שולחן ערוך, אבן העזר כ״ה: לגדור גדר שלא להרבות בתשמיש וכיצד יתנהג בשעת תשמיש ובו י סעיפים: – עם 11 מפרשים

לגדור גדר שלא להרבות בתשמיש וכיצד יתנהג בשעת תשמיש ובו י סעיפים:
ראוי לאדם להרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעת נכונה כדי להנצל מלהכשל בדבר ערוה ויזהר מהייחוד שהוא הגורם הגדול וכן ינהוג להתרחק מהשחוק ומהשכרות ומדברי עגבים (פירוש דברי שחוק וחשק) ולא ישב בלא אשה שמנהג זה גורם לטהרה גדולה יתירה מכל זאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לד"ת וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מהחכמה:

ולא יקל ראשו עם אשתו ולא ינבל פיו בדברי הבאי אפי' בינו לבינה הרי הכתוב אומר מגיד לאדם מה שיחו אמרו חז"ל אפי' שיחה קלה שבין אדם לאשתו עתיד ליתן עליה את הדין ואל יספר עמה בשעת תשמיש ולא קודם לכן כדי שלא יתן דעתו באשה אחרת ואם ספר עמה ושמש מיד עליו נאמר מגיד לאדם מה שיחו אבל בענייני תשמיש יכול לספר עמה כדי להרבות תאותו או אם היה לו כעס עמה וצריך לרצותה שתתפייס יכול לספר עמה כדי לרצותה: הגה ויכול לעשות עם אשתו מה שירצה בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר שירצה ובא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה או דרך איברים ובלבד שלא יוציא זרע לבטלה (טור) ויש מקילין ואומרים שמותר שלא כדרכה אפי' אם הוציא זרע אם עושה באקראי ואינו רגיל בכך (גם זה טור בשם ר"י) ואע"פ שמותר בכל אלה כל המקדש עצמו במותר לו קדוש יאמרו לו (דברי הרב) ולא ירבה בתשמיש להיות מצוי אצלה תמיד שדבר זה פגום הוא מאד ומעשה בורות הוא אלא כל הממעט בתשמיש ה"ז משובח ובלבד שלא יבטל עונה אלא מדעת אשתו ואף כשישמש בשעת העונה לא יכוין להנאתו אלא כאדם הפורע חובו שהוא חייב בעונתה ולקיים מצות בוראו בפריה ורביה ושיהיו לו בנים עוסקים בתורה ומקיימי מצות בישראל ולא יבעול אלא מרצונה ואם אינה מרוצה יפייסנה עד שתתרצה ויהיה צנוע מאד בשעת תשמיש ולא ישמש בפני שום מין אדם אפילו קטן אא"כ הוא תינוק שאינו יודע לדבר:

לא ישמש בתחלת הלילה ולא בסופה אלא באמצעה:

אסור לשמש בשוקים וברחובות ובגנים ובפרדסים אלא בבית דירה שלא יראה כזנות וירגילו עצמם לידי זנות והבועל את אשתו במקומות אלו מכין אותו מכת מרדות:

אסור לאדם לשמש מטתו לאור הנר ואפילו ע"י האפלת טלית הרי שהיתה שבת ולא היה לו בית אחר והיה הנר דלוק לא ישמש כלל וכן אסור לשמש מטתו ביום שעזות פנים היא לו (וע' בא"ח סי' ר"מ סעיף י"א וסי' שט"ו סעיף א'):

אסור לשמש בשני רעבון אלא לחשוכי בנים:

אכסנאי אל ישמש עד שיבא לביתו:

לא יבא על אשתו והיא שנואה לו בשעת תשמיש וכן אם גמר בלבו לגרשה אע"פ שאינה שנואה לו לא יבא עליה:

לא יבא עליה והוא או היא שכורים:

לא ישמש עם אשתו ליתן דעתו על אחרת אפי' שתיהן נשיו (ועיין עוד מדינים אלו בא"ח סי' ר"מ):

שירצה. ל"ד כל אבר דהא באותו מקום אסור כמ"ש בש"ס:

באקראי. ודבר קשה הוא להתיר להכשיל בהוצאות ש"ז אפילו באקראי ושומר נפשו ירחק מזה. עב"י ובבד"ה עב"ש. אם נמצ' דם בעד של אשה ויש ספק אם הדם ממנה או ממנו. אם מותר לאיש להוצי' הזרע כדי לברר אם הדם ממנו הוא עב"ש סק"ב:

בעונתה. מי שאינו יוכל להזדקק עם אשתו. עיין בס"ח סי' ש"צ:

אדם. אפילו עבדים אע"פ שהן עם הדומה לחמור. ולא מהני הפסק מחיצה ודוק' כשהוא נעור אסור אבל אם הוא ישן מותר וכ"כ ט"ז אם הוא בענין שאינו מרגיש בתשמיש מועיל הפסקת מחיצה ב"ש:

טלית. אא"כ בהפסק מחיצה ואז אפילו מאיר מותר אם מאפיל בטלית כמ"ש בא"ח. ואם מאיר אור הלבנה דרך החלון מותר כ"כ בשל"ה. מיהו צריך האפלת טלית. ואם הנר בחדר אחר ומאיר לחדר זה מותר לשמש כמ"ש בא"ח סימן תר"י. ואפשר דצריך האפלת טלית. בית שיש בו ספרים אסור לשמש ואם יש מחיצת גאטי"ר לפני הספרים פסק בתשובת שער אפרים סימן קי"ט דאסור כי ערוה בראיה תליא ועדיין נראו הספרים. מיהו בכיסוי כל דהו סגי וא"צ מחיצה ב"ש:

רעבון. ה"ה שאר צרות. ובליל טבילה מותר אחרונים עיין בא"ח סימן תקע"ד:

אכסנאי וכו'. ואם יש לו חדר מיוחד מותר ובלבד שלא ישן בטלית של בעה"ב א"ח סימן ר"מ:

לגרשה. והיא א"י מזה דאל"כ ליכא איסור ער"ס קי"ט:

מדברי הרמב"ם בסוף הלכות א"ב

משנה י"ג פרק ג' דאבות שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה

נזיר דף כ"ג ע"א

מימרות דאמוראי יבמות דס"א ע"ב

מהא דאם פגע בך מנוול זה משכהו לבה"מ ומימרא דר' לוי בר חמא וכו' ברכות דף ה ע"א

מימרא דרב חגיגה דף ה' ע"ש

עיין בספר של"ה דף ק' ע"א וע"ב שהוכיח שם דלא התירו אפילו באקראי אלא כמו שפירש רש"י שם בנדרים דף כ' ע"ב על הא דערכתי לו השלחן והפכו או כפירוש הראב"י והביאו הטור בא"ח בסי' ר"ע וזה במקום שראוי ליזרע ולהוליד ע"ש כתב הב"י כל זה ל' הרמב"ם בפ' כ"א מהא"ב עכ"ל וע"ש ברמב"ם שהשמיטו ומ"ש הטור בשם ר"י כבר דחאו הרא"ש שם ביבמות והטור בא"ח סי' ר"מ והב"י ג"כ

שם בפכ"א מהא"ב מברייתא בעל קרי כו' וכדמפרש שם בגמ' שלא יהיו מצויים אצל נשותיהם כו' ברכות דכ"ב ע"א

הראב"ד כ"כ הטור בשמו בא"ח סי' ר"מ

מימרא דרב חמא וכו' ודר' יהושע ב"ל ובריי' ערובין דף ק' ע"ב

שם למדנו דרך ארץ מתרנגול וכו'

מימרא דרבי יוחנן נדה דף י"ז ע"א מהא דשאלו לאימא שלום כו' שם בנדרים ד"כ ע"א

רמב"ם שם מבריי' דראב"י מעשה בא' שהטיח כו' סנהדרין דמ"ו ע"א

שם

ברייתא נדה דף ט"ז ע"ב

הגהות מיי' בפ"ד מהל' י"ט בשם תו'

הרמב"ם שם בפ' כ"א

אבעיא ונפשטה ביצה דף כ"ב ע"א מימרא דר' יוחנן נדה דף ט"ז ע"א

מימרא דריש לקיש תענית דף י"א ע"א

מימרא דרב הונא כתובות דף פ"ה ע"א

מימרא דרבי לוי בני ט' מדות וסי' אסנ"ת משגע"ה נדרים דף כ' ע"ב

שם

שם משמיה דרבא

שם מימרא דרבינא

אסור לשמש בשני רעבון בתו' מסכת תענית משמ' שאינו אלא מדת חסידות וע' בהר"ן וב"י א"ח סימן תקע"ד לדבריהם אין דברי תוספות מוכרחים ומ"מ יראה לע"ד שאם רואה יצרו מתגבר עליו מותר כמו לחשוכי בנים ובזה נמי מיושב קושי' תו' יע' א"ח סי' ר"מ וצ"ע:

ומנשק בכל אבר. ל"ד כל אבר דהא באותו מקום אסור כמ"ש בש"ס וכ"כ הראב"ד והטור:

אפילו אם מוציא זרע. ואם נמצא דם בעד של אשה ויש ספק אם הדם ממנה או ממנו נראה לכאורה דמותר לאיש להוציא הזרע כדי לברר אם הדם ממנו הוא דהא אין איסור לשמש ולהוציא זרע גם יש להביא ראיה מש"ס פרק הערל דאי' שם אם ניקב הגיד בדקינן אם נתרפא ומניחים ביה פוקרא כדי שיוציא זרע, ויש לדחות וצ"ע:

ואינו רגיל. אבל רגיל אפילו אינו מוצי' זרע אסור לשמש שלא כדרכו כדי שלא יבא לידי הוצאת זרע:

ולא ישמש בפני שום מין אדם. אפילו עבדים אף על פי שהם עם הדומה לחמור ולא מהני הפסק מחיצה טור ודוקא כשהוא נעור אסור אבל אם הוא ישן מותר וכ"כ בט"ז אם הוא בענין שאינו מרגיש בתשמיש מועיל הפסק מחיצה:

אפילו על ידי האפלת טלית. אא"כ בהפסק מחיצה ואז אפילו מאיר מותר אם מאפיל בטלית כמ"ש בא"ח ואם מאיר אור הלבנה דרך החלון מותר כ"כ בשל"ה מיהו צריך האפלת טלית, ואם הנר בחדר אחר ומאיר בחדר זה מותר לשמש כמ"ש בא"ח סי' תר"י ואפשר דצריך האפלת טלית, בית שיש בו ספרים אסור לשמש כמ"ש בא"ח ואם יש מחיצה גאטי"ר לפני הספרים פסק בתשו' ש"א סי' קי"ט דאסור כי ערוה בראיה תליא ועדיין נראו הספרים מיהו בכסוי כל דהוא סגי וא"צ מחיצה:

אסור לשמש בשני רעבון. ה"ה שאר צרות כמ"ש בא"ח סי' תקע"ד ובליל טבילה מותר ועיין דרישה:

אכסנאי וכו'. אם יש לו חדר מיוחד מותר ובלבד שלא ישן בטלית של ב"ה א"ח סי' ר"מ:

והיא שנואה לו. עיין בטור כתב בני תשעה מדות ובא"ח סי' ר"מ כ' הב"י דקאי על אביהם ולא על הבנים ובטור משמע דקאי על הבנים:

אם גמר בלבו לגרשה. כתב בפרישה דאיירי דהיא א"י מזה דאל"כ ליכ' איסור דהא מותר לישא אשה על זמן קצוב א"נ דוק' אם הודיע קודם הנשואין מותר אבל אחר הנשואין לא מהני ועיין ר"ס קי"ט מ"ש:

בקדושה יתירה. ירושלמי פ"ב דיבמות א"ר יהודא בן פזי ולמה סמך הכתוב פ' עריות לפרשת קדושים שכל שהוא פורש מן העריות נקרא קדוש שכן שונמית אמרה לאישה הנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש הוא כו' רבי אבין אומר שלא הביט בה ורבנן אמרי שלא ראה טיפת קרי מימיו אמתי' דרבי שמואל בר יצחק אמרה מן יומוי לא חמית מילא בישא על מנוי דמרי וכ"ה במ"ר פ' קדושים ושם אריב"ל מ"מ נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים אלא ללמדך שכ"מ שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה ואית ליה קריין סגיאין אשה זונה וחללה וקדשתו כו' אלמנה וגרושה כו' ולא יחלל כו' והדין:

ובמחשבה טהורה. ירושלמי א"ר יצחק ליב' ועינ' תרי סרסורא דעבירה שנאמר ולא תתורו כו' תנה בני לבך ועינך דרכי תצורנה אמר הקב"ה הן יהבית לי לבך ועינך אנא ידע דאת דילי ובספרי פרשת שלח לך ד"א ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם מגיד שהעינים הולכין אחרי הלב או הלב אחר העינים אמרת והלא יש סומא שעושה כל תועבות שבעולם הא מת"ל ולא תתורו כו' מגיד שהעינים הולכות אחר הלב:

ובדעת נכונה. שם רבי ישמעאל אומר ולא תתורו כו' למה נאמר לפי שהוא אומר שמח בחור בילדותך והלך בדרכי לבך בדרך ישרה או בכל דרך שתרצה ת"ל ולא תתורו כו' ובפכ"ג דשבת אל תפנו אל מדעתכם:

ויזהר כו'. קדושין פ"א ב' הזהרו כו':

מהשחוק ומהשכרות. סוטה ז' א' בתי כולי ושם ב"א וברכות ס"ג כל הרואה כו' ועבה"ג ס"ק ב':

ומדברי כו'. פ"ב דשבת והוא קלות ראש שאמרו באבות וכמ"ש בס"ב לא יקל כו':

שמנהג כו'. פ' ע"כ מצוה וגוף טהור. כו' וסוף מנחות:

יתירה כו' שאין כו'. קדושין ל"ב ת"ר ושמתם כו' תנא דר"י כו' ובאבות דר"נ פט"ז רבן שמעון בן אלעזר אומר אמשול לך משל למה"ד יצה"ר דומה לברזל שהטילוהו בתוך האור כ"ז שהוא בתוך האור עושים ממנו כל כלים שירצו אף כך יצה"ר אין לו תקנה אלא בדברי תורה בלבד שנאמר אם רעב שנאך כו' א"ת ישלים לך אלא ישלם לך וברפ"כ ר"ח ס"ה אומר כל הנותן ד"ת על לבו מבטלין ממנו כל הרהורי יצה"ר והרהורי אשת איש וכל שאינו נותן ד"ת על לבו נותנין לו כל הרהורי יצה"ר והרהורי א"א כו' ופ"ק דברכו' לעולם ירגיז כו' ובכמה מקומות ובע"ז י"ז ב' א"ל מנ"ל הא א"ל כו':

בשעת תשמיש. נדרים כ"א:

ולא קודם כו'. חגיגה שם איני והא רב כהנא כו'.

אבל בעניני כו'. נדרים שם ב':

או אם כו'. חגיגה שם:

ויכול כו'. נדרים שם:

בועל בכל כו' ז"ש שם משל לבשר כו'. ר"ל בעונתה ושלא בעונתה:

ומנשק כו'. ר"ל ז"ש שם אר"י זו דברי כו' שאוסר לנשק שם אבל הרא"בד כ' דחכמים ל"פ אלא אהפיכת שולחן אבל בשאר מודי וכ"פ בא"ח סי' ר"מ ס"ד וראיה ממספרים שאמרו בחגיגה שם מגיד לאדם כו' ומ"ש שם ובאשתו נדה י"ל דלענין בנים שאינן מהוגנים דוקא נדה:

ובא עליה כו'. שם:

ובלבד כו'. רמב"ם וכ"כ תוספת ביבמות ל"ד ב' ד"ה לא בתור' ראשון:

כל המקדש כו'. יבמות כ' א' קדש עצמך כו' שבועות י"ח ב' כל המקדש עצמו כו':

ובלבד כו'. מפורש בתורה שארה כו' ובמתניתין פרק אעפ"י:

אלא כו'. ברשות כמה כמה דבעי:

ואף כשישמש כולי. כמ"ש בכמה מקומות אין אדם עושה בעילתו כו' וערש"י בנדרים שם בד"ה בני שכרות כו':

אלא כו'. כמ"ש וכל מעשיך כו'.

ושיהיו לו כו'. כמ"ש ותאמר אלי תבא צפה הקב"ה שלא היתה כוונתה אלא להרבו' שבטים כו':

ויהא צנוע כו'. נדרים שם וכשהוא מספר כו' וערש"י שם ד"ה ודומה ואית דאמרי כולי ועתו"ס נדה י"ז א' ד"ה משתין ועיין בא"ח שם ס"ח ליקוט. ובפ"א דברכות בשלשה דברים אני אוהב כו':

אפילו קטן. כמ"ש בפני כל חי:

אא"כ כו'. שאז היא כבהמה וכמ"ש שם והני אמוראי דשם מחמרי על עצמם וטור בשם הראב"ד:

והבועל כולי. ומ"ש שם לא מפני שראוי כו' ר"ל למלקות של תורה:

אפילו כו'. ממ"ש בספ"ב די"ט אפשר בבית אחר שאין לו כו' ול"ק בכה"ג:

הרי היתה כו'. גמ' הנ"ל:

וכן כו'. פרק ט' דשבת ופרק ה' דכתובות ופרק ב' דנדה:

וכן אם גמר כו'. גיטין צ"א ויבמות ל"ז ב':

ומדברי עגבים. הם דברי חשק מלשון הכתוב מאסו בך עוגבים (ירמיהו ד׳:ל׳) ותעגב על מאהביה (יחזקאל כ״ג:ה׳) ועיין מ"ש הרד"ק ביחזקאל כ"ג והרמב"ם סיים בלשונו שאלו גורמים גדולים והם מעלות של עריות:

אפי' אם מוציא זרע. עיין בב"י שכתב ודבר קשה הוא להתיר להכשל בהוצאת זרע לבטלה אפילו באקראי ושומר נפשו ירחק מזה ומכיוצא בו:

בפני שום מין אדם. כלומר אפילו בפני עבדים אף על פי שהם עם דומין לחמור כדאית' בגמ':

והיה הנר דלוק לא ישמש כלל. אם אין לו כלי לכפות על הנר:

אלא לחשוכי בנים. בא"ח סימן ר"מ נתבאר ה"ה שאר צרות שהם כרעבון ושם ובסי' תקע"ד נתבאר דבליל טבילה מותר לכל אדם:

