א
שלא ישא אשה בימי האבל ובו סעיף אחד:
מתה אשתו או א' מקרוביו שחייב להתאבל עליו עד אימתי אסור לישא אשה נתבאר בטור יורה דעה סימן שצ"ב:
י״ד
א
(מתה אשתו) אודות נשואים קודם שלש רגלים באבילות אשתו הקילו חז"ל בזה למי שלא קיים פו"ר או כשאין לו מי שישמשנו. נראה דקיל נמי בדיעבד ממניקת חברו או הבחנה דשם גם בדיעבד מפרישין ביניהם או ערוקי מה שאין כן בזה לא מצינו גם במי שנשא באיסור לקנסו בדיעבד כי זה קיל מהבחנה ומניקת בכמה מילי כנ"ל גם יש לומר שהטעם שלא קנסו בדיעבד הוא מצד שיכול לומר אי אפשי בשמושי המשרתים שבביתי ואין לי קורת רוח מהם ומי יוכל להשיב עליו על דברים שבלבו לזה נראה שאין זה בכלל מילי דרבנן שמנדין עליהן גם אין להתגרות בדיעבד עם שום אדם בזה כיון דגם אם ראית גנבתו בזה ותירוץ עמו לומר כנ"ל וכל שידוע שיודע מדברי חז"ל אין להזדקק בזה יותר וגם בדרך רחוקה יש לדון לזכות ואין חילול השם בזה. מה שכתבתי במקום אחר אודות מה שכ' בדגמ"ר דשמיני עצרת עולה למספר שלש רגלים לישא אחר אשתו אמר לי אחד כעת כעין ראיה לזה ממ"ש הפוסקים ז"ל שר"ה ויו"כ אינן כרגלים בזה שמשמע הא שמיני עצרת הוה רגל דהרי שמיני עצרת הוא לגבי פז"ר קש"ב רגל גמור יותר מר"ה ויו"כ ולגבי אבלות גם כן שמיני עצרת כרגל בפני עצמו. וראיתי כעת שאין מזה הכרע כל כך כי לפי הטעם שכתבו הפוסקים ז"ל שעל ידי שמחת הרגל הלב שוכח יש מקום לומר שכמו דשביעי של פסח שמחתו לאחדים עם שלפניו כן שמיני עצרת שמחתו לאחדים עם שלפניו ולגבי שמחה לא מנו חז"ל שמיני עצרת בפני עצמו וכמו ששמחת שביעי דפסח ויום א' דשבועות שקולים מצד שהימים שאין הפסק בינתים נחשבים כאחד אולי כן הוא בזה ורק לגבי ר"ה ויו"כ דקיימא לן שהם כרגלים לגבי אבלות והם זמנים בפני עצמם דמפסקי ביניהם ימים שאינם גם כחול המועד הי' מקום לומר שהם כרגלים לזה. לזה כתבו הפוסקים ז"ל שכיון שאין בהם חיוב שמחה כל כך אינן כרגלים לזה. וכן יש דיוק בלשון הפוסקים ז"ל שכתבו לא שנא קרובים כפסח ושבועות לא שנא רחוקים זה מזה ואלו הי' שמיני עצרת רגל בפני עצמו בזה הי' להם למנקט עדיפא מזה לא שנא קרובים כסוכות ושמיני עצרת וגם שהפוסקים ז"ל שנקטו לשון זה נקטוהו לגבי שני רגלים כי סבירא להו כר' יודה וי"ל דלגבי ב' רגלים בעי' ריחוק קצת מה שאין כן לגבי שלש רגלים לדידן על כל זה נראה שהמחמיר על עצמו בזה הוא עושה על צד היותר טוב. והסברא לחלק בין למאן דאמר שני רגלים בין לדידן דקיימא לן שלש רגלים אין לה טעם כל כך דכשם דלמאן דאמר שני רגלים אין שמיני עצרת רגל בפני עצמו לזה והיינו מטעם הנ"ל כיון שאין הפסק בזמן בלי שמחה בינתים כן הוא גם למאן דאמר שלש רגלים גם שיש הרחקה בין ב' מכל מקום מי יחלק בזה שלא להצריך הרחקה גם כן בין כולם ומאי דנקטו ר"ה ויו"כ הוא לרבותא דהרי לגבי אבלות ר"ה ויו"כ מבטלים כל שלשים ושמיני עצרת אינו מבטל רק ז' ימים משום שיש לו תשלומין:
(במקום אחר כתבתי אודות תחנון אחר סוכות. וכעת אני רואה שנכון כמו שכ' בספר הק' חסד לאברהם ז"ל שלא לומר משום תשלומין שאחר שמיני עצרת לקרבנות דשמיני עצרת) וגם שכ' שם הטעם משום דמחמת הרגל אסור במה שאסור על ידי שלשים וע"ש בט"ז מכל מקום תיתי מהי תיתי כיון שיש בהלכה פנים דר"ה ויו"כ עדיף משמיני עצרת לזה נקטו רבותא יותר ומצד ברכה ושיר דשמיני עצרת רגל בפני עצמו לומר דהיינו שמחה בבחינת ברכת ה' תעשיר ולא יוסיף עצב ובבחינת שיר הוא שמחה מצד זה גם כן אין הכרע כל כך כי בכל שבת"ק יש ברכה ושיר ושמחה קצת ומכל מקום אין זה כשמחת הרגל שמבטל האהבה מהלב ומה ששרוי עם אשתו שרוי בשמחה וברגל כתיב ושמחת אתה וביתך. אך על כל זה כל מי שסומך את עצמו על מה שכ' בדגמ"ר כנ"ל אין להוציאו מגדר בעל נפש שבשלחן ערוך הק' כי יש עוד טעמים להקל שהרא"ש וטור ז"ל פסקו שני רגלים ובבאה"ט הביא בשם אגודה דר"ה כרגל ובדרכי משה ז"ל סי' שצ"ב כתב לגבי מלתא אחריתא דשם להורות כהרא"ש וטור ז"ל ע"ש גם נראה שמלבד מ"ש בדגמ"ר טעם להקל מצד שבמדינות אלו אין קידושין אלא תחת החופה (והוא תקנה גדולה נגד מה שאירעו ערבוביות בעניני קידושין בדרכי רמאות כידוע) מלבד זה נראה שאין מצוי גם אחד ממאה שלא יהי' לו צער על ידי איחור נשואין מצד איסור יחוד אין צריך לומר עם משרתת שבביתו או נשים אחרות הבאות לביתו אך גם אם בתו בביתו נהי שמותר לו להתיחד עמה מכל מקום איננה כמו שומר להתיר יחוד עם נשים אחרות ואין ענוי גדול מזה שהרי גם עם הרבה נשים אין היתר יחוד מה שאין כן אשתו עמו או שיוצאת ונכנסת והרי כאן הותר על ידי שאין לו מי שישמשנו וכמו שכ' בב"י ז"ל בזה לגבי שר שאמר שיוציא לחירות על ידי שישא אשה תיכף ע"ש ויש ליישב כל קושית הב"י ז"ל שם על תשובת מוהר"מ ז"ל שי"ל שכ' שאין זה כבנים קטנים להתיר גם תוך שלשים. שבזה לא מהני היתר שאין לו מי שישמשנו ובודאי הי' מבחין היטב בסגנון השר ההוא שלא הי' סמיכה על דבריו ויחזור ויתנהו בבית אסורין והי' יודע שהמאסר ההוא לא הי' בו שום אחריות ואין זה כשבי ולא כבנים קטנים ששם יש בזה לפעמים צד פקוח נפש לגמרי מה שאין כן במאסר ההוא ובפרט כמו שמפורסם עכשיו מאחר שבביתו של אדם או בבית חברו על פי ערבות ובפרט שמה לו לשר להבטיח להוציאו ממאסר על ידי מה שישא פלונית אין זה רק שהי' שם איזה חשש מכשול על ידי מה שידוע שאינם מקרבים אלא לצורך הנאתן ולזה החמיר מוהר"מ ז"ל וגם דברי ב"י ז"ל נכונים בזה במאורע שהשבי הוא כסכנה ונוטה שהשר לא ישנה הבטחתו ואין חשש מכשול כנ"ל יש להתיר אחר שלשים והכל נכון:
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
עזר מקודש על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל ashoova@gmail.com האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5
רבי נתן בליקוטי עצות כותב: עִקַּר רְפוּאוֹת הַחוֹלֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי פִּדְיוֹן. וְלֹא נָתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת…
[בְּשַׁבָּת ויו"ט אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ] יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדוֹ…
א סימן מ' הגם הלום ראיתי אחרי רואי גודל מעלת העוסק במקרא מדת בנין הבית…
א הועתק מספר קצוי ארץ בקצרה עם תוספת ביאור בסייעתא דשמיא כאשר יראה המעיין: ב…