שולחן ערוך, חושן משפט מ״ד: דין חזרת השטר בשטה אחרונה וכיצד מקיימים המחק והתלוים. ובו יא סעיפים: – עם 18 מפרשים

דין חזרת השטר בשטה אחרונה וכיצד מקיימים המחק והתלוים. ובו יא סעיפים:
צריך להחזיר מעניינו של שטר בשטה אחרונה מפני (שאין למדין משטה אחרונה) (טור) מפני שאין העדים יכולים לצמצם שיחתמו מיד סמוך לכתב ויש לחוש שמא הניחו שם כדי שיטה וכתב המזייף שם מה שרצה ואם לא החזיר אין השטר נפסל בכך אלא שאין למדים משטה אחרונה: הגה ודלא כי"א שהשטר כולו פסול דכל שטר שלא נעשה כתיקון חכמים פסול אע"פ שאין טעם לפוסלו (טור בשם הרא"ש ותוס' בפ' ג"פ דף קס"א ע"א) והא דאין למדין משטה אחרונה היינו במקום שיש חשש שמא זייף אבל אם השטה אחרונה לחובת מוציא השטר למדין ממנה דודאי לא זייף (נ"י פ' ג"פ בשם ריטב"א והר"א):

אם השטר כולו מכתיבת ידו של מי שנתחייב למדין משטה אחרונה אבל אם השטר מיד אחר והחייב חתום למטה אין למדין משטה אחרונה:

אם סיים השטר בסוף שטה והרחיקו העדים שטה שלימה וחתמו העדים באמצע שטה שנייה אין למדים מחצי שטה אחרונה ומשטה שלימה שלפניה: הגה (ע' ס"ק י') אם נמצא דבר כתוב בחצי שטה שלפניהם ובשטה שלפניה ודוקא שחתמו העדים זה תחת זה אבל אם חתמו זה אח"ז כל השטר פסול כדלקמן סימן מ"ה סעיף י':

היכא דכתיב ביה שריר וקיים למדין משטה אחרונה (וא"צ לחזור מעניינו של שטר בשטה אחרונה) (טור):

אם יש בשטר מחקים או תלויות או תיבות שעבר עליהם הקולמוס צריך לקיימם קודם והכל שריר וקיים וא"צ לכתוב ודין קיומיהון (מרדכי ותוס' ר"פ ג"פ) ואם לא קיים אינם פוסלים השטר אלא שאין למדין מהם: הגה וי"א שאם היה המחק ולא נתקיים פסול כל השטר שמא היה כתוב חובה לבעל השטר ונמחק אא"כ מוכח מתוך השטר מה היה המחק אז לא נפסל כל השטר (טור ונ"י ר"פ ג"פ) ואם היו בגופו של שטר דהיינו שם הלוה והמלוה והמעות נפסל השטר אם לא קיימם ואם היו בזמן ולא קיימם הוי כשטר שאין בו זמן:

שטר שיש בו גרר מאחריו או ביני שיטי במקום שנהגו לכתוב הפרעון מאחוריו או ביני שיטי כשר אלא שיש לאיים על בעל השטר ויש פוסלים:

יש מי שאומר שאין לקיים המחקים אלא בכתב שהוא ככתב השטר ולא בכתיבה דקה יותר מכתב השטר:

אם היה המחק בשטה אחת סמוך לאחרונה והוא כשיעור שריר וקיים או יותר אע"פ שחזר וקיימו פסול שמא מחקו וכתב דבר שזייף וחזר וקיים בריוח שבין הכתב והעדים וה"מ כשאין אויר שטה בין עדים לשטר דאיכא למיחש שמא הוסיף באותו האויר שהניחו העדים אבל יש בו אויר שיטה כשר ולא חיישי' שמא הניחו אויר שני שיטין והוסיף מה שרצה בשיטה ונשאר עוד שיטה אויר והני מילי כשהעדים מוחזקים ביודעים הא לאו הכי חיישינן:

האידנא נהגו לכתוב קיום מחקים ותלויות אחר וקנינא לפי שהורגלו עתה לכתוב בכל השטרות שריר וקיים דא"א לזייף ולמדין משטה אחרונה וא"צ להחזיר מענינו של שטר מש"ה שטר שאין בו שריר וקיים פסול ואין לעדים לחתום אא"כ כתוב שריר וקיים ואם כתוב בו תרי שריר וקיים כשר (ולכתחלה לא יעשה כן) (תשו' הרא"ש כלל ס"ח סי' י"ח):

שטר שכתוב בקיומו נ"ו על הגרר ובדקו וחפשו השטר אות באות ולא נמצאו אותן ב' אותיות כשר:

שטר שיש בו מחקים ושכחו העדים ולא קיימום בסוף השטר וכתבו שריר וקיים וחתם העד הא' וקודם שיחתום השני מצאו שלא קיימו המחקים תקנתו של שטר זה שיכתבו אנן סהדי לבתר דחתם חד מנן עד שלא קיימנו כך וכך מחקים דאית ביה קיימנים כדקא חזי והכל שריר וקיים ויחזרו ויחתמו שניהם (וכ"ש אם כתוב איזה דבר למטה מחתימת עדים וחזרו וחתמו דכשר) (מרדכי פ' ג"פ):

שאין למדין. כ' הב"י בשם הגהת מיי' הא דאין למדין משיט' אחרונ' ה"מ דבר חדש או דבר שסותר לגמרי מה שלמעל' אבל דבר שאינו סותר לגמרי ילמד סתום מן המפורש ואדרב' שיט' אחרונ' עיקר והביא ראיות ע"ז עכ"ל ב"י ועיינתי בהגמ"י שם וראיתי שאין ראיותיו מוכרחות כו' גם שאר כל הפוסקים לא חילקו בכך וכתבו סתם אין למדין כו' משמע אפילו דבר שהוא פירוש לשלמעל' אם לא היו מפרשים אותו כך בהכרח בלא שיט' אחרונ' אין למדין הימנה ולכן דברי הגהת מיי' הנ"ל צ"ע לדינא עכ"ל הש"ך וע"ש:

הניחו. ומה שכותבין בסוף השטר וקנינא מפלוני וכו' ג"ז מיקרי חזרת השטר ואע"פ שעדיין לא נכתב למעל' אלא שאמר הלו' לעדים שיקנו מידו להמלו' ולא כתוב שם דכן עשו עד לבסוף שכתוב וקנינא כו' מ"מ כיון דאין זה דבר חדש לגמרי גם מסתמא עשו העדים מה שביקש מהן מש"ה הוי בכלל חזרת השטר. סמ"ע:

החזיר. כתב הסמ"ע אם לא הוחזר מענינו אפילו יש כדי שיטה אויר בין השטר לחתימת העדים אפ"ה אין למדין משיט' אחרונ' דלא חלקו חכמים בתקנתן והש"ך כתב דהיינו דוקא כדעת הטור וסייעתו דגזרו הרחיקו אטו לא הרחיקו אבל להמחבר ושאר פוסקים לא משמע כן שכתבו סתמא דהטעם הוא שיש לחוש לזיוף א"כ כשיש שיטה אויר דליכא למיחש לזיופא למדין עכ"ל:

חתום. הטעם דאין הלוה יכול לצמצם כ"כ. סמ"ע:

כדלקמן. שם כתב הרמ"א דאם השטר מסיים באמצע השיט' יכולים העדים לחתום בחצי שיטה הנשארת זה אצל זה ולמדין גם מחצי שיטה שלפניהן וסומכים ע"ז דאם השטר לא היה כתוב כן מתחל' לא היו העדים חותמין בו וכאן כתב הרמ"א דאם חתמו זה אחר זה כל השטר פסול צ"ל דמיירי שידוע שעברו העדים והרחיקו חתימתן שורה ומחצ' ובשע' שבא השטר לב"ד רואין שאין ריוח לפני חתימת העדים ע"ז כתב דאם העדים חתומין זה תחת זה השטר כשר אלא שאין למדין משיט' ומחצ' האחרונים ואם הם חתומים זה בצד זה כל השטר פסול כיון דהי' יכול לזייפו לחתוך שטר העליון ולכתוב בחצי שורה האחרונ' פלוני לוה כו' דה"ל שטר ועדיו בשיט' א' דכשר וכ"ש אם בא לפני ב"ד ועדיין לא נכתב באותו אויר כלום דפסול כל השטר ומזה איירי בסי' מ"ה עכ"ל הסמ"ע:

שריר. ז"ל הש"ך בסמ"ע משמע שהמחבר הוציא דין זה מהטור ובאמת זה טעות דהטור מיירי להדיא בזה"ז שהורגלו לכתוב בכל השטרות שריר וקיים ושטר שאין בו שריר וקיים פסול אבל מדין הש"ס שהשטר כשר בלא שריר וקיים אדרבא נהפוך הוא שאין למדין משיט' אחרונ' וכן מוכח בטור וגם קשה ליחוש שמא הניחו העדים שיטה חלק דא"א להם לצמצם שיחתמו סמוך לכתב ממש וכתב באותה שיטה מאי דבעי וכתב לבסוף שריר וקיים ובסמ"ע תירץ דמיירי שיש עכשיו שורה חלק בין השטר לחתימת העדים ולא נהירא דאם כן אפילו לא כתב שריר וקיים נמי ס"ל דגזרינן אטו לא הרחיקו אם כן ה"ה דכתב שריר וקיים יש לגזור כן ועוד שהרי כתב סתמא למדין ונ"ל לתרץ דמיירי שקודם לכן לא הוחזר מענינו של שטר דאמרינן כיון דתקנו חכמים לחזור מענינו של שטר למה לא עשו העדים כתקון חז"ל אלא ודאי העדים כתבו שריר וקיים ולכך לא החזירו אבל כשהוחזר מענינו של שטר וגם כתוב שריר וקיים אמרינן דהעדים עשו כהוגן וכיון שהחזירו שוב לא היו צריכים לכתוב שריר וקיים אלא שא"א היה להם לצמצם והניחו שיטה חלק וחיישינן שמא כתב הוא בשיט' זו מאי דבעי וכתב אח"כ שריר וקיים עכ"ל:

לכתוב. אלא יכתוב בזה"ל בראשית (דרך משל) הוא על המחק או הוא תלוי ותו לא ובטור כתב שיכתוב ג"כ זו קיומ' והכל ש"ו ונרא' דגם הטור לא כתבו אלא למנהג בעלמא. סמ"ע:

ויש אומרים. כתב הש"ך דהרב' גדולים סוברים כן ודבריהם עיקר וע"ש:

כשר. שם בתשובת הרמב"ן כתב טעם לפי שהשטר מוחזק ביד המלו' וכאילו הממון שכתוב בו מוחזק בידו והביא ראי' לדבריו ע"ש עכ"ל הסמ"ע. והש"ך הקשה על המחבר ממ"ש בסי' ס"ה ס"כ והניח בצ"ע וכתב דנ"ל עיקר לדינא דפסול ע"ש:

אלא. היינו כשמקיים למט' בשטה אחרונ' או סמוך לה ממש שיש לחוש שהעדים הניחו שיטה ריוח והוא כתב ב' שיטות דקות שם אבל אם מקיים למעל' מזה יכול לקיים אף בכתב דק. ש"ך:

שזייף. כתב הסמ"ע דאפילו אם לא נמצא כתוב במקום המחק זכות של בעה"ש אפ"ה פסול שמא מחק למעל' חובתו או כתב שם זכותו ואפילו אם גם זה אינו נמצא שם מ"מ כיון דיכול לזייף ולהגי' בשטר זכותו ה"ל שטר שיכול לזייף ופסול עכ"ל אבל אין כן דעת הש"ך ע"ש:

ביודעים. וכן בשאר דוכתי דאמרינן מסתמא העדים עשו כהוגן היינו נמי כשמוחזקים ביודעים אותו הדין. ש"ך:

וקנינא. קודם שריר וקיים ואותן שמקיימין בתר שריר וקיים טועים הן עכ"ל הש"ך:

פסול. ר"ל דהעדים לא יחתמו שטר כזה אבל ודאי כשבא שטר לפנינו בלא שריר וקיים ואנו רואים שהעדים חתומים סמוך לשטר בלי שיטה חלק פשיטא דהשטר כשר רק שאין למדין משיט' אחרונ' כמש"ל בס"א מיהו בהרא"ש והטור יש לפרש כפשוטו דס"ל דאם לא הוחזר מענינו של שטר כל השטר פסול אע"ג דליכא חשש זיוף וה"ה לדידן גבי שריר וקיים דהוי במקום חזרת השטר וכתב בתשובת רשד"ם סי' ל' דאם כתוב בו לשון הכל אמת הוי כמו שריר וקיים וצ"ע לדינא. ש"ך:

תרי. כתב הש"ך תימא א"כ מאי מועיל שכותבים בכל השטרות שריר וקיים מ"מ איכא למיחש דבתר שכתוב ש"ו הניחו שטה חלק וכתב מה דבעי וחזר וכתב שריר וקיים ובסמ"ע פירש דמיירי שיש עדיין שיטה א' חלק וקשה דה"ל להמחבר לפרש ולא לסתום וצל"ע וע"ל סי' מ"ה סי"ח בהג"ה ומ"ש שם עכ"ל (וז"ל הט"ז נרא' דמיירי ביש אויר שיט' וכמ"ש הסמ"ע ואפ"ה דעת הטור לפוסלו ונרא' טעמו כיון דחזינן ריעותא שנכתב ב"פ שריר וקיים חיישינן שמא הרחיקו ב' שיטין והך ריעותא גרע טפי ממ"ש בסמוך ביש מחק בסוף דכשר באויר שיטה עכ"ל):

שניהם. אבל אם חתום אח"כ רק אחד לא מהני ולא דמי לדלקמן סי' מ"ה סכ"א דהתם השטר הוא על הנייר א"כ השטר הוא כפשוטו ומה שנכתב בין עד לעד אינו אלא לתועלת הלוה שלא יזייף המלו' וכיון דאין שם ריעותא גם אין לחוש שיזייף כשר משא"כ הכא שהוא לתועלת המלו' מאן לימא לן שהיו בו מחקין אלו או שמא במקום המחקין היה כתוב איזה ריעותא והעד הראשון דלמא חתם כפשוטו וזה ברור לפענ"ד עכ"ל הש"ך וע"ש:

א) מימרא דר' יצחק וכו' א"ר יוחנן ב"ב סוף דף קס"א

ב) מימרא דרב עמרם מברייתא הרחיק ב' שיטין וכו' שם ריש דף קס"ב

ג) טור וכן פי' הרשב"ם שם

ד) שם בשם הרמב"ן וכ"כ ה"ה בסוף הל' מלוה שכן דעת הרשב"א ושדברי הרמב"ם שם מורין כן וכ"כ הר"ן פ"ק דגיטין וכ"כ נ"י בשם ר"י הזקן והריטב"א וכנלע"ד דעת רשב"ם בפירושו שם:

ה) ואי כתיב וקנינא מיניה בשיטה אחרונה הוי כמו חזרה נ"י

שם בפסקיו

ו) וכ"כ לעיל סי' מ"ב סעיף ה':

ז) וכ"כ התוס' שם סוף ע"א

ח) הרשב"א בתשו' מחודשים סי' ג'

ט) טור בסי' מ"ה

י) טור בשם אביו הרא"ש וכ"כ התוספת שם מאחר שנהגו לפסול שטר שאין בו שריר וקיים וכדלקמן בסעיף ט'

כ) מימר' דרב הונא א"ר יצחק בר' יוסף שם סוף דף קס"ח

ל) כ"כ הריב"ש בסי' שפ"ח מחס"ת

מ) טור וכ"כ התוספת והרא"ש שם

נ) דף קס"ב ע"א

ס) כ"כ ה"ה בפכ"ז בשם הרשב"א ושכ"נ מלשון הרמב"ם שם מחס"א

ע) תשובת הרשב"א סי' אלף ול"ה מהתוספתא מחק ותלוי שבגופו פסול וכו' ב"י בסעיף ה'

פ) שם.

צ) בתשובה להרמב"ן סי' ק'

ק) תשובת הרא"ש כלל ס"ח סימן י"ב והביאו הטור ס"ס מ"ה וכ"כ הרשב"ץ משמו ובשם הרמ"ה

ר) מצא כתוב מהא דפי' רשב"ם ותוספות אהא דאיתא שיטה אחת בלא אויר למאי חזיא שם ד' קס"ג ע"א

ש) ל' הטור ממסקנת הגמרא שם דף ק"ס ע"ב

ת) טור לדעתו וכתב הב"י שדברי רבינו ישרי' ונכוחים דחזקה על העדים שעושים כל דבריהם כהוגן

א) הג"א וציינתיו לעיל בסי' ל"ט סעיף י"א וע"ש

ב) שם בשם אביו הרא"ש וכ"כ התוספת שם בדף קס"ב ע"א וה"ה בפכ"ו מה' מלוה ולוה

ג) שהוא שטר שיכול להזדייף שיכול להוסיף זכותו בשורה האחרונה שהניחו העדים חלק לכתוב בסוף שריר וקיים דאז למדין משטה אחרונה

ד) שם בשם ה"ר יהודה ברצלוני

ה) וכתב הרשב"ץ בשם הרשב"א דלא מכשירים אלא אם אינם בשיטה אחרונה אבל אם היה בשיטה אחרונה חיישינן שמא זייף וכתב שריר וקיים אחרינא וכו' ואין חוששין שמא הרחיקו העדים ב' שיטין ובא זה וזייף

ו) תשובו' הרשב"א וסיים שם ואולי נגרר כל כך בדקות שלא ניכר מקומו עכשיו מחס"ט

ז) ג"ז תשובת הרשב"א מסי"א

ואם לא. ודלא. כנ"ל בסי' מ"ב ס"א:

(ליקוט) ודלא כי"א כו'. וראייתם מהרחיק שני שיטין כמש"ל סי' מ"ה ס"ו וס' הראשונה ס"ל דוקא בדבר שיכול להזדייף פסול אף אם לא זייפו כיון שיכול להזדייף אבל באין יכול להזדייף אף שלא נעשה כתיקון חכמים כשר (ע"כ):

(ליקוט) והא דאין למדין כו'. תוס' קס"ב א' סד"ה לפי ור"י פירש כו' ע"ש (ע"כ):

אם השטר. משום דאפשר לצמצם:

אם סיים. עתוס' שם ד"ה איבעיא:

(ליקוט) ודוקא כו'. עתוס' קס"ג ב' ד"ה שיטה כו' (ע"כ):

אבל אם. פי' לפיכך למדין דאין מחזיקין אותם לטועין דאל"כ אפי' ב' שיטין אין למדין וראיה מסנה' ך"ט ב' וכ"כ בתשו' הרמב"ן:

(ליקוט) היכא דכ' כו'. רשב"ם ותוס' קס"ב א' וכמ"ש בגמ' ק"ס ב' (ע"כ):

(ליקוט) צריך לקיימם קודם כו'. רשב"ם שם ה"ג כו' (ע"כ):

(ליקוט) וא"צ לכתוב כו'. רשב"ם שם ותוס' שם ד"ה א"ר יוחנן כו' (ע"כ):

ואם לא. ואם היו. תוספת' וראיה ג"כ מב"ב מדמחקיה ב' בפרדיס' ולא פסל השטר:
(ליקוט) ואם לא קיימם כו' ואם היו כו'. תוספת' פ' בתרא דב"ב שטר שיש בו מחק או תלוי מגופו פסול ושלא מגופו כשר ואם החזירו למטה אפי' מגופו כשר דעת הג"ה דוקא שמוכח מתוכו (ע"כ):

(ליקוט) דהיינו שם כו'. מתני' בפ"ג דגטין (ע"כ):

ואם בזמן. גטין י"ז ב' וכפי' הרמב"ם שכשר:

וי"א. דמוקי לתוספת' שניכר מה היה המחק ובעובד' הנ"ל לא היה ניכר המחק וראייתם מירושלמי כל מה כו' וכנ"ל בסי' מ"ב ס"ג וע' בנ"י ר"פ ובגמ' קס"א א' מחק אע"פ כו' וההיא דגיטין י"ל שס"ל כדעת הפוסלים שם:

שטר. הוא ס' הראשונה הנ"ל:

מאחריו. ב"ב קס"ד א' דכתבי היכא כו' ואם מחק מאחריו פסול ליכתוב מאחריו:

או ביני. גטין ך"ב דמעורה. אע"ג דנחתך ביני שיטי:

אלא שיש. קס"ז א':

ויש פוסלין. כס' האחרונה הנ"ל וראיה מב"מ ק"ג איבעי למיכתב כו':
(ליקוט) ויש פוסלים. תלוי בפלוגת' הנ"ל דס"ה ושם סתם המחבר כס' ראשונה ובסי' מ"ה חי"א סתם כס' האחרונה שכ' ואם התחילו כו' והוא דברי הרא"ש ואזיל לשיטתו ואף שיש לחלק מ"מ האמת יורה דרכו ובא"ע סי' קכ"ה סי"ט סתם כס' הראשונה והוא דברי הרמב"ם שם ועש"ך ס"ק י"ג (ע"כ):

(ליקוט) יש מי כו'. דפסול כה"ג שמא הניחו העדים שיטה א' והוא כ' שני שיטות דקות ועתוס' קס"ג א' ד"ה שיטה וא"ל דמ"מ גייז ליה וכ' שני שיטין דקות י"ל דלהא לא חיישי' כמש"ש בגמ' דכל המזייף כו' וכמ"ש תוס' שם ועוד דלא אזיל כו' אבל היכא שחזינן הריעות' בפנינו חיישי' כמש"ש קס"ז א' מ"ט דחיק כו' (ע"כ):

(ליקוט) או יותר. תוס' שם:

ולא חיישי'. כנ"ל:
(ליקוט) ולא חיישי' כו'. תוס' קס"ב א' ד"ה וצריך וכמ"ש בסנה' כ"ט ב' ו ז"ש וה"מ כו' (ע"כ):

וה"מ. כנ"ל בסי' ל':

(ליקוט) ואין לעדים כו'. כמ"ש חזקה אין העדים כו': (ע"כ):

ואם כ'. קודם שיטה האחרונה או שהרחיק שיטה א'. תשו' הרמב"ן:

ולכתחלה כו'. ק"ס ב':

(ליקוט) שטר כו'. ולא חיישי' שמא ה"ל לגרור טעות שיש שם ולכתוב עליו אותן אותיות שזה רחוק שיכתבו כן על העתיד וישכחו וכ"ש אם אינו בגופו של שטר וכמ"ש בס"ה בש"ע. תה"א סי' כ"ו ע"ש (ע"כ):

אנן דסהדי. קס"ד א':

ויחזרו. אע"ג דשם בחד סגי שם אדעתא דהכי חתם עד הא' ריב"ש:

(ש"ך ס"ק ט"ו) וכשתעיין בתשוב' רמב"ן שם תראה שטעמו כו'. נ"ב צע"ג לענ"ד כל המעיין בתשו' הרמב"ן יראה ויבין שדברי הש"ך תמוהים ונפלאים:

משטה אחרונה. עיין ש"ך מדין למידין משטה אחרונה דבר שאינו חדש ואינו סותר לגמרי מה שלמעלה ממנו:

כשר. עיין ש"ך שכתב וז"ל וכשתעיין בדברי הרמב"ן שם תראה שטעמו משום דאפילו כתב להדיא פרעון מאחוריו אינו מועיל וז"ל ותדע לך דהא על גבי השטר על כרחך לא מהני ולא מידי דהא אמר ר"י בר אבא סמפון היוצא מתחת יד מלוה פסול ואינו אלא כמשחק ופסול אלא גבי' דקאמר בפנים כלפי הכתב קאמר ולאחר חתום שטרות כו' ואם כן קשה על המחבר כיון דאיהו פסק לקמן סימן ס"ה כדברי הרמב"ם וסייעתו דע"ג השטר מאחוריו מהני האיך הביא כאן דעת המכשירין במקום שנהגו לכתוב פרעון לאחוריו עכ"ל: והנה אם נמצא מחק מתוכו לאחר חיתום שטרות לכאורה גם לדעת הרמב"ן פסול השטר דהא לא הכשיר הרמב"ן מאחוריו אלא לפי שסובר דמאתוריו הסמפון אינו כלום אבל בפנים אחר חיתום שטרות דמהני הסימפון אם כן השטר פסול אם נמצא שם מחק או גרר אך מלשון השלחן ערוך נראה דוקא שטר שיש בו גרר מאחוריו או ביני שיטי פסול אבל אחר חיתום שטר כשר מחק או גרר וטעמא דלא מבעיא לדעת הסמ"ע בסימן ס"ה בסמפון היוצא לאחר חיתום שטרות אם טען המלוה שלא נפרע הוא נאמן במגו דאי גייז לי' אם כן בנמצא מחק או גרר לאחר חיתום שטרות דנאמן במגו אלא אפילו לדעת הש"ך שם דלא אמרינן מגו היינו דוקא היכא דכתוב פרעון בפירוש ל"מ לי' מגו דהוי כמגו במקום חזקה או במקום עדים אבל אם לא נמצא שם כתוב פרעון בפירוש אלא מחק או גרר ואינו אלא מספק שמא היו שם פרעון ומחקו אם כן הרי המלוה נאמן לומר שלא הי' שם פרעון במגו דאי בעי גייז לי' ולהכי כתב בשלחן ערוך מאחוריו או ביני שיטי בענין דלית לי' מגו הוא דיש פוסלים אבל היכא דאינו אלא מחק או גרר לאחר חיתום שטרות לכולי עלמא כשר במגו דגייז לי':

ויחתמו שניהם. עמ"ש בסימן ל' סעיף קטן י':

וכתב המזייף שם מה שרצה פי' מ"ה תקנו שלא ילמדו משטה אחרונה כלל שמא נכתב בזיוף אחר שכבר חתמו העדים ומ"ה תקנו חז"ל שיחזרו בשטה אחרונה מה שכבר כתוב למעלה דאז אף אם לא ילמדו ממ"ש למטה כבר למדוהו ממ"ש למעלה ועפ"ר ודרישה שם מפורש דמה שכותבין בסוף השטר וקנינו מפלוני לפלוני כו' ג"ז מיקרי חזרת השטר ואע"פ שעדיין לא נכתב למעלה אלא שאמר הלוה לעדים שיקנו מידו למלוה ולא כתב שם דכן עשו דקנו מיניה עד לבסוף שכתוב וקנינ' כו' מ"מ כיון דאין זה דבר חדש לגמרי גם כי מסתמא עשו העדים מה שביקש מהן וע"ש זה התחילו ליכתב השטר מ"ה בכלל חזרת השטר:

אלא שאין למדין משטה אחרונה בפרישה כתבתי דאם לא הוחזר מענינו אפינו יש כדי שיטה אויר בין השטר לחתימת העדים אפ"ה אין למדין משטה אחרונה משום דלא חלקו חכמים בתקנת' ע"ש ודו"ק:

מכתיבת ידו של מי שנתחייב למדין כו' דהא אין כאן חשש שהמלוה זייפו לאחר שבא לידו דהא כתיבת יד הלוה הוא עמ"ש בד"מ ס"ג בדין זה ליישב דברי הרשב"א:

אין למדין ג"כ הוא מטעם דאמרינן דאין הלוה יכול לצמצם:

אם סיים השטר בסוף שטה כו' עד אין למדין כו' עי"ל סי' מ"ה ס"י דכ' מור"ם דאם השטר מסיים באמצע השטה יכולי' העדים לחתום עצמם בחצי שטה הנשארת זה אצל זה ולמדין גם מחצי שטה שלפניה' וסומכין על זה דאם לא היה כתוב כן השטר מתחל' כשבא לפני העדים לא היו העדים חותמין בו וכמ"ש שם והוא מתשובת הרמב"ן סי' צ"ד הביאה ב"י שם (במחס"ו) וגם לפני זה כת' כן הב"י בס"ט וגם בד"מ הביאה ע"ש ובסוף ס' זה כ' מור"ם דאם חתמו זה אחר זה כל השטר פסול וא"כ ע"כ צ"ל דכאן מיירי בשטר שידוע שבתחל' בשעה שחתמו עברו העדים והרחיקו חתימתן שורה ומחצה ובשעה שבא המלוה נגבות בו בב"ד רואין שאין ריוח לפני העדים ע"ז כתב המחבר וביארו מור"ם דאם העדים הן חתומין זה תחת זה אז השטר כשר אפילו לטרוף בו ממשעבדי אלא שאין למדין משטה ומחצה האחרונה כיון דנודע להן שהוא ניתוסף בשטר אחר חתימת העדים ואם הן חתומין זה בצד זה אז כל השטר פסול כיון דהיה יכול לזייפו לחתוך שטר העליון ולכתוב בחצי שורה שלפני העדים פלוני לוה מפלוני מנה דה"ל שטר ועדיו בשורה א' דכשר כמ"ש בסי' מ"ה בטור ובדברי המחבר סי"א וכ"ש אם בא לפני ב"ד ועדיין לא נכתב באותו אויר כלום דפסול כל השטר ומזה איירי בסי' מ"ה ס"י וי"א ועמ"ש עוד מזה שם ודוק ובע"ש קיצר כאן ושינ' ל' המחברים ונראה מדבריו שלא פי' כמ"ש אבל מ"ש הוא ברור ומוכרח להמעיין היטב במקור הדין ובדברי המחברים הנ"ל ודוק:

למדין משטה האחרונה הטעם דאז אם הניחו העדי' שורה חלק לפני חתימתן ליכא למיחש לזיוף שיוסיף לכתוב זכותו באותו שורה ויחזור ויכתוב שריר וקיים לבסוף דבסמוך יתבאר דלא מכשרינן שטר שכתוב בו ב"פ שריר וקיים אלא כשיש עוד שורה חלק בין העדי' לסוף השטר ולשמא ימחק ש"ו הראשון ויזייף ויקיימנה בשטה האחרונה ויכתוב לבסוף ש"ו ליכא למיחש דהא יתבאר ג"כ בסמוך דהיכא דאיכא מחק במקום ש"ו דכל השטר פסול מה"ט גופה דכתיבנא וק"ל ובע"ש כ' ע"ז ז"ל והוא שיש עכשיו בשעה שבא לגבות בו אויר חלק שיטה בין העדים כמו שיתבאר בסמוך ס"ח עכ"ל ור"ל דאל"כ יש לחוש שמא בשעה שחתמו העדים לא היה כתוב שטה האחרונה ואח"כ בעל השטר הוסיף זכותו בזיוף בשטה האחרונה וכ' לבסוף שריר וקיים והיינו דוקא לדין התלמוד דאף בימי התלמוד אם היו כותבין ש"ו היו למדין משטה האחרונה אף שלא הוחזר מענינו של שטר לבסוף אבל האידנא דאין העדים חותמין בלא שריר וקיים כמ"ש הט"ו בסמוך ס"ט ליכא למיחש למידי ואין צריך להיות אויר שטה ביניהן וכמ"ש שם ע"ש ודוקא כשיש מחק במקום שריר וקיים כ' בס"ח דבעי שיהא אויר שטה והכא לא איירי בזה וכמ"ש ודו"ק:

צריך לקיימם קודם והכל שריר וקיים ז"ל הטור כ' ר"ת צריך לכתוב קיום המחקי' והתלויות קודם וקנינא לפני שטה האחרונ' דאל"כ אין למדין מהן. וא"א הרא"ש ז"ל כ' האידנא נהגו לכתוב קיום המחקים והתלויות אחר וקנינא לפי שהורגלו עתה לכתוב בכל השטרות שריר וקיים וא"א לזייף ולמדין משטה האחרונה כו' והנה דברי הרא"ש כ' המחבר אחר זה בסעיף ט' וכאן בסעיף זה לא בא ללמדינו אלא דצריך לקיימו ושאם לא קיים אין השטר נפסל בזה ואגב כ' בקיצור שמקיימין קודם שריר וקיים לדידן וגם לפי ימי התלמוד הדין כן מיהו בזמן התלמוד דלא היה תקנתם לכתוב שריר וקיים בכל שטר לא היה הקיום דקודם שריר כשר אם לא שהיו מוציאין הב"ד בשעה שבאו לגבות בו שורה ריוח בין השטר לעדי' ומטעם שכתבתי בסעיף שלפני זה וק"ל:

ואין צריך לכתוב ודין קיומיהן פירוש אלא יכתוב בזה הלשון בראשית (דרך משל) הוא על המחק או הוא תלוי ותו לא ובטור כ' שיכתוב גם כן וזו קיומה והכל שריר וקיים וכתבתי עליו בפרישה ודרישה דהתוספת והפוסקי' לא כתבו כן ושגם הטור לא כתבו או למנהג בעלמא ע"ש:

אלא שאין למדין מהן שמא הוסיפו בזיוף אחר שכבר חתמו העדי' והשטר היה בידו:

כשר אלא שיש לאיים כו' שם בתשו' הרמב"ן כ' טעם לדבריו ז"ל לפי שהשטר מוחזק ביד המלוה וכאלו הממון שכתוב בו מוחזק בידו והביא ראיה לדבריו ע' שם:

ולא בכתיבה דקה יותר ע"ש בתוספת פרק ג"פ (דף קכ"ג) בד"ה שטה אחת למאי חזי כו':

שמא מחקו וכ' דבר שזייף כו' בפרישה כתבתי דאפי' אם לא נמצא כתוב במקום המחק זכות של בעל השטר אפ"ה פסול שמא מחק למעלה חובתו דבעל השטר או כ' שם זכותו ואפי' גם זה אינו נמצא שם מ"מ כיון דיכול לזייף ולהגיה בשטר זכותו ה"ל שטר שיכול לזייפו ופסול:

ולא חיישינן שמא הניחו כו' דכיון דהדין הוא דאסור להניח שני שיטין כמ"ש בסי' מ"ה מסתמא עשו כהוגן:

דא"א לזייף כו' כבר נתבאר לעיל ע"ש:

מ"ה שטר שאין בו שריר וקיים פסול כו' דהוא שטר שהי' עומד לזייף שהרי היה יכול להוסיף זכותו בשורה שהניחו העדי' חלק ולכתוב בסוף ש"ו ואז למידין גם משורה אחרונה:

ואם כתוב ביה תרי ש"ו כשר בפרישה כתבתי דהיינו דוקא אם נשאר עוד שורה חלק אויר בין סוף השטר לחתימת העדים דאל"כ יש לחוש שהוסיף זכותו בשורה האחרונה וכ' לבסוף ש"ו משא"כ כשעדיין נשאר שורה אויר דלא חיישינן שהניחו העדי' שתי שורות אויר כשחתמו ושכ"כ הרשב"ץ בשם הרשב"א:

ולא נמצאו אותן ב' אותיות כשר שם סיים בטעמו ובד"מ הביאו ז"ל דמאי ניחוש כיון שנתקיים בחותמיו כבר העידו העדי' על כל מה שכתוב בו שהוא כן ואולי שנגרר כ"כ בדקות שלא ניכר מקומו עכשיו:

משטה אחרונה. עש"ך סק"ד דאפי' אם אמרו העדים לא הרחיקו ואנו כתבנו אין לו רק מלוה על פה דכל שאינו מוכח מתוך השטר וכו' וקשה דהא בסי' מ"ט פסק המחבר דאם עידי השטר מעידים שזהו יב"ש שהעדנו עליו דהוי מלוה בשטר דלא בעינן מוכח מתוכו וכן הקשה כתומים ולפעד"נ דהפסול הוא מטעם אחר דבא"ח סי' קכ"ד מבואר דאם הגט נכתב על דבר שיכול להזדייף דכשר בע"מ כשהן לפנינו אבל בע"ח שמעידין שלא נעשה זיוף פסול. ומבואר בח"מ ובב"ש הטעם דבע"ח גזרינן דלמא נסמוך על עדים שמקיימין החתימה. א"כ ה"נ מה שכתוב בשטה אחרונה הוי ממש ככתוב על דבר שיש לחוש שנעש' בזיוף דלא מהני מה שע"ח באין לפנינו מטעם גזרה הנ"ל. ומכ"ש בשטרות שפסול מטעם שאין ראוי לעמוד ימים רבים כמבואר בסי' מ"ב אבל בשני יב"ש ליכא למיחש דאתי למיסמך על עדי קיום דהרי מ"מ לא ידעו ממי לתבוע. וא"ל דמ"מ איכא למיחש דאתי למיסמך אעדים אחרים שיאמרו שזהו יב"ש לעשותו מלוה בשטר על פיהם. זה אינו דהרי עינינו רואות שלא גזרינן כך ומכשירין בזה בסי' מ"ט וע"כ הטעם דלא גזרינן רק אם יבא הדבר לידי זיוף לגמרי ולעשותו דבר שהוא שקר. משא"כ בזה דמ"מ לא נעשה דבר שקר. וגם פסידא דלקוחות ליכא כיון שיצא הקול ואינהו אפסידו אנפשייהו

לחובת מוציא השטר למדין. עיין תומים שהק' על התוס' בב"ב קס"ה ד"ה דילמא שהקשו אהא דמקשה וליחוש שמא גייז הא צריך להחזיר ואם יגייז יפסול. והק' דהא אפשר שכתוב בו חוב אחר שהחזיר השטר דחובתו למדין ומזה הוציא דין מחודש ולפענ"ד לק"מ דהא התוס' לשיטתייהו דאם לא החזיר בשיטה אחרונה פסול אע"פ שאין טעם לפוסלו א"כ ע"כ לא כתוב שום שטה אחר חזרת השטר דאם כתוב שום שיטה אחר חזרת השטר הרי לא הוחזר השטר בשטה אחרונה ואנן דוקא חזרת השטר בשטה אחרונה בעינן ובאמצע אינו מועיל להכשיר השטר וזה הוי כמו באמצע:

אם השטר כולו מכתיבת ידו והיינו לגבות מבני חורין. אבל ללמוד משטה אחרונה שהוא בכתב ידו לענין לגבות ממשעבדי תלוי בפלוגתא אי חיישינן לקנוניא במקום דלא איתרע בנפילה כמבואר בסי' מ"ג סעיף ו' גבי כתיבת יד אי צריך שיכתוב בו זמן. ומהתימה על התומים דכאן פסק דחיישינן לקנוניא ושם מסיק להיפך ויש לחלק דלענין משעבדי חיישינן לקנוניא משא"כ לענין בע"ח תוס' בב"מ דף כ' בד"ה ש"מ איתא לדשמואל ע"ש:

אם סיים השטר בסוף שטה. עסמ"ע סק"ה עד כיון דהיה יכול לזייפו לחתוך שטר העליון ולכתוב בו חצי שורה וכו' נראה דהיינו דוקא כשכתוב לפנינו עתה באופן זה שהיה יכול לחתוך העליון ולהניח זה שהיה כתוב עכשיו ולגבות בו. אבל אם כתוב לפנינו מעכשיו באופן שא"א לחתוך העליון ולגבות בו כגון שכתוב עליו דברים בעלמא רק שמתחלה קודם הכתיבה היה אפשר לחתוך העליון ולכתוב על השטה ומחצה שטר ועכשיו כשכתב זה א"א שוב לזייף כלל כשר כיון שעשה כן קודם שנראה שפסולו בב"ד למאן דמכשיר במילוי קרובים בסי' מ"ה:

וי"א אם היה מחק. עש"ך שפי' התוספתא דמיירי בניכר המחק ומ"מ מגופו דהיינו בתורף פסול. ותמה התומים דבניכר אפי' בתורף כשר כמו בזוזי דאינון ונמחק ולא הבנתי תמיהתו דודאי הדבר שאינו נמחק כשר ולמדין ממנו. רק כוונת הש"ך דגוף הדבר מחוק אף שעדיין ניכר אין למדין ממנו. כגון שיש מחק על כל הסך ולא נשאר שום סך שאינו מחוק אין דנין ממנו אף שניכר עדיין מה היה כתוב על המחק דכתב מחוק אינו כתב:

שיש בו גרר מאחוריו. עש"ך ודוקא שהמחק במקום שא"א לזייף. אבל כשהמחק במקום דאפשר לגזזו מהימן במגו דאי בעי גייז ליה והוא פשוט וא"צ לפנים וכן הוא בס' קצה"ח:

צריך להחזיר. ומה שאנו כותבין בשטה אחרונה וקנינא ממנו ובכל השטר לא הזכיר רק שאמר לעדים שיקנו ממנו ולא נזכר שנעשה כן רק בשעה אחרונה מ"מ לא הוי כדבר חדש לגמרי ולמדין. והש"ך כתב דהוא מחלוקת הפוסקים:

שאין למדין דעת הסמ"ע אפילו יש עוד ריוח שיטה מכל מקום אין למדין והש"ך כתב דלהרמב"ן כשר:

למדין ואפי' עידי השטר מעידין שהם כתבוהו לא הוי רק כמלוה ע"פ כיון שאינו מוכח מהשטר:

זה אחר זה. ודוקא כשבא חלק לפני ב"ד כל השטר פסול כיון דה"ל יכול לזייף דהרי יכול לחתוך השטר ולכתוב לפני העדים שטר מסך גדול ולכך כשבא לפנינו כתוב מכשירין הכל דחזקה על העדים שעשו כהוגן וכתבו עד החתימה סמ"ע וש"ך:

אינם פוסלין השטר. והש"ך השיג ע"ז:

ויש פוסלין. וכן עיקר:

בכתיבה דקה. דשמא הניחו העדים שטה אחת וכתב בכתיבה דקה שני שיטות:

כשיעור ש"ו. ואם בש"א לא נמצא דבר לתועלת בעל השטר מ"מ פסול והש"ך מכשיר:

מוחזקים ביודעים. וכן בכל דוכתי דאמרינן חזקה על העדים שעשו כהוגן היינו המוחזקים לכך:

תרי ש"ו ומיירי שיש שטה חחת חלק סמ"ע:

ולא נמצאו דאמרינן לדקות כתיבתן נאבדו:

וחזרו וחתמו. והיינו ביומו דאל"כ הו"ל מוקדם ופשוט:

הוי כשטר שאין בו זמן. ע"ל סימן מ"ג ס"א דשטר שאין בו זמן אינו גובה בו ממשעבדי אבל מבני חרי גובה וע' בתשובת שב"י ח"ג סי' קמ"ו שכתב דצע"ג על הש"ע בכאן דבתשובת הרשב"א סי' אלף ול"ה מקור דין זה משמע דפסול לגמרי והטעם צ"ל דאף על גב דאם אין בו זמן כשר מ"מ כשנמחק ה"ל כמזיייף מתוכו ופסול ולמה פסק בש"ע דכשר רק שאינו גובה ממשעבדי ואולי י"ל דהב"י אזיל לשיטתו דפסק בסי' מ"ג ס"ז דבשטר מוקדם גובה מב"ח וא"כ אם נמחק הזמן שיש ריעותא לפנינו יש רק חשש שהי' מוקדם לכך פסק דהוי כשטר שאין בו זמן וגבי מב"ח אבל לפי מה דקיי"ל כרמ"א שם בהגה דמוקדם פסול לגמרי אם כן גם בנמחק יש לפסלו ועוד יש לומר והוא עיקר דהב"י אזיל לשיטתו שבסי' ס"ה כתב בשם המ"מ ס"פ י"ד מהלוה מלוה דתורף היינו שם המלו' והלו' והמעות אבל הזמן הוא טופס אבל הסמ"ע שם ס"ק נ"א חולק וכ' דעיקר הוא דהזמן הוי תורף וכן פרש"י וכ"ה בערוך ערך טופס וכן משמעות הש"ס פ' כל הגט להדיא א"כ כל השטר נפסל והוי רק כתביע' בע"פ ושנגדו נשבע ונפטר כנ"ל ענ"ד:

[שו"ע] כשטר שאין בו זמן. נ"ב ע' בתשו' שבו"י ח"ג סי' קמ"ו:

[שו"ע] ויש פוסלים. נ"ב ע' מש"כ הח"צ בהגהותיו לט"ז לקמן סי' ט' ס"א:

צריך להחזיר כו'. כתב הסמ"ע דמה שכותבים בסוף השטר וקנינ' מפלוני לפלוני כו' ג"ז מיקרי חזרת השטר ואע"פ שעדיין לא נכתב למעל' אלא שאמר הלוה שיקנו מידו למלוה ולא כתב שם דכן עשו דקנו מיניה עד לבסוף שכתב וקנינא כו' מ"מ כיון דאין זה דבר חדש לגמרי גם כי מסתמא עשו העדים מה שביקש מהן וע"ש זה התחילו לכתוב השטר מ"ה בכלל חזרת השטר. הוא עכ"ל ומ"ש דקנינא הוי חזרת השטר כ"כ רשב"ם פ' ג"פ סוף דף קס"א ורש"י פ"ק דגיטין דף י"א סוף ע"א אבל התוס' והמרדכי כתבו דלא הוי חזרת השטר והבאתי דבריהם לקמן ס"ק ב'. גם מ"ש הטעם כיון דאין זה דבר חדש לגמרי אפשר דר"ל כיון שאינו אלא מפרש מה שלמעל' הוי בכלל חזרת השטר והיינו כמ"ש הגהמ"י בשם הר"מ אבל כבר כתבתי לקמן ס"ק ב' דדברי הר"מ צ"ע לדינא:

שאין למדין משטה אחרונה. כ' הב"י מחוד' ד' וז"ל כ' הגהמ"י בסוף ה' מלוה דהא דאין למדין משטה אחרונה כ' הר"מ דה"מ דבר חדש או דבר שסותר מה שלמעלה לגמרי אבל דבר שאינה סותר לגמרי מה שלמעלה כגון קנו ממני בכל לשון של זכות וכו' דלא ידעו אם נעשה הקנין דילמד סתוס מן המפורש ואדרבה שטה אחרונה עיקר דהא היכא דעליון ותחתון סתרי אהדדי [כלומ' ואפשר לקיימם] אזלי' בתר תחתון אפי' בשטה אחרונה והביא ראיות על זה עכ"ל ב"י ועיינתי בהגה מ"י שם וראיתי שאין ראיותיו מוכרחות ועיקר ראיתו שם וז"ל חדא דאמרי' בפ' הזהב כמאן כתבינא האידנא במנא דכשר למקניא ביה במנה לאפוקי מדר"ש דכשר לאפוקי מרוקא כו' ואי אין למדין משטה אחרונה היכא גמרי מיניה ש"מ דשפיר גמרינא מה שאין סותר מה שלמעלה אלא לפרש מה שלמעלה עכ"ל. ולפע"ד אין זה ראיה מב' טעמי' חדא דדילמא בימי הש"ס היו כותבים במנא דכשר בשטה שלפני שטה אחרונה ואח"כ היו חוזרים מענינו של שטר בענין אחר ואנן השתא דכתבי' במנא דכשר בשטה אחרונה היינו משום דכתבי' שריר וקיים וכדלקמן סעיף ט' וכן צ"ל לפמ"ש המרדכי והתוס' פ' ג"פ ד' קס"ב ע"א וז"ל י"ל כיון שהורגלנו לכתוב שריר וקיים יהא פסול אם לא נכתב כן לכך אנו למדין היטב משטה אחרונה כיון שאנו כותבין שריר וקיים והא דכותבים וקנינא מיניה כו' לא הוי חזרת השטר אנא לפי שעדיין עדות הקנין שבתחלה כתב ואמר לנו הוו עלי עדים וקנו ממני ואח"כ וקנינ' מיניה וה"ה שיכול לכתוב באמצע השטר עכ"ל אלמא דס"ל דקנינ' מיניה לא הוי פירוש רק דבר חדש לגמרי דהא כתבו דלא הוי חזרת השטר וא"כ איך היו כותבים וקנינ' מיניה במנא דכשר כו' בזמן הש"ס אלא ודאי היו כותבים קודם שטה אחרונה. ועוד דאפי' תימא שגם בזמן הש"ס היו כותבים במנא דכשר למקני' ביה בשטה אחרונה אין ראיה דבאמת אין צורך בו דמסתמא היו כותבין כמו שהוא בתיקון שטרות שלנו שבתחלת השטר כתוב ואמר לנו הוו עלי עדים וקנו ממני בקנין גמור אגב סודר כו' ובסוף השטר כתוב וקנינא ככל מה דכתוב ומפורש לעיל במנא דכשר למיקני' ביה כו' וכמ"ש רשב"ם פ' ג"פ נמצא דלא היו צריכים לכתוב כלל במנא דכשר נמקניא ביה שכבר הכל נלמד במ"ש בשטה שלפני שטה אחרונה וקנינא מיניה ככל מה דכתיב ומפורש לעיל או אפי' היו כותבים גם וקנינא בשטה אחרונה אינו בכך כלום דזה ג"כ לא הוי דבר חדש לפי' רשב"ם דמסתמא נעשה הקנין וסגי במה שכתבו בתחלת השטר ואמר לנו קנו ממני כו' (וכן צ"ל למ"ש רשב"ם סוף דף קס"א וצריך שיחזור כו' זהו שאנו כותבים בסוף השטר וקנינא מיניה ככל מה דכתיב ומפורש לעיל כו' דהיינו שמפרש וכופל הענין הכתוב למעלה ע"כ. ועיין עוד שם) א"כ שפיר קאמר הש"ס כמאן כתבי' האידנא במנא דכשר למיקני' ביה שבאמת אין צורך בו ולמאי אתא ומשני גילוי מלתא בעלמא הוא לאפוקי מדרב ששת ולאפוקי מרוקא ולאפוקי מדלוי וא"כ ש"מ דלית הלכתא כרב ששת ולוי גם שאר כל הפוסקים לא חילקו בכך וכתבו סתם אין למדין משטה אחרונה ומשמע אפילו דבר שהוא פירוש על שלמעלה אם לא היו מפרשים אותו כך בהכרח בלא שטה אחרונה אין למדין הימנה ולכן דברי הגה' מיימוני בשם הר"מ צל"ע לדינא:

אלא שאין למדין משטה אחרונה. כ' הסמ"ע בפרישה כתבתי דאם לא הוחזר מענינו של שטר אפילו יש כדי שטה אויר בין השטר לחתימת העדי' אפ"ה אין למדין משטה אחרונה משום דלא חילקו בתקנתם ע"ש ודו"ק עכ"ל ובספרי הוכחתי דהיינו דוקא לדעת הטור והתוספת והרא"ש וסייעתם דגזרי הרחיקו אטו לא הרחיקו אבל מדברי הרמב"ם וסמ"ג והמחבר ושאר כל הפוסקי' לא משמע כן שכתבו סתמא הטעם שאין למדין משטה אחרונה משום שיש לחוש שמא נכתב בזיוף וא"כ כשיש שטה אויר דליכא למיחש לזיופא למדין ועוד דה"ל לבאר דגזרי' הרחיקו אטו לא הרחיקו ומדלא ביארו כן משמע דלא ס"ל הכי ועוד הוכחתי כן מדברי הרמב"ן בחידושיו והנ"י וכתבתי שכן נלפע"ד עיקר בש"ס ונראה דהתוס' והרא"ש (לדעת הטור) לטעמייהו אזלי דפסלי כל השטר וא"כ בע"כ צ"ל דכך הוא תיקון חכמים להחזיר מענינו של שטר דוקא והלכך לא פלוג אבל לדעת רוב הפוסקים שאינו אלא עצה טובה שלא יאבד שטה אחרונה א"כ היכא דליכא חשש זיוף למדין ולא כהב"ח סעיף ג' שכ' דאף להרמב"ן לא פלוג אלא הרמב"ן והנ"י שוים בזה כדמשמע בחדושיו והרמב"ן שהביא הטור מיירי בלא הרחיק וע"ש בספרי שהארכתי בזה:

שאין למדין כו'. כ' ב"י לקמן סי' מ"ה מחו' ח' בשם תשוב' רשב"א דאפי' אמרו העדים לא הרחיקו ואנו כתבנו שטה אחרונה אין נאמנים להכשיר שטה אחרונה לעשות כשטר אלא כדת על פה דכל שאין מוכיח מתוך השטר אין לו דין שטר ע"כ:

ודלא כי"א שהשטר כולו פסול וכן הוכחתי בספרי בכמה הוכחות דאין הלכה כי"א אלו וכתבתי שנראה שגם הרא"ש סובר כן שהרי כ' הטעם דגזרינן הרחיקו אטו לא הרחיקו ובלא הרחיקו גופא לא הזכיר הרא"ש שכל השטר פסול אלא משמע שכל פלפולו אינו אלא אם נפסל שטה אחרונה בהרחיקו והארכתי בזה ע"ש. ועמ"ש לעיל סי' מ"ב ס"ק ג':

אבל אם השטה אחרונה לחובת מוציא השטר למדין ממנה. עמ"ש בזה לקמן סי' מ"ה סי"א ס"ק כ':

אם השטר כולו כו'. ל' דרכי משה ובתשו' הרשב"א סי' אלף י"ג דאף שטר שכ' בכת"י הלוה אין למדין משטה אחרונה וב"י כתב בשם הרשב"א שכתב בתשובה שלמדין משטה אחרונה אם כל השטר מכתב ידו אבל אם אין השטר כתב ידו אלא שהוא חתום למטה אין למדין ע"כ אבל לא משמע בדברי התשובה שכתבתי בדברי ב"י עכ"ל ד"מ ודבריו תמוהים שהרי שפיר י"ל דמ"ש הרשב"א בתשובה סי' אלף י"ג הוציא עליו כת' ידו דגובה מבני חרי אם למדין משטה אחרונה כו' מסתברא שגם בזה אין למדין לפי שגם הוא מרחיק שטה כו' היינו חתם ידו וכמ"ש הטור לקמן ר"ס ס"ט אם כתב בכתב ידו או שכתב בכת"י אחר וחתם למטה היינו דתנן הוציא עליו כתב ידו גובה מבני חורין כו' ועוד שהרי לקמן ריש סי' ס"ט סעיף ו' כ' הב"י שהמקצר תשובת דפוס דילג רוב תשוב' זו ע"ש.

אין למדין מחצי שטה כו'. הטעם אי' בתו' ומרדכי והרא"ש פ' ג"פ משום דעדים לא דייקי ומרחיקים שטה אחת א"כ כשמרחיקים שטה וחותמים באמצע שטה שניה כיון דליכא אלא עובי שטה א' בין עדים לשטר אין למדין גם מן השלימה:

ודוקא שחתמו כו' כלו' אם נמצא דבר כתוב אין למדין מטעם שנתבאר דהעדים היו מניחים כך ריוח והיה כשר אבל אם חתמו זה אחר זה למדין דכל השטר פסול אם היו העדים מניחים כך ריוח כדלקמן סי' מ"ה סעיף י' והלכך ודאי לא הניחו כלום ולמדין וכן יש לפרש דברי העיר שושן. ובסמ"ע ס"ק ה' פי' בענין אחר ולפעד"נ כמ"ש מ"מ לענין דינא הכל אחד ע"ש גם מ"ש הסמ"ע על הע"ש לק"מ דדברי הע"ש יש לפרש ממש כדברי הר"ב הן לפי מה שפי' הסמ"ע הן לפי מה שפירשתי ע"ש וק"ל:

היכא דכתב ביה כו'. בסמ"ע משמע שהמחבר הוציא זה מהטור סעיף ט' וגם על מ"ש הר"ב וא"צ לחזור כו' נרשם בסמ"ע טור סעיף ט'. ובאמת זה טעות דהטור בס"ט מיירי להדיא דוקא בזמן הזה שהורגלו לכתוב בכל השטרות שריר וקיים ושטר שאין בו שריר וקיים פסול אבל מצד דין הש"ס שהשטר כשר בלא שריר וקיים לא נמצא בטור דהיכא דכתיב שריר וקיים למדין משטה אחרונה ואדרבה נהפוך הוא שאין למדין ומאן דאמר למדין דבריו צ"ע וכמו שיתבאר וכן מוכח בטור שאין למדין וכמ"ש לקמן ס"ק י"א אלא המחבר הוציא זה מהר"ש בר צמח שהביא בב"י סי' זה מחו' ח' וזה לשונו כ' הר"ש בר צמח היכא דכתיב ביה שריר וקיים למדין משטה אחרונה ומעשי' בכל יום לכתוב (קיום) מחיקת בשטה אחרונה ולמדין ממנה כיון דכתיב והכל שריר וקיים עכ"ל ובאמת גם רשב"ם פי' כן בש"ס דף קס"ב ע"א וטפי ה"ל להב"י לכתוב כך בשם רשב"ם אבל גם דברי רשב"ם צ"ע וכמ"ש לקמן ס"ק י"ב:

שריר וקיים כו'. תמיה לי על המחבר שפסק כן בפשיטות משום שהביא כן בב"י דברי הרשב"ץ ולא שת אל לבו שרוב הפוסקי' וכמעט כולם חולקי' על זה ודבריה' עיקר וכמו שיתבאר הלא המה הרמב"ן בחדושיו פ' ג"פ תמה על רשב"ם והאריך להוכיח דאפילו היכא דכתיב שריר וקיים אין למדין משטה אחרונ' וכ"כ בהגה' אשר"י מא"ז ר"פ ג"פ וז"ל ואין נרא' לריב"ם אלא אפי' דכ' שריר וקיים אין למדין משטה אחרונה וצריך שיחזור מענינו של שטר בשטה אחרונה עכ"ל וכן מוכח מדברי התוס' ומרדכי פ' ג"פ שהקשו היאך אנו מקיימי' מחקין בשטה אחרונה ותירצו כיון שמנהגינו לכתוב שריר וקיים בכל השטרות ואם לא כן יהי' השטר פסול למדין משטה אחרונה מה שנכתב קודם שריר וקיים ומה שכותבי' וקנינא כו' לא הוי חזר' השטר כו' ע"כ דבריה' אלמא דוקא כיון שכותבי' כן בכל השטרות הא לאו הכי אין למדין דאל"כ ה"ל לתרץ כיון דכתיב שריר וקיים למדין ואין לומר דשאני התם כיון דכותבי' שריר וקיים אחר וקנינא כו' וכמ"ש לקמן ס"ק י"ב דאפילו לדעת רשב"ם ל"מ שריר וקיים אלא היכא דליכא חזרת השטר דהא ס"ל להתו' ומרדכי דקנינא לא הוי חזרת השטר ובאמת גם מהרא"ש וטור ושאר פוסקי' יש להוכיח כן מדכתבו כיון שהורגלו לכתוב שריר וקיים בכל השטרות למדין כו' אלא שהיה אפשר לדחות בדוחק דאינהו ס"ל דקנינ' הוי חזרת השטר אבל בתוס' ומרדכי דלעיל מוכח כן בבירור וכמ"ש וכן משמע בהגהת מיי' פ' כ"ז מה' מלוה בשם ר"י ע"ש. וכן מוכח לפע"ד מהתו' והרא"ש וטור (ומכאן קשה על מ"ש הב"ח בסעיף ז' לדעת הטור וכמ"ש לקמן ס"ק י"ב) גבי מה שכתבו ואפילו הרחיק שטה אחת דליכא חשש זיוף גזרינא אטו לא הרחיקו ואם אי' הא אדרבה בהרחיקו איכא חשש זיוף שיזייף כל השטר ויכתוב למטה בשטה אחרונ' מה דבעי ויכתוב אח"כ שריר וקים משא"כ בלא הרחיקו אלא ודאי אף דכתיב שריר וקיים אין למדין משטה אחרונה ומ"ש הרא"ש בתשובה כלל ס"ח סי' י"ח בע"כ צ"ל דמיירי בזמן הזה שכותבי' כן בכל השטרות אף שהלשון דחוק או שבפסקיו חזר בו ופסקיו עיקר וכן משמע לפע"ד מדברי הרמב"ם פ' כ"ז מה' מלוה וסמ"ג סוף ה' מלוה סוף עשין צ"ד דף ק"פ ע"א שכתבו בסתמא אין למדין משטה אחרונה ולא חילקו בין היכא דכתיב שריר וקיים או לא רק כתבו דהמחקי' צריך לקיימם ויכתוב שריר וקיים [ודלא כהב"ח סעיף ז' לדעת הרמב"ם וכמ"ש לקמן ס"ק י"ב ע"ש] (וכן משמע עוד לכאורה בסמ"ג ה' גירושין דף קל"ג ע"ב דדוקא לדידן שכותבי' בכל השטרות שריר וקיים הא לאו הכי אין למדין משטה אחרונ' ע"ש) וכן שאר כל הפוסקי' כתבו בסתמא אין למדין משטה אחרונה ולא חילקו בכך וכן עיקר וכמ"ש לקמן ס"ק י"ב ודלא כהמחבר (ובב"ח סעיף ז' כ' שנראה עיקר כרשב"ם ולא נהירא וכמ"ש לקמן ס"ק י"ב ע"ש):

למדין משטה אחרונה קשה שמא הניחו העדי' חלק שטה שהרי אי אפשר להם לצמצם שיחתמו סמוך לכתב ממש וכתב באותו שטה מאי דבעי וכתב לבסוף שריר וקיים (וכן תמה הרמב"ן בחדושיו פרק ג"פ על רשב"ם בזה) ובעיר שושן ובסמ"ע ס"ק ז' תירצו דמיירי שיש עכשיו שורה חלק בין חתימת העדים לכתב ולא נהירא דא"כ אפילו לא כ' שריר וקיים נמי ואי ס"ל דגזרי' הרחיקו אטו לא הרחיקו א"כ ה"ה בכתב בי' שריר וקיים שייך למיגזר כן ועוד שהרי כתב סתמא למדין ולא ביאר דהיינו בהרחיקו דוקא ועוד שכ' בסעיף ח' וה"מ כשאין אויר שטה כו' משמע דכולה ענינא עד סעיף ח' מיירי כשאין אויר שטה וגם המעיין בפירשב"ם דכתב גם כן כהמחבר יראה דאי אפשר לפרש דבריו כן וכמ"ש ועוד דהא תניא בברייתא הרחיק שטה אחת כשר והתם בלא שריר וקיים מיירי וכדמשמע מפירשב"ם להדיא ואמאי כשר ניחוש דכ' בשטה שהיא חלק מה דבעי וכ' אחר כך שריר וקיים אלא נראה לתרץ דעת המחבר ורשב"ם דבשריר וקיים למדין משטה אחרונה אף כשאין שטה חלק והיינו דוקא כשקוד' לכן לא הוחזר מעניינו של שטר דאמרי' כיון דתיקנו חכמי' לחזור מעניינו של שטר נהי דאינו אלא עצה טובה מ"מ לכתחלה ה"ל להחזיר אלא ודאי העדי' כתבו שריר וקיים ולכך לא החזירו אבל כשהוחזר מענינו של שטר ואח"כ כתיב שריר וקיים אמרינן דהעדי' עשו כהוגן וכיון שהחזירו שוב לא היו צריכ' לכתוב שריר וקיים אלא שלא היה אפשר להו לצמצ' והניחו שטה חלק וחיישי' שמא כ' הוא באותו שטה מה דבעי וכתב אח"כ שריר וקיים וברייתא מיירי כשהוחזר מענינו של שטר וגם בלאו הכי צ"ל לדעת התוס' דברייתא איירי כשהוחזר דהא סבירא להו דהיכא דלא החזיר כל השטר פסול מדינא אף לפי דין המשנה וברייתא וכדמוכח מדבריה' להדיא בדף קס"א ע"א ד"ה וניחוש דלמא מתרמי ריעותא כו' ע"ש. וכיוצא בזה כ' הב"ח לדעת רשב"ם אבל מ"ש הב"ח שגם הטור סובר כן נלפע"ד דליתא דהא הוכחתי לעיל ס"ק י"א דס"ל להרא"ש וטור דאף היכא דכתיב שריר וקיים ולא הוחזר מענינו של שטר אין למדין משטה אחרונה ולהכי הוצרכו לפסול בהרחיקו אטו לא הרחיקו ע"ש. גם מ"ש הב"ח שגם הרמב"ם סובר כן כרשב"ם לא נהירא לפע"ד וכמ"ש לעיל ס"ק י"א וגם לענין דינא נראה עיקר דלא כרשב"ם ורשב"ץ והמחבר דברייתא סתמא קתני ועוד דכיון דאין השטר פסול אם לא הוחזר וכדלעיל ס"ק ה' א"כ יש לחוש שמא העדים לא החזירו דבכל דוכתי משמע דדוקא היכא דהשטר נפסל לא חיישינן לעדי' אבל לא בשביל יפוי ותיקון השטר. ואפשר רשב"ם סובר כהתוס' דכל השטר פסול מדינא וא"כ קשה על המחבר כיון דפסק לעיל ס"א דהשטר כשר א"כ מה בכך דכתיב שריר וקיים וכן הבאתי לעיל ס"ק י"א הרבה פוסקי' דס"ל דלא כהמחבר וכן עיקר:

צריך לקיימם קודם והכל שריר וקיים. היינו כשמקיים בשטה אחרונה וכדלקמן סעיף ח' ט':

וי"א כו'. וכן דעת נמוקי יוסף ר"פ ג"פ דמחק או גרר שלא נתקיים כל השטר פסול והביא כן בשם הירושלמי וגם הביא שם הרבה גדולי' שסוברים כן וכן נלפע"ד עיקר דאל"כ לעולם יש לחוש שימחוק חובתו או תנאי שבשטר ומה שהביא הרב המגיד בשם הרשב"א ראיה דמחק אינו פוסל כל השטר ממה ששנינו בתוספת' סוף בבא בתרא מחק או תלוי מגופו פסול שלא מגופו כשר וכן הוא בתשובת הרשב"א סי' אלף ל"ה נלפע"ד דיש לדחות דהתם מיירי כשמוכח מתוך השטר מה הוא ואפ"ה מגופו דהיינו שם הלוה והמלוה והמעות פסול אבל כשאינו מוכח מתוך השטר בענין דיש לחוש שמא היה כתוב שם חובה או ריעותא או תנאי הוי כמו מגופו ובכלל מגופו דפסול דכיון דכל השטר תלוי בזה היינו מגופו ובהכי ניחא דלא סתרי דברי הטור והר"ב אהדדי דכאן כתבו דאם לא קיים המחק כל השטר פסול אלא א"כ מוכח מה הוא המחק כההיא דכסף זוזי אינון ונמחק כו' ובא"ע סי' קכ"ה סעיף י"ט סתמו כדברי הרמב"ם פ"ד מה' גירושין דין ט"ו וז"ל גט שמחק בו אות או תיבה או שתלה בין השיטין אם מטופס הגט ה"ז כשר ואם מן התורף אינו גט ואם חזר ופי' בסוף הגט שאות פלוני תלויה או על המחק אפילו מתורף הגט כשר כשאר שטרות עכ"ל אלא ודאי התם מיירי שמוכח מתוך השטר מה היה המחק ואפ"ה התורף פסול גם מ"ש הרב המגיד סוף הלכות מלוה שכדברי הרשב"א נראה מלשון הרמב"ם סוף הלכות מלוה שאמר כל המחקין וכל התלויות עמהם נראה שדין אחד להם עכ"ל אינו מוכרח לפע"ד שלא אמר כל התלויות עמהם אלא לענין שצריך לקיימם ע"ש:

שטר כו' כשר. קשה אמאי כשר כיון שנהגו לכתוב הפרעון מאחוריו א"כ ודאי ל"ש בכה"ג לומר אוקמי' שטר אחזקתי' כיון דיש ריעותא דמחק לפנינו ונהגו לכתוב פרעון מאחוריו וכשתעיין בתשובת רמב"ן שם תראה שטעמו משום דאפי' כ' להדיא הפרעון' מאחוריו אינו מועיל וז"ל שם ותדע לך דהא ע"ג השטר ע"כ ל"מ ולא מידי דהא אמר ר"י בר אבא אמר רב סמפון היוצא מתחת יד מלוה אע"פ שהוא כתוב בכתב ידו אינו אלא כמשחק ופסול אלא על גביה דקאמר בפנים כלפי הכתב קאמר ולאחר חיתום שטרות כו' עכ"ל וכ"כ ר' ירוחם נ"ו ח"ד בשם החדושים דאם כתב פרעון ע"ג השטר מאחוריו ל"מ ומביאו ב"י בקצרה לקמן ס"ס ס"ה סכ"ט וא"כ קשה על המחבר כיון דאיהו פסק לקמן סי' ס"ה סעי' ך' בסתם כדברי הרמב"ם וסייעתו דע"ג השטר מאחוריו מהני היאך הביא כאן דעת המכשירים במקו' שנהגו לכתוב פרעון מאחוריו וצל"ע וכן נלפע"ד עיקר לדינא דפסול כיון דקי"ל לקמן סי' ס"ה כהרמב"ם וסייעתו וכל הראיה שהביא מר' ירמיה בר אבא לפע"ד לאו ראיה היא כלל דהתם מיירי שהסמפון הוא במקום אחר ואינו כתוב ע"ג השטר ולכך אע"פ שהוא יוצא מתחת יד המלוה והוא כתב יד המלוה אינו כלום כן נלע"ד (ועיין בתשובת מהרשד"ם סי' קצ"ח דף קמ"ג ע"ג):

שאין לקיים המחקים כו'. היינו כשמקיימם למטה בשטה אחרונה או סמוך לה ממש בענין שיש לחוש שהעדים הניחו שטה ריוח והוא כ' שני שטות דקות באותו שטה וסתמא דמילת' מקיימים למטה כדלקמן סעיף ח' ט' אבל אם מקיים למעלה מזה יכול לקיים אף בכתב דק וכן מוכח במקור דין זה ע"ש בתוס' פ' ג"פ דף קס"ג ריש ע"א והעיר שושן לא כוון יפה ע"ש. נ"ל:

כשיעור שריר וקיים. אבל פחות מזה כשר דאם היה כתוב שריר וקיי' היה ניכר וקשה מאי אריא שהמחק הוא במקום שריר וקיים או כשיעור שריר וקיים אפי' היה המחק למעלה באמצע השטר או למטה בפחות משיעור שריר וקיים יפסל כיון דהקיום הוא בשטה אחרונה דדלמא הניחו העדים חלק שטה אחרונה. ובאמת בש"ס איתמר דין זה אשטר מקושר דהיו כותבין בכל השטרות שריר וקיים למדין גם משטה אחרונה אבל בשטר פשוט קשה. ולפמ"ש רשב"ם והמחבר לעיל סעיף א' [ד] דהיכא דכתיב שריר וקיים למדין משטה אחרונה הוה ניחא וזה דחקו להב"ח בסעיף ז' וח' שכתב דהטור והרמב"ם שכתבו דמחק במקום שריר וקיים וכשיעור שריר וקיים פסול כשקיימו בשטה אחרונה דס"ל כרשב"ם והמחבר ודלא כמ"ש ה' המגיד דדעת הרמב"ם דאין לקיים המחקין בשטה אחרונה עכ"ד הב"ח אבל כבר הוכחתי לעיל ס"ק י"א וי"ב דליתנהו לדברי רשב"ם והמחבר והוכחתי שהטור והרמב"ם סוברי' דלא כותייהו (ודלא כהב"ח גם מ"ש הב"ח סעיף ז' דהרא"ש ותוס' סוברי' דמחק במקום שריר וקיים כשר בפשוט לא נהירא לפע"ד אלא אדרבה איפכא נ"ל דר"ל דפשוט מחק אף באמצע השטר פסול כשהקיום הוא בשטה אחרונה ודו"ח) אלא אפי' היכא דכתיב שריר וקיים אין למדין משטה אחרונה וא"כ צדקו דברי הרב המגיד דהדרא קושיא לדוכתא (ומ"ש מהרא"ש שטיין בביאור סמ"ג בכאן דחיישי' שמא הניחו העדי' ריוח ב' שיטין ודאי לא נהירא כלל וק"ל גם מ"ש עוד שם לא נ"ל ע"ש) ועוד קשה לי על הטור שכ' דהיינו דווקא כשאין אויר שטה הא איהו פסק לעיל סעי' א' דגזרינן הרחיקו אטו לא הרחיקו ואפי' יש אויר שטה פסול כל השטר כשלא החזיר מענינו של שטר ואפי' כ' שריר וקיים לא מהני כמ"ש לעיל ס"ק י"א לדעתו דאפי' כתוב שריר וקיים אין למדין משטה אחרונה וכל השטר פסול אם לא החזיר א"כ כיון דשריר וקיים לא מהני מה בכך שיש אויר שטה הא איהו ס"ל דגזרינן הרחיקו אטו לא הרחיקו. בשלמא ברמב"ם ומחבר ל"ק קושיא זו דאינהו לא גזרי הרחיקו אטו לא הרחיקו אבל הטור קשה ובסמ"ע ס"ק ו' משמע דהטור והמחבר מיירי היכא דכותבין בכל השטרות שריר וקיים כו' וקשה הא בתר הכי הוא דכתבו האידנא כו' משמע דהשתא מיירי מדין הש"ס ועוד שהרי המגיד כ' להדיא דנראה מהרמב"ם שא"צ לכתוב בכל השטרות שריר וקיים אלא לקיים המחקין ושס"ל דאין לקיים המחקין בשטה אחרונה לפי שאין למדין ממנה וזהו הנראה מדברי הש"ס בבירור וא"כ קשה מה שהקשיתי לעיל על הרמב"ם דמאי אריא מחק במקום שריר וקיים אפי' למעלה נמי ומאי אריא כשיעור שריר וקיים אפ' פחות נמי כיון דהקיום הוא בשטה אחרונה וצל"ע. ומ"מ דין זה שכ' המחבר בכל הסעיף זה סעיף ח' שייך שפיר האידנא דנהגו לכתוב בכל השטרות שריר וקיים ושטר שאין בו שריר וקיים פסול וק"ל:

שמא מחקו כו' כתב הסמ"ע דאפי' לא נמצא כתוב במקום המחק זכות של בעל השטר אפי' הכי פסול שמא מחק למעלה חובתו דבעל השטר או כ' שם זכותו ואפי' גם זה אינו נמצא שם מכל מקום כיון דיכול לזייף ולהגיה בשטר זכותו הוה ליה שטר שיכול לזייפו ופסול עכ"ל ולא נהירא דלא ה"ל שטר שיכול לזייפו דהא פסלינן ליה אי נעשה כן מיהו אם המחק הוא שאינו ניכר מה היה כתוב שם פסול בלאו הכי מטעמא דילמא במקום המחק היה כתוב דבר המבטל את השטר והקיום שבשטה אחרונה אינו כלום מיהו אם הוא ניכר כגון שנמחק בהעברת קולמוס וכה"ג כשהקיום הוא בשטה אחרונה אין כלהשטר פסול רק הקיום הוא פסול וה"ל כאלו לא נמחק בהעברת קולמוס וכשהוא דבר של חובה הוא בתוקפו לגרוע כח בעל השטר ולא פסלינן כל השטר מטעם שכ' הסמ"ע דהיה יכול לזייפו דהא אי זייפו הוא פסול ודוק:

והני מילי כשהעדי' מוחזקים ביודעי' כו'. ולפ"ז בעלמא נמי חיישינן דילמא הניחו שני שיטין ומה שאמרו אין למדין משטה אחרונה היינו כשעדי' מוחזקי' ביודעי' דאל"כ אף משני שיטין או יותר אין למדין וכן בשאר דוכתי דאמרינן מסתמא העדי' עשו כהוגן היינו נמי כשמוחזקי' ביודעי' אותו הדין שאנו דנין בו וכן בסמוך סעיף ט' ודברי הב"ח בזה לא נתחוורו לי ע"ש ודוק:

אחר וקנינא. קודם שריר וקיים לפי שהורגלו כו' אבל בתר שריר וקיים לא מהני קיום המחקין שאין למדין ממה שנכתב בתר שריר וקיים ואותן שמקיים בתר שריר וקים טועי' הם:

מ"ה שטר שאין בו שריר וקיים פסול ואין לעדי' דבוק זה לזה ור"ל שאין לעדי' לחתום כשרואין שאין בו שריר וקיים אף ירצו לחתום מיד בסמוך לשטר דכיון דא"א לצמצם חיישינן שמא יניחו שטה חלק ויכתוב מה דבעי וכתב שריר וקיים אבל ודאי כשבא שטר לפנינו בלא שריר וקיים ואנו רואי' שהעדי' חתומי' מיד בסמוך לשטר ואין כאן שטה חלק פשיטא דהשטר כשר רק שטה אחרונה לבד אין למדין ממנה מיהו בתו' והרא"ש וטור יש לפרש לשון זה כפשוטו דס"ל דאם לא הוחזר מענינו של שטר כל השטר פסול אע"ג דליכא חשש זיוף וה"ה לדידן היכא דלא כתיב שריר וקיים דכיון דכותבין שריר וקיים בכל השטרות ולמדין משטה אחרונה א"כ הוי שריר וקיים במקום חזרת השטר אבל במחבר ושאר אחרוני' צריך לפרש כמו שכתבתי שפסול זה קאי אעדים שלא יחתמו שטר כזה דהא קי"ל לעיל סעיף א' דשטה אחרונה לבד אין למדין ממנה ודוק:

שאין בו שריר וקיים כו'. כתב בתשו' מהרשד"ם סי' ל' דאם כתוב בו לשון הכל אמת הוי כמו שריר וקיים וצ"ע לדינא:

ואם כתוב בו תרי שריר וקיים כשר. תימה א"כ מה בכך שכותבי' בכל השטרות שריר וקיים הא מ"מ איכא למיחש דבתר שכתבו שריר וקיים הניחו שטה חלק וכ' מה דבעי וחזר וכ' שריר וקיים. ובעיר שושן כ' וז"ל דאין לחוש שמא לא היה השטר הראשון אלא עד שריר וקיים הראשון והרחיקו העדי' וחתמו וזה הוסיף אח"כ עד שריר וקיים השני דכולי האי אין חושדי' העדי' שירחיקו כל כך עכ"ל ודבריו תמוהין דהא שטה אחת חיישינן שהרחיקו וכל הש"ס ופוסקי' מלאים מזה וכמבואר כמה פעמי' בסי' זה ובכמה דוכתי ובסמ"ע ס"ק ט"ז פי' דמיירי שיש לפנינו שטה א' חלק וקשה דה"ל להמחבר לפרש כן ולא לסתום וגם על הטור קשה לי שכ' וז"ל ולפי זה היה נראה לפסול אם כתב בו שני פעמי' שריר וקיים דשמא אחר שריר וקיים הראשון זייף וקיימו פעם שנית אבל ה"ר יודא ברצלוני כתב פשוט כיון שעדיו מתוכו כתבינן שפיר שריר וקיים טובא עכ"ל וקשה לי דהא פשיטא דה"ר יודא ברצלוני לא מכשר אלא כשאינה בשטה אחרונה דהא כתוב פשוט כיון שעדיו מתוכו כו' משמע דר"ל דבמקושר חיישינן שמא כתב הוא השריר וקיים השני משא"כ בפשוט שעדיו מתוכו ואין מניחים חלק ב' שטות רק שטה אחת וכ"כ ב"י בשם הרשב"ץ והרשב"א ותשובת רמב"ן סי' צ"ד דה"ר יודא ברצלוני מיירי כשאינם בשטה אחרונה והטור ע"כ מיירי כשהוא בשטה אחרונה מדכתב דשמא אחר קיום הראשון זייף וקיימו פעם שנית (וכן קשה על מ"ש הרב בבדק הבית וז"ל ולענין הלכה כיון שה"ר יודא ברצלוני והרמב"ן והרשב"א מכשירין הכי נקטינן ע"כ) וצל"ע. ועיין מה שכתבתי לקמן סימן מ"ה סעיף י"ח בהג"ה ס"ק כ"ט דיש פוסקים דתרי שריר וקיים לא כתבינן אפילו בשיטות שלפני שטה אחרונה משום לא פלוג ע"ש:

ויחזרו ויחתמו שניהם. אבל אחתום אחר כך רק אחד לא מהני ולא דמי לדלקמן סי' מ"ה סעיף כ"א דהתם השטר הוא על הנייר וא"כ השטר הוא כפשוטו ומה שנכתב בין עד לעד אינו אלא לתועלת הלוה תיקון שלא יזיף המלוה את השטר וכיון דאין כאן ריעותא וגם אין לחוש שיעשה זיוף כשר משא"כ הכא שהוא לתועלת המלוה דלמא אתם כפשוטו ומאן לימא לן שהיו בומחקין אלו או שמא במקו' המחקין היה כתוב איזה ריעותא והעד הראשון דלמא. אתם כפשוטו גם מה שהביא הרשב"א בתשובה (והביאו הרב המגיד סוף הל' מלוה) ראיה מש"ס פ' ג"פ דף קס"ד ע"א דפריך התם אי הכי כו' והיינו הך דינא דלקמן סימן מ"ה סעיף כ"א כדאיתא בתשובת רמב"ן סימן צ"ד והוא בשלטי גבורים ר"פ ג"פ נלפע"ד דלאו ראיה היא דהתם מיירי כשיכתבו אנן סהדי חתמנו על הנייר והשטר על המחק דוקא על הנייר קודם חתימתן ואין לחוש דלמא ימחוק הכל דאם יבא שטר לפני ב"ד שלא יהא נכתב על הנייר קודם חתימתן אנן סהדי כו' יהא אותו שטר פסול מטעם חששא זו ואינו כשר אא"כ כתוב כן על הנייר והכי פריך אי הכי דברייתא מיירי בדכתבי אנן סהדי כו' א"כ בסיפא אמאי פסיק ותני פסול הא איכא נמי למימר דבכה"ג כשר וכל שכן לפי מ"ש התוספות שם דלעיל מיניה דמשני דכתיב בין עד לעד דה"מ לשנויי דכתיב מעילאי על המחק א"כ פריך שפיר דה"ה הכא ליתני דאי כתיב מעילאי על הנייר כשר. גם הריב"ש בתשובה סי' מ"ח כ' שהרא"ה חולק על הרשב"א בזה ומשמע שם שדעתו נוטה לדעת הרא"ה רק שכ' שם שהרא"ה תירץ דהא דפריך אי הכי כו' ה"ה דה"מ לתרוצי הכי אלא דעדיפא מיניה מתרץ דאי עביד הכי לא מהני דמוחק וחוזר ומוחק ע"כ וזה דוחק ומה שתרצתי נלע"ד ברור.

(בש"ע ס"א אלא שאין למדין משיטה אחרונה) זו היא דעת הרמב"ן שהביא הטור ופירש"ל דהיינו דוקא היכא דליכא אויר שיטה ביניהם וממילא אם יש אויר שיטה אז למידין אפילו משיטה אחרונה עכ"ל. ובסמ"ע כ' אפי' אם יש אויר שטהורו' דלא חלקו חכמים ולפי דבריו ס"ל לרמב"ן בדין דאין למידין כו' כמו דס"ל להרא"ש בפיסול השטר דלא פלוג רבנן ובכל מקום פסול כיון דלא עשה כתחז"ל ה"נ לרמב"ן לענין אין למדין ולענד"נ כדברי רש"ל דבשלמא להרא"ש יש פסול בכל השטר כי לדידיה הוי חזרת השטר תקנת חכמים מש"ה שייך לומר לא פלוג משא"כ לרמב"ן דס"ל דאין כאן תקנה כלל וכמ"ש נ"י דחזרת השטר עצה טוב' בעלמא היא ואין שייך כאן לא פלוג אלא כל שאין חשש אין לחוש:

(סעיף ט' תרי שריר וקים כשר) נראה דמיירי ביש אויר שיט' וכמ"ש הסמ"ע ואפ"ה דעת הטור לפוסלו ונראה טעמו כיון דחזינן ריעותא שנכתב ב' פעמים שריר וקיים חיישינן שמא הרחיקו ב' שיטין והך ריעותא גרע טפי ממ"של בסמוך ביש מחק בסוף דשם כשר באויר שיטה והברצלוני מכשיר דס"ל דאין כאן ריעותא לגמרי דאפילו לכתחלה כתבינן שריר וקיים טובא:

(סעיף י' ולא נמצא אותן כו') דשמא נגרר בדקות

שאין למדין מש"א וכתב הסמ"ע אפילו שטה אחת חלק מכל מקום אין למדין מש"א אף דודאי לא הרחיקו יותר מש"א מכל מקום לא פלוג עבדי רבנן והש"ך בס"ק ג' כתב דזהו לדעת הרא"ש וסיעתו דסבירא ליה דכל השטר פסול דלא נעשה כתקון חכמים (והרב הש"ך החליף שטתו דבס"ק ה' כתב דגם הי"א לא סבירא להו דנפסל לגמרי רק כל הפלפול אי למדין מש"א בהרחיק ואי גזרינן אטו לא הרחיק אבל באמת לכאורה משמע לישנא דהרא"ש בג"פ רק שלא נלמוד מש"א אבל בגיטין פ"ק כתב ובפ' ג"פ כתבת אם לא החזיר אם יש לפסול כל השטר או ש"א ולפי דברי הש"ך לא קיים הבטחתו דבפ' ג"פ לא דיבר כלל מן פסול לגמרי רק מן ש"א אם ללמוד ביש חלל ועכצ"ל דסוף דבריו לפסול לגמרי וברור) אבל לרמב"ן וסייעתו דמכשירין השטר משום דהוא רק עצה בעלמא אם כן כשאין כאן חשש פיסול למדין מש"א וכתב שהוא בספרו האריך בזה ולספרו לא זכינו כלל אבל נראים הדברים כמ"ש הסמ"ע דאל"כ מה זה שאמרו צריך שיחזור מענינו של שטר בש"א ולא אמרו צריך שיניח שטה א' פנוי כי זה יותר נקל לעדים לעשותו דהא אמרו רוב עדים אין חותמין עצמן בצמצום להשטר ומה שהביאו ראי' מנ"י שכתב דלא אמרו חכמים דרך חיוב להחזיר מענינו של שטר בש"א רק דרך עצה לא הבנתי מה ראי' יש מכאן דלענין פיסול כל השטר דיהיה משנה מתקנת חכמים בזו כתב דאינו תקנה רק עצה אבל שלא יהיה לומדים מש"א זהו תקנת חכמים וזהו לא פלוג בכל השטרות ולא מצאתי שום ראי' לדברי הש"ך. אך ראה זה נראה ראי' לדברי הסמ"ע דהא הקשו התו' בפ"ק דב"מ דף ז' ע"ב ברש"י דסבירא ליה בד"ה שטרא וכו' דאין לתורף יתרון על הטופם משום מקום מלוה ולוה והמעות דזהו כתוב אף בטופס שצריך להחזיר מענינו של שטר בש"א. והקשו התו' הא אין למדין מש"א וקשה מה קושי' אם נאמר כדעת הרא"ש דאם לא החזירו בש"א מענינו של שטר השטר פסול ולפ"ז שטר הבא לפנינו בש"א שכתב בו פלוני לוה מפלוני סך כך ולמעלה בשטר נחתך אמרינן ע"כ גם למעלה היה כתוב כך דאי לא היה כתוב כך אם כן לא החזירו בש"א רק דבר חדש וא"כ השטר פסול לגמרי וחזקה על העדים שעשו כהוגן ולא מפסלי השטר וע"כ דהיה כתוב כן והחזירו ואם כן מכח ש"א אנו לומדין דכך בע"כ היה כתוב למעלה בתורפו של שטר. ואם כן יפה כתב רש"י דאף דאין כאן תורף בשם מלוה ולוה וסכום מעות מ"מ מתוך ש"א נלמוד דכך היה כתוב למעלה דאל"כ אין כאן חזרה והרי השטר פסול לגמרי וזה נגד חזקת העדים ועכצ"ל דהתו' דהקשו כן סבירא להו דלא כרא"ש רק כרמב"ן וכמ"ש הנ"י בשם ר"י הזקן שהוא ר"י בעל התו' דסבירא ליה כרמב"ן דלא מפסל השטר לגמרי ואם כן לא שייך חזקה כיון דכל שטר כשר ושפיר הקשו והא אין למדין וזה ברור. ולפ"ז עדיין קשה מה קושי' דילמא הגמרא דנקיט עילוי הזמן בין תורף לטופס ולא עילוי שם מלוה ולוה וסכום מעות משום דלא פסיקי' ליה דאם היה רווח שיטה בין שטר לעדים למדין מש"א ואם כן אין כאן עילוי וזהו כוונת רש"י דשם המלוה והלוה הסופר מחזיר בש"א ועל הרוב יש פנוי שטה א' ולמידין ואם כן אין כאן עילוי ולכך נקט זמן ולק"מ ועכצ"ל דסבירא להו לתו' כמ"ש הסמ"ע דלעולם כללא הוא דאין למדין מש"א יהיה באיזה אופן אפילו הרחיקו ש"א ודברי סמ"ע מוכרחי' ותמהני מש"ך שהוא בעצמו כתב בס"ק ה' דאין דעת הרא"ש לפסול כל השטר ומ"מ סבירא ליה דאין למדין ואם כן ה"ה לשיטת הרמב"ן:

דאין למדין כו' כתב הש"ך בשם תשוב' רשב"א דאם עדי שטר עצמן אומרים שהם כתבו שטר וש"א מכל מקום אין לו דין שטר רק ע"פ כל שאינו מוכח מתוכו עכ"ל ונראה דתלי במ"ש לקמן בסי' מ"ט בב' יב"ש דאם עדי שטר עצמן אומרים שזהו שכתבנו עליו השטר אי מצי לשוי' מלוה בשטר או לא דאיכא מ"ד כמ"ש בשם רשב"א דנסתפק הואיל ואין מוכח מתוכו אף כאן לא ה"ל מלוה בשטר אבל לפי דעת רמב"ם וכ"כ הש"ע לקמן דה"ל מלוה בשטר דהרי יכולים לכתוב שטר אחר דהא לא עשו שליחתן דהיה להם להשליש אף כאן לא עשו שליחתן דהיה להם להחזיר בש"א ולכתוב מה שיש לו תועלת לפני ש"א ואם כן יש לו כל דין מלוה בשטר וצ"ל דלקמן איירי בשטר שיש בו קנין אם כן יכולים לכתוב שט"א מזמן ראשון דלא ה"ל מוקדם וכאן איירי באין בו קנין ואם כן א"י לכתוב מזמן ראשון דה"ל מוקדם וכמש"ל בסי' מ"א ע"ש ולכך אין לו דין מלוה בשטר שיגבה מזמן ראשון:

אבל אם הש"א לחוב' וכו' הד"מ הביאו בשם נ"י ולא היה צריך לנ"י דכן כתבו התו' להדיא בדף קס"ב ד"ה לפי שאין כו' בסוף הדיבור דלכך כותבין שריר וקיים כי לפעמים צריך לקיים מחק בסוף ש"א כי חובתו יכול לכתוב שם ולכך צריך קיום למחק שבש"א אולי היה שם חובתו ע"ש איברא יש לדקדק במ"ש התו' בדף קס"א על קושי' הגמרא במקושר וליחוש דלמא לגייז לש"א ומתכשר בבן יעקב עד והקשו התו' הא אין למדין מש"א דמהדר הוא ענין שטר ואיך גייז הא יהיה פסול אם חתכ' וכו' ובזה יש לכאור' קושי' מיניה ובי' דמה הקשו דהשטר יהיה פסול ולא הקשו בפשוט מה נ"מ אם יחתכו או יניחו הא אין בש"א מועיל כלל דאין למדין מש"א כלל ועכצ"ל דסבירא ליה חובתו למדין וע"ז אנו דנין דיהיה שם חובתו הוא יגוז ליה או י"ל לאו דוקא דיחתוך ש"א לבד רק עוד שיטה שלפניו ג"כ וקשה אם כן אף לקושיתו י"ל כן דחיישינן דהוא יהדר בשטה שלפני אחרונה כי ש"א דרך להניח חלק ואחר כך יהיה נמלך לכתוב שום חובה לבעל שטר ושום תנאי וכתבו בש"א כי חובתו יכול להיות בש"א והוא יהיה חותך אותו ויפסיד הלוה ועכצ"ל דסבירא להו לתו' כיון דחכמים תקנו דצריך להחזיר מענינו של שטר בש"א וזולתו השטר פסול אף דאין טעם לפוסלו אם כן לאחר חזרה כבר כלתה ענינו של שטר ואין לו שייכ' תו לשטר ואפילו חובתו של בעל השטר אין למדין ויכול המלוה לטעון אחר כך לשחוק וכדומה נכתב כי כצ"ל לרשב"ם דסבירא ליה אפילו חובתו אין למדין כמ"ש מהרש"א וכן הש"ך לקמן בסי' מ"ה ע"ש דמיירי דאין המלוה מודה רק טוען לשחוק ושלא במתכוון נכתב לשם כי בלא"ה אם המלוה מודה הודאת בע"ד כק' עדים דמי ואם כן אף התו' סוברים כן לאחר שכבר נחזר השטר הוא סיום השטר וכלתה לי' שטר ויכול המלוה לטעון כמ"ש לדעת רשב"ם ואם כן קושית התו' שפיר בממ"נ אי נכתב לאחר חזרה שכבר היה בשטה שלפניה אם כן אין למדין ממנו ומה נ"מ בחתיכתו ואי היה החזרה לאח"כ שכתב חובתו בש"א אם כן איך יחתוך הא לא יהיה השטר מהודר ויהיה פסול לגמרי זהו נ"ל ברור בדברי התו' ונר' דאף רשב"ם לא אמרו אלא בכה"ג לאחר חזרה דכבר כלתה לו ענין שטר ואין לנו להרבות במחלוקת ובשגם שהתו' לא הביאו לפי' רשב"ם להקשות ולהשיג עליו כדרכן. ולפ"ז זאת ועוד אחרת נלמד מדברי התו' דהא דכתבו שם בדף קס"ב דלכך כותבין שריר וקים דיש לחוש שמא היה חובתו בש"א ונמחק דחובה כותבין משמע הא זכות אפילו קודם החזרה אין כותבין בש"א ואף דליכא למימר דהוסיף המלוה לכתוב דהא הוא קודם החזרה והעדים היו ע"כ חוזרי' דאל"כ השטר נפסל וחזק' על עדים שעשו כהוגן ולאחר חזרה ל"ל דדברו התו' דהא העלינו דבזו אפילו חובתו אין למדין וצ"ל דסבירא להו לתו' דכללא הוא אין למדין מש"א קודם חזרה אטו לאחר חזרה דיש חשש זיוף וכמ"ש דגזרינן הרחיקו אטו לא הרחיקו רק חובתו לא שייך קודם חזרה אטו לאחר חזרה דלאחר חזרה גופי' ליכא חשש זיוף ואם כן איך נגזור בי' ודי שפסלינן חובתו לאחר חזרה משום דכלתה ענינו של שטר אבל מהכ"ת להוסיף ולגזור בי' הבו דלא לוסיף ופשוט אמנם נראה זהו לשיטת התו' דסבירא להו גזרינן הרחיקו אטו לא הרחיקו אף זו כיוצא בו אבל לפי דלקי"ל כתו' רק כרמב"ן דהוא רק עצה בעלמ' אם כן אף בש"א קודם חזרה יש אפשר לומר דוודאי עשו עדים כהוגן והחזירו וזהו נלמד מדברי הר"נ בפ"ק דגיטין דפי' בהא דפרכינן בשטרי פרסאי ותיפוק ליה דצריך להחזיר בש"א והקשה הא לא מפסל כל השטר בהך ותי' הר"נ הם הפרסיי' אינם נזהרים להניח פנוי אפילו כמה שיטין ואם כן יש לחוש דהוסיף כמה שיטין וזייף ומשני דמהדר מענינו של שטר שנראה בו כסוף השטר ולא חוששין לזיוף רק אי כתב משם ולמטה כלום חוששין עכ"ל הרי דבמקום דיש חשש זיוף כל השטר דגוי' הללו אינם מדקדקי' להניח פנוי ומכ"ש דאינם בקיאי' בהחזרת שטר ומ"מ אמרינן דאם החזירו דכל מה שכתוב לפנים מזה כשר ולמדין הימנו מכ"ש בשטר שלנו דעדים בקיאים בהחזרת שטר דודאי אם החזירו אמרינן זהו סוף השטר וכל מה שלפני' כשר ולמדין הימנו דלא נגרע משטרי פרסי' אך דינו של הר"נ צ"ע כי לא מצינו לו חבר במחברים שיפרש כמוהו ואולי אף הר"נ לא אמרו רק שם דבלא"ה היה ע"מ רק דחוששין שמא ישכחו כמ"ש התו' והמחברים ואי סיימו בהחזרת השטר מינכר מילת' ולא חיישינן דישכחו אבל בעלמא לא וצ"ע. ובזה יש להבין דברי תו' דמתחלה עלה ברוחם דאם יש שיטה פנוי ולא החזיר דלא זו דשטר כשר אף גם למדין מש"א ולבסוף העלו מראי' וסברא דגזרינן הרחיקו אטו לא הרחיקו ועדיין קשה מנ"ל לפסול שטר לגמרי די דנפסול השטה ועיי' ש"ך ס"ק ה' דדעתו באמת כן ולפי זה ניחא דאם גזרינן הרחיקו אטו לא הרחיקו ולא יחזרו אף דיש לכתחילה להחזיר מ"מ אם אמרינן דאין מחויב להחזיר בש"א יש לחוש דלא יחזרו ממילא אם החזיר וכתב לפני החזרה דבר בשטה ההוא פסול גזרה אטו לא החזיר דהא א"צ להחזיר ומכ"ש בגוים דלאו בר החזרה הן וא"כ ל"ל תי' הר"נ דפרסאי מניחין חלק שטות הרבה דמה משני בדמהדר מה בכך מ"מ אין ללמוד מכל השיטות שיש לחוש שהוא פנוי גזירה אטו לא מהדר ופשוט ועכצ"ל בתי' קושי' הר"נ דכל שטר פסול ושפיר פריך והא לא מהדר וכו' וחד בחברתה תלי' ודוק ואם כן דינו של הר"נ יש לו מקום בתו':

אם השטר כולו כו' צל"ע בזה כי משמעו' לשון מחבר אפילו שטר שכתוב בעדים והוא מכ"י הלוה כשר וזה צ"ע כי הא יש לחוש לקנוני' דהעדים הניחו חלק והוא הוסיף דבר לטובת בעל השטר לקנוני' על לקוחו' ומה יועיל באמרם שטרי דלאו אקניית' אין כותבין דילמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ולכך צריך למסור השטר ביד מלוה הוא ילוה מנה ובתשרי ילוה עוד מנה וימחוק למעלה מנה ויכתוב ר' ויקיים אותו בש"א והוא מכ"י הלוה ויגבה בו וכן ימחוק הזמן ויכתוב זמן מוקדם ויקיימו בכ"י בש"א שהוא כן וכן שאר דברים לחובתו להפקיע זכות משעבדי ובתשו' הרשב"א לא יזכור רק כת"י של הלוה דהוא בלא"ה אינו עומד רק לגבות מן לוה עצמו ובזו שפיר אמרינן כיון דהוא כת"י הלוה מה חשש זיוף יש בו אבל בשטר מן עדים לטרוף מלקוחו' צ"ע כי חוששין לקנוני':

היכי דכתב ש"ו וכו' הרב הש"ך האריך בזה בס"ק יו"ד י"א י"ב להשיג דכיון דקי"ל דאם לא כתבו ש"ו השטר כשר אם כן מה יועיל כתיבת ש"ו דילמא הסופר לא כתב כלל ש"ו והוא זייף בש"א וכתב ש"ו וכבר קדמוהו הרמב"ן בחדושיו וכהנה יותר פוסקים להשיב על הרשב"ם דסבירא ליה כן אמנם במרדכי שכתב כן בשם ראבי' להכשיר וכתב המרדכי שראב"ן חולק עליו דלפעמים אין כותבין ש"ו ואתא לזיופי ש"מ דמודה הראבי"ה דלא מפסל אם לא נכתב ש"ו ומ"מ סבירא ליה דאם כתוב ש"ו דלמדין וכן נר' מדברי רמב"ם דלא הזכיר כלל דאם לא נכתב ש"ו דפסול השטר ומכל מקום כתב בפ' כ"ז מהלכות מלוה שאם בשטה שלפני אחרונה היה מחק כשיעור ש"ו דפסול שמא היה כתוב שם חובתו ומחקו וחזר וקיימו מ"מ משמע דאילו היה כתוב ש"ו היה למדין מש"א וכמ"ש הב"ח וכמ"ש לקמן סעיף חי"ת ע"ש ואם כן חזר הקושי' למקומו ולכן צריך לומר כמש"ל בשם הר"נ דאם החזירו מענינו של שטר אף דיש לחוש דהני פרסאי הניחו שיטות הרבה פנוי ולא החזירו כלל מענינו של שטר מ"מ אם שטר בא לפנינו ויש בו החזרה אמרינן מסתמא הוא סוף שטר ולא זייף כלל ואם כן אמר בשטרי גוים דלא ידעו כלל לקרב החתימות ולהדר מכל מקום ניכרים הדברים שלא זייף מכשירין מכ"ש בשטר ישראל דודאי נהוג ברוב שטרות לכתוב כן אף דאין מעכב בדיעבד מכל מקום מתחילה היו כותבים דהא כתבו התו' דהוי כמו כדת משה וישראל וזהו מבואר במשנה דסוף ידים דהיו נוהגים לכתוב וכן מבואר בירושלמי הביאו הרמב"ן דנהגו לכתוב בכל שטרות ש"ו ואם כן בבא שטר לפנינו וכתב בו ש"ו מהכ"ת נימא דישנה הסופר לכתוב מה שרוב סופרים נהגו לכתוב והוא זייף וכתב יותר טוב ליזל בתר רוב כמו בכל הדברים דאזלינן בתר רובא ואמרינן מסתמא אף זה הסופר היה כאחד מהם וכתב ש"ו ואין כאן זיוף כלל וכלל והרי זה נלמוד במכ"ש מן הנך שטרי פרסאי לשיטת הר"נ ז"ל ולק"מ כן י"ל נקיים מנהג כמ"ש הרמב"ן בעצמו דכל שהלכה רופפ' בידו הלך אחר המנהג:

ואם לא קיימ' אינם פוסלי' וכו' הש"ך בס"ק י"ד השיג על זה דלא נראה לדינא ומ"ש רשב"א ראי' מן תוספתא סוף ב"ב מחק בגופו של שטר פסול ושאינו בגופו כשר היינו דניכ' המחק וזה דוחק דאם ניכר אף בתורף למה יפסול הא תנן זוזין דאינון ונמחק שהוא בתורף של שטר אין לו אלא שני זוזי' אבל מכל מקום לא נפסול ואם כן מ"ש תורף ומ"ש טופס ולכן אם באנו לדחות דברי רשב"א צ"ל דלא נחית התוספתא לומר במקום דיש חשש אולי תנאי היה ומוחקו רק דאיירי דעדי שטר בעצמן אמרו כך חתמנו ואין בו זיוף ולכך מחק בתופס כשר דהא ליכא כאן חשש זיוף אבל בתורף פסול דמה בכך דעדים מעידים הא אינו מוכח מתוכו ולא איירי כלל תוספתא הנ"ל אם יש לחוש דמחק וזייף דזה פשיטא פסול והנה מחלוקת הרשב"א והטור נר' היא מחלוקת רש"י ותו' בב"מ דף ז' דפי' רש"י בא' אדוק בטופס וא' בתורף אין בו שוי א' על חבירו דכל א' יכול לגבות והקשו התו' איך אפשר לגבות בתורף בלי טופס הא אפילו נמחק אפילו שטה א' מהשטר פסול ומכ"ש בחסר לי' טופס וכו'. ונר' דרש"י סבירא ליה כרשב"א דמחק בטופס כשר ולא חיישינן דהיה בו תנאי וכדומה דל"ח לכך ולא מחזיקינן ריעות' ולכך בנחסר הטופס גובה בתורף אבל התו' סבירא להו כדעת הנ"י וטור ויפה הקשה דמ"ש נחתך ומ"ש נמחק כדחסר לי' טופס חיישינן דילמא תנאי היה בו וא"ש. ועיין אסיפת זקנים שרמב"ן הסכים לפי' רש"י בזה ולא טען עליו קושית התו' והיינו דהלך לשיטת הרשב"א וע"ש ואם כן כיון דרש"י מסכים לרשב"א אין לדחות בשני ידים כמ"ש הש"ך ואף דריב"ש סימן שפ"ג חשב לפרש לפירש"י פי' אחר אבל דבריו דחוקים ועיין מש"ל סימן נ"ב ע"ש:

וי"א שאם היה מחק וכו' פסול כו' אין להקשות לשיטה זו הא אמרינן בגיטין פ"ב וניחוש דילמא גייז לזמן ויהביה ניהלה הא איך אפשר דאם יהיה שום דבר נחתך יאמרו דהיה שם תנאי וכדומה ויפסול הגט ולעשות דבר שהגט יפסול לא חיישינן דיעשה כמו דאמרינן התם דאפילו אם לכתחלה לא תנשא תו ל"ח ומכ"ש בדבר שהגט נפסל ולכך בדף כ"א ד"ה יצא כו' הביא ר"ת דאין פוסל כשחותך קלף מהגט מהך דהכא דאמרינן גזי' לזמן וכן הרשב"א בחדושיו הקשה אי גזיי' לזמן מנ"ל דהיה זמן בו ותי' דאין מעכב בדיעבד ואי כדעת הנ"י הא אף בדיעבד פסול דאולי היה שם תנאי וחתכו. וצ"ל להך שיטה דכך פי' גזיי' לזמן דהיה כתב בשנת תק"ח לבריאת עולם וחתך מילת תק"ח והרי לפניך רק בשנת לב"ע ומוכח דהיה בו זמן ונחתך ומכל מקום אין בו זמן דלא נודע אימת היה. וכן צ"ל בתו' ב"מ הנ"ל דהקשו על רש"י דהא אם חסר הטופס התורף פסול ולכך פי' דבאמת במה שהשטר נפסל באמת אין שמין רק שמין בזמן דאם נחסר הזמן לא יפסול השטר וקשה הא גם בטופס הרבה אין צורך בו רק פוסל השטר דה"ל מחק בתוך השטר כמ"ש התו' ואם כן גם בחסר הזמן עכ"פ יפסול השטר דאולי במקום הזמן היה תנאי ועדיין כשרות השטר תלוי בו ועכצ"ל כמ"ש דיכול לחתוך מילת תק"ח ואין כאן פיסול דניכר שהיה כתוב בו זמן ובזה א"ש דרשב"א דהקשה בחדושיו על גזי' לזמן מי יודע דהיה כלל זמן כתוב בו דילמא דבר אחר והוי כגט שאין בו זמן ש"מ דלא סבירא ליה כמ"ש דניכר מתוך החתך דנחסר מקום הזמן ואם כן קושיא הנ"ל במקומו איך יכשיר אולי תנאי היה בו וכדומה עכצ"ל כמ"ש דמחק בטופס אינו פוסל ואזיל לשיטתו ולק"מ ולדעתו דבריו מוכרחי' אך לפמ"ש ליישב דברי רש"י דסבירא ליה כרשב"א מוכח דאפילו נמחק כל הטופס כשר או רובו דהא זה אדוק בטופס וזהו דלא כדעת הב"י בתשובה סימן ש' דפוסל ואפשר דשם בגט החמיר לחומר הנושא. והקשה הש"ך דברי הטור והרמ"א דכאן פסקו דאפי' בטופס פוסל מחק ואילו בא"ע סי' קכ"ה סי"ט העתיק דברי רמב"ם וכן כתבו בש"ע והרמ"א לא הגיה דאם נמחק אות או תיבה מטופס הגט כשר אעפ"י שלא קיימו ותי' הש"ך דשם איירי בתיבה אחת דאין לחוש לחשש שמא היה בו תנאי ולכך מכשיר ויפה תי' אלא דא"כ צ"ל בתורף מכל מקום פסול אם כן קשי' דברי רמב"ם אהדדי דכאן פוסל מחק בתורף ואילו הש"ע בסי' קכ"ז ס"ח כתב דאם חתך הזמן ונתן לה כשר ומ"ש מחק ומ"ש נחתך אדרבא יותר גרע כמ"ש הרשב"א והזמן הוא מתורף הגט כמ"ש בסי' קכ"ג ס"ג ע"ש וכ"כ הב"ש להדיא ואי דניכר שלא נחתך רק מקום הזמן מה בכך הא לשיטת הש"ך אף בניכר בתורף מכל מקום פסול וצריך לומר דודאי מחק בתורף פסול אף דניכר דלא ה"ל לעדים לחתום על מחק וגזרו מחק ניכר אטו אינו ניכר אבל אם חתמו כדין רק הוא גזי' לזמן ונתן לה כיון דלא עשו העדים שלא כדין כשר ודוחק וצ"ע:

שטר שיש בו גרר כו' הש"ך בס"ק ט"ו האריך להקשות דעיקר טעמו של תשובת הרמב"ן סי' ק' להכשיר משום דסבירא ליה דשובר הנכתב מאחוריו אינו מועיל דאמרינן רצה לשחק בו אבל לפי דקי"ל בכמה דוכתי' דשובר כי האי כשר אם כן יש כאן חשש אולי היה בו פרעון וגררו ואיך יהיה כשר ואמת דיבר דבתשובת רמב"ן בסוף דבריו נתן טעם כמ"ש הש"ך אבל בתשובת רשב"א סי' אלף ל"ה מבואר הטעם בקצרה דכל מחק וגרר שאינו בגופו של שטר לא מרעינן לשטרא עבורו ולא מפקינן אותו מחזקתו וסיי' הרשב"א והא דאמרינן בשילהי פ' השואל אי איתא דפרעו ה"ל למכתב אגביה התם לא עייל נפשי' אי מצי אידך למימחק או לא וכו' עכ"ל הרי דסובר באותו תשובה דשובר הכתוב אגבי' דשטרא כשר אי לא מחקו ומכל מקום הכשיר בגרר דלא מחזיקינן ריעות' ואזיל לשיטתו כמ"ש בסעיף הקודם ולק"מ:

וה"מ כשאין אויר וכו' הש"ך הקשה על הטור דכתב כן והא סבירא ליה בעלמא דאפילו יש חלק ש"ח מכל מקום אין למדין מש"א דגזרינ' הרחיק אטו לא הרחיק ואם כן אף כאן אפילו ביש פנוי ש"א היה לטור לפסוק דאין למדין והניח בקושי' ונר' בשלמא התם דאין למדין מש"א היה גזירת חכמים שלא ללמוד מש"א ומדת חכמים כך הוא דהשוו גזירתם משום לא פלוג ותמיד לא ילפינן מיני' אבל בנכתב ש"ו אדרבא לא היה גזירת חכמים מבלי ללמוד דהא במקושר הואיל דכתוב ש"ו ילפינן רק דאנן חוששין הואיל וריעותא לפנינו דנמחק שורה שלפניה דילמא מחקו לש"ו ואילו הוי סהדי דלא מחקו רק בא באונס הוי כשר ואם כן בהניח שטה א' פנוי אנן סהדי דלא היה מוחקו דהא ב' שיטין אינם מניחים חלק אדרבא חזר הדבר. לתקנת חכמים דבמקום ש"ו למדין כמו במקושר דהא אין כאן ריעותא דמחק כלל ופשוט:

האידנא כו' הלשון מגומגם דנמשך המחבר והעתיק לשון הטור וב"י דייק לישני' דסבירא ליה מדינא דש"ס לא היה כתיבת ש"ו מועיל כיון דשטר שאין בו ש"ו כשר ואם כן לא היו למדין מש"א אפילו בדכתב בי' ש"ו דדילמא הוא הוסיף וכתב ש"ו רק האידנא דקבלו עלי' חוק ולא יעבור לכתוב ש"ו למדין וא"ש אבל המחבר דפסק לעיל ס"ד דאפילו לדינא דגמ' בכתוב בי' ש"ו דלמדין מש"א וא"כ מה האידנא ואפשר לומר דאף דפסק כן לעיל מכל מקום כיון דרבו החולקים לא היו סופרים מתחילה מקיימי' בש"א דאולי יבא לפני דיין החולק או דיטעון הלוה קים לי' כהנך רבוות' אבל עכשיו דקבעו בו מסמרות מכח מנהג יש לקיים בש"א בלי פקפוק. או י"ל דהא דלדינא למדין מש"א משום דרוב שטרות כותבים ש"ו ואמרינן מסתמא זהו סיום שטרא אבל גם זה היה ברוב שטרות שהיו מדקדקים בשטר אם יש בו דבר הצריך תקון וקיום לקום קודם החזרת השטר כי זהו גמר השטר וא"כ אף דלמדין בש"א מ"מ הקיום היה צ"ל קודם וקנינא שהוא החזרת שטר דאח"כ איתרע לי' רובו דמסיימין השטר בש"ו ובשביל כך יוכשר דהא רובא מקיימין קודם וקנינ' ואי אמרת דהך שטר מן מיעוט אף בכתיב' ש"ו ניחוש לו דילמא היה מהמיעוט דלא כתבו ש"ו והוא זייף וכ"כ מהרש"א להדיא בביאור התו' בדף קס"ב ד"ה לפי כו' שאם קיימו לאחר וקנינ' אף דכתוב לבסוף ש"ו ולשיטת התו' ורשב"ם למדין מש"א בדכתב ש"ו מ"מ לא מהני קיום ע"ש. משא"כ האידנא מותרים לקיים אפילו אחר וקנינ' דעכשיו א"צ לומר בתר רוב ניזל דהא ש"ו מעכב וצ"ע:

משום הכי וכו' דעת הש"ך ודאי בבא שטר לפנינו ולא כתב בי' ש"ו ושורה א' פנוי כסדר העדים השטר פסול לגמרי שהוא שטר שיכול לזייף לכתוב בש"א מה שירצה ולסיים ש"ו אבל בדלא כתוב ש"ו ואין שטה פנוי רק העדים חתומים תכופי' לשטר בזו לדעת המחבר וסייעתו דפסקו כרמב"ן דלא גזרינן לפסול כל שטר בלא החזיר אף בזו לא פסלינן כל השטר רק אין למדין מש"א. וצ"ע כי לשון ש"ע לא משמע כן ונראה דמכל מקום פסול לגמרי כי כך קבלו עליו וכ"כ כולם כי עכשיו כל השטר פסול דהשטר אין כותבים עדים רק הסופר ואם אתה מכשיר לפרקים שטר שאין ש"ו יסמוך הסופר ויניח השטר בלי ש"ו כי יסמוך דעדים יהיה חותמים תכופים והעדים יניחו פנוי כדרכם ויבא לידי זיוף ולכן צ"ע דינו כי משמע בש"ע דלגמרי פסול. וכתב הש"ך רבים טועים ומקיימין אחר כתיבת ש"ו וזהו ודאי אינו מועיל ופשוט אך אם הוא חובתו של בעל שטר י"ל דמועיל דהא ליכא חשש זיוף אך מדברי תו' ב"ב דף קס"א ד"ה וגייז ליה דכתבו ל"ל לר' ירמיה דכותבין ש"ו לבסוף בכל מקושר דאי סבירא ליה איך אפשר לחתוך הא שטר שאין בו ש"ו פסול וקשה דילמא סבירא ליה רק חוששין דסיים השטר וכתב ש"ו והניח ש"א פנוי ובאמת לא היה העדים חותמים מאחריו רק נגד כתב ולא נגד הפנוי כמ"ש התו' ולבסוף נמלך וכתב שם חובתו דחובתו כשר אפילו אחר ש"ו וחתמו נגדו עדים והוא גייז לחובתו והשטר כשר דיש בו ש"ו ועכצ"ל כיון דבעינן ש"ו דהוא סיום השטר אם אחר כך נכתב בו דבר אפילו לחובתו אין תוקף שטר דהוי כשטר שאין בו ש"ו דאינו מועיל כלום וכך התקנה כל שטר שאין בסופו ש"ו לא יועיל בשום אופן: ואם כן זהו שנכתב אחר כך הוי כאין בו ש"ו ולא מועיל כלל מיהו אפשר לומר דסבירא ליה לתו' דאיו זה קושיא דאיהו אפסיד אנפשיה דלמה כתוב חובתו במקום שיכול לחתוך ואין אנו אחראין לו אבל קודם ש"ו לא שייך אפסיד אנפשיה דכך דרך של שטרות לכתוב כל תנאי וכדומה לבסוף כמ"ש התו' במשנה אם כן למה כותבין עליון כו' ע"ש דתחתון עיקר ושפיר פריך אם כן גייז לי' אך זהו דוחק ומ"ש בראשון עיקר לדינא. והנה הב"ח נסתפק אי גם בזה בעינן במוחזקין דיודעים דשטר שאין בו ש"ו דפסול ואם כן אמרינן מסתמא היה בשטר נכתב ש"ו או לא בעינן והש"ך כתב דפשיטא דגם בזה בעינן מוחזקין והב"ח כתב דברים שלא נתחוורו ולענ"ד יפה נסתפק בשלמא לעיל תלוי הענין בעדים אי חתמו סמוך לשטר או הרחיקו ב' שיטין והעדים לאו דיני גמירי ולכך בעינן מוחזקין אבל שטר דצריך להיות בסופו ש"ו זהו אינו בעדים רק סופר השטר והוא משגיח לכתוב אותו כדינו וכראוי באופן המועיל ורוב סופרי שטרות בקיאי' וגמרו ענין כתיבת השטר וזהו מלאכתם וענינם ומסתמא הם בחזקת יודעים עד שנדע דאנו יודעים והש"ך השוה עדים לסופר וזה אינו בשום דוכתי דהעדים לוקחי' מהשוק מי שיזדמן משא"כ סופר מיוחד לכך ופשוט. ומכ"ש לפי מ"ש המחבר דאפילו אין השטר פסול בלי כתיבת ש"ו מ"מ למידן מש"א אם נכתב ש"ו פשיטא דאין צריך להתחזק:

ואם כתוב ב' ש"ו כשר והא דלא חיישינן דלמא היה שטר עד ש"א והיה מסוים בש"ו והוא כתוב בש"א מה דבעי וכתב שנית ש"ו כתב הסמ"ע דמיירי דיש שטה א' פנוי ושני שיטין אינם מניחי' חלוק. וכבר הקשה הש"ך דלא ה"ל לש"ע לסתום כן ובפרט לפי שיטת הסמ"ע דסבירא ליה בש"א לכ"ע גזרינן הרחיקו אטו לא הרחיקו ולכן נררה ברור דמ"ש כשר אין הפי' להכשיר ש"א ללמוד הימנו דפשיטא דלא רק לעיל כתב שטר שאין בו ש"ו פסול כל השטר דכך קיימו וקבלו לפסול כל השטר שאין בו ש"ו ואם כתב סופר שטר בלי ש"ו לא כתב כתקון שטרות ונפסל וע"ז קאמר דאם נכתב שני ש"ו השטר כשר דהא הסופר עכ"פ עשה כתיקון וכתב ש"ו ואם הוא הוסיף וכתב עוד בשביל כך. לא נפסל השטר שהיה כתוב כדינו ודי דלא ללמוד מש"א כי יש חשש זיוף אבל השטר נכתב כדינו ולכך השטר כשר וזה פשוט וכל הדין של ר"י הברצלוני איירי בכך דבש"א לא כתב דבר חדש דהחזיר בש"א מענינו רק כל חשש דעשה נגד תקנה לכתוב ש"ו וזהו דעתו דוקא בדלא כתב כלל אבל בכתוב שנים די דלא ללמוד מש"א אבל בשביל כך לא נפסול השטר וא"ש:

ויחזור ויחתמו שניהם המחבר כתב דלכתחיל' יחתמו שניהם דאף הרשב"א מודה בתשובה דלכתחילה טוב שיחתמו שניהם והוא כדי שיהיה הדבר בלי פקפוק אבל בדעבד אם כתוב הקיום בין עד לעד והקיום הוא מכתב יד עד השני דבדעבד כשר ואצ"ל דאם בעל השטר מוחזק דיכול לומר קים לי' כרשב"א ומ"ש הש"ך לדחות דעת הרשב"א לא נראה לענ"ד דהנה כל ראי' הרשב"א מהא דפרכינן ב"ב דף קס"ד שטר על מחק ועדים על הנייר לכשר אם היה כתוב בין סהדא לסהדא נחנו סהדא חתימי על הנייר ושטרא על מחק ודייק הרשב"א מה יועיל זה עדין יש לחוש דלמא היה גם השטר על נייר ומחקו רק הע"א שהעיד מה יהני העדות ע"א א"ו דבדבר זה אף ע"א נאמן וכתב הש"ך בס"ק כ"ד דליכא ראי' די"ל קושי' הגמרא איך פסק ותני הא מ"ל דכשר דהיינו כשכתבו כן על הנייר קודם חתימתן נחנו סהדי וכו' ושני עדים חתומים עליו וליכא כאן פקפוק עכ"ל באריכ' ותמהני ממנו איך חשד לרבן של ישראל שנעלם ממנו דבר פשוט כזה עד שהרא"ה שחלק עליו לא תי' כי אם דבאמת המ"ל הכי אבל לא כתב כמ"ש הש"ך ויפה עשו שלא עמדו כמ"ש הש"ך דהא בלא"ה יש לדקדק מה פריך בגמרא נכתב נחנו סהדי וכו' מה קושי' באמת מתחילה יש תקנה רק הברייתא מיירי בשטר הבא לפנינו והוא על מחק ועדים על הנייר דיש כאן חשש פיסול והברייתא לא תקנת' אתא לאשמעינן ואם באנו אנו לתקנת' כביר ימצא ידינו וא' מהן אם הלוה או עדים בעצמם כותבים מגופו של שטר בכת"י שורה א' ואם כן תו ליכא למיחש דהא כתבו על מחק ואי דימחוק ויחזור וימחוק הא אין דומה ובמקום שכתוב לכ"ע אין דומה וכו' וכהנה יותר תקנות שאפשר למצוא רק ברייתא דינא קמ"ל בבא שטר כזה לפנינו דפסול ועכצ"ל דלכך פריך הגמרא אימא סיפא וכו' דמורה דבברייתא בהדדי קתני רישא וסיפא שטר על הנייר ועדים על מחק כשר שטר על מחק ועדים על הנייר פסול ואם כן שפיר פריך בממ"נ מ"ש רישא ומ"ש סיפא אי מיירי בדלא נכתב בין סהדא לסהדא אף ברישא פסול דלמא מחיק וכו' ואי דכתוב אף בסיפא לכשר וזהו שדייק בלשונו אימא סיפא ומשני הגמרא דלעולם דכתוב ומכל מקום בסיפא אינו מועיל וכו' ולפ"ז הוכחת רשב"א למה ליה לגמ' לשנוי דאינו מועיל כו' לימא דאיירי דכתוב בין סהדא לסהדא והי' ול"ק מ"ש רישא ומ"ש סיפא דרישא לא שייך העדאת ע"א כמ"ש הש"ך להדיא שהוא תיקון בעלמא שלא יזייף אבל בסיפא הוא רק העדא' ע"א וא"צ לכל תי' הגמרא ועכצ"ל דבאמת ע"א בכה"ג מועיל ויפה פריך בגמרא ודברי רשב"א מוכרחים זהו מה שי"ל דאף דנימא כדעת הש"ך אך באמת נר' דסבירא ליה לרשב"א דבלא"ה כבר עמדו שם התו' בזה אי עילאי וכו' במה דאמרינן אי מקמי חתימת עדים מחיק ליה דנכתבו על המחק ולא שייך מחיק לי' לשיטת ריב"ם דאינו דומה נמחק פ"א וכו' והתו' תי' דבאמת המ"ל כן וזה דוחק. ולכן נר' דסבירא ליה כל מה שכתב לפני חתימת עדים להכשרו ותיקונו של שטר בכלל שטר יחשב והוא בכלל שופרא דשטרי שהוא עשוי לתקן שטר כמו דלא כאסמכתא כו' וכי אין זו נחשב בכלל השטר. ואם כן אי כתבו קודם חתימתן נחנו סהדי וכו' הרי זה בכלל שטר ואין זה בכלל חתימת עדים ומישך שייך לשטר ובברייתא קתני שטר על הנייר ועדים על המחק משמע כל השטר בנייר רק העדים על מחק ואי נחנו סהדי וכו' על מחק הרי מקצת שטר על הנייר ומקצת על מחק ובברייתא קתני שטר על הנייר משמע כל השטר ואינו על מחק רק חתימת עדים ועכצ"ל דכתב נחנו סהדי ג"כ על הנייר וא"ש הלשון שטר על הנייר ואם כן יש לחוש דמחיק לי' וא"ש ול"ק קושי' התו' ואם כן ממילא נסתר מ"ש הש"ך דפי' בגמרא על הברייתא שטר על מחק ועדים על הנייר דיכתבו לפני חתימת עדים נחנו סהדי כו' על הנייר דא"כ זה לשטר מישך שייך וה"ל שטר מקצתו על הנייר ומקצתו על מחק ואנן שטר על מחק תנן משמע כולו רק העדים על הנייר כמ"ש ברישא ולק"מ ואמת כי מתחילה חשבתי בתו' ב"ב דף קס"ג ד"ה גופא שהקשו דילמא היה שטר על הנייר ועדים על מחק דפסול ומחק וכו' דהדבר תמוה מהכ"ת ימסרו עדים שטר פסול אבל י"ל דכך כוונתם העד ראשון חתם ע"מ ומסרו לשני לכתוב נחנו וכו' ולחתום ועד שני עשה עול ולא כתב נחנו וכו' ומסרו לידו והוא מחק ואם כן כל הכשרו דנימא חזקה על עד השני דיעשה כהוגן וקושי' התו' איך נוציא ממון אחזקה דחד סהדא אולי קלקל חזקתו הא אין ע"א נאמן לאפוקי ממון וע"ז תי' כיון דצריך לכתוב נחנו וכו' אין מוסר לו שטר פסול הרצון עד הראשון אינו מוסר לעד שני שטר פסול ואינו סומך עליו כי חזקה על עדים ששנים משגיחי' לבל יקרה דבר בלתי הגון ולכך אינו מוציא מתחת ידו והוצרך לכתוב במעמדו נחנו וא"ש ומדויק הלשון אינו מוסר לשון יחיד ואי קאי על עדים הל"ל מוסרים אבל כבר כתבתי ישובי' על דברי התו' הזה ובאמת יש סניף לדברי רשב"א אף מרישא דקתני עדים על מחק ושטר על הנייר אי כתב בין סהדא לסהדא נחנו וכו' דכשר וקשה אי ס"ד דלא סמכינן אפומא דחד סהדא בכיוצא בזה מה מהני זה דילמא יחתוך השטר עם עד א' שחתם בראשון וימחוק ויחזור ויכתוב בו סך מרובה ובשני יכתוב ג"כ במקום נחנו סהדי לאחר שימחוק אותו מה שירצה והעד השני יחתום אותו והרי יבא בשני שטרות מכל אחד מעד א' ומצטרפין ויגבה סך מרובה ומה אמרת דלא יעשה עד השני זיוף הא אמרת דלא סמכינן על ע"א להוציא בחזקה זו דלא יעשה זיוף ממון דלא האמינו התורה לממון ואף כי הרמב"ן בחדושיו לב"ב חוכך אי שטר על מחק וע"א עמו מהני מכל מקום הא התו' בדף קס"ד ד"ה גופא כו' מוכח דמהני וכמ"ש מהרש"א ואם כן הקושי' במקומו וכן נראה ממ"ש התו' בד"ה גופא הנ"ל דהקשו אריב"ם דסבירא ליה בשטר הבא הוא ועדיו על מחק דאפילו יש רווח בין סהדא לסהדא כשיעור כתיבת נחנו סהדי כו' דמ"מ כשר דניחוש דילמא היה שטר על הנייר ועדים על מחק והך נחנו סהדי היה ג"כ כתוב על הנייר ומחק הכל הן השטר והן הך נחנו סהדי וכתב מה דבעי והכל נמחק רק פ"א ודומין להדדי ותי' דוודאי הך נחנו סהדי בין עד לעד מספיק כשיעור ב' שיטין ואם כן א"א להניח כ"כ פנוי דלמא יכתוב שטר בב' שיטין וע"א ע"ש בתו' ובפי' מהרש"א וקשה ל"ל לתו' דהך מחזיק ב"ש דהוא דוחק לימא דאפילו מחזיק רק שטה א' מכל מקום אם היה בין ע"א החתום על מחק לשני החתו' על מחק נייר פנוי ל"ל לכתוב נחנו סהדי יחתום הוא על הנייר ואם כן יהיה שטר על הנייר ועד אחד על מחק ועד אחד על נייר ויוכשר דאין כאן מקום לזייף כהנ"ל דימחוק אותו ויהיה שטר ועד א' על מחק וע"א על נייר דהא בכה"ג פסול דניחוש דלמא מחק וחזר ומחק והעד ראשון יחתום שמו שנית וה"ל נמחק ב' פעמים ועד השני על הנייר לא ידע דבר ואי דאין עד ראשון נחשד לזייף ולחתום שמו שנית הא אמרינן דבע"א לא מפקינן ממון ועכצ"ל דאף דגזרת המלך שלא להוציא ממון עפ"י עד א' היינו שלא להאמין לו כמו שלא האמינה התורה לקרובים אבל בשביל זה במקום שיש רק חשש זיוף בעלמא אף על ע"א סמכינן דחזקה דכל ישראל כשרים ולא משקרי ולא מזייפי כלל. ואם כן א"ש לישנא דברייתא הוא על מחק ועדים על הנייר פסול דוקא ב' עדים אבל ע"א על הנייר והשני על המחק כשר דל"ל דלמא מחק דהא עד שני שהוא על מחק לראי' דאין דומה נמחק פ"א כו' וכן להיפוך שטר על נייר ועדים על מחק לרבותא אפילו שניהם על מחק דא"ל דילמא מחק וחזר ומחק ולא יגיע כלל לזיוף העדים מכל מקום כשר ודברי התו' נכונים דאף דיש חלוק נייר אם יכתוב השני חתימתו על הנייר באופן שיהיה שטר וע"א על הנייר ואחד על מחק יש לחוש לזיופא דימחוק ויהיה שטר וע"א על מחק וא' על הנייר דכשר דסמכינן אחד סהדא דאין דומה כו' והא לא קשי' אם יש רווח אם כן דילמא מחק בשטר ויקיים ליה ברווח דבין ע"א לשני דמועיל לשיטת רשב"א וה"ל שטר שיכול לזייף בזו כבר הרגיש הריב"ש סי' מ"ט וכתב דאף הרשב"א לא אמרו אלא כשהוא מקוים מכתב יד עד השני בעצמו ע"ש דליכא למיחש לזיופא ונכון הוא. וכן יש ראי' ממה דהקשו התו' דהוי להו לתקן איפכא שטר ועדים על מחק יצטרכו עדים לכתוב נחנו וכו' וקשה בשלמא בשטר על הנייר ועדים ע"מ כתבי' נחנו וכו' שפיר ע"ז מהימן לכ"ע שהשטר כשר לפניך אבל בשטר ועדים ע"מ הא יש חשש זיוף ואיך יהיה נחנו מועיל מע"א ולכתוב קודם חתימ' עדים דילמא מחק ואינו מועיל לשיטת רשב"ם ודוחק דיכתבנו בשני שורות וא"א למחוק דמחק ב' שורות פסול ומעתה דהוכחנו דגם דעת התו' כרשב"א פשיטא דיכול לומר קים ליה ובפרט כי במחבר לא נזכר רק לכתחילה יש לחתום שנים אבל לא פסל השטרות בדיעבד:

צריך להחזיר כו' והא דנהיגי לכתוב בש"א וקנינא מיניה וכו' וזה לא נזכר לעיל בכל שטר רק מתחיל שאמר לעדים לקנות ממנו אבל לא נזכר שנעשה כן רק בש"א נאמר שנעשה מכל מקום לא הוי זה דבר חדש רק סיומא דכל שטר וגם חזקה דעדים עשו כן ולכך כשר סמ"ע והש"ך בס"ק ב' האריך דהך סברא שאם אין דבר חדש בש"א רק סיומא דמילתא דכשר יש בו מחלוקת פוסקים והאריך וכתב מה שאנו כותבין כן בש"א משום דאינו כותבין הכל ש"ו ולמדין מש"א ע"ש:

אלא שאין למדין וכו' דעת הסמ"ע אפילו שטה אחת חלק מכל מקום אין למדין מש"א והש"ך חלק עליו וכתב להרמב"ן דכשר השטר אפילו מש"א למדין כשיש שטה אחת פנוי ואני בתומים בררתי כדעת הסמ"ע דלכ"ע שטה אחרונה אין למידין אפילו יש שטה פנוי ע"ש:

למדין וכו' ואפילו עדי שטר עצמן אומרים אנו כתבנו ש"א וידענו שאין בו מהזיוף מכל מקום אין דבריהם אלא כמילתא ע"פ ואין נאמנים לעשותו שטר ש"ך בשם רשב"א ועיין תומים העליתי אם יש בו קנין אף כמלוה בשטר דינו דהרי יכולים לעשות שטר חדש דלא עשו שליחתן ע"ש:

לחובת בעל השטר וכו' עיין תומים שהארכתי דנר' מתוך דברי התו' דאם כתב אחרי החזרתי השטר דלא שייך לשטר כלל ואפילו חובתו אין למידין דלא שייך לשטר כלל ע"ש וצ"ע ואם כתב זכותו בש"א רק הוא קודם החזרה עיין בתומי' שנראה מדברי הר"ן להכשיר ומדברי התו' לפסול וצ"ע לדינא:

אם השטר כולו כו' דאין כאן חשש זיוף כלל דהא הוא כ"י הלוה לגמרי ומי יזייף ולפ"ז ה"ה דאם כל השטר הוא כ"י אחר רק שטה אחרונה הוא כ"י הלוה גם כן למידין ממנה דהא אין כאן חשש זיוף דהלוה לא יכתוב לחובתו דבר ועיין תומים שהיינו כ"י דגובה מב"ח אבל בשטר לגבות משעבדי אפשר דלא מהני כ"י של הלוה לדון על פי ש"א לחובת הלקוחות דחיישינן לקנוניא:

והחייב חתום למטה וכו' דגם הוא אינו מצמצם לחתו' עצמו סמוך לכתב ומניח ש"א פנוי ולמ"ד בכת"י גם כן פסול כתב שיוכל לזייף צ"ל דאם הוציא עליו כת"י שחייב לו מנה כתב בשטה א' והמתחייב חתום בשיטה שנייה פסול דאל"כ איך יוכשר בשטה אחת פנוי הא יכול לזייף לחתוך כל כ"י ולכתוב על השטה א' חלק מה דבעי ויהיה חתום עליו:

אין למידין מחצי שטה וכו' דעדים מניחים שטה פנוי דאין מצמצם כ"כ חתימתן סמוך לכתב וגם מניחי' בשטה זו שחתמו לפעמים חלוק לחתום עד אחר דקשיש לפניו ויש לחוש דזייף והוסיף מה דבעי:

זא"ז כל השטר פסול פי' אם השטר בא לפני ב"ד ויש בו חלוק שיטה ומחצה כל השטר פסול דה"ל יכול לזייף דהרי יכול לחתוך כל השטר ולכתוב לפני עדים פלוני לוה מפלוני מנה והרי שטר ועדיו בש"א ולכך בבא לפנינו כתוב מכשירין הכל דחזקה על עדים שעשו כהוגן ולא הניחו פנוי כלל והיה נכתב עד חתימתן ממש הסמ"ע וש"ך:

היכי דכתוב ש"ו כו' עיין תומים שכתבתי אף דאם לא כתב כלל ש"ו מכל מקום השטר כשר ואם כן עדיין יש לחוש דילמא היה השטר בלי ש"ו והיה השטה אחרונה פנוי והוא זייף בו וכתב ש"ו דמכל מקום הואיל ורוב שטרות כותבים ש"ו אמרינן מסתמא היה זה שטר גם כן כך ולא זייף אך צ"ל שלא נכתב בשורה שלפני' ש"ו דא"כ דילמא באמת בשורה שלפני' כתב הסופר ש"ו והוא זייף וכתב מה דבעי וכתב שנית ש"ו. וכן אם לא נכתב בשורה שלפני' ש"ו רק יש מחק כשיעור ש"ו ומכ"ש יותר גם כן פסול דאולי היה כתוב ומוחקו וקיימו בש"א סמ"ע וכ"כ הש"ע ס"ח:

צריך לקיימו קודם היינו אם מקיים אותו בש"א דאין למידין מש"א אחר ש"ו ש"ך:

ואין צריך לכתוב וד"ק כי שריר וקים היינו כמו ד"ק ומכל מקום נהגו לכתוב תרתי וכן משמע בטור:

אינם פוסלים השטר והש"ך השיג על דין זה דלא מסתבר ועיין בתומים מ"ש בזה וכתב הב"י בתשובה סימן ט' דאם רוב טופס נמחק ודאי פסול ועיין תומים מה שיש לדקדק בו מדברי רש"י ב"מ ע"ש:

כשר דלא חיישינן לריעותא דהיה פרעון וגררו דהשטר ודאי ואין לפוסלו מספק חששא בעלמא ואזיל לטעמו דהוא הרשב"א דסבירא ליה מחק בטופס כשר וה"ה מאחריו ועיין תומים:

ויש פוסלים אע"ג דמחבר סתם לעיל דמחק בטופס כשר כאן דעבידי למכתב פרעון מאחריו יש לחוש יותר לפרעון משא"כ לעיל דיש לחוש לתנאי וזה לא שכיח להטיל תנאי בטופס לכך ל"ח:

שאין לקיים המחקים היינו כשמקיים בשטה שלפני אחרונה דאם הוא בכתב דקה יש לחוש שהניחו שטה א' כשיעור כתיבה גסה והוא עשה ממנו ב' שיטות וזייף וקיים ואף על גב דכתבו התו' לחד תי' בדף קס"ג ד"ה שיטה כו' דמאן דמזייף אינו הולך לסופר לזייף מכל מקום כיון שיש ריעותא לפנינו חיישינן מכל מקום דהולך לזייף:

והוא כשיעור ש"ו כו' כבר כתבתי למעלה דדעת הרמב"ם כמ"ש הש"ע דאף על פי דאין השטר פסול אם לא היה כתוב בי' ש"ו מכל מקום כשיש בו ש"ו למדין מש"א דאמרינן מסתמא כך היה נכתב מתחלה כסדר רובן של שטרות אבל אם המחק כשיעור ש"ו ומכ"ש יותר בשטה שלפני ש"א אף דהוא מקוים בש"א אמרינן דמחק ש"ו והעדים הניחו פנוי ש"א והוא מחקו ש"ו והוסיף בש"א מה דבעי וקיים למחק וכתב שנית ש"ו ולכך פסול ואם המחק אינו רק כשיעור ש"ו ובש"א לא נמצא דבר לתועלת בעל שטר ואם כן אין כאן זיוף דל"ל דשם היה כתוב חובתו ומחקו דהא צ"ל דגם ש"ו מחק ואין המחק מחזיק יותר רק ש"ו ובש"א הא לא נמצא דבר לתועלתו דעת הסמ"ע מכל מקום לפסול והש"ך חולק ומכשיר בכה"ג ונראה כדבריו דהא לא שייך כאן שטר שיכול לזייף דהא זיופו ניכר:

ולא חיישינן וכו' דחזקה דעשו כהוגן ואינם מניחים פנוי שני שיטין ועיין תומים מ"ש למה לא אמרינן כן לטור הרחיקו גזירה לא הרחיקו ע"ש:

וה"מ וכו' כתב הש"ך בכל דוכתי דאמרינן חזקה עדים עשו כהוגן היינו במוחזקים לכך אבל כשאינם מוחזקים לא שייך זה ועיין לעיל סימן ל"ט וסימן מ"ב מ"ש בזה:

אחר וקנינא וכו' עיין תומים אף ע"פ שכבר כתב המחבר לעיל ס"ד דאם נכתב ש"ו דכשר מכל מקום היה אפשר דמכל מקום הקיום צ"ל קודם חזרת שטר שהוא וקנינא או דמכל מקום היה נמנעים להכניס עצמן במחלוקת רבוותא אבל עכשיו מקיימים אפילו אחר חזרת שטר מבלי פקפוק ופחד כלל:

לפי שהורגלו כו' וכתב הש"ך אבל אחר ש"ו אין לקיים כלל ופשוט והעליתי בתומים מתוך דברי תו' אפילו לחובתו של שטר גם כן אינו מועיל דתו ליכא שטרא כלל:

מ"ה שאין ש"ו פסול כו' עיין תומים דדעת הש"ך ודאי אם בא שטר לפנינו בשטה א' חלק ואין בו ש"ו פסול שטר לגמרי אבל אם אין חלק והעדים חתומים תכופיה לשטר כל שטר כשר רק אין למידין מש"א ואני כתבתי דכבר קיימו וקבלו לפסול השטר שאין בו ש"ו וזהו הכשירו של ש"א ואם כן בכל גווני פסול לגמרי ע"ש:

פסול דעת הש"ך דהא דמכשירין שטר בקיום בש"א הואיל וש"ו לבסוף היינו במוחזקים דיודעים זה הדין דשטר פסול בלי ש"ו אבל זולתו לא ועיין תומים שכתבתי דנראה דאין צריך דיש חילוק בין דבר התלויה בעדים לתלוי' בסופר ובפרט לדעת המחבר לעיל ס"ד דאף לדינא דגמרא כשר ע"ש:

ואם כתוב ב' ש"ו כו' דעת הסמ"ע דמיירי דמכל מקום שיטה א' חלק אם כן ליכא למיחש דהיה מסיים השטר בשטה שלפניו והוא הוסיף וכתב עוד ש"ו דאם כן היה צריכין עדים להרחיק ב' שיטן וזהו אינו עושים. ועיין תומים דכתבתי דלא מיירי כלל מענין לימוד משיטה אחרונה דמתחילה כתב שטר שאין בו שריר וקיים פסול לגמרי ועל זה קאמר דאם נכתב ב' שריר וקיים לא נפסל השטר דהא עשוי כתקנת חכמינו ז"ל רק אי למדין משיטה אחרונה או לא בזה לא איירי ופשוט עיין שם:

ולא נמצאו כו' דאמרינן שנגרר כ"כ בדקות עד שלא ניכר מקומו ואין לפסול בשביל כך שטר סמ"ע בשם רשב"א:

ויחזרו ויחתמו שניהם עיין בתומים שהארכתי דאי אין חתום אלא עד אחד דכתוב בין סהדא לסהדא ואותו קיום הוא כ"י עד השני י"ל דבדיעבד כשר ועל כל פנים יכול המוחזק לומר קים לי בלי פקפוק:

וכל שכן אם כתוב וכו' נראה דהיינו ביומו או שכותבין יום אחר להדיא דאם לא כן הוה ליה מוקדם ופשוט: