שולחן ערוך, אבן העזר קס״ח: משכנסה הרי היא כאשתו ועל מי חיוב כתובתה ובו ט"ס: – עם 11 מפרשים

משכנסה הרי היא כאשתו ועל מי חיוב כתובתה ובו ט"ס:
משייבם היבם את היבמה הרי היא כאשתו לכל דבר שיכול להוציאה בגט ויכול להחזירה:

גירשה והחזירה קודם שפרע לה כתובתה דינה כאשה אחרת שגירשה והחזירה שאין לה אלא כתובה אחת:

יבמה כתובתה על נכסי בעלה הראשון לפיכך אין היבם רשאי למכור כלום מכל נכסי אחיו ואם מכר או נתן מתנה או חלק עם אחיו בנכסי המת בין קודם יבום בין אחר יבום לא עשה כלום.

הניח אחיו פירות מחוברים לקרקע ימכרו וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות:

הניח פירות תלושין או מטלטלין ימכרו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות וה"ה אם הניח מעות ואפי' אם היה הוא חייב לאחיו ק' מוציאין מידו וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות וי"א שבפירות תלושין ומטלטלין ומעות משתמש בהם כמו שירצה ואם כתוב בכתובה מטלטלי אגב מקרקעי לדברי הכל ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות: הגה ומ"מ כל זמן שלא כנסה אין נותנים הנכסים לידו אלא מוציאין כל המטלטלין והמעות מידו ליד ב"ד או לאפוטרופוס (אבל) הקרקעות הוא אוכל פירות (ב"י בשם הרשב"א):

הנכסים שביד היבמה מוציאין אותם מידה וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות:

אפילו גירשה וכנסה אחר כך סתם אינו יכול למכור מנכסי אחיו אא"כ יתנה בשעה שמחזירה שכתובתה על כל נכסיו ובלא גירושין אם מתרצה לו על מנת שיכתוב לה אחריות כתובתה על כל נכסיו יכול למכור:

יבמה שלא היה לה כתובה או שמחלה כתובתה זכה בנכסי אחיו ומוכר ונותן כחפצו וכשיכניסנה יכתוב לה כתובה מנה ויהיו כל נכסיו אחראין לכתובתה כשאר כל הנשים:

יבמה שלא היה לה על בעלה כתובה מפני שהיא אסורה עליו והיא מותרת ליבם אם רצה כונס ואין לה כתובה כדרך שלא היה לה על בעלה (ודוקא שלא כתב לה אבל אסור להשהותה בלא כתובה) (המ"מ פ"ב) ודינה עם יבמה בתוספות כמו שהיה לה על בעלה אבל אם לא כתב לה בעלה כתובה או שמחלה לו צריך היבם לכתוב לה כתובה כדרך כל האלמנות: הגה וכן אם לא היו נכסים לבעלה הראשון יש לה כתובה מנה משני כדין אלמנה (טור) היו לה בנות מן היבם אם יש לה כתובה על נכסי יבם גם הבנות ניזונות מן האחין ואם אין לה כתובה על נכסיו גם הבנות אינן ניזונות מן האחין מ"מ האלמנה ניזונית כל ימי מגר אלמנותה (ר"ן פרק נערה):

והחזירה. ע"ל סי' קס"ו ס"ק ד' מ"ש מזה על הב"ח ודו"ק:

משנה יבמות דל"ח ע"א וכתובות דף פ ע"ב

כדמפרש רבי יוסי בר חנינא שם דל"ט ע"א וכתובו' דפ"ב ע"ב

שם במשנה בכתובות

שם במשנה

מסקנת הגמרא שם דפ"ב ע"א

שם במשנה וכדאמר ריש לקיש תני שלה שם בגמ'

שם במשנה וכר"מ דקסבר מטלטלין משתעבדי לכתובה וכמ"ש הרי"ף אע"ג דלית הלכתא כותיה כיון דתקינו רבנן השתא למגבי כתובה ממטלטלין עבדינן כוותיה כ"כ ה"ה בשם הרמב"ן והרשב"א

בריי' שם וכמ"ש בשם הרי"ף

הרמב"ם בפכ"ב מהלכות אישות וכחכמים שם במשנה וכמ"ש שם שאין כח בתקנת הגאונים שתקנו לגבות כתוב' ממטלטלין למונעו מנכסי אחיו וכו' וכתב ה"ה שכ"כ בעיטור בשם גאון

ה"ה שם וכ"כ הכ"מ שם ובב"י בשם הריב"ש למנהג שנוהגים עכשיו לכתוב בכתובה מטלטלי אגב מקרקעי כן הוא בב"י

הריב"ש שם וכ"כ הרשב"א בתשו' וסיים שם אבל הקרקעות שנשארו ירד בהם היורש לפי שאין מזונות לשומר' יבם אלא ג' חדשים ראשונים או אם עמד בדין וברח

שם במשנ' וגמ' דף פב ע"ב

טור וכ"כ התוספת והרא"ש מבריית' הרוצ' שימכור כו' שם דפ"א ע"א

שם בש' הרמב"ם בפכ"ב מה"א ממ"ש בגמרא ואי לית לה מראשון כו' שם דפ"ב ע"ב ה"ה

ג"ז שם בשמו פ"ב מה"י כדפשט ר"ש לבני בירי מבריית' שם דפ"ה ע"א וכתב ה"ה בשם הרמב"ן והרשב"א שאפילו שהם עמה עשר שנים אם לא כתב לה אין לה כלום אלא שאסור להשהות בלא כתוב' וכמ"ש הרמ"א בסמוך בהגה

מהא דציינתי לעיל ס"ח ממ"ש ואי לית לה מאי כו' פי' דלית לה נכסי

ויכול להחזירה בגמרא ס"ד השתא אסורה עליו מחמת איסור אשת אח קמ"ל ואימא ה"נ אמר קרא ולקחה לו לאשה כיון שלקחה הרי היא כאשתו לכל דבר וק' מזה על שטות הרשב"א שהבאתי סי' קנ"ט וקס"ה דמיד שהותרה לו בנפילה פקע האיסור אשת אח אף כי הופקע הזיקה ממנו ע"י נשואיו לאחותה והכא משמע דוקא כיון שלקחה ה"ה כאשתו והופקע האיסור וע"כ לידחוק דלאו דוקא כיון שלקחה אלא כיון שהותרה לו ליקח נמי ובאמת מהכא ילפינן ועכ"ז צ"ע:

על נכסי בעלה הראשון כ' ב"ש בשם התו' נ"מ דצריכה לטרוף מן משועבדים דהראשון ולא בני חורין דשני וכבר תמה הב"י על הטור שכ' נ"מ זו מפני דבפ' החולץ דחו זה והקשו א"כ תהא קלה להוציא ואולם בכתו' דף פ"א ד"ה הרוצה כתבו וי"ל דמפסדת שצריכה לחזור ולטרוף הלקוחות דאפי' אי ל"ל מנכסי הראשון אלא משעבדי לא תיקנו לה רבנן משני דאל"ה מאי אהנ' לי' מה שכתובתה על נכסי הראשון ולפ"ר נראה דבריהם סותרים וכ"כ שם המהרש"א ותו' פ' החולץ דדחו זה ולע"ד אין שום סתירה כי בכתו' כתב דבריהם על מה שכתבו דלהכי תיקנו שלא יוכל למכור כלום מנכסי אחיו ואפי' רוצה להשאיר מהם שעור הכתובה דחיישינן שמא ישתדף הנשאר וק' להו מה הפסיד בזה הא אם יאבדו נכסי אחיו יהי' לה ממנו ע"ז משני דתפסיד שתצטרך לטרוח על הלקוחות ומשום דאפי' אי ל"ל מנכסי הראשון אלא משעבדי (ר"ל מה שמכר הוא נ"מ לא תקינו לה רבנן השני וכו' ול"ק בזה דתהא קלה להוציא דהא אם תגבה מהלקוחות שקנו ממנו כ"א פשיטא שיחזרו עליו באחריותם ולהכי הוכרחו חכמים לתקן שכל מכירותיו בנ"א בטלי' ולפ"ז דמכירתו בנ"ח בטלים מיד שפיר כתבו בהחולץ ומה מרויח וכ"ת באם מכר הראשון נכסיו טרפה מלקוחות אעפ"י שיש בני חורין לשני (דהא א"א לומר דהריווח אם מכר הוא נכסי אחיו דטורפה מלקוחות ולא מב"ח דידי' דהא כבר תיקנו בנ"א מכירתו מדי בטילה) א"כ תהא קלה דהא ודאי הלקוחות א"א ליהדר עליו דהא לא מכר להם כלום ומה אחריות יש להם עליו אם לא ירש יותר מאחיו ומה שכתבו בכתובת דאל"כ מה ירויח ר"ל שזה הנפקותא הקודמת הראוי' במה שכתו' על הראשון ולא עליו וק"ל. תו כ' ונשמע מזה אם נשתדף צריך אח"כ לכתוב לה כתו' דאסור לדור וכו' משמע דאלו רוצה לגרשה מיד ל"ל כתובה מני' כבסעי' ט' ולע"ד ל"מ הכי מתו' אלא דמיד דאשתדפו הוי אי ל"ל מהראשון תיקנו לה משני כדי שלא תהא קלה להוציא כדכ' בעצמו סק"ו וכן מוכח יותר מתו' כתו' הנ"ל שכתבו וא"ת מ"מ מה מפסדת והא אמר דאי ל"ל מהראשון תיקנו לה משני ומה הקושיא הא יש לחוש כשיראה דאשתדפו יגרשנה מיד בלא כתו' א"ו דמ"מ יהא חייב בכתו'.

לפיכך כ' ב"ש אע"ג כו' אין יכול לומר לא ניחא לי תקנות חז"ל מאחר בתחלה וכו' כתב זה ליישב קושית המהרש"א שהקשה קושיא זו ומכח זה המציא שאם בעת היבום וכו' ומלבד מה שהקשה לנפשי' ל"מ נמי הכי מכה"פ והעיקר לע"ד שהחכמים השוו מדותיהם שאף היא יכולה לעכב ולומר אחרי שכבר נכסי בעלים משועבדים לי ואלו חלצה כבר הגיע זמן פרעונה יכולה למאן מלהתיבם על אופן זה שיופקע שעבודה ע"י היבם ואף שרוצה לשעבד לה נכסיו יכולה לומר א"א בזה כי התקנה לטובת שניהם היתה וכן משמעות הפ"י אלא שהאריך וק"ל:

מוציאין מידו כתב ב"ש ומזה נ"ל לכאורה וכו' מ"מ להוציא מדר"נ לא שייך והלח"מ פ"ב מה' מלוה ה"ו באמת הוכיח מזה דדינא דר"נ שייך אף בדאית לי' נכסי וכן מסיק הש"ך סי' פ"ו סק"ה ואולם לע"ד אי מש"ה ל"א דאחרי שהכא ע"פ תקון חז"ל מפני שאינה יכולה לבא לידי גוביינא עכשיו כמו בעל חוב פשוט תיקנו לה חז"ל כל מה שהניח יהיה משועבד לאחריו' כתובתה הוי לה לדידה כמו בכל ב"ח דל"ל נכסי כמו דשם א"י לטעון לאו בעל דברים דידי את משום שכל השעבוד שיש למלוה שלו עליו יש להמלוה הראשון עליו (ובשלמא במלוה אם יש לו כדי החוב אומר לך וגבה ממנו ולא יהיה לך עלי שעבוד. אבל הכא שא"א לה לבא לידי גוביינא עד דלהכי הכל ואפי' היתר מכתו' משעובד לה) כן הכא מההוא טעמא גופי' ואפי' ביש כדי כתובתה בלא חוב זה משום שאף דזה משועבד לה לאחריות.

וי"א שבפירות תלושין כ' ב"ש ולדעת הראב"ד וכו' אבל אם הוא חייב לאחיו א"מ ממנו ע' ב"י כ' וכ' הרא"ש תמה הראב"ד איך הביא הרי"ף ברייתא זו הא אמרינן דזו אינה משנה ולא עבדינן תרי חומרא ואי משום דתקינו רבנן בתראי דכתובה גבי ממטלטלי מי עדיפא תקנתא ממלתא דר"מ דאמר מטלט' משתעבדי לכתו' ואפ"ה אמרינן דדוקא במטלטלי דאיתניהו בעי' אבל מלוה דאיתא ברשות אחרים לא מפקינן ממלוה בע"כ ויהבינן לאשה בכתו' מדר"נ וכ"ש שהיורש גופיה הוא הלוה הרי להדיא דעת הראב"ד דאף ממלוה שביד אחרי' לא מפקינן בע"כ ויראה לע"ד דלהראב"ד לא הוקשה מה דנתקשו התו' בפ' האשה דף פ"ב ממתני' דמי שהיה לו מלוה ביד אחרים דאף דמוכח דאתי' כר"מ דס"ל מטלטלי דמני' משתעבדו לכתוב' כדמבואר בהר"ן שם דנ"ה דס"ל לר"ט דמפני שאין היורשים מוחזקין בהן לא חשיבו דיתמי מ"מ לא עדיפו ממטל' דמני' (וכדברי תו' ז"ל דחוקים ע' ודוק) עכ"ז לא ק' דמחמירו בחומרא דר"מ ודר"נ. כי י"ל דאיירי בשהלוה אינו טוען לאו ב"ד דידי את ולהכי דייק הראב"ד דוקא בע"כ הוא דלא מפקינן מני'. ותו כתב הב"ש וכ"כ הש"ג שם וכן אם חולץ לה א"י לגבות מחוב שלו אבל מחוב של אחר גובה דקי"ל כתו' נגבית מן מלוה כמ"ש בסי' ק' וליישב כו' ולע"ד נהי דהראב"ד והש"ג בחדא שיט' שתקנות הגאונים לא עדיף מדינא דגמרא לר"מ מ"מ הם מרוחקים שהראב"ד אינו מחלק בסברות התו' וס"ל דאף במלוה שביד אחרים צריכים לדר"נ להוציא בע"כ. והש"ג הוא דמחלק בסברת התו' ויותר מבוארים דבריהם בפ' יש בכור דז"ל והיינו טעמא דלא שייך דר"נ לפי שלא הי' ממון זה ביד היתומים מעולם אלא עכשיו באים ליטול מכח ירושה ועדיין לא בא לידם להכי מודו בי' רבנן כר"נ שניתן לב"ח ולכתו' אע"ג דלא ס"ל כר"נ במחיי המלוה שאז יאמרו שאין מוציאין מלוה שיש לו ביד אחרים לבעל חובו ולכתובת ירושתו לפי שיש לו כח גדול בממון זה ביד אחר ממה שיש ליתומים במה שהניח אביהם ביד אחרים שלא הי' בידם מעולם. ולדברי הראב"ד ראה לע"ד בפשיטות דה"ה כל אלמנה להראב"ד א"ג כתו' ממלוה שביד אחרים בע"כ ולהש"ג ממלוה שאצל היורשים אף בתר תקנות הגאונים כי אין שום הבדל בין אלמנה ויורשים לבין חלוצה עם החלוץ. ולפ"ז יש לתמוה על הב"ש שלא הביא דעתם בסי' ק'. אבל לע"ד הסכמת הטור לעיל ע"פ דברי הרא"ש פ' י"נ להלכה הכתובה נגבית ממלוה משמע בין ברצון הלוה ובין בע"כ ואפילו ממלה שהיא ביד היורשים כדמבואר במה שכתוב ועוד ראי' מדאמר בפ' האשה הרי שהי' נושה באחיו וכו' והאידנא דתקנו הגאונים וכו' ודבריו בנוים ע"פ הסכמת הרמב"ן בחידושיו שמסיק נמי כהרי"ף דהתקנה עדיפא מדינא דר"מ לר"מ מפני שהוא מוסכם בלי מחלוקת וכבר העיד הרא"ש שכן עמא דבר וא"כ ה"ה הכא בחלץ ודאי שגובה אף ממה שביד היורש. אך למה שמביא הב"ה בסי' ק' בל"ז דעת תשובת דס"ל שאם תפסו יורשים י"ל קי"ל כהסוברים דכתובה א"נ ממלוה ודעות הללו נזכרים בהרמב"ן הנ"ל א"כ פשיטא דממה שהוא ביד היורש דאע"ג אבל לע"ד אף בזה צ"ע אחרי שהרא"ש העיד שכן עמא דבר והוי סוגי' דעלמא אזלה כאידך והמה רוב המורי' הרי"ף ורמב"ן והרא"ש והטור והש"ע וע' ספר או"ת על ת"ך בח"מ סי' ך"ה בסימניו קך"ג וקך"ד ודבריו נראים. ודע כי דעת הרמ' הכא אין ענין לפלוגתא זו כי דוקא במיבם ס"ל מפני שאינה באה לגוביינא אלא להוציא מידו לקנות קרקע לשעבודה בזה ס"ל דלא תקנו הגאונים כמבואר בה"המ אבל בחולץ או באלמנה דעלמא לא מצאתי שפליג לכן לע"ד לא העתיק הטור דעת הראב"ד בסי' ק' רק הכא מפני שהיא מסכמת עכ"פ עם דעת הרמ' במייבם. ובעניותי דעת הראב"ד צ"ע לי דאחרי שמחליט שהתקנה לא עדיפא מדר"מ ולא עבדינן על ידה תרי חומרי א"כ איך משמע מיני' דמודה דמרצון הלוה גובאת כתו' ממלוה מה בכך שמרצון הלוה ולא צריך לדר"נ אכתי הא הוה לי' ראוי ועד כאן לא מסלקו הרמב"ן והרא"ש טענת ראוי אלא משום דר"נ וא"כ הדר הוה לי' תרי חומרא דמטל' ודר"נ אף כי הלוה אינו טוען לאו ב"ד דדי את בשלמא התו' דפ' הכותב י"ל דדחו כמבואר בהרמב"ן שני אופנים וכן על הש"ג ל"ק דאזיל בשטת התו' דכל שביד אחרים ל"מ ראוי כמו דל"צ לטעמים דר"נ נגד היורשים אבל הראב"ד משמע דלא אזיל בשטת תו' וק' ודוק:

הג"ה היו לה בנות מן היבם אם יש לה כתו' על נ"י היינו בשלא הניח אחיו נכסים או באופן המוזכר בש"ע יבמה שלא הי' לה על בעלה כתו' שאז יש לה מהיבם מנכסיו אז גם הבנות נזנית ואם אין לה כתו' על נכסיו היינו בהניח אחיו נכסים והי' לה כתו' עליו שאז כתוב' על נכסי הראשון ומהם ודאי לית להבנות מזונות דהא איהו לא כתב אלא בנן נוקבן דיהוי לכי מנאי ומיבעי לש"ס אי אית להו משני ולא איפשטא ול"ל והרמ"א לא חידש הכא מהמבואר בש"ע סי' קי"ב סעיף ה' אלא שכולל האופן השני שאחיו הניח נכסים ולא הי' לה כתו' שאז נמי הבנות נזונית מנכסי היבם מדהכתו' על נ"י. ותחלת דברי הב"ש אינם מובני' לי ומה שמקשה מתו' הי' לו להקדים על הש"ע הנ"ל אבל באמת לק"מ אחרי שהרא"ש והר"ן ראו דברי התו' ולא חשו להם מי יחוש חוץ מאותם ולהסכמת הפוסקים דדוקא ביש נכסים מהראשון הוא דל"ל הא בדלית נכסים מהראשון יש להו מזונות יראה דהיינו דוקא שבשעה שיבמה לא הי' לה כתו' על הראשון או לא הניח נכסים דמשעה ראשונה דזכי' בכתוב' זכיה נמי במזונות בנותיה מתנאי כתו' אבל בהניח נכסי' והי' לה כתו' אלא שנשתדפו אז אף למה שהוכחתי מתוספת דיש לה כתו' משני מתק"ח שלא תהא קלה להוציא צ"ע אם בזה נמי שייך דכיון דיש לה כתו' משני יזכו אף הבנות כי לא מסתביר לי לפ"ר:

ויכול להחזירה. דסד"א השתא אסורה עליו מחמת איסור אשת אח קמ"ל ש"ס:

על נכסי בעלה הראשון. עיין בתוס' ובהר"ן שכתבו מה נ"מ בזה ששיעבוד על נכסיה ראשון דהא גם נכסי הראשון שלו הוא וכתבו נ"מ דצריכה לטרוף מן משועבדים דראשון ולא בני חורין דשני ואם מכר השני ואח"כ נשתדף נכסי הראשון א"י לגבות משועבדים דשני א"נ אם גירש השני וכבר חל לגבות כתובתה ואח"כ נשתדף נכסי הראשון א"י לגבות מב"ח דשני תוס' פ' החולץ (יבמות דף ל"ט) ונשמע מזה נשתדף אם /אם נשתדף/ נכסי הראשון בעוד' תחת השני יש לה כתובה משני אף על גב דבתחלת היבום לא היה לה כתובה צריך אח"כ לכתוב לה כתובה דאסור לדור עמה בלא כתובה ועיין בנוסח כתובת יבמים בטור סימן קס"ו דמשמע רק במזונות התחייב את עצמו היבם כתובות יבמים א"כ אחרי שנשתדף נכסי הראשון צריך לחדש לה כתובה על שמו:

לפיכך אין היבם רשאי למכור. אף אם ירצה לכתוב לה כתובה על נכסיו יכולה לעכב תוס' פ' האשה שנפלו אף על גב דחז"ל תקנו זאת לטובתו שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון והשתא כשנצרך למכור מנכסי אחיו אי"ל לא ניחא לי תקנ' חז"ל מאחר דבתחילה כשייבם אותה לא כתב לה כתובה על נכסיו והסכים לתקנת חז"ל תו אי"ל לא ניחא לי כנ"ל לפ"ז אם בעת היבום מיד רוצה לכתוב לה כתובה על נכסיו אינה יכולה לעכב ורשאי למכור וצ"ל לפ"ז מ"ש בסמוך דא"י למכור קודם היבום היינו דוקא כשאינו רוצה לכתוב לה כתובה על נכסיו, מיהו מש"ס לא משמע כן בעובדא דבעי אחוה למפסלי בגט והקנה לו אחיו חצי נכסי המת ואמר שם דל"מ מעשיו ולא חילקו בין אם רוצה לכתוב כתובה על נכסיו ובין שאינו רוצה לכתוב כתובה ש"מ דאין חילוק בדבר וא"ל שם הטעם משום דאין בידו למכור דעדיין לא זכה בהם א"כ קשה מה שאמר שם השתא יבם ואח"כ חלק לא עשה לא כלום חלק ואח"כ יבם מבעיא דהא ביבם כבר ולא כתב כתובה על נכסיו א"י למכור הואיל כתובתה על נכסי הראשון וכשמחלק קודם היבום אפשר דיש תקנה דהא יכול לכתוב כתובה על נכסיו ולמה פשיטא הוא דל"מ ומיהו בש"ע י"ל מ"ש בסמוך ואם מכר קודם היבום לא עשה כלום היינו מטעם זה וכן משמע מרמב"ם פכ"ב מה"א:

מוציאין מידו. אף על גב דאחיו אינו כאן אי"ל לאו בעל דבר דידי את דמוציאין ממנה מדר"נ שהוא חייב לה כתובה אף על גב דהוא יורש את אחיו מ"מ א"י למחול החוב לנפשי' וכמ"ש בתוס' והרא"ש והר"ן שם ס"פ האשה, ומזה נ"ל לכאורה אם הניח אחיו כדי כתובה תו אין מוציאין ממנו החוב שחייב לאחיו דהא יכול לומר לאו ב"ד דידי את ומדר"נ לא שייך כאן מאחר דהניח כדי כתובה אף על גב דע"פ הדין משועבד לה כל נכסי בעלה אף שהם שוים יותר מסך כתוב' מ"מ להוציא מדר"נ לא שייך מאחר דיש לגבות כתובתה:

וי"א שפירות תלושים וכו'. כ"כ הרמב"ם שם הואיל מטלטלין לא נשתעבדו לכתובה אלא מחמת תקנות הגאונים אין כח בתקנה זו למונעו ולדעת הראב"ד כל מטלטלין ומעות פירות תלושים ימכרו וילקח בהם קרקע אבל אם הוא חייב לאחיו אין מוציאין ממנו משום תרתי לא עבדינן שיהיו מטלטלין משועבדים לכתובה ולהוציא מדר"נ, וכ"כ בש"ג שם וכן אם חולץ לה א"י לגבות מחוב שלו אבל מחוב של אחר גובה דקי"ל כתובה נגבית מן מלוה כמ"ש בסימן ק', ולישב הקושיא לפי הטעם הנ"ל דלא עבדינן תרתי א"כ בחוב של אח' נמי תרתי נינהו להוציא מדר"נ ולגבות מן מטלטלין עיין תוס' ס"פ האשה דף פ"ב:

וכשיכנסנה יכתוב לה כתובה. ואם לא כתב לה יש לה כתובה מתקנת חז"ל כשאר נשים:

כונס ואין לה כתובה. ב"ח מדייק דרמב"ם גם הטור ס"ל דאין איסור לדור עמה בלא כתובה ולא שייך בזו התקנה שאל תהא בעיניו קלה להוציא' מאחר שנשאה מתחלה לאסור לה תהא בעיניו קלה להוציא אף ע"ג אם נשאת לאחר בודאי יש לה כתובה שאל תהא קלה בעיניו להוציא מ"מ ביבם שבא מכח הראשון שהיה אסור לה אין לה כתובה ואף שפוסק לחומרא בהג"ה דאסור לדור עמה בלא כתובה מ"מ בדיעבד אם לא כתב לה אין עליו שום חיוב משא"כ כשהיא מותרת ולא כתב לה כתובה יש לה כתובה מיבם מתיקון חז"ל כשאר אשה:

אבל אסור להשהותה וכו'. בסמוך כתבתי לדעת הרמב"ם והטור אין איסור ואם היא שני' ליבם ולא לבעל אית לה כתובה על נכסי בעלה, המגיד:

גם הבנות ניזונות. ואף אם הניח הראשון נכסים אין לבנות מזונות דהא הוא לא כתב לה אלא בנן נוקבין דיהוי לך מנאי ועיין תוס' פ' נ"ש דף נ"ג לפי' ראשון הבעי' קאי היכא דלית לה מראשון א"כ אית לה משני ומבעי' ליה אם אלימא כמותה למהוי ת"כ ככתובה לפ"ז מאחר דעלת' בתיקו אין להבנו' מזונות משני אפי' אם כתובתה על השני וא"י למה סתם בפשיטות נגד תוס' ואפשר תוס' איירי שלא כתב היבם כתובה על שמו אף על פי כשאין לה מראשון אית לה ממילא משני מ"מ מבעי' בש"ס בכה"ג לענין ת"כ של הבנות אם אלימא כת"כ שלה ורמ"א איירי אם יש לה כתובה מן נכסי יבם היינו שכתב לה כתובה אז דינה כשאר אשה:

לפיכך כו'. שם פ"א א הרוצה שימכור כו' ושם ב' דתניא מי שמת כו':

ואפי' אם היה כו'. גמרא שם פ"א ב' הרי שהי' כו' ואע"ג דאמרו שם זו אינה משנה כו' לא אשכחן תנא כו' כיון דתקינו רבנן עכשיו דגביא ממטלטלי וחזרו עכשיו המטלטלין כמו הקרקעות ולא הוי אלא חומרא אחד כר"נ וקי"ל כוותיה וערי"ף רא"ש שם וכ"כ תוס' בב"ב קכ"ו א' בד"ה ואין כו' ובזה"ז כו' ובבכורות נ"ב ח' בד"ה ולא כו' והשתא דתקין כו' ע"ש וכ"פ הר"י מיגש בב"ב שם וע"ל סימן א' ס"ב ומלוה כו' וה"ה כאן ועמש"ש וערמב"ן בב"ב שם שכ' ואי קשיא לן הא דאמרינן בב"ב קע"ה ב' ומי אמר רבה כו' אלמא אי שיעבודא לאו דאורייתא לא גבי ממלוה כ"ש תקנת הגאונים י"ל ה"מ גבי בכור דלא משוינן לי' כמאן דגבה לבא מדר' נתן גובה אף בדרבנן וערשב"ם קכ"ה א' ד"ה לטעמיהו כו' ותוספת שם:

וי"א כו'. כחכמים ועבה"ג ועברמב"ם בפי' שם ולא כ' הרמב"ם כל הקודם כו' כמ"ש במתני' לפי שאין התפיסה מועלת אלא מחיים כמ"ש רש"י וכמש"ש פ"ד ב' ולא הוצרך זה לבאר ודחוק הוא דלמה השמיטה כיון שכ' במתני' ואינו פשוט כ"כ אבל הוא מפרש דתפיס שלה אינה שלא יוכל להשתמש בהן אלא שתוכל לגבות כתובתה אחר מותו ואפי' תפסה לאחר מיתת אחיו דהו' במקום בעל קאי וכמו שכתב תוספות פרק ד' ב' ד"ה ולר"ע כולי פירוש רבינו תם דקשי' כולי ומתני' דלעיל גבי יבם כו' או שמפר' שתפס' בחיי בעלה כפירש"י והכל לענין גביית כתובה וכבר ביאר זה בפי"ח מה' אישות הלכה י"א שתפיסה מהני לכתובה בחיי בעלה ע"ש

ואם כ' כו'. שאז הוא כקרקע לכ"ע כמ"ש בב"ב מ"ד ב':

ומ"מ כ"ז כו'. קאי אמ"ש ילקח בהם קרקע כו' דז"ש ילקח כו' ל"ד שאין נותנין המטלטלין ליד אלא ילקח כו' ועב"י:

אבל הקרקעות כו'. כמ"ש והוא אוכל פירות גם אין להיבמה עליו כלום אלא מדרגות ב"ח ועבה"ג ס"ק כ':

הנכסים כו'. הוא מדברי מ"מ הנ"ל כמ"ש במתני' לחכמים קדמה היא ילקח כולי וכתב המ"מ שלא הוצרך הרמב"ם זה לבאר שהכל מודים בה כנ"ל ע"ש:

אפילו גירש' כו'. גמ' שם פ"א א' שאלתי כו' אם ישראל הוה כו' וערש"י שם מגרשה כו' והק' הרא"ש הא אמרינן במתני' החזיר' ה"ה כו' ואמרי' בגמ' פ"ב ב' החזיר' מאי קמ"ל כו' אימה כתובה מיניה קמ"ל אלמא אפי' החזיר' כחובת' על בעלה הראשון והאיך יכול למכור מה"ט ותי' דמתני' בשמחזירה סתם אבל סומכוס מיירי בשמתנה כו' וכמ"ש בתוספות רפ"ט מי שמת והניח אשתו שומרת יבם אפילו הניח נכסים של מאה מנה אין היורשין יכולין למכור מפני שכל הנכסים אחראין לכתובה כיצד יעשה כונסה ומגרשת ושוברת לו כתובת' אלמ' שצריכה לשבור כתובה הראשונה ובירושלמי שם כיצד הוא עושה כונס ומגר' ומחזיר והיא שוברת לו כתובת' א"ר ייסא לצדדין היא מתנית' או שוברת לו כתובת' ר' זעיר' בשם רב המנונ' כנסה וגירשה והחזירה אם חיד' לה כתובת' על נכסיו ואם לאו כתובתה על נכסי בעלה הראשון ר"י בר בון בשם ר"ח מתני' אמרה כ' כו' ע"ש וז"ש ובלא גירושין כו' כנ"ל לצדדין כו' ואף ר' זעיר' מודה בזה וכ"כ תוס' ד"ה מגרשה כו' וא"ת כו':

יבמה כו' או שמחלה כו'. מירושלמי הנ"ל או שוברת כו' וכ"ש בשלא היה לה כלל דהא עיכב המכירה מפני שכל נכסיו כו' כנ"ל:

וכשיכניסנה כולי. כן פירש מ"ש ואי ל"ל מראשון כו' כנ"ל סי' קע"ו ס"ד:

יבמה כולי כ"ז לשון הרמב"ם ומפ' בש"ס ואי ל"ל מראשון כול' ר"ל בשלא כ' לה כולי תקינו כו' שצריך לכתוב לה כתובה אשני ואם היתה כולי ע"כ צ"ל דא"צ לכתוב לה כלל וז"ש אם רצה כולי:

ודינה בתוספת כו'. כמ"ש בכתובות כ"א א' ל"ש אלא כו':

אבל כו'. אבל הרמב"ן ורשב"א מפ' ואי צ"ל כו' תקינו כולי אפילו לא כתב לה כתובה ואם היתה כולי ג"כ בשלא כ' לה אבל צריך לכתוב לה שלא תהא כו' וז"ש בהג"ה ודוקא כולי וכן אם כו' ר"ל אפי' לא כ' לה ואמר לא היה כולי כפירש"י ביבמות ל"ט א':

היו כו'. בעיא שם נ"ג ב' ולא איפשיט' וכ' הרי"ף הלכך ל"ל וכ' הר"ן דוקא בדאיכ' נכסים מראשון כו' דתנאי כתוב' ככתובה:

מ"מ כולי. שם וכ"כ תוס' ד"ה בת כו' והרא"ש:

מוציאין מידו. עב"ש סק"ד מ"ש ומזה נ"ל לכאור' כו' וע' בס' קרבן נתנאל פ"ח דכתובות אות מ' מה שהקשה עליו:

יש לה כתובה מנה. עיין בתשו' הרדב"ז ח"א סי' ר"ל:

על נכסי בעלה הראשון בטור כתב הן ביד לקוחות אין על השני כלום והוא מדברי התו' בהחולץ ד' ל"ט לחד תירוצ' והקשו על זה הא תהי' קלה בעיניו להוציאה ותירצו בענין אחר ותמה ב"י למה לא הי' הטור חש לקושיא זו ולק"מ דהתו' עצמם בפ' האשה שנפלו דפ"א כתבו כן דטורפ' מן הלקוחות ולא חשו לקושיא זו ונראה דאין שייך לתהא קלה בעיניו כו' אא"כ אין עליו שום חוב מחמת הכתובה אבל בזה שהטרוף מן הלקוחות עכ"פ יש חוב עליו דשמא ישתדף אותן השדו' שהן ביד הלקוחות או יגזלם איזה אנס ממיל' יהיה אז חוב כתובה על השני ע"כ אין קלה בעיניו להוציאה: