שולחן ערוך, חושן משפט מ״ח: שכותבין טופסי שטרות. ובו סעיף אחד: – עם 18 מפרשים

שכותבין טופסי שטרות. ובו סעיף אחד:
סופר שבא לכתוב טופסי שטרות כדי שיהיו מצויים אצלו הרשות בידו ויכול לכתוב הכל שם הלוה והמלוה והמעות רק שיניח מקום הזמן שלא יהיה מוקדם אבל שטר שנכתב על הלואה אחת ונפרע אינו יכול לחזור וללות בו אפילו אם הכל ביום א' שאינו מוקדם שכיון שנמחל שעבודו אינו חוזר ולוה בו ואם פרע מקצת חובו אינו חוזר ולוה בו באותו שטר אותו מקצת דהוי נמחל שעבודו לאותו מקצת: הגה ויש מי שאומר הא דנמחל שיעבודו היינו הקנין הראשון ולכן אם חזר וקבל קנין יכול לחזור וללות בו (מרדכי פ' כל הגט) ואפי' לא חזר והקנה לו רק שחזר ומסרו לו בפני עדים למ"ד עידי מסירה עיקר אפי' בשטרות (מרדכי פרק הכותב) (וע' לקמן סי' נ"א):

הכל. והש"ך כתב דלרש"י צריך להניח מקום הלו' והמלו' והמעות והזמן וכן בשטרי מקח צריך להניח מקום הלוקח והמוכר והמעות והשדה והזמן דגזרינן בתורף שטרות אטו גיטין ונ"ל כדבריו דכן משמע פשטא דמתני' כו' ע"ש:

שעבודו. כתב הע"ש דבשטר בעדים שאינו מצי לגבות בו ממשעבדי אינו גובה אפי' מבני חרי כיון דנתבטל העדות לענין שעבוד ה"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה בכולה כו' ולענד"נ דמצי גובה בו וראי' ממ"ש הרא"ש גבי מי שפרע מקצת חובו והשליש השטר כו' ואם לא בא בזמנו ופרע לו חוזר וגובה מבנ"ח ואף דמשמע מדברי הרא"ש דבשטר שנפרע כבר אינו גובה מבנ"ח בלא כתיב' ומסיר' הא המחבר ומור"ם לא כ"כ בסי' נ"ה ס"ה ע"ש ועוד ראי' ממה דאמרי בהש"ס דאי תבע חד לחבריה בשטר מקוים והלה טען אמנה הוא או פרוע כו' וזה דומה לשטר מוקדם דפסקו הרי"ף ורש"י דאין גובין בו ממשעבדי אבל מבנ"ח גבי ואפי' להפוסקים דפליגי שם היינו משום דקנסינן ליה אבל בזה דלית ביה משום קדימה נרא' דמודים וכתב עוד הע"ש בענין כתיבת הממרמו"ת שנוהגין בזה"ז צריך שיהא הסך וז"פ כתוב בהיפך הדף נגד חתימתו ממש דאל"כ יש לחוש שיחתוך כל מה שיכתוב מצד השני ויכתוב נגד החתימ' מה שירצה ע"כ ומ"ש כנגדה ממש ל"ד קאמר דהא אף אם יכתוב הסך למעל' מחתימתו בשורה שניה אין לחוש שיחתוך אותו סך דא"כ לא נשאר בהנייר למעל' כ"א כדי שורה א' חלק ואינו ראוי לכתוב שם שטר דקי"ל שטר שנכתב בשורה א' פסול כמ"ש הט"ו בסי' מ"ה ומ"ו וכן אם יכתוב הסך למטה מחתימתו ממש אין לחוש שיחתכנו דיהא זיופו ניכר דאין דרך לחתום על ממרמ"י למטה בשולי נייר ממש לכן א"צ ליזהר לכתוב הסך נגד החתימ' ממש רק שלא יהא הרב' למעלה או למטה ממנו עכ"ל הסמ"ע והנה הש"ך השיג עליו במ"ש על הע"ש בשטר שנמחל שעבודו בענין גביית בני חרי והוא הסכים להע"ש ודחה כל ראיותיו של הסמ"ע ע"ש דהוכיח כן מדברי הטור ושאר פוסקים וכ"כ הב"ח דאפי' בכת"י שנמחל שעבודו אינו גובה בו כלל וכן עיקר שוב מצא בריב"ש שכתב ג"כ בפשיטות דאינו גובה אפי' מבנ"ח בשטר שנמחל שעבודו דה"ל כחספא בעלמא גם השיג על הסמ"ע במ"ש בממרמ"י דאף אם יכתוב הסך למטה מהחתימ' ממש אין לחוש דאין דרך לחתום בשולי כו' ולא דק דאכתי יש לחוש שיחתכנו ויכתוב למעל' מה דבעי ויעשה חתימת מטה ולא ממרמ"י וכדאמרינן לא ליחתום אינש אלא כו' ודין ממר"ם חלק שנחלקו בו הע"ש והסמ"ע ע"ל סי' ס"ט מ"ש בזה עכ"ל הש"ך וע"ש:

אינו. הע"ש פסק בממר"ם אם יש עדים שהפקידו או משכנו אצלו א"י לטעון עד כדי דמיו במגו דהחזרתי דירא לטעון החזרתי כו' ולכאור' קשה מסי' ס"ד בתופס שטר דנאמן במגו דהחזרתי או במגו דנאנסו וי"ל דהתם אינו חפץ לתבוע בשטר זה דהא אין לו כתיבה ומסירה רק דתופס כדי שיכול לומר מחיים תפסתי א"כ לא שייך שירא לומר החזרתי כו' ועי' מ"ש שם דנרא' לדינא דגם התם אינו נאמן במגו דהחזרתי או נאנסו ע"ש ומ"מ דברי הע"ש צל"ע דל"ד לסי' ס"ד שאינם כתובין על שמו אבל הכא יכול לטעון החזרתי וזה ממר"ם אחר הוא שהלויתי לו מתחלה או לקחתיה מאחר ויכול להוציא בטענה זו מהלוה או למכרה לאחרים ודוחק לומר דהעדים יכירו הממר"ם שיש בה איזה סי' דפשט דבריו לא משמע כן וצ"ע עכ"ל הש"ך *ולי נרא' דאף שאין עדים שיכירו מ"מ אם ידעו הסך הוי כמו שובר בעדים דאמרינן דעדים מפקי לקלא וא"י למכרו לאחרים וע"ל סי' נ"א בהג"ה מ"ש שם בשם הש"ך (וז"ל הט"ז נ"ל מי שיש לו ממר"ם שכתוב בו וליב"ט הניח חפץ א' ונפל חילוק ביניהם אם זהו החפץ וכה"ג. נאמן המלו' בשבוע' במגו דנאנסו כדין מלוה על המשכון כמ"ש סי' רצ"ו דאפי' המפקיד בשטר נאמן הלה לומר החזרתי במגו דנאנסו ונשבע שד"א ה"נ דכוותיה וזה נ"ל פשוט וראיתי קצת דיינים טועים בזה ע"כ כתבתי דברים הללו עכ"ל וע' עוד שם שבכלל הדינים שמחולקים בסי' זה הסמ"ע והע"ש שהכריע הוא להסכים עם הע"ש ע"ש מלתא בטעמא):

חזר. באותו יום וכן במסרו לפני עדים צ"ל דוקא באותו יום וכן הוא במרדכי דאל"כ ה"ל מוקדם וע"ל סי' ר"ז. ש"ך:

עדים. כתב הש"ך דמשמע מלשון המרדכי דדוקא כשחזר ומסרו לו בפני עידי החתימה או שלא היו שם עידי חתימה כלל רק עידי מסירה וחזר עתה ומסרו בפני עדים אחרים אבל אם היו שם עידי חתימה ועכשיו מסרו בפני עדים אחרים לא מהני והטעם נראה כיון דעדים החתומים מעידים שחייב לו ובאמת כבר בטל שטר זה א"כ ה"ל כמזויף מתוכו דמודה ביה ר"א דלא מהני עידי מסירה ולפ"ז קיצר הרב בדבר עכ"ל:

לקמן. שם כתבתי דהרבה פוסקים חולקין וס"ל דלא אמרינן עידי מסירה כרתי בשטרות ע"ש. ש"ך:

א) משנה גיטין דף כ"ו ע"א:

ב) כרבי אליעזר שם במשנה וכפי' התוס' דרבי אליעזר מכשיר אפילו התורף בשאר שטרות

ג) מימרא דרב אסי ב"מ דף י"ז ע"א

ד) טור בסימן נ"ד

ה) וכתב בעל הלבושים ☜דאם לוה בכתיב' ידו דכיון דאינו אלא לראיה בעלמא ואינו טורף ממשועבדים חוזר ולוה בו וכתב הסמ"ע שיפה כיון ומיהו דוקא אם חזר ולוה בו ביום דאל"כ אף שאין טורף בו ממשעבדי מ"מ הא קי"ל דמלוה ע"פ מוקדם קודם למלוה ע"פ מאוחר וי"א אפילו למלוה בשטר מאוחר כמ"ש בסימן ק"ד סי"ג והב"ח כ' שאפילו בכתיבת ידו אינו חוזר ולוה בו ואם לוה אינו גובה בו כלל דחספא בעלמא הוא וכתב עוד אם הוציא עליו ממר"מי שנוהגים בפלאני' בל' משמעו' ש"ח מע"ל על סך פלוני לזמן פלוני אינו גובה בו כלום ואפי' מודה לאו כלום הוא דאין זה השטר נעשה כפי תקנת ראשי המדינות

(ליקוט) ויכול כו'. עתוס' שם ד"ה ר"א כו' (ע"כ):
(ליקוט) ויכול לכתוב כו'. ורש"י וראב"ן ור"ן חולקים ע"ז (ע"כ):

רק שיניח. עתוס' שם ד"ה קא פסיק כו':

ואם פרע. רמב"ן על מתני' אם לא יתן כו' ורא"ש בנדרים ור"ן שם ושם:
(ליקוט) ואם פרע מקצת כו'. רא"ש בפי' בנדרים כ"ז ב' ע"ש (ע"כ):
(ליקוט) ואם פרע מקצת כו'. עסי' נ"ה ס"ב (ע"כ):

ויש מי. גטין שם אפי' מצאו באשפה כו' וה"ה לר"א בעדי מסירה או קנין דגובה בו ממשעבדי דלא קפיד רק משום דשיעבוד שנשתעבד בכתיבת שער הראשון נמחל לאפוקי שאם בלא"ה נשתעבד:
(ליקוט) ויש מי כו'. ובזה א"צ לכל מה שנדחקו הרמב"ן והרא"ש והר"ן בנדרים שם כ"ז ב' דמיירי בכה"ג: (ע"כ):

(ש"ך ב') והוא פשוט ודלא כנראה כו'. נ"ב יעוין תשוב' מיוחסת סי' כ"ב:

(נה"מ ב') דבריו כהוגן. נ"ב ולפמ"ש התו' במס' גיטין דף ד' ע"א ד"ה מודה ר"א כו' גם בכה"ג יש לפסול דאתי למסמך בעיקר החוב לחייב את הלוה כשיכפור ע"י חתימת העדים בשטר זה שמעידין עליו שלוה והרי החוב שהי' עדותן עליו בשטר זה כבר נפרע ואף שלוה אח"כ מ"מ חתימתן של אותן העדי' לא הי' על הלוא' שני' רק שמחדש נעשו אח"כ עדים בהלוא' שני' והי' לפניהם מסיר' השטר והב"ד שיפסקו עפ"י חתימ' העדים שלא כדת יעשו כי בחתימתן על שטר זה אין עליהם שם עדים על הלוא' שניה:

שנמחל שעבודו. בע"ש כתב דאפשר אפילו מב"ח לא גבי ובסמ"ע האריך להשיג מדברי הרא"ש פ"ד דנדרים דמשמע דגובה מב"ח. ובש"ך הביא ראי' מפ' חז"היגבי ההוא ערבא דא"ל ללוה דאינו גובה אפילו מב"ח וגם בטורי זהב מביא ראי' זו וכ"כ הריב"ש בסימן שפ"ב בפשיטות בשטר שנמחל שעבודו לא גבי כלל אפילו מב"ח דכחספא בעלמא הוא כדמשמע בפרק חזקת הבתים גבי ההוא ערבא דא"ל ללוה ועיין שם אך בכתיבה ומסירה משמע מדברי הרא"ש פ"ד דנדרים דגובה בו וז"ל הרא"ש גבי מי שפרע מקצת חובו והשליש שטרו ר' יוסי אומר יתן דה"ל אסמכתא וקניא וגובה כל חובו מב"ח אבל ממשעבדי לא שכבר נמחל שעבודו חצי החוב ושטר שלוה בו ופרע אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שעבודו וכו' ומב"ח גובה בו דקניא לי' במסירה א"נ גובה ממשעבדי כל החוב שכך התנה מתחלה שאם לא אתן עד זמן פ' שיהא כל המעות מתנה וישאר השטר כבתחלה והאי פירושא ניחא טפי דבקניית אותיות בעי כתיבה ומסירה עד כאן לשונו ומשמע הא כתב ומסר מהני אבל בש"ך סימן נ"ה כתב ז"ל ולפענ"ד נראה דלא נתכוין הרא"ש לומר דמועיל כאן כתיב' ומסירה דהא כיון דנמחל שעבודו היאך יועיל כתיבה ומסירה דהא צריך למכתב קני לך איהו וכל שעבודי' והכא נמחל שעבודו כדי המעות שנתן אלא הכי פי' שיהי' המעות מתנה ניחא טפי דבקניית אותיות בעי כתיבה ומסירה ולא מיקני במסירה לחוד עד שיכתוב לו קני לך איהו וכל שעבודו דאית בי' וזה לא שייך הכא כיון שנמחל שעבודו ע"ש. וכתב שכן נראה לו ברור עיין שם ולענ"ד אין זה מוכרת להוציא לשון הרא"ש מפשוטו ומ"ש הש"ך דלא שייך בי' קני לך איהו וכל שעבודי' כיון דנמחל שעבודו בזה נ"ל דאינו קושיא דשטר שנמחל שעבודו לא נפקא השעבוד למפרע אלא כשנפרע או נמחל הרי הוא כפודה וכקונה שעבודו ממנו ואם כן שפיר שייך בו קני לך איהו וכל שעבודו כיון דהשעבוד שבחוכו שנעשה מתחלתו לעבוד לאפקע למפרע אלא דהוא עתה של הלוה יכול לחזור ולהקנותו ולא גרע מהא דקיימא לן שטר מכר נקנה בכתיבה ומסירה בפ' ג"פ דף קס"ט והתם שטר קנין הוא דשטר ראי' אינו נקנה בכתיבה ומסירה כמבואר בסימן ס"ו סעיף י"ד כיון דשטר קנין הוא הרי הוא כאלו נמחל שעבודו דהא שטר קנין בתר דעבד דידי' והוא הקנין תו לאו כלום הוא אלא צריך לומר דמקנה איהו וכל שעבודו דאית בי' לעשות ה"נ מקנה איהו וכל שעבודי' דאית בי' לעשות ודו"ק: ואין להקשות לפי מ"ש בדברי הרא"ש דר"ל כתיבה ומסירה מהני אם כן הא דאמרינן גבי ההיא ערבא כו' א"ל לאו פרעתיך א"ל לאו הדר' שקלינהו מנאי שלתה רב אידי בר אבין קמי' דאביי כי ה"ג מאי שלת לי' אביי מה תיבעי' הא איהו דאמר הלכה כרבה בארעא והלכה כר"י בזוי וע"שוכיון דאביי ס"ל דאותיות נקנה במסירה בפ' האשה שלום (יבמות דף קט"ו) עיין שם וכ"כ תוספות פ' הספינ' דף ע"ז דבהא פליגי אביי ורבא דאביי סובר אותיות נקנה במסירה כרבי ורבא סבר דכתיבה נמי בעי' עיין שם ואם כן כיון דמהני בנמחל שעבודו כתיבה ומסירה ממילא לאביי סגי במסירה לחודי' וכיון דהשטר הוא ת"י הרי היא כמסירה ליתי' דמסירה בעי מיד ליד דוקא כמו שכתבו התוספות פ' הספינה דף ע"וסלא הי' מסירה מיד ליד אלא הי' ממילא ת"י ואפילו לדעת הפוסקים דלא בעי מסירה מיד ליד אלא שיהא דעת אחרת מקנה סגי עיין סימן ס"ו בש"ך סעיף קטן כ"ד נמי לא קשה דלקני במסירה משום דאפילו רבי דסובר נקנה במסירה ולא בעי כתיבה אמירה ודאי בעי לפי מ"ש תוספות פ' הספינה עיין שם אך לפי מה שנראה מדברי התוספות שם דלא ברירא להו האי מלתא ונסתפקו דאפשר דרבי אמירה נמי לא בעי הדרא קושיין לדוכתי' ואפילו לפי דעת הש"ך דלא מהני בנמחל שעבודו כתיבה ומסירה היינו משום דבעי כתיבה בנמחל שעבודו לא שייך כתיבה לפי שטתו וכמו שהעלה פירושו בדברי הרא"ש ומשמע דלמאן דאמר דלא בעי כתיבה גם בנמחל שעבודו מהני מסירה ודו"ק: ולפי מ"ש בדברי הרא"ש דנמחל שעבודו נקנה בכתיבה ומסירה צריך לומר דנקנה גם שעבוד הגוף ולא הוי כשאר שטרות דנקנין בכתיבה ומסירה דאינו נקנה אלא שעבוד נכסי ולא שעבוד הגוף וכאן צ"ל דשעבוד גופו נמי נקנה דאם שעבוד גופו אינה נקנה אם כן ליתי' לשעבוד הגוף כלל וממילא פקע שעבוד נכסי דאינון ערבין דגבי מוכר שטר חוב שעבוד גופו לא פקע ונשאר אצל המוכר אבל כאן אי ליתי' לשעבוד גופו ליכא שעבוד נכסי אלא ודאי צ"ל כיון דהרא"ש סיבר דנקנה שטרשנמחל שעבודו בכתיב' ומסירה דשעבוד גופו נקנה ודוק' במוכר שטר חוב שעבוד גופו נשאר אצל המוכר משום דליתי' במכירה כיון דהוא דבר שאין בו ממש כשטת ר"ת בטעמא דמחילה במוכר שטר חוב אבל הלוה עצמו שישתעבד כמו דמהני לי' כתיבה ומסירה לשעבד נכסי כן נמי מהני לשעבוד גופו ודו"ק: ☜ומ"ש הריב"ש והט"ז והש"ך ראי' דנמחל שעבודו לא מהני לגבות מב"ח מההיא ערבא פרק חזקת הבתים לפי מ"ש בסימן פ"ג סק"ד דלא אמרינן מגו להוציא בשטר אלא דוקא בשטר דאית בי' אחריות נכסים דהוי כגבוי לענין מגו אבל בשטר דאינה גובה ממשעבדי ה"ל מגו להוציא אם כן כיון דההיא ערבא שם אינו גובה בשטר ממשעבדי כיון דנמחל שעבודו אינו נאמן לומר הדרת שקלינהו דהוי מגו להוציא.

אינו חוזר ולוה. ראוי לספק אם העדים העבירו חתימתן בקולמוס דיו אי חשיב כחתימה חדשה: והנה בפ"ב דגיטין דף ך' אמר רב חסדא כתב גט שלא לשמה והעביר עליו קולמום באנו למחלוקת ר' יהודא ורבנן דתניא הרי שהי' צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת מעביר עליו קולמום ומקדשו דברי ר' יהודה וחכמים אימרים אין השם מן המובתר אמר רב אתא בר יעקב דלמא לא היא ע"כ לא קאמרי רבנן התם דבעינין זה אלי ואנוהו וליכא אבל הכא לא. ואם כן נראה דהכא לכולי עלמא מהני העברת קולמום. מיהו לפי דעת השלחן ערוך בסימן מ"ה בעדים שאין יודעים לחתום וקרעו להם נייר חלק וחתמו על הרושם דהשטר פסול עיין שם ואם כן ה"נ פסול אבל לדעת הרמ"א שם דכשר בחתמו על הרושם ה"נ נראה דכשר אלא דהרמב"ם כתב פ"ג מגירושין דכל גט שנכתב שלא לשמה אע"פ שהעבירו עליו קולמום אינו גט וכתב שם הרב המגיד דאפילו לר' יהודה דמעביר קולמום הכא גבי גט בעינן כריתות ועיין בטור וש"ע אבן העזר סימן קל"א מחלוקת הראשוני' בזה ואם כן אין ראי' לתתימה מההיא דמעביר קולמוס בשם. אך דגם זה אפשר לחלק בין גט דבעינן כריתות והכא גבי שטר מהני שפיר העברת קולמוס: אמנם לפי מ"ש תוספות שם דף י"ט לחלק מהא דאמרינן לענין שבת אין כתב על גבי כתב דהטעם כיון דכתב הראשון לא הי' מועיל גבי גט וכתב השני עושהו לשמה הוי כתב השני כתב לר' יהודה ולרב אתא אפילו לרבנן ועיין שם והכא בנמחל שעבודו דכתב הראשון כבר הוי כתב קודם שפרע ונשתעבד אף שנמחל שעבודו אין כתב ע"ג כתב ולא אמרי' בתר דנמחל שעבודו ה"ל כנמתק כיון דכבר הי' כתב ועמ"ש בסק"א דנמחל שעבודו נקנה בכתיבה ומסירה ולכן נראה דלא מהני העברת קולמוס.

נמחל שעבודו. ובכת"י דעת הע"ש והסמ"ע דחוזר ולוה בו ודעת הב"ח דאפילו בכת"י אינו חוזר ולוה בו ובש"ך כתב ז"ל ונ"ל עיקר כהסמ"ע דבשלמא בשטר י"ל כיון שנמחל שעבודו אם כן בטל השטר וצריך עדות חדשה וכו' מה שאין כן בכת"י כיון שהחתום עצמו חוזר ולוה בו ואומר אתחייב לך בכת"י זה הוי כאלו חתם עצמו מחדש ונ"ל ראי' ברורה לזה משטר בע"ח דהיכא דחזר ומסרו לו מהני אע"פ שהעדים לא חתמו מחדש וה"ה הכא ומכ"ש לפי מה שראיתי בס' התרומות בסימן קל"א שכתב דאפילו למאן דאמר ע"מ כרתי מודה אפילו ליכא עדים אם מודה שמסרו לו בינו לבינו משום דהודאת בעל דין כמאה עדים ע"כ: ולענ"ד אין לחלק כלל בין חתימת ידו לחתימת עדים דמה שהביא מדברי ס' ההרומות לאו ראי' דהתם מיירי בעדי' חתומים עלי' ולכן אפילו למאן דאמר עדי מסירה כרתי מהני הודאות נותן וכמו שכתבו התוספות רפ"ק דגיטין דף ד' אבל אם אין בו עדים והוא כת"י אחר ודאי אליבי' דכ"ע פסול וכמ"ש בש"ך גופי' בסימן מ' גם מ"ש הש"ך משטר בעל חוב וחזר ומסרו לו מהני נמי לאו ראי' דהוא משום שמוסר בעדי מסירה אבל כאן שנמחל שעבודו דבטלה החתימה ואם כן הרי הוא כמוסר לו כת"י אחר בלא ע"מ דודאי לא מהני ולא שייך בזה הודאת נותן ועמ"ש בסימן מ"ב סק"א ולכן נראה עיקר כדברי הבית חדש ועיין ש"ך שכתב דגם הב"ת מודה בממרנות וגם בזה לא אדע מאיזה טעם ישתעבד יותר בממרני מכת"י דהא כיון דנמחל שעבודו גם הממרני בטל ואף על גב שכתב בו לכל מי שמוציאו מה מהני לנמחל שעבודו ועיין בתשובות הרשד"ם חלק ח"מ סימן ל"ח ומשפטי שמואל סימן מ"ה בערב שכתב בכת"י הריני ערב לפ' שידבנו לבו להלוות לפ' עד סך כך וכך אם פרע הלוה והלוה לו שנית אין הערב חייב לפרוע ואפשר דממרני התחייב עצמו מתחלה דכל זמן שיוציאו יגבה בו ואפילו יפרענו יחזור וישתעבד בממרנ"י ודומה להא דנדרים דף ל' דבעי רב אושעיא הנותן שתי פרוטות לאשה ואמר להבאחת התקדשי היום ובאחת התקדשי לי לאחר שאגרשך וה"נ מחייב עצמו בזה דאם יפרענו רחזור וילוה ישתעבד בזה הממרנ"י ואף על גב דשם איבעיא ונשאר בספק היינו משום דאמרינן שם דאשה כפדאוהו אחרים אבל פדאו הוא אמרינן שם במקדיש אילן עד שיקצצו דפדאן חוזרת וקדושות ועיין שם בר"ן ואם כן ה"נ הכא מהני בממרנ"י אבל אכתי צריך עיון דהיכא מוכח בממרני דהי' דעתו לכך שיתזור וישתעבד בו ומדברי הטורי זהב משמע דאפילו בממרני לא מהני נמחל שעבודו:

לאותו מקצת. עיין סמ"ע שכתב לשטתו דכת"י חוזר ולוה בו דהיינו דוקא בו ביום דאם לא כן הוי מוקדם ועיין ש"ך שכתב דבכת"י אפילו מוקדם לא מהני דחיישינן לקנוניא וכמ"ש בית יוסף ס"ס מ"ז בשם תשובת הרשב"א והשיג על תשובת מוהר"מ לובלין שכתב דה"ל דין קדימה לכל הדברי' ועיין שם ודברי הש"ך נכונים נגד דברי מוהר"מ לובלין דודאי חיישינן לקנוניא. אמנם כדברי סמ"ע נראה דמוקדם פסול אפילו בכת"י אף על גב דאינו גובה בקדימה דחיישינן לקנוניא וראי' מדברי תוספות רפ"ק דגיטין שכתבו שם גבי שלשה גיטין פסולי ן וא' מהם כתב בכת"י וכתבו שם דהוי כאין בו זמן והקשו שם בתוספות דהא לא תוכל האשה להוציא מלקוחות בכת"י ותירצו דחיישינן שמא תתפוס האשה ותאמר שנתגרשה מזמן הכתוב ועיין שם והך תפיסה ודאי בעדים דאי שלא בעדים ודאי קושטא קאמרה כיון דאית לי' מגו ואם כן כיון דפסלו בגט בכת"י משום דין קדימה ומחששא שמא תתפוס אם כן הוא הדין בכת"י פסול מוקדם מתשש שמא יתפוס ויאמר שנכתב הכת"י בזמנו ואף על גב דבמטלטלין ליכא דין קדימה וכי תפיס כדין תפס ובקרקע לא מהני תפיסה אכתי נ"מ היכא דכתב לשני מטלטלין אג"ק דאז הוי דין קדימה ואם יתפוס ויאמר שנכתב הכת"י בזמנו והוא מוקדם דמלוה על פה קודם למלוה בשטר ועיין בשלחן ערוך סימן ק"ד ועמ"ש בסימן ס"ט סק"א:

לחזור וללות. עיין סמ"ע מדין חתימה תלקה. ובש"ך בסימן ס"ט העלה דחתימה תלקה אינו מועיל וכ"כ הט"ז. וכתב בתומים דאם בא לבית דין וכתב עליו החוב בסך כך וכך מהני ומועיל. ולי נראה דאם נתן לו במתנה על דרך שנתבאר בסימן מ' דיכול לחייב עצמו אף על פי שאינו חייב דזה לא מהני בחתימה חלקה אף על פי שכתב עליו הסך קודם בואו לבית דין לא נשתעבד כלל דהא אפילו שטר בעדים אם חתמו תחילה ואח"כ כתב עליו השטר לא מהני כמבואר בתוספות פרק קמא דגיטין וכבר כתבנו בסימן מ"ה סק"א דה"ה בכת"י אם חתם תחלה ואח"כ כתב עליו דאין בו דין שטר. .ואי משום דהאמינו לכתוב עליו והרי הוא עשה שלו וכתב עליו נאמנות גופי' נמי בעי קנין כיון דלא הי' שעת הלואה דהא לא הלוה כלל ועיין בשלחן ערוך סימן עיין ובתומים הביא ראי' לדבריו דאם כתב קודם בואו לבית דין הסך דמהני מחתן שטען א"י מה כתוב דאמרינן דהאמין לכל זה שכתוב שם ואין זה ראי' משום דהתם כבר כתב השטר והחוב שבתוכו והאמין וחתם ונתחייב בחתימת ידו אף על פי שלא הלוה כמבואר בסימן מ' אבל כאן ליכא חיוב כלל בחתימה כיון דלא כתב השטר תחלה וכמ"ש לא נעשה שטר כלל וז"ב: אמנם אם ידוע שהלוה לו איזה סך ונתן לו חתימה חלקה על ההוצאות שיוציא או שאר דברים בזה מהני נאמנות דידי' כיון דהי' שעת הלואה אין צריך קנין אבל אם אינו ידוע לנו משום הלואה רק בא בחתימה חלקה שנתן לו אף על גב דכתב הסך קודם בואו לבית דין לא מהני כלום משום דאין בזה להתחייב כיון דהי' החתימה קודם לכתיבה ונאמנות בלא הלואה לא מהני בלא קנין ואינו מועיל מדינא אלא מתקנות ארצות:

בפני עדים. כתב הש"ך לשון המרדכי אם הם עדי התתימה יכולין לחזור בו שהרי עיקר שעבודו במסירתו וכו' ומשמע דהיינו דוקא כשחזר ומסר לו בפני ע"ח כו' והטעם נראה משום דהוי כמזוייף מתוכו ולפי זה קיצר הרב בדבר ע"כ עיין שם ולא ידענא חילוק דאם נחוש למזוייף מתוכו אם כן גם בפני ע"ח נמי חיישינן דהא בגט שחתמו שלא לשמה פסול אפילו בפני ע"מ בפרק קמא דגיטין משום מזוייף מתוכו וכ"כ בטור וש"ע סימן קל"א ולא חילקו לומר דבפני ע"ח מהני המסירה. אלא במרדכי שם איכא נוסחא אחריני וגורסין במקום ע"ח עידי מסירה וכ"כ בס' מורה צדק בשם מוהרש"ג דעיקר הנוסחא אם הי' עדי מסירה ובכנסת הגדולה הגיה לשון המרדכי שאם היה ביום החתימה יכול ללות בע"מ עיין שם ואם כן אין על הרמ"א חלונה מה שקיצר ומשום מזוייף מתוכו דלא חששו צ"ל כיון דנמחל שעבודו ה"ל כאלו אין כאן עדים כלל דעדים שבו על הלוואה דמעיקרא חתמו ולא חששו למזוייף מתוכו אלא היכא שיש ע"ח קרובים או פסולים ושלא לשמה שחתמו על הענין אבל בנמחל שעבודו לא חתמו כלל על הלואה חדשה אף על גב דאיכא למטעי שיסברו לסמוך ולומר שהוא עדים על הלואה כיון דבאמת ליכא עדים כלל לא חיישינן:כ

שכיון שנמחל שעבודו כו' עיין בע"ש שכתב דבשטר בעדי' דאינו מצי לגבות בו ממשועבדי' אינו גוב' מיניה אפי' מבני חורין דכיון דנתבטל עדות לענין שעבוד ה"ל עדות שבטלה מקצתו בטלה כולה כו' ולעד"נ דמצי גובה בו וראי' ממ"ש הרא"ש פ"ד דנדרים (והבאתי ל' בדרישה בסי' נ"ה ע"ש בב"י) גבי מי שפרע מקצת חובו והשליש השטר כו' עד ואם לא בא לזמנו ופרע לו חוזר וגובה מבנ"ח ואף שכתבתי בפרישה ודרישה שם סימן נ"ה דמשמע מדברי הרא"ש דאין גובה בשטר שנפרע כבר מבנ"ח בלא כתיבה ומסירה ע"ש הא מור"ם והמחבר לא כ"כ שם בסעיף ה' ו' אלא כתבו סתם דגובה ועוד ראייה דבגמ' (והטור והמחבר כתבו בס"ס פ"ג) דאי תבע חד לחבירו בשטר מקוים ואמר הנתבע שטר זה אמנה או פרוע הוא ואמר התובע כן הוא אבל שטר כשר היה לי בעדים ואבד אין טענתו טענה כיון דהוא עצמו מודה דשטר זה לא ניתן בידו מעול' בתורת ראיית הלואה ע"ש משא"כ בזה דטוען ואומר דחזר הלוה ולוה בו ואמר לו שיהי' שטר זה בידו לראיי' ולגבות בו וזה דומה לשטר מוקדם דפסק הרי"ף ורש"י דאין גובין בו ממשעבדי אבל מבנ"ח גבי בו ולא מצי למימר פרעתי כמ"ש הטור בסי' מ"ג ואפילו לר"י והרא"ש דפליגי שם היינו משום דקנסינן ליה דלא ה"ל לכתוב שטר מוקדם שמא יבא לגבות ממשועבדים מזמן הכתוב בו אבל בשטר זה דפרעי' ביומא ולית ביה משום קדימה נראה דמודים דלא קנסינן ליה כיון דנכתב ובא לידו מתחלה כדינו ולא מצי טעין פרעתי ולא חזרתי ללות עליו דא"כ שטרא בידו מה בעי דחזקה הוא דאין אדם משהה שטר בעדים כשהוא פרוע ביד חבירו ועוד כתב שם בע"ש דאם לוה בכתיבת ידו דאינו אלא לראייה בעלמא שלא יהא נאמן לומר פרעתי (כשיש בו נאמנות) ואינו טורף בה ממשועבדים חוזר ולוה בו עכ"ל עיין שם ויפה כיון וכן נ"ל ומיהו נראה דהיינו דוקא אם חזר ולוה בו ביום דאל"כ אף שאין טורף בו ממשעבדי מ"מ הא קי"ל דמלוה על פה מוקדם קודם למלוה בשטר מאוחר לענין גבייה מבני חרי וכמ"ש הטור והמחבר בסי' ק"ד סעיף י"ג ע"ש ואפי' למאן דפליג שם על זה וכמ"ש הטור שם מ"מ כ"ע מודים דמלוה ע"פ מוקדם קודם למלוה ע"פ מאוחר ואם יחזור וילוה בזה יהיה קדימתו שלא כדין וק"ל. ועמ"ש עוד שם בע"ש בענין כתיבת הממרנו"ת שנוהגין בהן בזמן הזה דכתב שם דצריך שיהא סך וזמן פרעון כ' בהיפוך הדף נגד חתימתו ממש דאל"כ יש לחוש שיחתוך כל מה שכתוב מצד השני ויכתוב נגד החתימה מה שירצה עכ"ל ר"ל יכתוב נגד חתימתו שנתחייב לו בכפליי' ממה שהיה כ' בראשונה למטה מחתימתו ומ"ש כנגדה ממש ל"ד קאמר דהא אף אם יכתוב הסך למעלה מחתימתו בשורה שנייה אין לחוש שיחתוך אותו סך דאם כן לא נשאר בהנייר למעלה מחתימתו כ"א כדי שורה א' חלק ואנן בעינן שיהיה ראוי לכתוב שטר בהנייר שע"ג חתימתו ושטר שנכתב בשורה א' הוא פסול כמ"ש הטור והמחבר בסי' מ"ה ומ"ו וכן אם יכתוב הסך למטה מחתימתו ממש אין לחוש שיחתכנו דא"כ יהיה זיופו ניכר דאין מדרך בני אדם שיחתום אדם על ממר"ם למטה בשולי נייר ממש לכן א"צ ליזהר אדם בכתיבת הסך שיהא נגד החתימ' ממש רק שלח יהא הרבה למעל' או הרבה למטה ממנו ודו"ק: ועוד כתב שם בע"ש דאם מוציא ראובן ממר"ם חתם בו שמעון והנייר חלק מצד השני לגמרי ולא כתב ע"ג חתימתו לא סך ולא פרעון דגרע חזקת ממר"ם זה דאין דרך העולם להאמין למלוה כתב סתם כזה ונאמן הלוה לומר ממני נפל ואתה מצאתו כו' ע"ש דכתב זה לפשיטות ומאי דפשיט ליה קמיבעי' לי טובא דהא הלכת' כרבא דאמר בפ' ג"פ סוף דף קע"ב דלנפיל' לא חיישינן וגם אין זה חזקה כ"כ דלא יאמין דהא בגמרא ובכל הפוסקי' איירי בדין לוה דטען שטר אמנה הוא דמדרך בני אדם להאמין זה לזה ולא חלקו אף אם השטר הוא על הסך אלפי אלפים ונהי דקאמרי שם דא"נ בטענותו היינו דלאו כל כמיניה לארועי שטרא דביד זה שכנגדו אבל לא אמרו דאינו נאמן משום דחזק' דאין אדם מאמין לחברו שטר גדול כזה והמחבר נרא' דמחלק וס"ל דרגיל אדם להאמין לחבירו אבל למי שחייב לו מעט אינו נותן בידו שטר שיכול לתובעו בו הרבה ולפע"ד נראה איפכא דכשאדם צריך למעות ואין חבירו רוצה להלות לו כ"א באופן זה שיתן לו סתם ממר"ם כדי שיוכל לכתוב עליו סך הזיקתו או שאר עניניו שיארע לו שאינו יכול למפרט עתה עביד הוא דמאמין הלוה למלוה ומשתעבד ליה מרצונו לזה וגם זה הוא בכלל אמרם עבד לוה לאיש מלוה לעת דחקו הגדול ועמ"ש עוד ז"ל וירא' לי עוד שאפילו אם טוען לויתי בה כך וכך ופרעתי נאמן כו' ובעיני נראה פשוט דז"א לפי סברתו דמאחר דהוא מודה שמתחלה מסר ביד זה סתם ממר"ם זו והלוה עליו הרי מעיד אנפשיה לפנינו שהוא האמין לו ואיך נאמין לו במה שאומר פרעתי במגו דלא לויתי עליו דהי' נאמן עליו משום דחזק' הוא דאין אדם מאמין ממר"ם כזה כיון דלפי הודאתו אינו הוא בכלל החזק' שהרי האמינו:

שנמחל שיעבודו. עסמ"ע קס"א דבשטר בעדים כיון שנתבטל לגבי משעבדי מחמת שנמחל שיעבודו נתבטל גם מבנ"ח וכו' ע"ש בש"ך סי' מ"ג סקי"ב הביא בשם הריב"ש שהוכיח מזה כדיעה הסובר דבשטר מוקדם ג"כ פסול לגמרי אפילו נגד טענות להד"מ דבב"מ דף י"ז גבי שטר שנמחל שיעבודו פריך הש"ס ותיפוק ליה דה"ל מוקדם וכו' ואי אמרי' דמוקדם כשר נגד בנ"ח לענין טענות להד"מ א"כ מאי מקשה הש"ס ותיפוק ליה דה"ל מוקדם הא איצטריך לאשמעינן דין שטר שנמחל שיעבודו שהוא פסול גם נגד בנ"ח דמכח מוקדם הוא כשר אלא וודאי דגם מוקדם הוא פסול לגמרי אפילו נגד טענות להד"מ וסיים בזה שהוא קושי' עצומה ולפענ"ד נראה לתרץ דהא עיקר המחלוקת בשטר מוקדם אם היא פסול לגמרי נגד טענות להד"מ הוא דמאן דפוסל ס"ל דשטר שלא נכתב כתקנות חכמים לאו שטר הוא כלל שלא ניתן לכתוב והוי מפי כתבם ואין כאן עדות כלל ומאן דמכשיר ס"ל כיון שניתן שטר זה להכשיר כשיכתוב עליו מזמן שני ניתן לכתוב והוי העדאת עדים לענין להד"מ אבל פרעתי יכול לטעון דלאו שטר הוא וכן מבואר בטור בסי' מ"ה ובש"ך ובתומים כמה פעמים ולפ"ז א"כ פלוגתייהו הוא בטענות להד"ם היינו כשטוען הלוה להד"מ שלא צויתי לכתוב שטר זה מעולם ולא לויתי כלל וכמכחיש העדים ואפ"ה ס"ל להפוסלים דנאמן כיון דהוי מפי כתבם אין כאן עדות כלל ויכול להכחישם והמכשירין ס"ל דאף דאין לו דין שטר מ"מ העדאת עדים איכא ואינו נאמן להכחיש העדים אבל אם מודה שציוה להעדים לכתוב שטר ואינו מכחיש להעדים כלל רק שטוען להד"ם שכתבתי ללות ולא לויתי רק שנפל ממני ומצאת או שטוען אמנה והעדים לא ידעו מזה ודאי דאפילו המכשירין השטר לענן להד"ם מודים דבטענת אלו נאמן דהא מודים דנאמן לטעון פרעתי א"כ ודאי דיכול לטעון ג"כ טענות אמנה או כתבתי ללות ולא לויתי במיגו דפרעתי דלא עדיף מכת"י דנאמן לטעון אמנה או כתבתי ללות במיגו דפרעתי ועיקר המחלוקת הוא רק לענין אם נאמן להכחיש עדים אבל שאר טענות המבטלין השטר כ"ע מודים דנאמן לטעון במיגו דפרעתי. ולפ"ז שפיר מקש' הש"ס גבי שטר שנמחל שיעבודו ותיפוק ליה דה"ל מוקדם דהא בשטר שנמחל שעבודו כשטוען להד"מ ע"כ אינו טוען להכחיש העדים דהא מהלוא' שני' העדים לא ידעו כלל רק שטוען האמנתיך והנחתי אצלך השטר ולא לויתי כלל או שטוען נפל ממני או שאר טענות ובטענות אלו אף בשטר מוקדם נאמן וכמש"ל ולפ"ז שפיר מקש' הש"ס ותי' דה"ל מוקדם כיון דבטענות כאלו אף בשטר מוקדם נאמן לכ"ע כנ"ל. ועתה נבוא לבאר דברי הסמ"ע והש"ך דלכאור' ק' על הסמ"ע שכ' דגובה אפי' מבנ"ח קושיית התומים הא ליכא עדים על ההלוא' שנית דהא העדים אינן יודעים כלל ואינם מעידים כלל על הלוא' שנית וכן הוא בירוש' ספ"ק דמציע' להדיא טעם זה וז"ל הירוש' משני שלא חתמו העדים על זה ע"ש ועוד קשה על הש"ך במה שסתר ראיית הסמ"ע מנדרים וכ' וז"ל דבנדרים ליכא הכחש' כלל וכו' והוא תמוה כמו שתמה בתומים דמה בכך דליכא הכחש' דהא ודאי כשהשטר הוא חספא בעלמא אינו מועיל נגד להד"מ לא מהני אף לענין קנין ונרא' לפענ"ד דהנה גם הע"ש שכתב דאפילו נגד בנ"ח מהני לא כתב כן רק בשטר של משעבדי ומטעם כיון דנתבטל השטר לענין משעבדי נתבטל גם כן כנגד בנ"ח כמו עדות שביטל' מקצת' ביטל' כולה דה"נ אמרי' שטר שבטל מקצתו בטל כולו ובטל שם שטר מיניה משמע דבשטר שאין בו אחריות שלא שייך ביה שנתבטל לענין משעבדי לא נתבטל לענין בנ"ח וא"כ גם על הע"ש קשה הא ליכא עדים על ההלוא' שנית ועכצ"ל דהיינו שטוען המלו' שפרע והחזיר לו השטר וחזר והלו' ממנו על שטר זה שמסרת לי השטר וקניתי במסיר' והלו' טוען שנפל ממנו או שאר טענות וא"כ שוב לא קשה הא ליכא עדים כלל על ההלוא' שנית זה אינו דהא הר"ן בפ' המגרש כתב דאף דקיי"ל עידי מסיר' כרתי מ"מ סגי בעידי חתימ' אף שלא נתן לה בע"מ דה"ל ע"ח בע"מ שהרי הגט יוצא מתחת ידו בעדים הללו ובידוע שהבעל מסרו לה ונמצא כאילו הן עצמן מעידין על המסיר' וע"ש דכן הוא הטעם בשטרות. ולפ"ז כמו שבהלוא' ראשונ' ג"כ לא ראו לא ההלוא' ולא המסיר' דהא בשטר שאין בו אחריות אין צריכים העדים לראות כלל ההלוא' וכן אפילו בשטר שיש בו אחריות למאן דס"ל עידיו בחתומיו זכין לו ואפ"ה הוי העידי חתימ' ע"מ מטעם שכ' הר"ן כנ"ל א"כ בהלוא' שני' כשמוסרו לידו השטר בע"ח הוי כמוסר בע"מ דכשר רק ממשעבדי אינו גובה מהלקוחות ששמעו הפרעון ועל הלוא' השנית לא יצא הקול וכמו שכתב התו' בב"מ דף י"ג בד"ה היינו טעמא דחיישינן וסברת הע"ש הוא דבשטר שיש בו אחריות כיון דנתבטל לענין משעבדי נתבטל נמי לענין בנ"ח ואין לו דין שטר ויכול לטעון פרעתי אח"כ וממילא נאמן ג"כ בכל הטענות במיגו דפרעתיך אח"כ ואפילו כשטוען האמנתיך והנחתי בידך השטר כשפרעתיך בראשונ' במיגו דפרעתיך אח"כ. ולפ"ז מיישב ג"כ דברי הש"ך במה שסתר ראיית הסמ"ע מנדרים שכתב הש"ך דהאי דנדרים מיירי כשמודה לו רק דפליגי אי קנה בהאי שטר' וכו' שלכאור' תמוהין הדברים דהא כשהאי שטרא חספ' בעלמא וחשיב כשטר שאין בו עדים ודאי דלא יכול לקנות בהאי שטר' וכן הקש' התומים ולפמ"ש לק"מ דהא כשמוסר לו השטר בע"ח נחשב כמוסר לו בע"מ וכנ"ל רק דנאמן כשיש לו מיגו דפרעתי לטעון נפל ממני ומקום שאין לו מיגו כגון שהוא תוך זמן או בנאמנות דהעדאת עדים איכא לכל מ"ש בשטר מטעם הנ"ל דע"ח הם במקום ע"מ וכשנתקלקל המיגו האי שטרא שטרא מעליא הוא ודאי דיכול לקנות בו וכמו שקונ' בשטר שהוא רק כתיבת ידו מטעם שכתב התוס' דכת"י כק' עדים דמי ואף דג"כ נאמן לטעון עליה דנפל ממני במיגו דפרעתי מ"מ חשוב שטר לקנות בו א"כ ה"נ בשטר כזה אך בלא"ה קשה לי על הסמ"ע מאי ראיה מייתי מנדרים הא יכול לאוקמ' התם בשטר שאין בו אחריות שמוד' בי' הע"ש וע"כ צריכ' לאוקמי בהכי דאל"כ היאך יכול השליש ליתן השטר הא הוא מוקדם ואפילו מזמן ב' לא מצי לגבות ממשעבדי דהא הוא נמחל שיעבודו וע"כ צריך לאוקמי או בשטר שאין בו אחריות או שכתב עליו האי שטי' לא למיגבי בי' ממשעבדי והדר ה"ל בשטר שאין בו אחריות ומה שהבי' הש"ך ראי' לדברי הע"ש מחזקת הבתים דל"ב גבי האי ערבא דאמר הדרת יזפת מנאי והוב' בח"מ סי' נ"ז עיקר ראייתו מסי' נ"ז דמיירי שהשטר הוא ביד המלו' גופי' אבל מהש"ס אין ראי' כלל דשם מיירי בשטר שנכתב ע"ש המלו' והוא ביד הערב והערב טוען שהדר לוה ממנו על שטר זה ובשטר זה ודאי דאינו יכול להשתעבד כיון שלא נכתב על שמו וכן כתב התומים רק עיקר הראי' מהא דסי' נ"ז אבל גם מזה נ"ל דלאו ראי' היא דודאי אף למאן דס"ל דמועיל לגבות בו מבנ"ח ומטעם שכתבתי לעיל בשם הר"ן וכשמוסר לו השטר בע"ח ה"ל כאיכ' עדים בשעת מסיר' מ"מ נראה דבעינן קנין ומסיר' מיד ליד דנהי דלא קי"ל כהרא"ש שכ' בנדרים שם דבעינן כתיב' ומסיר' כיון שהשטר נכתב על שמו מ"מ מסיר' מיד ליד ודאי בעי דבלא"ה לא קני' להאי שטרא כלל להשתעבד בו מחדש וגם הוי כליכ' עידי מסיר' ושם י"ל דמיירי שלא הי' מסור מיד ליד ומ"ש עוד הש"ך בשם הרא"ש דבעי כתיב' ומסיר' הוא מטעם שכתב הרא"ש בתשוב' הביאו התומים בסי' נ"ח ע"ש ומ"ש עוד הש"ך בכת"י כשמסר לו בע"מ דאינו חוזר ולוה בו כשפרעו הטעם דהא ג"כ יכול לבוא בהאי שטר פסיד' לענין משעבדי כשיבי' ע"מ הראשונים וה"ל כשטר מוקדם דמה לי כשלו' שנית על שטר שיש עליו ע"ח או שיש עליו ע"מ כשניהם יכול לבוא לידי פסיד' דלקוחות. ולהלכ' נרא' כדעת הסמ"ע כיון שכ' הר"ן דהע"ח הוי ממש כע"מ מה"ת לא יגב' מבנ"ח במו אם הי' ע"מ רק מלקוחות לא מצי גבי כיון דנתבטל הקול הראשון בהפרעון ובעינן עידי מסיר' להוצי' הקול כנ"ל. עוד כתב הש"ך בס"ק ב' בד"ה עוד כתב הסמ"ע וז"ל ומיהו נראה עד ומיירי שהלו' לו בעדים דאל"כ אינ' קודם למלו' ע"פ וכו' תמוה לי הא מכל מקום יכול להבי' ראי' שראו בידו הכתב יד קודם הלואת המאוחר ויטרוף כמבואר בש"ך סי' ע"ט ע"ש וצ"ע והנה הא דמסכים הש"ך באיכ' עידי הלוא' היינו שהוא תוך זמנו או בגוונא דליכ' למיחש לפרעון דאי לאו הכי בלא"ה אינו מוקדם דחיישינן לפרעון:

ומסרו לו בפני עדים. עש"ך סק"ה דבעינן שימסור בפני עידי חתימ' וכו' ולכאור' תמוה מאוד כמו שתמ' בתומים דממ"נ אם אתה אומר שלא חתמו רק על ההלוא' ראשונ' אם כן מה בכך שהן הן עידי מסיר' עכ"פ חתימתן לא סובל ע"ז וה"ל מזויף מתוכו וע"כ הטעם דבשעת מסיר' הן הן עידי מסיר' מחדש רק דבעינן עידי מסיר' אחרים מחמת שנתבטל הקול דהלקוחות שמעו הפרעון ועל ההלוא' שנית לא יצא הקול וכמש"ל ובעינן עידי מסירה דליפקי לקל' א"כ אפילו עידי מסיר' אחרים כשר. אבל אחר העיון (") דבריו כהוגן דהא מה שמוציאין ממשעבדי ע"י עידי חתימה דהוי כאלו הן מעידים שיצ' הקול על ידם ומש"ה כשהן הן העידי מסיר' גם על ההלוא' שנית כשסומכין אח"כ על העדות של העידי חתימ' להוציא ממשעבדי הוא אמת דהא על ידם נפיק הקול באמת גם בהלוא' שנית אבל כשהעידי מסיר' הן אחרים ואח"כ כשגובין ממשעבדי ע"י העידי התימ' והעידי מסיר' אינן לפנינו ואנו סומכין על העדות של הע"ח ודנין כאלו הן מעידין שהוציאו הקול והוא שקר דהא הקול הראשון נתבטל בפרעון והקול שיצא בהלוא' השנית אינן יודעין מזה והוי מזוייף מתוכו כנ"ל ברור:

ויכול והש"ך מחמיר שלא לכתוב תורף בלי ידיעת הלוה ומ"מ נהיג עלמא לכתוב או"ת:

שנמחל שיעבודו. דעת הסמ"ע דגובה מבנ"ח וע"ב) (ואין הלוה נאמן לטעון פרעתי ודעת הט"ז והש"ך דהוי חספא בעלמא ובכת"י וה"ה שטר שאין בו אחריות חוזר ולוה בו ול"ש גביה נמחל שיעבודו ודוקא שלא מסר לו הכת"י בעידי מסירה אבל מסר לו בע"מ כשאר שטר שייך ביה נמחל שיעבודו. וכתב הסמ"ע דביום שלאחריו אפי' כת"י יש בו חשש מוקדם דמלוה ע"פ מוקדם קודם למלוה בשטר מאוחר. וכתב הש"ך היינו במקום דליכא למיחש לקנוניא היינו במקום שאין לחוש שכתב הכת"י היום והקדימו וע"ל סי' מ"ג ובענין כתיבת הממרמות יתבאר אי"ה בסי' ס"ט:

ומסרו לו. ודוקא שמסרו לו בפני עה"ח אבל מסרו לו בפני עדים אחרים הוי מזויף מתוכו. ש"ך:

שכיון שנמחל. עש"ך סק"ב מ"ש עוד כ' בסמ"ע כו' ומיירי שהלוה לו בעדים כו' ודלא כנראה מתשו' מהר"ם לובלין סי' ל"ה והי' אפשר לפרש דבריו דמיירי שידוע בעדים אך לא משמע כן מסוף תשובתו כו' וע' בתשובת נו"ב תניינא סימן כ"ו מ"ש בזה:

שנמחל שעבודו. עבה"ט עד וכ"כ הב"ח דאפילו בכת"י שנמחל שעבודו אינו גובה בו כלל וכן עיקר עכ"ל הנה מדבריו משמע דהש"ך הסכים להב"ח בענין כת"י ובמחכ"ת לא העתיק יפה כי המעיין בפנים בש"ך יראה דהש"ך הביא דברי הב"ח אלו רק לראיה דלא כהסמ"ע בענין לגבות מב"ח שהרי כת"י פשיטא דאינו גובה בו ממשעבדי וע"כ דס"ל להב"ח דגם לענין לענין בנ"ח שייך נמחל שעבודו אבל לעיקר הדין בענין כת"י חולק הש"ך על הב"ח ומסכים לדעת הע"ש והסמ"ע דבכת"י ל"ש נמחל שעבודו וכתב דאם כתב בכת"י כל מי שמוציאו גובה בו או בממרמו"ת שלנו גם הב"ח מודה שחוזר ולוה בו עש"ה. והנה בתשו' עבוה"ג ס"ס ע"ח כתב וז"ל הגם דמהרו"ך והע"ש הסכימו יחדיו שבכ"י שאין בו שעבוד נכסים אין שייך לומר נמחל שעבודו וחוזר ולוה בו ביום אבל יש לי ראיות מוכרעות שאפי' בכ"י שייך לומר נמחל שעבודו ואין חוזרין ולוין בו וכן פסק מורי בב"ח עכ"ל. אך בתומים הסכים להש"ך וכתב דה"ה לשטר שאין בו אחריות נכסים כלל דחד דינא הוא כמו כת"י ע"ש וכן הסכים בתשו' ב"ש אחרון סי' ו' כדברי התומים ע"ש וע' בקצה"ח ובנה"מ מזה ועמש"ל סי' קכ"ט ס"א סק"א. וע' בתשו' נו"ב סי' י' בתשו' מבן המחבר שהוכיח שם דגם בשטר מאוחר שפרע בין ההלוא' לזמן נמי מפסיל משום נמחל שעבודו אף דבשטר מאוחר אינו מתחיל השעבוד עד זמן הכתוב בו ע"ש. וע' בס' שער משפט שכתב נשאלתי בא' שהוציא שני שטרי הלואות על מנה והודה שהם הלואה אחת רק שנכתב מחדש בשביל שכבר נשלם זמן הפרעון והשטרות היו בהיתר עיסקא ולכך נכתב מחדש בשביל ההיתר עיסקא אם בכה"ג ביטל שני את הראשון והוי כנמחל שעבודו של הראשון ואינו יכול לגבות מזמן הראשון והשבתי דבכה"ג לא ביטל שני את הראשון דאמרי' לתוספות כתביה בכדי שיוכל לגבות הרבית מז"פ ואילך ולא נמחל שעבודו מזמן הראשון כו' אמנם היכא דליכא שום תוספות בשטר האחרון ולא אמר טעם למה כ' שטר השני א"נ לומר שלא מחל השעבוד הראשון במגו דאי בעי היה תובע ב' השטרות דהוי כמגו במקום עדים כו' עש"ב ודבריו צ"ע. והעיקר לע"ד כדברי הרדב"ז ח"א סי' קכ"ד שהביא שם דבשני שטרי הלואות על חוב א' לא אמרי' כלל ביטל שני את הראשון ע"ש וכ"כ בתשו' ח"ס חח"מ סי' נ"א יובא לקמן סי' רפ"א ס"ו סק"א:

ויכול לכתוב הכל שם הלוה וכו'. ולרש"י אסור אלא צריך להניח מקום הלוה והמלוה והמעות והזמן וכן בשטרי מקח צריך להניח מקום הלוקח והמוכר והמעות והשדה והזמן דגזרינן שטרות בתורף אטו גיטין ונ"ל כדבריו דכן משמע פשט' דמתני' דרבי אליעזר לא פליג את"ק בהא ומה שהקשו התוס' והרא"ש (ורשב"א בחדושיו) על פרש"י מהא דפריך מש"ס מרב פפי דלא כתיבנ' אשרת' דדיינ' דמיחזי כשקרא י"ל דס"ל לש"ס דאי חיישינן למיחזי כשקרא הא נמי מיחזי כשקרא אע"פ שאינו מזכיר הלוה והמלוה והמעות כיון שכותב טופס השטר למי שצ"ל כ"ז שלא נעשה הענין דהא אף לדברי התוס' וסייעתם אינם חתומים עדים ואפ"ה בכתיבה מיחזי כשקרא וא"כ ה"ה בהא עי"ל דפריך דמשמע דמסתמ' לא פסיל במתני' אלא משום גזירה דגטין וכדפריך בש"ס שם בסמוך להדי' הא לא"ה כשרה ואם כן לא חיישינן למיחזי כשקר' ואשרת' דדייני וכה"ג כשרה והא אמר רב פפי דפסולה גם מה שהקשו הא דלא פריך בלאו הכי אפילו הוה ס"ל כרבנן י"ל דאה"נ דהוה פריך הכי אלא דהוה מצי לשנויי דילמא הלכה כר' יודא אבל השת' דפסק כר' אליעזר פריך שפיר מרב פפי ועי"ל דעדיפ' מיניה משני דליתא לדרב פפי כלל ע"ש וכה"ג אשכחן בכמה דוכתי בש"ס גם הר"ן פ' כל הגט כ' כדברי רש"י ע"ש וכ"כ ראב"ן דף קל"ו ע"ד בסתם סופר הכותב שטרי מלוה שיהו מזומנין צריך שיניח מקום הלוה ומקום המלוה ומקום המעות ומקום הזמן שטרי מקח צריך שיניח מקום המוכר ומקום הלוקח ומקום המעות (והשדה) ומקום הזמן ע"כ:

שכיון שנמחל שעבודו אינו חוזר ולוה בו כו'. עיין בעיר שושן שכתב מתחל' דמבני חרי גבי ואח"כ כתב דאפשר דאפילו מבני חרי לא גבי ובסמ"ע האריך להשיג עליו ופסק דשטר שנמחל שעבודו גובה מבנ"ח וכל דבריו לא נהירין לי כלל וראי' שהביא מהרא"ש פ"ד דנדרים (דף כ"ז ע"ב בש"ס) ומביאו ב"י בסי' נ"ה ס"ב לאו ראיה היא דאפילו למאי דכתב הרא"ש שם בתחל' ל"ד כלל דשאני התם דאין הלוה כופר בכלום והלכך נקנה לו השטר למלוה במסיר' כמו שהתנ' מתחל' שאם לא יתן לזמן פלוני יקנה לו השטר במסיר' ויגבה הכל ומכל שכן למאי דמסיק הרא"ש שכך התנה מתחל' שאם לא יתן לזמן פלוני שיהא המעות שנתן לו מתנ' וגבי אפילו ממשעבדי וע"כ כתבו המחבר והר"ב לקמן סי' נ"ה סעיף ה' ו' בסתמ' דגובה בו דהיינו משום שהמעות מתנה ואדרב' ממסקנת הרא"ש שם משמע להפך מדכתב והאי פירוש' ניחא טפי דבקניית אותיות בעי כתיבה ומסירה משמע להדיא דרצה לומ' דכל דליכא כתיבה ומסיר' אינו גובה בשטר שנמחל שעבודו אפילו מבנ"ח וא"כ הכא דנתן המעות בתורת פרעון גמור ואח"כ חזר והלוה בו א"כ בטל השטר לגמרי ואם טען פרעתי נאמן. גם מה שהביא הסמ"ע ראיה מלקמן סי' פ"ג לאו ראיה היא ואדרב' משם ראיה להפך דמקור דין דהתם הוא בש"ס פרק חזקת הבתים (בבא בתרא דף ל"ב ע"ב) ושם משמע להדיא בש"ס ורשב"ם דאם טוען חזרתי והלויתי לך כיון שנמחל שעבודו בטל השטר ונאמן הלוה וכן כתב הרמב"ם להדי' פי"ד מה' מלוה דין ז' ח' וכ"כ הסמ"ג וכ"כ הבעה"ת שער י"ח וכ"כ רבינו ירוחם נ"ו ח"ה שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו כי כבר נמחל שעבודו ואינו גובה בו כלל והרי כמלו' על פה עכ"ל וכן משמע בטור ומחבר לקמן ס"ס נ"ז ע"ש. ועוד ראי' ממ"ש הרמב"ן בחדושיו ס"פ ג"פ אמתניתין דר' יוסי או' יתן והר"ן פ"ד דנדרים דף כ"ז ע"ב והנמוקי יוסף פרק הזהב גבי הנותן ערבון לחבירו תימה במה גובה כיון שנמחל שעבודו באותו חצי שפרעו וי"ל באו' לו החזר שטרו ויגבנו ופריע' זו שאני פורעו יהא מתנה ומכאן ראיה דאפילו במתנ' ומחילה ס"ל לר' יוסי דאסמכת' קניא עכ"ל ואם איתא מאי קושי' ומאי ראיה הא שפיר גובה מבני חרי ור' יוסי ור' יודא לא פליגי אלא אי יתן או לא אי אסמכת' קניא אלא ודאי אינו גובה כלל וע"ל ס"ס נ"ה וכן משמע פשט דברי הטור לקמן סי' נ"ז דאינו גובה בו כלל וכן משמע בב"ח סי' זה שפסק דאפילו בכת"י שנמחל שעבודו אינו גובה בו כלל וכת"י פשיטא דאינו גובה בו ממשעבדי וכן משמע מדברי הטור והמחבר לקמן ס"ס קי"ו ע"ש וכן עיקר: שוב מצאתי בריב"ש סי' שפ"ב כתב ג"כ בפשיטו' דשטר שנמחל שעבודו לא גבי בו כלל אפילו מבנ"ח מחמת השטר דכחספא בעלמ' הוא כדמשמע בפ' ח"ה גבי ההוא ערבא דא"ל ללוה כו' וכ"כ הרמב"ם ז"ל פי"ד מה' מלוה כו' ומביאו ב"י בקצרה בסי' מ"ג ס"ס ח'. וע' מ"ש לעיל סי' מ"ג סעיף ח' ס"ק י"ב: עוד כתב בסמ"ע וז"ל ועוד כתב בעיר שושן דאם לוה בכתיבת ידו דאינו אלא לראיה בעלמא שלא יהא נאמן לו' פרעתי ואינו טורף ממשעבדי חוזר ולוה בו ע"כ ויפה כיון וכן נ"ל עכ"ל והב"ח פסק דאף בכת"י אינו חוזר ולוה בו והבאתיו לעיל בסמוך ונ"ל עיקר בזה כהע"ש והסמ"ע דבשלמ' בשטר י"ל דכיון שנמחל שעבודו א"כ הרי בטל השטר וצריך עדות חדשה שיכתבו שטר אחר והוי כשטר בלא עדים דאינו כלום שהרי העדים לא העידו מחדש משא"כ בכת"י כיון שהחתום עצמו חוזר ולוה בו ואו' אתחייב לך בכת"י הרי כאלו חתם עצמו מחדש ונ"ל ראיה ברורה לזה משטר בעידי חתימה דהיכ' דחזר ומסרו לו מהני אע"פ שהעדים לא חתמו מחדש וה"ה הכא ומכ"ש לפי מה שראיתי בספר התרומה שחבר רבינו ברוך בסי' קל"א שכתב דאפילו מ"ד עידי מסירה כרתי מודה אפילו ליכא עדים אם מודה שמסרו לו בינו לבינו מהני דהודאת בע"ד כק' עדים דמי ע"ש בפנים ובסימני' כ"ש הכא וכ"כ התוספת ריש פ"ק דגטין דף ד' ע"ש סוף ד"ה דקי"ל כו' וכן משמע בתוספות פ"ק דגטין דף י' ע"ב ד"ה חספא כו' כנ"ל ברור. ועי"ל דבשטר כיון דבטל לענין שעבוד בטל כולו משא"כ הכא ודו"ק: מיהו אם כתב בכת"י כל מי שמוציאו גובה בו או בממרמו"ת שלנו ודאי דגם הב"ח מודה שחוזר ולוה בו וכמ"ש הע"ש בזה מלתא בטעמא ע"ש: עוד כתב בסמ"ע וז"ל ומיהו נראה דהיינו דוקא שחזר ולוה בו ביום דאל"כ אף שאינו טורף בו ממשעבדי מ"מ הא קי"ל דמלוה ע"פ מוקד' קודם למלוה בשטר מאוחר לענין גביית מבני חרי (גם מ"ש דקי"ל מלוה ע"פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר ליתא וכמ"ש לקמן סי' ק"ד סי"ג דצ"ע בזה גם מ"ש ואפילו למאן דפליג שם כו' ליתא דכבר כתבתי שם דהר"ן חולק וס"ל דחולקין ושנראה עיקר כדבריו ע"ש) וכמ"ש הטור בסי' ק"ד סי"ג ע"ש ואפי' למאן דפליג שם אזה וכמ"ש הטור שם מ"מ כ"ע מודי' דמלוה על פה מוקדם קודם למלוה ע"פ מאוחר ואם יחזור וילוה בזה יהיה קדימתו שלא כדין עכ"ל ומיירי שהלוה לו בעדי' דאל"כ אינו קודם למלוה ע"פ כלל לכ"ע דכת"י אפילו מוקדמת לא מהני דחיישינן לקנוניא שמא לא כתב כת"י זה קודם לכן רק עתה כתב ומסר לו וכמ"ש ב"י ס"ס מ"ז בשם תשובת הרשב"א וכ"כ בת' מהר"מ אלשיך ס"ס ס"ב והוא פשוט ודלא כנראה מתשובת מהר"מ מלובלין סי' ל"ה והיה אפשר לפרש דבריו דמיירי שידוע בעדים אך לא משמע כן מסוף תשובתו שכ' כי אותו כת"י שטר גמור הוא לכל הדברים ויש לו דין קדימה אפי' בקרקעות וא"צ ראיות ועדיות כ"כ שנמסר בזמנו רק זמנו של שטר מוכיח עליו וחזקה שנמסר בזמנו רק גלוי מלתא בעלמא שאין הדבר מרומה ח"ו כו' עכ"ל והוא ליתא אלא כמ"ש וכן מוכח לעיל סי' מ"ג סעיף ו' ע"ש ודו"ק אלא ודאי הסמ"ע מיירי כדפירשתי שהלוה לו בעדי' דאל"כ אינו קודם למלוה ע"פ כלל וא"כ אפי' ביום אחר יכול ללות בו. ומיירי נמי שלא מסר הכת"י בפני עדים דאל"כ טורף נמי ממשעבדי למ"ד דעידי מסירה כרתי כדלעיל סי' מ' ולקמן ס"ס נ"א וא"כ כשפרעו נמחל שעבודו ובטל כולו ואינו חוזר ולוה בו אפי' בו ביום ודו"ק: עוד כתב בסמ"ע וז"ל ועי' מ"ש עוד בעיר שושן בענין כתיבת הממרנות שנוהגין בהן בזמן הזה דצריך שיהא סך וזמן פרעון כתוב בהפוך הדף נגד חתימתו ממש כו' ול"ד כנגדה ממש קאמר דהא אף אם יכתוב הסך למעלה מחתימתו שורה שניה אין לחוש דאל"כ לא ישאר רק לכתוב שטר בשורה אחד והוא פסול וכמ"ש הטור בסי' מ"ה ומ"ו וכן אם יכתוב הסך למטה מחתימתו ממש אין לחוש שיחתכנו דאם כן יהיה זיופו ניכר דאין מדרך בני אדם שיחתם אדם על ממר"מ למטה בשולי נייר ממש לכך אין צריך ליזהר אדם בכתיבת הסך שיהא נגד החתימה ממש רק שלא יהא הרבה למעלה או למטה ממנו ודו"ק עכ"ל ול"נ דלא דק מ"ש אם יכתוב הסך למטה מחתימתו אין לחוש כו' דדוקא כנגדו ממש דאל"כ פסול אם חתם למטה בענין שיכול לחתכו דשמא יכתוב למעלה מחתימתו מה דבעי ויעשה חתימה מטה ולא ממרנ"י וכדאמרינן לא ליחתום אינש אלא אריש' דמגילתא ודו"ק: עיין בע"ש שפסק וממר"ם אם יש עדים שהפקידו או משכנו אצלו א"י לטעון עד כדי דמיו במגו דהחזרתי דירא לטעון החזרתי כו' ולכאורה קשה על דבריו מלקמן סי' ס"ד בתופס שטר דנאמן במגו דהחזרתי כדאית' באשר"י פ' הכותב ושאר אחרונים או במגו דנאנסו כדאיתא בטור וש"ע שם ויש לתרץ דהתם אינו תופס אלא שיכול לומר מחיים תפסתי ואיני מחויב להחזיר לכם אבל איני חפץ לתבוע בשטר זה את הלוה דהא אין לו כתיבה ומסירה אם כן אין לו' דירא לטעון החזרתי או נאנסו דהא השתא נמי אין כונתו לתבוע את הלוה רק שלא להחזיר ליורשים משא"כ בממר"ם ודו"ק ועי' מ"ש בסי' ס"ד ס"ק ד' דנראה לדינא דגם התם אינו נאמן במגו דהחזרתי או נאנסו ע"ש: ומ"מ דברי הע"ש צ"ע דל"ד לדלקמן סי' ס"ד שאינם כתובים על שמו משא"כ הכא דיכול לטעון החזרתי וזה ממרמ"י אחר הוא שהלויתי לו מתחלה או שלקחתיה מאחרים ויכול להוציא המעות מן הלוה בטענה זו או למכרה לאחרים ודוחק לומר דהעדים יכירו הממרמ"י כגון שיש בה איזה סי' דפשט דבריו לא משמע כן וצ"ע: ודין ממר"ם חלק שנחלקו בו הע"ש והסמ"ע עיין מ"ש לקמן סי' ס"ט ס"ק י"ז מזה:

אם חזר וקבל קנין. באותו יום הוא במרדכי שם ור"ל דאל"כ הו"ל מוקדם וכמ"ש לק' בסמוך:

שחזר ומסרו לו בפני עדים. ביום החתימה כן הוא במרדכי ור"ל דאל"כ ה"ל מוקדם ועיין בב"י לקמן סי' ר"ז ד' רצ"א ומ"ש עליו לק' סי' ר"ז סעיף י"א:

ומסרו לו בפני עדים כו'. לשון המרדכי אם היו עידי חתימה יכולים לחזור וללות בו שהרי עיקר שעבודו במסירתו כו' ומשמע דר"ל דהיינו דוקא כשחזר ומסרו לו בפני עידי החתימה או שלא היו שם עידי חתימה כלל רק עידי מסירה וחזר ומסרו לו עתה בפני עדים אחרים אבל אם היו שם עידי חתימה ואתה מסרו לו בפני עדים אחרים לא מהני והטעם נראה לפע"ד דכיון דעדים אלו שחתומי' מעידים שחייב לו ובאמת כבר בטל שטר זה א"כ ה"ל השטר זה כמזוייף מתוכו דמודה ביה רבי אליעזר דלא מהני עידי מסירה. ולפי זה קיצר הר"ב בדבר ודו"ק:

וע"ל סי' נ"א בסופו ס"ק ז' שם כתבתי דהרבה פוסקים חולקין וס"ל דלא אמרינן עדי מסירה כרתי בשטרות ע"ש:

(בש"ע ס"א שנמחל שעבודו) הסמ"ע חולק על רמ"י לענין בני חורין וס"ל לסמ"ע דגובה מבני חורין ואני אף שאיני כדאי להכריע מ"מ דעתי נוטה לדברי רמ"י ומה שהביא סמ"ע ראיי' מדברי הרא"ש בב"י סי' נ"ה תמהני דמשם ראי' לרמ"י לא מבעיא לתי' השני של הרא"ש דפי' מ"ש ר' יוסי היינו באומר תחלה שיהא המעות שנתן מתנה כו' פשיטא דבלא תנאי זה פסול אפי' לבני חורין ומנ"ל לחלק ואפי' לתי' הראשון דלשם מפרש מה דאמר ר"י היינו לגבות מבני חורין הא סיים שם הטעם דקניא לי' במסיר' השטר היינו למאן דס"ל אותיות נקנות במסירה בלא כתיבה ומש"ה חזר לתרץ שם בענין אחר מאחר דקי"ל בעינן כתיבה ומסירה א"כ מוכח אם אין שם מסירה חדשה מלוה למלוה או לשליש ליכא מ"ד שיגבה מב"ח והא דלא גבי במסירה ממשעבדי צ"ל דאין על המסירה שני עדים אבל אם יש שני עדים ה"נ דהוי שטר גמור כמ"ש רמ"א בסמוך וכל דברי הרא"ש שזכרנו היינו לר' יוסי דס"ל אסמכתא קני' ולמדין אנו מזה היכא דלא הוי אסמכתא כגון בב"ד חשוב כן הוא ממש וכן הוא לשון רמב"ם פכ"ז מהלכות מלוה דשטר שנמחל שיעבודו הוי כחרס משמע דאין בו תועלת לגמרי וכ"כ רמ"א בהדיא סוף סי' נ"ה ודוקא בהתנה תחלה שיהא מתנה גובה מב"ח הא לאו הכי אינו גובה מב"ח ועוד ראיה מפ' ח"ה דף ל"ב ההיא דא"ל הב זוזי דפרעתי למלוה בשבילך והא שטרא ואמר הלוה לא פרעתיך ואמר הערב לאו הדרת ושקלת מנאי ואסיקנא שם דהוי שטר שנמחל שעבודו ולא גבי כלל ממלוה ע"כ נלע"ד דהדין עם רמ"י בזה דאינו גובה כלל בשטר שנמחל שעבודו אפי' מב"ח:
עוד חלק הסמ"ע על רמ"י ופסק דאין צריך שתהיה החתימה מכוונת נגד המשמעות הממרנ"י נלע"ד דיפה פסק רמ"י לא מבעיא אם רוצה לכתוב המשמעות למטה מן החתימה פשיטא דפסול דיש חשש שיחתוך המשמעות ויכתוב למעלה מהחתימה בלשון זה אני ח"מ חייב לפליני כך וכך פשיטא שלא יזיק לזה מה שהחתימה בסוף הנייר דהא אמרינן בגמרא לא לחזי אינש ח"י אלא ברישא דמגילתא ולא אמרו או בסופו דמגילתא ש"מ דכל שהוא למטה מריש מגילתא הוה יוכל להזדייף ולעשות כ"י עליו בזויף ואפי' אם המשמעות למענה מהחתימה יש להקפיד דשמא יהי' לפעמים כשיעור ב' שורות ריוח ביניהם ויכול להזדייף שטר עליו ע"כ יש להקפיד שיהיה המשמעות מכוון נגד החתימה כנלע"ד:
ובענין ממרנ"י שלא נכתב עליה שום משמעות רק החתימות לחוד נ"ל שאינו גובה כלל בה כיון שהובאה כך לפני ב"ד בפסול דהא יכול לעשות זיוף ולכתוב עלי' כפי מה שירצה ואף אם הלוה מאמינו מ"מ לאו כל כמיניה שמא חייב גם לאחרים בממרנו"ת ואין לו לשלם ומפסידו עי"ז ואע"ג דהי' יכול לתקנו קודם בואו לב"ד מ"מ אינו מועיל כאן כיון שבא לב"ד בפסול כמ"ש בסי' מ"ה ס"ד והארכתי בדבר זה סי' ק"ד ס"י וגם בלבוש כתב כאן לפסול אלא שנתן טעם אחר ועל אותו הטעם נחלק בסמ"ע אבל לפי הטעם שכתבתי אין מחלוקת להכשירו נ"ל:

(מצאתי כתוב למהר"ל מפראג ז"ל) דאף בכ"י אם לוה ופורעו אין חוזר ולוה בו דהוי שטר שנמחל שעבודו א"כ היה נלע"ד מי שיש לו ממרנ"י שכתוב עליו וליתר בטחון הניח בעל הממרנ"י מפץ א' פלוני ונפל חילוק ביניהם אם זהו החפץ או שאר חלוקים המלוה נאמן בשבועה במגו דאי בעי אמר אין כדבריך אלא שנאנס מידי כדין המלוה על המשכון שנשבע שנאנס כמ"ש סימן רנ"ז דאפי' המפקיד אצל חבירו בשטר נאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו ונשבע שבועה דאורייתא הא נמי דכוותיה וזה נראה לי פשוט וראיתי קצת דיינים טועים בזה על כן כתבתי דברים אלו:

ויכול לכתוב הכל כו' בגמרא דגיטין דף כ"ו תנן במשנה ת"ק סבירא ליה דאפילו בשטרא הלואה ומו"מ אסור לכתוב תורף ור"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים ופירש"י דמכשיר בטופס אבל לא בתורף וגט אפילו טופס פסול ופריך הגמרא בהא דאמרינן הלכה כר"א ופריך הגמרא הא מיחזי כשקרא ופירש"י על טופס שטרות פריך דהא מחזי כשקרא ומשני הגמרא למחזי כשקרא לא חיישינן והקשו התו' לפירש"י איך שייך בטופס מחזי כשקרא ולכן פי' ר"א מכשיר בשארי שטרות אפילו תורף ולכך פריך הגמרא הא מחזי כשקרא על זה משני דלא חיישינן והרב הש"ך ביקש להתנצל בעד רש"י ולומר דגם בטופס יש חשש מיחזי כשקרא ודבריו דחוקים כמ"ש המחברים דמה מחזי כשקרא יש בכותב דבר בלי שם הלוה והמלוה כלל. אבל באמת נר' לישב דברי רש"י בפשוט והוא דהא דפסלינן תורף בשטרות יש כאן שני טעמים או דגזרינן שטרות אטו גט או דבעצם פסול משום מחזי כשקרא והנה דפסול בגט טופס הוא משום דגזרינן טופס אטו תורף ואם כן לפי זה אי הא דתורף בשטרות פסול אטו גט שפיר יש להכשיר בשטרות טופס דכולי האי לא גזרינן טופס אטו תורף ושטר אטו גט והוי גזירה לגזירה מה שאין כן אי פסול תורף השטר מדינא פסול דהוי מחזי כשקרא אם כן כמו דגזרינן בגט טופס אטו תורף אף בשטרות יש לגזור דמ"ש ולא הוי גזרה לגזירה דהא בתורף מדינא פסול ואם כן א"ש קושית הגמ' דאמרינן הלכה כר"א דטופס בשטרות כשר הא האי אשרתא וכו' משום דמחזי כשקרא ואם כן יש לפסול טופס אטו תורף דפסול מדינא. ומשני הגמ' למחזי כשקרא לא חיישינן רק גזרינן שטר אטו גט ולא גזרינן בטופס דהוה גזרה לגזירה כמ"ש וא"ש. והנה הרב הש"ך כתב דיש להחמיר כרש"י ובאמת אילו מהך טעמא כיון דתו' חלקו אחריהם לנטות אלא דתמהני למה העלימו עין מדברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל דפסק בהלכ' גירושין פרק שלישי הלכה ז' דאסור לכתוב תורף בגט אבל טופס התירו מפני תקנת הסופר והעלו כל נושאי כליו המ"מ והכ"מ דפוסק כת"ק במשנה ולדבריו כל שטרות אפילו מו"מ והלואה אסור לכתוב תורף דכן מבואר במשנה והלכה כן וכן דעת הראב"ן לפסוק כת"ק כמ"ש הש"ך בשמו בעצמו וכן דעת בעל עיטור בריש מאמר ששי בשמות הבעלים והביא ראיה מהא דתנן אין כותבין שטר ללוקח עד שיהיה מוכר עמו דפשיטא מה קמ"ל אלא הפי' אפילו תורף לחוד אסור לכתוב דהוה כשקרא ולכן תמהני על אשר שם המחבר זכרון גאונים הללו אחרי הדלת וביחוד כי דרכו תמיד להיות נמשך אחרי דברי הרמב"ם וצ"ל דסבירא ליה למחבר למה השמיט הרמב"ם הך דינא דאין לכתוב תורף שטרות בכל הלכות הלואות והל' עדות מאין זכר לו ואדרבא כתב פכ"ג מהל' מלוה אין כותבין שטר למלוה עד שיהיה הלוה עמו וע"ש במ"מ דפי' דיאמר המלוה כתבו וחתמו ויהיה בידכם וכו' (עיין לעיל סימן ל"ט) ועדיפי ה"ל למימר דאפילו בלי חתימה כלל רק התורף אסור לכתוב ומכ"ש החתימה אלא ודאי דסבירא ליה לרמב"ם דבגמ' שם גיטין דף כ"ו ע"ב אמרינן הלכה כר"א ויש כאן ספק לאיזה ר"א נתכוון אם לר"א דרישא או לר"א דסיפא דהא תרי תנאי אליבא דר"א והגמרא ביקש לפשוט דעל ר"א דרישא אמר דאיך אפשר על ר"א דסיפא הא הוי מחזי כשקרא ודחי הגמרא דלא חיישינן ואם כן הדבר בספק כמאן אמר רב הלכתא כר"א לאיזה תנאי דר"א נתכוון ולכך בגט דאם נגזור טופס אטו תורף הוא גזרה בעלמא ומילתא דרבנן פסקינן לקולא דמותר לכתוב טופס כת"ק דמשנה ולהיפוך בשטרות כיון דקי"ל דלא חיישינן למחזי כשקרא ואין כאן רק גזרה שטרות אטו גט אף זו הוי גזרה בעלמא ואזלינן לקולא וקי"ל הלכה כר"א דסיפא דבכל שטרות אפילו תורף כשר וכמ"ש התו' ולכך בשטרי הלואות העלים הרמב"ם דאסור לכתוב תורף וא"ש ודוק ומ"מ צ"ע:

שכיון שנמחל שעבודו כו' עיין סמ"ע דהביא דעת העיר שושן דדעתו דאפילו מב"ח לא גבה והסמ"ע השיג דכתב הרא"ש בפ"ג דנדרים דף כ"ז במי שהשליש שטרו ואמר אם לא באתי וכו' החזר לו שטרו וכתב הרא"ש אע"ג דנמחל שעבודו מכל מקום גובה מב"ח ולכן כתב דלגבי ב"ח הוי שטרא מעליא לענין ב"ח ולא מצי לטעון פרעתי רק אינו גובה ממשעבדי ועדיף הך מן מוקדם דסבירא ליה לתו' ורא"ש דמצי לטעון פרעתי והרב הט"ז וביחוד הש"ך האריך להשיג על הסמ"ע וכתב דמהרא"ש אין ראיה דהתם במי שהשליש וכו' דהתם אין הלוה כופר בכלום וגם הא אף מהא במסקנא חזר הרא"ש ומפרש דאיירי דנתן לו המעות שפרע כבר במתנה דאל"כ הא אותיות בעינן כומ"ס והביא הש"ך ראיה מההיא ערבא דבפ' חזקת דף ל"ב ע"ב דשם מבואר ברשב"ם בערבא דתבע ללוה דפרע בשבילו למלוה והא שטר והלוה טוען דכבר פרע לערב בשביל כך והערב אמר חזרתי והלויתיך דנמחל שעבודא והלוה נאמן וכ"כ בעה"ת והרי"ו להדיא וכ"כ הריב"ש להדיא בתשובה סימן שפ"ב ועוד הא הרמב"ן ור"ן ורשב"א כולם טרחו לפרש הך דהשליש שטרו כו' באמר שהמעות שפרע כבר יהיה במתנה ומכח זה הכריחו דאף במחול לך שייך אסמכתא ולא פי' בפשוט דלענין בני חורין לא מהני מחול שעבודא אלא ברור דאף לענין ב"ח הוי מחול שעבודא ע"ש שהאריך ואם כי לכאורה נוטים הדברים כמ"ש הש"ך בלי פקפוק מכל מקום הואיל דברי סמ"ע הן דברי רמ"א רבו דכן משמע להדיא לקמן סימן נ"ה ובד"מ שם דמבני חורין גובה חובה עלינו לעיין במילתא ולברר הדברים כהוויתן דנראה דטעמו של סמ"ע כיון דאם מסרו לו בפני עדים מחדש מהני לדעת המרדכי והרמ"א בהגה זו אם כן לגבי ב"ח שהוא דבר הנוגע ללוה באם מסר לו הלוה השטר בינו לבין עצמו לגבי נפשיה הוי הודאת בעל דין כק' עדים ומהני כמו מסירה בעדים וכמ"ש הש"ך גופיה בס"ק ב' בפסקא עוד כתב כו' בשם תו' גיטין ובעל תרומות ולגבי משעבדי עכ"פ לית להו קלא אבל לגבי נפשיה מועיל ועכצ"ל כן דאל"כ אף לגבי בני חורין נמחל שעבודו א"כ אף בשטר שאין בו אחריות ממשעבדי אינו חוזר ולוה דכבר נמחל שעבודו א"כ מה פריך הגמ' בהך מילתא דאינו חוזר ולוה דנמחל שעבודא תיפוק ליה דה"ל מוקדם דילמא ר"י קמ"ל אפילו בשטר כה"ג דלית ביה אחריות משעבדי דלית ביה חשש מוקדם (כמש"ל בסי' ס"ה באריכ') ומ"מ נמחל שעבודו א"ו לגבי ב"ח לא נמחל שעבודו והטעם דה"ל כמסרו לו בעדים וכן דעת הש"ך באמת אלא שדעתו לחלק בשטר שיש בו אחריות ס"ל לש"ך הואיל ובטל במקצתו לענין שעבוד לקוחות בטל בכולו אף לגבי ב"ח וא"כ ל"ק משטר שאין בו אחריות דמודה הש"ך דחוזר ולוה אך הרמ"א וסמ"ע לא ס"ל סברא זו דמה בכך דבטלה לענין לקוחות וכי בשביל זו יתבטל לענין ב"ח מוקדם יוכיח לדעת רש"י ורמב"ם דבטלה לענין לקוח' וכשר לב"ח וחיל' דלהון שפיר מן הרא"ש בנדרים הנ"ל ומ"ש הש"ך דהתם שאני דלא כפר הלוה לא הבנתי דהא לא מסר לו רק השטר ובשלמא אי שטר כשר לגבות בו מבני חורין אז במחזיר לו הך שטר הקנה לו הך מנה דפרע משא"כ אם אין השטר עומד לגבות מב"ח אם כן אף השטר חספא בעלמא כמ"ש הרמב"ם וא"כ כשהחזיר לו לא החזיר לו דבר שיש בו ממש כלל רק חספא בעלמא ובמה זכה המנוה בהך מנה ובמה נשתעבד הלוה בהך מנה הא הך מסירת השטר הוא חספא בעלמא וכלא יחשב אלא ברור דיש בו דבר מועיל וכמ"ש הסמ"ע. גם יש לסמ"ע ורמ"א ראיה לתרץ קושית הריב"ש על הך פוסקים דס"ל במוקדם אינו פסול רק לגבות ממשעבדי א"כ מה פריך על ר"י דאמר דנמחל שעבודו תיפוק ליה דה"ל מוקדם דהא מטעם דנמחל שעבודא נפסל לגמרי והריב"ש כתב דהוא קושי' עצומה ואף דרב בעל גי"ת חשב ליישבו מלישנא אין חוזר ולוה כו' הוא דחוק בתכליתו וא"צ ליטעון עליו ולכך ס"ל דבאמת הנך ס"ל כהרא"ש דגם זה כשר לגבות ב"ח ושפיר פריך ומעתה לא קשה מן הך ערבא דפ' חזקת הנ"ל דהתם היה הנידון דמלוה מסר שטר שהיה לו על לוה לערב כשפרעו והמלוה כתב לו התקבלתי והודה הערב כי הלוה חזר ופרע לו מה שפרע בשבילו להמלוה רק שהלוה חזר ולוה מהערב והניח שטרו שחייב למלוה בידו בזה פשיטא דנמחל שעבודו לגמרי אפילו לב"ח כי מה מסירה שייך כאן ואפילו לקח הלוה שט"ח שיש למלוה עליו ומסרו לערב בעדים וכי משתעבד לערב הא השטר לא נכתב ולא נעשה כלל על שם ערב ומה טיבו של ערב לשטר כזה וראובן שחייב בשטר לשמעון ומסר ראובן שטר חוב ההוא ללוי ישתעבד ללוי דבר זו אינו לא היה ולא נראה וגם מה שטרחו הרמב"ן ורשב"א ור"ן למצוא דרך במה שיחזיר לו שטרו ולא יהיה נמחל שעבודו דנתן לו המעות שפרע במתנה וכו' ולא תי' דמ"מ מהני לב"ח וכן הרא"ש במסקנא הסכים עמם. הוא דכל הנ"ל בנוי אם ע"מ כרתי בשטרות ולגבי ב"ח הוי כמסירה בעדים כמש"ל וא"כ קשה רב דאמר שם בנדרים אין הלכה כר"י דאסמכתא לא קני' (ועיין ב"ב דף קס"ח דאיכא גירסא דס"ל הלכה כר"י) משמע לולי אסמכתא היה רב מודה דיתן וקשה הא רב ס"ל בגיטין דף פ"ז ע"ב הלכה כר"מ בשטרות דאין ע"מ כרתי וא"כ במה קני' להך מנה דפרע וכן ר' יהודה דפליג במשנה ואמר לא יתן אוקמיני' דס"ל אסמכתא לא קניא וקשה בלא"ה לא יתן דהא ר"י ס"ל ע"ח כרתי וכי כתב וכתב לה היינו חתימה ולכך בעי חתימה בגט בתלוש ולשמה כמבואר בגיטין דף ד' ע"ב וא"כ עכצ"ל בלי מסירה משעבד לוה ולכך אמרו דמיירי דנתן המעות שפרע במתנה וא"ש. ועכצ"ל כן דאם לא כן אף לשיטת הש"ך קשה להמרדכי והרמ"א דאם מסרו בע"מ מהני א"כ מה קשי' להו לכל המחברים מהך דמי שפרע דיחזיר השליש הא הוי נמחל שעבודו דהא השליש מסרו ליד המלוה בעדים וכך ראוי ונימוס השליש לחזור שלישתו בעדים כדלקמן סי' נ"ו ובלא"ה צ"ל דמסרו בעדים דאל"כ איך יהיה מוציא דבר בלתי מתוקן דיבוא לגבות משעבדי ומן זמ"ר ועכצ"ל דמסרו בעדים וא"כ הרי העדים משויה ליה שעובוד דיד שליש כיד הלוה דשלוחו הוא וכמו גט אם מסר השליש הגט ליד אשה בע"מ מגורשת דהוא שליח בעל וידו כיד בעל ואף בזה השליש שלוחו דלוה וידו כידו ומה כל החרדה הלזה וכ"כ הב"י לקמן סי' ר"ז אלא לפמ"ש ניחא דכל סוגיא אזלא כמאן דלא ס"ל כר"א בשטרות דעדי מסירה כרתי וא"כ לא מהני ע"מ מידי וא"ש דהוצרכו לתי' ולק"מ. ובזה אין כאן ראיה דבעה"ת ס"ל בנמחל שעבודו אפילו מב"ח אינו גובה דהא נראה מסוף דבריו בשער י"ג ח"ג דדעתו נוטה להלכה כדברי אומרים דאין ע"מ כרתי בשטרות וכיון דאין עדי מסירה מועיל פשיטא דאף לגבי בני חורין השעבוד מחול. אבל לפי דקי"ל כר"א אף בשטרות דע"מ כרתי הדין חוזר כהנ"ל דגובה מב"ח דמסירת הלוה הוי לגבי בני חורין כמסירה בעדים. אך עם כל זה נראה כיון דלא מצינו בשום מחבר דגובה מב"ח רק בהרא"ש הנ"ל גבי מי שפרע מקצת חובו כהנ"ל וע"ז כל יסודו של סמ"ע אפשר דלענין זה מועיל דהוי שטר דלא מצי למטעון להד"ם והיינו אם יטעון להד"ם לא חזרתי ולויתי ממך כלל והמלוה טוען חזרתי והלויתיך ויש לי מגו דלא פרעתני כלל דנאמן המלוה במגו ולא נימא דהלכה כר"י בזו דמה סמכת בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא והוי מגו להוציא דשטרא הוא שלא יוכל לטעון להד"ם אבל אי טען פרעתי נאמן דהא בלא"ה רוב מחברים דעתם שטר שאינו עומד לגבות משעבדי דנאמן לומר פרעתי ומכ"ש בהך שטרא ומכל מקום באומר לשליש אם לא באתי וכו' החזר לו שטרו והחזיר נשתעבד דלא הוי כמוסר לו חספא בעלמא דהא הוי כמוסר לו כת"י שחייב דג"כ נשתעבד אף דקי"ג דנאמן לומר פרעתי וזהו צריכין לומר בלא"ה בדברי רא"ש דתי' דלכך יחזיר אף דנמחל שעבודו משום דגבי מב"ח וקשה הא ה"ל מוקדם דאימת קני' כשהגיע זמן ולא נתן ואז מחזיר לו השליש ואז קני' במסירה ואז ה"ל מוקדם והרא"ש סבירא ליה כר"י דמוקדם פסיל לגמרי ול"ל כמ"ש דמסרו בעדים דכל זה אינו מציל דאם כן יהיו העדים רשאים לכתוב שטר בניסן ולמוסרו למלוה בתשרי דהן עדים שבא לידו בתשרי ועכצ"ל לענין מוקדם לא מהני זה. וכן צ"ל למ"ד דלענין נמחל שעבודו לא מהני ע"מ אם כן מה פריך ה"ל מוקדם י"ל דמסרו בעדים ועכצ"ל דלענין זה לא מהני עדים ופשוט ועכצ"ל דסבירא ליה כדעת רבו רבינו יונה לעיל בסימן מ"ג דאף דמוקדם פסול מכל מקום א"נ לטעון להד"ם ואם כן יש לו תואר שטר ויכול לזכות בו ולא הוי כמוסר לו חספא הרי בידים מוכיחות מבואר דמ"ש הרא"ש דגבי' מב"ח אם אין טוען פרעתי אבל נאמן לומר פרעתי דה"ל מוקדם ואם כן מבואר כוונת הרא"ש דמ"ש דגבי' מב"ח היינו לענין להד"ם ולכן אף בענין נמחל שעבודו ברור דכוונתו לענין להד"ם דשטרו בידו מה בעי אבל נאמן לומר פרעתי כמו במוקדם דאינו חושש להניח שטר כזה בידו כמו בכת"י ומהכ"ת נימא ברא"ש יותר מה דאין מוכרח דהא הרא"ש ע"כ לא מיירי רק מענין להד"ם ואם כן הבו דלא לוסיף וכן משמע ברש"י ב"מ דף י"ז ד"ה שכבר נמחל כו' דמשמע שם דלא הוי רק מלוה ע"פ לענין טריפת לקוחות משמע דלא מצי לטעון להד"ם ואם כן אין כאן מחלוק' בין הרא"ש לבעה"ת הנ"ל דבעה"ת נזכר להדיא דנמחל שעבודו ומצי לטעון פרעתי הרי דלא קאמר דמצי לטעון להד"ם רק דמצי לטעון פרעתי והן הן הדברים שכתבתי ברא"ש ושניהם כאחד עולים ואין כאן מחלוקת ביניהם כלל. ואמת כי שבתי וראיתי בירושלמי סוף פ"ק דב"מ דקאמר מ"ט דפסול כשפרע וחזר ולוה הכל בו ביום וקאמר מפני שלא נשתעבדו נכסים וי"א כשלא חתמו עדים על אותו מלוה עכ"ל הרי דלטעם השני הלואה דעדים שהעידו על הלואה זו כבר נפרע ואם כן על הלואה זו החדשה אין עדים ראשונים מעידים כלל והרי הוא כשטר בלי עדים. ואם כן הנ"מ בין ב' טעמים הללו הנדון שאנו דנין בו אם לגבות מב"ח דלטעם ראשון י"ל כסמ"ע דלגבי ב"ח אין צריך לשעבוד נכסים אבל לטעם שני אף גבי ב"ח וכי יועיל שטר שאין בו עדים והלא אין עדים כלל על הלואה זו אבל יש לעיין לאיזה טעם נוטה דעת הגמרא דידן דהלכתא כוותיה ונר' דסבירא ליה כטעם הראשון ובזה יתיישב קושית הריב"ש על הפוסקים ראשונים ז"ל דלישנא דגמרא דנמחל שעבודו משמע להדיא כטעם הראשון ועוד לפי טעם השני אפילו שטר שאין בו אחריות נכסים מכל מקום הוי חספא דהוי שטר בלי עדים ואף דכתבתי לעיל מסירת לוה למלוה לגבי נפשיה הוי כע"מ מכל מקום כיון דע"ח אינו מעידים על הלואה זו כלל ה"ל מזויף מתוכו ופסול (ועיין מש"א בזה לקמן במרדכי ובש"ך) ואם כן קשה קושיא הנ"ל מה פריך הגמרא תיפוק ליה דה"ל מוקדם דקמ"ל אפילו בשטר שאין בו אחרות נכסים כלל ומזה נראה ברור דסבירא ליה לגמרא דידן כטעם הראשון אבל צריך להבין הן בגמרא והן בירושלמי טעם השני להיכן אזיל הא באמת לא חתמו עדים על הלואה זו וצ"ל דאטו עדים החותמים שטר רואים הלואה הא כותבים שטר ללוה אע"פ שאין המלוה ועיין ב"מ דף י"ג לולי חשש מוקדם היה תמיד העדים מורשים לכתוב שטר ללוה לחוד ע"ש וצריך לומר דאין מעידים אע"פ שכתבו פלוני לוה מפלוני מנה שראו ההלואה רק מעידים על להבא כשימסור הלוה השטר למלוה יחול עדתון למפרע דהלוה דהא מוסר לו שטרו וכן הדבר בגט כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו וכי יודעין מגירושין רק להבא כשיתן הבעל גט לאשתו יחול עדותן למפרע שגירש פלוני לאשתו פלונית ועיין גיטין דף כ"ו ע"ב דדייק הגמרא מהא דאר"י אין חוזר ולוה בו הא הלואה ראשונה כותבין אף דלא חזו עדים הלואה וה"ל מחזי כשקרא ע"ש ולפי זה המעידים אף שלא ראו הלואה אם כן אין מעידים על הלואה פרטית כלל רק על הלואה שילוהו כשימסור לו שטרו אם כן י"ל דאפילו הלואה טובי נמי והן מעידין דרך כלל כל הלואות שילוהו כשימסור לו שטר הזה יחול עדותן ומה לי עדות על הלואה זו או אחריתי סתמא מעידים כשימסור הלוה שטרו למלוה שחל עדותן שכך חייב לו ולכך אין כאן פסול משום דלית כאן עדים וצ"ל הפסול משום תיכף בפרעון ראשון נתבטל ונמחל שעבוד דאית ביה וזה נכון אך הא תינח על הלואה הנעשה בזמנו של שטר ואז אמרינן דכוונת העדים להעיד אפילו הלואות טובי ולעולם מעידים כשהשטר ביד מלוה אבל הלואה שנעשה ביום שלאחר שטר אם כן ודאי מתחלה לא חתמו ולא סובב כלל כוונתם להעיד על ההלואה שילוהו אחר כך כי לא כתבו היום הלואה ואיך יעידו מתחלה שקר להעיד מקדם על הלואה ומשים נפשיהו רשעים ועושי עול כנודע וע"כ דאין כוונתם רק להלואה שילוהו בו ביום אם אחת אם טובי ואם כן אם הלוהו ביום שלאחריו חזר הדבר דה"ל שטר שאין בו עדים דלא על זה סובב כוונת העדים כמ"ש וטעם שני של ירושלמי אמת ונכון ואם כן כך קושית הגמרא ותיפוק ליה דה"ל מוקדם ולא קשה קושית הריב"ש הא במוקדם לא פסול לגבי ב"ח דכך קושית הגמרא למה קתני שנמחל שעבודו ולא קתני שאין עליו עדים דל"ל דעדים דעתם להעיד על כל הלואות הא ה"ל מוקדם ואיך יתכוונו לפיסול ולכך משני ביומו ולא עבדי פיסול ובזה מיושב קושית ריב"ש על נכון אך לפי זה י"ל דהא דטרחו המחברים במי שפרע מקצת חובו למצוא דרך שלא יהיה בכלל נמחל שעבודו ולא סבירא ליה דגבי מב"ח משום דשם פרעון ביום שלאחריו ואם כן לית כאן עדים כמ"ש ואין גביה אפילו מב"ח דהוי כחספא ואפילו חזר ומסרו לו בע"מ לא מהני אפילו לב"ח למ"ד מוקדם כשר לב"ח דהוה ליה מזויף מתוכו דע"ח אינם מעידים על הלואה זו ולכך לא מוקי לי' בע"מ כמש"ל ועיין מ"ש בסימן נ"ה אבל הסמ"ע מיירי בפרע ולוה בו ביום כמבואר בש"ע דחל עליו עדותן של עדים ואין כאן רק משום נמחל שעבודו וזהו לא שייך בב"ח וכן אמרו בירושלמי הנ"ל מפני מורען של לקוחות וכן כתב רש"י דטורף לקוחות שלא כדין. והנה ראיתי במעדני מלך לב"מ דכתב לכאורה ראיה מדברי רש"י לסמ"ע דכתב על הך שמעו רבנן ומפסדי לי' לטרוף לקוחות משמע הא בגביות ב"ח לית ליה פסידא והוא דחה דלא מסתפי מב"ח דהא מודה הלוה ואין בדחי' זו ממש דאיך יודע דלוה יודה לו אולי יחליף רוח זרה על הלוה לכפור בו בעת הדין עמו ויטעון פרעתי וכדומה רק נראה נוסחא מוטעת היה לו ברש"י כי חשב הך פסקא מפסדי ליה דהעמיד רש"י דבריו קאי על הך דיזיף בו זימנא אחריתי ואינו רק על מה שאמרו אחר כך דאיך נחוש דכתב ללות בניסן ולא ילוה עד תשרי הא המלוה יחוש שמעי רבנן ומפסדי ליה וע"ז פירש"י דשם ליכא רק הלואה אחת רק מאוחר לזמן שטר ושמעו רבנן דהוא מוקדם ומפסדי ליה לטרוף מלקוחות כשיטת רש"י דמוקדם פסול רק לענין משעבדי וא"ש ולעוצם עיונו טעה המ"מ בין דיבור לדיבור ברש"י ופשוט. ואין לדקדק דלפ"ז דבו ביום כשר לגבות מב"ח וכ"ש שטר שאין בו שעבוד כלל בפרע ולוה בו ביום מה נמחל בו שעבודא איכא הא השיעבוד לא חל כי אם בכלות היום ולכך ב' שטרי הלואות ביום אחד יחלוקו ולא שודא משום דלא חל השעבוד כי אם בפנות היום ולכך חל שעבוד כאחד א"כ בו ביום עדיין לא חל השעבוד ומה נמחל שעבודו יש כאן ועיין לעיל ריש סימן מ"ג מ"ש דלפי' ר"ת דשיעבוד חל תיכף רק מפני ת"ה אמרינן בשני שטרי הלואה יחלוקו א"ש אבל לדעת רוב הפוסקים כר"י וכמש"ל באריכות קשה מה נמחל שעבודו יש כאן וצ"ל דאף דלא חל עד פנות היום מכל מקום מתחיל השעבוד תיכף מעת שהגיע שטר לידו רק לא נגמר לחול להדיא עד כלות היום ואם כן אם בין כך פרע פקע שעבודו ואין יכול לחול בערב וכבר פקע ואין מועיל מה שלוה בו שנית וצ"ע ועדיין יש לספק במאוחר שטר והלואה נעשית בניסן ונכתוב זמנו של שטר בסיון אי מצי למיפרע בין כך ולחזור וללות בו דהא לא חל שעבודו למטרף רק מזמן הכתוב בשטר דהיינו סיון כמבואר בגמרא דע"ז דף י"א ע"א ועיין מש"ל בריש סימן מ"ג ובין כך לא שייך נמחול שעבודא או דנימא מ"ש מזמנו בו ביום דאף לא חל שעבודא מכל מקום חל תיכף שעבודא באופן הזה דתלי' ועומד אף זהו כמוהו ושייך ביה נמחל שעבודא ולכאורה יש ראיה מהא דהוכיח דעביד אינש דפרע ביומו דלוה מהא דאר"י אין חוזר ולוה בו אימת אלימא ליום אחרא הא ה"ל מוקדם אלא ביומו ש"מ פרע ביום שלוה ומה קושיא דילמא ר"י איירי בלוה בניסן ואחרו העדים השטר על תשרי ובתוך זמן פרע ורוצה לחזור וללות בו דלא הוי מוקדם דזמנו לטרוף לא הוה אלא בתשרי ומכל מקום אין חוזר ולוה דנמחל שעבודו וגם אין זה בכלל פריעה בת יומא כי כבר עידן ועידנים ממה שהלוהו ודוחק לומר דמאוחר אין פורע עד שהגיע זמן כתוב בשטר דילמא אם לוה אותו והגיע לו מעות בין כך למה לא יפרע והלא כל הפלפול בפ' ג"פ אי כתבינן שובר הוא מה"ט דילמא מאוחר הוא ובין כך פרע לשטר ונתן שובר וכשיוציא אחר כך שטרו יהיה מאוחר לשובר ע"ש ומזה מבואר דפרע בכה"ג ומה ענין זה להך דפרע ביומו דלוה מיהו זהו יש לדחות דבלא"ה יש לדקדק בהא דאמרינן שם ב"מ א' ר"י המוצא שט"ח בשוק וזמנו בו ביום וכתב בו הנפק יחזור דנ"ל דילמא פרע לפרעון בת יומא לא חיישינן וקשה מה ראיה יש דילמא שטר מאוחר וזמנו היה בא' בניסן באמת כי אז נעשית הלואה והעדים אחרוהו על תשרי ובין כך פרעו והיום בתשרי נאבד ומצא והפרעון היה ממתמול שלשום ואפילו נימא דכתוב בו הנפק בו ביום ובקיום אפשר דפסיל אם זמנו מאוחר כמש"ל בסימן מ"ו מילתא בטעמא מכל מקום עדיין קשה דילמא היום בא' בתשרי נתקיים והיום פרעו ואין זה פריעה בת יומא כי הלואה נעשה מקדם בזמן רב מוקדם ואם כי הקיום מהמלוה נעשה היום בשביל זה יתכן דפרעו הלוה היום. ולכן צ"ל דאמרי' בב"ב דף קע"א דפליג ר' יהודה ור"י בשטר מאוחר אי כשר או פסול ואמרינן דפליגי אי כותבין שובר דלמ"ד כותבין שובר מאוחר פסול מהחשש הנ"ל ופריך הגמרא והא האידנא כותבין שובר וכתבינן שטרי מאוחר ומשני הגמרא בתר דאמר ר' אבא לסופרים כי כתבתם מאוחר כותבין שטרא דנן אחרנוהו וכו' ופריך הגמרא והאידנא דלא עבדינן הכי ומשני בתר דאמר ר' ספרא לסופרים כי כתבה הני תברי אי ידעיתן יומא דשטרא כתבו ואי לאו כתבו סתמא וכו' הרי מבואר קודם ר' ספרא למ"ד כותבין שובר לא היה מאוחר כשר אם לא דכתבו ביה שטרא דנן אחרנוהו או דנכתב באייר רק הלואה היה בניסן וא"כ ר"י דסבירא ליה כותבין שובר והוא היה מוקדם לזמן רב ספרא בימיו לא היה אפשר לכתוב שטר בניסן ולאחרו על אייר אם לא דנכתוב כן בשטר להדיא אחרנוהו וכו' וא"כ לר' יוחנן ליכא למיחש כלל לשטר מאוחר אם אין מפורש בשטר ולכך סבירא ליה בו ביום יחזור וגם שפיר דייק הגמרא אלא ביומו ש"מ עביד אינש וכו' דליכא למיחש למאוחר כלל. אך עדיין קשה מנ"ל דעביד אינש דפרע ביום דלוה דילמא ר"י איירי בשטר שכתב בו שנה סתם חדש סתם דלא גבי אלא בכלות השנה או החודש ואם כן ליכא מוקדם אם באמצע שנה פרעו וחזר ונתנו לו דבלא"ה לא חל שעבודו עד כלות השנה כמו כלות יום ומכל מקום נמחל שעבודא איכא וזהו ודאי בשטר שכתב בו שנת תקח"ל סתם דעביד אינש דפרע בגו זימנא ודאי לדעת האומרי' לעיל ריש סי' מ"ג דאם יש עדים שראו השטר אף שאין בו זמן מכל מקום גובה מזמן ראיה ההוא אם כן עדיין ה"ל מוקדם דאולי ראו עדים אצלו קודם שפרעו ועכשיו דפרעו וחזר ולוה מביא בעדי ראיה ויגבה מזמן ההוא שלא כדת כי כבר נפרע בנתיים ואם כן לק"מ אבל כבר הארכתי לעיל בסימן מ"ג כי רבים חולקים ובפרט בכתב שנה חודש סתם ואם כן הקושיא במקומו ויותר תמוה שהריטב"א בכתובות פ' הכותב כתב להדיא דמשכחת ליה הך דר"י דאמר אין חוזר ולוה בכתב שנה סתם ופרע בתוך השנה ואם כן קשיא ליה הך דב"מ מה פריך הגמרא בפרעון בת יומא וצ"ע ואפשר לומר דבלא"ה קשה דקארי ליה שם בגמרא מה קארי ליה וכי ס"ד דאין במציאות כלל שיפרע אדם בו ביום ואם הוא במציאות פעם אחת ביובל יתכן על כל פנים עליו מילתא דר"י שטר שלוה וכו' ודיברו חז"ל בכל דברים המתהוי' וצריך לומר דסבירא ליה למקשן בס"ד הואיל ואמר ר"י סתם אין חוזר ולוה משמע דאין תרופה לחזור וללות בו וקשה הא אפשר בע"מ כמבואר בהגה וצריך לומר דאף דע"מ כרתי מכל מקום לא פלוג ואולי יחזור וילוה בלי ע"מ רק הא תינח אם הדבר שכיח דפרע ביומו וחוזר ולוה אבל אם לא שכיח לא תקנו רבנן במילתא דלא שייך ואיך נאמר סתם וקושית הגמרא שפיר ומשני הגמרא דבאמת לא שייך ואין חוזר ולוה באמת מיירי בלי ע"מ או אפשר לומר דדייק דקאמר שנמחל שעבודו ולא משום דלית עדים וצריך לומר כמ"ש דעדים חותמים תחילה על כל מה שילוה בו ביום וסבירא ליה לגמרא הני מילי אם שכיח אבל אם לא שכיח לא מסקי עדים דעתם על כך ולא על זה חתמו וסבירא ליה לגמרא דלא שכיח כלל מדלא חיישינן בנפל והתרצן השיב דשכיח קצת ומסקי עדים דעתן ומכל מקום לגרוע שטר בנפל לא חיישינן ולפי זה גם זה לא קשה דילמא השטר נכתב סתם דזה ג"כ לא שכיח שיכתוב בשטר סתם לשנה וחדש ודרכן תמיד לכתוב יום קבוע ומי פתי ילוה מעות בחודש סתם ויפסיד כל הימים ואם כן לא הוה ליה לתקן לא פלוג ודוק על כל פנים נראה ברור דלא זו כתב יד דהסכים הש"ך להסמ"ע דחוזר ולוה בו אלא אף שטר שאין בו שעבוד כלל גם כן חוזר ולוה בו ולפי מה שהעליתי בסמ"ע דלוה בו ביום גובה מבני חורין הוא הדין במאוחר ולוה תוך זמן או שכתב על שנה סתם ופרע ולוה תוך זמן:

ומסרו לו בפ"ע כו' כתב הש"ך דיש גי' דבעינן דוקא דאותן ע"ח הם יהיה ע"מ ונתן הש"ך טעם דאל"כ ה"ל מזויף מתוכו ולא הבנתי דבריו בממ"נ אם אתה אומר שלא חתמו רק על הלואה ראשונה ולא על הלואה זו אם כן מה בכך שהן הן ע"מ על כל פנים חתימתן אינו סובב על זה ה"ל מזויף מתוכו דהחתימה בשקר והגע עצמך לוה מיב"ש זה ופרע לו והחזיר לו שטרו וכי יכול ללות בו מיב"ש אחר בע"מ והן היו ע"ח דסוף כל סוף החתימה בזיוף דלא חתמו על זה יב"ש כלל ועכצ"ל כמ"ש באריכות בביאור דברי ירושלמי דמתחילה עדים מעידים על כל הלואות שיהיה בו ביום כמש"ל אם כן אין זה מזויף מתוכו וכל שטרות אף דבעינן ע"מ העדים חותמי' וסומכים דימסרו בע"מ אחרים ואין זה מזויף אף דלא ידעו ע"ח מע"מ כלום ואף זה כמו כן דהם העידו סתם על כללות הלואה כמש"ל בארוכה ואחר כך באים ע"מ ומשוי ליה שעבוד ולולי כן אפילו באותן עדים לא מהני דאין כאן עדות חתימה כלל וה"ל מזויף מתוך השטר דמה נ"מ שהן אחר כך ע"מ ולכן העיקר כגי' מרדכי דפוס קראקא שאם היה ע"מ ולזו הסכים הרמ"א וכ"כ בכ"ג דעיקר כגי' זו ע"ש:

ויכול לכתוב הכל כו' כי לא חיישינן בכה"ג למחזי כשקרא והש"ך דעתו להחמיר מבלי לכתוב תורף בלי ידיעת הלוה ועיין תומים מ"ש בזה ומכל מקום נהגו עלמא לכתוב מבלי חשש ויש להם על מי שיסמוך:

שכיון שנמחול כו' דעת הסמ"ע דאף דנמחל שעבודו מכל מקום גבי מבני חורין ואין הלוה יכול לטעון פרעתי ודעת הש"ך וט"ז דהוה חספא בעלמא בכל דבר ואני הארכתי בתומים והעליתי דלענין זה הוה שטר אם הלוה כופר ואמר לא חזרתי והלויתי בו והמלוה טוען הלויתיך שנית ויש לו מגו דלא פרעתני כלל דנאמן המלוה ולא אמרינן דהוא מגו להוציא דהך שטרא חספא בעלמא אבל בטוען הלוה פרעתי נאמן כמו בכת"י אך כל זה בלוה ופרע וחזר ולוה הכל בו ביום אבל אם חזר ולוה ביום שלאחריו יש לספק אם לא נפסל לגמרי והוי ספיקא דדינא ואם היה שטר מאוחר ופרע ולוה קודם שהגיע זמנו הכתוב בשטר או שכתוב בו שנה סתם ד"מ שנת תק"ח ופרע ולוה תוך שנה ג"כ דינו כפרע ולוה בו ביום עיין תומים והעלו הסמ"ע והש"ך דבכת"י דפרט חוזר ולוה בו ונראה דה"ה לשטר שאין בו אחריות נכסים כלל דחד דינא כמו כת"י ועיין מ"ש תומים בארוכה וכתב הש"ך דמיירי דלא מסר לו הכת"י מתחלה בעדים דאל"כ למ"ד ע"מ כרתי ה"ל שטר גמור ושייך בזה נמחל שעבודו כמו בשארי שטרי וכתב הסמ"ע דביום שלאחריו אפילו כתב יד יש בו חשש מוקדם דמלוה ע"פ מוקדם קודם למלוה בשטר מאוחר וכתב הש"ך היינו במקום דליכא למיחש לקנוניא דכתב היום לכת"י והקדימו וכבר הארכתי בזה לעיל סימן מ"ג ע"ש ומש"ל סי' ס"ה אי"ה ומ"ש עוד הסמ"ע והש"ך וט"ז בענין כתיבת ממרנות הנהוגים בפולין אין כאן מקומו ועיין מש"ל בסימן ס"ט כי שם מקומו אמיתי:

ומסרו בפ"ע כו' עיין תומים העליתי דאם הוא בו ביום אין צריך לע"ח אפילו עדים אחרים הן ע"מ ולא מקרי כלל מזויף מתוכו אבל אם הוא ביום שלאחריו ה"ל מוקדם ועיין תומים שאפשר לומר דבזה לכ"ע פסול לגמרי דה"ל מזויף מתוכו ועיין שם מה שכתבתי בישוב דברי ריב"ש וצ"ע ועיין מזה סימן נ"ה אי"ה:

(סעיף א') סופר שבא לכתוב וכו'. נ"ב גרסינן בש"ס ספ"ק דב"מ אר"י המוצא שטר בשוק וכו'. עד סוף הסוגיא שם. והנה לכאורה אין הבנה לסוגיא זו דקארי לה מה קארי לה. וכי לא ידע המקשן דכל דבר אף דלא שכיח כלל מ"מ אפשר שיזדמן. והרי ר' יוחנן ל"ק רק אם נזדמן כן שפרע בו ביום ומה התחיל להקשות. ולכאורה הי' נראה שהם יהיו מחולקים בפלוגתת ר"ל ואביי בפ"ק דב"ב אם אמרינן חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו או לא יהיו מחולקים בדין סתם הלואה למ"ד יום אם שייך בי' חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו. ולכך המקשן הוה ס"ל כמ"ד דאין אדם פורע ת"ז. וגם ס"ל דגם למ"ד יום הוי בכלל תוך זמנו. ולכך הוה קשה לו למ"ל דכתוב בו ביום בלא"ה הרי הוי תוך זמנו או בתוך למ"ד יום. ובע"כ כיון דכפל איתרע חיישינן אף ללא שכיח. וא"כ שפיר הוה קשה לו אם איתא דאפשר שיפרע אדם בו ביום. נהי דהוה ע"ד המועט מ"מ כיון דאפשר שיזדמן כן הוי לנו לחוש כיון דנפל איתרע כמו בת"ז או למ"ד יום. ובע"כ דא"א להיות כלל שיפרע ביומו. ולכך פריך שפיר והא חזינן דאפשר שיזדמן כן. א"כ נהי דלא שכיח מ"מ נימא כיון דנפל איתרע כמו בתוך זמנו ולכך משני דבאמת אפשר שיזדמן ע"ד המועט ומ"מ ל"ח לזה אף דנפל איתרע. ומה דחיישי' לזה בתוך זמנו היינו דאדם פורע תוך זמנו או בתוך למ"ד לא הוי תוך זמנו. כן י"ל. אבל היותר נראה בכוונת הסוגי' דהכוונה כך. דהנה קיי"ל אין הולכין בממון אחרי הרוב. אך היינו דוקא בסתם רוב. אבל במיעוטא דמיעוטא דל"ש אפילו בממון ל"ח כדמוכח בכמה דוכתא. וא"כ ה"נ הנה שטר שלוה בו ופרעו דנמחל שיעבודו זה הוה רק אם נותן לו בתורת פרעון אבל אם נותן לו בתורת פקדון לא נמחל שיעבודו בכך כידוע וא"כ אף אם נותן לו בתור' פרעון ראוי לומר כמו דקיי"ל בהכיר בה שאינו שלו דהוי המעות פקדון מכח דאדם יודע שקרקע אין לו. וגמר ונתן לשם פקדון. וההוא דלא אמר לו לשם פקדון סבר לא מקבל מני'. א"כ ה"נ בפרעו בו ביום נימא כיון דפרעון ביומו לא שכיח כלל. וא"כ ודאי דהוה כוונת הלוה שנותן לו רק לפקדון ולחזור ולקבל הימנו לשעה וההוא דלא אמר לו סבר דלא מקבל מני' וא"כ כיון דהוי רק לשם פקדון אם כן לא נמחל שיעבודו כלל. וי"ל המלוה בעצמו יודע זה ואינו מוחל שיעבודו. ואף אם המלוה אינו יודע ומוחל הרי עכ"פ הלוה אינו רוצה להחזיק במחילה זה והוי כזה מתייאש וזה אינו רוצה לקנות גם הוי כמחילה בטעות דאם היה ידע המלוה דנותן לו רק לפקדון לא הי' מוחל לו. וא"כ כמו התם דאמרינן דהוי לפקדון אף דהלה מוחזק במעות והרי ע"ד מועט יתכן להיות דכיון למתנה מ"מ כיון דהוי רק מיעוטא דמיעוטא דל"ש אף בממון אין חוששין לו. א"כ ה"נ למה יהי' נמחל שיעבודי. כיון דלא עביד אינש דפרע ביומו. א"כ ודאי הוי לפקדון ואינו נמחל שיעבודו כלל ושפיר מוכח דעביד אינש דפרע ביומו ולזה משני מי אמרינן דלא פרע כלל להיות מילתא דל"ש כלל. אני מודה דהוי מיעוט דשכיח רק דמ"מ ע"פ רוב אינו עשוי לפרוע. וא"כ בזה הולכין אחרי הרוב כיון דאי נימא דלא פרעו הוי השטר בתקפו לכך אזלינן בתר רובא ולא חיישינן לפרעון בת יומא כיון דאם נלך בתר רובא נתחזק השטר וכמו דאמרינן מגו להוציא בשטר כה"ג כמ"ש הב"ש סי' ס"ח ה' כתובות כן ה"נ בזה. אבל התם בנמחל שיעבודו כיון דעכ"פ פרעו בודאי בזה איתרע שטרא. וכמו דקיי"ל בסי' נ"ח בסטראי דאם רק חזינן שנתן לו מעות איתרע שטרא. מכש"כ בזה דנתן לו על שטר זה ודאי איתרע שטרא והוי כאילו לא הי' שטר כלל. ולכך שוב אין הולכין בממון אחרי הרוב ואין גובין בו מן הלקוחות דחיישינן דנמחל שיעבודו. וא"ש ודו"ק. כן נלפענ"ד נכון מאד בביאור הסוגיא בעזה"י ובמהדורא ג' שלי על חו"מ סי' רפ"ז בתשובתי לק' קאלימייא ביארתי הסוגיא הנ"ל באופן אחר: