שבת הארץ, הלכות שמיטה ו׳:ד׳

ואוגד דברים שדרכן להאגד לבית, למכור בשוק אכסרה, כדרך שאוגדין להביא לבית, לא כדרך שאוגדין לשוק, כדי שלא יהיה כמוכר בצמצום; ודברים שאין דרכן להאגד אלא לשוק, לא יאגד אותן. וי"א* שכל דברים שדרכן להאגד לבית, דהיינו שאוגד אותן כדי שידע בכמה אגודות הוא משתמש בהן בשבוע לצורך ביתו, מותר ג"כ לאגוד אותן לשוק, ואין כאן שום חילוק בין קשר לקשר, שלא שנינו כלל שיש הבדל בין צורת האגד של הבית לצורת האגד של השוק, אלא שכיון שגם לבית אוגדין אותן שוב אין האגד סימן של קביעות סחורה, ע"כ מותר לאגד אותן ג"כ לשוק. ולא* ימוד את החבית ומוכרה כמו שהיא, ולא ימוד את הכלכלה ומוכרה כמו שהיא, אלא אומר לו חבית זו אני מוכר לך בדינר, כלכלה זו אני מוכר לך בטריסית, ולא יהא מודד את הכלכלה ויוצא ומוכרה בשוק. ולא* עוד אלא אפילו זה שהוא מודד בכפישה, ונסתיימה לו שתים ושלש פעמים, שנתבררה לו מדתה, אפילו בלא כונת מדידה, ג"כ אסור למוד בה, ואפילו אם אינו אומר להקונים, שכך היא מדתה של חבית או של כלכלה זו, כיון שהוא בעצמו יודע מדתה, ע"י מדידה שמדדה, או שנמדדה אצלו, הרי זה מוכר במדה. ואסור* למדוד באצבעו כמה הוא ארכו של הדבר הנמכר, שזהו כמוכר במדה, וכן אסור לרמז ללוקח שימנה באצבעו, שזהו כמוכר במנין.