שולחן ערוך, חושן משפט נ״ג: שלא לשנות השטר ובו סעיף אחר: – עם 18 מפרשים

שלא לשנות השטר ובו סעיף אחר:
מי שיש לו שטר על חבירו במנה ואמר עשו לי שנים מחמשים חמשים או שיש לו שנים של חמשים חמשים ואמר שיעשו לו א' של מנה אין שומעין לו: הגה ואפי' ידעי' שאין השטר הראשון פרוע אסור לשנות אלא מרצון הלוה (המגיד פכ"ג מה' מלוה ורבינו ירוחם) ואפילו יש לו א' של מאה ואומר שיקרעוהו ויעשה לו א' של חמשים אין שומעין לו שמא פרע לו אותו של ק' וכתב לו עליו שובר ויוציא זה של חמשים ויאמר זה שטר אחר הוא ויגבה בו:

אין. הטעם דיש בשינוי כל א' צד חובה ללוה דכשיש ביד המלוה שטר א' של מאה היום או מחר כשיפרע לו הלוה מקצת אף שיכתוב לו שובר מ"מ מיקרי שט"ח פגום (אם לא דנכתב הפרעון ע"ג השטר גופיה) ואם יאמר הלוה פרעתי לא יפרע ממנו אלא בשבועה אם אין נאמנות בשטר כמ"ש בר"ס פ"ד ואם יש ביד המלוה ב' שטרות כ"א מחמשים י"ל דניחא ללוה באלו השנים יותר מאחד על מאה דאז אם יפרע לו קצת החוב אף שיכתוב לו שובר מ"מ צריך לשומרו מהעכברים או שמא יאבדנו ויתבע המלו' כל החוב וטעמים הללו הן בגמרא וא"צ לזה אלא כשידוע שעדיין לא פרעו הלוה דאל"כ בלא"ה אין לשנות השטר דשמא פרע לו וכתב לו שובר כדמסיק המחבר עכ"ל הסמ"ע:

מרצון. משמע דמדעת שניהם כותבין וכ"כ ר"י ומביאו ב"י וכתב שפשוט הוא ויש לדקדק דמ"מ ניחוש לקנוניא דלמא הלוה חייב ג"כ לאחרים ולית ליה קרקע לפרוע לכולם ועושה לזה ב' שטרות כדי שיגבה ב' חלקים כמ"ש בסי' ק"ד ס"ו וי"ל דמיירי שכותבים בשטר בזה הלשון אם יהא הלוה חייב ג"כ לאחרים באופן שלא יגיע לחלק של בע"ח רק נ' אז לא יגבה בעהש"ט הזה כלום א"נ כיון דמסתמא אין המלוה יודע מחובות אחרים כמ"ש סי' ל"ז סי"ג א"כ לא חיישינן שהלו' הגיד לו ולא חיישינן לקנוניא רק היכא דאיתרע בנפיל' וכה"ג. עכ"ל הש"ך:

א) מימרא דרבא ב"ב דף קעב ע"א ומפרש שם דהוה מלתא דניחא ליה למלוה וניחא ליה ללוה וכו'

ב) מימרא דרב אסי שם הדין והטעם

ואפי'. כ"כ תוס' שם והוכיחו מגמ' דאל"כ לל"ל ניחא ליה כו':

(ליקוט) אלא מרצון הלוה. ומ"ש בש"ך ליחוש לקנוניא איני מבין שיחתו אם ירצה הלוה יעשה שטרות הרבה ויחייב עצמו להרבה אבל צ"ל בדכ' דאקנה דאל"כ בלא"ה לא כ' דהא צריך למיכתב מזמן שני כמ"ש בר"ס נ"ד וכצ"ל שם וכמ"ש סי' מ"ג סי"ב (ע"כ):

מרצון הלוה. ועיין ש"ך שהקשה דלמא עושה קנוניא כדי שיטול ממלוה לפי ערך השטרות ועיין שם מ"ש בזה:

אין שומעין לו ואפילו ידעינן שאין כו' הטעם כתבתי בפרישה משום דיש בשינוי כל חד צד חובה ללוה דכשביד המלוה שטר א' של מאה היום או מחר כשיפרע לו הלוה מקצת אף שיכתוב לו המלוה שובר על מה שנתן לו מ"מ מיקרי ש"ח פגום (אם לא דנכתב הפרעון ע"ג שטר גופו) ולא יפרע מהלוה כשיאמר פרעתי אח"כ עוד כ"א בשבועה אם אין נאמנות בשטר וכמ"ש בר"ס פ"ד ואם יש ביד המלוה שני שטרות כל א' מחמשים י"ל דניחא ללוה באלו השנים יותר מאלו היו שניה' שטר א' של מאה דאז אם יפרע לו מקצת החוב אף שיכתוב לו שובר מ"מ יצטרך לשומרו מהעכברים או שיאבדנו ויתבע ממנו המלוה כל החוב וק"ל ושני טעמים אלו הן ג"כ בגמרא. ולא נצטרך לטעמי' הללו אלא כשידוע שעדיין לא פרעו הלוה (ועמ"ש בפרישה עוד צריכות טעמים הללו להגמרא) אבל כשאין ידוע בלא"ה אין לשנות שטר של המלו' אפי' לעשו' משטר גדול קטן אחד ולקרוע הגדול וכדמסיק המחבר מטעם שמא פרע לו אותו של מאה כו' וכ"כ בטור וע"ש והטור והמחבר לא איירי אלא בלא ידעינן אי פרעו מדכתבו עליה ואפי' אם יש לו א' של מאה כו' הכל בבבא א' ובהאי דינא בתרא פשיטא כשידוע שלא פרעו מותר לשנות ולעשות ממאה אחד של חמישי' אלא שמור"ם אתא ללמדינו דינא דאפי' ידעו שלא פרעו אסור מטעם דכתיבנא:

אין שומעין היינו אפי' ברשות ב"ד דעדים בלא"ה אין יכולים לכתוב מזמן ראשון דלא עשו שליחותן ומזמן שני ודאי דיכולין לכתוב אפי' כמה שטרות מרצון הלוה ולא א"ש ל' רמ"א וכן כ' בתומים והוא פשוט:

אין שומעין. כי כשעושה של נ' נ' יש ריעותא ללוה דאם יפרע נ' על שטר ק' יהיה פוגם משא"כ כשיהיו שני שטרות של נ' וכן להיפוך דאם יפרע נ' כשיהיו לו שני שטרות יחזיר לו שטרו ולא יצטרך לשמור השובר:

אלא מרצון. הא מדעת שניהם כותבין ואפי' מזמן ראשון כשנמחק והב"ד עושין קיום:

ואמר עשה לי שנים. ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' קט"ו בענין אם המלוה מבקש שיכתוב לו שטר בערכאותיהם כדי שיהיה בטוח יותר לפרוע לו בזמן שקבע. והביא שם שדבר זה נשאל הרמב"ם ז"ל והשיב דצריך הלוה שיחזק חיובו בד"א ויפקידו השטר ביד איש נאמן כו' והוא ז"ל פקפק בזה ומסיק וכתב דבזמנינו אין ראוי לדון כך כלל אלא כך ראוי לדון שאם הב"ח הוא הולך בדרך טובים ושכנגדו אלם ויש לחוש שמא לא ציית דינא בכה"ג אני מודה שכותבים שטר אחר בדיניהם ויבררו בו שזהו החוב בעצמו שנכתב עליו בד"י אחר שיודיעו לב"ח דאי ציית חבריה דינא והוא יתבע בדיניהם שיעמדו אז כנגדו ואם הדבר בהיפך שהב"ח הוא אלם אין שומעין לו כלל כו' ע"ש וע' בס' שער משפט שהביאו והסכים עמו ע"ש:

מרצון הלוה. עבה"ט עד ועושה לזה ב' שטרות כדי שיגבה ב' חלקים כמ"ש בסי' כ"ד ס"ו כו' והנה מבואר שדעת הש"ך בפשיטות שמחשבין לפי השטרות ומ"ש כדלקמן סי' ק"ד ס"ו באמת זה אינו מבואר שם רק כוונתו על גוף הדין דחולקים בשוה וזהו פשוט בעיניו דבב' שטרות אפי' בחד גברא נוטל ב' חלקים והמעיין בפנים בש"ך יראה קצת שינוי ל' ממה שהעתיק הבה"ט משמו דבמקום שכתב הבה"ט ועוש' לזה ב' שטרות כתוב שם ועושה לו עתה ב' שטרות כו' וכ' בת' נאות דשא סי' י"ח דכוונת הש"ך בתיבת עתה היינו משום דבאמת שורת הדין כשיש לא' ב' שט"ח נוטל ב' חלקים לא מבעיא אם היה באמת ב' הלואות אלא אפי' אם היה הלואה א' במנה וכ' לו בתחלה ב' שט"ח של נ' נ' אפ"ה דינו כב' אנשים דהלוה נתן לו אז ב' שעבודים על נכסיו ויש רשות ללוה לעשות כך אע"ג דמפסיד בזה לבע"ח אחרים ובלבד שלא יעשה מוקדם דאין לו כח לשעבד למפרע ומש"ה אי הוי מיירי הך דינא שרוצה לעשות ב' שטרות מהיום ודאי דיכול לעשות כן אלא כיון דמיירי שעושין גם מזמן הראשון מאחר ששטר הראשון ושעבודו קיימין כמבואר בסי' מ"א מש"ה הקשה שעושה קנוניא דבעת הלואה לא עשה לו רק שט"ח א' ואין לו רק ח"א ועתה עושה לו ב' שטרות וזה אין לו כח וכ"ז פשוט בכוונת הש"ך כו' אולם הב"ח בתשו' סי' ל"ה מכח קו' הש"ך הנ"ל פוסק דדוקא בממרמי שיכול ליתנה למי שירצה בלא כומ"ס נוטל ב' חלקים דהוי כב' אנשים משא"כ בשטר סתם כו' ע"ש וכבר האריכו בדין זה בתשו' האחרונים ז"ל ויובא בס"ד לקמן בסי' ק"ד ס"י סק"י:

אין שומעין לו. הטעם איתא בש"ס בדין הראשון דניחא ליה ללוה דליפגום שטרו ולא יהא המלוה נאמן אלא בשבועה כדלקמן סי' פ"ד ובדין השני דניחא ליה ללוה דלא ליכוף לפרעו וע' בפי' רשב"ם וברמב"ם ולקמן סי' ע"ג [ע"ד] ס"ק י"ח בארתי דברי הרמב"ם דלא כהב"ח כאן ע"ש:

אלא מרצון הלו' אבל ברצון הלו' כותבי' וכ"כ ר' ירוח' דמדע' שניהם כותבים ומביאו ב"י וכתב שפשוט הוא ויש לדקדק אפי' מדעת שניהם ניחוש לקנוני' דלמא הלוה חייב ג"כ לאחרים ולית ליה (קרקע) לפרוע לכולם ועושה לו עתה ב' שטרות כדי שיגבה ב' חלקים כדלקמן סי' ח"ד סעיף ו' וי"ל דמיירי שכותבי' כן בשטר א' בזה הל' אם יהא הלוה חייב ג"כ לאחרי' באופן שלא יגיע לחלק של בעל חוב רק חמשים אזי לא יגבה בעל השטר הזה כלום א"נ כיון דמסתמא אין המלוה יודע מחובות אחרים וכדלעיל סי' ל"ז סעיף י"ג א"כ לא חיישינן שהלוה הגיד לו ולא חיישי' לקנוני' אלא היכא דאיתרע בנפילה ונמצא בשוק וכה"ג משא"כ הכא:

(בש"ע ס"א בהגה) ואפי' ידעי' וכו' כ"כ התוס' כי היכא דל"ת למה לי' לתלמודא טעמי' דלעיל תיפוק ליה דלמא פרע לי' ועשה ליה שובר כמ"ש בסעי' שאחר זה וא"ל עדיין י"ל לימא הטעם גם ברישא משום חשש זה דאפי' ידעינן דלא פרע מ"מ שמא אח"כ יפרע לו הכל ויקח ממנו שובר ולא ידע לוה מן השינוי נ"ל דמיירי דאפי' אם אמר המלוה תחלפו לי השטר ותודיעו זה ללוה אבל בסיפא דחיישי' שכבר פרעו ול"מ מה שיודיעו לו דקשה גזל הנאכל וקשה הא אמרי' ר"ס נ"ד דהברירה למלוה או לתת ללוה שובר על מקצתו או להחליף השטר אמאי יהיה כחו של לוה עדיף כשאינו לפנינו מאם עומד וצווח דרצונו ליתן לו שובר ויפגום השטר דלא משגיחין בי' ואמאי אין שומעין למלוה עכשיו לעשות ב' של נ' ולהודיעו ללוה ונ"ל דדוקא אם פורע המקצת דאז רודף הלוה את המלוה לעשות א' משתים או להחליף או לתת שובר בזה יפה כח המלוה לברור לו א' מהם דהמע"ה משא"כ כ"ז שאינו פורע לו מוטב לו ללוה בשב וא"ת כיון דאיכא חד צד דלא ניחא לי' והוא אינו מבקש כלום מהמלוה אמרי' להיפך המע"ה:

אלא מרצון הלוה הא מרצון שניהם כותבין כ"כ רי"ו וש"ך ויש להבין מאיזה זמן יכתבו אי מזמן ראשון היכי מצי לכתוב כיון שכבר עשו שליחתן וכתבו שטרא מעליא עיי' לעיל סי' מ"ט ואי מזמן שני פשיטא דמרצון שניהם כותבין דל שטרא הראשון אם שניהם רוצים לכתוב מהיום שטרות לאלף כותבין ונר' דבלא"ה גם בגמרא יש לדקדק במה דקאמרי עבדי רבנן מילתא דניח' לי' למלוה וניח' לי' ללוה וכו' ויש להבין מה צורך בהא דניח' למלוה וכי יעלה על דעת אם יש ביד המלוה שטר על מאה שיכול לכוף אותו הלוה שיחליף אותו בשני שטרות של חמשים חמשים ואם כן מה בזה שהוא לטובתו יהיה איך שיהיה אין לכופו וכן באמת הסמ"ע והרמב"ם בפכ"ג מהל' מלוה לא הזכירו הטעם רק הואיל והשינוי לריעותא ללוה ולא הזכיר מה שהוא ריעותא למלוה דבלא"ה אין הלוה יכול לכוף למלוה לשנות שטר בידו ודוחק לומר כיון דעבד לוה לאיש מלוה וחשו חכמים לתקנות המלוי' לולי שגם יש בו טובת המלוה היה רשות ביד מלוה לכוף ללוה לשנותו אף שיש בו גרעון כח ללוה מה בכך עבד לוה לאיש מלוה רק הואיל ויש בו מתחילה גם כן טובה למלוה אם כן מתחילה בעת כתיבה נתרצה בזה המלוה וסבור וקבול ולכך א"י לשנות אחר כך לגרוע כח הלוה. ולכן יותר נראה דמיירי במי שנמחק שט"ח דב"ד כותבין לו שטר אחר מזמן ראשון ואם כן בא המלוה לב"ד הואיל שאתם בלא"ה כותבים שטר אחר כתבו שנים שנים וכן להיפוך קמ"ל דלא דיש בו גריעותא ללוה וכן אם בא לוה מאחר שאין שטר ביד מלוה ואתם כותבים חדש כתבו חמשים חמשים וכו' קמ"ל דלא דיש בו גריעותא למלוה ובזה קאמר רי"ו הא מדעת שניהם כותבין מזמן ראשון ולא תימא דאין רשות ביד ב"ד לכתוב מזמן ראשון רק כמו שטר ראשון אות באות דאי לא מחזי כשקרא קמ"ל דלא אם שניהם רוצים יכולים לכתוב אף מזמן ראשון וא"ש ומה שיש לדקדק בזה דיש בזה ריעות' דעי"כ יגבה לפי שטרות עיי' לקמן סי' ק"ד מ"ש בזה:

אין שומעין לו כי אם רוצה לעשות של חמשים חמשים יש ריעותא ללוה אם יפרע חמשים על ק' יפגום שטרו ויתחייב שבועה משא"כ כשיש שני שטרות בפרעו חמשים יחזיר לו שטר והשני בתקפו וכן להיפוך דיכוף לפרעו דאולי יפרע קצת ויהיה קשה בעיני הלוה לשמור שוברו משא"כ ביש לו ב' שטרות כשפורע חמשי' מחזיר לו שטרו וא"צ לשמור שובר והרמב"ם נתן טעם דאם יפרעו תוך זמן חמשים אין מחויב לקבלו עד שיפרע כל הסך הנזכר בשטר אבל אם יש לו ב' שטרות של חמשים והוא פורע לו תוך זמנו חמשים כפי שטר אחד מחויב לקבלם עיין לקמן סי' ע"ד בש"ך ס"ק י"ז ועיין לקמן סי' פ"ד מ"ש דהא יכול לכתוב פרעון ע"ג השטר וליכא פוגם:

אלא מרצון כו' הא מדעת שניהם כותבין ואפילו זמן ראשון כשנמחק שט"ח והב"ד עושים קיום עיין תומים מ"ש ולא חיישינן דלמא מכר שטרו לאחר א"ק ועכשיו כשיהי' נשתנה שטרו יטעון לא מכרתי זה דאיהו אפסיד אנפשיה דהניח שטרו בידו: