד הוי מחילה גם הרא"ש וסייעתו הנ"ל מודים בזה מטעם שכתב המחבר שאין אדם עשוי שסותמין אורו בפניו ושותק אא"כ מחל והרמב"ם שכתב ג"כ טעם זה בסתימת החלון אע"ג דס"ל דגם בשאר ניזקין ה"ל חזקה מיד היינו דוקא כשאנו יודעין שהרגיש בהנזק ושתק וכמ"ש המחבר בס"ז וכאן בסתימה קמ"ל דמסתמא הרגיש דחזק' הוא דאין אדם כו' וק"ל:

בעל החלון מיקרי מוחזק ע"ל בסמ"ע סי' קמ"ב מ"ש מזה:

אינו יכול לעכב עליו הטעם משום דכופין על מדת סדום טור:

אפתח אחרת קטנה. פירוש במקום אחר דאזה קאי שהרי התחיל ואמר שרצה לשנות מקום חלונו וכמ"ש לעיל ס"ס ז' ע"ש:

יכול לסתור כשירצ' פי' יכול לסתרו לצרכו ולומר לחבירו אחר שאסתור כותלי נבנה כותל אחרת על הוצאות שנינו להסתלק מהיזק ראייה ואין להקשות מזה אמ"ש מור"ם בהגהתו בסמוך ססי"ו בשם הרא"ש ז"ל ראובן שהיה לו חלונות בביתו נגד חצירו של חבירו כו' "עד צריך לסתום חלונותיו אף ע"פ שעשאם בהיתר ותאמר דמה התם דנפל הכותל צריך לסתום חלונותיו ולסלק היזקו כ"ש כאן דלא יהא רשות לסתור כותלו לכתחלה דשאני התם דכשנפל הכותל והוא יראה מחלונו יהיה הוא המזיק לבעל הגינה ואין בעל הגינה מזיק לבעל הבית משא"כ כאן דשניהן שוין בהיזק וכמ"ש בשם הרא"ש בסמוך בסמ"ע בסכ"ג [בס"ק כ"ג] וק"ל:

אלא עד חצי עלייתו עפ"ר שכתבתי דחצי לאו דוקא הוא דהא צריך להרחיק עוד כדי שלא יראהו שכנגדו ועמ"ש עוד מזה:

שרה"ר הפקר היא כו'. אין להקשות אם כן למה סתם מור"ם בהגהתו בסמוך סי"ו וכ' זה לשונו אבל בפותח לר"ה וכדומה שאין בידו למחות כלל לכ"ע לא הוי חזקה דהתם מיירי לענין זה שחבירו יכול לבנות בשלו אע"פ שמאפיל בבנינו ממילא ע"ז שכבר פתח והכא אמר שזכה מהפקר בראייה מתוך חלונו לענין זה שאין שכנגדו יכול גם כן לפתוח חלון ולראות מתוכו וחילוק זה מבואר בהדיא בתשו' רשב"א והעתקתי לשונו שם סי"ו על דברי הג"ה הנ"ל ע"ש ועד"ר ס"ח במ"ש שם והוכחתי חילוק זה עוד ממקומות אחרים:

וה"מ במקום שאין רשאין להוציא זיזין וכו' דברי המחבר סתומין הן מאוד במ"ש וה"מ כו' דל' וה"מ משמע דמיירי מענין א' וז"א דהא לפני זה בסי"ד איירי בפתיחת חלונות בכותל עלייתו בלי הוצאת זיזין כלל ובסעיף זה מיירי בהוצאת זיזין ועוד דלעיל איירי כשבאין לפתוח זה כנגד זה ובסעיף זה מיירי בפותח חלונו מצד חבירו הדר בצדו דהא סיים וכתב ז"ל וכשפתח זה חלונו שכנגד האויר שלפני עלייה זה שכנגדו כו' והיינו שהוציא זיזו ופתח בו חלון מצד חבירו הדר בצדו והיינו כנגד אויר שלפני עליית חבירו דאל"כ לא הל"ל שלפני עלייה שכנגדו אלא הל"ל כנגד אויר עלייה שכנגדו וכ"כ המחבר בסעיף שאחר זה ל' הרא"ש ומיירי בהכי דהוציא חלונות בבליטה בהזיז מן הצד גם בטור כ' תשובת הרא"ש ומיירי בהכי ועוד יש לדקדק דהל"ל בקיצור וה"מ במקו' שאין אדם רשאי להוציא זיזין אבל במקום שרגילין להוציא זיזין לא ונראה דכוונת המחבר הזה דפתח בר"ס י"ד בהבא לפתוח ראשון בעלייה שכנגד עליות כו' כדי ללמדנו אפילו כה"ג יכול למחות אבל מה שסיים וכתב שם דלהרא"ש הראשון שפתח הוי כזוכה מן ההפקר איירי בין בפתח בכותל עלייתו כנגד עליית חבירו הדר בהצד שכנגדו בלא זיזין ובין שהוציא ופתח בצד זיזו מצד חבירו הדר בצדו שגם בזה קאמר שזוכה מההפקר וס"ל ל"מ שהחזיק לענין זה שחבירו הדר בצדו אינו רשאי להוציא ג"כ זיזו לפתוח בו מן הצד באופן שיהיה חלונו כנגד חלון זה שפתח תחלה אלא אפי' אם אינו רוצה לפתוח בו חלון מן הצד אלא ע"י אותו הזיז יאפיל על חלון שבזיז שהוציא תחלה ג"כ אינו רשאי וע"ז מסיק המחבר וכתב וה"מ שזכה הראשון להרא"ש בכל זה במקום שאין רשאי להוציא זיזין אבל במקום שרשאי להוציא זיזין לא הוה האור שלפני עלייתו הפקר כו' וכשפתח זה כנגד אויר כו' דהיינו בצד זיזו שהוציא וכמ"ש שלא כדין פתח כיון שגם הא' כו' ור"ל ומ"ה יכול גם השני לעשות מה שירצה להוציא זיזו ולהאפיל על חלון הראשון ואם ירצה ירחיב זיזו מכנגד זיז הראשון ויפתח בו ג"כ ויאמר להראשון מה ראית שתקדים חלונך ותאסור עלי מלפתוח בזיז משום חלון סתום אתה ואני אפתח וצריכין לעשות פשרה ביניהם ומ"ה סתם המחבר שם ולא כתב אלא שלא כדין פתח ולא סיים לכתוב דהשני יכול ג"כ להוציא זיזו ולהאפיל על הראשון משום דלא ממאפיל לחוד איירי אלא כמ"ש ודו"ק:

והוא במקום גבוה כו'. דאלו במקום נמוך אינו יכול לבנות תחתיו משום דיציץ בהחלון מהבנין בהציגו עליו עפ"ר:

ומיהו כתב הרמב"ן כו'. פי' אע"ג דיש בידו למחות אפי' בדבר שאינו מזיקו עדיין על שם העתיד מ"מ אם לא מיחה בידו אין לבעל החלון חזקה בחלונו דיכול הוא להתנצל ולומר לא רציתי למחות בו כל זמן שאינו מזיקני:

ואפי' למ"ד שיש לו חזק' כו' ר' יונה והריב"ש הן המ"ד דס"ל הכי דכיון דיכול למחות יש לו חזקה עיין בריב"ש סי' תע"א ועד"ר:

אבל בפותח לר"ה כו' לא הוי חזקה. פי' ויכול חבירו הדר בצד שכנגדו לבנות מכותל בית שלו ולהאפיל עליו אם אין הרה"ר רחב ד' אמותן ביניהן אע"פ שבכה"ג אינו יכול לפתוח חלון כנגד חלון שכנגדו שפתח תחל' להרא"ש וכמ"ש לעיל בסעי"ד וטעם החילוק שביניהן מבואר בתשובת רשב"א הביאה הב"י בר"ס קנ"ה (במחס"א) ואעתיק לשונו כאן מפני שהוא כלל גדול להרבה דינים שכתבו המחבר ומור"ם בסימנים הללו קנ"ד וקנ"ה ז"ל. ששאלתם שני בתים בשני דרך ר"ה ואותו דרך הרבים אינו רחב ד"א וקדם א' ופתח חלון בכתלו שעל הדרך וכנגד אויר בית חבירו ואח"כ עמד השני ורצה להגביה כותלו ומאפיל על אותו חלון ובעל החלון מעכב על ידו. תשובה תחלה אקדים לכם הקדמה והוא שכבר נודע שאין אדם רשאי לשעבד במעשיו קרקע חבירו שלא מדעתו ופעמים שאדם משעבד קרקע חבירו במעשיו ואין חבירו יכול לעכב עליו. כיצד הבית והעלייה של שנים וקדם בעל העלייה ועשה אוצר בעלייתו אין בעל בעל הבית יכול לפתוח תחתיו חנות של נחתומין ולא לעשות רפת של בקר נמצא שבקדימתו של זה נשתעבד ביתו של זה ולפיכך צריכין אנו לדעת ההפרש שיש בין שני אלו והוא שכל שהוא מזיק את חבריו במעשיו או שמוציא זיזו וכיוצא בו בקרקע חבירו. בדין הוא אומר לו לא כל הימנך שתשמש בקרקעי ולא שתזיקני בגירי דידך והיינו זיזין ומרזב וכיוצא בו אבל כשאינו מזיקו כלל ולא משתמש בשלו כלום כל מה שהוא רוצה לעשות בשל עצמו עושה והיינו קדימת אוצר וכיוצא בו לפי שהוא יכול לומר אוצרי משלי ואין אוצרי מזיקך ומה שאתה צריך להרחיק חנות של נחתומין מחמת אוצרי לא מחמת שנשתעבד שלך לשלי אלא שאינך רשאי להזיקני וכן כשקדם החנות או הרפת לאוצר אין יכול בעל העלייה לעכב על ידו כדי שלא יפסיד עליו עלייתו שלא לעשות בו אוצרו לפי שזה אומר לו בשלי אני עושה ועכשיו איני מזיקך ואם אתה חושש לנזקך הרחק עצמך שלא תעשה אוצר בעלייתך. וא"כ יש כאן מקום שאלה. אחר שהדבר כן. מי שקדם לפתוח חלונותיו על חצר חבירו למעלה מארבע אמות ולהכניס אורה קדם וזכה בעל כרחו של חבירו וצריך חבירו להרחיק ממנו ד' אמות שהרי אינו מזיקו בפתיחת חלונותיו שלמעלה מד' אמות וכשבא לבנות יהא חייב להרחיק כדי שלא יאפיל עליו ויזיקנו וכדרך שאמרו באוצר ורפת בקר וחנות של נחתומין ותשו' הענין הזה מפני שחלון זה לקח מאויר חצר חבירו ומשתמש בו ואינו רשאי להשתמש בשל זה שלא מדעתו משא"כ באוצר שאינו משתמש בשל בעל הבית כלל. מעתה מי שקדם ופתח חלון על ר"ה ה"ז זריז ונשכר ואין חבירו שבצד השני רשאי למנעו מפני שאינו פותח על רשותו שהדרך של מלך הוא וכך רצה שכל שבא לפתוח על הדרך יפתח שאינו פותח על רשות חבירו ולא משתמש בשל חבירו כלום ולפיכך אם בא השני לפתוח חלון כנגד אותו חלון אינו רשאי שיכול לומר זה אל תזיקני בהיזק ראייתך וכדרך שבעל העליי' בעל האוצר מונע לב"ה מלעשות רפת בקר או חנות של נחתומין תחת אוצרו שקדם אבל אם בא להגביה כתלו מגביהו ואינו נמנע אע"פ שאין ביניהן ד' אמות לפי שזה אומר לו כל שאתה משתמש באויר רשותי שלא מדעתי אינך רשאי. ואלו היה זה רשאי למחות בידו בשעת פתיחת החלון ולא מיח' והחזיק בכך ג"ש ובא מחמת טענה והחזיק צריך להרחיק ממנו ד' אמות אבל זה שאינו יכול למחות כל שהוא פותח על ר"ה וכמו שאמרנו אין לו חזקה כמ"ש סוף פ' חזקת למעלה מד' אמות אין לו חזקה ואינו יכול למחות ולפיכך אפי' בא מחמת טענה אין לו חזקה וזה מגביה ואינו נמנע ובלבד שיגביה ד' אמות כדי שלא יציץ ויראה עכ"ל:

צריך לסתו' אע"פ כו'. עמ"ש בסמ"ע לעיל ס"ק ל"א:

אין תנאי זה כלום. דדומה לאומר שדה זו לכשאקחנו תהא קנוי' לך דלא קנה טור ול"ד למ"ש הטור ומור"ם בהג"ה ר"ס קמ"ט דמועיל החזק' נגד זה שנשאר כאן דשאני הכא דרצה להחזיק באויר שבצד חלונו שהוא מיוחד דוקא לחלק זה משא"כ התם שרצה לעמוד בשותפות עם השני כמו שהיה עמו בשותפות זה שהיה כאן וטוען שקנאה ממנו ועפ"ר:

לאחר ימים פי' שהחזיק בו כמה שנים וכמ"ש אחר זה בסמוך ע"ש:

אע"פ שהלוקח בא מחמת עכו"ם כו' פי' ובדיני עכו"ם אין חזקה לאורה אלא כל א' הוא פותח לתוך רשות חבירו וכשרוצה חבירו סותם את אורו בפניו אפי' החזיק בו כמה שנים טור:

אלא לגריעותא פי' כגון ישראל הקונה שדה מהעכו"ם והחזיק בה כמה שנים ובא ישראל וערער עליו ומביא עדים ששדה זו היתה שלו דאמרינן הבא מכח עכו"ם הרי הוא ככותי דאין לו חזק' בנכסי ישראל כ"א בשטר וכמ"ש המחבר סי' קמ"ט סעי"ד וט"ו ע"ש ובטור שם וכאן:

והעכו"ם היה יכול לסתמו כו' "עד יכול לסתמו. פי' לסתום אותו ע"י הבנין שבונה לפניו אבל בלא בנין אינו יכול להכריחו שיסתם חלונו דלא עדיף מעכו"ם ובדיניהן אינו יכול להכריחו לסתום כ"א לבנות בחצירו לפני החלון כשירצה:

סתום חלונותיך הדין עמו גם כאן איירי אפי' אם כבר החזיק בה בחלונו כמה שנים וכ"כ הרשב"א בתשובה זו בהדיא גם המחבר רמזה במ"ש כי כן דיניהן של עכו"ם ודיניהן הוא אפי' פתוח כמה שנים וכנ"ל ותימה הלא כבר כתב ופסק המחבר לפני זה בסעיף י"ח דאסור להלוקח אפי' לבנות בחצירו לפני חלון ראובן כיון דהחזיק בחלונו וכ"ש דאינו יכול להכריחו לסותמו וא"ל דלעיל מיירי דחלונו של ישראל היה פתוח כמה שנים קודם שבנה העכו"ם בצידו דאז שייך ביה חזקה כדין ישראל אלא שבדיני העכו"ם כשבנה העכו"ם אח"כ ביתו בצדו היה יכול לבנות בשלו ולהאפיל על חלונו מ"ה פסק דאזלינן בתר ד"ת משא"כ הכא דמיירי דמתחילת פתיחת החלון היה שם ביתו של עכו"ם ומיד הי' ברשות העכו"ם לבנות נגדו ולא היה לו להישראל זה שום חזקה מעולם דז"א דגם לעיל איירי אף שמתחיל' פתיחת החלון היה שם ביתו של עכו"ם כדמשמע ל' המחבר שם ז"ל ראובן יש לו בית אצל עכו"ם ופתח חלון על גגו של עכו"ם ועוד שהרי מסיק מור"ם וכתב עליו שם ז"ל וכל זה מיירי שידוע שחצירו של עכו"ם היה קודם לחלונות של זה. ונראה ליישב אחר שנדקדק בל' המחבר הכתוב בשני הסעיפי' דבסעיף י"ח כתב ראובן פתח חלון על "גגו של עכו"ם כו' ובסעיף י"ט כתב ראובן פתח חלונו על "חצירו של עכו"ם ועוד שבסעיף י"ח כ' שבא הלוקח לבנות נגד החלון ובסעיף י"ט כתב שבא הלוקח להכריח לבעל החלון שיסתו' חלונו ואף שמעשים כך היו מ"מ המחבר שבא לכתוב הדינים ולא המעשים לא היה לו לשנות. ונר' דמשום חילוף הנושאים מ"ה נתחלפו הדינים והוא דבסעיף י"ח דאיירי דהחלון היה פתוח להגג ובסתם גג אף שאינו משופע לית ביה היזק ראיה כל כך וכמ"ש הטור בר"ס קנ"ט גם בדברי המחבר שם ס"ב גם בר"ס ק"ס ע"ש ומ"ה כתב דהלוקח בא להגביה ביתו בענין שסותם כו' ולא כתב כדי לסתום כדי שלא יזיקנו בהיזק ראייה מוכח מזה דאיירי בחלון דלא היה לו היזק ראייה ממנו אלא להגביה בנין ביתו נתכוון מ"ה פסק כיון דלא בא להלוקח עי"ז אלא גרם היזק לא אמרי' בזה הבא מכח עכו"ם יש לו זכות עכו"ם ואין להלוקח להזיק לבעל החלון בידים להאפיל עליו בבנינו משא"כ בסי"ט דמיירי דהחלון היה פתוח על חצר עכו"ם ובסתם חצר יש בו תשמיש ומזיקו בראייתו בכל פעם שרואה וה"ל כהזיקו בידים מ"ה פסק דיש כח ביד הלוקח להכריח לבעל החלון שיסתמו וכ"ש שהרשות ביד הלוקח לבנות כנגדו ולא מטעם שבא מכח עכו"ם ויש לו זכות העכו"ם שהרי אין העכו"ם היה יכול להכריחו לסתום אלא שלאו כל כמיניה דבעל החלון להזיקו בידים ואף שיש חזקה להיזק ראייה להרא"ש וסייעתו ה"מ לחזקה שיש עמו טענה משא"כ בזה שלא טען שקנהו ואף אם היה רוצה לטעון כן לא הי' נאמן ע"ז כיון שבדיני עכו"ם אין קפידא בראיי' ואינו יכול למחות וכה"ג אפי' בישראל עם ישראל היכא דאין מחאה אין חזקה ומה"ט נמי אפי' להרמב"ם וסייעתו דס"ל דבפתיחת חלון לפניו סגי דאמרינן דמחל לו ה"מ בישראל מישראל ולא בישראל עם העכו"ם דאינו קפיד בהיזק ראייה אבל בסי"ח דאינו מזיקו בראייתו אע"ג דשם ג"כ שייך לומר במקום שאין מחאה אין חזקה וכמ"ש מ"מ כיון דראינו שזה העכו"ם המוכר לא בנה נגד חלונו וזה שימש בחלונו בפני העכו"ם כל זמן היותו ביד העכו"ם אוקמיני' אחזקה זו וה"ל כאלו מחל או מכר לו העכו"ם גם הגאון שהביא הטור בזה דכתב הא דלא אמרי' הבא מכח העכו"ם כו' איירי בבא לבנות לפני החלון ולסותמו דהיינו בלא הזיקו בעל החלון בראייתו ע"ש ועמ"ש עוד מזה בפרישה ודרישה גם בסמ"ע לעיל סמ"ה סי"ז דפסק המחבר עצמו דהבא מכח עכו"ם הרי הוא כעכו"ם וחזר וכ"כ בסי' ס"ו סכ"ה וגם מור"ם סתם וכ' כן בסי' ס"ז סי"ז וכתבתי שם דכול' הם מטעמא דהיכא דישראל בא להזיק להלוקח בידיה ולהפקיע ממונו יש לו דין עכו"ם ע"ש ורוק:

הכותל כולו לפנים. פי' שייר הכותל הנשאר כמו שהיה פתוח לצד פנים ועפ"ר:

גילה בדעתו שעקרה כו'. המחבר לטעמו דס"ל דאין להלוקח דין העכו"ם המוכר דאלו להרא"ש בלה"נ יכול לבנות כנגדו כמו העכו"ם מיהו י"ל דשאני הכא דמיירי דלא היה ידוע דחצר העכו"ם קדמוהו דבזה הרא"ש מודה וכמ"ש מור"ם בסעי"ח ע"ש ועפ"ר:

ועוד יכול הקונה כו' ול"ד למ"ש מור"ם לפני זה בס"ס י"ב דאם בעל החלון יאמר אני סתמתי כו' עד דעל בעל החצר להביא ראי' דשאני הכא דאין העכו"ם לפנינו ואיכא למימר אלו הוה לפנינו היה מביא ראיה שהוא סתמה והיותר נר' דשם איירי שהיו פצימין עדיין בתוך החלון שלא הסירה בעל החלון והן ראייה שלא בא לסתום לגמרי דבהכי איירי שם וכאן איירי דלא הי' ניכר אם היה שם פצימין מעולם וכי"א שכ' בסי' זה בש"ע בהג"ה סי"א דכ' דהולכין אחר מנהג המדינה דאם נהגו להחזיק בלא פצימין הוה חזק' ועפ"ר:

ולסתום לאלתר הוי חזקה. פי' כשסתמו זה שבצדו:

מי שהיתה לו חלון בכותלו ובא חבירו ועשה חצר כו' המחבר תפס ל' הרמב"ם דרפ"ז דשכנים דכתב ג"כ כן משמע מל' שכ' ועשה חצר בצדו דהחלון הי' קודם לעשיית חבירו החצר וק' מה היה מתחלה אי הוה מקום הפקר וקאמר כאן דזה החזיק באור חלונו מההפקר שוב אין חבירו שבא לזכות אחריו בצדו ג"כ מההפקר ולבנות חצר יכול להאפיל עליו או לומר סתום חלונך קשה למה סיימו וכתבו שהרי החזיק בהיזק זה שהרי בשעה שפתח חלונו לא היה היזק והל"ל שהרי זכה זה מהפקר ועוד דמור"ם מסיק וכתב ז"ל וכל זה בבונה חלון שע"ג חצר הל"ל בבונה חלון ע"ג הפקר ועוד דא"כ ק' למה כתב הרמב"ם דינו בפותח חלון למקום הפקר ה"ל למכתב סתמא מי שהחזיק בחלונו ויהיה במשמעו הן שפתחו למקום הפקר הן שפתחו לחצר חבירו שהיה מוקדם והחזיק עליו בחלונו לכל מר כדאית ליה כנ"ל שהרי ס"ל להב"י והמחבר שגם להרמב"ם יש חזקה להיזק ראייה (וגם הטור שכ' האי דינא בסל"ב בל' זה ראובן שהחזיק בחלונו הפתוח לחצר שמעון כו' משמע מלשונו דאיירי שהחצר הי' כבר) ואי מיירי שפתח החלון לחורבת חבירו ק' ג"כ קושיות הנ"ל גם ק' הא סתם המחבר וכתב בססי"ו דהפותח לחורבה אין לו חזקה ומכ"ש דא"ל דמיירי דפתחו לר"ה דא"כ לא קאי עליו שפיר הגהות מור"ם שכ' וכל זה כו' וגם אין שייך לומר ובא חבירו ועשה חצר בצדו כו' דמשמע תכף בצד החלון גם מסיקו כ' דא"צ להרחיק מהכותל כלומר כשהבנין נמוך ובר"ה עצמו ודאי אין לעשות חצר או בנין כותל ע"כ נראה דצ"ל דהאי ובא חבירו ועשה חצר ל"ד הוא אלא מיירי נמי כשפתח חלון לחצר חבירו המוקדם לו והחזיק בו כנ"ל והכי הן הצעת דבריו מי שהיתה לו חלון בכתלו ר"ל שהיה חלון בהיתר בכתלו באיזה אופן שיהיה ובא חבירו לערער עליו אם בא לערער מכח זה שעשה כבר חצר בצדו וזה מזיקו בראייתו עליו מחלונו וא"ל סתום א"י שהרי כו' ואם הערעור ביניהן הוא מכח שרוצה לבנות נגד חלונו כו' צריך להרחיק וכו' ודוק:

ולהגביה הבנין ד"א המ"מ כ' די"א הא דסגי בד"א היינו דוקא כשלא הרחיק הכותל אלא כדינו ויותר מכאן מעט אבל אם הרחיקה ריחוק גדול כ"ש שיראה משם כשיגביה ד"א מחלונו של זה וכן פי' תנא דברייתא שצריך להגביה כדי שלא יציץ ויראה עכ"ל:

אע"פ שלא הרחיק מהכותל והיינו דוקא היכא דליכא חששא דדוושא וכאשר יתבאר בטור ובדברי המחבר בסי' קנ"ה סי"ב וי"ג ע"ש ב"י:

או כונס ראש הכותל כו'. פי' עשהו בשיפוע וחדוד באופן שלא יכול לישב עליה ולהציץ באשר"י ובר"ש ובטור כתוב וגם צריך שישפע כו' דמצריך תרתי שיהא גבוה ד' אמות וגם שישפע ויכניס ראש הכותל ועד"ר מ"ש בטעם פלוגתתן ועד"מ שהביא להמ"מ דכ' על דעת הרמב"ם דכן עיקר ומ"ה השמיטו המחבר ומור"ם לדעת רשב"ם והטור:

ומודדין טפח זה מן החלון. ל' הטור וכל אמות סתמא שבתלמוד הן של ו' טפחים והטפח הוא ד' אגודלים עכ"ל ובתשו' מיימון ס"ס קנין סי"ד כ' דמודדין ברוחב אגודל בפרק ראשון שבאגודל והביאו בד"מ ע"ש ולא ידעתי למה השמיט כל זה המחבר:

ולא מן השקיפה פי' כשמשפע הכותל שבו החלון בין בפנים בין בחוץ כדי לראות ע"י ממרחק וע"ש במרדכי סי' תרצ"ה:

יכול לשוקפו אח"כ. פי' אחר שיכול לעשות החלון הרשות בידו לשוקפו ואין צריך ליטול רשות מחבירו ע"ז ומ"ה אין לו חזקה אם חבירו בא אחר זמן לבנות בחצירו במקום השקיפה ההולכת בצד הכותל:

וחלון באמצע הארבע ל"ד באמצע קאמר אלא ☜ ר"ל שיהא בין שני הכתלים ד"א עם רוחב החלון שהוא בכלל המרחק דד' אמות ומ"ש באמצע כאלו אמר בכלל הד"א וז"ש בב"י דיכול לבנות ג' כתלים סביב חלון חבירו ברחוק ד' אמות מרובעת כו' ע"ש וזהו דלא כמ"ש הטור דס"ל דצ"ל ד' אמות זולת רוחב החלון ועד"ר:

עשה גג משופע אצל חלון חבירו וע"ל בסי"ו דכ' בשם הרא"ש דבעל החלון יכול למחות מלעשות תחתיו גג משופע וגם לרשב"א שמביא שם נראה דיכול למחות כיון דמסיק שם דגם אליביה אין לבעל החלון חזק' וצ"ל דהכא מיירי דהגג היה בנוי מן הצד (או רחוק קצת) באופן שלא עכבתו לראות מהחלון להחצר:

צריך להשפיל ממנו ד' אמות הטעם דגם עליו עולין לפעמים ואז יראו לתוך חלון חבירו טור:

חדר לאוצר יין. פי' ואע"פ שעכשיו אין שם יין וכ"כ בתשובת רשב"א בהדיא כתבתי בססי"ו ע"ש ועיין ל' סי' קנ"ה ס"ב וג':

שרצה להגביה כו' על הוצאתו. כצ"ל ועיין לקמן סי' קנ"ז ס"ט דשם כ' הט"ו דאם ירצה לבנות הא' על הוצאתו וגבוה יותר מד' אמות דיכול חבירו לעכב עליו ה"ט כמ"ש שם דיכול לומר אני משתמש בחצי עובי הכותל שלי והכא מיירי דחבירו בא לבנות ולהגביה בחצי עובי הכותל שלו דמותר וכמ"ש מור"ם ג"כ שם:

ושמו הבנין והעצים. עפ"ר מ"ש ע"ז:

א"י לומר סתום ואם בא הוא לסתום על הוצאתו עמ"ש דינו לעיל סי"ד ולקמן סי' ?קע"ג:

ודוקא באכסדרא כו'. בד"מ כתוב דהיינו דוקא כשחלקו סתם כו' עד"ר וע"ש:

ראובן שנתן או מכר כאחד דקדק לכתוב כאחד דאז אליבא דכולי עלמא יכול לבנות לפני החלון משא"כ כשמכר להן זה אחר זה דבזה יש פלוגתא כמו בדין כשמכר החצר ושייר לנפשו הבית דמה מכר ראשון לשני כל זכות שהוא בידו וק"ל ודין שנים שקנו מא' וחלקו או שנים שקנו משנים או מב' אחים שחלקו נתבאר לקמן סי' קע"ג ס"ג:

לבנות בפניהן המחבר לטעמיה שכ' בסעיף שלפני זה דדוקא יכול לבנות לפניהם ולא לומר לו סתום חלונך ומור"ם שכתב די"א די"ל סתום ה"נ ס"ל בדין זה וגם הטור סתם וכ' בדין זה דצריך לסתום וה"ט משום דפסק כהרא"ש דס"ל בדין שלפני זה שי"ל סתום ע"ש ודוק גם עי' בד"מ מ"ש עוד פרטי דינים בדינים הנלו:

י"א דאינו י"ל סתום גם בכאן כתב מור"ם סתום לסברתו דלסברת המחבר הל"ל לבנות וק"ל:

ויש חולקין ע"ש דסיים בטעמו וז"ל דאע"ג דמוכר בעין יפה מכר מ"מ נזקו לא מכר ליה וזה מזיק ליה כל שעה בראייתו ☜ וה"מ כשהיה הנזק בשעת המכר אבל אם מכר ליה בית הפתוח לחורב' שלו אע"פ שעשויה לבנות כיון שפתח זה החלון ברשות אף כשיבנה זה החורבה אין לו לסותמו עכ"ל:

אלא מסלקינן ההיזק מיד. ע"ל סי' ק"י ס"ס ד':

ואע"פ שאין ביניהם ד' אמות והיינו כשפתח חבירו החלון היה זה כבר מוחזק בחצירו וכמה שכתוב לעיל בס"ס ט"ז ובסכ"א ע"ש ודו"ק:

פתחו לחצר השותפין הרמב"ן בחי' לב"ב הקשה הא אפי' לפתוח פתח חדש בביתו שיש לו כבר בחצר אסור ומה קמ"ל בזה ותי' דנ"מ ביש לו פתח אחר ורוצה לסותמו ולפתוח בבית שקנה אסור ע"ש והנה לפי מה שפסק הרב בהג"ה ס"ד דאפי' בבית שיש לו כבר אסור לסתום פתח זו ולפתוח במקום אחר לא א"ש תי' זה ונראה דנ"מ במקום שקנה רשות לפתוח פתח במקום שירצה וקמ"ל דמ"מ אסור לעשות פתח בבית שקנה מחדש בחצר אחרת:

אלא כמו שבנאו עט"ז שהקשה מהא שכ' הרא"ש גבי ב' שקנאו חורבה דאף שבנה תחלה העליי' בדבר קל דיכול לשנות לדבר כבר משום דיכול לומר אילו הייתי רוצה לבנותו תחילה בדבר כבד. הייתי בונה לא הפסדתי זכותי א"כ הכא נמי נימא כך ולפענ"ד דדין זה ל"ש רק גבי פתח דכנגד הפתח אין לו תשמיש לחבירו הן משום ד' אמות המגיע לכל פתח והן משום היזק ראיה וא"כ אף שמקודם בשעה שבנאו בפעם א' יכול לעשות בהבנין פתחים לחצר כפי מנהג המדינ' או כפי סך הפתחים שפתח חבירו מ"מ כשלא פתח רק במקום זה וזה פתח במקום זה לא מבעי במקום שיש לו ד"א לכל פתח הוי כשותפים שחלקו עצמן ברוחות שכיון שזכה האחד נקנה חלק השני להאחר וה"נ הוי כחלקו עצמן באיזה מקום שיהיה לכ"א הד"א שלפני הפתח ושאר החצר יהיה לשותפות אלא אפי' במקום שאין לו ד"א לפני הפתח כמבואר לקמן בסי' רפ"ח מ"מ כיון שלפני הפתח אין ראוי להשתמשות וכיון שעשה פתח במקום אחר והשתמש השני במקום אחר הוי בעשה זכי' בהשתמשות שלו שיהיה יכול להשתמש בו במקום ההוא משא"כ בכיסוי ארזים על העליה כיון שאין לחבירו זכות רק מחמת שלא עשה מתחלה בארזים ודמי למה שמבואר בסעיף ח' דכשמחזיק בלי עשות שום מעשה דל"ה חזקה וה"נ יכול לומר שמחמת שלא היה לו ארזים בפעם ההוא סוכך בשקמים ועכשיו יש לו וגם חבירו לא עשה שום מעשה לזכות שלא יהיה חבירו רשאי לסכך בארזים ואפשר להעמיס זה בדברי הט"ז ולפז"נ דה"ה בשנים שקנו חורבה ובנה זה בית ועליה על גבו וזה לא בנה רק בית שיכול אח"כ לבנות עליה לפותחה לתוך ביתו דבמה שלא בנה ולא עשה שום מעשה לא הוא ולא השני לא נעשה חזקה ודמי לארזים ושקמים המבואר בסימן קס"ד סעיף ד' ועוד דבפתח שמתחלה היה לו רשות לעשות שני פתחים ולא עשה רק פתח א' דמי לסתימת חלון ופתח דהוי חזקה מיד כיון שהיה יכול לעשות מתחלה ולא עשה:

דאפילו לתוך ביתו עסמ"ע ס"ק ד' עד אבל לבנות ע"ג עלייתו או אחורי ביתו וכו' ולכאורה קשה כיון דיכול לבנות בית חדש ולפתוח לתוך ביתו א"כ מה"ת לא יהיה יכול לקנות בית חדש ולפתוח לביתו לדעת הי"ח בהג"ה מ"ל שבונה מחדש או קונה מחדש ונראה דדוקא על המקום שהיה לו כבר אחורי ביתו מותר לבנות דהחצר נשתעבד להמקומות שהיה שייך להחצר והי' יכול לבנות עליו מתחלה ולכך לא הפסיד זכותו במה שלא בנה קודם בשעה שנעשה החצר אבל אם קנה מקום מחדש אסור לבנות עליו בית ולפתוח פתח לביתו לדעת היש חולקין בהג"ה:

שנים שיש להם בשותפות עט"ז עד דזה פשוט שיכול השותף למכור לאחרים הרבים וכו' והיא תמיה בעיני דמה"ת יהיה יכול למכור לרבים כיון דמקודם בשעה שקנאו ביחד הי' להם השתמשות שוה בשוה ועתה ימכור להרבה ב"א שיהי' להם הרבה חלקים להשתמשות ולזה לא יהי' לו רק חלק אחד ועוד דמנין לו להט"ז זה ועוד דכיון שיכול למכור לשנים א"כ אף הוא עדיין נשאר שם יהי' יכול למכור עוד לא' להיות שותף עמו דמה לי שנים אחרים או הוא ואחר דאטו אם ימכור לשנים אחרים יהי' אסור לאחד מהן למכור לשותף הראשון לעולם לכן נראה דהעיקר כהסמ"ע:

ובפתח כנגד פתח לא מהני חזקה עסמ"ע סק"י שכתב דשטר או קנין מהני להך דיעה דס"ל דחטעם הוא משום הקפדה רק חזקה לא מהני כמו כקוטרא ובה"כ והרמב"ן בפירושיו כתב הטעם משום דיכול לומר סבור הייתי שאני יכול לקבל ועכשיו איני יכול והרמב"ן לשיטתו דס"ל דהוא מטעם מחילה א"ש טעם זה ולהנך דס"ל דבעינן טענה שקנה כקנין וחזקת נ"ש שיהי' ראיה לטענתו מדלא מיחה ואם כן לכאורה כל שההיזק יותר גדולה הראיה מדלא מיחה אלימא יותר אמנם הרא"ש בב"ב דף כ"ג כתב הטעם דסבר לא בעינא למחויי דכ"ע ידעי דאין אדם מוחל על היזק כזה וע"כ כוונת דבריו הוא שג"כ אין אדם מוכר היזק כזה:

כופין ע"מ סדום לכאורה קשה כיון דבהפתח זוכה בד' אמות כנגד הפתח א"כ קשה מ"ש מחלוקת חצר בסי' קע"ד סעיף א' באם א' רוצה שיתן לו חלקו על מצר שלו שג"כ היא מדת סדום כמו שפסק שם המחבר ופליג שם הרא"ש וס"ל דצריך להעלות בדמים עד שיתרצה חבירו א"כ ה"נ יהי' יכול לומר אני רוצה שיהי' פתח שלי בכאן כדי שאזכה כאן בהד' אמות ואם יפול הגורל שיהי' פתח שלו בכאן יצטרך השני להעלות בדמים כמו התם ועסמ"ע שם סק"ז ועיין תוס' ב"ב י"ב ע"ב ד"ה מעלינן ליה שכתבו שיכול לומר לא ניתן לך חזכות שיש לנו בשדה זו רק בדמים יקרים גם מה שסיים הרמ"א דאם שניהם כא' חסרים ועשו פשרה ביניהם קשה אמאי לא יטילו גורל כמו בחלוקת חצר לכן נראה דכאן מיירי כשכבר חלקו החצר ולא עשו כותל ביניהם שמחלו זה לזה ההיזק ראיה ומ"מ אסור לעשות פתח כנגד פתח ומש"ה כופין אותו על מדת סדום דדוקא אם יש לו זכות באותו מקום שרוצה לזכות בו השני יכול לומר לא אתן לך הזכות שיש לי באותו מקום כ"א בדמים כמ"ש התוס' שם כנ"ל אבל כשאינו נותן לו משלו מאומה כופין אותו על מדת סדום א"נ דמיירי באופן המבואר בסי' קע"ב שאינו זוכח כלל בהד"א שלפני הפתח וכיון שאיני נותן לו משלו כופין אותו עמ"ס וא"ש נמי מה שלא כתב שיטילו גורל כי גורל לא נתקן רק במקום שחולקין גוף חקרקע דזח נלמד מחלוקת הארץ כמבואר לקמן סי' קע"ג משא"כ הכא שאין כאן חלוקת גוף הקרקע אין בו דין גורל ואם אחד חסר מעט ואחד הרבה נראה דאם זה משלים לו החסרון המועט דכופין אותו על מדת סדום ודוקא כשאין בו רק חסרון מעות אבל אם יש לו חסרון בגוף הקרקע יכול זה לומר הקרקע שוה לי דמים הרבה כמו בב"ב שם דף י"ב ע"ש:

אם אינן גבוה ד' אמות עסמ"ע ס"ק י"ב שכתב דאם מתחיל תוך ד"א אף דגובהו נמשך למעלה יכול לפתוח כנגדו והש"ך כתב בסק"ד דאין דבריו נכונים והדין עמו דיכול לומר דבני ר"ה רואין אותי כשאשתמש למטה אכל כשאשתמש למעלה אין בני ר"ה רואין אותי ואתה תראה אותי אף כשאשתמש למעלה ודמי למי שיש לו פתח א' דלא יעשנו שנים דאמר בש"ס חטעם דבפתח א' יכילנא לאצטנועי ממך בב' לא מצינא לאצטנועי ממך:

פתח קטן לרה"ר ורצה להרחיבו משנה שאינה צריכה היא דהא אפילו אם לא הי' לו פתח כלל מקודם יכול לפתוח פתח חדש לרה"ר ואפי' אם הוא כנגד פתח של חבירו כמבואר בסעיף ג':

פתח אחד של ד"א הש"ך והט"ז חולקין על זה ע"ש ונראה דמיירי שהשני פתחים הן במקום אחד רק מעט הפסק ביניהם אבל כשהן בריחוק מקום ודאי דאסור כמו שכתוב בהג"ה בסעיף ד' דא"י לשנות הפתח ממקום זה למקום אחר:

ואע"פ שהוא גבוה הרמב"ן ויקשה דמ"ש גבי חצר דאין מחייבין אותו לבנות למעלה מר"א ע"ש ונראה דקושיית הרמב"ן הוא דאפילו חלון שכנגד חלון או כנגד חצר אף שמפסיק רה"ר באמצע דאינו נוטל מאויר חבירו כלום ואפ"ה אסור אפילו למעלה מד' אמות מדסתמו הש"ס ופוסקים וע"כ האיסור מטעם שרשיפא וא"כ קשה מ"ש מחצר דמותר למעלה מד"א ובזה נסתלק מה שתמה הקצה"ח על הרמב"ן והנה ברמב"ן תי' על קושיא זו דלא עבידי אינשי לאותובי שרשיפא בחצר ולפ"ז בכותל שבחצר יכול לעשות חלון למעלה מד' אמות:

כגון שבא וסייע עמו עט"ז שכתב דסייע עמו הוי חזקה לאלתר לכ"ע וכו' והוא תמוה לכאורה דהא בסי' קמ"ב סעיף ג' מבואר דלי"א אפילו סייע לא הוי חזקה:

כיון דממילא עסמ"ע ס"ק ך"ג עד ודמי לקוטרא בקצה"ח כתב דלטעם זה אפילו בין גג לחצר שחבירו ניזק ואינו מזיק מ"מ כיון דדמי לקוטרא לא הוי חזקה ע"ש ואפשר לומר דגג דלא קביע תשמישתי' לא דמי לקוטרא אך מכל מקום להטעם שכתב המחבר כיון דממילא אפילו בין גג לחצר לא הוי חזקה:

יכול לסתור כשירצה ונראה דהיינו כשיש לו איזה צורך בסתירת הכותל ישן כגון שנבנה מתחלה על מקום שלו לבדו וכיוצא דאם אין לו שום צורך כופין אותו על מדת סדום ומקבל חצי מעותיו:

ראשון בעליה היינו אם בא לעשות פתחים וחלונות בעליה צריך לדקדק שישאר מקום לחבירו שיהיה יכול לפתוח ג"כ בעליה שכנגדו פתחים וחלונות כמותו שלא יהיה פתח וחלון כנגד פתח והחלון דס"ל דהאויר שיעבד המלך בשעת קניית הקרקעות ממנו לכולם בשוה וכשותפין דמיא והרא"ש והרשב"א ס"ל דהאויר לא מכר ולא שיעבד כלל והפקר הוא ומי שקדם זכה ונלפענ"ד דלהרא"ש והרשב"א אף שבנה אחר מקודם ופתח חלונות לרה"ר מ"מ לא זכה בהאויר שעל פני רה"ר שיהי' שלו לעולם דהא אמי' בקונה אויר חורבה צריך שיקנה חורבה לאויר ואויר לבד א"א להקנות דהוי דבר שאין בו ממש כמבואר בסי' רי"ב ומכ"ש הכא בהפקר דליכא דעת מקנה דאין קנין מועיל שיקנה האויר של הפקר רק עיקר הטעם הוא כיון דהפקר הוא ויכול להשתמש בהאויר דהפקר וכיון שפתח החלון בהיתר שוב אסור חבירו לפתוח כנגדו ולהזיקו כמו שאסור לעשות רפת נגד אוצר וכמו שדימה אותן הרשב"א הביאו הסמ"ע ס"ק ל"ח ולפ"ז אם נשרף הבית שיש בו חלון וקדם השני ובנה ופתח חלונו לרה"ר שוב אסור הראשון כשיבנה אח"כ לפתוח חלון כנגדו שעכשיו נקרא הראשון מזיק ועליו להרחיק וכן הדין ברפת ואוצר שאם נשרף האוצר ואח"כ קדם השני ועשה רפת א"י לבנות אוצר אח"כ ולסלק הרפת כיון דבשעת עשיה לא הי' שם מזיק עליו ועיין עוד בסמוך מ"ש:

דעת הרא"ש שפותח חלון הריב"ש הביאו הב"י כתב דהרא"ש מפרש פלוגתא דר' זירא ור' אילעאי בב"ב דף נ"ט בחלון צורי וכוונתו דאי ס"ד בחלון מצרי ובחלון צורי לכ"ע יכול למחות אפילו למעלה מד' אמות אף דר' זירא ס"ל דליכא היזק ראיה בחלון שלמעלה מד"א ואפ"ה יכול למחות א"כ היכא פסק הרא"ש כאן דבמקום דליכא היזק ראיה א"י למחות ומשמע אף בחלון צורי אלא ודאי דס"ל דהפלוגת' הוא בחלון מצרי (צורי) והוא תמוה מאד דהרא"ש בפסקיו כתב בפי' דהפלוגתא הוא בחלון מצרי (צורי) וכן תמה המהר"א ששון בסי' פ"ז ע"ש וכן הטור פסק תרווייהו כהרא"ש בפסקיו בזו וכתשובת הרא"ש בזה לכן נלפענ"ד דתשובת הרא"ש זו מיירי בחלון ומצרי דוקא אבל בחלון צורי שהוא קבוע ודאי דיכול למחות והוי חזק' אף דליכא היזק ראיה כדמוכח מר' זירא דס"ל בחלון למעלה מד"א דליכא היזק ראיה ואפ"ה יכול למחות והוי החזקה בצורי כיון שהוא קבוע וכן מוכח מהרמב"ן שהביא המחבר בסוף סעיף זה שאין לו חזקה ואף דהרמב"ן בחידושיו ס"ל דהמשנה מיירי במקום שאין בו היזק ראיה ואפ"ה חלון קבוע יש לו חזקה ויכול למחות אלא ודאי דבחלון מצרי מיירי דאינו קבוע הוא והמחא' והחזקה נצמח רק מכח היזק ראיה וע"ז כתב הרא"ש דכמקום דליכא היזק ראיה א"י למחות וליכא חזקה דס"ל להרא"ש דחזק' לא הוי רק במקום שיכול למחות ולעכב והא דהוי חזקה בהורידו לפירות אף דא"י לעכב הוא מטעם כיון דבגוף אכילת הפירות יכול לעכב רק שמחמת שכירות א"י לעכב ועליו להודיע לעדים כיון דלא ידיע מלתא דשכירות ולא תלינן מסתמא בשכירות ולפ"ז א"ש ג"כ דברי הרא"ש בפסקיו שכתב בהא דאמר שמואל ולאורה כ"ש הוי חזקה וז"ל ומסתברא דאפי' למעלה מד' וכו' ע"ש שלכאורה הוא תמוה דהא הרא"ש ס"ל דהפלוגתא הוא בחלון מצרי הוי חזקה למטה מארבע אפי' אינו לאורה א"כ ע"כ מילתא דשמואל מיירי למעל' מד' דלמטה מד' אפילו אינו לאורה הוה חזקה ולפמ"ש א"ש דהחלון המצרי אין בו חזקה רק משום טעמא דהיזק ראיה ובמקום שאין בו היזק ראיה ליכא חזקה לדעת הרא"ש משא"כ לאורה דהוי קבוע כחלון צורי לעולם הוי חזקה וכמש"ל והרמב"ן בחידושיו שהביא המחבר נראה דאף דהרמב"ן בחידושיו מוקי למתני' במקום שאין בו היזק ראיה ואפ"ה קתני דיש לו חזקה והיינו משום דהרמב"ן ס"ל דלעולם הוי חלון למטה מד' אמות קבוע מ"מ מביא דברי הרמב"ן שכתב ר"פ לא יחפור גבי סמיכת דבר המזיק כשאין שם דבר הניזק דאף דיכול למחות מ"מ לא הוי חזקה וה"נ לדידן דס"ל דחלון המצרי לא הוה קבוע ואין הטעם רק משום היזק ראי' ולדבריו ג"כ לא הוי חזקה אף שיכול למחות ובקצה"ח הקשה על הריב"ש דס"ל דהוי חזקה משום דהי' לו למחות אף שא"י לעכב מהא דבעל אין לו חזקה כיון שידוע דפירי אית ליה וה"נ ידוע שיכול לפתוח חלון בע"כ ולפענ"ד נראה לחלק דחזק' הוא רק כאכילת פירות של חבירו ובבעל כיון שידוע דאית לי' פירא ואינו אוכל פירות משל חבירו דדידיה קאכל ליכא חזקה משא"כ הכא שנהנה מאויר חבירו ואיכא אכילת פירות בשל חבירו ואינו ידוע אם אכל הפירות לפי שעה בע"כ או במכירה מחוייב למחות:

א"י למחות בו כיון שאינו מזיקו ותמי' לי דהא יש לחוש שאח"כ יטעון ראובן שהלונו קדם לחצירו דאז יהיה ראובן נאמן ולא יצטרך לסתום כמבואר לקמן סעיף י"ח שאם א"י מי קדם שהמחזיק נאמן:

בדינא ודיינא ואף דבשאר נזקין יכול לסמוך בדליכא דבר הניזק וא"י לומר שא"י למיקם בדינא ודיינא הטעם הוא דשם עושה בשלו וכל זמן שאין חבירו ניזק על ידו יכול לעשות בשלו מה שירצה משא"כ כאן שנהנה מאויר חבירו ואי לאו דכופין אותו על מדת סדום הי' יכול למונעו תמיד רק משום דהוי זה נהנ' וזה לא חסר כופין על מדת סדום וכיון דיצטרך למיקם עמו בדינא ודיינא אין לך חסר גדול מזה ולכך יכול למונעו מליהנות באויר חצירו ולפ"ז באם רוצה לעשות חלון נגד חורבת חצר חבירו שרה"ר מפסיק ביניהן שאינו נהנה מאויר חבירו מותר רק כשיש חצר אסור משום היזק ראיה ובחורבה דליכא היזק ראי' מותר כמו בשאר ניזקין שיכול לסמוך בדליכא דבר הניזק:

אבל בפותח לרה"ר עסמ"ע ס"ק ל"ח וברשב"א ובב"י שהביאו מיירי בדליכא ד"א ברה"ר וכתב הטעם משום דאין משתמש בשל חבירו כלום ולכאורה הוא תמוה מאד דאם הרה"ר אינו רחב רק אמה או שני אמות ממילא משתמש בשל חבירו ג"כ בשני אמות דהא חלון צריך לאורה של ד"א ואם נאמר בדעת הרשב"א א"כ כשכונס תוך שלו אמה אחת יהיה יכול לעשות חלון על חורבת חבירו וכיון דלהרשב"א חורבה דמי לחצר מה"ת יהי' יכול לסמוך על חורבה יותר מעל חצר ולכן נלפענ"ד דהרשב"א מיירי בשני בתים שהיו עומדים בצידי רה"ר כמבואר בשאלה ומקודם הי' לראובן חלונות ולשמעון לא הי' חלונות ואם הי' רוצה שמעון לעשות חלון בכותלו הי' ראובן מעכב שלא יעשה נגד חלונו שעל המזיק להרחיק עצמו ואח"כ כשנפל ביתו של ראובן דיינינן להחורב' כאילו הבית עומד מטעם דסתם חורב' עשוי' להבנות וכמו שהיה קודם ה"ז יכול לומר לו כיון שנפל ביתך ואין אני מזיקך יכול אני לזכות בהאויר שהאויר הפקר הוא רק שהיה אסור לי לעשות שלא אהי' מזיקך וכיון שעכשיו איני מזיקך יכול אני לעשות חלון כמ"ש למעלה בסעיף י"ד ע"ש דדמי לרפת שיכול להעמיד בדליכא אוצר ואין אני רוצה להשתמש באויר שלך כלל רק באויר שעל רה"ר וקח לך אויר שלך ובנה לך כותל ואדרבה לך נאסר לעשות חלון בכותלך שעכשיו אני קדם ואסר לך להזיקני אבל לבנות כותל להאפיל עליו רשאי שא"י ליקח האויר של חצר חבירו שלא מדעתו אבל אם היה קודם חצר בצידי רה"ר אסור לו לפתוח חלון אף שנחרב החצר דכל חורבה עשוי' להבנות כמו שהיה קודם וכשיעשה חצר הרי יזקיני בראי' וצריך הוא לסותמו שלא יזיקני בראיה ואף שיש לו אויר שני אמות ברה"ר מהפקר מ"מ כיון שנוטל ג"כ אויר משל חבירו יכול לומר לא ניחא לי למיקם עמו בדינא ודיינא ואפשר כיון דיכול לומר אינני רוצה ליטול משלך דאויר רק משל רה"ר א"צ לסתום החלון קודם שיש לו הדבר הניזק דדוקא כשאינו נוטל רק משלו יכול לומר כיון שאני חסר מחמת הדינא ודיינא שאצטרך איני מניחך ליהנות משלי אבל הכא יכול לומר משל רה"ר אני נהנה ובנה את האויר שלך ומחמת שאין אתה רוצה לבנות לא אפסיד האויר של הרה"ר וכשכונה החצר ודאי דצריך לסתום החלון:

ואם העכו"ם היה צריך לסותמו בדיניהם פי' שהכתב נכתב באופן שיש לו תוקף בדיניהם וכן אם כתוב בו שהודה אף שההודא' נכתב באופן שאין לו תוקף בדיניהם מ"מ כיון שכתוב בו הודא' מעכו"ם זוכה ע"פ דינינו ומ"ש וחייב עצמו במה שלא הי' חייב הטעם דחיוב אינו קנין בגוף הדבר רק חל על גוף המתחייב בשיעבוד נכסיו אבל גוף הדבר הוא של המתחייב ואם מכרו מכור משום הכי א"צ לחתום וע"ש ברשכ"א שכתב בהדיא כן וטריפת לקוחות לא שייך בחיוב של סתימת חלון:

מנין שפתוח הי' ונסתמה עסמ"ע ס"ק מ"ה שהקשה מסעיף י"ב שבעל החלון נאמן וע"ש ותי' בדוחק גדול ולפעד"נ דהתם שאני שהוא מטעם דבעל החלון נקרא חזקת מרא קמא כמ"ש הש"ך כהסי' קי"ד ע"ש וזהו דוקא בישראל נגד ישראל דכשפתח החלון יש לו חזקה שקנה או שמחל לו האויר ונעש' האויר של ישראל ממש שהרי הישראל אסור לבנות כנגדו וכיון שהיה שלו פעם אחת נקרא מרא קמא וכל ספק שיארע מוקמינן בחזקת מרא קמא משא"כ בישראל נגד עכו"ם דאף שפותח חלון לא נעשה האויר של ישראל שהרי העכו"ם מותר לבנות נגדו רק מחמת שאין היזק ראיה להעכו"ם יכול הוא לפתוח חלונו מטעם זה נהנה וזה לא חסר ואפילו להי"ח שהביא הרמ"א שם שהישראל אסור לבנות נגדו מ"מ לא נעשה האויר שלו ועיין מה שכתבתי שם וכיון שאפילו בשעת פתיחה אין האויר שלו לא נקרא בעל החלון מרא קמא ואפשר שבזה א"ש גם חלשון שבתב מנין שפתוחה היתה ונסתמה כלומר מנין שהיה פתוחה ע"י קנין שיהיה שלך רק שנסתמה וכיון שאין לך חזקה על החלון א"כ יש לחוש ג"כ שמא העכו"ם סתמה (וא"צ להניח ועוד יש לחוש כמו שהגיה חט"ז ע"ש) כיון שאין לך חזקת מרא קמא ובזה מיושב נמי דלא תקשה נמי מ"ש כדאמרן ולסתום לאלתר הוי חזקה דלכאורה קשה דהא עכו"ם גזלן הוא ואין לו חזקה ולפמ"ש א"ש כיון שלא נעשה שלך בשעת פתיחה רק שיכול לפתוח מטעם זה נהנה וגזל עכו"ם בכה"ג מותר כמש"ל מ"מ אם חזר העכו"ם וסתמה אף שסתמה בע"כ הוי כחזר ולקח מה שהוא שלו וכשמכר לי נקנה לי האויר בדין ועתה כשתרצה לפתוח דמי לפותח מחדש ועוד י"ל דמיירי כשיש שופטים בארץ ודינא דמלכותא דמי להא דסי' רל"ו סעיף ט' דאמרינן דודאי איאושי מייאש נפשיה ע"ש:

אויר לקרר היין. ורשב"א סיים ואין הלה רשאי לעשות בביתו דבר המזיק את האוצר ע"ש ודאי דאם היה מקום הכותל של חבירו קדם לאוצר ודאי דאין יכול הלה לשעבד האויר שע"ג ביתו של חבירו שלא יהיה יכול לבנות בחלקי משום אוצרו שעשה כמו שאין יכול לשעבד ד"א לצורך האורה שצריך להחלון העשוי לאורה וכמו שכתב הרשב"א הביאו הסמ"ע ס"ק ל"ח רק דמיירי שעשה האוצר קודם שזכה זה בהמקום שרצה לבנות והרי זכה בהאויר שצריך לחיין כמו שזוכה בהאויר שצריך לחלונות וכן כתב בקצה"ח ופשוט:

פתחו לחצר השותפין אף דבלא"ה אסור לפתוח פתח חדש אפי' בביתו ע"ב ישוב לזה (שם):

כמו שבנאו ☜ ע"ב דזה דוקא בפתח אף שהיה לו רשות מקודם בשעת קניית החורבה לעשות כמה פתחים ולא עשה רק פתח אחד שוב אינו יכול לשנות כיון שכבר עשה חבירו זכיה במה שהשתמש שם אבל אם היה לו רשות לבנות מקודם עליה ע"ג ביתו ולא בנה רקבית יכול אח"כ לשנות ולעשות עליה ע"ג כיון שלא נעשה שום מעשה מאחד מהם שיהיה מורה על סילוק הזכות של בניית העליה רק שצריך לפותחו לתוך ביתו: (שם):

אפי' בנה וה"ה אם היא בנויה כבר מ"מ אסור לפתוח אחר כך לחצר (סמ"ע):

לבנות עלייה וה"ה לבנות בית חדש דהא אפי' בקנה בית בחצר אחרת מתיר המחבר לפותחו לתוך ביתו כמו שמסיים (סמ"ע) ☜ והיינו דוקא לצורך אוצרות דאילו להוסיף דיורין אפילו בביתו אסור כמ"ש המחבר סעיף ב' (שם):

שיסתום הפתח הטעם דכשלא יסתום הפתח יעשוהו בני חצר אחרת קפנדריא לילך דרך הבית להקצר (כ"מ הביאו הש"ו) (שם):

לתוך ביתו אסור פי' בית שבחצר אחרת אי לקנות מקום חדש לבנות עליו ג"כ אסור אפילו לפותחו לתוך ביתו אבל לבנות מחדש על המקום שהיה לו כבר מותר דמחמת שלא בנה מקודם לא הפסיד זכותו ויכול לבנות אח"כ ולפותחו לתוך ביתו (סמ"ע) וע"ב:

המשכיר מעכב ☜ ובדיעבד אם כבר השכירו השוכר לאחר אם יכול המשכיר לתבוע שכרו מהאחר נראה דאינו יכול דכיון דהמשכיר בעצמו ג"כ לא היה יכול להשכירו לאחר דהשוכר הראשון מעכב עליו דמי לחצר דלא קיימא לאגרא המבואר לקמן סימן שס"ג סעיף יו"ד ע"ש:

וי"א דשותף דוקא שותף אבל השוכר בזמן שכירתו אסור ע"ל סי' שט"ו (סמ"ע):

דבחצר אין להקפיד דקיימא לן כר"א בן יעקב בנדרים ר"פ השותפין ואף דבסעיף א' ובסעיף ב' אוסר ריבוי הדרך היינו משום שיהיה להם הילוך ותשמיש קבוע ובזה ודאי קפדו (סמ"ע):

מיהו בבית קפדי דוקא כשמרבה בדיורים אסור אפי' אם הוא אינו דר עמו אבל אם רוצה להושיב קחר במקומו ואינו מרבה בדיורים א"י לעכב עליו ולומר עמך אני יכול לדור ולא עם זה דדוקא בשני שוכרים הדין כן כדלקמן בסי' שי"ז ולא בשותפין בגוף הבית דהא אם רוצה יכול למכור חלקו לזה מכניס ואם לא ירצה השותף לדור עמו יחלק עמו במדה או בגוד או איגוד (סמ"ע) ועט"ז וע"ב:

ואפילו אחד מהשותפין ואף דשותף יכול לכנוס לחצר בכל עת שירצה מ"מ יכול לומר לו עד השתא כשהיית בביתך לא בעינא לאצטנועי ממך השתא תראני דרך חלונך אפי' כשאתה בביתך (סמ"ע):

לא מהני חזקה דאיסור דאורייתא הוא מדכתיב בפרשת בלק וירא ישראל שוכן לשבטיו ודרשו רז"ל שלא היו פתחיהן מכוונים ולפ"ז אפילו שטר וקנין לא מהני אבל לי"א דבחלון כנגד חלון מהני חזקה ס"ל דהאיסור בקפידה תליא ובחלון אין רגילות להקפיד לכך מהני ולפ"ז אפי' בפתח כנגד פתח מהני שטר וקנין דלא עדיף מקוטרא ובית הכסא (סמ"ע) ומ"מ חזקת ג"ש וטענה לא מהני וע"ב הטעם:

כופין על מדת סדום ☜ ודוקא שהיא באופן שאין לו ד"א לפני הפתח אבל כשזוכה בד"א לפני הפתח יכול לו' לא אתן לך זכות במקום הזה בהד"א כי אם בדמים מרובים וכיון שיש ביניהם חלוקת קרקע הדין שיטילו גורל וע"ב ועע"ב באם א' חסר מעט וא' הרבה היאך הדין:

ירחיק משהו דאע"ג דאכתי חזי ליה מ"מ כיון דאינו חזי ליה דרך תשמישו תדיר יכול לו' אי בעינא לאסתכולי בך לדעת יכול אני ליכנס לחצר להסתכל שהרי הוא שותף בחצר משא"כ בפותח חלונו בחצר אחרת (סמ"ע) (שם):

אינה גבוהים ד"א פי' כשמתחיל למטה תוך ד"א אף דגובהו נמשך למעלה מד"א מותר כיון דבני רה"ר גם כן רואין אותו דרך החלק שלמטה מד"א (סמ"ע) והש"ך חולק וע"ב דהעיקר כהש"ך וע"ש הטעם (שם):

והבא לבנות ראשון הג"ה זו מקומה אחר ההג"ה שניה המתחלת פתח לר"ה (ש"ך) (שם):

פתח לר"ה למעלה מד"א (שם):

מלהסתכל היינו אפי' הסתכלות מועט ואף שאינו מתכוין לראות בו מ"מ אסור מלעמוד נגד בית חבירו להסתכל דרך שם מפני שיהי' נחשד בעיני הבריות שעומד שם כדי לראות וזה סיים כיון דאין לו טענה כלומר כיון שלדעת ב"א אין לו טענה למה עומד שם יחשדוהו שלראות נתכוון [סמ"ע]:

הי' פתח וחלון יש לו כל דין פתח [ש"ך] [שם]:

בפתח אחד אני יכול להסתר דפתח א' אין דרך להניח פתוחה תמיד משא"כ שני פתחים דרך להניח אחד פתוח [סמ"ע] [שם]:

יכול לעשות שם פתח קטן אבל כשהכותל כולה פתוח א"י לבנות כותל עם חלון והטעם דכ"ז דליכא כותל ליכא חזקה כמבואר בסעיף ח' וכשיהיה כותל עם חלון יחזיק עליו ועוד דבעי בעל החצר לאיצטנועי מיני' טפי כשיהיה חלון דע"י חלון יכול לראות אפי' מביתו [סמ"ע]:

שני פתחים של שני שני אמות הטעם דבפתח גדול הראי' שולטת יותר וגם התשמיש מצוי יותר [סמ"ע] והש"ך והט"ז חולקין על דין זה:

תעלה בסולם ☜ ע"ב דבכותל חצר המפסיק יכול לעשות חלון למעלה מד"א דלא עבידי אינשי לאותבי שרשיפ' בחצר:

ומחל לו בעל החצר לא זו אף זו נקט לא מבעיא כשמחל לו בפירוש אלא אפי' גילוי דעת כגון בסייע סגי ואפי' ידע הניזק [תיבת הניזק ט"ס וצ"ל הנזק] וכ"ה ברמב"ם ושתק הוי חזקה ולדעת הסוברים דצריך ג"ש אפי' בסייע צריך ג"ש כמבואר סוף סי' קמ"ב אבל מחל בפירוש ודאי דמיד סגי [סמ"ע]:

כן ראוי להורות היינו דמהני חזקה בהיזק ראיה ולענין אי בעי ג"ש כתב בסוף הגה"ה [סמ"ע וט"ז:

כיון דממיל' ולטעם זה אפילו בין גג לחצר לא הוי חזקה ובטור כתב עוד ב' טעמים ודוקא בחלון שהמחזיק מזיק ואינו ניזק אמרי' מדלא מיחה הפסיד אבל הכא שהמחזיק ניזק כמו שהוא מזיק יכול לומר הייתי ממתין אולי תפתח אתה לתבוע. טעם ב' דהכא היזק תדיר הוא ודמי לקוטר' משא"כ חלון שלאורה הוא עשוי ולא להסתכל ולאו היזק תדיר הוא [סמ"ע]:

אין להם חזקה אבל מחילה בפירוש מהני כשיש עדים ואין יכולין לחזור בהן [סמ"ע]

לא הפסיד זכותו כיון שהשיעבוד הי' על חצר חבירו להנות מאוירו והרי השיעבוד שהוא האויר קיים משא"כ במי שיש לו שעבוד על כותל חבירו לנעוץ בו קורה ונפל הכותל אזד' ליה השיעבוד ואילו נשברה הקורה והכותל קיים יכול לנעוץ קורה אחרת [סמ"ע]:

או מלבן משקוף למעלה ולמטה ומצדדין וצורת הפתח אין לו משקוף מלמטה [סמ"ע].

ומיד הוי מחילה משא"כ בשאר נזקין בעינן דוקא דאיתברר ליה נזקו ושתק [סמ"ע] (שם):

אין לו ראיה ט"ס וצ"ל ואם אין לו ראיה גם בסמ"ע ס"ק ך"ט יש ט"ס וצ"ל ע"ל בסמ"ע ס"ק מ"ח:

אחרת קטנה פי' במקום אחר [סמ"ע] (שם):

לסתור כשירצה פי' כשיש לו איזה צורך בסתירת הכותל [סמ"ע] וע"ב:

הבא לפתוח פי' הבא לעשות פתחים לחלונות בעליה צריך לדקדק שישאר החצי לכשנגדו שיהיה יכול לפתוח ג"כ פתחים וחלונות ולא יהיה זה נגד זה וחצי ל"ד דצריך להרחיק פתח מנגד פתח עד שלא יראו זה את זה [סמ"ע]: (שם):

שר"ה הפקר הוא והיינו לענין שאין האחד יכול לפתוח נגדו שלא יזיקנו בראיה כיון שזה כבר זכה בו אסור לחבירו להזיקו אבל מ"מ יכול לבנות כנגדו אף שמאפיל עליו כדלקמן סעיף ט"ו בהג"ה שכ' דפותח חלונות לר"ה לא הוי חזקה לכ"ע והיינו לענין שרשאי חבירו להאפיל (סמ"ע) וע"ב דאף שהוא הפקר לא קנה האויר להיות שלו לעולם רק לענין זה שכ"ז שהחלון שלו עומד אסור לחבירו לפתוח כנגדו להזיקו אבל אם נפל הכותל שהחלון בו ובנה חבירו קודם יכול הוא לעשות חלון קודם הא' ושוב אסור להא' לפתוח החלון שלו להזיקו:

שאין אדם רשאי להוציא זיזין דברי המחבר סתומין דבסעיף י"ד מיירי בחלונות והכא מיירי בזיזין וגם שם מיירי בבא לפתוח זה נגד זה והכא סיים וכשפתח זה חלונו כנגד אויר שלפני עליה משמע שהוציא זיזוופתח חלון מצד חבירו הדר בצדו דאל"כ הל"ל כנגד אויר עלייה שכנגדו לכ"נ דבמה שסיים בסעיף י"ד דלהרא"ש הוי כזוכה מן ההפקר איירי בין לענין פותח נגד עלי' שכנגדו בין לענין זיז שהוציא חבירו הדר כצדו וע"ז מסיק המחבר וכתב ה"מ במקום שאין אדם רשאי וכו' שלא כדין פתח וכו' ר"ל מש"ה יכול גם השני להוציא זיזו ולהאפיל על חלון הא' או שיפתח בו ג"כ עד שיעשו פשרה ביניהם (סמ"ע):

שעכשיו אינו מזיקו ע"ב דמיירי דוקא בחלק מצרי דהיינו שאין ראשו של אדם יכול לכנס בתוכו שאין דבר קבוע אבל חלון צורי שהוא דבר קבוע אף להרא"ש יכול למחות אף דליכא היזק ראיה:

בדיני ודייני והטעם כיון שנהנה מאויר של חבירו מש"ה יכול למונעו דליכא שוב בזה משום כופין עמ"ס דהוי כחסר משום דיצטרך לבסוף לדינא ודיינא ולפ"ז בשאר נזקין או בפותח חלון נגד חורבת חצר חבירו במקום שרה"ר מפסיק שאינו נהנה מאויר חבירו א"י למונעו:

ומיהו כתב הרמב"ן הטעם כיון דיכול להתנצל ולומר לא רציתי למחות כל זמן שאינו מזיקני (סמ"ע):

אבל בפותח לרה"ר היינו בשני בתים בב' צידי רה"ר ואין הר"הר רחב ד' דאז אע"פ שבכה"ג א"י לפתוח חלון כנגד חלון של מי שפתח תחילה להרא"ש בסעיף י"ד מ"מ יכול לבנות בשלו ולהאפיל עליו והטעם לזה דאין אדם משעבד את של חבירו והא דבקדם האוצר צריך חבירו להרחיק הרפת לאו משום שנשתעבד שלו אלא משום שאינו רשאי להזיקו ולזה הכא בחלון שלוקח גם אויר חצר חבירו לכך אם בא להגביה כותל יכול להגביה ולהאפיל לפי שזה אומר לו כל שאתה רוצה להשתמש גם באויר רשותי שלא מדעתי אינך רשאי אבל אם רוצה לפתוח חלון נגד חלונו יכול זה לומר אל תזיקני בהיזק ראיית' כמו שאסור לעשימ רפת נגד אוצר שקדם ואילו ה"י למחות בשעת פתיחת חלון והוחזק בג"ש ובטענה הי' צריך להרחיק ד"א אבל הבא בחורבה ורה"ר ביניהם שא"י למחות לא הוי חזקה וא"צ להרחיק (סמ"ע) וע"ב:

או שלאחר ובקצה"ח תמה דודאי יכול לומר לו כ"ז שאין האחר בונה אני יכול לעשות דבר צנוע בביתי אין אתה רשאי להזיקני ויפה תמה:

אין תנאי זה כלום כיון דרצה להחזיק באויר שבצד חלונו שהוא מיוחד דוקא לחלק זה אם יפול בחלקו דמי לאומר שדה זו לכשאקחנה תהא קנוי לך דלא קנה ול"ד להא דר"ס קמ"ט דמועיל החזק' נגד זה שנשאר כאן דשם רצה לעמוד בשותפות עם השני כמו שהיה זה עמו [סמ"ע]:

לאחר ימים פי' פי' אפי' לאחר שהחזיק ג"ש [סמ"ע]:

מחמת עכו"ם ובדיני עכו"ם אין חזקה לאורה אלא כ"א פותח לרשות חבירו וכל אימת שירצה חבירו לבנות סותמו [סמ"ע]:

לגריעות' כגון באופן המבואר בסי' קמ"ט סעיף ד' וט"ז [סמ"ע] וע"ב:

היה יכול לסותמו. פי' לבנות לפניו אבל א"י להכריחו לסתום חלונו כיון דבדינייהו אין העכו"ם יכול להכריחו לסתום לא עדיף מעכו"ם [סמ"ע]:

סתום חלונותיך ותימ' דהא בסעיף י"ח פסק דאסור להלוקח אפי' לבנות נגדו ואין לומר דלעיל מיירי דחלונו של ישראל הי' פתוח קודם שבנה העכו"ם בצדו שהיה אז המקום הפקר דהא הרמ"א כתב שם וז"ל וכ"ז מיירי שידוע שחצירו של עכו"ם היה קודם וכו' ונראה ליישב דבסעיף י"ח דמיירי בפתח על גגו דליכא היזק ראי' בגג כמבואר בסי' קנ"ט רק שהלוקח רוצ' להגביה בנין ביתו וכיון דלא בא להלוקח אלא גרם היזק שא"י לבנות לא אמרי' בזה דיש לו זכות עכו"ם משא"כ בסעיף י"ט דמיירי בחצר שיש בו היזק ראיה דהוי ליה כהזיקו בידים מש"ה פסק דיכול להכריחו לסותמו ומכ"ש לבנות נגדו ולא מהני חזקה דהא אינו טוען שמנאה ממנו ואפי' טוען שקנאה לא מהני דכיון שהעכו"ם לא היה יכול למחות במקום שאין מחאה אין חזרה [סמ"ע וע"ב] [שם]:

נתבאר בסמוך דיש חולקין הש"ך והט"ז תמהו ע"ז דהא אדרבה הי"א דסעיף י"ח מקילין יותר מהמחבר וע"ב דקאי אי"ח דסעיף ט"ו דהפותח בהיתר א"צ לסתום [שם]:

היה צריך לסותמו ע"ב:

הכותל כולו לפנים פי' שייר הכותל הנשאר כמו שהיה פתוח לצד פנים [שם]:

גלה בדעתו שעקרה המחבר לטעמו דס"ל בסעיף י"ח דאין להלוקח דין העכו"ם המוכר דלהי"א שכתב הרמ"א שם בלא"ה יכול לבנות נגדו [סמ"ע]:

יכול הקונה וכו' ואף שכתב הרמ"א בסעיף י"ב דבכה"ג על בעל החצר להביא ראיה שא"ה דאין העכו"ם לפנינו י"ל אילו היה לפנינו היה מביא ראיה ועוד נראה דשם מיירי שהיו הפצימין עדיין נכרים וכאן מיירי שלא היה ניכר אם היה כאן פצימין מעולם רק דהוי חזקה משום מנהג המדינ' שכתב הרמ"א בסעיף י"א [סמ"ע] וע"ב דעיקר החילוק הוא דשם מיירי בישראל נגד ישראל דכשיש לו חזקה בהחלון נעשה האויר שלו דהא הישראל א"י לבנות נגדו לכך מוקמינן לי' בחזקת בעל החלון שהוא מרא קמא משא"כ הכא דמיירי בישראל נגד עכו"ם דכל זמן שהיא ביד עכו"ם לא נעשה האויר של בעל החלון דהא העכו"ם יכול לבנות נגדו לא הוי בעל החלון מרא קמא כלל [שם]:

ולסתום לאלתר הוי חזקה פי' כשסתמו זה שבצדו [סמ"ע] וע"ב שכתבתי ליישב שלא תקשה הא עכו"ם אין לו חזקה:

חלון בכותלו קשה מה הי' המקום זה אי הי' המקום הפקר א"כ לא א"ש מה שסיים שהרי החזיק בהיזק זה הרי מתחלה לא היה היזק ועוד דבהג"ה כתב בהדיא דמיירי בחלון שע"ג חצר וגם אין לומר דמיירי שהיה חורבת חבירו או רה"ר מכח קושיא הנ"ל וגם אין לומר דמיירי שהיה כברחצר דהא כתב ועשה חצר בצדו משמע שמקודם לא היה חצר לכך נראה דיעשה חצר ל"ד הוא דמיירי נמי אפי' אם היה חצר מקודם והוא החזיק בחלונו וכך הן הצעת דבריו מי שהיה לו חלון בכותלו ר"ל שהיה חלון בהיתר באיזה אופן שיהיה אם בא לערער מכח זה שעשה חצר בצדו וכו' סמ"ע [שם]:

להגביה הבנין ד"א ודוקא שלא הרחיק הבנין רק ד"א או יותר מעט אבל ריחוק גדול כ"ש שיראה משם וצריך להגביה עד כדי שלא יציץ ויראה [סמ"ע] [שם]:

שלא הרחיק מהכותל והיינו במקום דליכא חששא דדווש' באופן המבואר בסי' קצ"ה סעיף י"ב [סמ"ע]:

כונס ראש הכותל פי' בשיפוע וחידוד:

ומודדין טפח זו וכל אמות שבתלמוד הן של ו' טפחים והטפח הוא ד' אגודלים [סמ"ע]:

ולא מן השקיפה פי' השקיפה הוא מה שמשפעין המלבנות שבצדדי החלון בין מבפנים בין מבחוץ כדי לראות ע"י ממרחק וא"צ למדוד אלא מגוף החלון [סמ"ע]:

והחלון באמצע הד' כלומר שיהי' עם רוחב החלון ד' אמות [סמ"ע וש"ך שם]:

אא"כ הרחיק הסיכוך ☜ ולזה גגין שלנו המכוסה ברעפים שבשולי הגג הוא משופע בולט מן הכותל אמה או יותר וכשרוצה ראובן לבנות נגד חלונו של שמעון צריך להרחיק שיהיה מן סוף הגג עד החלון ד"א דגם הסיכוך צריך להרחיק מהחלון אבל א"צ להרחיק מסוף הגג של שמעון דמה לו לראובן בכך ששמעון סיכך ע"ג חלונו:

גג משופע מיירי שהגג בנוי מן הצד שאינו מעכב אותו לראות להחצר דאם נתבטל ההיזק ראיה בלא"ה יכול בעל החלון למחות מלעשות תחתיו גג משופע כדלעיל בסעיף י"ו [סמ"ע שם]:

להשפיל ממנו ד"א כדי שלא יעלה עליו ויראה לחלון חבירו [סמ"ע]:

לאוצר יין ואע"פ שעכשיו אין שם יין [סמ"ע] ☜ ומיירי כשעשה החדר לאוצר נגד מקום הפקר דאז זכה בעל החדר בהאויר שצריך להיין ולכך צריך ראובן שבנה הבית על המקום הפקר להרחיק כפי הצורך להיין אבל אם היה ביתו של ראובן קודם א"צ להרחיק:

שרצה להגביה מיירי שאינו רוצה להגביה רק בחצי כותל שלו דחצר כותל של חבירו בלא"ה חבירו יכול לעכב עליו מלהגבים כדלקמן סי' קנ"ז סעיף נ"ט [סמ"ע]:

ושמו הבנין והעצים אבל אם שמו סתם עילוי הבית מחצר אז העילוי ג"כ בשביל האויר [ש"ך] ולענין אם בעל החצר נתן דמיה שהביא הש"ך יתבאר בסי' קע"ג:

א"י לומר סתום ואף אם רוצה לסתום על הוצאתו א"י כמ"ש בפרישה וכצ"ל בסמ"ע עמ"ש דינו לעיל בפרישה סעיף י"ד:

א"י לבנות ודוקא בעלו אהדדי כמבואר לקמן סי' קע"ג [ועמ"ש שם] ודוקא שאמרו שניהם זה לזה או שאמר לו בעל תרביצ' לבעל האספליד' אבל אם בעל האספלידה אמר תחלה אני אטול אספלידא ואתה תרביצא ועלו אהדדי יש לו חלונות הצריכין לאספלידא [ר"ן] אבל התוס' והרא"ש חולקין וס"ל דאין חילוק [ש"ך]:

שנתן או מכר כאחד אבל אם מכר להו זה אחר זה דמי למכר החצר ושייר לנפשו הבית שכ' הרמ"א פלוגתא בזה דמה מכר ראשון לשני ודין שותפין שחלקו יתבאר לקמן סי' קע"ג סעיף ג' [סמ"ע]:

לבנות בפניהם ולדעת הרמ"א סעיף כ"ז יכול לומר לו אפי' סתום חלונותיך [סמ"ע]:

וי"א דא"י לבנות ודוקא שאין לו אור מצד אחר כלל אז א"י להאפיל עליו אבל בלא"ה יכול לבנות דמוכר בעין יפה מוכר [ט"ז]:

י"א דא"י לסתום. כצ"ל הגירסא בש"ע י"א דא"י לומר סתום ומור"ם כתב זה לסברתו דלהמחבר הוי ליה לכתוב לבנות [סמ"ע]:

ויש חולקין הטעם דאע"ג דמוכר בעין יפה מוכר מ"מ נזקו שמזיק לו בראייתו לא מכר לו וה"מ שהי' הנזק בשעת המכר אבל אם מכר לו בית הפתוח לחורב' שלו כיון שפתח לחורבה שלו אע"פ שעשויה לבנות זה החלון ברשות אסור לבנות כנגדו [סמ"ע]:

מסלקין להיזק מיד ע"ל סי' ק"י ס"ס ד' [סמ"ע]:

שאין ביניהם ד' אמות והיינו שהי' זה כבר מוחזק בחצירו כשפתח זה החלון ע"ל סעיף ט"ז וכ"א [סמ"ע]:

לבנות עלייה. עבה"ט וכ' בנה"מ והיינו דוקא לצורך אוצרות דאילו להוסיף דיורין אפי' בביתו אסור כמ"ש המחבר ס"ב עכ"ל וכ"כ בס' דגול מרבבה וע' בכ"מ פ"ה מה' שכנים הלכה ט':

אלא לתוך ביתו. ע' בתשו' רבינו עקיבא איגר ס"ס קנ"ב שכ' דאינו יכול לעשות מדרגה שיעבור משם לחצר דרך בית שער התחתון כו' ע"ש ומובא קצת באורך לקמן סכ"ח ס"ק י"ח.

בית הכסא א'. ב' ביחד כ' בס' דמג"ר וז"ל אם יש להם בית כסא אחד נלע"ד דאין לך קפידא מזו שע"י רבוי דיורין יהיה צריך להמתין כשימצא נעול אך כאן מיירי שיש להם ב' בתי כסאות רק שלשניהם חפירה אחת וכן הוא בהדיא במרדכי. ואם רצה לחלק בית הכסא שלו ולעשות מן האחד שנים ע' לקמן סימן קנ"ה סעיף ל"ח בהגה עכ"ל:

אע"ג דבחצר אין להקפיד כו'. עסמ"ע שכ' ואין להקשות מהא דאיתא בגמ' כו' דשאני התם שיהיה לו הילוך תדיר ותשמיש קבוע בחצר מן הבית שקבוע ועומד כו' וע' בתשו' עבוה"ג סימן כ"ו שרצה ללמוד מזה לענין דיר כיון שאין תשמישו תדיר כ"כ כמו בית ועלייה רשאי לחלקו ולפתוח פתח חדש ושוב דחה זה דמ"מ כיון שהדיר הוא קבוע א"י לפתוח פתח חדש אף שאין תשמישו תדיר כו' ע"ש:

לא יפתח אדם חלון לחצר חבירו. ע' בב"י סוף מחו' י"ד בענין כונס לתוך שלו אי סגי בהרחקת ד"א או לא וע' מזה במרדכי ריש ב"ב באורך וכ"כ בפשיטות בנה"מ לעיל ר"ס קנ"ג שאסור לעשות חלון אפי' בכותל שנכנס לתוך שלו נגד חצר חבירו בלי סתימה לפניו ע"ש הבאתיו שם סק"א וע' לקמן בהגה ג' ובסימן קנ"ה סכ"א בהג"ה:

חלון לחצר חבירו. ע' בכנה"ג הגה"ט אות ה' שכתב וז"ל ואם בנה ועשה תקרה של חלונות ולא עשה צורת חלונות יכול בעל החצר לעכב עליו דיעקור הקורות שיאמר לו ירא אנכי שאלך למדה"י ותפתח החלונות ואם ירצה בעל החצר שיעשה לו שטר על זה טוב ואם אינו רצה יעקור הקורות. תשובת הגאונים סימן רל"ה עכ"ל ע"ש. ונ"ל דהיינו טעמא משום דמוכחא מלתא שרוצה לפתוח החלונות בזמן מן הזמנים דאל"כ למה עשה תקרה של חלונות בחנם ומש"ה אף דקיי"ל כר' יוסי דכל שאינו מזיקו עכשיו זה נוטע בתוך שלו כו' שאני הכא דמוכחא מלתא שרוצה להזיקו בידים אמנם מה שנהגו עכשיו בבית חומה לעשות חלון סתום כצורת חלון שבמקום צורת החלון הכותל דק ומציירים בו צורת חלון אינו בכלל זה כיון דלא מוכח שרוצה לפתוח אח"כ ולכן א"י בעל החצר לעכב עליו:

אלא ירחיק משהו. עי' בתוספת יו"ט פ"ג דב"ב משנה ז' בד"ה פתח כנגד פתח:

ואעפ"כ כו' שזה היזק קבוע תמיד. ע' כנה"ג בהגה"ט אות כ"ט שכ' ראובן ושמעון שכנים אצל ר"ה ושמעון הוציא בליטת בנין חדש לר"ה לפני חלונו וראובן טוען נגדו ומוחה בידו כו' ושמעון משיב כו' וראובן משיב שאם יעשה הגדר ההוא מונע ממנו ההבטה לאורך השוק אשר הוא רואה מביתו הדין עם שמעון וטענת ראובן אינה כלום דהיזק ראיה שנינו מניעת ראיה לא שנינו הרלנ"ח סי' מ"ד עכ"ל ע"ש עוד וע' ב"ב דף ז' ע"א בתוס' ד"ה א"ל בדידי קבנינא:

הי' פתח כו'. עבה"ט שכ' ה"ה חלון כו' ושמעתי דרב אחד פסק דה"ה אם היה חלון של זכוכית קבוע במסמרים מסביב אינו רשאי לעשות צירים שיוכל להפתח ולסגור כי אינו דומה הראי' דרך זכוכית להראי' בעת שהחלון פתוח וצ"ע. וע' בתשו' אבקת רוכל למרן הב"י ז"ל סי' קכ"א ע"ד ראובן שרוצה לפתוח חלון על גינתו של שמעון ומניח לפניה שמשות של זכוכית והלה מעכב עליו משום היזק ראי' מפני שמחיצה של זכוכית ברוב הימים נשברת ועוד טען שמעון שהיום או מחר ירצה לבנות בגינתו בעד החלון וראובן יעכב עליו מפני שמאפיל על חלונו ואף אם יכתוב לו שטר אולי יאבד. והשיב נראה דטענה דהיזק ראיה אינה טענה מפני שמחיצה של זכוכית הוה מחיצה להיזק ראי' שהרי מפסקת וחוצצת היא בפני העין והוא שתהי' סתומה יפה ולא ישאר בה שום נקב שיהיה בו היזק ראי' ואין לחוש שמא ברוב הימים ישברו שהרי במחיצת קנים מפסיק למנוע היזק ראי' כמ"ש הרמב"ם בפ"ב ומחיצת קנים עשויה ליסתר בזמן מועט כמו מחיצת זכוכית ואדרבה אפשר יותר מתקיימת מחיצת זכוכית מפני שנזהר עלי' שלא תשבר וראיתי במקומות הרבה שעושים שבכה של ברזל לפניה להגן בפני אבנים שזורקין הנערים לפעמים וכן נכון לעשות במקום הזה שבכה של ברזל שנקביה דקים כדי שאף אם תשבר הזכוכית תחוץ השבכה בפני העין ולא יהי' שום היזק ראי' אבל מה שטען לעכב עליו מפני שכשיבא הוא לבנות יעכב עליו ראובן טענה היא והדין עמו כו' עכ"ל ע"ש. ולפ"ז אם ראובן כנס לתוך שלו ד' אמות דלא שייך טענה הב' באמת רשאי לפתוח חלון עם זכוכית דהוה מחיצה להיזק ראי' אמנם נראה ברור שהמחיצה של זכוכית שהזכיר מרן ז"ל אינו כמו שלנו שיכולין להביט דרך הזכוכית להלן [כעין עששית הנזכר בגמ' ברכות כ"ה ע"ב דפרש"י מחיצת זכוכית] רק הזכוכית שבזמנו היה חוצץ בפני העין רק היה מביא אורה אבל בזכוכית שלנו ודאי דיש בו היזק ראי' וצ"ע:

אבל לא במקום אחר. ע' בתשו' בית דוד חח"מ סי' ה' מה שהקשה על זה וע' ביאור הגר"א ס"ק ל"ז:

ואין בעל החצר יכול לבנות כנגדה. ע' בתשו' שבו"י ח"א סי' קנ"ט אודות ראובן שהיו בביתו חלונות פתוחים לגינה של שמעון ועתה נטע שמעון אילנות סמוך לחלונות של ראובן וראובן טוען שיקוץ כי מאפיל עליו אי מחוייב לקוץ או נימא דאסור לקוץ כדאיתא בפ' החובל האי דיקלא דקטעין קבא אסור למיקצייה והשיב דאיסור ודאי ליכא דלא אסור אלא דרך השחתה אבל אם מזיק לדבר אחר לדידי' או לאחריני מותר לקוץ כו' [ועמ"ש בזה בפ"ת ליו"ד סי' קמ"ו סק"ו] אך בעיקר הדבר מסופק אני אם יכול לטעון גבי אילן קא מאפילת עלי דלא מצינו טענה זו אלא גבי בנין כו' ומסיק דהכל לפי ראות עיני המורה אם הוא אילן עב וגדול ומאפיל מאד יכול למחות כמו בבנין ע"ש. ומ"ש שם בסוף התשובה שמצא בתשו' חות יאיר סי' קצ"ה דפסק בפשיטות דמחוייב לקוץ האילן אם מאפיל אלא דאם אפשר לתקן בקציצת קצת ענפיו סגי כו' ע"ש הנה בתשו' חו"י שם לא נזכר כלל מענין אם מחוייב לקוץ כי לא איירי שם מאפיל על חלון חבירו רק על חלון של עצמו וזה לשון השאלה שם ע"ד אילן אפרסקי שעלה מאליו בחצרו ומאפיל על חלונו אשי שרי למיקצייה פשוט דשרי כו' ע"ש וצ"ל דמ"ש דמחוייב לקוץ כו' ט"ס הוא וצ"ל דמותר לקוץ כו':

ענין בני המדינ' ע' בתשו' שבו"י ח"ב ס"ס קע"ו מ"ש בזה:

בין למעלה בין למטה. ע' בתשובת בית דוד סימן ה' מ"ש בזה:

שא"י להחזיק עליו. עבה"ט וע' בתשובת רבינו עקיבא איגר סי' קנ"א שכ' הא דאין לו חזקה להרמב"ן היינו דוקא לענין דלשעה שיזיקנו יצטרך לסתום אבל מ"מ הוי חזקה לענין דא"י להאפיל עליו כל זמן שאין מזיקו דהאחרונים סתמו במקום שהיה להם לבאר. עוד האריך שם לבאר דרוב הפוסקים חולקים על הרמב"ן בזה וס"ל דהוי חזקה גמורה גם על שעה שיזיקנו דא"צ לסתום וכן מבואר דעת הרמב"ן עצמו בסוגיא דיונה פפאה דכמ"ש הב"י שם בתשובת הריב"ש סי' שכ"ב ומזה נראה דלהרמב"ן בעצמו ספוקי מספקא לי' ולא אתי ספיקא דהרמב"ן ומוציא מידי ודאי של רוב הפוסקים כו' ע"ש ועמ"ש לקמן ס"ק ט"ז:

ואפי' למ"ד שיש לו חזקה כו' עסמ"ע דרבינו יונה וכריב"ש ס"ל הכי כו' וע' בתשו' מים חיים חח"מ סי' ז' שכ' אודות ראובן שפתח חלונו לרשות חבירו שהוא מכמה שנים מצר שהחזיקו בו רבים ואומר שיש לו עד א' שראה שהשוה אותו דרך להלוך בו רבים הנה זה פשוט שבאם יעיד העד כן שוב לא יוכל חבירו לערער על פתיחת החלון לרשות הנ"ל [ר"ל דבלא העד. היה צריך ראובן לישבע השתא שיש עד א' ה"ל עד מסייע שפוטר] אבל בלא זה יראה פשוט לפי הכרעת הט"ז בסי' קנ"ה סל"ה דהרמ"א הכריע דלאלתר הוה חזקה בכולן וא"כ לפי הכרעת המחבר בסי' קנ"ד סי"ו שהבא לפתוח חלון על חצר חבירו במקום שאינו מזיקו עכשיו בהיזק ראי' שיכול חבירו למחות וכ' הרמ"א אפי' למ"ד שיש לו חזק' הואיל ויכול למחות כו' ובסמ"ע כ' שהוא ר"י והריב"ש א"כ בודאי דיכול ראובן לטעון קים לו כהר"י והריב"ש דיש לו חזק' לאלתר ובלא שום טענה דלאלתר ל"צ טענ' דהוי מחיל' וההכרעת רמ"א דסי' קנ"ה הנ"ל ואין לחלק ולומר דכיון שאינו מזיקו עכשיו אף דיש לו חזקה כדעת ר"י וריב"ש מ"מ נוכל לומר דגם הרמב"ם מודה דצריך חזקה ג"ש וטענה זה אינו דמבואר בב"י סי' קנ"ד סעיף נ"ד [צ"ל ט"ו] בשם נ"י גבי דינא דלסתום לאלתר הוי חזקה כ' הב"י וז"ל וכ' עוד לכאורה משמע דוקא לסתום הוי לאלתר חזקה אבל לפתוח אפילו במקום שאינו מזיק השתא בראייה לא הוי חזקה לאלתר אלא שהרמב"ם כ' דחלון יש לו חזקה לאלתר עכ"ל וא"כ מוכח להדיא דלרמב"ם אפילו במקום שאינו מזיק השתא בראי' הוי לאלתר חזקה וא"כ לפי הכרעת הט"ז הנ"ל דהרמ"א הכריע כהרמב"ם דבכולן לאלתר הוי חזקה וא"כ בודאי בנ"ד יכול ראובן לומר קום לי כהר"י והריב"ש דיש לו חזקה כיון דהוי יכול למחות כן נ"ל ברור בלי שום פקפוק עכ"ד:

מיהו יש חולקין כו'. עי' בתשו' רע"ק איגר ס"ס קנ"א לאחר שביאר שם דברור לדינא דמותר לסמוך גפת וכדומה למיצר חבירו אפינו ע"ד שלא לסלקו לעולם כמו שיובא בשמו לקמן סי' קנ"ה סי"ט סק"ד כ' וז"ל ולענין פתיחת חלון לחורבת חברו בזה נראה דעת הפוסקים דצריך לסתום אף דפתח מקודם ולא מצינו ממש מי שחולק בזה כמפורש די"ל דבחלון שהוא מזיקו ממש בכליום ומתחדש עליו הנזק לא מהני סמך מקודם ואף דהרמ"א כ' די"א דגם בחלון לא הוי גירי דיליה זולת בשעת הפתיחה מ"מ נראה דרוב הפוסקים חולקים בזה ולא מצינו מבורר דעת הי"א אלו דהרי הנ"י קאי בשיטת תוס' דבגפת לא הוי גירי דיליה ואפ"ה מודה בחלון א"כ י"ל דגם תוס' ס"ל כן א"כ קשה הדבר לומר קים לי. גם לפתוח ע"מ לסתום אחר כך לכשיבנה נראה דא"י לומר קום לי כהרא"ש דמותר לפתוח דמ"מ יכול לטעון שמא יבא ב"ד וידונו כדעת הי"א אלי דגם בחלון לא הוי גירי בפותח מקודם וזה צ"ע לדינא עכ"ל ע"ש. ולכאורה דברי הגאון ז"ל צ"ע מ"ש דמ"מ יכול לטעון שמא יבא ב"ד וידונו כדעת י"א אלו כו' למה לו לומר שידונו כדעת י"א אלו דהוא באמת דלא כהלכתא יותר הו"ל לומר שהב"ד ידונו אח"כ דהוי חזקה כמ"ש הוא ז"ל מקודם הובא לעיל ס"ק י"ד דרוב הפוסקים חולקים על הרמב"ן וס"ל דהוי חזקה גמורה גם על שעה שיזיקנו כו' וכיוצא בזה הביא הוא ז"ל עצמו שם באמצע התשובה בשם תשו' הרשב"א כו' אלף קמ"ד כו' וצ"ל דלעיל לא קאמר דהוי חזקה גמורה גם על שעה שיזיקנו רק לדעת הרייב"ן וה"ר יונה וש"פ החולקים על הרא"ש ס"ל דיכיל למחות לכתחלה משא"כ לדידן אלו יהיה הדין דיכול לומר קים לי כהרא"ש דמותר לפתוח ממילא לא יהיה אחר כך חזקה לכן הוצרך לומר שמא ידונו כדעת אלו י"א ודו"ק:

וכן נ"ל להורות. ע' בתשו' שבו"י ח"ב סי' קע"ו שכ' מ"מ הבו דלא לוסיף עלה דכל זה לא נאמר אלא בהני דינים שמפורסם לכל ואינו משתנה כלל אבל אין לדמות מלתא למלתא כו' עש"ב:

דא"י לסתום חלונותיו. עיין בתשו' רע"ק איגר סי' קנ"ב שכ' דנ"ל ברור דדברי הרי"ו וסיעתו הוא רק במוכר בית ובו חלון פתוח בזה אמרינן דמוכר בעין יפה מוכר שלא יצטרך לשנות הבית אבל לפתוח חלון מחדש לא כו'. יע"ש עוד אודות ראובן שהיה לו בית פתוח לרחוב ובית קטן בחצר ומכר בית שבחצר ליהודה וכתב לבנות עליו מתהום ארעא כו' וגם שלש אמות קרקע בצד הבית הקטן שהם פנויים בלא בנין ונתן לו גם דריסת הרגל לרחוב דרך הבית הפתוח לרחוב וגם קיבל המוכר על עצמו שלא לבנות בחצר כ"א חדר קטן לאוצר עצים ועתה רוצה יהודה לבנות על בית שבחצר בית החורף ולפתוח בו חלון לחצר ולהגביה גגו ולהרחיבו על ג"א הפנויים והמוכר מוחה מג' טעמים. הא' שלא יפתח חלון לחצר השותפים. הב' שע"י בית החורף ירבו נכנסים ויוצאים תוך חצירו ודרך ביתו לרחוב. הג' שע"י הרחבת הגג יתרבו הנוטפים לחצירו ולוקח טוען כיון שאין רשות להמוכר לבנות בחצר רק אוצר עצים לא שייך ביה היזק ראי' וגם החצר אינו ראוי לשום תשמיש ששייך בו ה"ר כי הוא סתום וא"א לילך ממנו לרה"ר ועוד טוען כי מכר לו בעין יפה ולישנא יתירא ולבנות עליו לטפויו אתי וכיון שבע"י מכר רשאי לפתוח חלון בבנין החדש שע"ג בית שבחצר וגם הנוטפין הנוספין רשאי כו'. והשיב באורך שהדין עם המוכר בכל הג' טענות כי מה שטען הלוקח דרשאי לפתוח חלון כיון דבע"י מוכר ומכר לו נזקיו הנה בסי' קנ"ד סכ"ח בהג"ה הביא הרמ"א פלוגתא בזה וא"כ הוי ספיקא דדינא ואין מניחים לו לפתוח כו' ועוד דאף הרי"ו לא קאמר אלא דא"צ לשנות הבנין ולסתום החלון אבל לא לפתוח חלון מחדש כו' ומצורף לזה דעת הרמב"ן דאפילו קנין בפירוש להיזק ראיה לא מהני כו' א"כ בודאי דמוחין בו שלא לפתוח חלון ומה שטען הלוקח כיון דאין המוכר רשאי לבנות לא שייך ה"ר אין זה כלום דמה בכך מ"מ יכול להשתמש בו תשמיש צנוע כיון דסתום מכל צד כו' גם הטענה הב' של המוכר שמרבה נכנסים הדין עמו כדאי' בב"ב דף נ"ט ואף לדעת הרמב"ם והרשב"א והש"ע ר"ס קנ"ד דבפותח לתוך ביתו יכול לבנות בנין חדש עלייה על גביו או חדר מלפנים נ"ל דזהו רק מטעם שכתבו דמסתמא לא ישכיר לאדם חדר מבפנים לחדרו או עלייה פתוחה לביתו שיעבור אדם עליה אבל מה שעושים ע"ג בנין והוא עובר במדרגה משם לחצר דרך בית שער של התחתון אינו בכלל זה דזהו דרך הנהוג להשכיר לאחרים ולא שייך סברא הנ"ל גם הטענה הג' דמרבה לו שופכין פשיטא דהוי טענה מעליותא אם מרבים הנוטפים ומה שטען הלוקח דלישנא יתירה ולבנות עלי' לטפויי אתי קשה לדון בזה כמ"ש הרשב"א הובא בב"י ס"ס ס"א כו' [עמ"ש בזה לעיל סי' מ"ב ס"י ס"ק יו"ד] ובפרט בנ"ד די"ל דהוצרך להזכירו דאם הי' כותב לו רק עומקא ורומא היה חושש אולי הב"ד יפסקו כהרמ"ה שבטור סי' קנ"ד דא"י להוסיף אף לאוצר בעלמא מש"ה כתב ולבנות עליו היינו לעצמו בנין לאוצר או לאחרים בענין שיצטרכו לילך דרך חדרו ממש כשיטת הרמב"ם הנ"ל אבל מנין לנו שנתן לו רשות כ"כ להרבות דיורים לזה נלענ"ד טענות המוכר חזקים וברורים עכ"ד ע"ש:

[הגה] וי"א דשותף. נ"ב עי' תשו' מהרח"ש ח"ג סי' ל"ט:

[שו"ע] לא יפתח אדם. נ"ב במהריק"ש כ' בשם הרא"ם דהיזק שמיעה לא שמענו דשמי' היזק:

[שו"ע] או פתח רשאי. נ"ב ואם אומר לחבירו חצר זה לכשאקחנו אני נותן לך רשות שתפתח עליו חלונות וכיו"ב פשוט דלא מהני ממשנה למלך ר"פ ט"ו מה' אישות:

[שו"ע] יכול לבנות כנגדה. נ"ב ודעת הרא"ש כיון דאין לו חזקה יכול לכופו לסותמו:

[הגה] וכ"ז. נ"ב ע' תשו' הר"א ששון סי' ס"ח:

[שו"ע] הואיל ואינו מזיקו עדיין. נ"ב נלע"ד דהיינו דוקא לענין שאם יבנה חצירו ויהי' ניזק דצריך זה לסותמו והכי דייק בל' הרמב"ן /הריב"ש/ סי' שכ"ב וז"ל שאין חזקה שהחזיק בעוד שלא הי' ניזק מועלת לאחר שיהי' שם הניזק שכן נראה לדעת הרמב"ן בפ' לא יחפור. אבל לענין זה מהני חזקה בעוד שאינו מזיקו שא"י זה לבנות ולהאפיל עליו. ובהכי מיירי בשו"ת הריב"ש סס"י תע"א ודבריו שם לקוחים מהרמב"ן בחי' בסוגי' דחלון הצורי. ובזה נסתלק קו' מהר"א ששון ודו"ק:

[שו"ע] אותו שזכה בחצר. נ"ב ע"ל סי' קנ"ה בסמ"ע ס"ק מ"ג:

[הגה] וי"א דאינו יכול. נ"ב אבל המוכר א"צ לסתום החלון אף לדעת הי"א בס' כ"ז שהרי דעת הטור הוא כדעת הי"א הנ"ל ואעפ"כ כ' כאן רק דיכול הלוקח לבנות ולהאפיל אבל לא שיהא המוכר צריך לסתום וסברת החילוק עי' פרישה:

אחד מהשותפין כו'. ע' בתשו' ר"ש כהן ספר ב' סי' ח' ובתשוב' ר' לוי ן' חביב סי' מ"ד מדינים שבסי' זה ובסי' ק"י:

והוא שיסתום הפתח כו' כ"כ בכ"מ ודלא כמ"ש ב"י ודוק וע' בתשובת ר"ש כהן ס"ב סי' מ"ח:

לא יפתח אדם חלון כו'. ע' בתשו' מהרי"ט ספ"ז ופ"ח וסי' ק"ז:

אם אינם גבוהים ארבע אמות כו'. ע' מ"ש בסמ"ע ס"ק י"ב ואין דבריו נכונים:

ע"ל סי' זה סעיף י"ד כו' כאן שייך הג"ה דלקמן המתחלת פתח לר"ה:

יש מי שאומר כו'. ע' בתשו' רמ"א סל"ב:

פתח לרשות הרבים כו'. ר"ל שמזיקו בענין שאין בני ר"ה מזיקין אותו כגון שהוא גבוה יותר מד' וכה"ג וכן מוכח בד"מ להדיא ע"ש ובזה תירץ מה שהקשה הב"י על הנ"י בשם בעל העיטור וכן תירץ הב"ח ע"ש וכן מבואר להדיא בעיטור דף צ' ע"ד כדבריהם ע"ש:

הי' פתח כו' וה"ה חלון יש לו כל דין פתח בזה וכ"כ הטו' סע"ד וכמו שמוכח מדברי הסמ"ע ג"כ ופשוט:

אבל הי' לו ב' פתחים כו' אין זה בש"ס שלנו וגם ב"י ז"ל טעה בזה וע' בתשו' מהר"ן ששון שהאריך בזה:

הרי שפתח חלון כו'. ע' בתשו' מבי"ט ח"א בשאלות השניות סכ"ג וח"ב סצ"ו ובתשו' רשד"ם סי' רנ"ד ובתשובת מהרי"ט סי' ק"ז וסי' קי"ד ובתשו' ר"ש כהן ס"ב סצ"ח וסר"ח ובתשו' מהר"י לבית לוי סי' ב' ד"ט וי"ג:

במה דברים אמורים כו' ע' בתשובת ן' לב ספר א' כלל י"ד סי' ס"ב וסי' פ"ג.

י"א דהא דיש חזקה כו'. ע' בתשו' מהרא"ן ששון סי' קפ"ג:

וכן מי שהי' לו חלון מוחזקת כו'. ע' בתשו' מבי"ט חלק א' בשאלות שניות סי' קכ"ה דקכ"ו ובתשובת מהרא"ן ששון סי' ס"ח:

בעל החלון נקרא מוחזק כו' לשון הריטב"א בעל החלון הוא הי' מוחזק ואינו יוצא מחזקתו אע"פ שנסתר כו' ע' בתשו' ר"ש כהן ס"ב סי' קע"א ובתשו' ר"י לבית לוי ס"ב ד"י:

מי שהיו לו חלונות כו'. ע' בתשו' מהרי"ט סי' ק"ז:

וה"מ במקום שאין אדם רשאי להוציא זיזין כו' ע' בב"ח שהשיג ע"ז וכ' דגם דעת הא' מודה בזה וע"ש שהאריך ליישב דברי הרא"ש בע"א ע"ש:

דעת הרא"ש שהפותח חלון כו'. ע' בתשו' מהרי"ט ס"ס קל"ב ובתשו' ר"ש כהן ס"ב סי' ס"ב וסצ"ח דס"ו ע"ב וסי' קל"ב ובתשו' מהרשד"ם סי' רמ"ב ורנ"ז:

ומיהו כתב הרמב"ן כו'. עיין בתשו' רא"ן ששון שהקשה מזה אתשובת ריב"ש שלא כ"כ בשם הרמב"ן וע"ש סי' פ"ז ופ"ח וע"ש עוד בסי' קצ"ב:

ראובן שיש לו בית אצל עכו"ם כו'. ע' בתשו' ר"ש כהן ס"ג ספ"ה ובתשובת ר"ל בן חביב סי' מ"ד ובתשו' ח"א בשאלות השניות סנ"ג דקכ"ג ע"ד וסי' צ"ג וח"ב סצ"ו ובתשו' ן' לב ספר א' כלל י"ד ספ"ד וריש כלל ט"ו ספ"ה:

דהואיל והעכו"ם כו'. ע' בספר אגודת אזוב וע' בבעל העיטור דפ"ה ע"א:

סתום חלונותיך כו'. עיין בסמ"ע ס"ק מ"ה גם כאן איירי אפי' כבר החזיק בה בחלונו כמה שנים וכן כתב הרשב"א כו' עד ותימה הלא כבר כתב ופסק המחבר לפני זה בסעיף י"ח דאסור להלוקח אפי' לבנו' בחצירו לפני חלון ראובן כיון דהחזיק בחלונו כו' וע' בספר א"א מ"ש בזה ור"ל דבסי"ח מיירי שישראל האחד פתח כדין על גגו וק"ל ע"ש והב"ח הכריע דהרשב"א חולק בזה אמ"ש בסי"ח ע"ש:

וכבר נתבאר כו' דברים אלו צ"ע ודוק:

והחלון באמצע הארבע ל"ד באמצע קאמר אלא ר"ל שיהא בין שני הכתלים ד"א עם רוחב החלון שהוא בכלל המרחק דד' אמות ומ"ש באמצע כאלו אמר בכלל הד' אמות עכ"ל סמ"ע וכ"כ הריב"ש סרכ"ה בשמו ובשם הריטב"א ורמ"ה ע"ש וכן עיקר:

ושמו הבנין והעצים כו' משא"כ אם שמו סתם עילוי הבית מחצר אזי העילוי ג"כ בשביל האויר ודלא כיש חולקין בטור עיין בב"י ועיין לקמן סי' קע"ב ס"ב וקע"ג ס"ג דה"ה אם בעל החצר נתן דמים בשביל איזה עילוי לבעה"ב אז ג"כ יש לו חלונות וכ"כ ב"י שם וכמ"ש שם ודו"ק:

והגיע לאחד מהן תרבץ כו'. עי' בתשובת ן' ל"ב ס"ג סי' ס"ב ובתשוב' ר"ש כהן ס"ב סי' ס"ב ובתשו' מבי"ט ח"ב סי' שכ"ג ובתשובו' מהרשד"ם סי' רנ"א ורע"ב ורע"ט ובתשובו' ר"ש כהן ס"ג סי' צ':

וי"א דיכול לומר סתום כו' וכ"פ הב"ח ודוקא דהיזק הוא היזק קבוע כו' ע"ש עיין בתשו' רא"ן ששון סי"ק צ"ב ד' ר"א ע"ג:

א"י לבנות כנגדן היינו דוקא בעלו אהדדי דעלה קאי בש"ס וכך הוא ל' הטור וכך מוכח בהרא"ש וכ"כ הסמ"ע לקמן סי' קע"ג סק"ז ע"ש דלא כמשמעו' הב"ח לקמן ודוק:

דבית בלא אור אינו שוה כלום כו'. ואם א"ל ההוא דמטי אספלידא בתחלה אני אטול אספלידא ואתה תרביצא ועלו להדדי אז יש לו חלונות והגמ' מיירי כאן שאומרים שניהם זה לזה או שא"ל בעל תרביצא לבעל אספלידא כ"כ נ"י בשם הר"ן והביאו ב"י ולטעמייהו אזלו וכמ"ש לקמן סי' שכ"א ס"ס בהג"ה אבל לדעת הרא"ש ותוס' אינו כן ע"ש ב"י ודוק עיין בתשו' ר"ש כהן ספר ב' סי' רכ"ב ובתשו' רשד"ם סי' רע"ט:

(סעיף א' אלא כמו שבנאו) מדלא הקפיד רק על מה שלא ישנה ממה שהיה דמיירי בדבר שהיה יכול לעשות אם לא היה שם בנין כלל אלא שעכשיו שכבר בנאו באופן שבנאו אין לו כח לשנות דומיא דירשוהו או קנאוהו וקשה ממ"ש הרא"ש פ"ק בתרא גבי אחזיק לכשורי כו' בשם הר"ר יונה דאם לקחו ב' חורבא אחת ובנה זה בית וזה עליה יכול לומר אלו הייתי רוצה תחלה הייתי בונה בדבר הכבד יותר עכשיו לא הפסדתי דיני ונ"ל דשאני הכא שרוצה לשנות בענין שרוצה לבטל מה שזכה חבירו כגון עשיית הפתח וכיוצא בו מש"ה יכול אידך לומר אינך רשאי לשלוט במה שזכיתי להשתמש בחצר ועל ידי פתח שלך אני מתבטל ממה שזכיתי כבר משא"כ בדברי הרא"ש שזכרנו שלא זכה עדיין חבירו כלום אלא שרוצה זה לעשות בשלו בנין כבד יותר שנמשך מזה היזק לאחר זמן לחבירו בזה לא שייך לומר שזכה זה עכשיו במידי:

(סעיף ב' בהג"ה אכסנאים ודיורים). נ"ל דגם הרמ"ה ס"ל כן וכמ"ש רבינו סימן קנ"ו ס"ו בשמו דאי בעי לאוגורי לכמה אינשי דדיירי בה ש"ד והא לא כב"י שכתב לדעת הרמ"ה אסור להכניס דיורים מבחוץ לביתו אגב זה נכתוב פי' דברי הרמ"ה שצריכין ביאור ונ"ל דס"ל דהא דמתיר במתניתין לחלוק חדר לשנים כמ"ש רבינו בפי' לא בעי להתיר להושיב דיורים דהיינו אנשים שידורו שם באותו חדר שהוסיף אבל אם אין לו חדר מיוחד מותר ליקח אצלו אנשים דמקרי אכסנאי וקאמר הרמ"ה שמה שאסרו להוסיף אנשים שידורו בחדר מיוחד היינו אפי' אינו מוסיף בנין חדש אלא חולק א' לשנים דלא התיר במתני' דבר זה אלא לעשות אוצר ולא לדור שם בני אדם להוסיף בנין אדם אפי' לא רצה להכניס בו דיורין אסור מטעם שבחדר הנתוסף סמוך לביתו יכול להשתמש בו באיזה משא ומתן נוסף על שהיה לו מקדם ואם כן הדריסת רגל עכשיו יותר הרבה מבתחלה לחצר ואחר כך פי' מ"ש להוסיף דיורים אסור אע"ג דאינו עושה בנין חדש מ"מ אין איסור רק אחר שמוסיף דיורים אסור ר"ל חדרים ע"י שחילק אותם אבל בלא חלוק החדרים לגמרי מותר דכיון שאינו מוסיף כו' ודיורים שנקט הרמ"ה בכל דבריו במ"ם סתומה פירושו בני אדם הוי ומה שנקט דיורין בנו"ן הוא לשון חדרים ובסוף גרס ל"ש נתרבו דיורין כו':

(שם) (שנים שיש להם בשותפות כו'). כמ"ש הסמ"ע בדין הב' בסק"ה שיוכל להושיב אחרים במקומו ודאי כן הוא נכון בטעמו דהא מצי למכור חלקו אלא דק"ל לפ"ז למה כתב בדין הא' שם דאפי' אין השותף דר שם עמו בבית לא יכניס לאחרים רבים בביתו הכא נמי נימא אי בעי מצי מכר חלקו לאחרים רבים דזהו פשוט דשותף יכול למכור חלקי אפי' לשכים וכי תימא מאי טעמא אסר המרדכי להרשות לאחרים להשתמש בחלקו דהא מצי למכרו ל"ק דשם מיירי שהוא עצמו דר גם כן שם אלא שמניח לאחרים להשתמש אצלו ואין הקפידא משום שאותן אחרים הם רבים דאפי' בא' אסור כיון שהוא לא נסתלק מבית זה ושמו עליו אין לו להוסיף אצלו אדם זר שאין לו חלק בביתו אף שמרדכי בשאלה כ' וא' מרשה את אחרים הרבים אין זה ראיה לעיקר התשו' והא ראיה שרמ"א לא הזכיר תיבת רבים אלא כמ"ש שלא יניח להשתמש אצלו אדם מן השוק אבל כי מסתלק ומניח אחרים במקומו לא ידעתי שום איסור דהוי כמכר ומשום הני לא חיישינן לקלקול הבית בזה כן נראה לפי עניות דעתי:

(שם) (סעיף ג' י"א שצריך לזהר אדם וכו') נראה לי פירושו דכל כך הזהירו חכמים בעון זה שמסתכל בבית חבירו עד שיהא נתפס כגנב בשביל זה כיון שאין לו טענה על זה למה הוא מסתכל ומה שאמר עד שיה' נתפס ר"ל כ"כ הפליגו באזהרות דבר זה עד שבא לכלל דנתפס כגנב בשביל זה:

[סעיף ה' בהג"ה של ב' ב' אמות כו'] בב"י כ' שכן הוא בגמ' ותמהני שאין כך בגמר' ולא ברי"ף אלא בתרי של ד' לא יעשה מא' של ח' [בא' של ח' לא יעשה תרי של ד'] וע"כ קשה למה כתב ואסיקנא ותו ק"ל על עיקר הדין בזה דאמאי לא אמר בגמ' ובסוגיא רבותא במקום שאם פתח א' של רוחב ח' לא יעשנו שנים בני ד' משום דא"ל בחד פתחא מצינא איצטנועי הא אפי' בב' של ב' לא יעשנו א' של ד' אף ע"ג דיש תרתי לטיבותא חדא דביש לו ב' פתחים שקל תמניא בחצר ד' לכל פתח ועכשיו לא שקיל אלא ד' בחצר ועוד דבשני פתחים לא הוה מצי לאצטנועי כמו עכשיו בחד פתח אלא ודאי דבזה שרי באמת דאין לו היזק בעולם ומ"ש סמ"ע סקי"ז דעכשיו ישתמש במשאות גדולות הוא תמוה מאד דאין אנו חוששין להיזק ראיה בשעת השימוש בחצר דהא בלאו הכי מטענת מיניה כל פעם שרואה אותו בחצר אלא דעיקר הקפידא משום דאף כשהוא יושב בביתו רואה אותי כמ"ש בגמ' בהדיא ואז אין חילוק בין משא גדול או קטן גם הטעם שכ' שהראיה שולטת יותר מפתח א' רחב איני יודע מנלן לחוש לסברא שלא הוזכרה בתלמוד והם סברות בלתי פשוטות ובנ"י שהביא ב"י בסמוך למבואר בפי' דמותר לעשות דלת אחד מן שני דלתות:

[סעיף ז' בהג"ה כן ראוי להורות] זה לא קאי רק אמ"ש שיש חזקה להזיק ראיה אבל מאי דמשמע שלאלתר הוי חזקה בידע ולא ערער בזה כתב בסוף אי בעינן חזקת ג' שנים ומיהו פשוט דמחילה בפי' או סייעו עמו הוי חזקה לאלתר לכ"ע כדלעיל סימן קמ"ב:

סעיף י' בהג"ה איזה חלון כו' בדברי רבינו יש כאן גמגום בסי' י"ז [בסי' י"ד] דמשמע דרשב"ם ור"ח פליגי ובאמת אין כאן מחלוקת ותו דרשב"ם עצמו [בב"י כתב ג"כ] דפי' במתני' שלא היה אורה מצד אחר ובדף שאחריו בגמרא מפרש חלון העשוי להאיר במקום אופל דאידי ואידי חד הוא וכ' בתשו' הרשב"א שהביא ב"י מחוד' סי"ג דר"ח ורשב"ם שוים בזה ע"כ נלע"ד דיש ט"ס וכצ"ל פי' ר"ח ורשב"ם שעשוי להכניס אורה במקום אופל פי' שאין לו אורה במקום אחר והרמ"ה כתב דבלאו הכי כו' ור"ל שהרמ"ה חולק ויש גירסאות שכתוב שהן וכ"כ הרמ"ה ר"ל באין בהן לענין תוס' אורה דלא מהני חזקה:

[סעיף ט"ו וה"מ במקום כו']. רבינו כתב זה בסי' י"א בשם תשובת הרא"ע בדין בין ב' שכנים שאחד מוציא זיז מעלייתו לר"ה כנגד אויר שלפני עליה של חבירו כו' דהאי שעשה תחלה עשה שלא כדין והעתיק המחבר תנאי זה לענין ב' בתים שר"ה מפסיק ביניהם אף שהלשון אינו מיושב דכאן לא היה לו לומר כנגד האויר שלפני עליית חבירו אלא כנגד עליית חבירו אלא דגריר בתר הרא"ש ונראה שדעת המחבר לפסוק כדעת הרשב"א בסי"ד שהביא דעתו בסל"א שיכול השני להגבי' כתלו אע"פ שאפי' אחד אין לו חזקה ומש"ה הביא שם בלשון זה כ' הרשב"א כו' להורות דקי"ל כרשב"א גם בהא כהא דהזכירו בסעיף ט"ו כנלע"ד:

(סעיף י"ח ראובן שיש לו בית) כו'. יש כאן מקום עיון בדברי המחבר ורמ"א דיש להקשות דהכא אמרינן דלא אמרי' הבא מכח העכו"ם אלא לגריעותא ובסי' מ"ה סי"ז לענין הרחקת ב' שיטין וסי' ס"ו סכ"ה לענין שאם מחלו אינו מחול וסי' ס"ז לענין השמטת שביעית פסק המחבר דהוי כעכו"ם ובסמ"ע סי' מ"ה תי' דשאני התם דאין שם היזק ללוה ולא נתיישב לי חילוק הזה עוד קשה בדברי הרמ"א בסי"ט כתב דכבר נתבאר דיש חולקין והוא תמוה דהחולקין בסי"ח ס"ל דהדין עם ישראל הב' ונלע"ד ליישב כ"ז. דכל היכא שישראל מחייב עצמו נגד העכו"ם לא מפקע חוב שלו בכל מילי שהיה לו אף אם בא ליד ישראל דאם תאמר מפקע נימא שהקונה שטר מעכו"ם לא יצטרך ישראל הלוה לשלם אלא ע"כ דהקונה במקום מוכר קאי מש"ה ניחא הנהו דסי' מ"ה וסי' ס"ז שזכרנו משא"כ כאן בסי"ח שלא נשתעבד הישראל כלל לעכו"ם לשום דבר והכל ניחא בס"ד:

(ע"ש בהג"ה אבל אם ספק אם החלונות כו') קשה ממ"ש המחבר סי"ו באם נמצא חלון פתוח לחורבה אין לו חזקה עד שיביא עדים שהחזיק קודם שנעשה חורבה י"ל דוקא הכא שזכות המחזיק בחלון הוא מטעם שזכה בחלון מהפקר וא"כ מי יוכל להוציא מחזקתו משא"כ בסי"ז דהוא טוען שבעל החצר מכר לו או נתן לו נמצא דעיקר זכות בעל החלון מצד שבעל החצר לא מיחה לו צריך להביא ראיה שזה היה יכול למחות ולא מיחה כדין כל המחאות שצריך לברר אכילתו:

(סעיף כ' ועוד יכול הקונה) לומר כו' ותי' הסמ"ע סקמ"ח דכאן אין היכר תמוה מאד הא מיירי כאן שהחלון נשאר בצד פנים כמו שהוא וכ"ז ראיה שלא סתם לגמרי ולעד"נ דבסי"ב מיירי שהיה לבעל החלון חזקה גמורה אלא שע"י הסתימה בא לגרוע כחו משא"כ כאן לא היה לו חזקה ברורה מעולם כי אפשר שנסתמה תיכף ואת"ל שלא נסתמה תיכף אימור העכו"ם סתמה ועשה לו חזקה כל זה יוכל לטעון כיון שאין בירור לחזקה תחלה ומצאתי בס' מוגה א' בד"ר מניין שפתוחה היה ונסתמה ועוד יש לחוש כו' והוא נכון:

(סעיף כ"א) מי שהית' לו חלון) כו' נ"ל דברי רמב"ם אלו מיירי שהיה מתחל' חורבה או בקעה וקמ"ל דיש חזק' למחזיק בבקעה כמ"ש הריב"ש סי' תע"א וכן לחורבה וס"ל להרמב"ם ברשב"א רסי"ז דהוי חזקה בפותח לחורבה וע"כ אחר ובא חבירו אח"כ ועשה חצר וע"כ שפיר אמר רמ"א וכ"ז הוא בבונה נגד החלון שע"ג החצר דהיינו שאחר שעשה זה החלון עשה חבירו חצר ונמצא שהוא ניזק בראיה וע"כ רוצה לבנות כנגד החלון ואין אנו צריכין לפירוש הסמ"ע בהאי ועשה חצר בצדו שהוא דחוק. רבינו הביא תשובה לגאון ב' אחים שירשו קרקע ולא' נפל החצי החיצון ובו אמת המים שהיה משקה אביהם כל הגן והעביר הפנימי על חיצון אמת המים כדרך שעבר בחיי אביהם אחר זמן סתם החיצון האמה ולא הניחו לעבור וטען הפנימי שכבר החזיק כיון ששתק ולא מיחה טענתו טענה כו' ונראה כיון דרבינו הביאו והוא פסק בסי' קנ"ג וקנ"ז סט"ו למסקנת הרא"ש דכל מילי בעינן ג' שנים ולא אמרינן כיון ששתק מחל חוץ מנחתום וזה אמת המים ודאי לא עדיף משאר תשמישים אלמא בזה מודה רבינו דהוה חזקה כיון דאביהם היה מוחזק בזה ויסדו והלה יכול לומר דיירנא כי היכא דדרו בי' אבותי דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך כדאמר רבא פ' השותפין דף ד' [ז'] אלא דנהרדעי חולקין ונהי דשם קי"ל כנהרדעי מ"מ הכא איכא עוד חדא לטיבותא דהבן שתק ומחל אמרינן דאיהו ניחא ליה לקיים המקרא תחת אבותיך כו' וכנ"ל להלכה אף שבש"ע לא הביאו וכנ"ל מדעת הגאון הזה מדאמר מחילה בטעות כי האי כו' כמש"ר כאן וקשה מנ"ל זה ואדרבא המע"ה שהיה כאן מחילה ברורה אלא ה"ק מחילה בטעות כי האי דאיכא סברא בטיבותא דניחא לי' לקיים הפסוק כל זמן דלא מוכח שיש טעות ואלו ידע לא עשה אמרינן מסתמא אף אם ידע היה עושה כן כנלע"ד:

(סעיף כ"ח והיו חלונות פתוחים) בד"ר היה כתוב והיו החלונות בה"א הידיעה וכנ"ל עיקר ונ"מ מזה בעיקרי החלונות שהיה לבית זה פתוחים וא"כ בזה סותם לגמרי אור של ביתו אפי' הכי הרשות בידו וראיה מדלא חילק רבינו בכך ואף ע"ג דבסמוך סילק רבינו ורמ"א סכ"ז לענין תוספת אורה דוקא היינו דשם נתן לו ב"ה לבעל החצר עילוי דמיה מסתמא נחשב ג"ז בכלל העילוי משא"כ כאן דאימור מכר לזה הבית בלא אורה וכנ"ל מדברי הרא"ש פ"ק דבתרא שכתב וז"ל והשתא אפי' לדברי הר"י אם אין לו לבית אורה מצד אחר כ"א מה שיש לו חלון על חבירו כשעלו אהדדי ושמו הבתים והעליות זה כנגד זה היה דעתם גם עילוי האור כו' עכ"ל משמע דבשאר דינים כגון מוכר לשנים כא' לא איכפת לן במאפיל לגמרי וכן הוא דעת רבינו כמ"ש ואף בדברי התוס' שם משמע כן כנלע"ד:

ע"ש בהג"ה וי"א דאינו יכול לבנות (לכאורה תמוה הא הלכה רווחת מוכר בעין יפה מוכר בפ' המוכר בית ובסי' רי"ד ונראה דהי"א ס"ל כדעת התו' שזכרתי בסמוך דכל בית אמרינן שאינו יכול להאפיל עליו לגמרי וכאן מיירי במאפיל לגמרי ובזה לא אמרינן מוכר בעין יפה מוכר ובזה ניחא לי מ"ש רבי' בדברי הר"י ברצלוני וז"ל והכרע הוא שא"צ להרחיק דקי"ל מוכר בעין וכו' דקשה הא בתחלת דבריו הביא ג"כ ראיה זו ומאי חידש בהכרע' אלא ה"ק בהכרע' דקי"ל מוכר בעין יפה מוכר משמע לכל מילי אלא דהרמ"א הביא דעת הי"א

הג"ה סעיף ב' ולא יוכל נ"ב ודווקא כשיש להם ב' בתי כסאות מחולקים רק שנופל לחפירה א' כ"כ דגול מרבבה ועיין לקמן סי' קנ"ה סעי' ל"ח בהג"ה:

שם הג"ה סעי' י"ח הבא מכחו נ"ב ועיין עוד לקמן ססי' קנ"ה: