שבת הארץ, הלכות שמיטה ו׳:ג׳

כשמוכרין פירות שביעית אין מוכרין אותן לא במדה ולא במשקל ולא במנין, כדי שלא יהיה כסוחר פירות בשביעית. אלא מוכר המעט שמוכר אכסרה, להודיע שהוא הפקר. ולוקח הדמים לקנות בהם אוכל אחר. יש מי* שנראה מדבריהם, שמצוה למכור פירות שביעית בזול, אפילו באותן האופנים שהסחורה מותרת בהם, ומתוך כך אין מוכרין אותן במדה ובמשקל ובמנין כ"א אכסרה, כדי שימכור בזול. וי"א*, שאין שום מצוה למכור בזול במקום שהסחורה מותרת, ועיקר הטעם שמוכרם דוקא אכסרה. ולא במדה ובמשקל ובמנין, הוא כדי שיהיה היכר שהם פירות שביעית, ויתנהגו בהם בקדושת שביעית. ואפילו* דברים שאין דרכם למוכרם כל השנים במדה או במשקל או במנין, ג"כ אסור למוכרם באופן זה בשביעית. ונראה, שאפילו אם דרכם למוכרם במדה, ובא בשביעית למוכרם במנין או במשקל ג"כ אסור, אע"פ שהוא משנה מכדרכו של כל השנים, שלא התירו למכור כ"א אכסרה בלבד. וי"א* שאין האיסור כ"א כשהוא מוכר ע"פ אותו הענין שדרכו בכך כל השנים, אבל אם הוא משנה ממדה למדה, למשל מה שדרכו למכור תמיד במנין מוכר בשביעית במשקל או במדה, ומה שדרכו למכור במשקל מוכר במנין או במדה וכיוצא בזה מותר, רק שלא יעשה ממש כמו שעושה בכל השנים.