עד שיבא לביתו. בסי' ר"מ הנ"ל נתבאר שאם יחדו לו ולאשתו בית מותר ובלבד שלא ישן בטליתו של ב"ה:

והיא שנואה לו. בטור חשיב כאן בני ט' מדות באריכו' וכן חשב אותם בא"ח סימן רמ"א בש"ע וכאן לא מנה רק קצתן ואם תדקדק תראה שכולם נתבארו מקצתן בסי' זה ומקצתן במקומן כגון בני נדה הוא איסור דאוריי' וכן בני נידוי נתבאר במקומו וכן אם א' מהם אבל וכן בני אנוסה כבר נתבאר שצריך לרצותה וכן בני שאר מדות:

(עב"ש סק"ב) במק"א כתבתי אודות מ"ש הב"ש רס"י כ"ה. שיש לדחות הראיה. שאולי כוונתו מצד שאין בו דררא דהשחתה כל כך כיון שבלי בדיקה לא יבא בקהל. ומכל מקום כיון שיוכל לקיים מצוות פו"ר על ידי גיורת ויקיים המצוות שעליו בזה ממש כמו על ידי בת ישראל. על ידי זה הראיה נכונה שכמו שמשום מעלה דבחינת קהל ה' הותר לו. כן יש להתיר מצד זיווגו. ששם הקדוש נמחק להטיל שלום. ומכל מקום משמע שגם המתירין שלא כדרכה פעם אחת מכל מקום מודים בזה שגם פעם אחת אסור והטועה בזה לומר ששווים. אין עליו אשמה. כיון שטעה ובפרט כשטעה בזמן שאשתו טמאה וכאן במדינות אלו שאסור לישא אשה על אשתו. שבזה ליכא משום דררא דאורייתא כיון שאינו השחתת לידה ולא הרחקת לידה או עיבור על ידי זה כלל. וכמ"ש במק"א. ולא שייך גם כן ביטול עונה. ולזה אולי יש מקום לומר שפעם אחת כעין שבש"ס הוא כפעם אחת שלא כדרכה והוה ליה ספק דרבנן. ואין ראיה מהש"ס מוטב תבקע כרסו ולא כו' דבפעם אחת מיירי. כי אז הי' אפשר לו תמיד לעשות הולדה לישא אז בעולה ואין צריך לומר אם אשתו טהורה. וגם דלגבי זיווג עם אשתו בעת עוברה וכדומה לא שייך מצוות פו"ר לישא אחרת בימי הש"ס כי מצד חזקת חיים ורוב נשים מולידות בטוח שיקיים מצוות פו"ר בימיו. וכפי כח הזרעתו הוא משועבד לה בעונתה. ששיעוריה הנה כפי כח כל אחד ואחד. וכיון שמקיים מצות עונה מה לו לישא אחרת לא שייך בזה מדת חסידות. מה שאין כן להוציא זרע חוץ לאשתו הי' בימי הש"ס בזה גם משום השחתה כיון שאפשר לו לישא מתעברת בפעם זה. ומשום ביטול עונה כשאשתו טהורה. מה שאין כן פעם אחת שלא כדרכה כיון שהוא בכלל ביאה לחיובים כידוע הוה ליה גם כן בגדר עונה. ולזה התירו באקראי ולזה בההוא דב"ש ז"ל נראה להכריע להיתר במדינות אלו כיון שאיננו דררא דאורייתא ויש מקום נוטה לומר שלהמתירים שלא כדרכה פעם אחת מתירים בזה גם לחנם כיון שאינו ביטול עונה ולא ביטול פו"ר. ועל כל פנים לצורך מותר לכ"ע ומכל שכן לעשות שלום. ונראה שכוונת הב"ש ז"ל היא רק במדינות שנושאים כמה נשים. מצד שכל שאפשר דרך מצוה הוה ליה בכלל השחתה אולי מדרבנן לגדר. כשעושה שלא בדרך השחתה או שבש"ס אין הקפידא על פעם אחת כנ"ל רק כשישב לו קוץ שצריך למשמש זמן רב שם. וגם אם הוא בפעם אחת ונאמר שהוא רק מדרבנן גם בימיהם מכל מקום יש אומרים באו"ח סי' שכ"ח דסכנת אבר אינו מתיר איסור דרבנן. ובפרט את שיש לו סמך מן התורה הק' ע"ש ולזה אמרו כרסו כו' היינו מילתו נבקעת. כמ"ש הט"ז ז"ל ביו"ד גבי לא ילבש גבר שמלת אשה. וגם נבקעת אינו מוכרע שהוא סכנה בהחלט רק אולי קאי אכעין סריטה בעלמא לפי שעה ועל כל פנים אין מקום לומר דאיירי שיהי' נעשה כרות שפנה על ידי זה כי גם שאין איסור מהתורה הק' לסרס את עצמו כי אם בידים מה שאין כן בשב ואל תעשה. מכל מקום כיון שלא יהי' ראוי עוד להזריע לא שייך שוב חשש השחתה בזה שהרי אין זה גדר השחתה כלל. וכנ"ל ופשיטא דשייך מוטב שיחלל פעם אחת מלהפקיע את עצמו לעולם מפו"ר ועונה. וכההיא דהערל שהביא הב"ש ז"ל שמבואר מכאן שאין זה מאביזרה דגלוי עריות וכדומה כי אולי הי' בזה דררא מזה לא היו מתירים גם משום פקוח נפש מכל שכן משום בואו לקהל. ולומר שעל ידי שמניח אחר המחמם ולא הוא קיל טפי אין זה סברא. ואטו אין איסור תורה דגלוי עריות כשמביא אחד איש ישן על ערוה ישינה פשיטא דשייך בזה לפני עור לא תתן מכשול וכדומה. והוה ליה גם כן אביזרה דגלוי עריות. ולמה לא אמרו חז"ל לעשות על ידי גוי או קטן אלא ודאי כשאי אפשר על ידי אחר מותר גם לו לעשות כן והוא ואחר גדול מעם בני ישראל שווים. אלא ודאי שבחינת נבקעת היינו שאינו נעשה כרות שפכה. ומכל מקום שם שייך גם השחתה שיכול לישא כנ"ל מה שאין כן עכשיו כשאשתו טמאה. כיון שיש כח לחז"ל לעקור גם מצוה מהתורה הק' בשב ואל תעשה שלא לבא אפומיה ושלא לישא ב' נשים. והדר ממילא גם הקום ועשה אין בזה השחתה וגם אם אשתו תטהר למחר הרי אבר הקטן המשביעו רעב כידוע ואין בזה השחתה כיון שאין לפניו דרך מצוה בזה. והרי זה כפעם אחת שלא כדרכה ומכל מקום טוב להתענות קצת או ליתן צדקה בכזה ועל ידי זה לכ"ע לא נשאר בזה פתחון פה וה' הטוב יכפר:
כשאינם יכולים להשוות את עצמם בנדוניא ויש איחור על ידי זה גם כן אינו בגדר השחתה מהתורה הק' כיון שלא הוטל עדיין עליו חיוב עונה ויש חזקת חיים שיקיים פו"ר וכנ"ל מה שאין כן על ידי עונה נחוץ גם פו"ר כמבואר בש"ע. ומכל מקום נראה דמדרבנן יש בזה חשש מצד מה שאפשר לו לעשות על פי מצוה וכנ"ל אך כיון שאינו עושה בידים קיל בזה והרי כוונתו לשם שמים כידוע:

ואודות מדת חסידות שלא לבעול בתולה בשבת"ק וכדומה מוכרע גם כן לזכות שאין בזה משום חשש גרם השחתה כיון שבודאי היא מוחלת כיון שיש בזה משום דררא דמצוה או מדת חסידות ואין כאן עונה ופו"ר יש חזקת חיים כנ"ל והסתמיות בזה הוא כמפורש שבודאי מוחלת גם לא חל עליו עונה ראשונה קודם מנהג המקום בזה וסתם כוונתה על צד היותר טוב:

(עוד מצאתי) כתבתי במק"א אודות מה שאמרו חז"ל כדי לברר אם הוא כרות שפכה שיוציאו ממנו זרע דהיינו משום שאין איסור דאורייתא בזמן שאין בו גרעון הולדה נכונה על פי התורה הק' ויש מתירים בשלא כדרכה פעם אחת אך מכל מקום לקשות ח"ו לדעת גם פעם אחת אינו נכון רק במה שהתירו חז"ל להדיא וכדי לברר אודות שאלה בנדות כתבתי במק"א בזה שאולי אין ללמוד מכרות שפכה ויש מקום לומר שבמה שאחר מניח המחמם שאמרו חז"ל שם אין בזה איסור כל כך כמו המקשה את עצמו אך עכ"פ גם להסוברים שמקשה לדעת הוא גם ממילא בנדוי אין זה רק במזיד משא"כ בשוגג ואומר מותר והוא פעם אחת וכדומה שסבר שמותר כדי להנצל מצער או בזמן שאין בו גרעון הולדה נכונה על פי התורה הק' לכ"ע אין לו חסרון ברכה כלל:
באה"ע קנ"ד לא ראיתי מוזכר אודות טענת אין לו גבורת אנשים לעשות בירור כעין המובא בב"ש ז"ל כ"ה מש"ס פ' הערל ע"ש ואולי אין מזה הכרע גבי הספק שבב"ש ז"ל שם ובמק"א כתבתי הרבה אודות מ"ש הב"ש ז"ל שם בספק ומכאן אין הכרע שיש חוץ להנ"ל ג"כ פעמים הרבה כמו אופני בירורים בכמה אופנים שלא בסגנון הנ"ל בב"ש ז"ל שם והט"ז ז"ל שם הביא בשם הרשב"ץ ז"ל אודות רפואה ע"ש והב"ש ז"ל לא הביאו והיינו מצד שכן הוא מובן ממילא שמה דאפשר לברורי מבררינן ובסי' ל"ט מבואר שאין מום מה שנתרפא והש"ע מיירי כשאין רפואה ואין בירור כמ"ש בש"ע שם שיש לפעמים טענה שגם שראוי לאשה אחרת איננו ראוי לה וכן יש כמה אופנים שונים דליכא לברור ועל כל פנים רחוק לחלק בין שם לההיא שבש"ס שם וצלע"ע היטב:

סעי' ב' בהגה (ואע"פ שמותר) אולי לשון ההגהה באה"ע כ"ה מורה שההלכה כהמקילים שכן הוא לשון ואע"פ שמותר כו' וכן לשון הב"י ז"ל שם משמע קצת שמותר רק שראוי לשמור את עצמו ביותר וכן לשון הב"ש ז"ל משמע שם כן שכתב דהא מותר כו' ומ"ש שם שיש לדחות וצ"ע היינו שהראיה מש"ס יש לדחות ולומר ששם הוא צורך מצוה ביותר שאי אפשר לו לבא בקהל בלי בדיקה ההיא משא"כ גבי מ"ש הב"ש ז"ל שאפשר לו לישא אחרת וכנ"ל במק"א ומצד מ"ש הב"ש ז"ל שם שמותר כו' אולי יש חילוק בין שלא כדרכה לשלא אצל אשתו כלל כנ"ל במק"א ואולי צ"ע שכתב הב"ש ז"ל הוא מצד שמכל מקום טוב ליזהר וכמ"ש בש"ע או אולי מ"ש צ"ע הוא מצד דלא ברירא ליה להב"ש ז"ל שכוונת הש"ע שמותר רק הכוונה שגם אלו הי' מותר או באלו הי' כתב בזה הלשון גם להמתירים כו' וגם שהוא דוחק גדול בלשון הש"ע והמשמעות נוטה שבכוונה שמותר על פי שורת ההלכה מכל מקום חשש הב"ש ז"ל כיון שאפשר לו לישא אחרת וצע"ע היטב:
כתבתי במק"א על מה שכתב בספר הק' חרדים ספ"ב ממצוות התשובה ע"ש וכעת עיינתי בטור או"ח וטור אה"ע ובספר הק' בעל הנפש להראב"ד ז"ל ולא ראיתי שם כלל ממ"ש החרדים ז"ל בשם הראב"ד ז"ל והטור ז"ל שהפיכת שלחן היינו כדרך בהמה או הוא למטה ולא כתב בשם הראב"ד ז"ל בזה רק שצריך להיות ברצונה ושרק בזה אין הלכה כראב"ד ז"ל לא ידעתי אנה מצא החרדים ז"ל פירוש אחר בהפיכה וצלע"ע בזה וכעת לא מצאתי מזה מאומה גם מה שהוא דייק שם וכתב דלהר"י והרא"ש ז"ל רק פעם אחת כל ימיו מותר ולא יותר לגמרי לא ראיתי כעת מאין הוציא כן ובפוסקים ז"ל שבטור וב"י ז"ל כ' רק לשון באקראי וצלע"ע וגם אם היה מפורש בכל הפוסקים ז"ל פירוש הנ"ל על הפיכה מכל מקום מצד הכלל דאפושי פלוגתא לא מפשינין יש לומר שלא פירשו פירוש אחר בההפיכה רק כדי דלא תיקשי מדוע לא הזהיר שלא יעשה פעמים רבות כן ומ"מ בפעם אחת שאין בו צד עיכוב הגאולה ולא גרעון הולדה וכמ"ש במק"א לעיל בזה ומצד זה כמוכרע שרק פעם אחת דוקא שרי דאל"כ אין טעם בהיתר אקראי ולומר מצד שאינו מתכוון ג"כ אינו מיושב דהרי זה פסיק רישא וכתיב היחתה איש אש כו' מה שאין כן פעם אחת כתבתי במק"א שיש בזה סברא מצד שאין ע"י זה הולדה בבתולה וכמ"ש באריכות אולי כ"ע מודים שמותר וצלע"ע:
לבעול לשנות לכ"ע אסור בלי רצונה נראה שאין זה רק כשפירש כבר משא"כ כשלא פירש גם שיש בזה צד ששקול כב' פעמים וכמ"ש במק"א מכל מקום כיון שכתוב בשם האר"י ז"ל אזהרות גדולות שלא לפרוש בקושי וצריך בזה מתינות הרבה לפעמים והוא משהים את עצמם כו' שכר פרי כו' וכמ"ש בט"ז ז"ל סי' כ"ג באה"ע ע"ש אם כן ממילא לא שייך בזה קפידא בשהייה ההיא אם מזריע עוד גם נראה שעל פי אומדנא יכול לסמוך את עצמו אם שתיקתה מורה רצון אך טוב לפרש שיחתו בזה פעם אחת על כל הזמנים ולא שייך בזה לכ"ע מ"ש בסי' ע"ו חשש שעל ידי פיוס שלו מתביישת לומר נגד רצונו כי בזה התירו חז"ל להדיא ומשמע להדיא שהוא על ידי פיוס דידיה וטעם החילוק בזה משום שידוע שרוצה בקב כו' מפרישות ולזה חוששין שאומרת רק מחמת כיסופא משא"כ בזה שמסתמא מתרצית וכן נראה ממ"ש בספה"ק בעל הנפש בזה שמה שאמרו חז"ל שם ספ"ב דנדרים התורה התירתה גם שבאתה לקבול עליו מ"מ היה זה מדעתה רק ששאלה אם אין איסור ע"ש ואלו אין היתר בסתם עד ששמע ממנה בפירוש שמתרצית היה להם לפרש משמעות בזה שההיתר רק אם תגלה דעתה שרוצה ומכאן הכרע גמור שעכ"פ על פי פיוס מועיל הרצון דאל"כ פשיטא שהיה ראוי להזהיר על זה כיון שבודאי לא התחילה היא בכך כיון שהיא סברה שיש בזה איסור ובאתה לשאול בזה והרי כתב הראב"ד ז"ל דהפיכה חמיר טפי בזה משונה שמפורש בש"ס הק' שצריך להיות ברצונה וכן הוא בטור או"ח ואה"ע שהוא כל שכן וכיון שמפורש גבי הפיכה שאין צריך להיות ההתחלה מצידה אם כן כל שכן לגבי שונה אך גם נוטה הרבה שסתם בזה כרצון ולזה לא הודיע שאסור בלי רצונה כי אלו פי' ברצונה איזה סירוב בזה ודאי שהייתה אומרת לו ואלו אמרה לו והי' כופה אותה הייתה מזכרת לפניו והטעם דלא חיישינן בזה לכסופא צריך לומר שכמו שאמרו חז"ל בשבת דאוליף לבנתיה לעשות בתחלה כעין סירוב וריחוק כדי שעל ידי זה יתגבר ביותר בנטיה לשם שמים ולא מצד אהבה גופניית או שהוא כדי שהאהבה תתגבר על ידי זה ביותר כקירור מים חמים שנעשים קרים ביותר ממים שהיו קרים מתחלתם וכדרך התגברות שעל ידי הפכיות ועכ"פ כיון שכן הוא דרך נשים בנות תלמידי חכמים שלא להתבייש מלהראות כעין סירוב קצת וריחוק והמתנה קצת כל שכן שלא יהיה שייך בזה בושה במה שמצערה ובודאי היתה אומרת לו משא"כ לומר שרוצה קיום עונתה ואינה מוחלת אין זה דרך בנות עם בני ישראל כיון שהתובעת בפה מתגרשת ע"י זה הן עושות הרחקות מכעין זה גם הרי זה כעין הכנעה להראות שמצטערת בריחוק וטבע נשים שהן שחצניות כבמדרש רבה פ' ויצא וישלח ועל כל פנים כשאומרת שמרוצה אין עוד דרך חסידות כלל למנוע מלהיות שונה וזוכה לזכרים:
מה שכתב בב"י ז"ל באה"ע סי' כ"ה שאסור להסתכל במקום טנופות נראה שאין זה רק לגבי אותו מקום באשה דאיירי ביה שם משא"כ חוץ לזה גם שטוב לשמור את עצמו מכל מקום לא שייך בזה גדר איסור כי אין להוסיף על דברי חז"ל בכזה וכבר כתבתי במק"א שאין גדר הסתכלות כי אם במעין ותוקע דעתו בזה משא"כ דרך העברה בעלמא אין שום קפידא בכל מילי שאמרו חז"ל שלא להסתכל ובשבת גבי טייעא דהוה שפיך כקדירה כו' משמע שגם נתן עיניו לראות בזה כיון שיש בזה צד תועלת ידיעה ומכל מקום באותו מקום יש ליזהר ביותר:

סעי' ו' (בשני רעבון) אודות מה שאמרו חז"ל היודע באשתו שהיא יראת חטא חייב לפוקדה בפרט כשנראה לו ממנה כהתקרבות אליו בדיבור וכדומה אם הוא זמן דפרישות כגון חסר כפן גלמוד ח"ו וכדומה נראה שיש לפקדה בדיבור או בחיבוק או בנישוק וכמ"ש הפוסקים גבי סמוך לווסתה ויוצא לדרך שהוא צריך לפוקדה בחיבוק או נישוק וכמו שיוצא לדרך נלמד מפסוק ופקדת נוך ולא תחטא כן נלמד מזה כל זמן שהיא עושה כעין רמז התעוררות וכמו דשם הוא קצת בגדר אין לו פת בסלו גם דנדה מקרי פת בסלו לגבי מי שאין לו אשה על כל זה לפי שעה איננו בגדר פת בסלו ועל כל זה לא חיישינן כי אפשר שיהי' הפקידה בנישוק כעין מה שאמרו חז"ל כמי שכפאו כו' וכן הוא בזה שהוא יותר מצוי שיסתלק החסרון שבא לעיר מהר ממה שמצוי שלא תראה בזמן ווסתה ובפרט בשנשמע איזה מיחוש מהלך בעיר ח"ו שהרפואה קרובה תשועת ה' כהרף עין ולא שייך בזה היחתה איש אש כו' שהרי זה כתוב רק לגבי אשת רעהו שכשמתעורר ח"ו אליה אהבה אין מרפא לזה כלל כי לגבי נטיה זו ח"ו אין לו פת בסלו תמיד ועל האיסור היצר מתגבר ביותר מים גנובים כו' משא"כ לגבי אשתו שהיא בגדר פת בסלו תמיד וחז"ל התירו בזה להדיא חיבוק ונישוק בעת ווסתה וכדומה ואמרו שיש שמירה מחטא על ידי הפקידה נראה דלא שייך בזה מדת חסידות למנוע את עצמו מזה וביום הוא יותר פת בסלו מסמוך לווסתה שהרי אפשר ביום בבית אפל מה שאין כן בסמוך לווסתה ולא שייך בזה גם כן מה שאמרו חז"ל דאברהם אבינו ע"ה אפילו בדידיה לא אסתכל זהו מצד שאין מזה שום תועלת וכמש"ה ומה אתבונן כו' והרי זה כמגרה יצר הרע אנפשיה שהרי שקר החן כו' וגם שכתבתי במק"א שבאשה יראת ה' תתהלל החן אין זה כי אם בבחינת מה שאמרו חז"ל אין אשה אלא לנוי או לתכשיטין דהיינו כדי להצילו מן החטא כשרואה כבר שיצרו מתגבר עליו ח"ו מה שאין כן פקידה הנ"ל שכיון שאמרו חז"ל שהיא הצלה מחטא אין חשש מכשול בזה כי שומר מצוה לא ידע דבר רע ובפקידה הנ"ל ניצול ממה שרוצה אשה בקב כו' מט' קבין ופרישות כי כל פקידה מהנ"ל כבר היא פיוס הדעת ואיננו בגדר פרישות והוא גם כן בגדר תיפול וכמו שהוא בכלל ופקדת נווך ועל ידי זה ידע כי לשלום אהלו וכ"כ הש"ך ז"ל לגבי יוצא שגם שיוצא ידי חובתו בדברי רצוי אין להחמיר למנוע חיבוק ונישוק וכן הוא בזה לכ"ע:
כתבתי במק"א אודות מה שבחסר כפן גלמוד וכ' באו"ח ר"מ ותקע"ד שכן הוא בכל צרה שלא תבא שכשאין בעיר ההיא צרה רק בעיר אחרת יש אין בזה חיוב פרישות ע"ש מה שכתבתי באריכות בזה כמה פרטים. ונראה דכשמיחוש שקורין פאקין או מאזלין בין ילדים ח"ו לא שייך בזה בחינת גלמוד כיון שהוא מה שאין הגדולים בזה באחריות אין צריך לומר כל שאין להם ילדים קטנים שיש בהם חשש כגון שכבר היה בהם מיחושים הנ"ל ונתרפאו שאין בהם עוד חשש פחד ממיחושים שבזה פשיטא דלא שייך גלמוד לגבי בעה"ב ההם כיון שאין נוגע החסרון אליהם כלל וגם שאין לפרוש את עצמו מדרכי הציבור מלהצטער בצרתם. וגם בזה יש לכל אחד ואחד בעיר להשתתף בצער של רבים שמצטערים בזה על כל זה לגבי גלמוד נראה דלא שייך בזה כי אם מי שהוא בכלל אחריות דחוסר כפן אך גם בעה"ב שיש בביתם ילדים קטנים שיש פחד שיוכל להגיע להם ממיחושים הנ"ל יש גם כן מקום לומר שאינם בכלל חוסר כו' גם דלא פלוג בזה ברעבון וגם עשירים שאוצרותיהם מלאים כל טוב הם בכלל חוסר גלמוד מכל מקום רעבון שאני שאפשר שגם עליהם יעבור כוס זה כי יתקבצו עניים רבים על ידי סכנת נפשם ויטלו את כל שיש לו להעשיר מה שאין כן בזה שכיון שהגדולים אין להם סכנה לא שייך גלמוד כן יש לצדד זכות על שאינם נזהרים בזה ובליל טבילה נראה שגם המג"א ז"ל יודה בזה שאין לפרוש את עצמו כלל ובפרט בבעה"ב שאין להם ילדים שיהיה עליהם חשש מיחושים הנ"ל שבזה נראה שמודה המג"א ז"ל דלא שייך בזה גם מדת חסידות לפרישות ובשיש להם ילדים שיש עליהם האחריות אולי מצד מדת חסידות יש לפרוש להמג"א ז"ל גם בליל טבילה או לומר לה שלא תטבול כלל כי יש מקום לו' שכיון שקטנים נתפשים ח"ו בעונות אבותם אם כן כמו שפשפוש מעשים טובים מוטל ביותר בעת המיחוש שבין ילדים שבעיר שעל ידי זה אולי ינצלו ילדים שלו וכתיב לשון רבים לשוא הכיתי בניכם מוסר לא לקחו שמשמע שבכל הקיבוץ יש התעוררות מוסר על ידי בנים דקצתם כמו כן שייך בזה גלמוד על ידי חשש מכת המדינה שבין שזה הוא כדי להתעורר לתשובה ומעשים טובים שמבואר שראוי להתעורר בזה ביותר בין שזה הוא בדרך צער וסיגוף לעורר על ידי זה רחמים וישועה הרי כל שהוא בכלל אחריות הסכנה ראוי לו להתעורר בזה ואדרבא היה מקום לומר שכשכבר חל המיחוש על ילדיו ולפי האומדנא הסכנה רחוקה או כשלפי האומדנא הסכנה קבועה כלל בדרך הטבע עד גדר של ייאוש בכל זה לא יהיה שייך גלמוד שכיון שחל בלי סכנה הוא שוה לכאורה לילדים שבטוח שלא יחול עליהם המיחוש וכן כשכבר יש בזה גדר ייאוש ח"ו שהרי זה מעין מש"ה וכאשר מת הילד קם ואכל כו' וצלע"ע בכל זה ומכל מקום מי שילדיו אינן בחשש אחריות בזה והוא גם כן ליל טבילה נראה דלכ"ע אין להחמיר בזה כלל ובפרט שיש לצדד שאולי כיון שאין נמלט ממיחוש הנ"ל שום ילד רק אחד בעיר ושנים במשפחה והייינו רבותייהו דילדים אין זה בגדר חסר כפן שאין זה בגדר חסרון בא לעולם ומה שקצת ילדים מתים ח"ו במיחושים ההם גם ששייך על זה בקשות ותפילות להשי"ת על כל זה כיון שאינו בגדר מה שצריכים לגזור על ידי זה תענית כמו שאמרו חז"ל השיעור כפי הימים שבהם סכום המתים אולי על ידי זה יש לצדד שאינו בגדר חסר כו' וגם שזה רחוק נראה דחזי על כל פנים לאצטרופי לסברות הנ"ל לקולא:

בין שלא כדרכה. עבאה"ג אות ו' ועיין בתשובת אא"ז פמ"א ח"ב סי' קנ"ח מ"ש בזה:

בשני רעבון. עבה"ט שכ' ובליל טבילה מותר. הנה כ"כ מרן המחבר בא"ח סי' תקע"ד ס"ד אך המג"א שם חולק ואוסר בליל טבילה וכ"ד הא"ר שם ועיין בש"ת שם דהמורה להקל אין מניחין אותו ע"ש ועיין בס' בית מאיר שכ' ומ"מ ירא' לע"ד דאם רואה יצרו מתגבר עליו מותר כמו לחשוכי בנים ע"ש:

אלא לחשוכי בנים. עיין בס' איי הים במס' תענית דף י"א שנסתפק אי חשוכי בנים מותר ג"כ בג"ח אחרונים ע"ש:

בלבו לגרשה. עבה"ט ועמ"ש לקמן סי' קי"ט סק"א שדעת המשנה למלך אינו כן ע"ש:

בפני שום מין אדם כתב הטור ומסתברא דלא מהני הפסקת מחיצות י' אע"ג גבי ס"ת מהני הכא כיון דמשום ציעות הוא לא מהני וכתב ב"י הסבר' הפוכה דבמחיצה י' הרי הוא מוצנע ושמ' דמ"מ מרגיש הוא בשעה שהלה משמש אין זה צניעות ומבין שניהם נלמד דאם הוא בענין שאינו מרגיש בתשמיש שלהם מועיל מחיצ' י' בטור הבי' בשם הראב"ד דקשה במה שאמרו במעש' דאימ' שלום אשת ר' אליעזר שאמרה על בעלה שהיה מקצר בתשמיש עמה הא איתק שדרשו חז"ל על פסוק שכר פרי הבטן בשכר שמשהין עצמם על הבטן כדי שיזרעו נשותיהן תחלה ה"ל בנים זכרים ותירץ כי כל לבבות דורש ' וכל המעשים לש"ש חשובים מי שיודע שיוכל להשהות עצמו ולא יבא לידי מחשב' אחרת הקב"ה נותן לו שכרו ומי שאינו בטוח בזה וממהר כדי להנצל מחט' הקב"ה נותן לו ג"כ שכרו. ודכוותיה מצינו שכתב הרמב"ם על פסוק בכל דרכיך דעיהו דהיינו מי שאוכל ושותה ומעדן נפשו כדי שיהיה ברי וחזק לעבודת השי"ת יש לו שכר כמו שמתענה ודברים אלו אסמכת' אקר' שוא לכם משכימי קום כולי דהיינו שיש ת"ח מנדרין שינה מעיניהם ועוסקים בתורה הרבה ויש ת"ח שישינים הרבה כדי שיהיה להם כח החזק וזריזות לב לעסוק בתורה ובאמת יכול ללמוד בשעה א' מה שזה מצטער ועוסק בשני שעות ובודאי שניהם יש לכם שכר בשוה ע"כ אמר שוא לכם דהיינו בחנם לכם שאתם מצטערים ומשכימים בבוקר ומאחרי שבת בליל' וממעטים שנתם זה בחנם כי כן יתן ה' לידידו שינה דהיינו מי שישן הרבה כדי שיחזק מוחו בתורה נותן לו הקב"ה חלקו בתורה כמו אותו שממעט בשינה ומצטער עצמו כי הכל הולך אחר המחשבה ומבי' הפסוק ראיה ע"ז הנה נחל' ה' בנים דהיינו מי שזוכה לבנים הוא שכר פרי הבטן דהיינו שמשהין עצמן ומצינו ג"כ להיפך כקושייתו של הראב"ד אלא ודאי כתירוץ הראב"ד דכל לבבות דורש ה' ה"נ בזה כנלע"ד נכון:

בשני רעבון ה"ה בשאר פורעניות ה"ו דחד טעמא בהו:

ואכסנאי אסור לשמש כו' ואם יש לו חדר מיוחד מותר רק שלא ישן על בגדי בעה"ב דשמא יהיה דבר מאוס ועיין עוד בא"ח סי' ר"מ במה ששייך לסי' זה: